אשכול הסנגוריה הגדול

[מילה בסלע]

לא יכול להיות שנגמרו לנו הסיפורים!

 

[רִפְקִי.]

איזה נגמרו הסיפורים. איזה.
אין סוף.

הזמן: יום שישי בצהרים.
המקום: קו 450 בין טבריה לצפת.
המצב: חום אימים. חם מאד. לח והביל.

האטובוס מטבריה היה עמוס במיוחד, כל המקומות מאוכלסים בנוסף לכמה בחורים עומדים עם קיטבגים בגודל של בית (קטן).
נראה לי שאני הייתי הייצוג היחיד באוטובוס לשומרי תורה ומצוות. כל השאר יהודים מתוקים מתוקים מהציבור הכללי.
בערך 2 תחנות אחרי טבריה, האוטובוס עוצר בתחנה כדי להוריד מישהו. אמצע שום מקום. צומת מגדל למי שמכיר.
מי שהיה מעיף מבט על התחנה היה רואה שם משפחה חסידית המונה (בערך) 30 איש. אנשים נשים וטף. היה נראה שחם להם מאד (ואחרי שהסבירו שהאוטובוס הקודם שעבר לפני שעה לא עצר להם, הבנו גם למה).
ברגע שהאוטובוס עצר. כמו לפי קוד מסויים. קמו כולם. (כל ה-30 איש) ופנו לעלות לאוטובוס.
הנהג היה נבוך מאד וניסה להסביר שאין מקום באוטובוס וגם ככה אנשים עומדים.
האישה, שעלתה ראשונה, לא ויתרה: אנחנו מחכים כבר יותר משעה, האוטובוס הקודם לא עצר לנו ואף אחד לא ערב שהאוטובוס הבא יהיה מלא פחות.

סנגוריה א': אין הרמת קול. אין כעס. למרות החום וחוסר האונים: המכובדות נשמרת.

האמת שלה: צודקת.
האמת של הנהג: אין מקום.

אחרי דיון קצר עם עזרת הגברים שבה האישה ופנתה אל הנהג שוב: "אז נעלה רק הנשים, הגברים ימצאו דרך אחרת לחזור"
או, הנה הצעה הגיונית.
"כמה זה רק הנשים?" ברר הנהג
"אה", אחרי הושיעה את עמך וחצי יכלה האישה לחזור עם תשובה מדויקת "15".
גל הצחוק שבא מתוך האוטובוס הגיע רק מתוך הכרה במצב הלא אפשרי הזה: אוטובוס עמוס. לאנשים שעומדים אין מקום לשבת על הרצפה מרוב צפיפות. חם מאד. איך אפשר להוסיף עוד 15 איש?
ומצד שני? בין המחכים היו 2 תינוקות שהיו נראים בני שבועות בודדים.
מה עושים?

תקשיבו.
עם כל הכאב בדבר, אני לא ראיתי פתרון. טכנית. הכי טכנית שאפשר - פשוט אין מקום. מה אפשר לעשות? (פתרונות ניתן לשלוח אלי באישי. אין פרסים לזוכים)

והלא יאומן קרה:
3 בחורים (אלו עם הקיטבגים) ירדו והודיעו שהם יסתדרו. (בחום הזה! והם שילמו כבר!)
עוד כמה אנשים בעלי מידות הצטופפו לשלישיות ופינו מקום או שתיים. אישה זקנה שלא יכלה לא לעמוד ולא להצטופף, החזיקה לאחת הנשים את התינוקת וכן על זו הדרך. לא יאמן. תוך דקה - כל ה15 מסודרים בנוח.

עוד לפחות 15 נקודות סנגוריה

כל הזמן הזה בהיתי במתרחש בלי להאמין ועם המון התרגשות. (למען ההבהרה, כשקלטתי מה קורה וביקשתי לקום, כולם כבר היו מסודרים...)

אבל השיא היה כשהנהג סגר את הדלתות, ופתאום אנחנו רואים את כל החבורה שהשארה למטה. בחורי ישיבות וסבא עם זקן מלבין. בין הגילאים 7-77. מחזיקים ידיים, מתפרסים למעגל לרוחב המדרכה ומתחילים לשיר בקצב: מ"מה, אשיב לך!!!! והכל שלך!!!!!"
כל הנוסעים הלא מאמינים נצמדו לחלונות האוטובוס כדי לראות את הבלתי יאמן:
"ו-א-נ-ח-נ-ו-עמך, עמך וצא-נך!
ה-חפצים
ל-ע-ש-ו-ת- -ר-צ-ו-נ-ך-!!!!!"

 

[Art Studio]

איזה נגמרו הסיפורים. איזה.
אין סוף.

הזמן: יום שישי בצהרים.
המקום: קו 450 בין טבריה לצפת.
המצב: חום אימים. חם מאד. לח והביל.

יואו, מרגש!!!

 

[Art Studio]

הניקית "רחל ז." שמפרסמת אשכולות למסירת חפצים / ספרים - למרות שהיתה יכולה לקבל עבורם תמורה כספית, בחרה למסור למי שזקוק לחפצים אלו.

 

[יוסניו]

אתמול יצא לי לחשוב על האשכול מזווית אחרת

נכנסתי לתפילת מנחה לביכנ"ס כבר היה ממש בשקיעה, השטיבל שבה היה המנין האחרון היה מפוצץ, והוכרחתי להתייצב לתפילת שמו"ע באמצע מעבר,
באמצע שמו"ע שמעתי מאחורי אנשים כועסים, למה הוא מתייצב באמצע מעבר
נזכרתי, שכמה פעמים אני כבר גם חשבתי על אנשים למה מתייצבים באמצע מעבר,
ולא חשבתי אולי לא היה להם ברירה כי הגיעו במאוחר למנין אחרון, והחדר היה מפוצץ, ואין ברירה אחרת
תדונו את חבירכם לכף זכות
נקודה למחשבה

 

[צובעים בענק]

קיבלתי במייל:
"שמחת היצירה", ספרה של יוכי מינס,
גננת מאילת שהכינה ספר חמוד של פעילויות מגוונות
היא החליטה לא להדפיס את הספר אלא להפיצו בדרך מקוונת לכוווולם!
נא להפיצו לטובת כל הילדים באשר הם:
במקלטים, בממ"דים ובכל חזית שהיא בארץ.

מצורף---

 

[מנחם מלוין]

שמתם לב שהאשכול הזה הפך כבר מזמן לכוח מפעיל ולא רק לכוח משמר?
אנשים נזכרים באשכול באמצע החיים ומשפרים את מעשיהם לפי צורת החשיבה הנלמדת כאן!!!
אשריכם עם קדוש.
ממנחם

 

[hafakot]

היום מסרתי סדנא לילדות שבאו גם עם האמהות. אהבתי לראות איך האמהות העדיפו לתת לי להפעיל את הילדות ופשוט חילקו בינהן באהבה ובשמחה עוד ספר תהלים...
אשריכם ישראל.

 

[תמנתי ווב דיזיין]

הנה היום חסכתי לכל השכנים שלי לרוץ למטה למקלט, כי אמרתי להם שצבע אדום התריע קרוב אבל לא לכיוון שלנו אפילו שנשמע אזעקה אצלנו. הכוונה לתוכנה שהתקנתי מפה.
חסכתי להם טרטור, במיוחד לשכנה שלי שהיא אחרי ניתוח בטן.
חשבתי שזה מתאים לפה גם

[מותר לספר גם על יוזמות אישיות, או רק של אחרים?]

 

[Shaniart]

[מותר לספר גם על יוזמות אישיות, או רק של אחרים?]

http://www.prog.co.il/showthread.php?t=173929

 

[תמנתי ווב דיזיין]

לא לזה התכוונתי שניארט. האשכול ההוא בשבילי הוא הדרך היחידה לפעול משהו במצב הנוכחי במקום לשלוח מנות אוכל לחזית שאת זה אני לא יכולה לעשות.

מה שהעליתי למעלה, היה בעצם מעשה חסד של מישהו מפרוג שבזכות הצבע אדום שצורח לי מהמחשב, ידעתי לאן הטיל מכוון ויכולתי לחסוך טרחה מרובה. כל הקרדיט לפרוג

 

[Shaniart]

את לא התכוונת,
אבל אני התכוונתי לעוד סנגוריה..
תבורכי!

 

[tuvyael]

מתוך אתר הידברות

בצומת שער הנגב הוקם מאהל התרעננות וחיזוק לחיילים שיוצאים ונכנסים לתוך הרצועה, וממנה

 

[נוי]

ירדתי אמש בשעה מאוחרת מאוטובוס בינעירוני עם תינוקת רכה.
התקשרתי לבעלי שיחכה לי ליד התחנה. הוא אכן הגיע בזמן, פנה לתא מטען בעוד אני יורדת מהאוטובוס.
בזווית העין אני רואה בנאדם ניגש אליו ושואל אותו משהו, תוך כדי פונה אלי ישה נחמדת ומבררת האם אני צריכה עזרה. אמרתי לה:"תודה, הנה בעלי פה!" ובעלי מתקרב אלי:"איזה זוג! ראית? גם הוא ניגש אלי לברר עם אני צריך עזרה!" הזוג הצעיר הזה היו סתם ככה באמצע הליכת לילה, במקום להיות שקועים בעצמם, ראו אוטובוס ומיד רצו לנסות לעזור למי שצריך!

 

[tuvyael]

...

תלמידים בישיבה התיכונית אמי"ת בשדרות, שמעו שמורתם שילדה זה עתה צריכה לעבור דירה בזמן שבעלה מגויס למילואים. הם החליטו לפעול למען המורה ולעזור לה בפינוי, שיפוץ וצביעת הדירה.
מעשה החסד הזה הוא אחד מרשימת חסדים מרשימה שהתלמידים בשדרות עושים למען התושבים והחיילים, שנמצאים לידם בעיצומו של מבצע מתמשך.

 

[ariels]

שכנה יקרה דפקה אצלי אתמול בשעת ערב, עם דף ועט
(ועד בית? שאלתי את עצמי, אבל אז נזכרתי שאני ועד בית.....)
היא עוברת בין כל השכנות ומארגנת ארוחות בוקר מפנקות לשכנה צעירה שילדה.
כל בוקר, כולל ערב שבת.
אישית, כלל לא שמתי לב שהיא בבית, כי "תקוע" לי בראש שהיולדת הצעירה הלכה לאמא שלה, ובטח מתפנקת שם יותר ממה שאני התפנקתי בכל הלידות גם יחד (בלידה הקודמת היא התארחה אצל אמה למשך חודש).
אף אחת לא שמה לב שהיא חזרה מאמא שלה אחרי ימים ספורים, חוץ משכנה טובת לב אחת (שבכלל לא גרה בקומה שלה), ואז - ב"ה נידבה את כל השכנות למצווה המקסימה הזו.

 

[ariels]

ועוד:
בעלה של חברה קרובה שעובד מאוד קשה, ובד"כ יוצא מוקדם וחוזר מאוחר בלילה.
העבודה שלו מאוד מחייבת ואין לו אפשרות כמעט אף פעם לקחת חופש.
אבל מוצא זמן בסוף היום לגשת לכולל ערב של בעלי תשובה, עולים חדשים, וללמוד איתם שיעור.

(אגב, השבוע היא סיפרה לי שכל התלמידים (ביוזמת ראש הכולל) יוצאים פעם בשבוע לדרום - לחזק את החיילים - כל יום ראשון, כבר 3 שבועות)

 

[שירי כהן]

תראו מתי פתחתי את זה...
http://www.prog.co.il/showthread.php?t=174380
ועכשיו מתקשרת אלי אחת הניקיות המדהימות מכאן -
שטרחה לכתוב לי כבר קודם שהיא עתידה להיות שם מתישהו,
שהיא נמצאת עכשיו באיקאה..
ואין לכם מושג איזה חסד גדול זה בשבילי!!!
תודה צדיקה.

 

[noas]

עוד סיפור:
טיול מאורגן באוסטריה.
בדרך חזור לשדה תעופה במינכן נתקע אחד האוטובוסים
בזמן ההמתנה לאוטובוס אחר חליפי,
שמים לב האנשים שהם נמצאים ליד מחנה דכאו.
מיד אחד האנשים אמר שבטח זה לא סתם קרה שם.
אני לא יודעת מה בדיוק עשו שם, תיקון או משהו כזה...
ובסוף פוצחים כל הגברים בריקוד ובשירה ...
שמעתי את זה מביתי שהיתה שם , כל הנשים ישבו מרותקות ומרוגשות..

 

[מנחם מלוין]

אתמול פגשתי זוג נחמד
באו לבקר פצוע צה"ל בבית הרפואה תל השומר
כשאמרו להם שהחייל הפצוע מאושפז בעצם בברזילי
החליטו ללא היסוס לנסוע לשם -לאשקלון
רק הם התלבטו אם בינתיים לבקר פצועים בתל השומר בנוסף לחייל שאליו התכוונו לבוא.
שלא תחשבו שהחייל הוא ידיד שלהם, הם כמעט לא ידעו את שמו.