אמהות יקרות, 2 שאלות שמטרידות אותי...

[שולה]

אפשר להוסיף שמן קנולה לחלב שהוא שותה.

תרחמי עליו... הטעם גרוע.
ניתן להוסיף שמנת מתוקה

 

[שרינה]

ממליצה לך מנסיןן של אחיין כזה.אם המצב יחמיר תלכי איתו עם הפניה מהרופא למחלקת הפרעות אכילה בילדים בבית חולים שניידר.אחיין שלי היה ילד רזה שממש ראועור ועצמות.ושמה הדריכו אותה איך לטפל בילד.שזה אומר:האכלות רק בשעות מסוימות קבועות מראש.ככה הילד מקבל הרגלים באכילה.וברוך ה זה עזר.והוא הפסיק לקשר בין צומי לאוכל...שזה אומר שיש ילדים שקולטים בחושיהם הדקים שכשהם לא אוכלים זה גורם לאמא לדאוג ואז היא מכרכרת סביבו.ובעצם הוא השיג את התשומת לב שחיפש.אבל ברגע שהילד קולט שיש שעות מסוימות של אוכל ויהי מה הוא מפסיק לקשר בין הדברים.ומבין ששווה לו לאכול.

 

[אסתי-בראון]

יש גיל שתינוק מפסיק להעלות במשקלו, ואפילו יורד.
כל עוד הוא חיוני, שמח, אוכל (קצת) ושותה מספיק, והרופא מאשר שהכל תקין, אין צורך להיכנס ללחץ. את לא חייבת ללכת לטיפת חלב.
ילדי ינקו בלבדית עד גיל שנה. כמעט ולא אכלו עד גיל שנתיים, וכשגדלו, ב"ה בלי עין הרע אוכלים מצוין. ה' יעזור הלאה.
כששאלו אותי האחיות בטיפת חלב: "מה הוא אוכל?"
עניתי: הכל!
וזה לא שקר. כל מה שהוא צריך הוא מקבל בהנקה. גם לאחר גיל שנה.
אם אמא אוכלת כמו שצריך, ישנה כמו שצריך, מלאת אנרגיה חיובית כמו שצריך, (משתדלת על כל פנים), אז הילד מקבל את הכל.
אני למשל לא נותנת ברזל, והברזל שלהם היה תמיד מצוין.
והכי חשוב זה שאמא לא תכנס ללחץ.
כשלאמא יש ביטחון ביכולתה לספק לילד את כל צרכיה, אז הוא אכן יקבל אותם.

אני מניחה שכל זה נכון ברוב המקרים. לא לוקחת אחריות על אי אלו אחוזים של מקרים חריגים.

 

[Ruti Kepler]

מנסיון עם תת תזונה של תינוקות, ולפי דברי רופאים:
החשיבות היא לא למשקל של הילד, אלא למראה החיצוני ולהתנהגות הכללית שלו.
אם הוא ערני, שמח, מתקשר, פעיל ונמרץ - בדרך כלל אין שום בעיה, גם כאשר המשקל נמוך. ככה זה, יש ילדים רזים.
אבל אם במקביל למשקל הנמוך יש חוורון-אפאטיות-חולשה-ישנוניות-חוסר תקשורת-עיכוב בהתפתחות-מחלות שונות ומשונות, אלו תסמינים שמדליקים נורות אדומות.
פשוט תסתכלי על הילד שלך. הוא שמח? הוא בריא? הוא חי וערני? טוב לו בחיים? מצויין. שימשיך לאכול מה שהוא רוצה, או יותר נכון: שימשיך לא לאכול מה שהוא לא רוצה, ושלום על ישראל.
אבל במקרה שהוא נראה קצת ירוד, או לא פעיל ברמה של בני גילו, זו כבר סיבה לפנות למרפאות אכילה וגסטרו.

 

[הני מושקוביץ]

אולי הוא התחיל ללכת לאחרונה? זה מוריד במשקל בד"כ
(אצל השמנמונת שלי זה לא עבד...)

אחותי נותנת לרזה שלה כל יום שמנת...

לא הוא לא הולך, רק עשיו עשינו לו ניתוח בעיניים בגלל שהוא לא הלך, הראיה שלו היתה מטושטשת, אבל מקווה שזה ייקרה בקרוב.

נראה לי שזה אולי בגלל השיניים, לפני שבועיים היה לי שבוע של צום מוחלט מבחינתו, כלום, כלום, כלום, אפילו לא עוגות ועוגיות מאפה בית.
אומנם טרם צמחה לו שן מאז אבל אולי....

שמנת נתנו גם לי, כי הייתי קטנטנה, והתוצאות... נראות היות כמובן

 

[הני מושקוביץ]

יש גיל שתינוק מפסיק להעלות במשקלו, ואפילו יורד.
כל עוד הוא חיוני, שמח, אוכל (קצת) ושותה מספיק, והרופא מאשר שהכל תקין, אין צורך להיכנס ללחץ. את לא חייבת ללכת לטיפת חלב.
ילדי ינקו בלבדית עד גיל שנה. כמעט ולא אכלו עד גיל שנתיים, וכשגדלו, ב"ה בלי עין הרע אוכלים מצוין. ה' יעזור הלאה.
כששאלו אותי האחיות בטיפת חלב: "מה הוא אוכל?"
עניתי: הכל!
וזה לא שקר. כל מה שהוא צריך הוא מקבל בהנקה. גם לאחר גיל שנה.
אם אמא אוכלת כמו שצריך, ישנה כמו שצריך, מלאת אנרגיה חיובית כמו שצריך, (משתדלת על כל פנים), אז הילד מקבל את הכל.
אני למשל לא נותנת ברזל, והברזל שלהם היה תמיד מצוין.
והכי חשוב זה שאמא לא תכנס ללחץ.
כשלאמא יש ביטחון ביכולתה לספק לילד את כל צרכיה, אז הוא אכן יקבל אותם.

אני מניחה שכל זה נכון ברוב המקרים. לא לוקחת אחריות על אי אלו אחוזים של מקרים חריגים.

את צודקת אסתר, מכירה את זה מקרוב עם ארבעת המקסימים שלי, עד גיל חצי שנה פחות או יותר הם עולים 150 גר' בערך לשבוע, ואח"כ קילו בחודשיים במקרה הטוב, ומאז האחיות נכנסות לי לוורידים, שולחות לבדיקות שתמיד אבל תמיד ב"ה יוצאות מעולות, אני גם לא נותנת ברזל, והברזל של הילדים טפו טפו טפו ב"ה, אבל-אני לא יודעת לשקר...
לא יכולה להגיד לאחות שהוא אוכל הכל בזמן שהוא יונק, לא יודעת להגיד שאפילו שהוא ירד במשקל אין לי מושג, הוא אוכל את כל מה שאני נותנת עם הפירור האחרון, אבל, אני כן שומעת מה יש לה לאמר ועושה מה שאני רוצה, לפי האינסטינקטים האימהיים שלי לטוב הילדון.

מנסיון עם תת תזונה של תינוקות, ולפי דברי רופאים:
החשיבות היא לא למשקל של הילד, אלא למראה החיצוני ולהתנהגות הכללית שלו.
אם הוא ערני, שמח, מתקשר, פעיל ונמרץ - בדרך כלל אין שום בעיה, גם כאשר המשקל נמוך. ככה זה, יש ילדים רזים.
אבל אם במקביל למשקל הנמוך יש חוורון-אפאטיות-חולשה-ישנוניות-חוסר תקשורת-עיכוב בהתפתחות-מחלות שונות ומשונות, אלו תסמינים שמדליקים נורות אדומות.
פשוט תסתכלי על הילד שלך. הוא שמח? הוא בריא? הוא חי וערני? טוב לו בחיים? מצויין. שימשיך לאכול מה שהוא רוצה, או יותר נכון: שימשיך לא לאכול מה שהוא לא רוצה, ושלום על ישראל.
אבל במקרה שהוא נראה קצת ירוד, או לא פעיל ברמה של בני גילו, זו כבר סיבה לפנות למרפאות אכילה וגסטרו.

אז פה יש לי שאלה, הילד שלי מפותח בל"ע עושה הכל חוץ מללכת, וגם ההליכה ממתינה בסיבוב, ממש, הוא הולך כשהוא אוחז ביד אחת ללא השענות, אלא לשם אחיזה
פניו וורדרדות, ואפילו מטעות, כי יש לו לחיים, והראש שלו קצת גדול, יש לו המון שיער.

הוא תקשורתי ברמות ומבין ענין, אוהו, בל"ע כבר מזמן עושה דברים של גיל 2 (מנשק, מבין כשמשהו נראה לו מוזר וצוחק על זה...)

אבל-כל שבועיים לערך יש לו בעיה בסימפונות (ככה הרופאה שלו קראה לזה) והוא נזקק לאינהלציות תכופות למשך כשבוע, ושקט עד לפעם הבאה
אבל ההרעבה העצמית שלו לא קשורה לתקופות האלו ספציפית, היא כל הזמן

 

[הני מושקוביץ]

ממליצה לך מנסיןן של אחיין כזה.אם המצב יחמיר תלכי איתו עם הפניה מהרופא למחלקת הפרעות אכילה בילדים בבית חולים שניידר.אחיין שלי היה ילד רזה שממש ראועור ועצמות.ושמה הדריכו אותה איך לטפל בילד.שזה אומר:האכלות רק בשעות מסוימות קבועות מראש.ככה הילד מקבל הרגלים באכילה.וברוך ה זה עזר.והוא הפסיק לקשר בין צומי לאוכל...שזה אומר שיש ילדים שקולטים בחושיהם הדקים שכשהם לא אוכלים זה גורם לאמא לדאוג ואז היא מכרכרת סביבו. ובעצם הוא השיג את התשומת לב שחיפש. אבל ברגע שהילד קולט שיש שעות מסוימות של אוכל ויהי מה הוא מפסיק לקשר בין הדברים. ומבין ששווה לו לאכול.

אני ממש לא מכרכרת סביבו, הוא לא רוצה, אני אומרת לו "להתראות" ומורידה מהכיסא, יש לי עוד 3 לא אכלנים מעליו, רואים אצלם נראה לי כבר את האיברים מתחת...
אבל יש שעות אכילה קבועות אצלנו, מי שרוצה-אוכל, מי שלא-אין אוכל אח"כ.

הילדים למדו שזה מה יש, וחייבים לאכול, כי אח"כ רעבים, אז נכון, בן ה-5 שלי אוכל פרוסת לחם אחת בארוחה ואח"כ עצבני, ותמיד אני אומרת לו שזו הבעיה שלו ואם הוא רוצה להיות שבע-צריך לאכול יותר.
אבל אנשים קרובים העירו את תשומת לי, אני חיה עם הקטן ולא שמה לב לכך, שהוא נהיה קצת צפוד, הוא היה שמנמן מאוד בגיל חצי שנה, ושאלו אותי בתקופה האחרונה אם הוא ירד, ואז בדקתי וראיתי שכן, הוא עדיין לא מתקרב להשליש את משקל הלידה שלו.

 

[nechamizak]

את צודקת אסתר, מכירה את זה מקרוב עם ארבעת המקסימים שלי, עד גיל חצי שנה פחות או יותר הם עולים 150 גר' בערך לשבוע, ואח"כ קילו בחודשיים במקרה הטוב, ומאז האחיות נכנסות לי לוורידים, שולחות לבדיקות שתמיד אבל תמיד ב"ה יוצאות מעולות, אני גם לא נותנת ברזל, והברזל של הילדים טפו טפו טפו ב"ה, אבל-אני לא יודעת לשקר...
לא יכולה להגיד לאחות שהוא אוכל הכל בזמן שהוא יונק, לא יודעת להגיד שאפילו שהוא ירד במשקל אין לי מושג, הוא אוכל את כל מה שאני נותנת עם הפירור האחרון, אבל, אני כן שומעת מה יש לה לאמר ועושה מה שאני רוצה, לפי האינסטינקטים האימהיים שלי לטוב הילדון.


