שיתוף - לביקורת אני מיותר?

[הווה פשוט]

בעודי מתלבט אם להתלבש או לשתות את הקפה בפיז'מה, קלטתי אותו דרך החלון.

הוא מיהר.

מאד מיהר.

תיק מסמכים שחור, חליפה, שפתיים מכווצות, עיניים נעוצות קדימה.

כמו טיל שהתביית על יעד.

ִ​

אוף

גם אני רוצה למהר לאנשהו !

שיחכו לי בלי סבלנות

שיהיו תקועים בלעדיי

שיאנחו - "הו סוף סוף הגעת"



עוד מעט מגיע חופש.
אבל לא בא לי חופש עכשיו,
בא לי משהו חריף.
משהו חם.

כמו פתיחת הבורסה בטוקיו,
כמו השקת מוצר מהפכני,
כמו הצבעה חשאית בקבינט,

מחפש מטרה.
משהו למרפק אליו
ולצפור "סליחה סליחה" לכל הנמושות שאני דורך על בהונותיהם בדרך.



.... שופך את הקפה שהתקרר בנתיים לכיור
ומתבונן על בהונותיי המחוצות מהדריסות של כל הקרייריסיטים שחולפים ב'וווווייישש' על פני...

עוד מעט נאכל צהריים ונלך לנוח.

אבל לנוח ממה?!

 

[דיונון]

קשוח לך אחי...

 

[נתנאל היוצר]

בעודי מתלבט אם להתלבש או לשתות את הקפה בפיז'מה, קלטתי אותו דרך החלון.

הוא מיהר.

מאד מיהר.

תיק מסמכים שחור, חליפה, שפתיים מכווצות, עיניים נעוצות קדימה.

כמו טיל שהתביית על יעד.

ִ​

אוף

גם אני רוצה למהר לאנשהו !

שיחכו לי בלי סבלנות

שיהיו תקועים בלעדיי

שיאנחו - "הו סוף סוף הגעת"



עוד מעט מגיע חופש.
אבל לא בא לי חופש עכשיו,
בא לי משהו חריף.
משהו חם.

כמו פתיחת הבורסה בטוקיו,
כמו השקת מוצר מהפכני,
כמו הצבעה חשאית בקבינט,

מחפש מטרה.
משהו למרפק אליו
ולצפור "סליחה סליחה" לכל הנמושות שאני דורך על בהונותיהם בדרך.



.... שופך את הקפה שהתקרר בנתיים לכיור
ומתבונן על בהונותיי המחוצות מהדריסות של כל הקרייריסיטים שחולפים ב'וווווייישש' על פני...

עוד מעט נאכל צהריים ונלך לנוח.

אבל לנוח ממה?!

וואו, כל-כך הזדהיתי!
קטע אמיתי ומדהים.

תודה על זה.

 

[עידו לסרי]

אני נדהם
פשוט נדהם
אין מילים
כתיבה עצומה!

 

[הבזק של שפיות]

אתה לא מיותר! אין אדם מיותר!
במקביל, כדאי שתתחיל לחפש משהו לעשות. משהו עם משמעות. מקום שתוכל למהר אליו.

פעם משפט החתימה שלי היה "חצי מהכוס שלך כבר מלא - את החצי השני ביכולתך למלא בעצמך"
Your glass is already half full, take a moment to appreciate that. Fill the other half yourself. I'm sure you can do it
אני באמת מאמין שלכל אחד ישנה את האפשרות למלא את החצי הריק של הכוס שלו.

 

[עידו לסרי]

במקביל, כדאי שתתחיל לחפש משהו לעשות. משהו עם משמעות. מקום שתוכל למהר אליו.

אני הייתי ממליץ לו להמשיך ככה, ישר.
אנחנו לפחות נהנים מכך...
רק דברים מדהימים יוצאים לו מהמקלדת

 

[הווה פשוט]

אוי ויי
אני עכשיו מגלה שכבר פרסמתי פעם את הפוסט הזה בפרוג!
מישהו הזכיר לי את זה. והצורה שבה הוא בחר לרמוז לי על כך מעוררת התפעלות.
הוא לא רצה לפגוע בי וגם לא רצה לעורר מהומה ציבורית, ולכן הוא פשוט עשה לי לייק על הפוסט הישן.
צעד מתוחכם, ומלא חמלה. תודה רבה @מירער יקר.

יש לי כרגע מחסום כתיבה.
התחלתי סיפור לפני כמה חודשים, ואני לא מסוגל להמשיך אותו, וגם כמעט לא לכתוב שום דבר אחר.
זה לא מחסום כתיבה במובן הרגיל, חוסר יצירתיות ומוח ריק. לא. יש לי את כל הסיפור כבר בראשי פרקים. אבל אני לא מצליח לגרום לעצמי לשבת ולכתוב אותו. אני מעדיף לשחק טטריס כמו איזה ילד בן שבע מאשר לפתוח את הוורד הבלתי גמור ולהוסיף אפילו מילה אחת.
באסה. שתפתר מן הסתם יום אחד באיזשהו אופן, אלא שבנתיים חששתי שיעיפו אותי מקהילת הכתיבה עקב חוסר פעילות, אז חיטטתי בבית גנזיי ומצאתי את הקטע הזה, ולא זכרתי שכבר פרסמתי אותו תחת כותרת אחרת.
כותרות הן תמיד עניין מעצבן עבורי. אני כותב פוסט ואז קופץ לי המלבן הארוך עם ה"הכנס לכאן את הכותרת לנושא החדש", ואין לי מושג מה לכתוב. אוף, איך אפשר לדחוס את כל התוכן למשפט אחד?
שאכתוב מה הלב של הסיפור? יש לסיפור הרבה לבבות. ובכלל אני לא רוצה לחשוף את הנקודה המרכזית על ההתחלה, שיהיה קצת מתח ומסתורין.
בשביל מה צריך כותרות בכלל, זה עושה את הכל נורא טכני, הורג את נשמת הסיפור.
אז אני בוהה במלבן הריק הזה ונכנס ללחץ, כי אני חייב עכשיו לכתוב משהו מאד מבריק וקולע, משהו שיקבע אם אנשים ירצו לפתוח את הפוסט, ואני צריך לעשות את זה מהר. כי... ככה התחושה, שיש איזו ספירה לאחור נסתרת שמוחקת לך את הפוסט אם אתה לא מצליח למצוא כותרת תוך x זמן.
אז כל פעם יוצא משהו אחר.
הכותרת לפוסט ההוא הייתה "בוקר בטעם אוויר חסר צבע", ואו, איזה יומרנות פיוטית.
הפוסט הנוכחי קיבל את הכותרת "האם אני מיותר?" שבאופן מפתיע למדי יצא מדויק מאד -
כן! אני מיותר לחלוטין! כבר פורסמתי פעם אחת, נודניק שכמוני.

אופס
תראו כמה מילים יצאו לי כבר בתגובה הזאת, בלי עין הרע.
יכול להיות ש...
מחסום הכתיבה נשבר?!

 

[הבזק של שפיות]

לפי כמות המילים בתגובה נראה שמחסום הכתיבה נשבר לגמרי : )

ואני צריך לעשות את זה מהר. כי... ככה התחושה, שיש איזו ספירה לאחור נסתרת שמוחקת לך את הפוסט אם אתה לא מצליח למצוא כותרת תוך x זמן.

נהניתי. כנראה שלכולנו יש את אותה תחושה.

 

[הווה פשוט]

קשוח לך אחי...

אתה לא מיותר! אין אדם מיותר!
במקביל, כדאי שתתחיל לחפש משהו לעשות. משהו עם משמעות. מקום שתוכל למהר אליו.

יקיריי.
לא כל סיפור שאני כותב בגוף ראשון - הוא עלי.

 

[דיונון]

יקיריי.
לא כל סיפור שאני כותב בגוף ראשון - הוא עלי.

חלילה לא חשדתיך.
זה מעניין, כי נפלתי עם חוק פו ודברי לא הובנו לאשורם, מה שאמור לגרור מלל מתפתל של הבהרה/התנצלות/רמיזה-לפרטנר-שהוא-יאבש.
למה רק 'אמור'?
כי חוק פו אתה בעצמך, מי שמדבר!
יש'ך עוד תלונות?!1 (ה1 נוסף במכוון להבהרת מדד הרגשות)
יום טוב

 

[הווה פשוט]

חלילה לא חשדתיך.
זה מעניין, כי נפלתי עם חוק פו ודברי לא הובנו לאשורם, מה שאמור לגרור מלל מתפתל של הבהרה/התנצלות/רמיזה-לפרטנר-שהוא-יאבש.
למה רק 'אמור'?
כי חוק פו אתה בעצמך, מי שמדבר!
יש'ך עוד תלונות?!1 (ה1 נוסף במכוון להבהרת מדד הרגשות)
יום טוב

אני יודע שזה לא כיף להסביר את עצמך, אבל חוששני שתאלץ לעשות זאת כי לא הבנתי כלום.
לא מכיר את חוק פו (גגלתי ועדיין לא קלטתי בדיוק)
מה זה פרטנר-שהוא-יאבש?
ואת שאר החידה.

 

[דיונון]

אני יודע שזה לא כיף להסביר את עצמך, אבל חוששני שתאלץ לעשות זאת כי לא הבנתי כלום.
לא מכיר את חוק פו (גגלתי ועדיין לא קלטתי בדיוק)
מה זה פרטנר-שהוא-יאבש?
ואת שאר החידה.

לא... לא... אני לא אפול לזה...
תשאל חברים.

 

[מאל"ף ועד תג]

כי אני חייב עכשיו לכתוב משהו מאד מבריק וקולע, משהו שיקבע אם אנשים ירצו לפתוח את הפוסט

האמת, כשאני רואה פוסט שלך אני פותח ישר, בלי לראות מה הכותרת.
חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן
במקרה הכי גרוע הוא מעשר פעמיים

 

[פרפרזה]

תדע לך שאתה איש מיוחד מאוד! הלב שלך פועם דרך המילים ואתה מצליח לרגש כל פעם מחדש.
פשוט תמשיך להיות. לשחק בטטריס או מה שזה לא יהיה. רק תהיה, פשוט. ואם יום אחד מחסום הכתיבה יישבר, אל תשכח לשתף אותנו כדי שנזכה להתענג מאישיותך המיוחדת כל כך.

 

[הבזק של שפיות]

יקיריי.
לא כל סיפור שאני כותב בגוף ראשון - הוא עלי.

ברור. גם אצלי, לא כל תגובה שאני כותב עבור גיבור הסיפור היא תגובה עבור כותב הסיפור.

 

[אוראל סולטן]

קטע יפה מאוד! (זוכר אותו מפעם, והיה שווה להעלות אותו רק בשביל שנזכה לקרוא אותו שוב...)

יש לי כרגע מחסום כתיבה.
התחלתי סיפור לפני כמה חודשים, ואני לא מסוגל להמשיך אותו, וגם כמעט לא לכתוב שום דבר אחר.
זה לא מחסום כתיבה במובן הרגיל, חוסר יצירתיות ומוח ריק. לא. יש לי את כל הסיפור כבר בראשי פרקים. אבל אני לא מצליח לגרום לעצמי לשבת ולכתוב אותו. אני מעדיף לשחק טטריס כמו איזה ילד בן שבע מאשר לפתוח את הוורד הבלתי גמור ולהוסיף אפילו מילה אחת.
באסה. שתפתר מן הסתם יום אחד באיזשהו אופן, אלא שבנתיים חששתי שיעיפו אותי מקהילת הכתיבה עקב חוסר פעילות, אז חיטטתי בבית גנזיי ומצאתי את הקטע הזה, ולא זכרתי שכבר פרסמתי אותו תחת כותרת אחרת.
כותרות הן תמיד עניין מעצבן עבורי. אני כותב פוסט ואז קופץ לי המלבן הארוך עם ה"הכנס לכאן את הכותרת לנושא החדש", ואין לי מושג מה לכתוב. אוף, איך אפשר לדחוס את כל התוכן למשפט אחד?
שאכתוב מה הלב של הסיפור? יש לסיפור הרבה לבבות. ובכלל אני לא רוצה לחשוף את הנקודה המרכזית על ההתחלה, שיהיה קצת מתח ומסתורין.
בשביל מה צריך כותרות בכלל, זה עושה את הכל נורא טכני, הורג את נשמת הסיפור.
אז אני בוהה במלבן הריק הזה ונכנס ללחץ, כי אני חייב עכשיו לכתוב משהו מאד מבריק וקולע, משהו שיקבע אם אנשים ירצו לפתוח את הפוסט, ואני צריך לעשות את זה מהר. כי... ככה התחושה, שיש איזו ספירה לאחור נסתרת שמוחקת לך את הפוסט אם אתה לא מצליח למצוא כותרת תוך x זמן.
אז כל פעם יוצא משהו אחר.
הכותרת לפוסט ההוא הייתה "בוקר בטעם אוויר חסר צבע", ואו, איזה יומרנות פיוטית.
הפוסט הנוכחי קיבל את הכותרת "האם אני מיותר?" שבאופן מפתיע למדי יצא מדויק מאד -
כן! אני מיותר לחלוטין! כבר פורסמתי פעם אחת, נודניק שכמוני.

מצטרף אליך באחוות סופרים נבוכה (כמה סיפורים שנמצאים אצלי במוח אבל הדחיינות הכרונית שלי גורמת לי לא לכתוב ולו מילה אחת מהם. וזה כולל את הביקורת לאפקט גן עדן, שכבר כתובה בחצייה, אך אני עצלן מדי מכדי לסיים אותה...)

לא מכיר את חוק פו (גגלתי ועדיין לא קלטתי בדיוק)

זת'ומרת שברגע שאדם שאנחנו לא מכירים אישית כותב משהו, כל עוד אין סימן ברור לכך שהוא התכוון לזה ברצינות, תמיד אפשר לחשוב שהוא כתב את זה בציניות / בהומור. (וכן ההפך.)

 

[דיונון]

זת'ומרת שברגע שאדם שאנחנו לא מכירים אישית כותב משהו, כל עוד אין סימן ברור לכך שהוא התכוון לזה ברצינות, תמיד אפשר לחשוב שהוא כתב את זה בציניות / בהומור. (וכן ההפך.)

הפוך בדרך כלל.