הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
נסיעה שגרתית ברכבת – קו ירושלים-תל-אביב.
איש מבוגר בלבוש וינטג' מהודר מתיישב לידי, משוחח בטלפון הנייד בעברית צחה ומדודה.
הוא חותם את השיחה ומתחיל לפתח אינטראקציה איתי. מפי יצאו תשובות מנומסות, בעוד מאפי יצא עשן סמיך. אני תכננתי לישון בזמן הזה, לא לארח חברה לטיפוסים טרחניים.
אלא שאז קיבל המפגש תפנית מפתיעה; האיש שלצדי הוא חבר בכיר באקדמיה ללשון העברית.
מילים עבריות תמיד עניינו וריגשו אותו, אז מה הפלא שצמרמורת עזה פקדה את גופי כשהזדמן לי לשוחח עם אחד מכוהני השפה.
השיחה הייתה רשמית ומנומסת. נזהרתי שלא לשגות בלשוני, כמו גשש בשדה זרוע מוקשים.
אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקרה בדקה הרביעית לשיחה, כאשר התברר לי שהדוקטור המכובד ללשון, משמש בזמנו הפנוי ניק בינוני מאוד בקהילת הכתיבה של 'פרוג'.
כתביו מעוררים פיהוק גדול. הם כבדים, מרדימים ונטולי חן. המשובים הדלים שהוא מקבל, פוגעים לו באגו ומעוררים את זעמו. הוא כמובן מאשים בכך את הדור הרדוד של סופרים שצמח כאן: "אנשים היום לא יודעים להעריך עברית עשירה ועסיסית", טען בלהט.
התסכול הרב שנושא עימו על הקהילה וניקיו, התפוצץ עלי במלוא העוצמה כשגילה שאף אני כותב בקהילה תחת השם 'איש המילה הכתובה'.
"מי שמך ליטול בעלות על המילה הכתובה?" החל להשתלח בי ללא נימוסים בסיסיים. "וכי מחיה השפה העברית אתה? או שמא גלגול נשמתו של אליעזר בן יהודה?" העיר בטון גבוה שהתחיל למשוך מבטים מהקרון כולו.
"האמן לי שהמילה הכתובה גדולה פי כמה וכמה ממידותיך! הסר ידך מן השפה הקדושה, ומשוך עטך הזחוח ממילותיה הנאצלות", חתם בהתפייטות ממורמרת.
במבע מובך בלעתי את הרוק ואת העלבון ועניתי לו בעדינות: "אתה צודק, דוקטור. אין אני ראוי להתהדר בכתרה של המילה הכתובה, ואכן זאת לא הייתה כוונתי. ההפך הוא הנכון. אני קורא לעצמי 'איש א-מילה הכתובה', כמו א-סימטריה, א-סימפטומטי, כלומר ההפך מסימטריה וההפך מסימפטומטי".
אפוטרופוס השפה העברית, לא מיהר ללגום משיקוי הבדיות שרקחתי לו: "אינך נכלם לשקר לי בפנים? בקהילה מופיע הניק שלך תחת השם 'איש המילה הכתובה'".
"נכון", השבתי, "אבל כמי שלא מבין כלום במילה הכתובה, אך הגיוני שאתבלבל בין אל"ף לה"א".
בעל כורחו נאלץ המלאך הרע להודות שאני צודק, אבל אף על פי כן היה לו חשוב להבהיר את אי חיבתו אליי: "צודק - צודק, אבל רק שתדע שאתה בלתי נסבל".
"א-נסבל", תיקנתי אותו.
איש מבוגר בלבוש וינטג' מהודר מתיישב לידי, משוחח בטלפון הנייד בעברית צחה ומדודה.
הוא חותם את השיחה ומתחיל לפתח אינטראקציה איתי. מפי יצאו תשובות מנומסות, בעוד מאפי יצא עשן סמיך. אני תכננתי לישון בזמן הזה, לא לארח חברה לטיפוסים טרחניים.
אלא שאז קיבל המפגש תפנית מפתיעה; האיש שלצדי הוא חבר בכיר באקדמיה ללשון העברית.
מילים עבריות תמיד עניינו וריגשו אותו, אז מה הפלא שצמרמורת עזה פקדה את גופי כשהזדמן לי לשוחח עם אחד מכוהני השפה.
השיחה הייתה רשמית ומנומסת. נזהרתי שלא לשגות בלשוני, כמו גשש בשדה זרוע מוקשים.
אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקרה בדקה הרביעית לשיחה, כאשר התברר לי שהדוקטור המכובד ללשון, משמש בזמנו הפנוי ניק בינוני מאוד בקהילת הכתיבה של 'פרוג'.
כתביו מעוררים פיהוק גדול. הם כבדים, מרדימים ונטולי חן. המשובים הדלים שהוא מקבל, פוגעים לו באגו ומעוררים את זעמו. הוא כמובן מאשים בכך את הדור הרדוד של סופרים שצמח כאן: "אנשים היום לא יודעים להעריך עברית עשירה ועסיסית", טען בלהט.
התסכול הרב שנושא עימו על הקהילה וניקיו, התפוצץ עלי במלוא העוצמה כשגילה שאף אני כותב בקהילה תחת השם 'איש המילה הכתובה'.
"מי שמך ליטול בעלות על המילה הכתובה?" החל להשתלח בי ללא נימוסים בסיסיים. "וכי מחיה השפה העברית אתה? או שמא גלגול נשמתו של אליעזר בן יהודה?" העיר בטון גבוה שהתחיל למשוך מבטים מהקרון כולו.
"האמן לי שהמילה הכתובה גדולה פי כמה וכמה ממידותיך! הסר ידך מן השפה הקדושה, ומשוך עטך הזחוח ממילותיה הנאצלות", חתם בהתפייטות ממורמרת.
במבע מובך בלעתי את הרוק ואת העלבון ועניתי לו בעדינות: "אתה צודק, דוקטור. אין אני ראוי להתהדר בכתרה של המילה הכתובה, ואכן זאת לא הייתה כוונתי. ההפך הוא הנכון. אני קורא לעצמי 'איש א-מילה הכתובה', כמו א-סימטריה, א-סימפטומטי, כלומר ההפך מסימטריה וההפך מסימפטומטי".
אפוטרופוס השפה העברית, לא מיהר ללגום משיקוי הבדיות שרקחתי לו: "אינך נכלם לשקר לי בפנים? בקהילה מופיע הניק שלך תחת השם 'איש המילה הכתובה'".
"נכון", השבתי, "אבל כמי שלא מבין כלום במילה הכתובה, אך הגיוני שאתבלבל בין אל"ף לה"א".
בעל כורחו נאלץ המלאך הרע להודות שאני צודק, אבל אף על פי כן היה לו חשוב להבהיר את אי חיבתו אליי: "צודק - צודק, אבל רק שתדע שאתה בלתי נסבל".
"א-נסבל", תיקנתי אותו.
נערך לאחרונה ב:
)
