הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #2
יש איזו פנטזיה לא מציאותית שאין לי מושג מאיפה היא הגיעה, שילדים בשולחן שבת אמורים לשבת כפסלים, לא לזוז, לא לנשום, לשיר את כל הזמירות מתחילתן ועד סופן, להגיד דברי תורה, ולחייך מפה לאוזן בידיים שלובות ובבגדים מצוחצים.
תכל'ס, ברגע שקולטים שמשפחה זה לא כיתה הומוגנית שכולם באותו גיל ואמורים ללמוד את אותו חומר, אלא קבוצה הטרוגנית, שמתחילה בהורים עייפים משבוע מתיש, שלפעמים מצליחים לנוח ביום שישי ולפעמים נרדמים על השולחן, עובר דרך מתבגרים שזה ההזדמנות שלהם להביע את דעותיהם ולהתווכח ביניהם, דרך ילדים חמודים שברגע שגמרו את החלה נהיה להם משעמם ליד השולחן ורק רוצים לפנות לעניניהם, קרי: משחקיהם או מריבותיהם, וכלה בתינוקות שבכלל לא בתוכנית שלהם עכשיו סעודה של ליל שבת....
אם ההורים משכילים להבין שזה היופי של המשפחה, ומקבלים את זה ברוגע ובהבנה מגיע יום שהילדים מענגים את ההורים בהתנהגות מרוות נחת, ואם לא זה נהפך לאירוע של מריבה אחת גדולה בין ההורים לילדים ובינם לבין עצמם.
אני לא אומרת שאסור להעיר לילד על התנהגות לא ראויה, אבל לכבול את הילדים לכסאות לאורך כל הסעודה לא משיג שום דבר טוב, אני נותנת לילדים לקום מיד אחרי החלה והדגים, והם מביאים ארגזי משחקים לסלון והופכים אותו לג'ונגל אחד גדול, שלא מצטלם יפה, אבל העיקר אנחנו רגועים והם רגועים, אם בא לנו ההורים לשמוע ולהשמיע דברי תורה, אנחנו עושים את זה בכבודינו ובעצמינו, לפעמים בעלי מספר סיפור לפעמים אני, לעיתים כולם מקשיבים בשקט ולעיתים יש איזה אחד שצריך להפריע את הרצף, וגם זה לא נורא. העיקר יש בגדול אווירה נעימה בשולחן שבת.
נכון, זה מעצבן שאחרי שהפכת את הבית לבית מרקחת הוא נראה אחרי מהפכה... לא נורא יש מטאטא ומארגנים שום אח"כ מחדש...
אני אתן דוגמא קטנה שקרתה לנו אתמול, לפני שנתיים הנהגנו שאוכלים מלווה מלכה כל המשפחה ביחד, ולי היתה פנטזיה שהילדים ישבו וישירו את כל הזמירות של מלווה מלכה, ותהיה אווירה חמימה ונעימה, אבל שכחתי שזה רק פנטזיה, והילדים שלי בכלל לא מכירים את הזמירות האלה כי תמיד היינו אוכלים לבד, בתחילה ניסינו לשים מוזיקה של הזמירות אולי זה יעזור, אבל זה לא הלך. תכל'ס, כבר שנתיים, הילדים אוכלים, מברכים והולכים למקלחות, ואנחנו שרים זמירות ואומרים: 'ויתן לך' וכו'. כבר שחררתי לגמרי את הציפיה שישירו איתנו זמירות ואפילו שכחתי שהיתה לי פעם פנטזיה כזאת.
פתאום אתמול הם נשארו לשבת ושרו את כל הזמירות ממש יפה בלי שאף אחד ביקש מהם, אולי בגלל שאף אחד לא ביקש מהם.
אז העצה הפשוטה זה להכנס לרגיעות להוריד ציפיות ולשחרר פנטזיות.... ופשוט להנות משולחן שבת כמו שהוא עם כל האנדרלמוסיה שהוא כולל, פשוט זה היופי שלו.
תכל'ס, ברגע שקולטים שמשפחה זה לא כיתה הומוגנית שכולם באותו גיל ואמורים ללמוד את אותו חומר, אלא קבוצה הטרוגנית, שמתחילה בהורים עייפים משבוע מתיש, שלפעמים מצליחים לנוח ביום שישי ולפעמים נרדמים על השולחן, עובר דרך מתבגרים שזה ההזדמנות שלהם להביע את דעותיהם ולהתווכח ביניהם, דרך ילדים חמודים שברגע שגמרו את החלה נהיה להם משעמם ליד השולחן ורק רוצים לפנות לעניניהם, קרי: משחקיהם או מריבותיהם, וכלה בתינוקות שבכלל לא בתוכנית שלהם עכשיו סעודה של ליל שבת....
אם ההורים משכילים להבין שזה היופי של המשפחה, ומקבלים את זה ברוגע ובהבנה מגיע יום שהילדים מענגים את ההורים בהתנהגות מרוות נחת, ואם לא זה נהפך לאירוע של מריבה אחת גדולה בין ההורים לילדים ובינם לבין עצמם.
אני לא אומרת שאסור להעיר לילד על התנהגות לא ראויה, אבל לכבול את הילדים לכסאות לאורך כל הסעודה לא משיג שום דבר טוב, אני נותנת לילדים לקום מיד אחרי החלה והדגים, והם מביאים ארגזי משחקים לסלון והופכים אותו לג'ונגל אחד גדול, שלא מצטלם יפה, אבל העיקר אנחנו רגועים והם רגועים, אם בא לנו ההורים לשמוע ולהשמיע דברי תורה, אנחנו עושים את זה בכבודינו ובעצמינו, לפעמים בעלי מספר סיפור לפעמים אני, לעיתים כולם מקשיבים בשקט ולעיתים יש איזה אחד שצריך להפריע את הרצף, וגם זה לא נורא. העיקר יש בגדול אווירה נעימה בשולחן שבת.
נכון, זה מעצבן שאחרי שהפכת את הבית לבית מרקחת הוא נראה אחרי מהפכה... לא נורא יש מטאטא ומארגנים שום אח"כ מחדש...
אני אתן דוגמא קטנה שקרתה לנו אתמול, לפני שנתיים הנהגנו שאוכלים מלווה מלכה כל המשפחה ביחד, ולי היתה פנטזיה שהילדים ישבו וישירו את כל הזמירות של מלווה מלכה, ותהיה אווירה חמימה ונעימה, אבל שכחתי שזה רק פנטזיה, והילדים שלי בכלל לא מכירים את הזמירות האלה כי תמיד היינו אוכלים לבד, בתחילה ניסינו לשים מוזיקה של הזמירות אולי זה יעזור, אבל זה לא הלך. תכל'ס, כבר שנתיים, הילדים אוכלים, מברכים והולכים למקלחות, ואנחנו שרים זמירות ואומרים: 'ויתן לך' וכו'. כבר שחררתי לגמרי את הציפיה שישירו איתנו זמירות ואפילו שכחתי שהיתה לי פעם פנטזיה כזאת.
פתאום אתמול הם נשארו לשבת ושרו את כל הזמירות ממש יפה בלי שאף אחד ביקש מהם, אולי בגלל שאף אחד לא ביקש מהם.
אז העצה הפשוטה זה להכנס לרגיעות להוריד ציפיות ולשחרר פנטזיות.... ופשוט להנות משולחן שבת כמו שהוא עם כל האנדרלמוסיה שהוא כולל, פשוט זה היופי שלו.
