הקטע הבא נכתב בהשראת הלימודים האינטנסיביים בהם אני שרויה
שימו לב לכוכביות למטה
אשמח לביקורת....
y=mx+b *1
גם בעולם שהולך עקום יש קווים ישרים; כאלה פשוטים, כמעט רנדומליים.
אבל הם הולכים ישר, וזה מעלה שלא כל אחד ידע להבחין בה. יש שיכנו את זה אפילו חיסרון, כי מי המטומטם שילך ישר כשיש לו אפשרות להתעקם, להתפתל, לעלות ולרדת כמה שהוא רק רוצה?...
אבל לקווים האלו הכל ברור. זו הדרך שלי. אלו הם העקרונות שלי. כאן אני דורך, וכאן לא. כי יש נקודות שפשוט לא יתקיימו אצלי לעולם, ערכים שקיומם לא יתאפשר אף פעם.
אבל גם ביניהם ניתן להבדיל, ובצורה פשוטה מאוד: אלו העולים, ואלו היורדים.
ותמיד יכול לבוא גורם שישנה את המשוואה, יחולל סערות וישנה את הכיוון של הקו הישר, האחיד. ואז הוא כבר לא יהיה כזה.
זה קורה לא מעט. לטוב ולמוטב.
*2
גם בעולם שהולך עקום יש מסגרות, וכללים. חלקם עקומים ומעוותים, חלקם ישרים, וחלקם מעגלים פינות.
מדהים לראות כמה מסגרות שכאלו יכולות להיות חונקות, דווקא בגלל הפתיחות שלהם, וכל מה שהם מאפשרות.
הקו שלהם נוקשה ודוקר, גם אם הוא עגלגל וחסר פינות. ואולי דווקא לכן. כי בואו נודה על האמת, אין אדם שלא רוצה גבולות, גם אם הוא לא יודע להודות בכך בפה מלא.
*3
מה קורה לקו ישר שנחסם במסגרת שנראית מאפשרת ומכילה את כולם בלי להציב גבולות ברורים, פינות אפלות שיבטאו 'לא' נחרץ, כזה שכל בן אנוש נזקק לו?
אני יכולה לספר לכם על זה.
הוא נתקע חזיתית במסגרת. פעם, פעמיים, שלוש.
פתאום מקבל צורה; חדה, קוצנית, חריפה.
מאבד את כל הגמישות שהייתה לו לפני כן, את הגמישות שהמסגרת ניסתה לשוות לו. מאבד הכל.
Δ=s(s−a)(s−b)(s−c) ,s=2a+b+c *4
כואב לקבל את הצורה הזו. פתאום משהו נחסם בך; מחשבות לא מצליחות לפרוץ את הגבולות שנכפו עליהם. דוקר להיות קיים.
נפש מתכווצ'ת כשהיא מנסה להידחק החוצה, נשרטת מזוויות חדות מדי.
אם רק תנסו לדמיין את זה, להרגיש כמה פתאום אי אפשר להרגיש. וכשמנסים לבכות אז אף אחד לא מבין, כי גם הדמעות המלוחות ביותר לא ריככו את הפינות שלי, את חוסר הפינות שלהם...
*1 משוואת ישר
*2 משוואת מעגל
*3 משוואת משולש חסום במעגל
*4 משוואת משולש
הנושאים החמים
