לא יכולה להמשיך לשתוק.....
מתנצלת מראש על המגילה, ניסיתי להתאפק ולא להגיב... אבל לאור כמה תגובות שהעלו בי רגשות לא נעימים, אני רוצה לתת קצת צד שני...
לא יודעת איפה אתן מונחות בחיים, אבל כמה מילים שלי, אמא ששלחה ילד אחד למשפחתון,
אח"כ טיפלה בעצמה בתינוקות ,
אח"כ ד' עזר ויכלה להיות עם התינוקות הבאים שלה בבית בבקרים עד שהיו בני שנה פלוס.
כל מי שמכיר אותי אישית יודע שאני משוגעת על תינוקות וילדים, והם משוגעים עליי בחזרה.
אין תינוק שלא הצלחתי לגרום לו לחייך אליי ואפילו לבוא לזרועותיי, פשוט כי הוא מרגיש שאני לא עומדת בפניו.
טיפלתי בתינוקות שנה אחת ואח"כ הפסקתי, כי לא עמדתי ב
ביקורת האינסופית של חלק מההורים
במשך שלוש שנים המשיכו לפנות אליי שאפתח שוב, ולא יכולתי. הסכמתי רק לקבל מילוי מקום של מטפלת אחרת- וגם אז נוכחתי שעם הילדים הכל מצוין, עם ההורים? המון סיעתא דשמיא לצאת בלב נקי ושמח.
גם אני הקפדתי על זמנים, וגם עם שלי אני מקפידה. כאמא - מתקשרת לשאול אם אפשר להביא מאוחר כשיש צורך. עם מוכנות לכל תשובה. מטפלת היא לא מכונה, ואם את רוצה שיהיה לילד שלך טוב- תדאגי שיהיה לה קשר טוב וזורם איתך.
מנסיוני, ויש לי לא מעט, תינוקות זקוקים לשנת בוקר
לפחות עד גיל שנה. חלק מילדיי היו צריכים גם מעבר לגיל הזה, ונתתי להם.
היו אמהות שניסו לחסוך את השינה הזו לשנת הצהריים שלהן, וניסיתי מאוד להיענות לצרכיהן, מתוך הבנה לאמא שחוזרת עייפה מהעבודה, כשהתוצאה היתה תינוקות מרוטים ובוכים שמשפשפים עיניים ונרדמים לי על השטיח בסלון כשאני עסוקה במישהו אחר... (אבל הן היו מבסוטיות מהזומבי שחזר בצהרים ישר למיטה
)
היתה לי אמא אחת שהתרגזה על המוצץ שלטענתה לא נותן לבנה ללמוד לדבר, אז היא מצאה פתרון יעיל: לשלוח אותו אליי בלי מוצץ. זה שאצלה בבית הוא היה סתום-פה כל שעות אחה"צ? לפחות אצלי הוא בלי. ואיך הבוקר שלנו המטפלת האוהבת וארבעה תינוקות נוספים נראה??? מה, זה עסק שלה???
היתה לי אחת שהחליטה שהתינוק שלה צריך
דיאטה, לא פחות ולא יותר. שמנצ'יק מתוק שאהבתי אותו עד טירוף- הדעת (למרות שאמא שלו היתה מבקרת כל תנועה שלי, עד כדי כך שהייתי שולחת את בעלי שיפתח לה בצהריים כי כבר לא עמדתי בזה...) והחליטה להוריד לו את הדייסה. בן שנה וקצת. התוצאה: מטפלת שלא עומדת יותר בבכיות של תינוק שצריך את "הקפה" שלו, ומכינה לו תה צמחים.... אותה אחת גם טענה לי פעם ששעת השינה שלו בבוקר יום שישי הופכת לו את כל השבת...הוא נודניק ומנדנד.... ואני חשבתי בלב מר, יקירתי, זה פשוט הבוקר היחיד שהוא איתך בבית!!!! ואת איתו!!!!! וזה ילד שלא רצה לעזוב אותי כשהגיע זמנו ללכת הביתה. (מענין, היא סיפרה לי את סיפור האקמול שסופר כאן מכלי ראשון, בתור צ'יזבאט, ואח"כ הוסיפה שיש אמהות ששולחות נגן מוחבא בתיק של הילדים כדי לדעת מה קורה בשעות הבוקר... מציינת בצחוק מאיים שכדאי לי לבדוק את התיקים...מממ...ממש עשה לי תחושה של אמון ואהבה. ומדובר באשה נורמלית, שאולי יכולתי להיות ידידה שלה לולא טיפלתי בבנה)
וזה ממש לא הכל... אמא שהבת שלה לא הרגישה טוב, התקשרתי אליה שתבוא לקחת אותה, והיא החליטה לעשות לי תרגיל פסיכולוגי: "בואי נחשוב, מה אני יכולה לתת לה, שאת לא יכולה??"..... עניתי לה, כשאת חולה, את לא רוצה שהאדם הכי קרוב אלייך יטפל בך וינחם אותך?....ושלא לדבר על הדבקה של האחרים ושלי...
הנה תראו, חמש שנים עברו מאז אותה שנה, ועדין הלב שלי כואב כשאני נזכרת בתקופה ההיא! כמה "מידת דין"! כמה טענות!
ואם המטפלת נרדמה? אולי היא לא מרגישה טוב? אולי לא ישנה כל הלילה? את לא הולכת לנוח במצב כזה כשהילדים שלך ישנים? אפילו סתם לנמנם על הספה? (לא מדברת על מטפלת שישנה באופן קבוע... עוד לא שמעתי על דבר כזה)
יש סיפורים קשים, קורה. יש גם סיפורים איומים שמתרחשים בתוך משפחות.
אלו יוצאי דופן.
ולכתוב כאן אשכול שמעמיד את ציבור המטפלות באור של רדיפת ממון ונוחות.....זה פשוט לא הוגן.
אני טיפלתי באופן פרטי, וברור שבמשפחתונים ומעונות יש כללים אחרים. לא מתייחסת למעון, שלא שלחתי לשם גם כשעבדתי עד חמש, אלא למשפחתון. לבית חם. מעבר ל
כ ל ל י משפחתון, הכלל
"אל תהיה צודק- תהיה חכם"- תקף גם כאן.
הנושאים החמים
