• הוסף לסימניות
  • #21
אימהות לא חייבות לתת לילדים את כל הטוב ואת כל האהבה שבעולם!!
לא חייבות!
לא יכולות!
לא צריכות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
אולי בעקבות כל המאורעות הנוראים שאנחנו עוברים לאחרונה
השיר הביע רצון של ילד שתמתגעגע לאמא שכבר לא תקום לעלום
מחכה לגבולות של אמא מחכה להערות הארות של אמא
מחכה....
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
האם הדיון כאן הוא בכללי או מה רומז השיר?
האם ילדה ששואלת את אמא אם היא שמחה שהבוקר הגיע זה מראה על אמא שמנסה לתת לפחות מה שהיא יכולה במידה והיא לא בדיכאון?...

אל תכעסי אמא, שהבגדים התלכלכו
זה קורה לכולם אמא, שתי דקות כבר חלפו

הגיע הזמן אמא, אולי עכשיו נשיקה?
בעצם את צודקת, ההסעה כבר מחכה


זה נשמע לך אמא שלא יכולה לתת אהבה או לא צריכה?


האמא הזאת נשמעת חושבת רק על עצמה ורק על הבוס שלה.

באמת ?! הילדה מבינה שאסור לה לקבל עכשיו נשיקה וזה בקשה לא במקום כי היא חייבת לרוץ להסעה...
קצת מוזר.

אף אחד לא דבר על מושלמות ועל זה שהאמהות ממלאת אותנו בצורה כזו שאין לנו צורך במקום משלנו.
אבל השיר כתוב בצורה נוגעת על אמא שאין לה ממש סבלנות לילדתה והיא מרגישה את זה.
וזה חבל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
נכתב ע"י בפונטציאל;1909905:
למה אמהות הם עם מספיק מצפוני? אני לא חושבת כך בכלל .
אם הן היו מספיק מצפוני הן לא צריכים להיבהל מהרגשות הלכאורה מאימות של הילד.
ולצערינו זה הפוך ,האמהות כיום קורסות תחת הנטל של קרירה והורות והמצפון אכן מדגדג ולא נראה לי שמישהו מת מזה שקצת מעוררים להם את המצפון.

אף אחד לא מת
השאלה אם זה הוביל לאנשהוא או רק לייסורי נפש שלא קדמו לשום מקום
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
נכתב ע"י זלפה;1909923:
אימהות לא חייבות לתת לילדים את כל הטוב ואת כל האהבה שבעולם!!
לא חייבות!
לא יכולות!
לא צריכות!

הן צריכות לתת כמה שהן מסוגלות
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
נכתב ע"י wald;1910427:
הן צריכות לתת כמה שהן מסוגלות

וזאת מנין?
אשמח אם תביאי לי מקור תורני שאימא צריכה לתת את כל מה שהיא מסוגלת לילדים שלה.


(ברגע שאנחנו נכנסים לענין של 'מסוגלות' המצפון האימהי מתעורר ביתר שאת- אולי אני מסוגלת יותר ואני לא נותנת?)
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
הקטע כתוב מרגש ופורט על נימים יופי.
מה שהפריע לי כאן שהילד מחכה לנשיקה מאמא ,שזה כל כך אלמנטרי ובסיסי ולבסוף לא מקבל אותה כי ...אלף סיבות אחרות ואמא לא מתפנה אפי' לא לנשק.

אז שתי הערות:
1. אימהות רבות אוהבות מאד! את הילדים שלהם. נותנות להם את כל החיבה והחמלה שמגיעה להם. רק מה, יש להן קושי במגע על רקע עבר וקשה להן לנשק! פשוטו כמשמעו.

2. לעומתן אימהות רבות מנשקות בלי סוף עד כדי זוב דם. חיבוקי דוב וגילויי חיבה. אבל בערך בזה מסתכמת כל אימהותן [טוב, כביסות וכל שאר הטכני שזה המון]
הקשבה, הכלה וכו? אפס.

שורה תחתונה : לא תמיד הנשיקות הם מדד לאימהות טובה
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
השיר מעולה.
הייתי לוקחת דוגמא אחרת במקום הנשיקה כי נשיקה זה ענין של שניה ולא יותר מזה, לא הייתי מגדירה את זה כתשומת לב מיוחדת מהאמא לילד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
נכתב ע"י חייקי;1911358:
השיר מעולה.
הייתי לוקחת דוגמא אחרת במקום הנשיקה כי נשיקה זה ענין של שניה ולא יותר מזה, לא הייתי מגדירה את זה כתשומת לב מיוחדת מהאמא לילד.

מצד שני זה הדבר הכי בסיסי, אם גם את זה הילדה לא קיבלה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
נכתב ע"י נפתלי טל;1911406:
מצד שני זה הדבר הכי בסיסי, אם גם את זה הילדה לא קיבלה...

לא יודעת להגדיר מה בסיס ומה לא.
בכל אופן אני הייתי הולכת על דוגמא למשהו שמצריך קצת יותר זמן, זה נראה לי יותר משרת את המטרה של השיר.


מעבר לזה היו עוד כמה נקודות שמעט הפריעו לי:
ארוץ אלייך אמא, הבטחת לי נשיקה
אסור להתלכלך אמא, האם עברה כבר דקה?
לא מספיק הבנתי את הקשר בין המשפטים. וזה קרה לי בעוד כמה מקומות.

וכן הפריע לי המשפט הבא:
אכלתי יפה אמא, ידיים נטלתי לבד
אני עוד מחכה אמא, איה אבא נדד?
התוכן הוסב לגמרי על מנת להתאים לחרוז.

השיר באמת מקסים. הרעיון ודרך הביטוי של הדברים מצוינים ממש.
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
השיר מדהים!! מרגש ונוגע!! והסימבול של הנשיקה דווקא מדויק למה שרצית להעביר. בהחלט יוצר ייסורי מצפון ונותן איזושהי נקודה למחשבה חזקה ונוקבת. השאלה מה המסר והמטרה של כתיבת השיר? האם זה ילד רגיל שמצפה לחום ואהבה או ילד מסכן לאמא קשת יום ומזניחה?
בתור אמא שחושבת שהיא טובה :) קשה לי לחשוב שהשיר פונה אלי. ואני מוחה ושוב מוחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
בעזהי"ת

נכתב ע"י זלפה;1910495:
וזאת מנין?
אשמח אם תביאי לי מקור תורני שאימא צריכה לתת את כל מה שהיא מסוגלת לילדים שלה.


(ברגע שאנחנו נכנסים לענין של 'מסוגלות' המצפון האימהי מתעורר ביתר שאת- אולי אני מסוגלת יותר ואני לא נותנת?)

לענ"ד זה עניין פשוט של 'ואהבת לרעך כמוך'. אם אני הייתי הילד הזה, איזה יחס הייתי רוצה לקבל? כל אדם חייב לתת יחס טוב לכל אדם ככל שהוא יכול מבלי לדרוך על עצמו, אך יותר מהכל אמא חייבת לתת לילד את הכי טוב בשבילו כי היא הכי קרובה אליו והכי אחראית עליו. וכל אנשי החינוך כולם, אומרים שילד שקיבל אהבה, יכול לתת אהבה כשהוא יגדל. וילד שנתנו בו אמון האמונה שלו תהיה חזקה, וכעזה"ד.

כמובן, לכולנו נגמרים באיזה שלב הכוחות וחשוב להכיר בכך ולא לכעוס לא על עצמי, ולא על הילד. המדד מה אורך הפתיל שלי עפ"י הצדיקים הוא האם אני עושה את זה בשמחה. כשאני "סוחב" את הילד בחיוך מזויף ועיף שעוד שנייה מוריד לבכיין הזה את הכאפה של החיים שלו, סימן שאני עברתי את השעה שלי, וצריך להודיע על כך לילד, כי אם לא - הוא ירגיש שהוא אשם. והוא לא.

קצת סוטה מתחום הפורום, אך נושא חשוב מאד מאד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
נכתב ע"י זלפה;1909923:
אימהות לא חייבות לתת לילדים את כל הטוב ואת כל האהבה שבעולם!!
לא חייבות!
לא יכולות!
לא צריכות!

מי כן חייב/יכול/צריך? המורה??? המלמד??? מי ידאג לילד אם לא אמא שלו? למי יהיה אכפת יותר מלאמא????
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
נכתב ע"י זלפה;1909923:
אימהות לא חייבות לתת לילדים את כל הטוב ואת כל האהבה שבעולם!!
לא חייבות!
לא יכולות!
לא צריכות!

נכתב ע"י סימי;2025652:
מי כן חייב/יכול/צריך? המורה??? המלמד??? מי ידאג לילד אם לא אמא שלו? למי יהיה אכפת יותר מלאמא????

הן באמת לא חייבות/צריכות (עם היכולות - אני לא מסכימה!)
ולא צריך לומר את זה ולהכריח אותן, זה מגיע טבעי
עם האמהוּת מגיעה גם הרגש של האהבה והחום שמגיע לילדים
על אותו רעיון שאישה לא מחוייבת להתחתן. לא צריך לחייב אותה על זה כי זה מגיע טבעי. אישה רוצה ילדים ומשתוקקת לזה טבעי לכן לא צריך להכריח אותה!
ואם את מרגישה שזה מאוד קשה שתנסה לראות אם מה שהיא חושבת שזה אהבה (לקנות פרס כל יום למשל) זה מה שבאמת.

ואישה שלא מרגישה את זה טבעי חייבת לטפל בעצמה......
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
על מה רגשה הארץ?...

נפתלי כתיבתך נגעה ללבי מאד, ממש הצטמררתי בקריאת השורות, אכן כתוב בצורה ברורה ישירה וקולעת למטרה.

לטעמי והבנתי גם המסר היה מאד ברור, ואין כאן כל ביקורת על אמא מסוימת מכל סוג שהיא, לא כל נקודה למחשבה והתעוררות באה לתת פסול במי שלוקה בה, סך הכל אכן לעתים אנו עמוסים ממשא החיים, מנשיאת עול הבית, עול הפרנסה, גידול הילדים וכל המשתמע מכך.

יש שאמרו שהאימהות 'מידי' מסורות היום, ויש שאמרו שליהפך, לדעתי אין כאן כל מחלוקת, סך הכל כל אחת רואה את הדברים מנקודת מבטה, מהמקום שבו היא נמצאת, יש שמסורות יותר לביתם וחשות שהן אפילו לא מצליחות למצוא זמן לעצמן, חבל על הקושי שלהן, אך עצה להן, קחו את ה'קושי' הזה בשמחה, אתן מעמידות את דור העתיד שלנו, אתן האדריכל, המהנדס, הקבלן והמבצע של כל הפרויקט הענק הזה - דור העתיד המשך קיום עמנו - אשריכן!!!

ויש הרואות את הדברים אחרת, ואומרות שאכן צריך לתקן את הדבר, לשים לב יותר לילדיהם, ולבדוק שוב ושוב שאנו לא 'שוכחים' אותם במרוצת החיים, גם הן צודקות בנקודת מבטן, הן לא פוחדות להביט לאמת של עצמן בעיניים, ולומר, אולי טעינו, אולי שגגנו, אולי אכן לעתים סולם הערכים שלנו משתנה ואנו שוכחות מהו עיקר ומהו טפל, מהי המטרה - לגדל את בנינו ובנותינו לעבודת ה', ושימשיך בדרך ישראל סבא לתפארת עמנו, ומהו האמצעי - עול פרנסת הבית, (עבודה, קריירה - למבולבלות יותר...).

הכל דברים נכונים, אכן לעתים יש את התחושה שגם אנו בני אדם, ומתי כבר נוכל לנוח, בשקט, בפרט כשיש ילדים פעילים, מאתגרים, (עושים בעיות בת"ת ובביה"ס, אויש, עוד פעם המורה אמרה ש...), ולעתים ברגע של התבוננות אמיתית אנו יכולים לומר לעצמנו, מתי בעצם התעניינו בפעם האחרונה אצל הילדים, מי החברים שלהם, את איזה מורה הם אוהבים, מתי כיף להם, ואולי בכלל קשה להם.

וכל ביקורת שלא תהיה לא צריכה להחליש אף אדם בעבודתו, אלא רק לקחת נקודות למחשבה, חישוב מסלול מחדש, ו... ממשיכים, אנו יהודים, לעולם לא עוצרים.

כל אמא המגדלת בניה לתורה, למצוות ומעשים טובים, שכרה גדול ועצום מן השמים, ואם היינו יכולים לתאר את המקום החשוב שלהם על גידול דור העתיד של עם ישראל, אף אחד לא היה צריך לעזור להן למצוא כוחות בהמשך עבודתם, הכוחות לא היו אוזלים לעולם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
שיר מקסים ויפה. המשך עלה והצלח!

שיר בא לבטא תחושה או מצב, ולא לעורר נקיפות מצפון או משהו כזה. כך שזה לא כל כך משנה אם זה נכון וראוי או לא.
לדעתי השיר אינו בא לבטא את האמת באופן כללי, כי הרי אצל רובינו זה לא כך. והשיר גם לא בא לבטא את תחושת הילד, כי לדעתי הילדים אינם מרגישים כך, כי הם מקבלים מספיק נשיקות.
מה שכן, השיר בא לתאר לדעתי את תחושת האמא לגבי מה שהיא חושבת שהילד שלה חושב עליה. כי לרוב רובם המוחץ של האמהות עולות מידי פעם תחושות של נקיפות מצפון נוגות על כך שצעקו או לא התייחסו מספיק לילדים, ופה הדמיון שלנו האמהות מתחיל לפעול בעצבות כמה הילד מסכן וכמה הוא טוב וכמה סתם צעקתי עליו במקום לחבק אותו וכו'.
עם הנקודה הזאת אני הזדהיתי בשיר הנפלא הזה. רק שבגלל זה היתה חסרה לי הנחמה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
נכתב ע"י up;2026592:
הן באמת לא חייבות/צריכות (עם היכולות - אני לא מסכימה!)
ולא צריך לומר את זה ולהכריח אותן, זה מגיע טבעי
עם האמהוּת מגיעה גם הרגש של האהבה והחום שמגיע לילדים
על אותו רעיון שאישה לא מחוייבת להתחתן. לא צריך לחייב אותה על זה כי זה מגיע טבעי. אישה רוצה ילדים ומשתוקקת לזה טבעי לכן לא צריך להכריח אותה!
ואם את מרגישה שזה מאוד קשה שתנסה לראות אם מה שהיא חושבת שזה אהבה (לקנות פרס כל יום למשל) זה מה שבאמת.

[אישה שלא מרגישה את זה טבעי חייבת לטפל[/B][/B] בעצמה......

נכון מאד!
רק מי שלא קבל מספיק אהבת הורים בילדותו, מי שיש לו חסך, יכול לכתוב כך. לתשומת לבך!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

ב"ה

אמא למתבגרים בתקופת מלחמת העולם השלישית


פעם אמרו שזה אתגר לגדל מתבגרים.
היום זה כבר לא אתגר, זה פשוט לא בידיים שלנו.
(לפי דעתם, כן?)

ההתמודדות כולה שלהם.
תנסי לבקש שייכנסו לממ"ד, הם יסבירו שאין בזה שום צורך.

אני אומרת להם: "יש אזעקה, תיכנסו לממ"ד."
והם עונים: "אמא, זה צבע אדום רק באזורים הפנימיים של אזור ג'.
אנחנו באזור ג'-מערב, וזה ממש לא אותו דבר."
ואני, רק רציתי שהם ייכנסו לחדר בלי לצעוק.

לא פלא שהם מעדיפים לא להישאר בבית.
בבית יש אזעקות.
ובית זה מקום שבו עוד חושבים שצריך להיכנס כשיש אזעקה.

פעם עוד האשימו אותנו בשקט, היום הם פשוט אומרים לנו.
ותוך כדי מלחמה את שואלת איפה הם,
"הלכתי לקנות פיצה. בעיר אחרת.
כי פה סגור.
אבל אל תדאגי אמא, אני עובר עוד מעט לעיר אחרת, שם יש מקלט".

חושבים לבד, הולכים לבד, שוכחים לעדכן,
אבל תמיד נזכרים לשלוח רשימת דרישות מהסופר.
"מים בטעם ענבים, לא אפרסק",
"ולקנות שוב את הסבון הזה שהיה פעם בירוק זוהר",
"ולמה אין שוקולד קפוא?"

אזעקה? לא דחוף.
אבל שנגמרו הצ’יפס בטעם ברביקיו?
זה כבר מקרה חירום.

וכמובן, תמיד יש תזמון מושלם:
דווקא כשאני רצה למקלט,
הטלפון רוטט עם הודעה דחופה:
"אמאאא, את יכולה לבדוק אם יש לי חולצה לבנה בחדר כביסה?
יש לי עכשיו משהו חשוב!"

ואני לא יודעת מה יותר מלחיץ,
אזעקה באמצע הבית,
או חולצה לבנה שאיננה.

ובדיוק אז יש אזעקה נוספת.
ואני לא בטוחה אם לרוץ למקלט או לארון.

ולמה אני לא מבינה שהעולם ממשיך, שיש אוטובוסים, שיש סטטיסטיקות,
ובסטטיסטיקה, דווקא העיר שלי לא מועדת לפורענות.

תוך כדי הטילים, גם בירורים על שידוכים.
טוב שלאנשים יש זמן לענות.
ואז החקירה שלי על "המועמד" מצטרפת לחקירות הכלליות על "מה קורה בעולם".

רק שעכשיו צריך גם למצוא מקום מוגן לפגישה.
צריך לדעת איך מגיעים, איך חוזרים, מי בדיוק עם מי,
ומי כבר אכל פיצה.

אה, ומה ענו לי על הטיל המיועד,
סליחה, המועמד המדובר.
הכול מתערבב כשאת הורה למתבגרים בימי לחימה.
טילים, שידוכים, אזעקות, בירורים,
העיקר לא להתבלבל ולשלוח את הבן לפגישה עם קסדה.
הגיוני להתבלבל כשאת אמא למתבגרים, לא?

אני עדיין לא יודעת מה בדיוק המשמעות של מלחמת העולם השלישית.
אולי תכף אדע.
ודיי לי במלחמות העולם הקטנות שאני מנסה להרגיע.
ודיי לי באווירה טובה,
ואולי, אולי זה כל מה שהעולם מבקש.
שיתוף - לביקורת עולם תיסמון
היי שלום שמחה להיצטרף לפורום הכיפי הזה
אוהבת לקרוא את השיתופים שלכם, הם מהממים אחד אחד!!!
מצרפת כאן משהו קטן שכתתבי לעצמי עדיין לא הוחלט אם זה
סיפור/פרק ראשון/הקדמה/הצצה בהמשך נראה כבר...
מקווה שתאהבו אני ממש אשמח להערות (אפשר גם הערות על הפיסוק נעביר לGPT😎)
הסיפור נכתב בהשראת הספרים של בתיה ענה של עולם חירש/נכה
מקווה מאוד שזה מובן מהסיפור עצמו ולא צריך את ההברה, שמדובר על עולם שכולם בעלי תסמונת דאון


סליחה אחות, סליחה, אני מחכה לראות את התינוק שלי, אמרתי לה בנחרצות שלא התעמעמה, למרות העייפות הרבה שהייתי בה. בכל אופן, אני יולדת.
"היי, שלום לך", אחות נעימת סבר שעל התג שלה כתוב "שלווה" עם לב אדום לידו, התקרבה בזהירות לעבר המיטה שלי.
"אוי יופי", חייכתי בהקלה, "בטח התינוקי אצלה".
"אממ... לא" – היא הגיעה ללא העריסה הפרוותית בצבע תכלת של התינוק שלי. פחד קר התחיל לזחול לי במעלה הגרון.
"הכול בסדר עם התינוק שלי? הוא רגיל, נכון?"
האחות חייכה בחיוך שלא הצלחתי לראות אותו – זה התבלבל לי בין ההסבר של המורה גאולה האגדית לחיוך מרחם, לבין כזה שמח... או אולי בכלל מודאג?




התינוק שלי נולד עם פיגור.
בקושי הצלחתי לעצור את הבכי שלי כדי להסביר לאמא שלי את גודל הטרגדיה!
חסר לו כוריזום!!!!
העיניים של אמא התמלאו בדמעות.
"אוי, תסמונת אפ!" היא נאנחה לעצמה.
"אמא... מוישי ראה אותו!"
ו—ויפחות חנקו את גרוני.
אמא כלאה את הדמעות למעני ושאלה:
"ומה?"
"העיניים שלו... ישרות לגמרי!!!"
הלשון של אמא השתרבבה החוצה יותר מהרגיל בתדהמה.
"אוי ואבוי! ואיך הלשון שלו?"
"הל... הלשון שלו... היא... היא בלועה בתוך הפה! היא לגמרי שקועה. לא רואים אותה בכלל!"
אמא קינחה את אפה ואמרה:
"לא נורא חמדתי, היום יש ניתוחים, בקלות ניתן לסדר את תווי הפנים..."
אבל שתינו ידענו – זו הבעיה הקטנה. החיצוניות.
כי את הבעיה הגדולה – הרבה יותר קשה, עד בלתי אפשרי – לסדר...




(6 שנים אחרי)

"אמא, אני ממש נואשת" – גלגלתי את המילה החדשה על לשוני.
"את מה?" שאלה אמא שלי בחוסר הבנה.
"נואשת, אמא. נואשת – זה אומר שאני ממש ממש לא יודעת מה לעשות".
"מה קרה?" שאלה אמא שלי בדאגה, תוך כדי שהיא כיבתה את המיקסר שעירבל במרץ את עוגת הגזר המפורסמת שלה.
"אני לא יודעת מה לעשות עם רפאל. שנה הבאה הוא אמור להתחיל ללכת לחיידר, ואני ומוישי ממש לא יודעים מה לעשות... אם כדאי לשלב אותו בכיתה רגילה, או שכדאי שילך לכיתה מיוחדת, מתואמת לילדים כמוהו – שלא מפותחים רגשית ומתקשים בהבעת רגש.
הסוציאלית אמרה שקוראים לזה כיתת TUCR. אנחנו מתלבטים איפה הוא יוכל להתפתח יותר טוב."




"שלוווום! אני תפארת. איך קוראים לך חמודי?"
"קוראים לו רפאל", אמרתי בקול, אחרי שהילד שלי החמוד עמד בשקט ולא הישיר מבט.

אמא שלי, החכמה, יעצה לי ללכת איתו לאבחון מקצועי לפני שאני אחליט החלטה גורלית כל כך, כמו לאיזה סוג כיתה לשלוח את האוצר שלי.

בהמשך האבחון, תפארת נתנה לרפאל כרית רכה וקטיפתית בצורת לב, ואמרה לו:
"אני מסובבת את שעון החול, ותגיד לי כמה שיותר אנשים שאתה אוהב אותם".

הלב שלי התכווץ בחשש בשעה שרפאל לא הצליח לגמור את האצבעות בידיים שלו.
הוא התחיל ב"אבא ואמא", המשיך ל"נוחי", וגמר ב"רעות".
אחרי רמזים קלים מצידי, אמר גם את סבא וסבתא.

וזהו.
נגמר הזמן.

את כל השכנים הוא לא אמר!
גם את כל החברים הוא לא אמר!
ואפילו את המנקה בבניין שתמיד אומר לו שלום – הוא לא טרח לומר!

אם זה היה נוחי, הרהרתי בהרהור ממש לא אמהי – הוא כבר מזמן היה גומר גם את אצבעות הרגליים שלו...

תפארת המשיכה גם בתרגילי החיוכים והחיבוקים, ועוד דברים רבים, שבסופם חייכה לרפאל בנחמדות ואמרה:
"רפאל חמוד, אתה יודע להעביר קווים בין מספרים?"

בטח רפאל חייך בשמחה. והושיט יד קדימה

זה אחד התחביבים המוזרים האהובים עליו הרהרתי במורת רוח קלה לעצמי

תפארת הביאה לו חוברת ועט, ושלחה אותו מחוץ לחדר.

"תראי", היא אמרה לי באמפתיה,
"זה נכון שהוא לוקה בתסמונת אפ, אבל אני חושבת שהכיוון – בכללי – ממש טוב. אני אכתוב לך המלצה על מרפאה ברגשות, היא ממש אלופה ומתמחה בזה.

אבל בכל זאת", המשיכה בעדינות,
"אני כן חושבת שכדאי לו להתחיל בכיתה מיוחדת עם שילוב בכיתה רגילה, ואני ממש מקווה ששנה הבאה הוא כבר יוכל ללכת לכיתה רגילה לגמרי, כל הזמן."

באותו שנייה פרץ רפאל לחדר.
"אמא, גמרתי את כל החוברת! אפשר עוד אחת?"

אפרופו השוואת...
חשבתי לעצמי – נוחי גם בעוד שנתיים לא היה גומר גם את העמוד הראשון...




רפאל

"אין לי כמעט חברים!
טוב, בעצם כולם חברים שלי – אבל הם כל הזמן שמחים, ואני לא תמיד. רק כששמח לי אני שמח ומחייך.
היום אני לא חייכתי, ואז הגננת הגיעה אליי ושאלה אותי למה אני עצוב.
אבל אני בכלל לא עצוב. מה הקשר? למה הם חושבים שאני עצוב?

אני בכלל עסוק היום בלחשוב.
אני חושב מה המספר שאחרי 999.
כששאלתי את זה את אמא, היא אמרה לי שזה בכלל לא משנה מה המספר,
אבל אם זה חשוב לי מאוד – אז היא תשאל את אבא כשהוא יחזור.

אני לא יודע אם זה נקרא שזה חשוב לי מאוד או לא.
כי מצד אחד – זה לא כזה חשוב, כי עדיין לא ראיתי חוברת שיש בה יותר מ־999 מספרים להעביר בהם קו.
בעצם... אפילו יותר מ־100 לא ראיתי.
אבל אם פתאום אני אקבל חוברת שמעבירים בציור יותר מ־999 – זה כן יהיה לי נורא חשוב.

אוף, התבלבלתי.
ניסיתי להסביר לאמא את הבלאגן שיש לי בראש עם כל ה'חשוב-לא חשוב' שלי,
אבל היא רק חיבקה אותי ואמרה לי:
"אני אוהבת אותך יותר מכל המספרים – אפילו יותר מהמספר שאחרי 999".

שמחתי.
אבל אחרי זה... פתאום כבר לא כל כך.
כי איך היא יכולה לאהוב אותי כמו משהו שהיא לא יודעת מהו?

טוב.
אולי אבא אוהב אותי יותר מ־999,
חשבתי לי בשמחה רגע לפני שנרדמתי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה