דיון "אני יודע מה ההמשך!"

  • הוסף לסימניות
  • #1
בתחילת הקורונה התחלנו להוציא עיתון משפחתי, הכולל דבר תורה, קומיקס, חדשות המשפחה וכמובן סיפור בהמשכים. כשהתחלתי לכתוב את הפרק הראשון, לא היה לי ראש לזה. בכלל לא. אז התחלתי לשרבט משהו גנרי על ילד שחזר הביתה מהחיידר וגילה שההורים שלו לא בבית. איפה הם יכולים להיות? המשך יבוא בע"ה שבוע הבא...
כמובן שהילדים סיימו לקרוא ומיד הריעו: "בטח נולד להם תינוק! כמו בספר הזה, והספר ההוא והסיפור בהמשכים מהעיתון שקראנו אצל השכנים!"
אוי לא. אז חשבתי על רעיון אחר להמשך. ב"ה הולך טוב ויש מתח משבוע לשבוע.
אבל השאלה שלי היא כזאת:
האם יש עניין לגוון בסיפורים לילדים קטנים? או אולי אין בעיה בכל הסיפורים בעיתונים על נהג אוטובוס - טבח בחיידר - מזכירה בבי"ס - ילדה בכורה - בת זקונים וכו' כשבעצם כל הסיפורים דומים (מעגל השנה, מריבות והשלמות, וכמובן המסר בסוף)? אולי הם מרוצים עם סיפורים מוכרים כל עוד הם מותחים ומעניינים (ע"ע הקומיקסים הרבים על ציד נאצים ימ"ש... @מ"ם )?
מה דעתכם?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
שאלה מעניינת...
הבן שלי, בן שנה ותשעה חודשים, רוצה לשמוע את אותו סיפור כבר חצי שנה, כשאנחנו מקריאים לו אותו בממוצע פעם ביום, אם לא יותר... (והוא מצדו מציג שוב ושוב ללא לאות את הפעולות בסיפור: נותן נשיקה, מנופף לשלום ומרחם על הילד שנפל וקיבל מכה - "אויו-יו-יו-יוי" עם שתי ידיים על הלחיים ונענוע ראש מצד לצד...)
אולי אצל ילדים גדולים יותר זה אחרת.
(ואם מעניין אותך לשמוע סתם סברא שלא מניסיון, אני חושב שמכיון שאצל ילדים חוש הדמיון מאוד מפותח, לוקח להם הרבה יותר זמן להשתעמם מאשר למבוגרים, כך שמבחינתם גם אם הם ישמעו את אותו סיפור עשרים פעם, בכל פעם הם ידמיינו ו"יחיו" אותו שוב).

אגב: שאפו על הרעיון!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
תודה על התגובה.
מאוד מוכר! עד שכל המשפחה מכירה את הסיפור מילה במילה (ואוי ואבוי למי שינסה לדלג על כמה שורות כדי להגיע לסוף יותר מהר!)
אולי אצל ילדים גדולים יותר זה אחרת.
מעניין באיזה גיל זה משתנה... כי בכל זאת ילדים יותר גדולים רוצים להכיר סיפורים חדשים ולא לחזור על אותם סיפורים פעם אחר פעם.
(ואם מעניין אותך לשמוע סתם סברא שלא מניסיון, אני חושב שמכיון שאצל ילדים חוש הדמיון מאוד מפותח, לוקח להם הרבה יותר זמן להשתעמם מאשר למבוגרים, כך שמבחינתם גם אם הם ישמעו את אותו סיפור עשרים פעם, בכל פעם הם ידמיינו ו"יחיו" אותו שוב).
באמת סברה מעניינת, נשמע הגיוני. אבל אם כן, למה הם לא רוצים לקרוא סיפור שהם מנחשים איך הוא ייגמר? כי הרי הם יכולים להנות מהסיפור גם אם הם קראו אותו כמה פעמים... אז מה ההבדל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
בתחילת הקורונה התחלנו להוציא עיתון משפחתי,
רעיון מצוין! גם אנחנו התחלנו לחשוב עליו, אבל הוא נותר בגדר המחשבה... (ודווקא יש מאחורינו כמה וכמה עיתונים משפחתיים מ"אירועים" אחרים!)
לעצם הדיון:
אני חושבת שהילדים הם השופטים כאן - אם אנחנו רואים שהם מחפשים עניין, כמו ילדייך ש"חזו" מראש את ההמשך, אז צריך לנסות לגוון להם. אם לא - אז אפשר למחזר...
בגיל קטנטן, כמובן, הם אוהבים את אותם סיפורים שוב ושוב (כמו הבן של @ב.א. ), אבל ככל שהם גדלים הם דורשים יותר גיוון.
הילדים שלי, בכל אופן, נהנים מסדרת ספרים שאני כותבת להם על ילדים שחווים דברים רגילים למדי. אבל אולי הם נהנים ממנה כיוון שחוויותיהם של גיבורי הסיפור מבוססות על חוויותיהם שלהם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אבל הוא נותר בגדר המחשבה...
לא הייתה לנו הפריבילגיה לוותר על המחשבה, בבידוד (לא רשמי ב"ה) כל דבר הולך... :)
אני חושבת שהילדים הם השופטים כאן
כנראה שזה נכון. אבל הייתי מצפה שדווקא ילדים שקוראים יותר לא יחפשו רעיונות חדשים כי הם רגילים לכך שהרבה מהספרים די חוזרים על עצמם. (לפחות רוב הספרים שאנחנו קונים.) אבל אולי בעצם צריך להיות הפוך.
כנראה שזה גם תלוי בגיל,
מעניין באיזה גיל זה משתנה...
וצריך לשפוט כל מקרה בנפרד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
למה הם לא רוצים לקרוא סיפור שהם מנחשים איך הוא ייגמר?
את בטוחה שהם לא רוצים לקרוא סיפור כזה? יכול להיות שזה דווקא חלק מהחוויה שלהם - שהם מצליחים לנחש את הסיפור, ואפשר גם לעודד אותם ולהחמיא להם על כך ("וואו, כמה שאתה חכם שהצלחת לנחש את סוף הסיפור", וכדו').
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
וואווו
איזה קשיא!
דבר ראשון, גם אני, כן גם אני, עסקתי בהוצאת עיתון משפחתי כילד. כיום אני חושב שזה מטופש.
באשר לסיפור -
טווח הגילאים של הילדים.
אחד הדברים שמשחקים תפקיד חשוב בנושא.
גם אני, כיוצר, חווה את ההתלבטות אם לכתוב סיפור על בחורה רגישה בעלת חוש מוזיקלי שמתמודדת עם חרם חברתי ובד בבד נוסעת כל שבוע לבקר את סבתא רבה שלה המוגדרת כצמח, ובהופעת סקסופון גדולת מימדים בבנייני האומה יוצרת קשר עם מיליארדר הודי ומרגשת עד דמעות את מלכת הכיתה שמחליטה להכניס אותה לחברה.
עד כאן סדר קלישאות.
והאופציה השנייה היא לכתוב סיפור מותח ועסיסי על נגיף מוטצי שפותח במעבדות סיניות מסווגות על ידי שורה של מדענים מטורפים בעלי שיגעון גדלות, ואז מגיע סוכן המוסד שחזר בתשובה וכל הבוסים הגדולים מתחננים אליו שיחזור כי אין להם סוכנים יותר טובים, שולף אקדח, חוטף את המדענים לארץ בתחכום אינסופי עם מלכודת דבש שהוסוותה ככדור פורח, ואז הוא מוצא את זיווגו עם נערה יהודיה כשרה שנחטפה לכפר ערבי לסחוט ענבים עם מגפיים בקערה רחבה.
עד כאן סדר קלישאות מס' 2.
ועכשיו - ניתוח.
האופציה הראשונה:
1) מחברת לעולמם של הילדים, מזהה אותם עם הדמויות בצורה מדויקת יותר, וגורמת להם להתרגש יותר בהופעת הסקסופון.
2) יכול להיות שהיא משעממת דווקא בגלל זה.
3) בסיפור הנכתב בעלון משפחתי, ניתן למזג את ההתרחשויות עם חוויותיהם של הילדים וכך גם להמציא להם פתרונות לתסביכים שנקלעו או ייקלעו אליהם. (כך אגב בכל סיפור ילדים המשוייך לקהילה מסויימת.)
האופציה השניה:
1) דבר ראשון מתח, לא התנגשות עם חוויה שקרתה להם או שתקרה להם, יותר גילויים ודברים מסקרנים.
2) שניתן לעשות אותו פחות קלישאתי, בניגוד לסיפור ילדים סטנדרטי שבו נדבקים הרבה לאותם סיטואציות, וקשה יותר להיות מקוריים.
3) דווקא משום שאין הסיפור קשור בדרך כלל לעולם הילדים אי אפשר להסיק ממנו מסקנות אישיות, ולהתחבר במיוחד לגיבורי הסיפור, שברובם מבוגרים יותר מהילדים, ומכך שאין להם מחשבות וזוויות זהות.
מה אומרים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
והוא מצדו מציג שוב ושוב ללא לאות את הפעולות בסיפור: נותן נשיקה, מנופף לשלום ומרחם על הילד שנפל וקיבל מכה - "אויו-יו-יו-יוי" עם שתי ידיים על הלחיים ונענוע ראש מצד לצד...)
ומדי פעם מבין אחרת את הסיפור ומגיב תגובות שונות. פעם הילד קונה גלידה, פעם הוא נחנק מקליפות אננס, פעם הוא נופל לעוגת קצפת, פעם הוא מעיף עוגת קצפת על אדם מבוגר עם משקפיים על קצה האף ו 'דאנקע שיין' מודגש, פעם הוא מתעטש לצלחת שבתוכה יש משהו גבוה, פעם הוא חוגג יומולדת שהסתבכה.
חוויה לראות את זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
מסקנות - אלו הפרמטרים המשפיעים על רמת העניין או חוסר העניין שיגלו בסיפור:
טווח הגילאים של הילדים.
ניתן למזג את ההתרחשויות עם חוויותיהם של הילדים.
על ילדים שחווים דברים רגילים למדי.
כך להבנתי מהתגובות הנ"ל...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
האופציה הראשונה:
סגנון ילדים מספרים על עצמם... (חלק מהסיפורים לפחות.)
האופציה השניה:
סגנון ניצחתי אותך אייכמן, הנמלט, הציד, מלכיאל דש, עשרים ואחד בבית אחד וכו' (דוגמאות נבחרות מהספרים שעומדים כרגע מול עיניי...)
מכאן שהם נהנים משני הסוגים.
ההבדל קשור כנראה ל
טווח הגילאים של הילדים.
או לאופי. אבל גם הנושאים הלעוסים וגם הספרים המותחים והחדשניים זוכים לקריאות חוזרות ונשנות.
אז אולי באמת אני לא
בטוחה שהם לא רוצים לקרוא סיפור כזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
גם אני, כיוצר, חווה את ההתלבטות אם לכתוב סיפור על בחורה רגישה בעלת חוש מוזיקלי שמתמודדת עם חרם חברתי ובד בבד נוסעת כל שבוע לבקר את סבתא רבה שלה המוגדרת כצמח, ובהופעת סקסופון גדולת מימדים בבנייני האומה יוצרת קשר עם מיליארדר הודי ומרגשת עד דמעות את מלכת הכיתה שמחליטה להכניס אותה לחברה.
עד כאן סדר קלישאות.
והאופציה השנייה היא לכתוב סיפור מותח ועסיסי על נגיף מוטצי שפותח במעבדות סיניות מסווגות על ידי שורה של מדענים מטורפים בעלי שיגעון גדלות, ואז מגיע סוכן המוסד שחזר בתשובה וכל הבוסים הגדולים מתחננים אליו שיחזור כי אין להם סוכנים יותר טובים, שולף אקדח, חוטף את המדענים לארץ בתחכום אינסופי עם מלכודת דבש שהוסוותה ככדור פורח, ואז הוא מוצא את זיווגו עם נערה יהודיה כשרה שנחטפה לכפר ערבי לסחוט ענבים עם מגפיים בקערה רחבה.
עד כאן סדר קלישאות מס' 2.
מזה וגם מזה אל תנח ידך.
עם חוש דמיון מפותח כזה, אני מצפה ממך להסעיר את רחבת ריקודי פורום הכתיבה.
קדימה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מזה וגם מזה אל תנח ידך.
עם חוש דמיון מפותח כזה, אני מצפה ממך להסעיר את רחבת ריקודי פורום הכתיבה.
קדימה!
הי זה לא נקרא דמיון אלא יותר השילוב בין ספרים קיימים
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
בהקשר לנושא-
מוכר עם סוויצ' מפתיע(וגם סוויצ'ים- לשון רבים)
זה לדעתי המתכון המנצח, זה מה שעושה את הסיפור למעניין גם למבוגרים.
מכירים לדוגמה את הסיפור (המיוחס דווקא לאגדות עם ערביות)
על שני האחים שקיבלו בירושה חצר, וכל אחד הלך והגדיל את שדה אחיו,
מרוב אהבתו ורחמיו, יצאה בת קול ואמרה: פה יבנה המקדש.
סיכמנו שלא רבים על המקור.
אותו סיפור עם סוויצ':
היה פעם שני אחים, ובלילה כל אחד הגדיל לעצמו את החצר, כי היו לו כל הסיבות של העולם,
יצא בת קול ואמר: פה תבנה הכנסת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
ובקשר לתת נושא:
וזה כל הסיפור/ (מתוך הספר טל ומחר)

ילדים מבקשים לשמוע סיפור

ספר עב, עליו נפל הפור

את מתיישבת על הספה,

מזיזה ודוחקת גבעה של כבסים.

מצטופפים מחבקים, עדר הכבשים.

את מטעימה בקולך, מגוונת בטון

וכולם מקשיבים מגדול ועד קטון.

ציפור לא מצייצת, רק קולך נישא

שום חולצה לא מתגהצת

לא מסתדרת הכניסה...

והסיפור מסתפר, העלילה מתרקמת

מדפדפת, מתארת, מתקדמת

ממששת בעדינות, העמוד האחרון

ואת קרבה לסיום, כבר לוחץ הגרון

והמילה האחרונה, ולאחריה מקהלה

מילדונת בת שמונה, ועד תינוק בעגלה

הדממה מופרת, להם משאלה

-"עכשיו תספרי, מהתחלה..."
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה