דיון איך מכינים אוכל?

  • הוסף לסימניות
  • #41
אני משתדלת סוף שבוע בחמישי שישי שמבשלת לשבת ואני כבר במטבח עובדת גם ככה אז מכינה מרק גדול לשבת שנשאר תמיד גם ליום ראשון , סלטים ואז אוכלים מזה גם ראשון. ומכינה כמה מנות עיקריות כמו לדוג עוף עם תפוחי אדמה בתנור כמות גדולה, נשמר מעולה כמה ימים במקרר ( כל פעם מחממים מה שרוצים לאכול ,לא את כל התבנית) השבוע לדוג הכנתי יאפצ'ק לשבת אז הכנתי 2 תבניות אז אחת מהם לתחילת השבוע , הכנתי אורז כמות שיהיה כבר מוכן וכד'
ברור שיותר טעים וכיף לאכול טרי אבל ראיתי שלעמוד כל יום ולהכין אני לא מספיקה אז מרכזת את הבישולים וככה מסודרת עד יום שלישי. בדכ בשלישי כבר מכינה שוב אוכל ליומיים.( בדכ מנה עיקרית כמו שניצלים כמות גדולה , פירה/תפוחי אדמה אפויים,אורז וירקות כלשהם,וסלט חי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
תקשיבו אתם פשוט אלופות
מתי יש לכם זמן להכין הכל!!
אני חוזרת לבית רק בשעה 4 צריך להכין שיעורי בית עם הבת בכיתה א
לשחק עם שאר הילדים
לארגן לקראת שינה מקלחות וכו
את האוכל מכינה תוך כדי איתם
אבל ממש ממש לא כמו שאתם כתבתן - ממש בקטנה
נגיד אורז עם עדשים וסלט
מרק ירקות וקוסקוס ועוד דברים בסגנון הקליל הזה
פעם בשבוע אני מכינה מושקע יום לפני כי אני מתנדבת בארגון של אחיות מברזל ומכינה למשהי שבעלה במילואים
אז בזכותה מרוויחים אורחה ברמה - זה דורש ממני זמן וללכת לישון מאוחר
יש לכם טיפים לתת לי - למי שחוזרת בשעה 4 לבית ובכל זאת שיהיה אוכל מושקע
את אלופה!
(לא אוהבת שמשווים את לא יודעת תנאי חיים של כל אחת)
הייתי בהרצאה שממש שינתה לי את כל המבט
המרצה דיבר על הכנות לשבת....ואמרה שבאמת הילדים הכי זוכרים איך אמא התייחסה אליהם, האם היתה שמחה ורגועה
עוד 20 שנה הילדים יזכרו איך הכנת איתם שיעורי בית,איך השכבת אותם פחות מה אכלו.......
כמובן כן כדאי בכל אופן לנסות להכין אוכל. אבל אם לא בא לך בטוב וזה על חשבון המצב רוח והילדים פחות הייתי משקיעה......
אני שמתי לב שהכי קל לי להכין אוכל חצי שעה אחרי צהריים ביחד עם הילדים
הילד מקלף לי ירקות.... בנתיים מדברת איתו אז זה לא נהיה על חשבונו
וכן ביום שישי
תחשבי איך את יכולה לדחוס פעם בשבוע זמן שבו את מכינה את המנות עיקריות (שניצלים,עופות,קציצות)
הצלחות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
הנוסחה שהכי עובדת אצלנו בעניין הקניות, ותמיד הבית מלא, כמעט ולא נתקעת:
1. קניה חודשית (קפואים/שימורים/חומרי ניקוי/מוצרים יבשים) עם השנים יצרתי טבלה מסודרת של כל הדברים שצריך כל חודש והכמויות (אותו מעדכנים מפעם לפעם(, פשוט נח, להדפיס את הטבלה וללכת לקנות
2. קניה שבועית (מוצרי חלב/ירקות/פירות/דברים שחסרים) - לקבוע יום קבוע! ולקנות לכמות של שבוע שלם (גם לאט לאט לומדים את הכמויות של החלב, הירקות וכו), שיהיה מבחר בבית ולפי זה מבשלים
ובעניין הבישולים - יש הרבה מתכונים מעולים וקלים (מאוד אוהבת את ניקי בעניין הזה), וגם ביום שישי כשכבר פותחים מטבח תמיד כדאי להכין כמות גדולה ממשהו מסויים ולהקפיא
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
לא קראתי הכל כותבת לך כל מיני דברים שזוכרת..
לי אחד הדברים הקשים היה להתרגל להכין ל2, לעומת ההכנה למשפחה, והמון המון אוכל נזרק בהתחלה..

-קניות: להכין רשימה של כללל הדברים שמשתמשת בהם לפי קטגוריות, יכולה לבקש מאחות רווקה לעבור איתך על המזווה והמקרר/מקפיא של אמא כדי שתזכרי הכל, וככה לפני כל יציאה לסופר את בודקת מה יש ומה אין.
מוצרי חלב לא אמורים להחזיק מעמד שבוע אפילו חלב בקרטון מחזיק שבועיים וחצי.. לבדוק תאריכים בחנות! לקנות אריזות מתאימות לזוג, חודש אחרי החתונה הלכתי כהרגלי לאושר עד הבטתי בחבילות הפסטה שקי האורז ועשיתי אחורה פנה, זה אולי יותר זול אבל הבנתי שנזרוק הכל בערב פסח..
ירקות כדאי למצאו ירקן חביב באזור הבית, זה אולי קצת יותר יקר מסופר אבל סחורה טובה ורב הירקות מחזיק מעמד יותר משבוע ככה פחות תזרקי. אם יש ירקן קרוב ממש אפשר גם לקנות ירקות ליומיים-שלושה ולא לאגור. לא להתפתות לשק תפוחי אדמה וכו'- זה פשוט לא מתאים לשתי אנשים.
-תפריט והקפאות- כמו שכתבו כדאי לך לדעת מראש מה אתם מתכננים לאכול השבוע. ותכנון נכון שם יכול לעזור לך מאד. שימי לב גם לא לתכנן בשבוע אחד 3 ארוחות מושקעות מדי, אלא כמו שכתבו לך פעם בשבוע/שבועיים ארוחה יותר משודרגת. טיפים כללים: שקיות הקפאה איכותיות, הקפאה שטוחה- להקפיא את הדברים משוטחים על רצפת המקפיא, אח"כ אפשר 'להעמיד' כשזה קפוא כמו ספר או חוברת, וזה תופס מעט מקום, ולכתוב על כל דבר מה זה, כי כשהאוכל קפוא אי אפשר לזהות כלום מנסיון.
אני כשהכנתי לנו כזוצ לא הכנתי מראש מלא דברים במקפיא אבל מה שכבר הכנתי- חשבתי קדימה. לדוגמא- הייתי מכינה ירקות למרק עוף לשבת, מקפלת קצת יותר קוצצת ומניחה הכל בשקית במקפיא, שבוע הבא רק שלפתי את השקית לסיר, עשבי תבלון שקית אחרת של עוף (מהעוף שפרקתי, כי עוף שלם מספיק לנצח לזוג) וזהו, יש מרק. מרקים טחונים אפשר לבשל כמות 'נורמלית' ולהקפיא אפילו במנות, הייתי ממש מודדת כמה זה מנה ואורזת כל מנה או שתיים בשקית. אם מקפיאים בשקית שטוחה זה גם מפשיר ממש מהר וככה אם הוצאתי 2 מנות ומישהו חש ברעב הסיר עדיין מלוכלך על הכיריים, מכניסה אליו מנה נוספת וכף מים וב2 דקות יש מנה נוספת מוכנה, בכלום עבודה. פותחת ראש שום- כבר קילפתי את כולו זילפתי קצת שמנז ולמקפיא. כותשת שום? כותשת עוד כמה שיניים. ממילא תמיד הרגיש לי לא נח לקצוץ 2 שיני שום, הייתי רגילה לראש וחצי לפחות ככה שלא הרגשתי שעובדת יותר קשה אבל זה חסך לי המון. מטגנת בצל/פטריות/רוטב- הכל מכינה בכמות 'סבירה' ומקפיאה. בהתחלה הייתי מקפיאה אחרי הארוחה כשהייתי רואה כמה נשאר, אח"כ למדתי מראש מה זה מנה. לגבי בשר/דגים/עוף בייחוד לנשים הרות אבל באופן כללי מוטב לקנות טרי כזוג כי אין חבילה קפואה שמתאימה ל2 מנות, ואסור להפשיר ולהקפיא (הרבה אנשים מזייפים בזה, אבל כדאי להישמר). בצורה כזו קונים חבילת שוקיים, פותחים- מניחים כל 4 בתבנית עם תיבול שונה ומקפיאים. כשמגיע היום ותוציאי תבנית מהמקפיא לתנור תרגישי נבוכה כי זה לא עבודה רק צריך לזכור בזמן..
אצלינו נזרקו גם שימורים בהתחלה.. אין מה לעשות. בסוף המקרר בקופסת זכוכית זה נשמר יותר, עדיין לא היינו אכלנים גדולים.
עוד משהו לגבי גיוון- יש הרבה מאכלים שמרגישים שונה לחלוטין אבל בבסיס זה אותה הכנה- עיסה של בשר טחון ובצל לקבב שמוסיפים לה למחרת עשבי תיבול וצנוברים ונהיית עראייס וכשמוסיפים לה למחרת קצת ירקות הופכת לקציצות בשר, יום אחד מטוגנות ולמחרת מבשלים את הקציצות שנותרו ברוטב עגבניות... יש לך כאן 4 ארוחות עם אותו בשר טחון, אפשר מראש להכין את העיסה ולשמור בעומק המקרר 3 ימים בחורף (בקיץ לא הייתי מעיזה), קציצות מבושלות ברוטב לא ירגישו עליהן טריות לעומת מטוגן שכן מאד מורגש.
עוד דוגמא אפשר להכין רויאל של קיש ובצק פריך ובתבניות אישיות להניח בצק, בכל 4-5 תבניות חותכים ירק אחר, אפילו קפוא ושופכים את הרואיל. בצורה כזו המקפיא שלך מלא בתוספות מושקעות ושוות אבל לא עבדת מדי קשה...
ללמוד מתכוני שאריות- הם יכולים להיות טעימים מאד, יש כאן בפורום מתכון מושלם של כדורי קוסקוס שאני הייתי מכינה עם ירקות שנותרו מהמרק של שבת והקוסקוס שנשאר מהמנה הבשרית.. זה הדרך היחידה כמעט לא לזרוק אוכל וזה גם מאד מקצר תהליכים. קשה לבשל אורז אחד אחד כשמבשלים חצי כוס, אבל יש המון מתכונים שאפשר לעשות עם אורז קר מאתמול.
על כל הדברים האלה אפשר לחשוב כשמתכננים תפריט, ולבנות אותו שלב על גבי שלב.
כדאי שיהיה בכל ארוחה משהו שיש ממנו קצת בשפע שלא תהיי בלחץ שאולי תשארו רעבים, ועדיף משהו שתוכלי למחזר- לא סלט שיראה עייף למחרת אלא פירה (תכיני ממנו כדורים מטוגנים בערב) או עוף (תטגני בצל ותקצצי אותו, תוסיפי למחבת ותתקני תיבול, אם התיבול מתאים זה אחלה שווארמה בפיתה)
בהצלחה רבה רבה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
אשכול מדהים ומרתק!!
בתור זו"צית עם קצת ותק אני מוסיפה שכדאי תמיד להחזיק במלאי מתכונים מהירים בלי הרבה מוצרים- ואז לאלתר בהתאמה. כשיש מלאי רטבים, תבלינים, שימורים וקפואים בבית קל יותר להכין המון מתכונים. לדוג'- תבלין שווארמה להכין איתו שווארמה דג/עוף. מתכון שלוקח 5 דק'..... או תפו"א עם נקניקיות כשממש אין זמן....
מה שאני עושה בד"כ זה מפשירה עוף ומכינה ממנו כמה סוגים בבת אחת- כרעיים לעוף בתנור, חזה עוף- כל 'פרפר' תיבול אחר- רצועות/שניצלים/סטייקים/ מוקפץ עם ירקות וכו', כנפיים שומרת למרק עוף.....
כנ"ל בבשר/עוף טחון מפשירה ומכינה קציצות מכמה מתכונים, רוטב בולונז, מילוי לבורקס בשר/פלפל ממולא וכו', ואז מקפיאה. תוספות זה כבר יותר מהר להכין..... ואני מקפידה שיהיה חלבון, פחמימה, וירק. ירקות יהיו בד"כ סוגים שונים של מוקפצים- בהתאם למלאי שבבית.....
אם יש למישהי רעיונות לגיוון בירקות אני ממש אשמח. פחות מתחברת לסלט בצהריים, ופשטידות/מוקפצים/מאפינס כבר הכנתי בהמוןןןןן וואריציות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
מה בתנור? ירקות? לא אכפת לי. העיקר גיוון....
כן,
בתבנית - קוביות תפו"א, בטטה, קישוא וכד' שופכת שמן (זית) מתבלת בגריל עוף, פפריקה חריפה, קצת מלח ולתנור.
יוצא טעיים, קריספי ורך.
בתאבון!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #50
לגמרי לא.
אצלי עד היום אלו מרכיבי הארוחה המבושלת.
אני חושבת שמרק טוב מזין ובריא במיוחד בחורף = לחצי ארוחה.
מרקים אני תמיד מבשלת בסיר גדול ומקפיאה בקופסאות ח.פ.-שמה שקית הקפאה בתוך כך הקופסא נשארת נקיה...
אם מבשלים כל שבוע מרק אחד גדול ומקפיאים מצטבר מגוון של כמה סוגי מרקים (כמעט לא מגישה מרק אחד פעמיים בשבוע)
מנות עיקריות-
מכינה מראש בסיס כגון - חזה עוף פורסת לשניצלים, שניצלונים, אצבעות, קביות-רושמת על השקית מה זה מכיל.
מכינה חלקי עוף נקיים מוכנים לבישול
בימי חמישי בדר"כ אוכלים מהעוף שאני מבשלת לשבת ובזמני עומס אני מבשלת כמות ומקפיאה תבניות ח.פ. עם מספר המנות הנצרכות לארוחה)
דגים מוכנים במקפיא
מה שנשאר זה להחליט איזה מרק מוציאים היום ומה אני רוצה למנה עיקרית, להפשיר בבוקר ובערב רק להוסיף תוספת (אנחנו אוכלים בערב)
בימי חמישי לרב אני לא מוציאה מרק אז אני מוסיפה סלט חי או ירק מבושל כמו שעועית ירוקה/ירקות מוקפצים וכדו.

אני אוהבת להכין פשטידת ירקות/בטטה בתבניות אישיות ולהקפיא - לעת הצורך כשבא לי תוספת שנייה או סתם פינוק נוסף.

המון הצלחות!!
לא קראתי הכל כותבת לך כל מיני דברים שזוכרת..
לי אחד הדברים הקשים היה להתרגל להכין ל2, לעומת ההכנה למשפחה, והמון המון אוכל נזרק בהתחלה..

-קניות: להכין רשימה של כללל הדברים שמשתמשת בהם לפי קטגוריות, יכולה לבקש מאחות רווקה לעבור איתך על המזווה והמקרר/מקפיא של אמא כדי שתזכרי הכל, וככה לפני כל יציאה לסופר את בודקת מה יש ומה אין.
מוצרי חלב לא אמורים להחזיק מעמד שבוע אפילו חלב בקרטון מחזיק שבועיים וחצי.. לבדוק תאריכים בחנות! לקנות אריזות מתאימות לזוג, חודש אחרי החתונה הלכתי כהרגלי לאושר עד הבטתי בחבילות הפסטה שקי האורז ועשיתי אחורה פנה, זה אולי יותר זול אבל הבנתי שנזרוק הכל בערב פסח..
ירקות כדאי למצאו ירקן חביב באזור הבית, זה אולי קצת יותר יקר מסופר אבל סחורה טובה ורב הירקות מחזיק מעמד יותר משבוע ככה פחות תזרקי. אם יש ירקן קרוב ממש אפשר גם לקנות ירקות ליומיים-שלושה ולא לאגור. לא להתפתות לשק תפוחי אדמה וכו'- זה פשוט לא מתאים לשתי אנשים.
-תפריט והקפאות- כמו שכתבו כדאי לך לדעת מראש מה אתם מתכננים לאכול השבוע. ותכנון נכון שם יכול לעזור לך מאד. שימי לב גם לא לתכנן בשבוע אחד 3 ארוחות מושקעות מדי, אלא כמו שכתבו לך פעם בשבוע/שבועיים ארוחה יותר משודרגת. טיפים כללים: שקיות הקפאה איכותיות, הקפאה שטוחה- להקפיא את הדברים משוטחים על רצפת המקפיא, אח"כ אפשר 'להעמיד' כשזה קפוא כמו ספר או חוברת, וזה תופס מעט מקום, ולכתוב על כל דבר מה זה, כי כשהאוכל קפוא אי אפשר לזהות כלום מנסיון.
אני כשהכנתי לנו כזוצ לא הכנתי מראש מלא דברים במקפיא אבל מה שכבר הכנתי- חשבתי קדימה. לדוגמא- הייתי מכינה ירקות למרק עוף לשבת, מקפלת קצת יותר קוצצת ומניחה הכל בשקית במקפיא, שבוע הבא רק שלפתי את השקית לסיר, עשבי תבלון שקית אחרת של עוף (מהעוף שפרקתי, כי עוף שלם מספיק לנצח לזוג) וזהו, יש מרק. מרקים טחונים אפשר לבשל כמות 'נורמלית' ולהקפיא אפילו במנות, הייתי ממש מודדת כמה זה מנה ואורזת כל מנה או שתיים בשקית. אם מקפיאים בשקית שטוחה זה גם מפשיר ממש מהר וככה אם הוצאתי 2 מנות ומישהו חש ברעב הסיר עדיין מלוכלך על הכיריים, מכניסה אליו מנה נוספת וכף מים וב2 דקות יש מנה נוספת מוכנה, בכלום עבודה. פותחת ראש שום- כבר קילפתי את כולו זילפתי קצת שמנז ולמקפיא. כותשת שום? כותשת עוד כמה שיניים. ממילא תמיד הרגיש לי לא נח לקצוץ 2 שיני שום, הייתי רגילה לראש וחצי לפחות ככה שלא הרגשתי שעובדת יותר קשה אבל זה חסך לי המון. מטגנת בצל/פטריות/רוטב- הכל מכינה בכמות 'סבירה' ומקפיאה. בהתחלה הייתי מקפיאה אחרי הארוחה כשהייתי רואה כמה נשאר, אח"כ למדתי מראש מה זה מנה. לגבי בשר/דגים/עוף בייחוד לנשים הרות אבל באופן כללי מוטב לקנות טרי כזוג כי אין חבילה קפואה שמתאימה ל2 מנות, ואסור להפשיר ולהקפיא (הרבה אנשים מזייפים בזה, אבל כדאי להישמר). בצורה כזו קונים חבילת שוקיים, פותחים- מניחים כל 4 בתבנית עם תיבול שונה ומקפיאים. כשמגיע היום ותוציאי תבנית מהמקפיא לתנור תרגישי נבוכה כי זה לא עבודה רק צריך לזכור בזמן..
אצלינו נזרקו גם שימורים בהתחלה.. אין מה לעשות. בסוף המקרר בקופסת זכוכית זה נשמר יותר, עדיין לא היינו אכלנים גדולים.
עוד משהו לגבי גיוון- יש הרבה מאכלים שמרגישים שונה לחלוטין אבל בבסיס זה אותה הכנה- עיסה של בשר טחון ובצל לקבב שמוסיפים לה למחרת עשבי תיבול וצנוברים ונהיית עראייס וכשמוסיפים לה למחרת קצת ירקות הופכת לקציצות בשר, יום אחד מטוגנות ולמחרת מבשלים את הקציצות שנותרו ברוטב עגבניות... יש לך כאן 4 ארוחות עם אותו בשר טחון, אפשר מראש להכין את העיסה ולשמור בעומק המקרר 3 ימים בחורף (בקיץ לא הייתי מעיזה), קציצות מבושלות ברוטב לא ירגישו עליהן טריות לעומת מטוגן שכן מאד מורגש.
עוד דוגמא אפשר להכין רויאל של קיש ובצק פריך ובתבניות אישיות להניח בצק, בכל 4-5 תבניות חותכים ירק אחר, אפילו קפוא ושופכים את הרואיל. בצורה כזו המקפיא שלך מלא בתוספות מושקעות ושוות אבל לא עבדת מדי קשה...
ללמוד מתכוני שאריות- הם יכולים להיות טעימים מאד, יש כאן בפורום מתכון מושלם של כדורי קוסקוס שאני הייתי מכינה עם ירקות שנותרו מהמרק של שבת והקוסקוס שנשאר מהמנה הבשרית.. זה הדרך היחידה כמעט לא לזרוק אוכל וזה גם מאד מקצר תהליכים. קשה לבשל אורז אחד אחד כשמבשלים חצי כוס, אבל יש המון מתכונים שאפשר לעשות עם אורז קר מאתמול.
על כל הדברים האלה אפשר לחשוב כשמתכננים תפריט, ולבנות אותו שלב על גבי שלב.
כדאי שיהיה בכל ארוחה משהו שיש ממנו קצת בשפע שלא תהיי בלחץ שאולי תשארו רעבים, ועדיף משהו שתוכלי למחזר- לא סלט שיראה עייף למחרת אלא פירה (תכיני ממנו כדורים מטוגנים בערב) או עוף (תטגני בצל ותקצצי אותו, תוסיפי למחבת ותתקני תיבול, אם התיבול מתאים זה אחלה שווארמה בפיתה)
בהצלחה רבה רבה!!
אתן ממש אלופות ויש לכן רעיונות מקסימים!!
הייתי משתוקקת לבצע אותם וגם אני מבצעת חלקי
הבעיה הקשה שלי זה שאין מקום במקפיא!!! אם אני מכינה שני מרקים ומקפיאה, כבר סתמתי את המקפיא לגמרי..
לא יודעת למה קונים לזו"צים מקרר מיניאטורי, זה פשוט בלתי אפשרי.
הוצאנו את המגרה הקטנה ובכל אופן הכל מפוצץ!
חשבתי שאולי אני שמה במקפיא דברים שלא ממש צריכים הקפאה, אולי תוכלו לעזור לי מניסיונכן?
יש שם לחמים למיניהם, קטניות, ירקות קפואים, תבלינים, (בדלת) חלב מוקפא של התינוקת, וכמובן עופות דגים וכד', יום אחרי קניה אני שונאת לבשל כי אני צריכה להוציא חצי מהתכולה בשביל למצוא משהו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
אתן ממש אלופות ויש לכן רעיונות מקסימים!!
הייתי משתוקקת לבצע אותם וגם אני מבצעת חלקי
הבעיה הקשה שלי זה שאין מקום במקפיא!!! אם אני מכינה שני מרקים ומקפיאה, כבר סתמתי את המקפיא לגמרי..
לא יודעת למה קונים לזו"צים מקרר מיניאטורי, זה פשוט בלתי אפשרי.
הוצאנו את המגרה הקטנה ובכל אופן הכל מפוצץ!
חשבתי שאולי אני שמה במקפיא דברים שלא ממש צריכים הקפאה, אולי תוכלו לעזור לי מניסיונכן?
יש שם לחמים למיניהם, קטניות, ירקות קפואים, תבלינים, (בדלת) חלב מוקפא של התינוקת, וכמובן עופות דגים וכד', יום אחרי קניה אני שונאת לבשל כי אני צריכה להוציא חצי מהתכולה בשביל למצוא משהו...
תקני מקפיא בנפרד (אם יש מקום)
ישמש אותך לכל המשך החיים בעזרת השם
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
אתן ממש אלופות ויש לכן רעיונות מקסימים!!
הייתי משתוקקת לבצע אותם וגם אני מבצעת חלקי
הבעיה הקשה שלי זה שאין מקום במקפיא!!! אם אני מכינה שני מרקים ומקפיאה, כבר סתמתי את המקפיא לגמרי..
לא יודעת למה קונים לזו"צים מקרר מיניאטורי, זה פשוט בלתי אפשרי.
הוצאנו את המגרה הקטנה ובכל אופן הכל מפוצץ!
חשבתי שאולי אני שמה במקפיא דברים שלא ממש צריכים הקפאה, אולי תוכלו לעזור לי מניסיונכן?
יש שם לחמים למיניהם, קטניות, ירקות קפואים, תבלינים, (בדלת) חלב מוקפא של התינוקת, וכמובן עופות דגים וכד', יום אחרי קניה אני שונאת לבשל כי אני צריכה להוציא חצי מהתכולה בשביל למצוא משהו...
אולי לקנות לחמים עופות דגים ירקות קפואים בכמות קטנה יותר ובתדירות גבוהה יותר?
גם אצלי זה מה שממלא את המקפיא (וגם את המקפיא הנפרד) אבל אנחנו כבר לא משפחה קטנה, ותדירות הקניות שאפשרית לנו היא קצת יותר גדולה.

קטניות - איזה קטניות את מקפיאה? בעיקרון אין צורך בהקפאה אא"כ זה אחרי השריה או בישול. אני מקפיאה חבילות פתוחות של קטניות בוואקום.

ונכון, כשהמקפיא קטן אפשר להקפיא מאכלים מבושלים רק בכמות תואמת למקום...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

100% סוללה/הודיה בושארי
"אמא...אמא" לחישות בהולות קורעות אותי מטיול בהרי האלפים. איך הגעתי לשם בכלל?

"מ..ממהה" אני פוקחת עין אחת.

"אמא" ישי מנענע לי את הכתף " דניאל משתעל הרבה, ונראה לי שהוא הקיא"

קול בכי מסכן ושיעול חודרים גם הם לתאי המוח הרדומים שלי.

"אמא נו..."

אני מתעוררת באחת.

"מה אמרת ישי?" אני מסרבת להאמין שהלילה שלי נגמר טרם התחיל.

"דניאל חולה. איכס אמא, אני לא רוצה לישון בחדר!"

אני מכניסה במהירות כפות רגליים לכפכפי הפרווה שלי, ישי מתגנב למיטה החמה שלי, ממשיך לחלום על סקי ושלג.

אני מאחלת לילה טוב לו, לילה מאתגר לי, ורצה לחדר הבנים.

האוויר והאווירה בחדר מספרים לי שישי צדק.

האף שלי עוצר את נשימתו, והידיים שלי מתחילות לעבוד על אוטומט:

מרימה את דניאל הבוכה לאמבטיה, מכינה מים חמים לשטיפת הגוף, את הבגדים המלוכלכים אני מניחה בזהירות על הרצפה, כבר נטפל בהם.

דניאל מייבב, ליבי נכמר עליו.

"מה קרה קטנצ'יק?" אני שוטפת לו את הגוף בעדינות "מה אכלת היום שבילגן לך את הבטן?" עוטפת גוף קטן במגבת וצועדת לחדר.

מבט לשעון מספר לי שעוד רגע אשמע את השכווי שקיבל בינה להפריד בין יום ובין לילה.

העיניים שלי שורפות. הלכתי לישון ב2:30 הלילה, כתבה שלמה הצלחתי לסיים בזכות ויתור על שעות השינה שלי.

אני מניחה את דניאל במיטה של ישי, מלבישה ומלטפת.

הוא משתעל שוב, אני מרימה במהירות ומטה את גופו קדימה, גופו מתכווץ והוא פורץ בבכי חזק עוד יותר, יאיר זז באי נוחות במיטתו רק שלא יתעורר לי עכשיו.

"אויי ריבונו של עולם" אנחה בוקעת מגרוני.

דניאל משתעל שוב, ושוב מתכווץ בזרועותיי לכיוון הרצפה עד שחדל ונשמט בידיי בבכי מיוסר,

אני מנגבת את פניו במגבון, מודה לה' שלא התלכלך.

מניחה אותו שוב במיטה, לוקחת ליאיר את הכרית ויוצרת הגבהה לראשו. הוא עוצם עיניים בחוסר אונים, אילו רק יכולתי להתחלף איתך קטנצ'יק.. ליבי שוב עושה סיבוב של רחמים.

אני מתאפסת מהר..

החדר זקוק לי נואשות.

שוב מעבירה את האף למצב OFF והידיים בזריזות מתחילות לעבוד: פותחות חלון לאוורור, מקלפות מצעים, מפעילות מכונה, גורפות שטיפה מהירה, מעבירות סמרטוט לח עם מעט אקונומיקה על הלול.

מבט נוסף לחלון.

זריחה.

יופי לי, נגמר הלילה.

צועדת בתשישות לסלון, אני רוצה לישון לישון לישון.. כל עצמותיי זועקות מנוחה..

הברכיים שלי מנומנמות, המצח נופל על הגבות שנופלות על העפעפיים שסוגרות לי את העיניים.

מתיישבת על הספה.

קר לי.

השעה 06:05

אני מניחה עלי כריות של הספה ומנמנמת, אין לי כח אפילו לצעוד לחדר להביא שמיכה.

כשיאיר מעיר אותי אחרי עשר דקות, אני מבינה שהלילה באמת נגמר.

6:15

נטילת ידיים, לחיצה על הקומקום, לחיצה על המגהץ.

פתיחת חלון, פתיחת מקפיא, הפשרת לחם בטוסטר, גיהוץ תלבושת, מריחה של גבינה/חומוס/שוקולד/חמאת בוטנים, תפוחים לשקיות...

הילדים מצטרפים לאוטומט.

"בוקר טוב בוקר טוב!! מי עדיין לא קם? יאיר לא לבהות! להתלבש! איילה יש לך גרביון במתלה כביסה, ישי קום נו.... ההסעה עוד רגע תצפצף! כבר אחתום לך, תיזהר על השוקו!!"

ההילוך שלי יורד שדניאל מדדה אלי עם מוצץ בתוך חיוך.

"דניאלצ'וק אתה לא נראה טוב נסיכי, אתה נישאר עם אמא בבית היום, כבר אטפל בך, תחכה לי במיטה של ישי, טוב?" באופן מפתיע הוא מציית וחוזר לחדר.

ההילוך עולה ל100 שאני רואה שהשעה 7:45.

"מי לא שתה שוקו? איילה למה לא אכלת אתמול את הלחם? יאיר וישי ההסעה למטה, אני לא יכולה להחליף קורנפלקס לבייגלה, שתחזור מהגן, להתראות מתוקים, מהר.. ונו... וביי...."

8:02

שקט.

ומהפכה של שמחה במטבח באמבטיה ובחדרים.

אני על 20% סוללה.

בעיניים טרוטות אני סוגרת סוכר, עורמת כוסות לכיור, חלקי ירקות ופירות לפח, "קשה'" של לחם לשקית, קורנפלקס עם גומיה לארון.

עוד רגע... עוד רגע.. אני חוזרת לישון, אני מעודדת את עצמי...

אחח.. הפריווילגיה שיש רק לעצמאיות... לחזור לישון בבוקר... פסטורליות ממלאת לי את הראש כמו ימבמבם אוורירי ומתוק...

קול בכי מתלונן עולה מחדר, אני מנתרת בבהלה. דניאל כאן. איך לרגע שכחתי.

אני רצה אליו "קטנצ'יק בוא נראה מה שלומך?" יד על המצח מגלה שהוא קודח.

אני מכינה מהר תה בבקבוק, שמה מעט סוכר ומעט מלח לאזן סוכרים מלחים ונוזלים שהוא איבד אתמול.

רוחצת ידיים ומוציאה בזהירות נר אקמול, מחליפה טיטול, מסדרת שיער סתור ומחבקת אליי באהבה.

"רוצה לישון עם אמא בספה?" תקווה בקולי.

הילד מסכים.

אנחנו נשכבים יחד בספה ואני מדמיינת את שנינו רדומים עד 13:00 בצהריים.

דניאל שם עליי ראש, תוך כדי שפריץ ארוך של תה חמים על הפנים והצוואר שלי, אני מבינה שהשינה הגואלת לא תגיע כל כך מהר.

אולי נמנמתי דקה אולי חמש דקות שהנר אקמול משפיע על כל אחד מאבריו, ודניאל מתמלא במרץ בריא.

הוא רוצה ביסקוויט, ומגנטים, וחתול וחלון, אני מביאה לו את מבוקשו ונזרקת שוב לספה.

רק לעצום עיניים, רק ליישר רגליים בבקשה.

הוא בוחר בי כקיר טיפוס, מגלשה וטרמפולינה.

אני קמה בייאוש.

אם לא אצליח להשלים שעות שינה, לפחות אנסה קצת לעבוד.

הולכת לחדר העבודה ומדליקה את המחשב, דניאל בעקבותיי.

המייל מחכה לי עם 20 הודעות, והכתבה שסיימתי אתמול מחכה להישלח בדחיפות לעורכת.

דניאל רוצה לשבת עליי, ורוצה שנסתובב ביחד בכיסא עבודה, ומגלה שיש מאחורי הוילון עוד חלון,

אז אפשר שלוק?

אני חסרת אונים. מרגישה כמו בלון ריק מאוויר.

"קטנצ'יק..." אני לוחצת על אפו. "אולי תתרכז במשהו אחד לשעה רצופה?"

הוא מרים לי עיניים עגולות, "אני רעב..." הוא מתבכיין...

אוי. אוכל.

אני בצום וגם אתה.

הכבלים מנותקים לי במוח שאני עייפה.

גוררת רגליים למטבח, מכינה לו צנימים רכים, צלחת גבינה.

"עכשיו נלמד לטבול את הלחם בתוך הגבינה" אני פותחת חוג בישול ואפיה בעל כורחי,

"אמא.. סיפור..." הוא קופץ לחדר וחוזר עם ערימת ספרים.

אנחנו אוכלים את הצנימים, ואני מקריאה סיפור בתקציר מהיר שישביע את רצונו.

רגע לפני שאני נרדמת על השולחן כמו תלמידת יא' מנוסה, אני מוצאת קרש הצלה.

"עכשיו" אני אומרת בקול ממתיק סוד "אני בונה לך אוהל" הידיים שלי נפרסות לצדדים שיבין את סדר הגודל של האוהל "ואתה הגננת! אני אביא לך דובים וגם בובות של איילה" אני מוסיפה שוחד "ואתה מספר להם את כל הספרים שהבאת לכאן טוב?"

העיניים שלו נדלקות כמו שני כוכבים.

"ואני," אני ממשיכה את המשפט בראש שלי "אני הולכת לישון!"

מסתערת על המשימה, מזיזה את הספה, את הוילון של הסלון מותחת מעל, מניחה שמיכה על הרצפה, וכריות, דובים, בובות, ספרים, משחק הרכבה קופסא של מגנטים, ואפילו קערה עם קורנפלקס ובקבוק תה.

כל האמצעים כשרים.

רק שישכח לרגע שהוא פה לידי, וייתן לי דחוף לחטוף שינה לעיניי ותנומה לעפעפיי.

דניאל מתלהב מהרעיון.

הוא נכנס ומתמקם, "אמא תראי בובה של איילה מנגנת" הוא לא מאמין לאיסורים שהתרתי לו.

אני מפעילה דיסק עם סיפור שהוא אוהב, שיכנס לגישמאק של המשחק באופן סופי ומוחלט.

צועדת בצעדי ריקוד לחדר שלי וחוזרת עם כרית ושמיכה לסלון.

בספה ליד אני נשכבת בשקט, שמה טלפון על השתק, מסתכלת על השעון 11:00 בבוקר

מכוונת שעון מעורר לשעה 13:00 (לא מאבדת תקווה)

"אני כאן לידו" אני מסבירה לאמא האחראית שבתוכי, "אני שומעת מה קורה, ואין סיבה שיקרה. הבית נעול, שום דבר לא מסוכן. אני כאן!"

מתכסה מעל הראש.

סופרת עד שלוש.

ונרדמת.

ב13:00 צלילים צוהלים קורעים אותי מחופשה באלפים.

לוקח לי 3 שניות להבין, מי אני ומה שמי, איזה יום היום, בוקר או לילה, חולה או בריאה ולמה אני בכלל בספה.

אני פוקחת חצי עין, מה קרה לוילון?

כעס מתמלא בתוכי.

כמה פעמים אמרתי לילדים לא לשחק עם הוילון בתור אוהל.

אוהל.

עוד נתון נכנס למאגר המידע המתעורר במוח שלי.

יש מישהו באוהל.

דניאל---

אני קופצת בבהלה.

13:00 בצהריים איך הוא נתן לי לישון כל כך המון זמן בלי לקפוץ עליי, מה הוא עולל הקטן?

עוברת מכשול של בובה, ודובון וכרית

ומגלה את דניאל רדום על הרצפה. ידיו פשוטות לצדדים, שוכב בתוך ערימת קורנפלקס צהובה, מגנטים פזורים וספרים פתוחים.

מבט חטוף מגלה לי שהוא לא הסתפק בצלחת הקורנפלקס שהכנתי לו אלא לקח מהמטבח את כל החבילה.

הלב שלי מסתובב בסיבוב נוסף של רחמים ומצפון.

אני מרגישה איך הוא יורד במידות שלו מxl עד לXS

"איזה אמא את" עורב קטן ושחור צווח לי באוזן

"הילד חולה!" ממשיכה אישתו

"הוא התאושש" אני מנסה להתגונן "הוא היה בסדר!"

"רדום על הרצפה הקרה" ממשיך העורב

"ממש על הרצפה! השמיכה זזה שמת לב?" מדייקת העורבת

בא לי לבכות.

אני מרימה את דניאל בזרועותיי חוזרת לספה שלי, מערסלת ומכסה, מנשקת ומלטפת.

אין לו חום תודה לה' אני נרגעת מעט.

המצפון עושה עוד כמה סיבובים, איך העזתי לישון, למה אני לא יכולה להתגבר, עד שהילד איתי...

דניאל פוקח עיניים.

מוצץ תקוע בחיוכו.

"אמא יושנת" הוא אומר בחדוה "לא מפריעים לאמא שיושנת!" הוא ממשיך במגינה שגורמת לי להסתער עליו בנשיקות ודמעות.

"נכון" אני צוחקת "כל הכבוד לדניאל!"

עכשיו אמא כאן, עם 100% סוללה. יכולה להקריא סיפור, ולשיר שירים, ולבשל ארוחת צהריים,

לתפקד ולחשוב בהגיון..

אני טורקת את החלון על צמד העורבים שהעיזו לערער את אימהותי.

"בוא קטנצ'יק" אני אומרת בעליזות "רוצה להכין איתי עוגיות שוקוצ'יפס?"

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה