שיר אני לא יודע

  • הוסף לסימניות
  • #1
טוב, אז זה שיתוף ראשון שלי.
שיר שכתבתי על מנת לשלב אותו בסיפור כלשהו שכתבתי.

החיים הם קצת קשים
אני יודע.
ללא הרף משתדלים
אני יודע.
שקט אין, ולא שלום
אני יודע.
מלחמה בכל מקום
אני יודע.
כאב נמזג באושר רך
אני יודע.
וגם לתום טמון הפח
אני יודע.

באופק החיים
מעבר לגלים
ימים טובים
לי הם מחכים

טוב ממתין לי שם
אור נוגה, מורם
שליו, איתן וחם
אדע אז שהקושי תם.

לא פשוט עכשיו
אני יודע.
יש להתאמץ בקרב
אני יודע.
הטוב לעיתים זוהר
אני יודע.
ולפעמים הרע גובר
אני יודע.
רק קול אחד לוחש
ממני לא מתייאש
אוזני הוא מבקש
אותו אני שומע:

לא באופק החיים
לא מעבר לגלים
ישנם ימים טובים
אצלי הם נמצאים

הטוב שוכן כאן בעולם
אור נוגה, מאיר, מורם
והוא שליו, איתן וחם
שאלוקים שולח לכולם.

אולי הוא לפעמים מוסתר
אני לא יודע.
אולי נראה שהוא נגמר
אני לא יודע.
אולי הוא מעומעם
אני לא יודע.
זה אולי נשמע מוגזם
אני לא יודע.
אולי בתוך כל הרוחות
לא ניתן אותו לראות-
רק עם עיניים מאומצות...
אני לא יודע.


אשמח להערות והארות...
בייחוד בקשר לאורך השיר וריבוי ה'אני לא יודע'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
שיר ממש, אבל ממש ממש, יפה!!!!!!
זה נראה כאילו יש לזה לחן מוכן.....
אהבתי עד טירוף!!!!!
אבל נראה לי שאם ה"אני יודע" היה הראשון, ולא בשורה השניה, החרוזים היו יותר בולטים...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
טוב, אז זה שיתוף ראשון שלי.
אשמח להערות והארות...
בייחוד בקשר לאורך השיר וריבוי ה'אני לא יודע'.
מצפים לשיתופים נוספים --ממש יפה
ריבוי "אני יודע וכו"-- מצד אחד אולי נראה קצת חפרני
וברור שאם מישהו ירצה להלחין - אגב ---שזה מאוד מתאים להלחנה
אז יצטרך לערוך את המילים מחדש לדוגמא לאחד כמה שורות --ואחר כך להוסיף " אני יודע "
החיים הם קצת קשים
ללא הרף משתדלים
אין שקט , אין שלום
אני יודע.
מלחמה בכל מקום
כאב נמזג באושר רך
וגם לתום טמון הפח
אני יודע.

אבל מצד שני בלי קשר להלחנה -- זה בעצם הקטע של השיר -- וזה הרעיון שעומד מאחוריו לכל אורך הדרך
אז אולי זה בסדר להציג את ככה
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מסכימה לגמרי עם @ilan p , לדעתי כדאי להוריד את מינון ה"אני יודע".
בלי קשר השיר ממש יפה.
אם אפשר להיכנס טיפה יותר עמוק בעריכה, הייתי מורידה שורות שחוזרות על עצמן.
לדוגמא:
שקט אין, ולא שלום
מלחמה בכל מקום
-
ימים טובים
לי הם מחכים
טוב ממתין לי שם
-
המשך השיר הוא בעצם אותו סיפור במילים אחרות. בחלק הראשון מספר השיר אומר שהוא יודע שיש טוב אי שם שמחכה לו, ומאמצע הבית הרביעי מספר השיר אומר שאלוקים אומר לו שיש טוב מתחבא.
לדעתי כדאי לקצר את השיר ולוודא שכל מילה היא אינפורמציה חדשה.


החיים הם קצת קשים
הייתי משנה את השורה ל: "החיים קשים" או "החיים הם קשים",
שורת פתיחה צריכה להיות בוטה כדי למשוך תשומת לב, והשורה הזאת גם תדגיש את הקושי מול האופטימיות.

ביי דה וואי, מזל טוב על השיתוף הראשון!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
טוב, אז ישבתי ותיקנתי את השיר, על אף שזה קשה (תודו...)
השתדלתי להתייחס לרוב הביקורת, וזה השיר המתוקן:

החיים הם קצת קשים
אני יודע
ללא הרף משתדלים
אני יודע
שקט אין, ולא שלום
מלחמה בכל מקום
אני יודע
כאב נמזג באושר רך
ולתמימות טמון הפח
גם כשחיוך אליי נשלח
אבל אני יודע:

באופק החיים
מעבר לגלים
ישנם ימים טובים
לי הם מחכים

טוב ממתין לי שם
אור נוגה, מורם
שליו, איתן וחם
אדע אז שהקושי תם.

לא פשוט עכשיו
אני יודע
יש להתאמץ בקרב
אני יודע
הטוב לעיתים זוהר
ולפעמים הרע גובר
אני יודע
רק קול אחד לוחש
ממני לא מתייאש
אוזני הוא מבקש
ועכשיו אני יודע:

לא באופק החיים
לא מעבר לגלים
ישנם ימים טובים
אצלי הם נמצאים

הטוב שוכן כאן בעולם
אור נוגה, מאיר, מורם
והוא שליו, איתן וחם
שאלוקים שולח לכולם.

זה אולי נשמע מוגזם
אני לא יודע
או אולי מדי מושלם
אני לא יודע
אולי הוא לפעמים מוסתר
אולי נראה שהוא נגמר
אני לא יודע
אולי בתוך כל הרוחות
לא ניתן אותו לראות
רק עם עיניים מאומצות-
אני לא יודע.


אשמח לביקורת גם הפעם...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

היי, כולם!

אני באמת מתרגש להצטרף לקהילת הכתיבה המדהימה כאן! (צליל מזמין מחיאות כפיים) (מחיאות כפיים).
ובכן, החלטתי שהפוסט הראשון שלי כאן יהיה השיר הראשון שכתבתי.
חשוב לי להדגיש הערה חשובה - השיר כאן אינו השיר המקורי, הוא ערוך וחלקים ממנו הוסרו למען התאמה. זה בעיקר הערה לעצמי אז אין צורך להגיב על כך.
בכל אופן, הוא בוסרי למדי, וזה אמור להיות כך, אחרי הכל - שיר ראשון, אבל הוא עמוק ומגיע ממקום כל כך אמיתי (ועצוב), שאין סיכוי שאני לא מפרסם אותו.
הייתי ממשיך בהקדמות אבל נראה לי כבר אין לכם כוח.

---

השיר הראשון שלי

יושב אני
מול אינסוף נקי
של אורות נוצצים

האור מבליח מרחוק
מלא, יציב, אי אפשר למחוק
יושב בחושך, יושב באור

"אני אוהב את האור, לראות את הדרכים
אני אוהב את החושך, הוא מראה לי כוכבים"

יושב על סלע בדד
שוכב, מביט אל השמיים
אני לבד

אין מישהו איתי באותו הרגע
אין חבר, תקווה או מרגוע
יושב מול העיר, כותב שיר

מביט אל האורות
מכניס אותם לליבי
אני נשבע לעצמי

כשאשוב יום אחד
לאותו המקום, לאותה התצפית
לא אהיה לבד

איני יודע מה מתחיל
איני יודע איך אסיים
השראה שפרצה יש מאין
חייבה אותי לשיר ראשון

אך זאת אדע
את זאת - לא אשכח
לא יהיה זה שירי האחרון

אני כתבתי שיר זה
אין זה מובן מאליו בדור כזה
אשוב, לא לבד אשוב
כל השאר איננו חשוב


---

השיר הזה אכן נכתב במקום מדהים ומעורר השראה ביער מסוים שצופה על עיר מסוימת.
בלילה אפשר לראות את כל האורות המגיעים מהעיר המרוחקת ומכאן האווירה של השיר.
אף על פי שהשיר הזה ערוך, עדיין העדפתי להשאיר אותו עד כמה שאפשר בצורתו המקורית.
לכך, הצעות לשינויים בטקסט לא יתקבלו כלל בשיר הספציפי הזה, אשמח לשמוע על כך בשירים הבאים אם אפרסם אותם.
ביקורות על סגנון, רגש, אומנות, חריזה, חיוביות ובונות - יתקבלו באושר רב.
השיר הזה הוא שיר עצוב.
לצערי, הסוף הטוב שלו עדיין לא הגיע, לכשיגיע כנראה אכתוב על כך שיר נוסף.
השיר הזה הוא שיר אמיתי.
אם אתם מרגישים קצת עצובים אחרי זה - זה לגמרי בסדר.
השיר הזה אינו משקף את המצב של כותב השיר. השיר (המקורי) נכתב במצב תודעה מסוים שבו הדברים היו אמת מוחלטת, דברים השתנו מאז.
בס"ד


"עבודת הקורבנות — אתה מכיר את המושג הזה?" שאלתי ידיד קרוב, בעודי מנסה לפענח את המרחק שבין המילים העתיקות לבין פעימות הלב של ימינו.


"מושג ישן," השיב, כמעט באדישות.
"לומדים אותו בכיתה י'. קורבנות, כהנים, משכן, מזבח, אש... עולם רחוק. לא נוגע בי. לא נוגע עכשיו. משהו של פעם. מדברים עליו כשיבוא הזמן. מחכים."
הנהנתי. גם בי זה נשמע מוכר.


"תמיד כשאני מגיע איכשהו לפרשה הזאת," המשיך, "משהו בלב מדלג שלב. כאילו הנשמה יודעת לדחות את זה...
כשתבוא הגאולה — נעסוק בזה באמת. עכשיו? זה לא שייך."


"אבל איך?" שאל אותי, פתאום.
"יכול להיות? יכול להיות שחלק בתורה לא רלוונטי לחיים שלי היום? איך למען השם קורבנות קשורים אליי עכשיו?
אני לא יודע מה זה חטא. לא יודע מהו קורבן.
הכל עטוף ערפל. אין צדיקים ברורים ואין רשעים מובהקים.
הכל מורכב, מוסתר, מטושטש... אז איך אני אמור לדעת מהו קורבן?"


הוא שתק לרגע, ואז המשיך:
"ובכל זאת, אם כבר מדברים על קורבנות — אז היום קורבן זה מי שנהרג בכביש.
אדם שיוצא בבוקר מהרכב שלו, ולא חוזר הביתה — כי הרוע חטף אותו.
זה קורבן.
כשמחבל ארור תוקף יהודי תמים — זה קורבן.
אבל אני? אני והקורבנות? רחוק ממני."


"אני טרוד בלספור מזומנים, ללהטט בין ההכנסות להוצאות, לסגור את החודש.
ובתוך כל זה, מנסה להספיק עוד מסכת גמרא, עוד פרק במשניות..."


השיחה הסתיימה.
אבל המילים המשיכו להדהד בי.
הרהרתי אחריו. שתקתי — והבנתי.


הוא טעה בדבר אחד.
שהוא אולי לא יודע מהו קורבן —
אבל הוא מקריב. יום אחרי יום. רגע אחר רגע.


הוא — היהודי הפשוט, שרץ לתפוס כל דקה ביום הקצר שלו.
הוא — שמפלס דרכו בין טרדות החיים ובין קודש.


המקומות שבהם ירדת ועלית.
הנפילות שקמת מהן.
המאבקים שהתמודדת איתם — אלה הם הקורבנות שלך.


כי היום הקורבן לא רק שותת דם על המזבח.
הוא מזיע. נושם. נאנח. מתפלל. מתאמץ.

היום — הקורבן הוא אתה.
כשאתה בולע את גאוותך ונושם עמוק מול החיים.

כשחבר שלך מצליח — ואתה בוחר לפרגן, למרות שהלב מצטמק.
כשלא ישנת כל הלילה — אבל אתה קם בכל זאת ומתפקד.
כשהעסק לא מתרומם כמו שחלמת, והחלומות זועקים בתוכך — ואתה ממשיך בכל זאת.
כשפיצוץ בצנרת מפתיע אותך בדיוק כשנגמר לך האוויר.
כשהשכן בונה לך מרפסת מול החלון — ואתה נאלץ לוותר על השקט שלך.
כשהמינוס בבנק מאיים לבלוע אותך — ואתה מתעקש לשמור אמונה.

כן, פעם היה קורבן. והיה מזבח.
היום — יש יהודי.
ויש לו לב — שהוא המזבח.


ובשעת ההתמודדות, אתה מרכין ראש ולוחש:
"אבא... הנני.
הנני מקריב את עצמי, את רצונותיי, את גאוותי, את כאבי — לפניך.
הנני. לרצונך."


פעם המזבח היה עשוי זהב.
היום — הוא בוער בתוך הלב של יהודי שמסרב להיכנע.
שבוחר להישאר. להאמין.
ב"ה

פחדים בתחפושת

הפחדים הגדולים שלנו – אלה עם הכובעים השחורים והכותרות המבהילות,
כבר הבינו שאם הם ייכנסו ככה בדלת הראשית, נברח להם מהחלון.
אז הם התחילו להתחפש.

פתאום זה לא "מה אם יפלו טילים?", אלא,
"מה אם בדיוק ייגמר הטישו כשאני בממ"ד?"
לא "האם המלחמה תימשך?", אלא,
"אם נדחה את הטיול השנתי – מתי נספיק לעשות שקופיות?"

והכי מפחיד:
האם אמא באמת תתעקש לשמור את כל השוקולד ל'שעת חירום'?
(וכולנו יודעים שהשעה הזאת מגיעה ברגע שמישהו משאיר כפכף באמצע המסדרון.)

הפחדים הגדולים התעייפו מלהפחיד בגדול,
אז הם התחילו לפחד בקטן.
בקטנות.
בקטנוניות.

שלא ייגמר החלב.
שלא נתקע במעלית בזמן אזעקה.
שלא נצטרך לשחק טאקי עם דודה רבקה עוד פעם.

ובינתיים, אנחנו עסוקים בלהתמודד עם הדרמות הקטנות,
כשהפחד הגדול יושב בצד, שותה תה,
ואומר:
"מצוין. תמשיכו ככה. אני לא צריך להתאמץ בכלל."

אז הנה,
רשימה ארוכה של פחדים קטנים בזמן גדול
(או: למה במלחמה דווקא הפחד הכי מלחיץ הוא שלא יהיה שוקולד…)

• "תפסיקו לשתות מים! אם תהיה הפסקת מים, מה תשתו??"
• "תשתו הרבה מים, שלא נתייבש מהלחץ!"
• "למה קניתם רק 12 חבילות פסטה? מה יקרה אם ניתקע פה חודשיים??"
• "למה קניתם כל כך הרבה פסטה? איפה אני אמורה לשים אותה?! גם אני צריכה חמצן!"
• "אני שומרת את העוגיות לאזעקות. רק לאזעקות!"
• (אחרי ביס חמישי) "טוב, זאת הייתה אזעקה פנימית. של העצבים."
• "אני לא ישנה. אני דרוכה. מישהו צריך להקשיב לחדשות!"
• (שעה אחרי): "מה? הייתה אזעקה? לא שמעתי, הייתי באמצע משבר לאומי, הקוטג’ נגמר במדפים."
• "אם הבית יהיה מבולגן ונצטרך לרדת למקלט, מה יחשבו עלינו השכנים?"
• "בבקשה, רק תסדרו את הסלון! לא אכפת לי מהטילים – אכפת לי מהבלגן!"
• "מי לקח את המטען של הפלאפון? אני שומרת אותו לזמן חירום!"
• (אחרי דקה): "מה זאת אומרת נשאר לך רק 4%? איך לא שמרת אותו לזמן חירום?!"
• "לא לגעת בשום דבר! אני מתעדת את המזווה, שאם תהיה קטסטרופה, נדע בדיוק מה היה!"
• "אל תשבו קרוב לקיר, אולי הוא יתמוטט."
• "תשב צמוד לקיר, מה אתה באמצע החדר?!"
• "אני שומעת את החדשות רק ברקע."
• (בפועל): "שקט כולם! אני מנסה להבין אם אמרו 'יירוט' או 'יריב'!"
• "תורידו ווליום באזעקה, היא מלחיצה את אבא."
• "תעלה ווליום, שלא נפספס עוד אחת!"
• "שמרתי לכם טונה ובמבה לימי חירום."
• (אחרי חמש דקות): "הילדים כבר גמרו הכול...
טוב, נצא למכולת, אבל רק לדברים חשובים,
טונה, במבה, ושוקו. ולחמניות. וחיתול.

ויש את הפחד הכי מוכר מכל,
שלא נצליח להרדים את הקטנים בזמן.

אנחנו משכיבים אותם בעדינות.
מניחים ראש על הכרית, לוחשים שיר ערש,
מסדרים את הדובי בזווית אסטרטגית,
נושמים נשימה של ניצחון,
ואז: אזעקה.

הכול מתחיל מהתחלה.
להרדים. שיר ערש.
"שכחתי לנשק את הדובי."
ואז שוב אזעקה.
בשלב הזה הילדים כבר שואלים אם יש טקס השכבה בהמשכים.

וההורים?
שומרים על קור רוח,
כי אם נבהל גם מזה, מי יכין את הקפה של הבוקר?

והפחדים הקטנים לא עוצרים שם.
יש להם תחפושות נוספות, מתוחכמות הרבה יותר.
הם יודעים להסתנן פנימה דרך הסדקים של העצבים המרוטים.

למשל:
– שאם לא נשתוק בדיוק עכשיו – יהיה פיצוץ (לא חיצוני).
– שאם מישהו שוב יגיד "מה קרה? הכול בסדר", לא נוכל להבטיח שנשיב תשובה רגועה.
– שאם הילד שוב ישאל "יש משהו טעים?" בדיוק כשנגמר הקפה – אולי נצעק עליו בטעות גם אם הוא רק בן ארבע.

ויש גם את הרגע שבו כולנו יודעים:
אין יותר גבול בין רוגע מתוח לבין מתח רגוע.

אנחנו שוטפים כלים כאילו מדובר בנשק להשמדה רגשית.
מנקים את הבית כאילו מישהו הולך להיכנס לבדוק אם טאטאנו מתחת לספה.

ואז, בין כותרת מבהילה למריחת שוקולד חשאית מהמגירה הסודית,
אנחנו נזכרים:
אה, נכון. הפחדים הגדולים שוב התחפשו.
והקטנים, שוב ניצחו אותם בנקודות.

ובינתיים, הפחד הגדול יושב לו בפינה, שותה תה בשקט,
מסתכל על הפאניקה הקטנה שעושה עבודה מעולה,
ואומר לעצמו:
"אני בכלל לא צריך לעבוד קשה.
הם כבר עושים את זה בשבילי."

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה