• הוסף לסימניות
  • #1
אזהרה: הקטע הבא הוא ללא פאנץ'!

אני שואלת את אמא: "מה, אוכלים עוד פעם סימנים?" היא אומרת שכן.
"וגם מחר?"
"לא"
"אז מחר זה יום כיפור?"
"לא, זה שבת"
"אה, אז קודם עושים הבדלה ומתרחצים ואז את מדליקה נרות?"
"לא. זה מחובר"
ואז מגיע יום כיפור (אמא אומרת שלא יושבים על הרצפה, זה בתשעה באב. לובשים בגדי שבת והולכים כל היום לבית כנסת)



ואחרי זה הולכים לגן ובגן עושים קישוט. אני מאוד משתדלת לא לקלקל את הקישוט של הגננת, לצבוע איפה שהיא אומרת ולשים את המדבקות במקום. היתה מדבקה אחת שמאוד התאים לה להיות בעין של החסיד שרוקד אז אני שמה אותה שם אבל הגננת מזיזה אותה.


כשאני מביאה את הקישוט המפואר הביתה כולם אומרים:
"וואו!"
"מטורף!"( יש לי אחות שאוהבת לומר ככה, בהתחלה בכיתי אבל הסבירו לי שאומרים את זה על משהו מהמם).
"איזה יופי! עשית את זה לבד?" אמא שואלתודה.
"לא. הגננת"


אז אני יושבת בספה בסלון, ליד השולחן הקטן ומציירת בלי שיגידו לי מה כן ומה לא.
ואמא תולה את הקישוט של הגננת ואומרת:
" את רוצה שאני אתלה לך ציור?"
הלב שלי שמח מאוד, נראה לי שהעינים שלי בורקות.
"איזה ציור את בוחרת?" היא שואלת.


זו שאלה קשה. אם הייתי שואלת אותה " את מי את אוהבת מכל הילדים?" היא לא היתה יכולה לענות.
"תבחרי". אני אומרת. אז היא בוחרת ציור שבאמת השקעתי בו מאוד כי יש בו הרבה קווים קטנים.
בסוכות אני לובשת את הבגדים החדשים. מצד אחד הם מאוד יפים, מצד שני הם מדי חמים כי הם של חורף וגם הנעליים משפשפות לי את הרגל ( הם יתרחבו).
ואמא מגישה קונכיות ממולאות בפטריות.(אני אוכלת רק את הפטריות). ואז סופסוף יש לה זמן והיא מלטפת לי את השיער, "מה ציירת, רבקהלה?" היא שואלת ומצביעה על הציור שהוא אחד המושקעים שלי, שתלוי לו על הקיר בסוכה.


" מה את לא רואה?!" אני די נעלבת, כי להסביר ציור זה כמו להסביר בדיחה או סיפור ערפל, "זה עשיו הרשע!"
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
מתוק!!!
פתאום גיליתי שלפעמים אני קצת רבקהלה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
כתיבה כיפית שנכנסת לפרטים הקטנים של הילדה - מבט מזוית לא קלה אבל כאמא טובה מן הסתם יותר קל לך.
שורת הסיום [פאנץ'] הרחיבה את שפתיי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
יש פה פאנץ' אדיר, מסר חד ואמירה מהדהדת לכל חובבי הפאנצ'ים למיניהם: לפעמים יש או סיפור או פאנץ', לפעמים חוסר הפאנץ' הוא הפאנץ', ולפעמים הפאנץ' הוא הסיפור, תחליטו ותיסגרו על עצמכם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י עדיאל;n5111674:
יש פה פאנץ' אדיר, מסר חד ואמירה מהדהדת לכל חובבי הפאנצ'ים למיניהם: לפעמים יש או סיפור או פאנץ', לפעמים חוסר הפאנץ' הוא הפאנץ', ולפעמים הפאנץ' הוא הסיפור, תחליטו ותיסגרו על עצמכם...

את הברדק שכתבת פה, רק משויטט יכול להבין...
אבל על דיברתי, נהניתי מהכתיבה המתוחכמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אני המום מהפאנץ'. פאנץ' במתיקות מעודנת, עם ניחוח עדין של אוכמניות יער ועם חמאתיות מוגזת של צנוברים טחונים קלויים.

טור מלבב, מלבב, מלבב.
מזכיר לי טכניקת צילום של הורדת המצלמה לגובה של 10 ס"מ מעל הרצפה, על מנת שתהיה בגובה הנכון של תינוק זוחל (חני!!!!! למה את לא שומרת על זונד'ל??? הוא כמעט אכל את הפלפלים החריפים בפינה של הסלון!!!! אין, אין יותר טופי היום!).
מקסים. הטור מצליח לפתוח לנו הצצה למבטה של ילדה קטנה, והכל מוגש ברוטב אלף האיים.

אבל באמת, מעל הכל, יש בטור אווירה פאנצ'ית מיוחדת.

ציטטה אהובה:
"מטורף!"( יש לי אחות שאוהבת לומר ככה, בהתחלה בכיתי אבל הסבירו לי שאומרים את זה על משהו מהמם).
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י פנס בערפל;n5112046:
אני המום מהפאנץ'. פאנץ' במתיקות מעודנת, עם ניחוח עדין של אוכמניות יער ועם חמאתיות מוגזת של צנוברים טחונים קלויים.

טור מלבב, מלבב, מלבב.
מזכיר לי טכניקת צילום של הורדת המצלמה לגובה של 10 ס"מ מעל הרצפה, על מנת שתהיה בגובה הנכון של תינוק זוחל (חני!!!!! למה את לא שומרת על זונד'ל??? הוא כמעט אכל את הפלפלים החריפים בפינה של הסלון!!!! אין, אין יותר טופי היום!).
מקסים. הטור מצליח לפתוח לנו הצצה למבטה של ילדה קטנה, והכל מוגש ברוטב אלף האיים.

אבל באמת, מעל הכל, יש בטור אווירה פאנצ'ית מיוחדת.

ציטטה אהובה:
"מטורף!"( יש לי אחות שאוהבת לומר ככה, בהתחלה בכיתי אבל הסבירו לי שאומרים את זה על משהו מהמם).

קוקי קצת יותר נמוכה מרבקהלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
חנקת אותי!!
פאנץ'- יש פה. ככה אומרים החברה.
אני- כל עוד אני לא קולטת מה זה פאנץ' אני לא מזכירה את המילה הזאת!
כמה חיות בסיפור אחד!! מקווה שאחיות שלי לא בוכות כשאני אומרת להם "מזיז", "קטלני", וכו'...:rolleyes::cool:
אה, והגננת שעושה תיצירה לבד- אדיר.!!:D:D
פנס, הפלפלים החריפים העלו לי דמעות לעיניים (של צחוק, כן.):D
 
  • הוסף לסימניות
  • #12

הקריאה הייתה מענגת!!!
נכתב ע"י ציפה דריפה;n5112171:
אני- כל עוד אני לא קולטת מה זה פאנץ' אני לא מזכירה את המילה הזאת!
:D
פאנץ' ליין = שורת מחץ.
(במילים פשוטות: מסר)
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י אלישקף;n5112432:
הקריאה הייתה מענגת!!!

פאנץ' ליין = שורת מחץ.
(במילים פשוטות: מסר)

מתוך רגש אחריות לחלסטרה המופרעת שמתחוללת כאן ובכלל סביב עניין הפאנץ', אנסה להסביר בכמה מילים איך אני החלטתי להבין את המושג הזה אחת ולתמיד (לפחות לחודשיים).

ובכן, פאנץ' הוא לא מסר, והוא גם לא שורת מחץ'. להבדיל מפאנץ' ליין - פאנץ' הוא "מחץ" בלבד. דהיינו: משמעות וכוונת הקטע. כלומר: עצם הלוז ועמוד התווך וסיבת ועילת המילים הנכתבות. רצה לומר: המניע שדחף את הכותב לכתוב. במילים אחרות: היעד, המטרה, התכלית, עומק כוונת המשורר. זאת אומרת, מה נמצא שם מתחת (טוב, אני מתחיל לחזור על עצמי אז נעצור כאן. שאלות אחר כך).

אני יכול לתאר במשך אלפיים מילה איך עליתי את המדרגות הביתה: אחד אחד; בשימת לב לצבע השמן המתקלף ופירורי הגביניות שהשכנים אכלו והותירו על המדרגות בערב פסח דאשתקי-אשתקד; הנורה המהבהבת בקומה שתים והצרחות המדאיגות ששומעים מביתה של דודה זלדה (אחותה המבוגרת של נחמה). ועדיין אין כאן פאנץ'. יש אולי תיאור נלבב, שזה נחמד אם רציתם שיהיה כזה, אבל בעצם אין מאחוריו מאומה והוא לא מביל לשום מקום. אלא אם כן קורה משהו שקשור לתיאורים עצמם, למשל הפסקת חשמל פתאומית, או פיצוץ אדיר שמעלים באחת את כל הדברים הקודמים שתוארו. אבל אם עיקר הסיפור מתרחש במקום ובזמן ובאופי אחר, והקטע הזה מגיע רק כתיאור אגבי, כשהגיבור הולך הביתה בסיום יום הצילומים, אזי אין לזה משמעות.

ושיהיה ברור, לא מוכרח שיהיה פאנץ' בכל קטע, אין כל חובה כזו בשום אמנה כללית או מקומית או פרטית או גלובלית. לעתים, ובפרט בפורום מקצועי שמטבע הדברים מכיל כותבים שמבקשים להתמקצע לקראת חייהם הספרותיים, הרי שהמשמעות והפאנץ' הקיומי נמצא בכל קטע גם אם אינו, והוא - עצם שיוף הכישרון, קבלת ביקורת בונה, וכולי. (ובלבד שהכתיבה לא תהא מסוג כזה שימתח וישטה בקורא שבסוף הוא יבין פתאום איזה משהו גדול, שישפוך אור על האמור, ובסוף זה לא יקרה).

וואו, כמה מסובך וארוך ומיגע להסביר דברים פשוטים.

לסיום אניח כאן דוגמה חבביה לפאנץ'-ליין ששמעתי לאחרונה: בעל חברה כושלת כינס לקראת השנה את עובדיו לטקס הרמת כוסית. כשהכוסית מונפת בידיו אמר: "בשנה שעברה היינו ממש על סף תהום. השנה צעדנו צעד אחד קדימה..."


נ.ב. סליחה בב על ההתפרצות הבלתי מנומסת אל תוך הטריטוריה הפרטית של רבקלה המתוקה, אבל הדברים היו צריכים להיכתב פעם.. והפוסט עצמו משובח ביותר כרגיל, והפאנץ' בכלל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכתב ע"י משויטט;n5112544:
ובכן, פאנץ' הוא לא מסר, והוא גם לא שורת מחץ'. להבדיל מפאנץ' ליין - פאנץ' הוא "מחץ" בלבד. דהיינו: משמעות וכוונת הקטע. כלומר: עצם הלוז ועמוד התווך וסיבת ועילת המילים הנכתבות. רצה לומר: המניע שדחף את הכותב לכתוב. במילים אחרות: היעד, המטרה, התכלית, עומק כוונת המשורר. זאת אומרת, מה נמצא שם מתחת (טוב, אני מתחיל לחזור על עצמי אז נעצור כאן. שאלות אחר כך).
לא חזרת על עצמך...
סיבה ותכלית הם שני דברים שונים, מניע הוא אינו יעד וכו' וכו' (עצם הלוז ועומק כוונת המשורר הם כבר עוד שני דברים...).
פאנץ' הוא התכלית, היעד, המטרה ולא כל כך הסיבה, המניע, ומה שנמצא שם מתחת...

בוא נגיד שכשלמישהו כואב שהשכנים אוכלים גביניות במדרגות בער"פ, והוא רץ לכתוב על זה קטע - זה לא בהכרח קטע עם פאנץ'.
אבל אם הוא שוזר שם את כמיהתו שאנשים יפסיקו לאכול גביניות, או יפסיקו אכול בערב פסח, או יפסיקו לאכול במדרגות, או יפסיקו לאכול בכלל - זה הפאנץ'.

*ככה אני החלטתי להבין זאת לפחות לשבוע וחצי הקרובים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נכתב ע"י משויטט;n5112544:
מתוך רגש אחריות לחלסטרה המופרעת שמתחוללת כאן ובכלל סביב עניין הפאנץ', אנסה להסביר בכמה מילים איך אני החלטתי להבין את המושג הזה אחת ולתמיד (לפחות לחודשיים).

ובכן, פאנץ' הוא לא מסר, והוא גם לא שורת מחץ'. להבדיל מפאנץ' ליין - פאנץ' הוא "מחץ" בלבד. דהיינו: משמעות וכוונת הקטע. כלומר: עצם הלוז ועמוד התווך וסיבת ועילת המילים הנכתבות. רצה לומר: המניע שדחף את הכותב לכתוב. במילים אחרות: היעד, המטרה, התכלית, עומק כוונת המשורר. זאת אומרת, מה נמצא שם מתחת (טוב, אני מתחיל לחזור על עצמי אז נעצור כאן. שאלות אחר כך).

אני יכול לתאר במשך אלפיים מילה איך עליתי את המדרגות הביתה: אחד אחד; בשימת לב לצבע השמן המתקלף ופירורי הגביניות שהשכנים אכלו והותירו על המדרגות בערב פסח דאשתקי-אשתקד; הנורה המהבהבת בקומה שתים והצרחות המדאיגות ששומעים מביתה של דודה זלדה (אחותה המבוגרת של נחמה). ועדיין אין כאן פאנץ'. יש אולי תיאור נלבב, שזה נחמד אם רציתם שיהיה כזה, אבל בעצם אין מאחוריו מאומה והוא לא מביל לשום מקום. אלא אם כן קורה משהו שקשור לתיאורים עצמם, למשל הפסקת חשמל פתאומית, או פיצוץ אדיר שמעלים באחת את כל הדברים הקודמים שתוארו. אבל אם עיקר הסיפור מתרחש במקום ובזמן ובאופי אחר, והקטע הזה מגיע רק כתיאור אגבי, כשהגיבור הולך הביתה בסיום יום הצילומים, אזי אין לזה משמעות.

ושיהיה ברור, לא מוכרח שיהיה פאנץ' בכל קטע, אין כל חובה כזו בשום אמנה כללית או מקומית או פרטית או גלובלית. לעתים, ובפרט בפורום מקצועי שמטבע הדברים מכיל כותבים שמבקשים להתמקצע לקראת חייהם הספרותיים, הרי שהמשמעות והפאנץ' הקיומי נמצא בכל קטע גם אם אינו, והוא - עצם שיוף הכישרון, קבלת ביקורת בונה, וכולי. (ובלבד שהכתיבה לא תהא מסוג כזה שימתח וישטה בקורא שבסוף הוא יבין פתאום איזה משהו גדול, שישפוך אור על האמור, ובסוף זה לא יקרה).

וואו, כמה מסובך וארוך ומיגע להסביר דברים פשוטים.

לסיום אניח כאן דוגמה חבביה לפאנץ'-ליין ששמעתי לאחרונה: בעל חברה כושלת כינס לקראת השנה את עובדיו לטקס הרמת כוסית. כשהכוסית מונפת בידיו אמר: "בשנה שעברה היינו ממש על סף תהום. השנה צעדנו צעד אחד קדימה..."


נ.ב. סליחה בב על ההתפרצות הבלתי מנומסת אל תוך הטריטוריה הפרטית של רבקלה המתוקה, אבל הדברים היו צריכים להיכתב פעם.. והפוסט עצמו משובח ביותר כרגיל, והפאנץ' בכלל.

ברוכים הבאים לאושפיז החשוב שבא להתארח באשכול , פאנץ' היקר! אני הולכת להגיש עוגת שמרים שיצאה זה עתה מהתנור. כמה קפה- כמה סוכר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
חשבתי שפאנץ זה על משקל קראנץ
מן משהו שחורק לך בשיניים כשאתה קורא
לא מה שאתה אוכל ולא המילוי
אלא הדבר הזה שמתלווה בדרך אגב.

אה, ואני מתנצלת שפלשתי לדיונים ספרותיים גבוהים כמו אלו שמסתובבים כאן...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נכתב ע"י משויטט;n5112544:
מתוך רגש אחריות לחלסטרה המופרעת שמתחוללת כאן ובכלל סביב עניין הפאנץ', אנסה להסביר בכמה מילים איך אני החלטתי להבין את המושג הזה אחת ולתמיד (לפחות לחודשיים).

ובכן, פאנץ' הוא לא מסר, והוא גם לא שורת מחץ'. להבדיל מפאנץ' ליין - פאנץ' הוא "מחץ" בלבד. דהיינו: משמעות וכוונת הקטע. כלומר: עצם הלוז ועמוד התווך וסיבת ועילת המילים הנכתבות. רצה לומר: המניע שדחף את הכותב לכתוב. במילים אחרות: היעד, המטרה, התכלית, עומק כוונת המשורר. זאת אומרת, מה נמצא שם מתחת (טוב, אני מתחיל לחזור על עצמי אז נעצור כאן. שאלות אחר כך).

אני יכול לתאר במשך אלפיים מילה איך עליתי את המדרגות הביתה: אחד אחד; בשימת לב לצבע השמן המתקלף ופירורי הגביניות שהשכנים אכלו והותירו על המדרגות בערב פסח דאשתקי-אשתקד; הנורה המהבהבת בקומה שתים והצרחות המדאיגות ששומעים מביתה של דודה זלדה (אחותה המבוגרת של נחמה). ועדיין אין כאן פאנץ'. יש אולי תיאור נלבב, שזה נחמד אם רציתם שיהיה כזה, אבל בעצם אין מאחוריו מאומה והוא לא מביל לשום מקום. אלא אם כן קורה משהו שקשור לתיאורים עצמם, למשל הפסקת חשמל פתאומית, או פיצוץ אדיר שמעלים באחת את כל הדברים הקודמים שתוארו. אבל אם עיקר הסיפור מתרחש במקום ובזמן ובאופי אחר, והקטע הזה מגיע רק כתיאור אגבי, כשהגיבור הולך הביתה בסיום יום הצילומים, אזי אין לזה משמעות.

ושיהיה ברור, לא מוכרח שיהיה פאנץ' בכל קטע, אין כל חובה כזו בשום אמנה כללית או מקומית או פרטית או גלובלית. לעתים, ובפרט בפורום מקצועי שמטבע הדברים מכיל כותבים שמבקשים להתמקצע לקראת חייהם הספרותיים, הרי שהמשמעות והפאנץ' הקיומי נמצא בכל קטע גם אם אינו, והוא - עצם שיוף הכישרון, קבלת ביקורת בונה, וכולי. (ובלבד שהכתיבה לא תהא מסוג כזה שימתח וישטה בקורא שבסוף הוא יבין פתאום איזה משהו גדול, שישפוך אור על האמור, ובסוף זה לא יקרה).

וואו, כמה מסובך וארוך ומיגע להסביר דברים פשוטים.

לסיום אניח כאן דוגמה חבביה לפאנץ'-ליין ששמעתי לאחרונה: בעל חברה כושלת כינס לקראת השנה את עובדיו לטקס הרמת כוסית. כשהכוסית מונפת בידיו אמר: "בשנה שעברה היינו ממש על סף תהום. השנה צעדנו צעד אחד קדימה..."


נ.ב. סליחה בב על ההתפרצות הבלתי מנומסת אל תוך הטריטוריה הפרטית של רבקלה המתוקה, אבל הדברים היו צריכים להיכתב פעם.. והפוסט עצמו משובח ביותר כרגיל, והפאנץ' בכלל.
לא לחשוב על הפיל הלבן
לא לחשוב על הפיל הלבן
לא לחשוב על הפיל הלבן

ניק ביקש פאנץ'
הוועדה החליטה לא להילחץ ולהפסיק לתור אחר פאנץ' בכל שורה (אוי, הסברת טוב את העניין)
ניק אחר בא להסביר למה לא דרוש פאנץ'
ופתאום כולם חושבים על פיל לבן.

המרוץ אחר הפאנץ' מיותר.
מצד שני... הרווחנו כזה הסבר מתוק מדבש על מהות הפאנץ'... אחחחח.
משויטט, אם מותר 'להזמין' עוד הסבר מתוצרתך.
הייתי שמח להסבר אחת ולתמיד מהו "זעזוע בכל שדרות הקהל"
מתי הזעזוע מתחיל, מתי נגמר, איך מאבחנים אותו, ולמה רק אוכלוסיות מסויימות מבחינות בו?


פיל לבן פיל לבן פיל לבן פיל לבן פיל לבן פיל לב
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
נכתב ע"י פנס בערפל;n5112910:
לא לחשוב על הפיל הלבן
לא לחשוב על הפיל הלבן
לא לחשוב על הפיל הלבן

ניק ביקש פאנץ'
הוועדה החליטה לא להילחץ ולהפסיק לתור אחר פאנץ' בכל שורה (אוי, הסברת טוב את העניין)
ניק אחר בא להסביר למה לא דרוש פאנץ'
ופתאום כולם חושבים על פיל לבן.

המרוץ אחר הפאנץ' מיותר.
מצד שני... הרווחנו כזה הסבר מתוק מדבש על מהות הפאנץ'... אחחחח.

לא יודע אם שמת לב, אבל זה כבר מזמן לא פיל לבן אלא היפופוטם צבוע אדום בקרנבל תאילנדי בימי הברונזה. כל אשכול חדש ברבעון האחרון מתחיל או מסתיים, בגוף הפוסט או בתגובותיו, בענייני פאנץ' והמסתעף.
מסכים שאין צורך לעשות מזה עניין (לא בטוח שמזמיני הכתיבה יסכימו גם) אבל הכל התחיל מקטע תמים של גדי, שלאחר קריאתו הרגשתי שאני מפספס שם איזה משהו. ומשם, ובכן, הכל היסטריה מטורפת..
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
נכתב ע"י פנס בערפל;n5112910:
משויטט, אם מותר 'להזמין' עוד הסבר מתוצרתך.
הייתי שמח להסבר אחת ולתמיד מהו "זעזוע בכל שדרות הקהל"
מתי הזעזוע מתחיל, מתי נגמר, איך מאבחנים אותו, ולמה רק אוכלוסיות מסויימות מבחינות בו?


פיל לבן פיל לבן פיל לבן פיל לבן פיל לבן פיל לב

זה כבר יאלץ להיות בתשלום שמן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
נכתב ע"י משויטט;n5112940:
לא יודע אם שמת לב, אבל זה כבר מזמן לא פיל לבן אלא היפופוטם צבוע אדום בקרנבל תאילנדי בימי הברונזה. כל אשכול חדש ברבעון האחרון מתחיל או מסתיים, בגוף הפוסט או בתגובותיו, בענייני פאנץ' והמסתעף.
מסכים שאין צורך לעשות מזה עניין (לא בטוח שמזמיני הכתיבה יסכימו גם) אבל הכל התחיל מקטע תמים של גדי, שלאחר קריאתו הרגשתי שאני מפספס שם איזה משהו. ומשם, ובכן, הכל היסטריה מטורפת..

ובכו, הריני לבשרך שבקטע האמור עומד פאנץ' עמוק מאחוריו. רק שהוא הוסתר בין השיטין, בגלל התלבטות אישית האם בכלל לפרסם אותו.
(מהנראה שם שניקית אחת עלתה על הענין וברוב טובה הושתקה ושתקה).
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.
בתחילת המלחמה העולם נתן לנו לגיטימציה אך לאט לאט העולם חזר להרגליו ולדעותיו המקוריות.
ואז היה לי רעיון לסיפור , סיפור שיהפוך לסרטון הסברה.
אפילו היה לי תסריט מסודר ודמויות.
כמובן שזה לא יצא לפועל...

מעלה אותו כאן, מעניין אותי לדעת מה תאמרו עליו
כמובן שהסיפור כתוב בצורה הכי פשוטה, כמו סיפור ילדים.


היה היה ילד קטן שמאוד אהב להציק לאנשים.
במיוחד הוא אהב להציק לילד שישב לידו בגן.
הוא צעק עליו, בעט בו, ירק עליו.
הילד היה מתעצבן בקולי קולות, אבל לא מחזיר לילדון.
וגם כשהגננת אמרה לילד הקטן "נו נו נו פלסטין!"
פלסטין לא התייחס והמשיך להציק לחברו לספסל.

יום אחד פלסטין עשה מעשה נורא.
והילד כעס מאוד, רדף אחריו והחליט ללמד אותו לקח.
הגננת שנמאס לה שפלסטין עושה שטויות. החליטה לחפש מישהו שישמור עליו.

בהתחלה היא הלכה לסבא אירן ובקשה "אולי אתה יכול לשמור על הנכד שלך?"
וסבא אירן מיד ענה "אני שומר עליו מרחוק"
הגננת אמרה "טוב, ננסה ללכת לסבא השני, סבא סעודיה"
וסבא סעודיה ענה "אני עסוק, תחפשי משהו אחר"

הלכה הגננת וחפשה מי יכול לשמור על פלסטין הקטן.
"אולי אמא מצרים תסכים" ומיד דפקה בדלת הבית.
אמא מצרים פתחה את הדלת וענתה "לא ולא, פלסטין שלי ילד גדול, יכול להסתדר לבד" וסגרה את הדלת.

ושוב הגננת נשארה לבד, בלי אף אחד שידאג לפלסטין הקטן.
פתאום עלה לגננת רעיון! "הרי ירדן מאוד אוהב את פלסטין, הוא בטוח ישמח לעזור"
אבל גם ירדן לא הסכים.
ואפילו הדוד קטאר שתמיד מביא מתנות שוות לפלסטין, לא מוכן לעזור.

פנתה הגננת כה וכה "מי יכול לעזור לי?"
והנה היא רואה ממולה את חברו האומלל של פלסטין. ואז הבריק הרעיון במוחה.
ניגשה הגננת לחבר ואמרה "פלסטין באחריותך! שמור עליו"
והלכה...
שיתוף - לביקורת אבא, התגעגעתי אליך

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה