איך לסתום את האוטובוס?

[גלינג]

חשבתי שרק אני חוטפת מהמאונטיין באגי שנואות נפשי ודומותיהן.

(בטרם איחשד על קנאה, אעדכן שהיו קרובי משפחה בעלי יכולת שהציעו בזמנו לקנות לבכורתי בוגבו יקרה, פסגת העגלות דאז. סירבתי להצעה, וסירבתי גם בהמשך. לא מתאים לי, הסנוביזם הדל-גאה הזה של עגלות היוקרה).

בא לא נשווה בוגבו יחיד ב6.000 ₪ למאונטין תאומים ב 2.500 ₪

 

[y&m]

כך את החלטת אבל זה לא בהכרח נכון.

החלטתי??
ראיתי במו עיני!!

 

[אמא ומתכנתת]

נניח שהיה תשלום כפול על עגלה פתוחה, לא היית מבקשת עזרה ומקפלת?
סביר להניח שכאם לתאומים מתוקים תקבלי עזרה בהתלהבות רבה של הסובבים, ואיני רואה סיבה לא לעשות זאת.
אם היית בוחרת לשלם הייתי מכבדת את בחירתך.
בכל מקרה, זה לא כזה "אין ברירה" או "אי אפשר".

לא חושבת שהייתי מקפלת, אני לא מעונינת שאנשים זרים יחזיקו לי את הילדים, בטח לא בגילאים רכים... ונניח שנסעתי גם עם ה"גדולה" (בת השנתיים), אז אני צריכה 2 אנשים שיחזיקו לי ילדים... לא מתאים לי.

אז נכון, זה צפוף ולא נח גם לי, ולכן אני כמעט לא נוסעת באוטובוס... ואני חושבת שאם כל מי שיכולה לקפל היתה מקפלת - לא היו מסתכלים עלי בעין עקומה כזו...

כך שאני מצטרפת לקריאה - כרכרות ריקות - החוצה!

 

[גיטרה]

כנראה שכולכם צודקים אם כ"כ הרבה טוענים כך, אני מהאלה עם הלימוזינות (או הגדרה יפה יותר - בואינג), ועוד של תאומים, הולכת קילומטרים בחום הבני ברקי (שמי שלא ביקר השבוע בבני ברק, לא יודע גהינום מהו), ורועדת שמה אני יהיה האמא המקוללת הבאה פה בפורום.

ובל זאת - בפעמים הבודדות שעליתי לאוטובוס - (תאומים בני תשעה חודשים, נסעתי איתם באוטובוס אולי פעמיים - שלוש מהלידה), לא ראיתי אפס אחוז מהטרור שמתואר פה, ולמרות שהיו כמה וכמה עגלות ואופניים חשמליים באוטובוס - אפשר גם אפשר היה לתת לאנשים לעבור לחלק האחורי / הקדמי כל אחד לפי רצונו. לא נוח, נכון, לנסות לתמרן ולעמוד חצי באויר למס' דקות עד שכל מי שרוצה לזוז / לעבור / לרדת / לעלות / לקפוץ וכו' וכו' יצליח למלא את מבוקשו, אבל אנחנו יהודים, וכולנו על האוטובוס עם אותה מטרה, להגיע למקום חפצינו במהירות האפשרית - עם העגלה / אופניים או בלעדיה.

אהה, ויש גם הרבה יהודים טובים שיודעים לעזור כשצריך - להרים או להוריד את העגלה במדגה, או ללכת לנהג לשלם במקומי.

 

[y&m]

לא ראיתי אפס אחוז מהטרור שמתואר פה

אהה, ויש גם הרבה יהודים טובים שיודעים לעזור כשצריך - להרים או להוריד את העגלה במדגה, או ללכת לנהג לשלם במקומי.

את מוזמנת לערים הצעירות, תכירי מציאות אחרת.

ב"ה גם אצלינו יש יהודים/ות טובים ונכונים לסייע.

 

[אמא ומתכנתת]

כנראה שכולכם צודקים אם כ"כ הרבה טוענים כך, אני מהאלה עם הלימוזינות (או הגדרה יפה יותר - בואינג), ועוד של תאומים, הולכת קילומטרים בחום הבני ברקי (שמי שלא ביקר השבוע בבני ברק, לא יודע גהינום מהו), ורועדת שמה אני יהיה האמא המקוללת הבאה פה בפורום.

ובל זאת - בפעמים הבודדות שעליתי לאוטובוס - (תאומים בני תשעה חודשים, נסעתי איתם באוטובוס אולי פעמיים - שלוש מהלידה), לא ראיתי אפס אחוז מהטרור שמתואר פה, ולמרות שהיו כמה וכמה עגלות ואופניים חשמליים באוטובוס - אפשר גם אפשר היה לתת לאנשים לעבור לחלק האחורי / הקדמי כל אחד לפי רצונו. לא נוח, נכון, לנסות לתמרן ולעמוד חצי באויר למס' דקות עד שכל מי שרוצה לזוז / לעבור / לרדת / לעלות / לקפוץ וכו' וכו' יצליח למלא את מבוקשו, אבל אנחנו יהודים, וכולנו על האוטובוס עם אותה מטרה, להגיע למקום חפצינו במהירות האפשרית - עם העגלה / אופניים או בלעדיה.

אהה, ויש גם הרבה יהודים טובים שיודעים לעזור כשצריך - להרים או להוריד את העגלה במדגה, או ללכת לנהג לשלם במקומי.

מסכימה איתך מאד, אבל זה די יחודי לבני ברק... זו עיר שלא נוסעים בה הרבה באטובוס יחסית לערים אחרות.

אני התנסיתי בירושלים... בחוה"מ סוכות.. קטטסטרופה!!!

 

[תאורת חרום]

כנראה שכולכם צודקים אם כ"כ הרבה טוענים כך, אני מהאלה עם הלימוזינות (או הגדרה יפה יותר - בואינג), ועוד של תאומים, הולכת קילומטרים בחום הבני ברקי (שמי שלא ביקר השבוע בבני ברק, לא יודע גהינום מהו), ורועדת שמה אני יהיה האמא המקוללת הבאה פה בפורום.

ובל זאת - בפעמים הבודדות שעליתי לאוטובוס - (תאומים בני תשעה חודשים, נסעתי איתם באוטובוס אולי פעמיים - שלוש מהלידה), לא ראיתי אפס אחוז מהטרור שמתואר פה, ולמרות שהיו כמה וכמה עגלות ואופניים חשמליים באוטובוס - אפשר גם אפשר היה לתת לאנשים לעבור לחלק האחורי /


מישו ראה אוטובוס עירוני שהסכים להעלות אופניים??? ועוד בשעות העומס?

 

[Ruti Kepler]

האוטובוסים בבני ברק לא מתקרבים ברמת הצפיפות לאלו שבירושלים.
גם על זה כבר דשנו באריכות באשכולות אחרים.

לא מדובר על אוטובוס נחמד שבו עשרה אנשים נוסעים בעמידה ומשתדלים לאפשר לכולם לעבור ולהכנס, אלא על קרון בקר דחוס ולוהט שבו כל נוסע מעוך אל מי שלידו, בלי שום אפשרות מעבר או תזוזה.

ועדכון לכל בעלות העגלות: לקחתי מצלמה היום לעבודה. מי שמשאירה עגלה פתוחה וריקה היום בצהריים, באחד מקווי כביש רמות העמוסים, יכולה לזכות לחשיפה מרהיבה של העגלה כאן באשכול. קחו בחשבון. (יצולמו רק עגלות פתוחות וריקות. כמו כן יש מצב שיצולם חלל האוטובוס, ויועלה עם טשטוש מתאים, כדי להבהיר לבני ברקים שבינינו מה פירושו של אוטובוס עמוס).
(מעשה שטן - בטח היום יגיע אוטובוס ריק ולא יהיה מה לצלם)
(רק בשביל המרפי מהסוגריים הקודמים, כבר שווה לקחת מצלמה כל יום)

 

[bbh200]

ועוד משהו שקשור בעקיפין לנושא הנ"ל. כשסו"ס מגיעה העת לרדת. למה כשהנהג עוצר בתחנה, והאנשים מתחילים לרדת מתחילה האמא המסורה לאסוף את צאצאיה ואת מטענה ולהתארגן לירידה תוך קריאות קצובות של "נהג! רגע!". לא ידעת איפה את יורדת?התחנה הגיעה בהפתעה? לא ידעת כמה זמן אורך לאסוף את החבריה ואת העגלה ולהוריד מהאוטובוס? כמה זמן צריכים כל נוסעי האוטובוס להמתין? גם אנשים אחרים ממהרים, בין היתר לילדים שמחכים להם במשפחתון/צהרון/בבית.

לא יודעת על איזה מקרה את מדברת, אבל גם כשאני יודעת מצוין היכן אני צריכה לרדת זה לא יעזור לי להתארגן קודם, כי לא אתן לילדי לרדת מהמקום לפני שהאוטובוס עוצר, מבחינתי זה פיקוח נפש!!

 

[שישיה]

לא יודעת על איזה מקרה את מדברת, אבל גם כשאני יודעת מצוין היכן אני צריכה לרדת זה לא יעזור לי להתארגן קודם, כי לא אתן לילדי לרדת מהמקום לפני שהאוטובוס עוצר, מבחינתי זה פיקוח נפש!!

לפחות תדעי קודם איפה הם ולא תתחילי לקבצם בקריאות קולניות מרחבי האוטובוס.

 

[תאורת חרום]

לא יודעת על איזה מקרה את מדברת, אבל גם כשאני יודעת מצוין היכן אני צריכה לרדת זה לא יעזור לי להתארגן קודם, כי לא אתן לילדי לרדת מהמקום לפני שהאוטובוס עוצר, מבחינתי זה פיקוח נפש!!

יש בזה משהו, כי יש נהגים שעוצרים פתאומי ואפשר לעוף ולהיות מוטחים בעמוד.
אבל יש סוג של "שלומי להתארגן בתחנה הבאה יורדים, חני, תתארגני יורדים בתחנה הבאה, איפה הסוודר שלך, נחומי שמעת יורדים בתחנה הקרובה, אמא? איזה תחנה כאן הקרובה? כן, עוד לא לקום כשהנהג יעצור, תקומו"

כזה שיח יעיר את ילדכם מהשקיעות להסתכל בחלון, וגם יאמר בשקט לאנשים מסביב עוד מאט הם יורדים ניתן לעבור במהירות והם לא יצטרכו לבקש סליחה ? אפשר לעבור?

 

[ציבי פרקל]

נניח שהיה תשלום כפול על עגלה פתוחה, לא היית מבקשת עזרה ומקפלת?
סביר להניח שכאם לתאומים מתוקים תקבלי עזרה בהתלהבות רבה של הסובבים, ואיני רואה סיבה לא לעשות זאת.
אם היית בוחרת לשלם הייתי מכבדת את בחירתך.
בכל מקרה, זה לא כזה "אין ברירה" או "אי אפשר".

אני אישית- גם אם היה תשלום על עגלה פתוחה הייתי משלמת ולא מסתבכת עם הקיפול כשאני לבד. לא כיף ולא פייר להסתמך על עזרה מאחרים.
מה שכן- אני אף פעם לא הולכת לשבת ומשאירה את העגלה ריקה. זה באמת מפוצץ.
ולמי שהציעה מנשא- אני באמת הולכת המון עם מנשא- אבל זה רק עד גיל מסוים. ילד בן שנה זה כבר קשה...

 

[גיטרה]

לא מדובר על אוטובוס נחמד שבו עשרה אנשים נוסעים בעמידה ומשתדלים לאפשר לכולם לעבור ולהכנס, אלא על קרון בקר דחוס ולוהט שבו כל נוסע מעוך אל מי שלידו, בלי שום אפשרות מעבר או תזוזה.

הבנתי, נשמע הגיוני (לא המצב, החוסר קבלה של העגלות הפתוחות במצב כזה).
אבל משום מה ראיתי פה תלונות רבות (כמדומני גם שלך?!) על אוטובוסים חצי ריקים שלא עוצרים בתחנות בגלל העגלות, ואת זה לא הבנתי, זה המצב, שכ"כ הרבה אנשים דחוסים בשליש / חצי אוטובוס אחד, ואין שום אפשרות להדחף בין העגלות כדי שהציבור יעבור לחלקו השני של האוטובוס ויאפשר לעוד כמה נוסעים להצטרף לחגיגה?

נשמע הזוי.

 

[Ruti Kepler]

הבנתי, נשמע הגיוני (לא המצב, החוסר קבלה של העגלות הפתוחות במצב כזה).
אבל משום מה ראיתי פה תלונות רבות (כמדומני גם שלך?!) על אוטובוסים חצי ריקים שלא עוצרים בתחנות בגלל העגלות, ואת זה לא הבנתי, זה המצב, שכ"כ הרבה אנשים דחוסים בשליש / חצי אוטובוס אחד, ואין שום אפשרות להדחף בין העגלות כדי שהציבור יעבור לחלקו השני של האוטובוס ויאפשר לעוד כמה נוסעים להצטרף לחגיגה?

נשמע הזוי.

על זה אנחנו מצווחים פה ככרוכיה כבר אשכול שלם, על ההזיה הזאת בדיוק!!!
סוף סוף מישהו מבין!!!

 

[לבן]

נשמע הזוי.

הזוי לגמרי. אבל זו המציאות בירושלים. במיוחד באזור כביש רמות. במיוחד בבוקר. (פעם באיזשהוא חג בלתי נשכח חיכיתי שם 3 שעות לאוטובוס שיהיה אפשר לעלות עליו איכשהו. עד שהינוקא נפל מהספסל בתחנה ופתח את הראש).

 

[Ruti Kepler]

ולא, אפילו נשים רזות לא יכולות לעבור כשבדלת האחורית יש 4 עגלות פתוחות, במיוחד אם אחת מהן היא מאונטיין באגי אהובתנו.
זה מצב של אין יוצא ואין בא.

ולא שהנהג לא עוצר - הוא עוצר, בכבוד, ואפילו פותח דלתות. רק שאי אפשר לעלות בהן. (לא כולם מספיקים לרוץ לדלת השלישית והרביעית, ובחלק מהמקרים מדובר באוטובוס קצר).

 

[גיטרה]

הזוי לגמרי. אבל זו המציאות בירושלים. במיוחד באזור כביש רמות. במיוחד בבוקר. (פעם באיזשהוא חג בלתי נשכח חיכיתי שם 3 שעות לאוטובוס שיהיה אפשר לעלות עליו איכשהו. עד שהינוקא נפל מהספסל בתחנה ופתח את הראש).

אוקי, ואלה שכן הצליחו לעלות, והם דחוסים בחלקו הראשון של האוטובוס (לא האמהות מהעגלות, האחרים) - לא יכולים לבקש מהנהג לעצור רגע, לפתוח את 2 הדלתות, לרדת ולהכנס שוב מהדלת האחורית?
או שאף פעם לא ניסו?

 

[Ruti Kepler]

אוקי, ואלה שכן הצליחו לעלות, והם דחוסים בחלקו הראשון של האוטובוס (לא האמהות מהעגלות, האחרים) - לא יכולים לבקש מהנהג לעצור רגע, לפתוח את 2 הדלתות, לרדת ולהכנס שוב מהדלת האחורית?
או שאף פעם לא ניסו?

מי לבקש, מי נהג, איפה.
הנהג עייף, מזיע ואפאטי. יש מצב שהוא יפתח לך את הדלת בכבוד, אבל אין שום התחייבות שיחכה גם שתרוצי לדלת השלישית (השניה סתומה עם העגלות!!! על זה אנחנו מדברים!!!).
ואם את תקועה אי שם בין ההתחלה לאמצע, אין גישה לנהג. ואין דרך לדבר. וכולנו שותקים, עייפים. לחילופין מסתכלים בחוסר עניין על שני הגברים שמתקוטטים ליד הדלת האחורית. הם כראה חטפו מכה עסיסית ממוט של עגלה. לא נזכיר איזו. וכנראה זה פגע להם בדיוק בצ'ופצ'יק הכואב בעצם של הקרסול. לכן הם עצבניים.
עוד 10 דקות ייגמר הסיוט ואנחנו נעוף מהאוטובוס הזה אל הילודה שמחכה לנו בבית

 

[גיטרה]

אם כך, פורשת...

דבר אחד וודאי הצלחתם, מאונטיין באגי אני לא יקנה כ"כ מהר.......

(ואגב רותי, חיפשתי אותך השבוע במשפחה... סו"ס סדרה כלבבי....)

 

[פרפר]

חשבתי שרק אני חוטפת מהמאונטיין באגי שנואות נפשי ודומותיהן.

ואני עליתי על אוטובוס עמוס בהיותי במצב מעודד ילודה לחלוטין. איכשהו עברתי את החלק הקדמי (אף אחד לא חשב לקום. לימוד זכות: הם בנו על זה שאשב בפנים), החלק האחורי היה, כמו כל התיאורים כאן, ריק ומזמין. אלא שבשביל להגיע אליו היה צורך לפלס דרך בין העגלות הפתוחות, ואני, שלא הייתי במצב של כושר מירבי, מצאתי את עצמי על רצפת האוטובוס. את האשפוז בן היומיים והכאבים של כמה חודשים אח"כ (הרבה אחרי הלידה), אני זוקפת לחובת המאונטין באגי/מאמאס אנד פאפס/בוגבו/ווטאבר שעמדו במעבר.