איזה ספר קריאה מומלץ לקניה?

[מילה בסלע]

ואני דוקא אהבתי את...

"ועדיין חרוט".

מי קראה?

 

[efrat1]

ואני דוקא אהבתי את...

"ועדיין חרוט".

מי קראה?

מי המחבר?

 

[צפורן]

ליטאית ולא קראתי את הספר- רק מעלה השערה,
לפעמים לא נעים לנו שמסתכלים עלינו דווקא מזווית חיצונית, שבתוך הקבוצה פנימה אנחנו לא טורחים להגדיר ולקרא לה בשם.

על כל פנים, חייבת לומר שבנורמלי האחרון הדמות שהכי פחות התיישבה אצלי היא איציק (איציק, נכון?)- הרווק החסידי לא התנהג כמו רווק חסידי. אם הוא היה ליטאי הוא היה מושלם מבחינתי- אבל חסיד הוא פשוט לא היה.
גם בעלי שקרא את הספר בהמלצתי הנלהבת, פסק לבסוף שהכותבת בהכרח ליטאית...

כאילו איך אמור להתנהג רווק חסידי?
שימי לב שהיא לא תארה דמות חסידית סטנדרטית, אלא רווק מבוגר על גבול האספרגר, וכמו שהיא עצמה הגדירה בספר, ההתנהגות שלו בסדר "יחסית".

 

[מילה בסלע]

מי המחבר?

ש. אמיתי

לדעתי שם עט.

 

[מנגנת]

אני אוהבת לקרוא, בעבר קראתי כל חומר כתוב שהסתובב סביבי,
כבר שנים שאני כמעט לא קוראת מחוסר זמן ופניות (הילדים...), וגם מביקורתיות מסוימת, מקסימום מדפדפת במדורים, ומי מסוגל לקרוא אליגוריות ולהחזיק ראש עם המסר.
בעשור האחרון, לא "התבזבזתי" על שום דבר מתחת למיה קינן (מהללאל), וספר או שנים של חיה הרצברג (צומת הדרורים). הם היו שווים.
עד שבחופשת לידה האחרונה יצא לאור הנורמלי האחרון. גיליתי משהו חדש. קודם כל, הזרימה של הכתיבה הפתיעה אותי לגמרי. יותר כמו צפיה מאשר קריאה. (גם משלב הלשון העדכני הפתיע אותי, אך לפני שהספקתי לתמוה הייתי שבויה בתוך החיים של הספר)
מעבר לזה, זה כתוב כהצגת המציאות ולא באופן סיפורי, מה שמשאיר לי את מרחב הפרשנות בדומה לחיים עצמם, ולא "מאכיל" אותי, ויחד עם זה התובנות ברורות כשמש ועוצמתיות כמוה. (אולי זה ההסבר- כשהתובנה מגיעה מתוכי ולא מהסופרת, היא אמיתית יותר בעיני.)
ההשקפות היו מתאימות לשלי. פשוט נהניתי.
מאוחר יותר יצא לי לדבר עליו עם אנשים, וגם לקרוא קצת פה בפורום תגובות, ומסתבר שלמרות שציבור ענק של קוראות התחבר מאוד וחושב שהוא מדהים, אנשים אחרים הבינו אותו אחרת ממני. כפי שהם מבינים את החיים אחרת ממני. זה מעניין.
השגתי אחר כך את אנוכי מבקש, גם הוא איכותי (לא יודעת בקשר לאותנטיות... אני ליטאית), ההשקפה אותה השקפה, לעומת הנורמלי הוא בוסרי מעט- מסרים ישירים יותר ודמויות מוגדרות יותר, אך זה רק מרוב שהנורמלי מושלם...

 

[מרים ליף]

בעקבות ההמלצות בפורום קניתי את הספר "אנוכי מבקש" של ר.קפלר וממש התאכזבתי.
אני לא יודעת לאיזה קהילה חסידית משתייכת הסופרת, אם בכלל... אך התיאורים רחוקים ותלושים מהמציאות.
כאחת שמשתייכת לחסידות גדולה ומכירה את שאר החסידויות - הסיפור כולו מנותק לגמרי מן המציאות.
(אם יש מושג של "הגבלה" תיאורטית על אברך להיות מהנדס/אדריכל או מה שלא יהיה, אז נראה לי יותר בציבור ה"בני תיירה" הליטאים, ולא בקהילות החסידיות, שם אפשר למצוא מגוון בעלי מקצוע המשתייכים לחסידות וזה לא פוגע במעמדם או בשמם בכלל, לא כמו בציבור הליטאי שחיים ב"שחור לבן", או שאתה "בן תורה" כל היום או שאתה "בעל מלאכה")
אולי אולי אולי יכול תיאור החצר החסידית המסוגרת והשמרנית להתאים לנטורי קרתא, אך כלל וכלל לא לשאר החסידויות בארץ.
במהלך הקריאה הרגשתי כמו אינדיאני שקורא ספר שנכתב על השבט שלו, ע"י אחד שלא מכיר את השבט ולא את סגנון חייו בכלל.
גם כל הקטעים על הקבצנים מעוררים בחילה ולא ממש מעניינים. לא יודעת ממה התלהבו הממליצים מהספר.

חבל, אל תתפסי לדוגמא הספציפית של האברך הנ"ל או המקצוע הספציפי, זה מגיע יותר כמשל- לכל קהילה באשר היא (ואין כאן דיון אם חוג כזה או אחר) ,
שאל לאדם לשכוח לעבוד את הקב"ה ולא רק את הקהילה..
החלק של הקבצנים לדעתי -מיוחד,
פתח לי עולם שלם. ומרוקן לי את הארנק כל פעם שאני בירושלים.

כנראה שכל ספר הוא עניין של טעם. ספר מיוחד מאוד בעיניי אפילו יותר מה"נורמלי האחרון". (ואני כמעט לא נהנית מספרים..)

 

[גיג]

סדרת בחצרות בית ה'

 

[מלי רקפת]

"מותר גם לציבור ליטאי לקרא ולהתחבר..."
זהו, שרק ציבור ליטאי, יכול להתחבר לספר הזה, דהיינו מישהו שלא חווה חיים אותנטיים בקהילה חסידית.
נראה שרוב הממליצות על הספר הן ליטאיות.
ומי שכתבה על על עבודות שטח ותחקירים לפני הכתיבה - אז זה מראה שהסופרת היתה צריכה לעמול קשה כדי לקבל רקע מהווי חיים שאינה מכירה, ורואים את זה כ"כ בסיפור!

עסיסי לחלוטין...
מי שעשתה כאן עבודת שטח לא מוצלחת זאת את
לכי תבררי קצת על רותי קפלר ותגידי במה היא מבינה

 

[אלישקף]

קראתי לאחרונה את הספר "ימים בלי תכלת" של תמר מור.
הוא אחד הספרים המעולים שקראתי לאחרונה!
מרתק, ערכי, הדילמות והתהיות של הגיבורים מוצגות בצורה יפהפיה, הכתיבה קולחת.
נהניתי ממנו מאד.
גילוי נאות לחוששות: אין לי שום מניות בספר, הכרות עם הסופרת, בני ביתה ,חמותה או גיסתה. אין לי אפילו ידיעה קלושה מי זו. (אולי משיהי יודעת- תמר מור זה שם אמיתי או שם עט?)

זה שם עט. עד כמה שזכור לי - תמר מור היא דייטש. (או שאני מתבלבלת עם ספר אחר)
אצלנו בספריה הספרנית חוקרת מי היא הסופרת האמיתית וזה מה שהיא מציינת על המדבקה (היא לא חרדית, והיא שיתפה אותי פעם שההו"ל החרדיות פשוט קטסטרופה בעניין הזה... וגם הסבירה למה, אבל לא עכשיו)

 

[אלישקף]

אם את שואלת אותי איזה ספר היה הכי מוצלח שקראתי בעשור האחרון (וקראתי הרבה מאוד!)
זה יהיה ----- ------- ------
מהללאל!!!!!
משום מה הוא לא מופיע כאן בהמלצות
אולי כי יצא לא לאחרונה
אבל לדעתי - אם מקבלת המתנה לא מכירה - זה לוקח בגדול !!!!!

הוא לא מופיע בהמלצות מתוך הנחה שקונת המתנה או המקבלת לבטח כבר מכירות...
זה כמו שכאשר יהודי שעלה לארץ הקודש ישאל אותך אחרי שנה איפה כדאי לו לבקר - לא תגידי לו 'בכותל כבר היית?'

 

[מרשימה]

זה שם עט. עד כמה שזכור לי - תמר מור היא דייטש. (או שאני מתבלבלת עם ספר אחר)
אצלנו בספריה הספרנית חוקרת מי היא הסופרת האמיתית וזה מה שהיא מציינת על המדבקה (היא לא חרדית, והיא שיתפה אותי פעם שההו"ל החרדיות פשוט קטסטרופה בעניין הזה... וגם הסבירה למה, אבל לא עכשיו)

עלקי דויטש?

 

[אלישקף]

בעקבות ההמלצות בפורום קניתי את הספר "אנוכי מבקש" של ר.קפלר וממש התאכזבתי.
אני לא יודעת לאיזה קהילה חסידית משתייכת הסופרת, אם בכלל... אך התיאורים רחוקים ותלושים מהמציאות.
כאחת שמשתייכת לחסידות גדולה ומכירה את שאר החסידויות - הסיפור כולו מנותק לגמרי מן המציאות.
(אם יש מושג של "הגבלה" תיאורטית על אברך להיות מהנדס/אדריכל או מה שלא יהיה, אז נראה לי יותר בציבור ה"בני תיירה" הליטאים, ולא בקהילות החסידיות, שם אפשר למצוא מגוון בעלי מקצוע המשתייכים לחסידות וזה לא פוגע במעמדם או בשמם בכלל, לא כמו בציבור הליטאי שחיים ב"שחור לבן", או שאתה "בן תורה" כל היום או שאתה "בעל מלאכה")
אולי אולי אולי יכול תיאור החצר החסידית המסוגרת והשמרנית להתאים לנטורי קרתא, אך כלל וכלל לא לשאר החסידויות בארץ.
במהלך הקריאה הרגשתי כמו אינדיאני שקורא ספר שנכתב על השבט שלו, ע"י אחד שלא מכיר את השבט ולא את סגנון חייו בכלל.
גם כל הקטעים על הקבצנים מעוררים בחילה ולא ממש מעניינים. לא יודעת ממה התלהבו הממליצים מהספר.

בטח את נורא אוהבת את הספרים של חוי רוזנברג... אנטיתזה של רותי קפלר.

 

[מלי רקפת]

עלקי דויטש?

אם אני לא טועה - מרגלית דייטש

 

[userit]

מצטערת לאכזב אותכן:
רותי קפלר חסידת גור.

אותי, זה מפתיע.
ועכשיו סיימתי לדוש בנושא.

 

[אלישקף]

עלקי דויטש?

חשבתי יותר על 'מרגלית דייטש'... אבל עכשיו אני נזכרת שלספר קראו 'אולי היא בתוכי'... לא יודעת איך ערבבתי עם ימים בלי תכלת.

 

[אלישקף]

אותי, זה מפתיע.
ועכשיו סיימתי לדוש בנושא.

אבל אולי נמשיך בלעדייך!

 

[רחלי טל]

לדעתי הוא מאכיל את המסר במצקת. לא בכפית.
לא התחברתי בכלל.

וסליחה מראש מהסופרת אם היא מסתובבת פה.

זה רק מראה כמה בסופו של דבר הכל עניין של טעם אישי.
אכן המסר הועבר במצקת כמו שהגדרת, אבל מזה נהנתי!
לדעתי הדילמות שהיו בספר היו כבדות מדי מכדי לתת לקוראים לחפש תשובות לבד
והיתה בספר המון עלילה , לא רק מסר

אגב בספר אנוכי מבקש -שכמו כל ספרי רותי הוא מדהים ,קולח ונוגע בנשמה
הפריע לי שהדילמות של הגיבור הוצגו בעוצמה כמו שרותי יודעת, והפתרון לדילמות היה פיתרון לא מספיק חזק ולא מתאים לכולם

 

[לבן]

זה רק מראה כמה בסופו של דבר הכל עניין של טעם אישי.
אכן המסר הועבר במצקת כמו שהגדרת, אבל מזה נהנתי!
לדעתי הדילמות שהיו בספר היו כבדות מדי מכדי לתת לקוראים לחפש תשובות לבד
והיתה בספר המון עלילה , לא רק מסר

אגב בספר אנוכי מבקש -שכמו כל ספרי רותי הוא מדהים ,קולח ונוגע בנשמה
הפריע לי שהדילמות של הגיבור הוצגו בעוצמה כמו שרותי יודעת, והפתרון לדילמות היה פיתרון לא מספיק חזק ולא מתאים לכולם

יש בעיה מאד משמעותית עם סופרים שמגיעים עם מסר מאד חזק שבוער בהם, ואז הם מוכרחים לכתוב אותו, ולכתוב אותו שוב, ושוב, בעשר ווריאציות שונות כדי לדאוג לכך שגם אם ילד בן 12 יקרא את הספר, הוא יבין את המסר העצום שלהן. הספרים הללו גורמים לקורא בוגר לאי נוחות קלה עד כבדה.
ספר קריאה לא אמור להתיימר לתת תשובות לכל הבעיות, ממש כמו החיים עצמם, הוא אמור להציג דילמה, היסוסים, נסיונות ותהיות ותשובות חלקיות שלא מתאימות לכל אחד בסופו של דבר. ספר אמור להציג דרך ולא תוצאה, חיים ולא אידיליה, שבילים עם קוצים ולא רק זרי פרחים.

בכל מקרה, בעייני סופר שנכנס לשאלות אמוניות קשות ומורכבות באופן שהוא מרגיש שהוא אמור לתת סדרת הרצאות מוסר והשקפה כדי להחלץ מהספר בשלום - צריך לדעת מראש שהספר יהיה כבד וקשה לקריאה. ושהמסר יכול להתמסמס מאה פעמים בדרך לשם.

 

[פרוגיוזרית]

אני לא יודעת לאיזה קהילה חסידית משתייכת הסופרת, אם בכלל... אך התיאורים רחוקים ותלושים מהמציאות.
כאחת שמשתייכת לחסידות גדולה ומכירה את שאר החסידויות - הסיפור כולו מנותק לגמרי מן המציאות.
...
במהלך הקריאה הרגשתי כמו אינדיאני שקורא ספר שנכתב על השבט שלו, ע"י אחד שלא מכיר את השבט ולא את סגנון חייו בכלל.

"מותר גם לציבור ליטאי לקרא ולהתחבר..."
זהו, שרק ציבור ליטאי, יכול להתחבר לספר הזה, דהיינו מישהו שלא חווה חיים אותנטיים בקהילה חסידית.
נראה שרוב הממליצות על הספר הן ליטאיות.
ומי שכתבה על על עבודות שטח ותחקירים לפני הכתיבה - אז זה מראה שהסופרת היתה צריכה לעמול קשה כדי לקבל רקע מהווי חיים שאינה מכירה, ורואים את זה כ"כ בסיפור!

בתחילה לא כתבתי מפורשות מפני צנעת הפרט, שגם סופרת זכאית לה.
אבל אחרי שאני רואה שכולן פה מכירות, ושכל מי שיטרח לחפש דקה את הסופרת בגוגל יגיע לזה (עבודת שטח לפני שכותבים משהו כבר הזכרנו?) אני אציע לך לקרוא בעיון את הערך הבא בוויקיפדיה:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9...9C%D7%AA%D7%A8
נדבר שוב אחר כך.

 

[efrat1]

יש בעיה מאד משמעותית עם סופרים שמגיעים עם מסר מאד חזק שבוער בהם, ואז הם מוכרחים לכתוב אותו, ולכתוב אותו שוב, ושוב, בעשר ווריאציות שונות כדי לדאוג לכך שגם אם ילד בן 12 יקרא את הספר, הוא יבין את המסר העצום שלהן. הספרים הללו גורמים לקורא בוגר לאי נוחות קלה עד כבדה.
ספר קריאה לא אמור להתיימר לתת תשובות לכל הבעיות, ממש כמו החיים עצמם, הוא אמור להציג דילמה, היסוסים, נסיונות ותהיות ותשובות חלקיות שלא מתאימות לכל אחד בסופו של דבר. ספר אמור להציג דרך ולא תוצאה, חיים ולא אידיליה, שבילים עם קוצים ולא רק זרי פרחים.

בכל מקרה, בעייני סופר שנכנס לשאלות אמוניות קשות ומורכבות באופן שהוא מרגיש שהוא אמור לתת סדרת הרצאות מוסר והשקפה כדי להחלץ מהספר בשלום - צריך לדעת מראש שהספר יהיה כבד וקשה לקריאה. ושהמסר יכול להתמסמס מאה פעמים בדרך לשם.

היטבת להגדיר.
הספר הפך להטפה מתמשכת באיזה שלב, שכבר אבדתי בו את כל הטעם.