כללי ארבעה כרזות הזוכות בתחרות 'יד ושם'

[naamah]

חולק עלייך בנקודה הזו לגמרי: הם יצרו בידול בחברה, לאמור: מי שהוריו/סביו/משפחתו נפגעה בשואה, הוא זה שיכול לזכות בתחרות. והעובדה: מאה אחוז מאלה שזכו קשורים פיסית באופן ישיר לשואה, ורק אפס אחוז.... אינם קשורים....

האמת היא שלא היתה לשופטים דרך לדעת למי יש קשר משפחתי כזה או אחר לפני שבחרו בכרזות הזוכות, כי הכרזות מוגשות בעילום שם.
אבל עדיין, כשזה מנוסח ככה ליד הכרזות הזוכות, לי אישית זה צורם.

 

[שמח לעזור]

כשרוצים להעביר מסר טוב
יש להבין אותו, להאמין בו ולהרגיש אותו
ועד שתגיע למקומו...
מי שלא היה לא מבין

יליד ירושליים של 5 דורות
או יליד ארצות המזרח
לא יוכל להגיע לדקות הרגש
שיש לדורות של ניצולי שואה.
לדעת שלסבא היה אשה ו7 ילדים לפני השואה
או להבין שלסבא אחר אשה ותינוק ותינוקת
והכל הלך
לא יכול להשאיר אותך אדיש
יום יום ושעה שעה,
לשמוע את הצעקות של פחד שמגיעות בלילה
ולראות איך נשרף האוכל כי אין חוש ריח (הנאצי דפק לו עם מקל על האף...)
עושות אותך בנ"א אחר

בדיק נמרץ!! ומאותה סיבה גם נכד של ניצול שואה, לא יכול להרגיש על אחת כמה וכמה לבטא את הטרגדיה של השואה עבור ניצול שואה, וק"ו עבור כלל הניצולים (כמו שרוואים בחוש בכרזות)! אז מה הבסיס לתחרות? כלום, לא אכפת להם, הם מחפשים גרפיקה קולעת ונחמדה, אז למה לא לקחת מכל אחד?!?

ולדעתי כל נושא התחרות + העיצוב והרעיונות שהוסברו כאן, לא ייתכנו ללא אי אכפתיות מסויימת ושכחה מהאסון הזה (של היוזמים, שופטים, אמנים - כולם). אם היינו יותר חווים את השואה, התחרות הייתה מגונה מאוד בעינינו, והייינו גם נגעלים מהתוצאות.הגידו אתם, אם הייתם משתתפים בתחרות, הכרזה שלכם לא הייתה בעל אופי טרגדי יותר? נדמה לי שכן - בתור חרדים ובעלי מודעות גבוהה בנושא זה. אני אף סבור שהיו רבים שלא היו השתתפו בכלל מסיבה זו.

 

[naamah]

בדיק נמרץ!! ומאותה סיבה גם נכד של ניצול שואה, לא יכול להרגיש על אחת כמה וכמה לבטא את הטרגדיה של השואה עבור ניצול שואה, וק"ו עבור כלל הניצולים (כמו שרוואים בחוש בכרזות)! אז מה הבסיס לתחרות? כלום, לא אכפת להם, הם מחפשים גרפיקה קולעת ונחמדה, אז למה לא לקחת מכל אחד?!?

ולדעתי כל נושא התחרות + העיצוב והרעיונות שהוסברו כאן, לא ייתכנו ללא אי אכפתיות מסויימת ושכחה מהאסון הזה (של היוזמים, שופטים, אמנים - כולם). אם היינו יותר חווים את השואה, התחרות הייתה מגונה מאוד בעינינו, והייינו גם נגעלים מהתוצאות.הגידו אתם, אם הייתם משתתפים בתחרות, הכרזה שלכם לא הייתה בעל אופי טרגדי יותר? נדמה לי שכן - בתור חרדים ובעלי מודעות גבוהה בנושא זה. אני אף סבור שהיו רבים שלא היו השתתפו בכלל מסיבה זו.

אני לא חושבת שזו שכחה / אדישות / אי אכפתיות.
אני חושבת שבאופן כללי בציבור החרדי (ואני לא אומרת את זה בביקורת או בשיפוטיות) יש נטייה לדרמטיות ופנייה לרגש בעיצוב ובאמנויות בכלל, ואילו בציבור הכללי הנטייה היא להעדפה של עיצוב ואמנות שהם יותר שכלתניים ומעודנים.

(שימו לב, אני לא אומרת מה יותר טוב ממה, אלה שתי אסכולות שונות)

וכך בכרזה שמיועדת לציבור הכללי, האמירה על השואה יכולה להיות יותר באנדרסטייטמנט, בהעלאה של תובנה מסויימת שנובעת ממקום יותר ראציונלי ופחות רגשי, שונועדה לעורר דיון ולהעלות למודעות הציבור את נושא השואה, ולאו דוקא לגרום לו לבכות.

 

[נפ]

דוקא אני מסכימה עם ורד . חושבת שנכד של ניצולי שואה יותר מרגיש קשר רגשי לנושא הזה מאשר אחרים ואני בטוחה שהוא פועל מתוך תחושת שליחות- ולא רק הכבוד והכסף - ליצור כרזות בנושא. מצטערת אם זה לא פוליטיקלי קרוקט להגיד זאת.
אני גם מבינה מאד את יד ושם ששמחים כאשר יוצר הכרזה הוא צאצא של ניצולי שואה.
ונעמה, בואי נראה אם היית כך מדברת כך כשסבתא שלך היתה ניצולת המחנות בעצמה (כי לברוח מגרמניה זה לא נקרא לעבור את השואה, במחילה), והיית נושמת את האוירה העצובה של ניצולי השואה. רק אל תמהרי להתנפל עלי כי הסבים שלי משתי הצדדים ברחו מאירופה לפני המלחמה וסבתי בנוסף נשארה יחידה כמעט מכל משפחתה אבל עדיין זה לא מתחיל להיות ניצולי שואה..

אגב שנה שעברה הזוכה במקום השני היה ספרדי (דרור כליפא)

 

[אוהב0ישראל]

אין קשר לפוליטיקל קורקט אלא למשהו אחר לגמרי....

 

[שמח לעזור]

מקום יותר ראציונלי ופחות רגשי

ממש קשור לשואה, לאו דוקא לקרבנות.
סליחה על החריפות.
האסכולה החילונית, עשית מהם אסכולה....
בחברה תת רמה, בה לחיי אדם ערך פעוט, והפשע בה הוא בדמות שער יציג של לגיטימציה,
יש "צורה משלה" להסתכל על השואה, וכפי שאמרת - אני לא אומר מה טוב ממה...

לחילוניות בארץ במשך שנים היה יחס נורא לשואה, ניצולי השואה שביניהם הרגישו נורא. הם כיום משופרים קמעה בבחינת חוק ההתיישנות. לבכות, הם אף פעם לא בכו.

 

[שמח לעזור]

אגב שנה שעברה הזוכה במקום השני היה ספרדי (דרור כליפא)

נו, הפקת לקחים מיידית...
מעניין אותי הכרזות של שנה, שעברה יש קישור?

 

[אוהב0ישראל]

"שנה שעברה זכה ספרדי"....

חה.
החברים הכי טובים שלי ערבים. מה לא ידעתם?
...

 

[naamah]

ממש קשור לשואה, לאו דוקא לקרבנות.
סליחה על החריפות.
האסכולה החילונית, עשית מהם אסכולה....
בחברה תת רמה, בה לחיי אדם ערך פעוט, והפשע בה הוא בדמות שער יציג של לגיטימציה,
יש "צורה משלה" להסתכל על השואה, וכפי שאמרת - אני לא אומר מה טוב ממה...

לחילוניות בארץ במשך שנים היה יחס נורא לשואה, ניצולי השואה שביניהם הרגישו נורא. הם כיום משופרים קמעה בבחינת חוק ההתיישנות. לבכות, הם אף פעם לא בכו.

צר לי על הראיה הצרה והסטריאוטיפית שלך את הציבור החילוני בישראל.
אהבת ישראל מלבלבת מכל שורה.
(יש לי אגב, תחושה, שאינך מכיר אף חילוני באופן אישי)
וכאן אעצור את הדיון בנושא.


ואגב, לגבי האסכולה שמאפיינת את הציבור החילוני (כן, גם לאנשים לא דתיים יש אסכולות...) אם תשים לב דיברתי על קו שמאפיין אותם ביחס לעיצוב ואמנות בכלל, בלי קשר לשואה. פה ספציפית זה מתבטא בהקשר לשואה כי תחרות העיצוב היא בנושא השואה.

 

[שמח לעזור]

סליחה שוב, ואשיב על אחרון ראשון:

ואגב, לגבי האסכולה שמאפיינת את הציבור החילוני (כן, גם לאנשים לא דתיים יש אסכולות...) אם תשים לב דיברתי על קו שמאפיין אותם ביחס לעיצוב ואמנות בכלל, בלי קשר לשואה. פה ספציפית זה מתבטא בהקשר לשואה כי תחרות העיצוב היא בנושא השואה.

לא דיברתי על החילוני הפרטי, אין סוף לדעות והשקפות מסוג זה, וגם יש מספר לא מבוטל של קרובי נפגעים ממדרגה ראשונה בציבור זה.
דיברתי על הממסד החילוני הכולל את התקשורת בעיקר (כרזה, לא?), אקדמיה, יש ושם, וכל ריח רשמיות במדינה (להלן "החילונים").
נראה לי שכעת, כבר את לא כועסת על דברי החריפים.

צר לי על הראיה הצרה והסטריאוטיפית שלך את הציבור החילוני בישראל.
אהבת ישראל מלבלבת מכל שורה.
(יש לי אגב, תחושה, שאינך מכיר אף חילוני באופן אישי)
וכאן אעצור את הדיון בנושא.

יש לי ראיה חדה וממוקדת וחד משמעית (ז"א, מודה באשמה), לגבי ה"חילונים" כפי ההגדרה לעיל.
את החילונים האלו א"א להכיר אישית, אבל חילוניים פרטיים אני מכיר למכביר, והרבה מהם סבורים כמוני.
אני גם מכיר די טוב את נושא השואה בישראל.

 

[agav]

דוקא אני קיבלתי את הרושם שהזכרון הציבורי הוא זה שלוקח.

כולכם הסכמתם שמבחינת עוצמה, הכרזה השניה חזקה יותר. התחושה שלי שהיא לא נבחרה למקום ראשון כי היא ממודרת מדי. היא משייכת את זכרון השואה רק לניצולים ולסביבתם הקרובה. האחרות מתייחסות לאימפקט של האבדן על כל העם בלי הקשר מגדרי.

 

[naamah]

גם לי יש ביקורת על התקשורת, הממסד, האקדמיה, יד ושם ועוד.

היה לי הרושם שאתה מדבר על החברה ההחילונית בכללותה, כולל האנשים הפשוטים וה"עמך" מהרחוב ומהשכונה, וזה העציב אותי כי כל עוד ישנן דעות כאלה, ומהצד השני דעות כאילו כל החרדים הם "פרזיטים", "נצלנים", "לא משלמים מיסים" וכד' - הגאולה הולכת מתרחקת... לכן היה לי חשוב לצאת בחריפות נגד הדברים.

לגבי נושא השואה בישראל, גם אני למדתי את הנושא ואכן ידוע (וזו דווקא קביעה שחוקרי היסטוריה האקדמיה החילונית הגיעו אליה ופרסמו מחקרים עליה...) שעד שנות ה-60 היתה התכחשות לנושא השואה ע"י הישראלים ה"צברים", קורבנות הושאה נתפסו כמי ש"הלכו כצאן לטבח" והובלט רק ערך הגבורה של הפרטיזנים והמורדים שלחמו בנאצים (מרדכי אנילביץ' וכו'). החל משנות ה-60, בעקבות משפט אייכמן, חל מהפך בתודעה הציבורית כלפי השואה והתחילו לראות את הקורבנות כבני אדם, ולהבין את מה שעבר עליהם.

מאז, כבר עשרות שנים שניצולי השואה זוכים ליחס מכבד, מעריך ואפילו מעריץ ממוסדות הציבור בישראל (למרות שלצערנו זה לא בא לידי ביטוי בקצבאות ועל כך היה מאבק לפני כשנתיים). מי שנושא את הטייטל "ניצול שואה" זוכה כבר שנים רבות להוקרה רבה מהציבור הישראלי.

 

[evart]

גם אני עיצבתי מודעה אך בסוף לא העזתי לשלוח חשבתי שזה לא ממש טוב ..
אז אעלה לכאן לשמוע סתם מה דעתכם ?
המסר שלי היה שהדבר הכי חשוב היום הוא שלמרות הכל עם ישראל חי !!!!!

 

[אוהב0ישראל]

מודעה חזקה אך עמוסה בפרטים.
מבחינתי כדי להעצים את המסר, היה אפשר לוותר ממש על הכל, ולהשאיר את הטלאי הצהוב מול המגן דוד הכחול. הבושה שניסו הנאצים להנחיל לנו מול הגאווה בכך שב"ה אנו חיים וקיימים הרבה אחריהם.

 

[צמרת]

כשרוצים להעביר מסר טוב
יש להבין אותו, להאמין בו ולהרגיש אותו
ועד שתגיע למקומו...
מי שלא היה לא מבין

יליד ירושליים של 5 דורות
או יליד ארצות המזרח
לא יוכל להגיע לדקות הרגש
שיש לדורות של ניצולי שואה.
לדעת שלסבא היה אשה ו7 ילדים לפני השואה
או להבין שלסבא אחר אשה ותינוק ותינוקת
והכל הלך
לא יכול להשאיר אותך אדיש
יום יום ושעה שעה,
לשמוע את הצעקות של פחד שמגיעות בלילה
ולראות איך נשרף האוכל כי אין חוש ריח (הנאצי דפק לו עם מקל על האף...)
עושות אותך בנ"א אחר

ואם עבודה מגיעה ממקום פנימי כזה
היא משדרת - - -


תודה לפותח האשכול

ורד, צמררת אותי...
אני לא חושבת שיש מה להתוכח, אין ספק שאדם שחווה מקטנות את עומק הצער של השואה יזדהה איתה יותר מכל אדם אחר, אפילו שיהיה האדם הכי רגיש בעולם..
כל אחד יכול לראות דוגמא לכך בחייו הפרטיים, מה שאתה חווה וחי ונושם, תבין יותר, תרגיש יותר מכל אדם שלא 'היה שם'.

 

[שמח לעזור]

מאז, כבר עשרות שנים שניצולי השואה זוכים ליחס מכבד, מעריך ואפילו מעריץ ממוסדות הציבור בישראל (למרות שלצערנו זה לא בא לידי ביטוי בקצבאות ועל כך היה מאבק לפני כשנתיים). מי שנושא את הטייטל "ניצול שואה" זוכה כבר שנים רבות להוקרה רבה מהציבור הישראלי.

ע"ז אמרתי בבחינת חוק ההתיישנות... סולחים להם שהם לא נאבקו (ולו משום שיש דעות בנושא... כל הפרופסורים לא עוקרים את השטות הזו), ומעריכים אותם - כי סה"כ הם מוצג לנושא היסטורי אדיר...
קחי לדוגמא את שם היום האבסורדי "יום השואה והגבורה", כשהם אומרים יום השואה, במקום להתכוון ליום זיכרון לרבבות אומללים שנפלו קרבן לרוע בלתי נתפס של אנשים בני יישוב וכו', הם מתכוונים ליום הערכה לאלו בודדים שניסו לפגוע בקצה של קצה של שערה של הצבא הגרמני...

 

[אוהב0ישראל]

ורד, צמררת אותי...
אני לא חושבת שיש מה להתוכח, אין ספק שאדם שחווה מקטנות את עומק הצער של השואה יזדהה איתה יותר מכל אדם אחר, אפילו שיהיה האדם הכי רגיש בעולם..
כל אחד יכול לראות דוגמא לכך בחייו הפרטיים, מה שאתה חווה וחי ונושם, תבין יותר, תרגיש יותר מכל אדם שלא 'היה שם'.

גם אותי היא צמררה. אבל דעותיה צמררו אותי ממקום אחר לגמרי.

 

[naamah]

ע"ז אמרתי בבחינת חוק ההתיישנות... סולחים להם שהם לא נאבקו (ולו משום שיש דעות בנושא... כל הפרופסורים לא עוקרים את השטות הזו), ומעריכים אותם - כי סה"כ הם מוצג לנושא היסטורי אדיר...
קחי לדוגמא את שם היום האבסורדי "יום השואה והגבורה", כשהם אומרים יום השואה, במקום להתכוון ליום זיכרון לרבבות אומללים שנפלו קרבן לרוע בלתי נתפס של אנשים בני יישוב וכו', הם מתכוונים ליום הערכה לאלו בודדים שניסו לפגוע בקצה של קצה של שערה של הצבא הגרמני...

אתה מאוד מאוד לא מעודכן בהלכי הרוח בציבור הכללי בנושא השואה.
המגמה היא לחלוטין הפוכה, מה שקשור בקשר בל יינתק לתהליכי ההשמאלה (מלשון שמאל) של הציבור הכללי, עליית קרנו של ערך ההומניזם, צלם האדם וכו'.
גבורה שמתבטאת במלחמה בנאצים נתפסה כדבר מאוד חיובי בשנות ה-50 וה-60, בשנים בהן פטריוטיזם, צה"ל, הגנה על המולדת לא נתפסו כמילים מגונות... החל מאמצע ה-60 ובפרט בשנות ה-70 החלו לעבור על הציבור בישראל תהליכים (שלהם גורמים מגוונים - אפשר למנות את השפור במצב הכלכלי, מנגד במישור הפוליטי מלחמת ההתשה, הכישלון במלחמת יום הכיפורים, ועוד) שהובילו אותו לאמץ 'ערכים' אוניברסליים של הומניזם וכו', מה שהזכרתי קודם. מה שבא לידי ביטוי בהפגנות נגד המלחמה בלבנון בשנות ה-80, התמיכה בהסכמי אוסלו בשנות ה-90, התמיכה בתוכנית ההתנתקות בשנות ה-2000 וכו' וכו'.

באופן שקשור בקשר בל יינתק במגמות האלה, חשיבותם של המורדים בנאצים הלכה ופחתה (לא נעלמה אבל המקום שהיא תופסת הוא הרבה יותר שולי), זאת לעומת ההתמקדות בדמות האדם בשואה, ההכרה כי עצם ההישרדות בשואה והמאבק היומיומי הם בגדר גבורה, עיסוק בנושאים כמו הומור בשואה, נשים בשואה, ילדים בשואה - נושאים שהיו בגדר טאבו בעידן הסגידה לפרטיזנים ולמורדי גטו ורשה.

אפשר כמובן להרחיב עוד רבות, אבל זה על קצה המזלג...

 

[מי]

גם לי מפריעה הבלטת הקשרים המשפחתיים של הזוכים לניצולי שואה.
אני לא רואה קשר ולא חושבת שצריך להיות קשר הכרחי בין היכולת לעצב כרזה חזקה ומשמעותית על השואה לבין קרבת דם לניצולים.

הניצולים היו אומרים, שרק מי שהיה שם מבין.
אני חושבת שגם לנו בדור שלישי נשאר משהו מזה. מי שקשור לזה, מבין.
השואה בשבילי תהיה הרבה יותר מאשר בשביל אנשים ממוצא בריטי, ירושלמי, אמריקאי, מרוקאי... וכו'.

 

[מי]

אני בדרך כלל לא מתבטא בחריפות, אבל במחילה מכבודך - דברייך ללא טעם!
אנחנו יהודים, ואנחנו מרגישים את סבל היהודים באותה חריפות ובאותה עוצמה כמו אחינו שבני משפחותיהם נרדפו ונספו בשואה.
אני יכול לדבר על עצמי, כשם שאני מרגיש שיש אחרים כמוני - אין נושא בהיסטוריה היהודית שלנו, שאני מחובר אליו כל כך כתקופת השואה על כל מאורעותיה הנוראיים.
ולא, משפחתי לא נרדפה בשואה. אני ספרדי. (אמנם שתי בנות דודות של סבתי נספו בצרפת, אבל זה כל כך רחוק שאינני מחשיב את עצמי כדור שלישי...)

הניכוס והבידול בנושא הזה מיותרים לחלוטין.

אין פה קטע של גאווה עדתית. (וכי מצאנו לנו במה להתגאות? היינו מוותרים על כך בשמחה...) אני אשכנזיה, דור שלישי לשואה, נשואה לאשכנזי ללא קשר לשואה, ויש הבדל. דברים שנחקקו להורי בדם ליבם של הוריהם, עוברים אחרת...

נעמה, אני בטוחה שנערות אתיופיות שביקרו באושוויץ התחברו לעניין עוד יותר ממני, שמעולם (ובעז"ה גם לעולם) לא הייתי שם. לעומת זאת, נערות שלא תבקרנה שם לא תרגשנה את אותו קשר שמרגישים כאלו שהינם דור שלישי ורגליהם לא דרכו מעולם על אדמת אירופה.