אז פה יש לי שאלה, הילד שלי מפותח בל"ע עושה הכל חוץ מללכת, וגם ההליכה ממתינה בסיבוב, ממש, הוא הולך כשהוא אוחז ביד אחת ללא השענות, אלא לשם אחיזה
פניו וורדרדות, ואפילו מטעות, כי יש לו לחיים, והראש שלו קצת גדול, יש לו המון שיער.

הוא תקשורתי ברמות ומבין ענין, אוהו, בל"ע כבר מזמן עושה דברים של גיל 2 (מנשק, מבין כשמשהו נראה לו מוזר וצוחק על זה...)

אבל-כל שבועיים לערך יש לו בעיה בסימפונות (ככה הרופאה שלו קראה לזה) והוא נזקק לאינהלציות תכופות למשך כשבוע, ושקט עד לפעם הבאה
אבל ההרעבה העצמית שלו לא קשורה לתקופות האלו ספציפית, היא כל הזמן

יש קשר בין נטילת סטרואידים לחוסר תיאבון

 

[הני מושקוביץ]

אבל, את האינהלציה התחלתי לפני יומיים הצום שלו כבר נמשך שבוע...

 

[אסתי-בראון]

שושיה, אין לי אלא לומר לך: תרפי.
תרפי.
תרפי.
בראש כמובן.
אל תתחנני אליו שיאכל.
הניחי לו מזון במקום נגיש, ולכי לעיסוקיך.
הוא יקח לבד.

 

[אסתי-בראון]

לדעתי תתייעצי עם מנחת הורים בשיטת שפר-היא בטוח תוכל לעזור לך, אם תרצי אוכל להמליץ לך על מישהי מעולה, מנסיון זה שווה כל שקל, את תתחילי לחיות!!

מצטרפת להמלצה, למרות שלא למדתי בצורה מסודרת את הגישה הזו.
יש לי הרגשה שתמצאי בה תשובות להרבה תהיות.

פשוט, שמתי לב שיש הרבה מן המשותף לדילמות השונות שאת משתפת אותנו בהן.

 

[nechamizak]

מצטרפת להמלצה, למרות שלא למדתי בצורה מסודרת את הגישה הזו.
יש לי הרגשה שתמצאי בה תשובות להרבה תהיות.

פשוט, שמתי לב שיש הרבה מן המשותף לדילמות השונות שאת משתפת אותנו בהן.

התלבטתי אם להגיב, בסוף החלטתי שכן...

בד"כ אני מאמינה שכל אחד מוצא לעצמו את ההסתכלות המתאימה על מגוון נושאים, ואת הדרך שלו כיצד לנהוג בתחומים שונים, אבל בכל זאת אני רוצה להביע את הסתייגותי מקיצוניות בכל צידי הסקאלה.

לדעתי, לא ניתן להאשים את האם בכל, ולומר לה שהתנהגותו של הילד תלויה רק בה, ואם היא תשתנה ותעשה עבודה פנימית, גם הוא ישתנה. ילדים נולדים עם טמפרמנט שונה והתכונות שלהם גורמות לנו להתנהל מולם באופן מסוים. כמובן, שיש לנו ההורים, השפעה רבה על עיצוב אישיותו של הילד, ובהמשך גם לחברה בה הוא נמצא, ואנו צריכים לחשוב כיצד להגיב נכון, מתי להציב גבולות ומתי לוותר עליהם.

באותה המידה גם לא ניתן להעביר את האחריות רק לילד כפי המוטו של שיטת שפר, לפי הבנתי. ילד קטן עדיין זקוק להגנה של האם, וצריך לספק לו את הצרכים הפיזיים והרגשיים גם אם זה לא כל כל נוח לנו, וגם אם לפעמים זה נוגד אי אלו עקרונות שגיבשנו לעצמנו.

אני מאמינה שעם הרבה תפילות, אורך רוח, התייעצות עם גורמים מומחים, היחשפות לשיטות חינוכיות שונות והפעלת שיקול דעת אימהי בריא והגיוני, הילד יגדל בעז"ה בבריאות פיזית ונפשית.

ולך, שושי, הרבה הצלחה ונחת!

 

[רבקי100]

לא קראתי את כל האשכול. (תמיד הנושא הזה מקפיץ אותי. יש לי רגישות לילדים שלא אוכלים.) רפרפתי עליו וראיתי שהקיפו אותו כבר מכל הזוויות. רק מה שתפס אותי זה :
תרפי!
זה קשה, אני יודעת. אבל זה עובד!
אם הוא יהיה רעב אז הוא יאכל. תשנני לך את זה.
ואם הוא בן שנה. אז בכלל, זה גיל של שביתות רעב. כשאני מתלוננת שהתינוק לא אוכל אמא שלי מזכירה לי שהוא בן שנה.
פעם הלכתי לרופא ילדים והתלוננתי שהילד לא אוכל והוא צחק: "כל הילדים של בני ברק לא אוכלים וכל המבוגרים של בני ברק בסוף עושים דיאטה..."
תני לו שוקולד. טעים ומשמין..

 

[שרינה]

את כל כך צודקת.

 

[מלפפון]

אין לי מה לומר בקשר לסרבנות אכילה, גם בבית אני נתקלת בה. (אני מתמודדת איתה בצורה שאני נותנת תחליפים, גם אם זה לא ממש נחשב לבריא, העיקר שיאכלו. מסוגלת לשלוח במקום לחם לגן, פריכיות אורז עם שוקולד, פיצות, דגנים וכו. לא ממליצה לך)..

ובקשר לאחות בטיפת חלב- תלמדי לשנות מהאמת.
היא קצת מרשה לעצמה.
אל תתחילי איתה מראש, רק אל תתני לה לשגע אותך.
אם היא תעצבן מדי תגידי לה שקראת מחקר ש"אחיות בטיפת חלב לא ממש יודעות מה שהן מדברות, ורופאי ילדים והתפתחות אומרים לא להקשיב להן. אבל אני לא מסכימה עם זה, כי את, כך נראה לי, יש דברים שאת כן יודעת. ואף אחד לא חייב להיות צודק בהכל. זה לגיטימי".
ושתסתום.

 

[נינה]

הגדולה שלי הייתה נראית מוזלמנית אמתית, רק ראו אותה וישר שלחו אותה לגטו ורשה,
מפחיד באמת. (ועוד עם קרחת!) אם אני זוכרת נכון היא שקלה 7 ק"ג עם עוד כמה גרמים בגיל שנה +. רצתה כמובן הנקה בלבד, ולא עזבה אותי לשנייה, בבדיקות אמרו שהברזל בסדר, והאחות בטיפת חלב רק ריחמה עלי, בטח לא תקפה..
בסוף הלכתי לרופאה פרטית, היא התלהבה ממנה חבל"ז, ואמרה שהיא מפותחת מעל ומעבר, היא שלחה אותי בכל זאת שוב לבדיקות ואמרה שהילדה 'אנמית!' (הרופאים בקופה מתייחסים אחרת לנתונים...) נתתי לה טיפות ברזל ובסופו של דבר ואחרי שהפסקתי את ההנקה הילדה התחילה לאכול, לעלות במשקל - היום היא ילדה גבוהה ויפה בלע"ה
המון נחת

 

[mrv9096]

לגבי עליה חדה במשקל- יעצו לתת לילד בתוך כל בקבוק כפית חמאה+ בכל מאכל לדחוף כפית שמן.
עזר בצורה שלא תאמן- נעשה בעקבות לחץ מטיפת חלב...

 

[Ayalam]

דבר ראשון אם את בלחץ מהאחות, עדיף שתדחי קצת את התור לתקופה שהוא ירגיש יותר טוב.
במטרנה את יכולה להוסיף יותר אבקה, נגיד במקום 2 כפיות שימי 3. (מתוך הדרכת תזונאית של תל השומר) חשוב מאוד שהילד ישתה מספיק, כי זה עלול לייבש.
שיטות לעידוד אכילה-
* לשים אותו עליך, ולאכול יחד מצלחת משותפת. יראה אותך אוכלת ויתגרה.
* לפעמים עוזר לאכול בחוץ, יש מזג אויר יפה עכשיו, תצאו לגינה, אולי בהשראת הציפורים....
* אין עניין לשפוך לו שמן וחמאה, זה ממש לא בריא, המשקל הבסיסי שלו נשמע טוב, הבעיה כרגע היא הירידה במשקל.
* מאכלים משמינים ובריאים- טחינה, אבוקדו, שמנת. אם את נותנת מעדני חלב, תבדקי באיזה מהם יש אחוזי שומן גבוהים.
* להוריד לחץ- כמה שהוא קטן, הוא מרגיש את הלחץ שלך לאוכל שלו, לילדים יש תקופות של ירידה במשקל, שיניים, מחלות חורף. הם עוברים את זה וחוזרים לעצמם.

 

[עפה ברוח]

אני לפני כל כל ביקור בטיפת חלב הולכת כמה ימים קודם לרופא ילדים שיבדוק אותו גם.
יש לי ב"ה רופא ילדים מעולה, אחראי וגם לא נלחץ!
ואז אני באה לטיפת חלב בביטחון מוחלט שהכל בסדר.
היה לי עכשיו תור ובדיוק גמלתי אותו מהנקה אז כמובן שהוא לא הסכים לאכול.
וכמובן גם ירד במשקל.
הלכתי לרופא יומיים קודם שבדק אותו,
ואמר לי שזה נורמלי לחלוטין והוא נראה בסדר גמור.
אמרתי לו שאני מפחדת מהאחיות בטיפת חלב אז הוא אמר לי שאם הם יעשו בעיות לשלוח אותם אליו.
וזהו.
באתי בשיא הביטחון ומיד סיפרתי שלקחתי אותו לרופא לפני יומיים
רק כדי לבדוק שאין לו ח"ו איזה התחלה של דלקת או משהו כדי שיוכל לקבל חיסונים.
(הם שיא ההתלהבו איזה אמא אחראית)
ואמרתי להם שהרופא בדק אותו והתלהב איך הוא מפותח ועולה יפה והכל בסדר.
יאלה,
הן כבר לא תתחלנה לשגע אותי.
הן כן אמרו שיש איזשהיא ירידה אז שאני אלך לרופא עוד פעם עוד כמה שבועות וזהו.
תעשי את זה גם.
כמובן רק אם יש לך באמת רופא ילדים לעניין.

 

[מלפפון]

שיטות לעידוד אכילה:
לא לתת טחינה
לא חומוס
עדיף גם לא אבוקדו.
בשום מצב לא דיסת דגנים/אורז/סולת/קוואקר.

מה כן?
פטל בבקבוק
ופלים
במבה
פיצות
אם מתעקשים על דיסה, אז יש היום דיסת שוקו.
ואם ממש סרבנים, לשלוח אותם לניק 'בקר' לאכול כמה פרלינים.

והכי חשוב:
לילדים מעל גיל 4: לא להרשות להם לאכול מלפפון.
להניח אותו פרוס בצלחת על השלחן ולהזהיר לא לאכול כי זה רק של גדולים.
הילדים שלי מחסלים ירקות ופרות. ויש לי חברה שהתחילה לאכול עגבניות רק בגללי
(ובגלל סבתא שלי שהכינה סלט ירקות).