הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
לחברי הפורום היקרים!
למנהלים היקרים שלבטח מתפלאים על הביטוי החריף בו נקטתי –'דיני נפשות'; , אבקש להרחיב על ''נושא ריטלין וסוגי התרופות המתקדמים, שהינו בגדר דיני נפשות ממש.
תקופת הילדות היא תקופה שקובעת לכל החיים כידוע. כל מהלך חיינו מושפע מהחוויות שספגנו בשנותינו הראשונות, לטוב ולמוטב. קשה לשנות את המסלול בגיל יותר מאוחר, וכאשר נער צעיר מתייצב על דרך לא טובה – נדרש מאמץ ועבודה רבה כדי להחזירו למסילה.
המומחים כבר יודעים זאת: אחוזים גבוהים מבעיות הנשירה, לא עלינו, הינם בקרב ילדים שסבלו מלקויות למידה ! המסלול ברור ופשוט רח"ל. הילד מעביר את שנותיו בת"ת מנותק ממעגל הלמידה. הוא יושב בכיתה דחוי, ספוג חוויות של כישלון, האמונה שלו ביכולתו שואפת לאפס, ומכאן להידרדרות כללית בגיל ההתבגרות – הדרך קצרה.
מלמדים רבים רואים את המציאות הזאת מול עיניהם. הם רואים ילדים שברור להם כשמש בצהריים שהבעיה שלהם לא נובעת מעצלות או מחוסר מוטיבציה; הם חשים כי מדובר כאן בקושי אמיתי שצריך לאבחנו, הם חשים את תסכולו של הילד ואת מאמציו שמסתיימים פעם אחר פעם בכישלון - וכאן המציאות נחלקת לשניים: ברוב המקרים ב"ה, מדברים עם ההורים, מסבירים להם את החשיבות של האבחון המקצועי במקרה זה ומצליחים לשכנע אותם להעניק לילד טיפול נכון, וב"ה לעיתים קרובות רואים פשוט נפלאות. כל מלמד יכול לספר מניסיונו על תלמידים שזינקו באחת משולי הכיתה לראש הפירמידה לאחר שבעייתם אובחנה.
ולעומת זאת יש הורים הססניים, שבשל כל מיני שמועות בלתי-מבוססות חוששים מהצעד הזה, ולמלמדים לא נותר אלא להביט, ועיניהם כלות. את העתיד הם כבר יודעים...
לפני כעשרים שנה למדו אצלי שני תלמידים באותה כיתה. אצל שניהם חשתי כי קיימת בעיה שמצריכה אבחון, אבל בעוד שאצל תלמיד אחד הצלחתי לשכנע את ההורים לפנות לאבחון, הורי התלמיד השני אטמו את אוזניהם. כיום, אותו תלמיד הינו אברך לתפארת שהקים בית נאמן בישראל, בעוד רעהו כבר פרק מעליו רח"ל עול מצוות...
עתה, אמרו נא: האם לא בדיני נפשות עסקינן? האם לא מדובר בהצלה לדורות, ולחילופין רח"ל – בבכייה לדורות?
הרי לא מדובר בשאלה האם התלמיד יידע את החומר הנלמד או לא. מדובר בכל האישיות שלו, בכל עתידו. האם אינה מובנת סיבת החרדה והתסכול שאנו, העוסקים בחינוך, חשים לנוכח מאמרים מהסוג של זה שהתפרסם, המציגים תמונה מוטעית ולא נכונה ועלולים לגרום לנזק בל ישוער? לגרום להורים לחשוש ולהימנע מפני הדבר היחיד שעשוי להציל את בנם – וכל זאת בשל מצג שווא ובלתי מבוסס בעליל?
רשות הדיבור – למומחים בלבד!
וכאן המקום לומר את הדברים הבאים: מלמד, ויהא חשוב ויר"ש ביותר ועוסק במלאכתו נאמנה – ואפילו 'מבין' בחינוך, לא אמור להיות לו עדיין דבר וחצי דבר עם הנידון הקרוי 'ריטלין'. לא להמליץ ולא להציע, לא לכאן ולא לכאן! הליקוי המכונה A.D.H.D או A.D.D שבשלו נוטלים את הריטלין, אינו בעיה חינוכית או רגשית. זוהי תופעה נוירולוגית טהורה וזכות הדיבור בעניינה שמורה "לנוירולוג ילדים בלבד" – מי שהשקיע שנים רבות בלימוד והתמחות. האם, למשל, נשתמש בחוות דעתו של מלמד תשב"ר, חשוב ומוערך ככל שיהיה, גם בנוגע לתרופות הנצרכות בעת מחושים ומחלות פיזיות חלילה?...
לצערנו, התופעה קיימת גם בשטחים נוספים בחיי הציבור החרדי – תופעת ה'מבינים' הנוטלים לעיתים את מקומם של המומחים המוסמכים. היא נפוצה בעיקר בתחום בעיות הנפש, ורבים חללים הפילה. אמר לי פעם מומחה מפורסם כי במקרים לא מעטים הוא נאלץ לעמול קשות רק כדי לתקן את האדמה החרוכה שהותירו אחריהם 'מבינים' למיניהם, ואין כאן המקום להרחיב בסוגיה קשה זו.
תרופת קסם, או טיפול הכרחי?
.ובכן, מהו הריטלין? האם זו אכן מן תרופת קסם שנועדה להקנות למלמדים שקט ומנוחה מפני תלמידים שובבים? האם זהו אכן סם מסוכן חלילה שניתן בקלות הדעת כדי לעשות למחנכים 'חיים קלים'? האם מדובר במשהו ממכר? מזיק?
תופעת ה'היפר-אקטיביות' קיימת רק בחלק מהמקרים של הליקוי המכונה "הפרעת קשב וריכוז" – A.D.H.D או A.D.D. הפרעת הקשב אינה קשורה בהכרח לפעילות יתר, ובמקרים רבים ניתן ריטלין - ומחולל נפלאות - בתלמידים שקטים לחלוטין שלא הפריעו במאומה למהלך הלימודים בכתה. רק מסירותו של המלמד ודאגתו מביאה במקרים אלו לאבחון ולטיפול הנכון.
תקצר אמנם היריעה מלמצות את העניין ביסודיות; הנושא נרחב ביותר, אך נסקור אותו בקווים כלליים בלבד.
במשך השנים החלו להבין אנשי החינוך, המדע והרפואה שברוב המקרים, כאשר ילד אינו מקשיב ואינו מתרכז בלימודים - לא מדובר בבעיה חינוכית ("הוא לא רוצה!"), אלא בקושי אובייקטיבי ("מאד קשה לו", או "הוא לא יכול") – קשיי קשב וריכוז.
קשיי קשב וריכוז נחלקים לשני סוגים:
א. קשיי קשב על רקע נוירולוגי: הקושי נובע מחוסר בחומר בשם "דופאמין" הנמצא במוח. חסר בחומר זה גורם לבעיית קשב וריכוז, ובמקרים מסוימים כאמור גם להיפראקטיביות.
ב. קשיי קשב שאינן על רקע נוירולוגי, אלא כתוצאה מבעיות רגשיות שונות, לחצים ומועקות למיניהם או כתוצאה מלקות כלשהו בלמידה אשר בגינה הילד מאבד עניין ואינו מקשיב.
בשני הסוגים הנ"ל הילד זקוק לסיוע, אך דרכי הסיוע שונות לחלוטין. כדי להבחין ביניהם יש צורך באבחון של בעל מקצוע מוסמך האוסף נתונים רבים ועורך בדיקות שונות.
כאשר ילד בעל תסמינים של בעיות קשב וריכוז מגיע לאבחון, מפנה אותו הנירולוג ראשית כל לבדיקה 'פסיכו-דידקטית'. זהו אבחון ארוך ומורכב הנעשה במתואם על ידי מאבחן דידקטי ופסיכולוג מומחה. וחשוב להדגיש כי אבחון רציני האמור למקד את נקודת הקושי חייב להיעשות על ידי מגוון של אנשי מקצוע. פסיכולוג אינו מתמחה באבחון דידקטי ומאבחן דידקטי אינו מבין בחלקים הרגשיים. בבדיקה זו סוקרים את כל ערוצי הלמידה והערוצים הרגשיים, והם קובעים מהו החלק הקרדינאלי של הבעיה - האם נקודת העניין היא בחלק הרגשי והיא המשליכה על ערוץ הלמידה, או להיפך. במידה והאבחון שולל כל תסמין מסתבר אחר, או אז נקבע שהבעיה היא אכן נוירולוגית.
כאשר מגיעים למסקנה שמדובר בסוג הראשון - קשיי קשב על רקע נוירולוגי, אין שום פתרון מתאים אלא מתן ריטלין! נקודה! כמובן, יתכן שהילד יצטרך גם ייעוץ מקצועי כדי לבנות בחזרה את דימויו העצמי שנהרס בשנים בהן הוא לא טופל.
חשוב לדעת שישנם גם סוגים שונים גם בתחום של בעיות קשב נוירולוגיות עצמן, הן אינן מקשה אחת ולא על כל סוגי הבעיות מועיל הטיפול.
מבלי להיכנס לעומק העניין, באופן כללי ניתן לומר שמתן הריטלין מועיל במצב המכונה "קושי בקשב מתמשך"; כלומר: התלמיד, לאחר הקשבה של רבע שעה או עשרים דקות, כבר נעשה עייף ובלתי מרוכז, בדיוק כמו שאדם רגיל מרגיש אחרי למידה אינטנסיבית וארוכה. במצב זה הריטלין עוזר לילד להאריך את שעת הקשב ולהשביחה, מה שנותן לו למעשה את האפשרות להשתלב בכיתה וליטול חלק כמו כולם בחוויית ההצלחה.
ננסה עתה להיכנס לראשו ולליבו של ילד יקר, הרוצה בכל מאודו – אם כבר לא התייאש – להצליח גם הוא בלימודים, להביא מבחנים עם ציון גבוה הביתה ולראות את החיוך על פני הוריו. גם הוא רוצה לחוש את ההערכה של חבריו ושל מחנכיו ולרכוש לעצמו מעמד בכיתה – אבל שאור שבעיסה, קמצוץ של חומר כימי מסוים שחסר לו, מונע ממנו את כל זאת. הוא רוצה – אך השערים חסומים בפניו. במקום זאת רק מטיפים לו להתאמץ יותר, לנסות, ואולי לשים את האצבע על המילים בגמרא... לעיתים קרובות גם גוערים בו ומסיפים לתחושתו הקשה ממילא.
האם הלב לא נשבר מכך? ועוד לחשוב שהסיבה בשלה לא מוגשת לו העזרה הכל-כך נחוצה לו נעוצה במידע מוטעה או דעה קדומה שחלחלה אצל הוריו?
ריטלין – מי מתנגד?
המטיפים נגד הריטלין נחלקים אף הם לסוגים שונים: יש שדעותיהם קדומות ומיושנות, בסגנון של "צריך לחנך אותו, להעניש אותו ולאלץ אותו להקשיב". יש מטיפים מתוך השקפה מוזרה, הם מאמינים שהקושי מגיע מהשי"ת ואל לנו להתערב בכך, אך משום הם מה מתקשים להאמין שגם הפתרון - הריטלין - הוא מתנת שמים... לשיטתם, אנו אמורים גם למנוע מילד קצר-ראיה להרכיב משקפיים...
יש גם מטיפים אינטרסנטיים המתיימרים לרפאות את הליקוי. ע"י נורפידבק,תחליפי ריטלין, הומופתיה, אבחון אנרגטי וטיפול ע''י אנרגיה חיובית ,מוח אחד,קינסולגיה,,עוצמת הרכות, שלשה מימדים, וכד'. צמחי מרפא למיניהם, אשר אין בהם שום תועלת. כל סיפורי ההצלחה שלהם הם פיקטיביים. ורק ע'י תשלום לעיתונים מכובדים, של הציבור החרדי מחדירים מכתבים למערכת של ילד מסוים שנטל איזה שהוא טיפול אלטרנטיבי שהוא לקח והתרפא והשם חסוי במערכת, ומטעים את הציבור בדיסאינפורמציה. ''אני לוקח אחריות על כל מילה שאני כותב ואני מוכן לעמוד בד''ת על הדברים הנ''ל'' זה עשרים שנה שאני שומע סיפורים על סוגי הטיפולים האלו מהורים שבורים, שהוזילו דמים מרובים ''תרתי משמע'' ולצערם זה לא הועיל כלום, לעיתים התרופות של צמחי המרפא למיניהם זה היה מרגיע זה היה מרגיע למס' ימים , אולם, זה לא היה טיפול שורשי אלא כמו אקמול לחום של דלקת ריאות. אדרבה אשמח לשמוע מאחד מחברי הפורום שליט''א שהטיפולים הנ''ל הועילו, וטיפלו בבעיה בצורה מיטבית.
לפעמים מדובר במקרים בהם קשיי הקשב לא היו על רקע נוירולוגי. אמנם שקיימות שיטות טבעיות לכאורה לטיפול שפיתחו אנשי מקצוע מהימנים, אך אלו מבוססים על תרגול ארוך-טווח ואימוני חשיבה – זה לא פיתרון של 'זבנג וגמרנו'. משום כך הפתרונות הללו מתאימים לאנשים מבוגרים יותר, שנכונים להשקיע מאמץ ולא קיים אצלם הצורך הדחוף להתגבר על הבעיה באופן מיידי. לעומת זאת, ילד שצריך כאן ועכשיו - כצורך קיומי וקריטי כמו שהזכרנו בתחילת הכתבה – להצליח בלימודים כדי שלא ייווצר אצלו פער רגשי ולימודי, אין לו מה לחפש בשיטות הללו. יתירה מזו, אגלה לכם דבר מדהים: אני מכיר נוירולוג ילדים שפיתח בעצמו שיטה מסוג זה, ואף חיבר עליה ספר; ועם כל זאת מרשמי ריטלין יוצאים מהקליניקה שלו דבר יום ביומו... הווי אומר: למרות השיטה שהוא עצמו פיתח, יש לו את האחריות ואת התבונה הדרושה כדי להחליט מתי להמליץ עליה ומתי להפנות לטיפול תרופתי.
אבל האמת המחרידה שמאחורי עיקר תופעת ההתנגדות ריטלין, נעוצה לא פחות ולא יותר בכת! אחת מההרסניות בעולם – כת הסנטולוגייה. כת ששייכת לע''ז ר''ל. אנשיה מממנים תעמולה בינלאומית רבת-עוצמה ואגרסיבית נגד הריטלין, והסיבה לכך פשוטה: אותם ילדים בעלי קשיי קשב וריכוז, ילדים מוכשרים ומחוננים שלא הצליחו במסלול החינוכי הרגיל וכתוצאה מכך התדרדרו לחיי מצוקה בבגרותם – הם היו קהל היעד העיקרי שלהן; והנה, הריטלין הורס את פרנסתם ומונע מהם לקוחות. הישבו בשקט?!...
התעמולה שהם ניהלו בכל החזיתות חלחלה וטפטפה בעולם כולו, והיא כאמור עומדת מאחורי הדעה השלילית שקיימת באחוזים מסוימים כלפי הריטלין.
האם ריטלין יכול למכר? ראיתי מודעה שפורסמה לא מכבר תחת הכותרת: "גמילה מריטלין". במודעת-הטפה זו טמונה ערמומיות, רמייה והטעיית-הציבור! לוּ הייתי יצרן תרופות הייתי תובע את המפרסם הנ"ל לדין, ומנצח! הריטלין אינו ממכר, נקודה! המושג "גמילה" שייך רק לסוגי הכדורים הממכרים כגון: כדורי שינה והרגעה למיניהם, אשר בלקיחתם באופן קבוע וממושך הגוף מפתח אליהם תלות. הכדורים הללו מתאפיינים בכך שמידי פעם יש צורך להגביר את מינונם, וכן אסור להפסיק בבת אחת את נטילתם בגין תופעות לוואי מסוכנות הנובעות מההתמכרות.
ריטלין אינו ממכר כלל, והמילה "גמילה" אינה מתאימה לו ומהווה הטעיה חמורה. עובדה: כל הילדים הנוטלים ריטלין במשך השבוע, לא נוטלים אותו בשבת ואין להם שום תופעות לוואי!
במקרים נדירים קיים חשש מפני תופעות לוואי למיניהן, ואפילו בעיות גדילה. חשוב לציין שמתן ריטלין נעשה תוך מעקב קבוע של רופא המשפחה או הנוירולוג, העוקבים אחר הגדילה ואחר תופעות הלוואי. צריך באמת להדגיש, כפי שאמר לי רופא מסוים, כי מסיבה זו חשוב שלא יבוא ההורה לבדו כדי לבקש מרשם נוסף, כי אם יביא את הילד עימו בכל פעם, כדי שהרופא יוכל לקיים את המעקב החיוני באופן אישי.
ידוע לי על מקרה בו התייעצו הורים עם אחד מגדולי ישראל שליט"א לגבי מתן ריטלין לילד שהיו לו בעיות גדילה גם כך, והחשש במקרה זה היה יותר מוחשי. הדברים שהוא השיב להם היו מצמררים: "עם הריטלין, אולי הוא יישאר נמוך, אבל בלעדיו - מה יישאר ממנו עצמו?...
וכל מלה נוספת מיותרת.
סטיגמה שלילית, או חיובית?
כאמור, למתן ריטלין – לפי המלצת נירולוג מומחה – ישנה משמעות שהיא הרבה יותר רחבה וכללית מאשר עצם ההצלחה בלימודים במסגרת התלמוד תורה והישיבה. בשנים כה מכריעות וחשובות אלו נוכל לפתח בילד את חווית ההצלחה והביטחון בכוחותיו וביכולתו כבר בגיל מוקדם ורך, ובכך אנו מעצבים בעזרת ה' בוגר בעל ביטחון עצמי מחוסן, חזק ובריא.
לגבי הסטיגמה השלילית לכאורה, והדימוי העצמי הנמוך של הילדים נוטלי ריטלין – הרי שאדרבה, דווקא מתן הטיפול הוא הדבר המחזק ומאושש את הדימוי העצמי שלהם על ידי מתן אפשרות להזדמנות שווה ולהצלחות בתחום הלימודי.
ובעניין זה יש להוסיף נקודה חשובה: בציבור שלנו, שלא כמו בציבור הכללי, ההצלחה והעלייה בלימוד היא הערך העליון והעיקרי ובה נמדדת מעלתו האדם בעיני חבריו. ילד שאינו מצליח בלימוד הגמרא הקדושה, גם אם הוא מוכשר ומוצלח בתחומים אחרים כתחביבים ומשחקים, לא יצליח להביט על עצמו בדימוי חיובי. חווית ההצלחה היחידה הקיימת ברוך ה' במחוזותינו – היא ההצלחה בלימוד הגמרא הקדושה. לכן ישנה כל כך חשיבות במתן התרופה המסייעת לילד לממש את הפוטנציאל הטמון בו.
לסיכום, הנני פונה לברי הפורום שיחי' בטובת תלמידיהם, ושל הדורות הבאים אחריהם: אנא, אל תקלו ראש בבעיות ריכוז או למידה, אל תפנו ואל תתפתו למבינים או אינטרסנטיים למיניהם. לא כדאי לשמוע לעצות חובבניות בעניינים שהינם כה הרי גורל - פנו אך ורק לאנשי מקצוע מנוסים ומוסמכים אשר יקבעו את דרך הטיפול הנכונה והראויה בילדכם.
ולמבינים השונים, אשר וודאי כל כוונתם לטובה, נאמר: אנא חשבו פעם ופעמיים בטרם תיגעו בנושאים חשובים מעין אלו, פן יהיה הנזק רב על התועלת.
ובעזרת השי"ת החונן לאדם דעת ואשר נתן רשות לרופא לרפאות, נראה כולנו רוב הצלחה, נחת ושמחה מתלמידנו שיחי'.
למנהלים היקרים שלבטח מתפלאים על הביטוי החריף בו נקטתי –'דיני נפשות'; , אבקש להרחיב על ''נושא ריטלין וסוגי התרופות המתקדמים, שהינו בגדר דיני נפשות ממש.
תקופת הילדות היא תקופה שקובעת לכל החיים כידוע. כל מהלך חיינו מושפע מהחוויות שספגנו בשנותינו הראשונות, לטוב ולמוטב. קשה לשנות את המסלול בגיל יותר מאוחר, וכאשר נער צעיר מתייצב על דרך לא טובה – נדרש מאמץ ועבודה רבה כדי להחזירו למסילה.
המומחים כבר יודעים זאת: אחוזים גבוהים מבעיות הנשירה, לא עלינו, הינם בקרב ילדים שסבלו מלקויות למידה ! המסלול ברור ופשוט רח"ל. הילד מעביר את שנותיו בת"ת מנותק ממעגל הלמידה. הוא יושב בכיתה דחוי, ספוג חוויות של כישלון, האמונה שלו ביכולתו שואפת לאפס, ומכאן להידרדרות כללית בגיל ההתבגרות – הדרך קצרה.
מלמדים רבים רואים את המציאות הזאת מול עיניהם. הם רואים ילדים שברור להם כשמש בצהריים שהבעיה שלהם לא נובעת מעצלות או מחוסר מוטיבציה; הם חשים כי מדובר כאן בקושי אמיתי שצריך לאבחנו, הם חשים את תסכולו של הילד ואת מאמציו שמסתיימים פעם אחר פעם בכישלון - וכאן המציאות נחלקת לשניים: ברוב המקרים ב"ה, מדברים עם ההורים, מסבירים להם את החשיבות של האבחון המקצועי במקרה זה ומצליחים לשכנע אותם להעניק לילד טיפול נכון, וב"ה לעיתים קרובות רואים פשוט נפלאות. כל מלמד יכול לספר מניסיונו על תלמידים שזינקו באחת משולי הכיתה לראש הפירמידה לאחר שבעייתם אובחנה.
ולעומת זאת יש הורים הססניים, שבשל כל מיני שמועות בלתי-מבוססות חוששים מהצעד הזה, ולמלמדים לא נותר אלא להביט, ועיניהם כלות. את העתיד הם כבר יודעים...
לפני כעשרים שנה למדו אצלי שני תלמידים באותה כיתה. אצל שניהם חשתי כי קיימת בעיה שמצריכה אבחון, אבל בעוד שאצל תלמיד אחד הצלחתי לשכנע את ההורים לפנות לאבחון, הורי התלמיד השני אטמו את אוזניהם. כיום, אותו תלמיד הינו אברך לתפארת שהקים בית נאמן בישראל, בעוד רעהו כבר פרק מעליו רח"ל עול מצוות...
עתה, אמרו נא: האם לא בדיני נפשות עסקינן? האם לא מדובר בהצלה לדורות, ולחילופין רח"ל – בבכייה לדורות?
הרי לא מדובר בשאלה האם התלמיד יידע את החומר הנלמד או לא. מדובר בכל האישיות שלו, בכל עתידו. האם אינה מובנת סיבת החרדה והתסכול שאנו, העוסקים בחינוך, חשים לנוכח מאמרים מהסוג של זה שהתפרסם, המציגים תמונה מוטעית ולא נכונה ועלולים לגרום לנזק בל ישוער? לגרום להורים לחשוש ולהימנע מפני הדבר היחיד שעשוי להציל את בנם – וכל זאת בשל מצג שווא ובלתי מבוסס בעליל?
רשות הדיבור – למומחים בלבד!
וכאן המקום לומר את הדברים הבאים: מלמד, ויהא חשוב ויר"ש ביותר ועוסק במלאכתו נאמנה – ואפילו 'מבין' בחינוך, לא אמור להיות לו עדיין דבר וחצי דבר עם הנידון הקרוי 'ריטלין'. לא להמליץ ולא להציע, לא לכאן ולא לכאן! הליקוי המכונה A.D.H.D או A.D.D שבשלו נוטלים את הריטלין, אינו בעיה חינוכית או רגשית. זוהי תופעה נוירולוגית טהורה וזכות הדיבור בעניינה שמורה "לנוירולוג ילדים בלבד" – מי שהשקיע שנים רבות בלימוד והתמחות. האם, למשל, נשתמש בחוות דעתו של מלמד תשב"ר, חשוב ומוערך ככל שיהיה, גם בנוגע לתרופות הנצרכות בעת מחושים ומחלות פיזיות חלילה?...
לצערנו, התופעה קיימת גם בשטחים נוספים בחיי הציבור החרדי – תופעת ה'מבינים' הנוטלים לעיתים את מקומם של המומחים המוסמכים. היא נפוצה בעיקר בתחום בעיות הנפש, ורבים חללים הפילה. אמר לי פעם מומחה מפורסם כי במקרים לא מעטים הוא נאלץ לעמול קשות רק כדי לתקן את האדמה החרוכה שהותירו אחריהם 'מבינים' למיניהם, ואין כאן המקום להרחיב בסוגיה קשה זו.
תרופת קסם, או טיפול הכרחי?
.ובכן, מהו הריטלין? האם זו אכן מן תרופת קסם שנועדה להקנות למלמדים שקט ומנוחה מפני תלמידים שובבים? האם זהו אכן סם מסוכן חלילה שניתן בקלות הדעת כדי לעשות למחנכים 'חיים קלים'? האם מדובר במשהו ממכר? מזיק?
תופעת ה'היפר-אקטיביות' קיימת רק בחלק מהמקרים של הליקוי המכונה "הפרעת קשב וריכוז" – A.D.H.D או A.D.D. הפרעת הקשב אינה קשורה בהכרח לפעילות יתר, ובמקרים רבים ניתן ריטלין - ומחולל נפלאות - בתלמידים שקטים לחלוטין שלא הפריעו במאומה למהלך הלימודים בכתה. רק מסירותו של המלמד ודאגתו מביאה במקרים אלו לאבחון ולטיפול הנכון.
תקצר אמנם היריעה מלמצות את העניין ביסודיות; הנושא נרחב ביותר, אך נסקור אותו בקווים כלליים בלבד.
במשך השנים החלו להבין אנשי החינוך, המדע והרפואה שברוב המקרים, כאשר ילד אינו מקשיב ואינו מתרכז בלימודים - לא מדובר בבעיה חינוכית ("הוא לא רוצה!"), אלא בקושי אובייקטיבי ("מאד קשה לו", או "הוא לא יכול") – קשיי קשב וריכוז.
קשיי קשב וריכוז נחלקים לשני סוגים:
א. קשיי קשב על רקע נוירולוגי: הקושי נובע מחוסר בחומר בשם "דופאמין" הנמצא במוח. חסר בחומר זה גורם לבעיית קשב וריכוז, ובמקרים מסוימים כאמור גם להיפראקטיביות.
ב. קשיי קשב שאינן על רקע נוירולוגי, אלא כתוצאה מבעיות רגשיות שונות, לחצים ומועקות למיניהם או כתוצאה מלקות כלשהו בלמידה אשר בגינה הילד מאבד עניין ואינו מקשיב.
בשני הסוגים הנ"ל הילד זקוק לסיוע, אך דרכי הסיוע שונות לחלוטין. כדי להבחין ביניהם יש צורך באבחון של בעל מקצוע מוסמך האוסף נתונים רבים ועורך בדיקות שונות.
כאשר ילד בעל תסמינים של בעיות קשב וריכוז מגיע לאבחון, מפנה אותו הנירולוג ראשית כל לבדיקה 'פסיכו-דידקטית'. זהו אבחון ארוך ומורכב הנעשה במתואם על ידי מאבחן דידקטי ופסיכולוג מומחה. וחשוב להדגיש כי אבחון רציני האמור למקד את נקודת הקושי חייב להיעשות על ידי מגוון של אנשי מקצוע. פסיכולוג אינו מתמחה באבחון דידקטי ומאבחן דידקטי אינו מבין בחלקים הרגשיים. בבדיקה זו סוקרים את כל ערוצי הלמידה והערוצים הרגשיים, והם קובעים מהו החלק הקרדינאלי של הבעיה - האם נקודת העניין היא בחלק הרגשי והיא המשליכה על ערוץ הלמידה, או להיפך. במידה והאבחון שולל כל תסמין מסתבר אחר, או אז נקבע שהבעיה היא אכן נוירולוגית.
כאשר מגיעים למסקנה שמדובר בסוג הראשון - קשיי קשב על רקע נוירולוגי, אין שום פתרון מתאים אלא מתן ריטלין! נקודה! כמובן, יתכן שהילד יצטרך גם ייעוץ מקצועי כדי לבנות בחזרה את דימויו העצמי שנהרס בשנים בהן הוא לא טופל.
חשוב לדעת שישנם גם סוגים שונים גם בתחום של בעיות קשב נוירולוגיות עצמן, הן אינן מקשה אחת ולא על כל סוגי הבעיות מועיל הטיפול.
מבלי להיכנס לעומק העניין, באופן כללי ניתן לומר שמתן הריטלין מועיל במצב המכונה "קושי בקשב מתמשך"; כלומר: התלמיד, לאחר הקשבה של רבע שעה או עשרים דקות, כבר נעשה עייף ובלתי מרוכז, בדיוק כמו שאדם רגיל מרגיש אחרי למידה אינטנסיבית וארוכה. במצב זה הריטלין עוזר לילד להאריך את שעת הקשב ולהשביחה, מה שנותן לו למעשה את האפשרות להשתלב בכיתה וליטול חלק כמו כולם בחוויית ההצלחה.
ננסה עתה להיכנס לראשו ולליבו של ילד יקר, הרוצה בכל מאודו – אם כבר לא התייאש – להצליח גם הוא בלימודים, להביא מבחנים עם ציון גבוה הביתה ולראות את החיוך על פני הוריו. גם הוא רוצה לחוש את ההערכה של חבריו ושל מחנכיו ולרכוש לעצמו מעמד בכיתה – אבל שאור שבעיסה, קמצוץ של חומר כימי מסוים שחסר לו, מונע ממנו את כל זאת. הוא רוצה – אך השערים חסומים בפניו. במקום זאת רק מטיפים לו להתאמץ יותר, לנסות, ואולי לשים את האצבע על המילים בגמרא... לעיתים קרובות גם גוערים בו ומסיפים לתחושתו הקשה ממילא.
האם הלב לא נשבר מכך? ועוד לחשוב שהסיבה בשלה לא מוגשת לו העזרה הכל-כך נחוצה לו נעוצה במידע מוטעה או דעה קדומה שחלחלה אצל הוריו?
ריטלין – מי מתנגד?
המטיפים נגד הריטלין נחלקים אף הם לסוגים שונים: יש שדעותיהם קדומות ומיושנות, בסגנון של "צריך לחנך אותו, להעניש אותו ולאלץ אותו להקשיב". יש מטיפים מתוך השקפה מוזרה, הם מאמינים שהקושי מגיע מהשי"ת ואל לנו להתערב בכך, אך משום הם מה מתקשים להאמין שגם הפתרון - הריטלין - הוא מתנת שמים... לשיטתם, אנו אמורים גם למנוע מילד קצר-ראיה להרכיב משקפיים...
יש גם מטיפים אינטרסנטיים המתיימרים לרפאות את הליקוי. ע"י נורפידבק,תחליפי ריטלין, הומופתיה, אבחון אנרגטי וטיפול ע''י אנרגיה חיובית ,מוח אחד,קינסולגיה,,עוצמת הרכות, שלשה מימדים, וכד'. צמחי מרפא למיניהם, אשר אין בהם שום תועלת. כל סיפורי ההצלחה שלהם הם פיקטיביים. ורק ע'י תשלום לעיתונים מכובדים, של הציבור החרדי מחדירים מכתבים למערכת של ילד מסוים שנטל איזה שהוא טיפול אלטרנטיבי שהוא לקח והתרפא והשם חסוי במערכת, ומטעים את הציבור בדיסאינפורמציה. ''אני לוקח אחריות על כל מילה שאני כותב ואני מוכן לעמוד בד''ת על הדברים הנ''ל'' זה עשרים שנה שאני שומע סיפורים על סוגי הטיפולים האלו מהורים שבורים, שהוזילו דמים מרובים ''תרתי משמע'' ולצערם זה לא הועיל כלום, לעיתים התרופות של צמחי המרפא למיניהם זה היה מרגיע זה היה מרגיע למס' ימים , אולם, זה לא היה טיפול שורשי אלא כמו אקמול לחום של דלקת ריאות. אדרבה אשמח לשמוע מאחד מחברי הפורום שליט''א שהטיפולים הנ''ל הועילו, וטיפלו בבעיה בצורה מיטבית.
לפעמים מדובר במקרים בהם קשיי הקשב לא היו על רקע נוירולוגי. אמנם שקיימות שיטות טבעיות לכאורה לטיפול שפיתחו אנשי מקצוע מהימנים, אך אלו מבוססים על תרגול ארוך-טווח ואימוני חשיבה – זה לא פיתרון של 'זבנג וגמרנו'. משום כך הפתרונות הללו מתאימים לאנשים מבוגרים יותר, שנכונים להשקיע מאמץ ולא קיים אצלם הצורך הדחוף להתגבר על הבעיה באופן מיידי. לעומת זאת, ילד שצריך כאן ועכשיו - כצורך קיומי וקריטי כמו שהזכרנו בתחילת הכתבה – להצליח בלימודים כדי שלא ייווצר אצלו פער רגשי ולימודי, אין לו מה לחפש בשיטות הללו. יתירה מזו, אגלה לכם דבר מדהים: אני מכיר נוירולוג ילדים שפיתח בעצמו שיטה מסוג זה, ואף חיבר עליה ספר; ועם כל זאת מרשמי ריטלין יוצאים מהקליניקה שלו דבר יום ביומו... הווי אומר: למרות השיטה שהוא עצמו פיתח, יש לו את האחריות ואת התבונה הדרושה כדי להחליט מתי להמליץ עליה ומתי להפנות לטיפול תרופתי.
אבל האמת המחרידה שמאחורי עיקר תופעת ההתנגדות ריטלין, נעוצה לא פחות ולא יותר בכת! אחת מההרסניות בעולם – כת הסנטולוגייה. כת ששייכת לע''ז ר''ל. אנשיה מממנים תעמולה בינלאומית רבת-עוצמה ואגרסיבית נגד הריטלין, והסיבה לכך פשוטה: אותם ילדים בעלי קשיי קשב וריכוז, ילדים מוכשרים ומחוננים שלא הצליחו במסלול החינוכי הרגיל וכתוצאה מכך התדרדרו לחיי מצוקה בבגרותם – הם היו קהל היעד העיקרי שלהן; והנה, הריטלין הורס את פרנסתם ומונע מהם לקוחות. הישבו בשקט?!...
התעמולה שהם ניהלו בכל החזיתות חלחלה וטפטפה בעולם כולו, והיא כאמור עומדת מאחורי הדעה השלילית שקיימת באחוזים מסוימים כלפי הריטלין.
האם ריטלין יכול למכר? ראיתי מודעה שפורסמה לא מכבר תחת הכותרת: "גמילה מריטלין". במודעת-הטפה זו טמונה ערמומיות, רמייה והטעיית-הציבור! לוּ הייתי יצרן תרופות הייתי תובע את המפרסם הנ"ל לדין, ומנצח! הריטלין אינו ממכר, נקודה! המושג "גמילה" שייך רק לסוגי הכדורים הממכרים כגון: כדורי שינה והרגעה למיניהם, אשר בלקיחתם באופן קבוע וממושך הגוף מפתח אליהם תלות. הכדורים הללו מתאפיינים בכך שמידי פעם יש צורך להגביר את מינונם, וכן אסור להפסיק בבת אחת את נטילתם בגין תופעות לוואי מסוכנות הנובעות מההתמכרות.
ריטלין אינו ממכר כלל, והמילה "גמילה" אינה מתאימה לו ומהווה הטעיה חמורה. עובדה: כל הילדים הנוטלים ריטלין במשך השבוע, לא נוטלים אותו בשבת ואין להם שום תופעות לוואי!
במקרים נדירים קיים חשש מפני תופעות לוואי למיניהן, ואפילו בעיות גדילה. חשוב לציין שמתן ריטלין נעשה תוך מעקב קבוע של רופא המשפחה או הנוירולוג, העוקבים אחר הגדילה ואחר תופעות הלוואי. צריך באמת להדגיש, כפי שאמר לי רופא מסוים, כי מסיבה זו חשוב שלא יבוא ההורה לבדו כדי לבקש מרשם נוסף, כי אם יביא את הילד עימו בכל פעם, כדי שהרופא יוכל לקיים את המעקב החיוני באופן אישי.
ידוע לי על מקרה בו התייעצו הורים עם אחד מגדולי ישראל שליט"א לגבי מתן ריטלין לילד שהיו לו בעיות גדילה גם כך, והחשש במקרה זה היה יותר מוחשי. הדברים שהוא השיב להם היו מצמררים: "עם הריטלין, אולי הוא יישאר נמוך, אבל בלעדיו - מה יישאר ממנו עצמו?...
וכל מלה נוספת מיותרת.
סטיגמה שלילית, או חיובית?
כאמור, למתן ריטלין – לפי המלצת נירולוג מומחה – ישנה משמעות שהיא הרבה יותר רחבה וכללית מאשר עצם ההצלחה בלימודים במסגרת התלמוד תורה והישיבה. בשנים כה מכריעות וחשובות אלו נוכל לפתח בילד את חווית ההצלחה והביטחון בכוחותיו וביכולתו כבר בגיל מוקדם ורך, ובכך אנו מעצבים בעזרת ה' בוגר בעל ביטחון עצמי מחוסן, חזק ובריא.
לגבי הסטיגמה השלילית לכאורה, והדימוי העצמי הנמוך של הילדים נוטלי ריטלין – הרי שאדרבה, דווקא מתן הטיפול הוא הדבר המחזק ומאושש את הדימוי העצמי שלהם על ידי מתן אפשרות להזדמנות שווה ולהצלחות בתחום הלימודי.
ובעניין זה יש להוסיף נקודה חשובה: בציבור שלנו, שלא כמו בציבור הכללי, ההצלחה והעלייה בלימוד היא הערך העליון והעיקרי ובה נמדדת מעלתו האדם בעיני חבריו. ילד שאינו מצליח בלימוד הגמרא הקדושה, גם אם הוא מוכשר ומוצלח בתחומים אחרים כתחביבים ומשחקים, לא יצליח להביט על עצמו בדימוי חיובי. חווית ההצלחה היחידה הקיימת ברוך ה' במחוזותינו – היא ההצלחה בלימוד הגמרא הקדושה. לכן ישנה כל כך חשיבות במתן התרופה המסייעת לילד לממש את הפוטנציאל הטמון בו.
לסיכום, הנני פונה לברי הפורום שיחי' בטובת תלמידיהם, ושל הדורות הבאים אחריהם: אנא, אל תקלו ראש בבעיות ריכוז או למידה, אל תפנו ואל תתפתו למבינים או אינטרסנטיים למיניהם. לא כדאי לשמוע לעצות חובבניות בעניינים שהינם כה הרי גורל - פנו אך ורק לאנשי מקצוע מנוסים ומוסמכים אשר יקבעו את דרך הטיפול הנכונה והראויה בילדכם.
ולמבינים השונים, אשר וודאי כל כוונתם לטובה, נאמר: אנא חשבו פעם ופעמיים בטרם תיגעו בנושאים חשובים מעין אלו, פן יהיה הנזק רב על התועלת.
ובעזרת השי"ת החונן לאדם דעת ואשר נתן רשות לרופא לרפאות, נראה כולנו רוב הצלחה, נחת ושמחה מתלמידנו שיחי'.
) ריטלין (כמו הסיפור שכאשר הכניסו למורה לכוס התה ריטלין {בלא ידיעתו} הוא שינה יחסו לתלמיד שלפי דבריו 'הריטלין הוא תקוותו ומבלעדיו אפסה...').
