אני יכולה להעלות קובץ וורד עם סיפור ארוך?

[Rivk]

קראתי את כל ההסתייגויות מ"המצאת סיפורי שואה".
הדיון הזה עלה אצלנו בבית פעמים רבות מכיוון שזו חברה טובה שלי, ורציתי שבעלי יקרא ויביע דעה וגם יאמת פרטים - והוא ממש התנגד!
דוקא לבעלי אפשר לקרוא, ולא בסרקזם - "חובב ספרי שואה מושבע". זה אולי ביטוי קליל מדי לנושא כבד כמו השואה אבל זה בדיוק הוא. הוא רוצה לקרוא כל ספר שיצא לאור בנושא השואה ובעיקר סיפורי ניצולים. הוא גם יוצר קשר אישי עם כל ניצול שהוא יכול ומקשיב אישית לסיפורם. הוא בן לאב יוצא גרמניה - שמשפחתו הצליחה לעלות ארצה מיד לאחר ליל הבדולח, ורוב קרובי המשפחה שנשארו מאחור, נספו בשואה.
בעלי טוען את כל מה שכתבתם כאן, חוץ מהעניין של "משחק לידי האויב בהכחשת השואה".

הדעה שלי, למרות שאני מבינה את הדעה שלכם ו"מאיפה אתם מגיעים", היא אחרת.
והרשו לי לומר לכם אותה:
אני חושבת שבעבר כתבו ועוד יכתבו "סיפורים על רקע היסטורי". הרקע הוא היסטורי, הסיפור מומצא.
לרוב - הסיבה לכתיבת סיפורים אלה היא דוקא לחזק את התודעה ההיסטורית בקרב בני ימינו. לקרב את ההיסטוריה לצעירים של היום.
אם תראו את הספרים שאנחנו לוקחים מהספריה - החותמת הקודמת של הספריה היא לפעמים מתאריך עתיק - יולי 87, ספטמבר 1990 - אתם מבינים? אף אחד לא שואל אותם מהספריה!
הספרים האלה, שכולם נכתבו בידי ניצולים ומכילים סיפורים מדהימים! כל סיפור של ניצול הוא סיפור מופלא רצוף בהשגחה פרטית (שלא תמיד הכותב החילוני מודה בה) וניסים גלויים.
אבל מה? הם יושבים ומעלים אבק בספריה!!
הם כתובים בסגנון קצת מיושן, לא מתאים לצעירים בני זמנינו.
החילונים לא קוראים על השואה כ"כ הרבה, והחרדים לא ילכו לספריה חילונית.
והספרים האלה כבר לא נמכרים בחנויות!
אז מה נעשה?
ניתן לדור הזה של ניצולי השואה לדעוך, ואז נסתמך על כך שהדור הצעיר יקרא ספרי היסטוריה משעממים??!
להיפך!!
נקרב את הסיפורים לדור שלנו! נכתוב, נחדש סיפורים, נאמת את הפרטים ואת הרקע ההיסטורי ונחזק את תודעת השואה האיומה בקרב הדור הצעיר!!
אני חושבת שאין חשוב מזה!

 

[Rivk]

עוד משהו

ההודעה התפרסמה לי בטעות פעמיים אז אני מנצלת לכתוב עוד משהו:
לאחרונה נכתבו סיפורים על ילדים ברקע של חורבן בית המקדש. מעיון במדרשי חז"ל וספרי ההיסטוריה, מה שהתחולל באותם ימים היה מזעזע לא פחות ואולי אף יותר ממה שקרה בשואה.
אנחנו לא יודעים ולא נוכל לדעת בדיוק כי אין מי שישווה, הדור הזה איננו קיים עוד.
ודוקא סיפורי הילדים האלה לא מאד מזעזעים, אבל אני חושבת שהם עושים דבר נפלא.
הם מחיים את זכרון הימים האלה ומאפשרים לדור הצעיר לקלוט את המסר של החורבן מתוך קירוב הסיפורים לרמה שלהם והתאמה להתנהלות החיים של היום.

האמת היא שהיה יפה אילו מישהו היה הולך לספריה, מוצא סיפורים טובים ומוציא אותם לאור מחדש לאחר עריכה עכשווית. כמו שעשו אינספור פעמים עם יומנה של אנה פרנק.
אבל האם אחד מכם מתכונן לעשות זאת? אם באמת אכפת לכם, עשו זאת. בהצלחה!

"משחק לידיים של האויב"? זה כבר באמת מוגזם. מי קורא את הסיפורים האלה? אחמדיניג'אד וחבר מרעיו? בקושי ערבית הוא יודע לקרוא. אז עברית?

 

[עפרה]

בלי התייחסות לסיפור הספציפי, הצגת גישה מאוד מעניינת ומתקבלת על הלב.
התפיסה של 'משחקת לידיים של האויב' נשמעה גם לי ממש מופרכת, אבל כן הייתה לי הסתייגות מסוימת מהמצאת סיפורים על השואה. האידיאולוגיה שפרסת כאן הצליחה לשכנע אותי בחשיבות של הוצאת ספרים חדשים בנושא. קיבלתי.

 

[נוי]

יש. יש ספרים תיעודיים מבוקשים,ומוחלפים הרבה בספריה:"יתומה לשתי אימהות" ו"מאחורי החומות" על שואת צרפת. שהוא אגב, ספר מצוין שנתן לי הרבה על התקופה הזו באיזור צרפת, מנקודת המבט היהודית,כי עד שקראתיו, ידעתי על מלחמת העולם השניה באיזור צרפת, רק מספרי ריגול למיניהם.
נראה לי שגם "ניחוח פרחי שלג" נקרא די הרבה.

 

[אושר]

הדעה שלי, למרות שאני מבינה את הדעה שלכם ו"מאיפה אתם מגיעים", היא אחרת.
והרשו לי לומר לכם אותה:
אני חושבת שבעבר כתבו ועוד יכתבו "סיפורים על רקע היסטורי". הרקע הוא היסטורי, הסיפור מומצא.
לרוב - הסיבה לכתיבת סיפורים אלה היא דוקא לחזק את התודעה ההיסטורית בקרב בני ימינו. לקרב את ההיסטוריה לצעירים של היום.
אם תראו את הספרים שאנחנו לוקחים מהספריה - החותמת הקודמת של הספריה היא לפעמים מתאריך עתיק - יולי 87, ספטמבר 1990 - אתם מבינים? אף אחד לא שואל אותם מהספריה!
הספרים האלה, שכולם נכתבו בידי ניצולים ומכילים סיפורים מדהימים! כל סיפור של ניצול הוא סיפור מופלא רצוף בהשגחה פרטית (שלא תמיד הכותב החילוני מודה בה) וניסים גלויים.
אבל מה? הם יושבים ומעלים אבק בספריה!!
הם כתובים בסגנון קצת מיושן, לא מתאים לצעירים בני זמנינו.
החילונים לא קוראים על השואה כ"כ הרבה, והחרדים לא ילכו לספריה חילונית.
והספרים האלה כבר לא נמכרים בחנויות!
אז מה נעשה?
ניתן לדור הזה של ניצולי השואה לדעוך, ואז נסתמך על כך שהדור הצעיר יקרא ספרי היסטוריה משעממים??!
להיפך!!
נקרב את הסיפורים לדור שלנו! נכתוב, נחדש סיפורים, נאמת את הפרטים ואת הרקע ההיסטורי ונחזק את תודעת השואה האיומה בקרב הדור הצעיר!!
אני חושבת שאין חשוב מזה!

את צודקת לחלוטין בנוגע לספורי החורבן. אלפיים שנה ויותר עברו על עמנו משני החורבנות. גלות, נידודים, קשיים ובלבול. ובכל פעם מגיע יום תשעה באב ואנחנו בקושי זוכרים- על מה אנחנו מתאבלים? מה מספרת מגילת איכה, בעצם?
או אז קמים אנשי מעשה ופורסים (ע"פ המדרשים כמובן) בצורה ברורה ונהירה לעין ומקרבת ללב את זוועות החורבן, הצער והאבל (כמו, לדו', ספרו המצוין של מאיר ברעם:"עיר מלוכה")
כי כבר הטשטשו הידיעות מרוב שנים...
אבל כאן, "בוגרי השואה" עודם איתנו, בחלקם. הידיעות שלהם ברורות מעל לכל ספק ומעל לכל זה צריכה להיות ברורה הידיעה שלנו:אין לנו צל של מושג מה עבר עליהם באותן שנות אימה! רק מי שהיה שם ושרד יכול להגיע ולספר ולתאר מעט מזעיר על מנת להעביר לדור. כל ספור "על סמך"- רק מטשטש. דוגמא? זה יכול להתחיל עם "המיטות היו איומות" שבסיפור המובא, להמשיך בדמיונו של כותב אחר :"המזרונים הדקים" ולא ארוכה הדרך כדי שיגיעו למצב סביר ומעלה.
אם בוערת בנפשו של הסופר לקרב את השואה ללב הנוער ייכבד וילך לספריות, יוריד את האבק מהספרים, יערוך אותם עריכה לשונית נאה ומושכת ועיצוב גרפי כנ"ל, ובכך יעשה שירות לדור.
השואה היא רקע הסטורי נחמד לזרוק עליו את כל העלילות המתרוצצות במוחנו, אבל בואו נשאיר את זה לעוד כמה מאות שנים (בתקוה שהגאולה תקרב אלנו מהר יותר)
באשר לאויבים- לא רק אחמדיניג'אד הוא מכחיש שואה. יש עוד כמה מעונבים ברחבי אירופה וארה"ב שתתפלאו אולי אבל-כן!- הם עושים מאמצים כבירים כדי למצוא הוכחות לכך שרוב עלילות השואה מומצאות ע"י היהודים. אתם מעוניינים לקחת סיכון קל שהספור שלכם יהווה מסמך בידיהם?

 

[עפרה]

הדעות בעד ונגד הכתיבה על השואה כולן מעניינות ונשמעות, אולם התיאוריה אודות מכחישי השואה מגוחכת! זה ממש הזוי, באמת!

 

[נוי]

הדעות בעד ונגד הכתיבה על השואה כולן מעניינות ונשמעות, אולם התיאוריה אודות מכחישי השואה מגוחכת! זה ממש הזוי, באמת!

אדרבה, נשמח כולנו אם את צודקת. כי יש ויש מבחר סיפורים שהכניסו בהם עניני שואה, בלי קשר למציאות המזעזעת.
ואולי.. אולי נכתוב ספור בדיוני על ויכוח בעוד 200 שנה על אמיתות השואה. והיה אם הטוען לאמיתות השואה יקח לו כאסמכתה ספור בדוי, "על סמך" ואבדנו..
אבל כמו שהדגשת בדברייך עיקר הבעיה היא תיאור המנסה להיות נאמן,כאילו, מפי עד ולא תיאור מפי עד אמיתי.

 

[תרצה]

הדעות בעד ונגד הכתיבה על השואה כולן מעניינות ונשמעות, אולם התיאוריה אודות מכחישי השואה מגוחכת! זה ממש הזוי, באמת!

כנראה שלא מספיק שמעת על הכחשת השואה המודרנית.(ההכחשה המודרנית, לא השואה, כמובן)
אני למדתי קצת על זה במסגרת השתלמות ללימוד ספרות שואה ומתוך כך הגעתי למסקנה זו.

 

[מי]

יש. יש ספרים תיעודיים מבוקשים,ומוחלפים הרבה בספריה:"יתומה לשתי אימהות" ו"מאחורי החומות" על שואת צרפת. .

בלגיה, אם לא אכפת לך.
לגבי שואת צרפת יותר מפעם אחת קראתי סיפורי ילדים שהתפרסמו על המחתרת הצרפתית "מאקי" וההאשימו אותה באנטישמיות בוטה.
אין לי עניין להגן סתם על גויים - היו וישנם לא מעט אנטישמים צרפתים, עם זאת חשוב להיצמד לעובדות ההסטוריות. מידיעה אישית עלי לציין שהאוירה הכללית במאקי לא היתה אנטישמית. היום במאקי לא מעט תאים בפיקודם של יהודים, שעסקו רבות בהצלה, בעיקר בהצלת ילדים. אחד ממנהיגי תאים אלו הינו סבא של חמותי, מביתו שמעתי לא פעם ולא פעמיים על שיתוף הפעולה שלהם עם גויים צרפתים רבים, ועל זכויותיהם בהצלת אלפי יהודים.
לאנטישמים הצרפתים לא חסרה עבודה - הם יכלו לשתף פעולה עם שלטון וישי, זה ודאי היה קל יותר מלסכן נפשם למוות...

 

[שמים]

הסיפור עוצמתי ומדהים, והכתיבה מיוחדת.
לגבי הדיון שהתעורר כאן - מקובל מאד לכתוב "סיפורים על רקע הסטורי", לא רק מדור החורבן אלא ברקע האינקויציה, הקנטוניסטים, ירושלים של פעם, ומה לא. יש בזה מטרה חשובה מאד, לקרב את ההסטוריה לדורות הבאים. ברור שחייבים להיצמד לפרטים הנכונים ככל האפשר ולהקפיד על דיוק, אבל דוקא ההמחשה של היומיום והדברים הקטנים והפשוטים (שאת זה פחות שומעים מהניצולים, זה מתגמד ליד הזוועות) נותנת קצת מושג על האסון האישי של כל אחד ואחד ומכאן על עוצמת השבר.
לי אישית ספרים כמו "ותמיד לבחור" של חוה רוזנברג היו חוויה קשה אבל מועילה. כשקראתי אותו הרגשתי פעם ראשונה בעוצמה הרבה יותר חזקה מה היתה השואה. דוקא התיאורים היומיומיים, על ילדים, וחברויות, ועסקים ממחישים את החורבן הנורא שנפל עליהם. עד אז הם היו נראים לי מין דור של ענקיים, רחוקים מאד מעולמינו, למרות שמכל הצדדים הסבים והסבתות ניצולי שואה ויש לי הכרות אישית עם רבים מהם - זה היה נראה לי נסיונות שלא יכולים להבין ולא מן העולם הזה. פתאום הסיפורים הקטנים האלו גרמו לי להבין שהיו להם חיים יפים ועשירים לפני זה, ולא כל החיים שלהם הם התכוננו למסור את נפשם על קידוש ה'.
אדרבה, תנו חומר איכותי למען הדורות הבאים.

 

[אפכא מסתברא]

דעתי כדעת כל המגיבות המתנגדות לסיפורי שואה דמיוניים, ואם כבר מדברים על מזרנים, לדוגמא, לא אתפלא אם בעוד זמן לא רב יקום הסופר שיתאר תיאור מזעזע ומחריד כל לב איך היו המזרנים באושוויץ מעופשים ורוחשי כינים ופשפשים - מה יש? זה לא אמין? לא היו שם פשפשים וכינים? אה, אבל מזרנים לא היו בכלל... לא נראה לי שיגיעו ל"מצב סביר ומעלה" כדברי אושר, אבל בלי ספק לא יגיעו לתיאור אמיתי ומהימן. אז תאמרו: מה זה משנה? אז יחשבו שהיו מזרנים איומים ונוראים, העיקר שבני הנוער יזדהו עם הסבל וכו'. ובכן, בעיני זה כן משנה, והברירה אינה בין - יהיו ספרים או לא יהיו, אלא עד כמה יצטרך לטרוח הסופר המעוניין לכתוב בנושא ולכתת רגליו כדי להגיע לעדויות מדויקות ואמינות ולא לסטות מהן. יש הרי ה-מ-ו-ן עדויות וסיפורים אישיים המצפים לסופר מוכשר שיגיש אותם בצורה מעניינת. אפשר גם לדובב את אלה החיים עדיין עמנו ולשמוע מהם גם את הפרטים הקטנים והשוליים, הנותנים לסיפור את החיות (איני מוצאת כרגע מלה חליפית לזה, למרות שבהקשר הנוכחי זה מצלצל גרוע) הנדרשת. השאלה היא רק כמה מוכנים להתאמץ.

 

[לענ"ד]

אשר לטיעון בדבר משחק לידי האויב
לפחות במקרה דנן ספציפי הטיעון הזה לא תופס מקום
אם הכותבת לא תציין בראש הספר באותיות מודגשות שמדובר בסיפור דמיוני אף אחד לא יחלום לרגע שמדובר בסיפור דמיוני
הנתונים המוצגים בסיפור בענין התנאים במחנה הם פחות או יותר נתונים שנשמעו מפי סבא שלי וסבא שלך וכל ניצולי השואה
אז איזו תרומה להכחשת השואה יכולה לצאת מהספר הזה
אתמהה..

 

[אושר]

אשר לטיעון בדבר משחק לידי האויב
לפחות במקרה דנן ספציפי הטיעון הזה לא תופס מקום
אם הכותבת לא תציין בראש הספר באותיות מודגשות שמדובר בסיפור דמיוני אף אחד לא יחלום לרגע שמדובר בסיפור דמיוני
הנתונים המוצגים בסיפור בענין התנאים במחנה הם פחות או יותר נתונים שנשמעו מפי סבא שלי וסבא שלך וכל ניצולי השואה
אז איזו תרומה להכחשת השואה יכולה לצאת מהספר הזה
אתמהה..

לא טענתי כלפי ספור זה באופן ספציפי, אלא לגבי הנושא של ספרות שואה דמיונית באופן כללי. אני באופן אישי קראתי בנושא של הכחשת השואה כי הם מחפשים ומביאים ראיות מעדויות כוזבות וספורים דמיוניים כאילו הכל נכתב ע"פ הדמיון היהודי ע"מ להציג עצמם כסובלים ומסכנים.