איך לגרום לתלמידות בגיל ההתבגרות לאהוב להתפלל?

[חוצלת]

שינדי!
התרגשתי. כמו זרם חשמלי עבר בי כשקראתי את סיפורך. ראיתי בעיני רוחי את תלמידותיך, חשתי את התחושות, והתפעמתי מכוחך, מעוצמתך ומעוז רוחך

 

[לילי 1]

איך מחברים בנות שבוהות בסידור לתפילה?
זה לא מתחיל מכאן!
זה בדרך כלל בנות שהראש שלהן נמצא במקומות אחרים לגמרי שהמורה אפילו לא משערת!!
ואם תעבירי בראש שלך את השמות של הבנות האלו את תראי שזאת לא הבעיה היחידה שלהן!

הרבה פעמים ההיפך הוא הנכון
בנות שנמצאות במשברים או בבורות עמוקים מתחברות מאוד מאוד לתפילה. זאת מצווה מאוד רגשית שתופסת אותן חזק. אין כלל.

כמו שאמרו למעלה, עידוד בדרך החיוב בלבד.
שמעתי מכל כך הרבה מורות את "תפילה בלי כוונה כגוף בלי נשמה" ואת "רחמנה ליבא בעיי" שזילזלי עמוקות בתפילה של עצמי. היה ברור לי שרוב הזמן אני פושעת. קשה להגיע ככה לרגש או לחיבור.
רק כמה שנים אחרי הסמינר נגלה לי שבתפילה בלי כונה גם יוצאים ידי חובה (למעט ברכה ראשונה של שמונה עשרה)

 

[שינדי- זה אני.]

זה מיוחד!
רק צריך לדעת אם זה הלכתי ונצא לדרך עם התלמידים שצריכים חיזוק ברמה הזאת

לכן מייד ציינתי שרב התיר לי עניין זה.
היו לי בנות מבתים חרדיים שנשרו.
היו שם בנות שבית משפט חיפש להם מקום לימודים והן בחרו מקום מתחזק ...
לכן להן זה היה מתאים ובהיתר כמובן.

 

[מילה בסלע]

@שינדי- זה אני. , עשית לי צמרמורת.

 

[חזון]

בעלון של דרשו ראיתי לפני כמה ימים (יתכן והעלון כבר ישן) לא מדייק בלשון:
שאלה ששאל מחנך את הגרי"ש אלישיב זצ"ל מה לעשות עם תלמידים שחולמים בתפילה?
ענה להם הרב אלישיב "וכי המחנך עצמו אינו חולם לפעמים??? שייך לדרוש דברים שגם למבוגרים וגדולים קשה".
זה לגבי ה"דרישה" שלא יחלמו.

אבל צריך לזכור, עבודה שבלב זהו תפילה - ידוע השאלה של ה'שפת אמת' איך שיך לצוות "ואהבת את ה' וכו'" איך ניתן לצוות על אהבה זה הרי תלוי בלב ותי' מה שתירץ...
אבל בכל אופן אין חינוך בדבר התלוי בחמימות הלב שנראה תוצאות מיד בגלוי ולפעמים אף פעם לא. נחמד לראות אבל לא מעכב.
יש כאלו שלבם בוער ולא רואים כלום בחוץ, לכן נראה שאוירה נכונה וסיפורים מאירים ובתמידות, נכנסים כשהלב נפתח, והיו הדברים "על לבבך"...

כל אחד יכול להיזכר בעצמו שאחרי שנים הוא "הבין" קלט" "הפנים" משהו שהוא שמע בעבר הרחוק.

בהצלחה

 

[אוהב לשמוע]

לכן מייד ציינתי שרב התיר לי עניין זה.
היו לי בנות מבתים חרדיים שנשרו.
היו שם בנות שבית משפט חיפש להם מקום לימודים והן בחרו מקום מתחזק ...
לכן להן זה היה מתאים ובהיתר כמובן.

הבנתי
תודה

 

[ירוק-עד]

אצלינו המנהלת ממש מבקשת שוב ושוב גם ממורות מקצועיות
לא להתחיל את היום ז''א את התפילה בלי למסור סיפור קצר/רעיון מעורר

מצרפת איגרת שהכנתי לתלמידות מתוקות שב''ה מאד מחוברות
לקראת החופש הגדול
אולי יתן לך כיוונים


דווקא תפילה זה אחד התחומים שעם זה שזה עניין רוחני ומרומם מאד יש הרבה דרכים חוויתיות וציוריות לחזק אותו......

בהצלחה!!!

 

[ירוק-עד]

מצאתי בקובץ חיזוק על תפילה

כבר היו מגדולי אמוראים שהתאוננו על הקושי לכוון בתפילה, כמובא בירושלמי, שאמר רבי חייא על עצמו, שמעולם לא הצליח לכוון בכל התפילה. ופעם כשניסה להתרכז בכל התפילה, התחיל להרהר באמצעיתה, "מי יותר חשוב לפני המלך, שר פלוני או אלמוני". ושמואל אמר: "אני מניתי אפרוחים בתפילה". ורבי בון בר חייא אמר: "אני מניתי בתפילה את שורות הבניין". ורבי מתניה אמר: "אני מחזיק טובה לראשי, שגם כשאיני שם לב למה שאני אומר, הוא יודע מעצמו לכרוע ב'מודים'".

מדברי גדולי האמוראים הללו למדנו שקשה לכוון מתחילת התפילה ועד סופה, ואף שצריך אדם להתאמץ לכוון ככל יכולתו, אל יפול ברוחו, כשרואה שאינו מכוון כראוי. ואף אם חלם ברוב התפילה, לא יתייאש אלא יכוון במה שנותר.

 

[חוצלת]

ירוק עד, נהדרת ונפלאה! אלפי תודות על שתי ההודעות האחרונות (האמת היא שגם על אלו שקדמו להן...) אהבתי את המכתב, ובכוונתי להשתמש בו. תודה על הציטוט מדברי האמוראים. אני מאמינה שהוא יחזק מאוד את כל מי שקשה לה להתפלל בכלל, ואת מי שקשה לה לכוון בתפילה בפרט.
אם תוכלי, שתפי בעוד כאלה 'חיזוקים' קטנים וגדולים, וזכי את הרבים.
יישר כח. חבצלת.

 

[נוי]

אני נתקלת בשנים האחרונות בתלמידות שבוהות בסידור, חולמות, ואפילו מפטפטות תוך כדי תפילה. ורציתי לבקש את עצת הציבור הנפלא שבפורום - הבו רעיונות איך מחברים ילדות בנות 14 לתפילה.

לפני שנים, בהיותי בכיתות התיכון אהבתי לכוון בשמונה עשרה במיוחד בשמע קולינו ולבקש בקשות אישיות, כך גם ב"מודים".
בזמן של הבקשות האישיות הייתי מביטה בעד החלון בוואדי או מה שהיה שם ליד הסמינר, ועל כל שיח ושיח שהשהיתי את עיני עליו הייתי ממלאה בתפילות ובקשות. זה היה רגע אישי שלי של קשר עם הקב"ה.
ובמודים- בכלל הייתי מתרגשת דווקא בהבטה החוצה מול האור של הבוקר והטבע וכו.
זה היה רגע חזק.
יום אחד החליטה המורה לערוך שיחת מוסר נוקבת והביעה זעזוע עמוק מאותן בנות שבאמצע תפילת שמונה עשרה, מביטות בעד החלון! ! ה' ישמור!
התכווצתי קלות, אבל החלטתי שהמורה הנכבדה לא תהרוס לי את התפילה, וזהו.
מסקנתי: לא כל בהיה משמעה- בת שלא מתפללת בכוונה.
מסקנה שניה: תפילה היא רגע אישי מאוד, אפשר לכוון מלמעלה, אך לא להתתערב.
מסקנה שלישית: הוספת בקשות אישיות בתפילה עוזרת מאוד ליצירת קשר עם הקב"ה.
הרבה הצלחות!!

 

[צחור]

היתה לי כתה שתפילה ממנה והלאה...
חשבתי על רעיון... ביקשתי את אישור של רב התיכון ויצאנו לדרך:
הבאתי דפי קלף בגודל A5 לכל ילדה.
נתתי להן לכתוב את תפילתן האישית.
הדלקתי מוזיקת רגע שקטה ונשמתית וככה רבע שעה לא אפשרתי לקום.
היה חשמל באוויר.

כשסיימו הודעתי להן:
כל מי שטענה שלא מתחברת לתפילה ולסידור. החל מהיום הדף הזה הוא סידורכן האישי.

לאחר שבועיים שיום יום התפילה לוקחת דקה במקום חצי שעה (אל דאגה, בזמן הנותר אמרנו תהילים המחולק וסיפרתי סיפורי ישועות בעניין התפילהץ ללא הטפה כלל).
אזרתי אומץ ואמרתי :
בטוחני שהתפילות האישיות שלכן מתקבלות בשמיים ומלאכים מחכים להן אבל אני כמורה רוצה על הדרך לזכות בעוד מצווה 'עניית אמן' על ברכות הדחר.
אז רק מי שמעוננינת החל מהיום מתקבצת סביב שולחני אומרת בקול. אני עונה לה. וחוזרת למקום להמשך התפילה האישית.

לאחר עוד פרק זמן קטן הוספתי לקבוצת בנות גדולה יחסית את שמע ישראל...

לאחר עוד פרק זמן שמו''ע (כשהתפילה האישית נאמרה בסיום תפילת העמידה לפני פסיעת הפסיעות)

וכו' וכו'.

רק להבין את כוחה של תפילה זו:
פגשתי בוגרת בשנה שעברה בבני ברק.
היא היום באור החיים.
מוציאה לי דף מנויילן ישן מהתיק באמצע רח' עזרא.
כן.
התפילה מכתה ח'. מפעם.

צמרמורת!
כל הכבוד!

 

[מנפחים]

קופצת על הנושא
אני מורה בבית ספר קירוב ברמה בסיסית
שזה אומר כיתות מעורבות עד גיל מסוים והרבה מהילדים לא לובשים אפילו כיפה
אלא רק בשיעורי קודש
באחת הכיתות נתקלתי בילד חדש בכיתה ד'
הילד הגיע מבית ספר חילוני לגמרי
בשעת התפילה אני מוצאת אותו עם סידור סגור והוא בוהה-----
אני שואלת אותו מה עם התפילה שלו
הוא עונה לי: שלוש שנים הייתי בבית ספר ולא התפללתי
למה שעכשיו אני כן אתפלל?????????
הייתי מזועזעת, ניסיתי להבין אותו, אבל פתרון לא היה לי
שיעורים על גודל מעלת התפילה לא עוזרים----
אם יש רעיונות, אני אשמח-------

 

[אפכא מסתברא]

אני שואלת אותו מה עם התפילה שלו
הוא עונה לי: שלוש שנים הייתי בבית ספר ולא התפללתי
למה שעכשיו אני כן אתפלל?????????
הייתי מזועזעת, -

כאשר מזועזעים לנוכח התנהגות/אמירה של תלמיד קשה לחשוב על תגובה הולמת. בבי"ס מהסוג שתיארת תופעות כאלה של חוסר חיבור לפעולות 'דתיות' אמורות להיות מצויות על כל צעד ושעל...
תגובות אפשריות לשאלתו של הילד (ולא בנימה מזועזעת!):
# לא חבל? בגלל ששלוש שנים לא נתנו לך אפשרות להתפלל אתה צריך להפסיד את זה גם כאן?
# הכל טוב? אין שום דבר שאתה צריך וחסר לך? אין שום דבר שאתה שמח בו מאוד ורוצה לומר עליו תודה?
# שלוש שנים לא למדת גיאוגרפיה/היסטוריה/אנגלית (כל מקצוע שלא למד ועכשיו הוא כבר לומד או אוהב, אפילו תרגילי התעמלות מסוג שלא עשה קודם ועכשיו כבר כן) - אז גם עכשיו לא תלמד? אתה רוצה להישאר לעולם רק עם מה שלמדת עד עכשיו?
והאמת, בשתי הדוגמאות האחרונות נראה לי עדיף שלא להשאיר אותו בסימן שאלה.

 

[מנפחים]

תודה ענקית
נתת לי כאן כמה כווני חשיבה
(אגב, לא הראיתי לו שאני מזועזעת, הזדעזעתי בתוך עצמי--)

 

[חופי]

אומנם מאוחר אבל אולי בכל זאת יהיה תועלת
- מיוחד מעולה שיש מי שעדין אכפת לו מהנושא ויש תגובות ממש לענין
@ אני משתמש הרבה בביאור פסוקים וקטעים דוקא מהתפילה גם בדרך אגב ברעיונות מוסריים משתי סיבות 1 כי מתחברים לזה יותר
2 כי זוכרים את המסר כל פעם בתפילה
אבל מעל הכל זה נותן טעם התפילה וגורם לתלמידים להתפלל יותר טוב
במקרה ואני מתפלל איתם אני מדיש בקול בסוק זה או אחר בדי שיזכרו את הנושא לפעמים עולה חיוך על הפנים אבל חשו שיסימו לב למה שמתפללים