אשכול הסנגוריה הגדול

[ALOFAN]

הייתי בכותל עם עגלה בחום, בחזור תפס יהודי את העגלה וסחב אותה לאורך כל המדרגות מהכותל עד סוף המדרגות ברובע היהודי. [שזו דרך ארוכה]

 

[פוינט ק גת]

הייתי בכותל עם עגלה בחום, בחזור תפס יהודי את העגלה וסחב אותה לאורך כל המדרגות מהכותל עד סוף המדרגות ברובע היהודי. [שזו דרך ארוכה]

מזכיר לי שירדתי עם עגלה מהרובע לכותל.
כל הזמן אנשים סביבי רק רצו לעזור לי עם העגלה, אפילו כאלו שעולים.

 

[רִפְקִי.]

עברתי היום ליד מסעדה חלבית, כמה מהעובדים בעלי חולצות טריקו צהובות מלאות בכיתובים, ונעלי ספורט ממותגות עם שרוכים זורחים משוחחים ביניהם על איכות האוכל במסעדה.
"אנ'לא אוהב חלבי", התלונן הראשון תוך שהוא מעביר יד על הקוצים בשערו "מה לעשות, לא מתאים לי".
"טוב", השיב לעומתו בעל העגיל הגדול מכולם "אבל אתה חייב להתרגל, עוד מעט תשעת הימים" (!!!)
השלישי גרד בפדחתו שהיתה למרבה ההפתעה מרוקנת מכל ואמר: "תשעת הימים האלה... זה לא משהו שהתחיל אתמול? כלומר", נבהל, "כבר אסור לאכול בשרי?"
"תראה, אני לא לגמרי מבין בזה" הרגיע אותו אותו אחד עם העגיל "אבל נראה לי שאתה יכול לאכול בשר, זה רק בין המצרים עכשיו (!) זה בסדר."

אם לא הייתי רואה, לא הייתי מאמינה שהתינוקות האלו, שנשבו, הם אלו שאומרים את הדברים האלו: תשעת הימים, בין המצרים והמודעות הזאת לעניין של האוכל הבשרי.

אשרינו. ישראל. אשרינו.

 

[Art Studio]

עברתי היום ליד מסעדה חלבית, כמה מהעובדים בעלי חולצות טריקו צהובות מלאות בכיתובים, ונעלי ספורט ממותגות עם שרוכים זורחים משוחחים ביניהם על איכות האוכל במסעדה.
"אנ'לא אוהב חלבי", התלונן הראשון תוך שהוא מעביר יד על הקוצים בשערו "מה לעשות, לא מתאים לי".
"טוב", השיב לעומתו בעל העגיל הגדול מכולם "אבל אתה חייב להתרגל, עוד מעט תשעת הימים" (!!!)
השלישי גרד בפדחתו שהיתה למרבה ההפתעה מרוקנת מכל ואמר: "תשעת הימים האלה... זה לא משהו שהתחיל אתמול? כלומר", נבהל, "כבר אסור לאכול בשרי?"
"תראה, אני לא לגמרי מבין בזה" הרגיע אותו אותו אחד עם העגיל "אבל נראה לי שאתה יכול לאכול בשר, זה רק בין המצרים עכשיו (!) זה בסדר."

אם לא הייתי רואה, לא הייתי מאמינה שהתינוקות האלו, שנשבו, הם אלו שאומרים את הדברים האלו: תשעת הימים, בין המצרים והמודעות הזאת לעניין של האוכל הבשרי.

אשרינו. ישראל. אשרינו.

הצטמררתי. דמעות בעינים.

 

[משבצת 2]

אשכול מחזק ומעורר גאווה!

הסיפורים פה מזכירים לי שבעלי ביום כיפור שעבר בדרך לתפילה נתקעה לו הטלית באיזה גדר או משהו.
תוך כדי שהוא מנסה לחלץ אותה הגיעו בריצה שני בחורים חילוניים "לא! הרב! אנחנו נעשה את זה!" והתכופפו ועבדו ושחררו את הטלית ואז נגשו בהכנעה ובקשו ברכה....

 

[מור]

הלכתי ברחוב, עם משקפי הסנגוריה שנתנה לנו "מילה בסלע"-
כמה שלטים צדו את עיני:

-" בשעות הבוקר התשלום בחנות הסמוכה" וכמובן ברור להם שישלמו....
-"להכניס תשלום לקופה בצד שמאל"

או :
-"גמ"ח אבידות הגן- אם אבד לכם משהו בגינה ניתן לקבלם אצל משפ' ..."
-""נמצא שעון יד ..."

השלטים מסנגרים בעד עמם.....

 

[כוכב מאיר]

מסופר על רבי משה לייב מסאסוב זצ"ל (היה ידוע בפדיון שבויים) פעם אחת נכנסה אליו אשה מרת נפש ופרקה אצלו בחדר את כל מצוקותיה, והם היו רבות, לאחר שיצאה הרגיש הצדיק שאינו יכול יותר להתרכז בעבודת ה' ליבו היה מר עליו מרוב הצרות ששמע, יצא הצדיק לטייל קצת לאויר היום אולי זה יעזור לו, והנה הוא רואה יהודי עטור עם תפילין כנראה באמצע התפילה ידו אחת ... מושחת את גלגל העגלה עם שמן מכונות ! וידו השניה ... אוחזת בככר לחם והוא אוכל ברעבתנות כשהוא נהנה מכל ביס, הרים הצדיק עיניו לשמים ואמר: אה ! ליהודי טוב בחיים !!! ב"ה הוא שמח ! וזה נתן לו הרגשה טובה כל כך שהוא יכל לחזור לעבודתו הקדושה, הוא לא עשה חשבון וכי זו תפילה ? האם היהודי נטל ידים ? היכן הוא יברך ? וכדו' הוא ראה שליהודי טוב בחיים וזה עשה לו טוב (כמובן שאסור לנהוג כך, אבל הצדיקים רואים את הטוב שבכל דבר)

 

[לאה ולדמן]

כל מיני מילים שנאמרות או לא...
כל מיני מעשים שנעשים או לא...

כל מה שנכתב כאן, אבל בעיקר, כל מה שלא...
מעשים קטנים הנעשים בצנעא, ועין לא שזפתם

עמוק עמוק מתחת לפני השטח, יש ים עצום של...
מי כעמך ישראל!

 

[פוינט ק גת]

שמעתי מבעל המעשה, שבערב פסח ישב בבית כנסת ריק לבדו, פתאום נכנס בחור צעיר, חילוני, ועם דמעות בעיניים ניגש לשאול אותו, מה הדין אם אמא שלו לא מוכנה להוציא את החמץ מהבית, האם הוא עצמו יכול למכור אותו לגוי?...

 

[שמואל גרינשטיין]

להתחיל לכתוב לכם על התלמידות הצדיקות שלי?
על זו ששומרת שבת לבד בבית (גם כשמנתקים לה את הפלטה...)
על זו שמכספי חסכונותיה קנתה מערכת כלים חדשה לפסח כדי שיהיה כשר
על זו שהחלה לגרוב גרביונים גם בחום וגם כשכל החבר'ה בשכונה יורדים לחייה בשל כך.
על זו שלמרות הצעקות שקבלה בבית הלכה להצהיר על דתיותה כדי לקבל שחרור משרות צבאי.
על זו שהתקשרה אלי באחד מימי החופשה בשעה 11 לשאול אם עדין מותר להתפלל שחרית - כי רק עכשיו קמה.
על זו שזורקת כל בוקר את הסנדביץ' לפח - כי אבא שלה מורח לה ממרח שוקולד שעשוי מחלב עכו"ם
על זו שלא אכלה את הבורקס פיצה שהבאתי להן (על אף שהיא מאד אוהבת) כי אמא שלה בודאי הכינה ארוחה בשרית והיא מאד תפגע אם היא לא תאכל (זאת לאחר שבררנו במאפיה והתברר שהם שמים גבינה צהובה אמיתית)
ועוד רבים לאינספור הסיפורים, יש לנו בבית הספר קלסר מלא בסיפורי יהלומים כאלו
ירבו כמותן בישראל.

ותודה למילה בסלע על פתיחת האשכול. הוא מרגש. הוא מפעים. הוא מדהים.

חני

 

[סא איור]

אשכול מרגש ממש...!
כשרציתי לחזור הביתה מטלזסטון ובידי פעוטה רכה ואני לבד עם שקיות ותיקים[ שאותם, עזרה לי עובדת מהתינוקיה להעביר לתחנה- עוד זכות!]
נעצרה אישה שמיהרה לחזור לביתה עם הקניות להתכונן לשבת.
כשראתה אותי - נשארה לחכות בתחנה עד שהגיע האוטובוס- והעלתה את כל הכבודה עימי.-"זאת המצווה שלנו" כך אמרה- כשאני ובנותי רואות יולדת עם תינוק- אנחנו עוזרות לה להגיע לבית ההחלמה שנמצא ממול- או לחלופין- לאוטובוס.
מרגש!

 

[מנחם מלוין]

גם אני מודה למילה בסלע על שגרמה לכולנו להתרגש ולשים לב לכל כך הרבה קדושה וטוב שנמצאים סביבינו. ומכח מה שהקדושה ניכרת ומתעצמת עולה זכותם של ישראל בשמים.
אני כבר חושב הלאה ושואל מה מזה ישאר איתנו להמשך? (מתוך אמונה ותקווה שהקוצב חיים לכל חי ימשיך לחיותינו בעולמו המאתגר והנפלא). איך אפשר לקחת את הראיה הזו, של לדון לכף זכות ולשים לב לזכויות, לתמיד -לימים שבהם שהקסאם לא מחולל בנו פלאים כאלה.
מדוע אנו בוחרים לפעמים לחפש את הרע והחסר? מה אנו מרוויחים בכך?
האם כשמסתכלים על הטוב שבחילוני (או על הטוב שבאישתי ובאחי) זה מחליש אצלינו את אהבת הטוב?
אני לא יודע. מה דעתכם?
אם מישהו רוצה הוא יכול להעביר את השאלה הזו לאשכול אחר.

 

[מזל בן הרוש]

אני קוראת את האשכול ויש לי דמעות בעיניים. פשוט לא להאמין! מי כעמך ישראל!
לי זה ישר הביא את המחשבה שאולי אני לא עושה מספיק ומה עוד אני יכולה לעשות ולתרום...
וברוך ה' עלו לי עוד דרכים לתרום ולהתחזק - שזה גם יהיה לזכות עמ"י וחיילנו.

ולא יכולתי באותו אשכול סנגוריה לא להזכיר את ההאנשים המדהימים שהיו איתנו,
כשלפני מס' חודשים בעלי היה מאושפז מס' חודשים ארוכים,
ראשית אציין את שכנותי היקרות שהתגייסו לעזור ולשמור על הילדים בצהריים כדי שאוכל להתפנות ככל שניתן לטיפול בבעלי. במצבים כאלה מגלים כמה חשוב שכן קרוב מאח רחוק.

ומעל הכל אני חייבת לציין משפחה יקרה שגרה לידנו ובלי להכיר אותנו כלל התנדבה אותה אישה מדהימה להביא את בני התינוק מהמעון ולאסוף את 2 הבנות הגדולות (4-6) מהגנים ולשמור על שלושתם בכל פעם שהתבקש עד הערב כולל מקלחות וארוחת ערב.
בלי לצפות לתודה, בנתינת תחושה כאילו זה כלום בשבילה- כאילו אני עושה לה טובה שאני מסכימה לה לשמור עליהם, בלי לשאול שאלות ובלי הגבלה ועם כזו אהבה לילדים ללא גבולות, עד כדי שהילדים לא רצו לחזור הביתה. ובלבד שאוכל להתפנות בכל ראשי וכוחותי לטיפול בבעלי.
פשוט נפעמתי לגלות שיש כאלה אנשים בעמ"י. היא הפכה את התקופה לקלה יותר ואפשרית.

(מיותר לציין שתקופה זו הפכה אותנו לחברות טובות.. כשמגלים כזו אישה מדהימה.. זה מתבקש)

 

[כוכב מאיר]

מזכיר סיפור שהתפרסם לפני מס' שנים, אברך נקלע שלא ברצונו - כמובן לבי"ח איכילוב בת"א ביום כיפור, כל הזדמנות שהיה לו הוא 'ברח' לבית כנסת סמוך 'לחטוף' תפילה במנין, לקראת תפילת נעילה הוא הצליח ללכת לבית הכנסת, כשהוא מגיע הוא רואה מס' בחורים שלא נראים שומרי תו"מ יושבים על מדרגות בית הכנסת עם לחמניות/פיתות/באגטים בידיהם ! אברך דנן נזכר שהוא בעצם בצום ! ועכשיו הקיבה התחילה לדרוש את שלה וכל ישוב הדעת שלו התפוגגה, הוא נכנס לביהכ"ס ורואה שיש עדיין מס' דקות לפני התפילה, הוא ניגש לרב ביהכנ"ס כשכולו כועס והוא טוען שצריך לגרש אותם, מה זה החוצפה וכו' וכו' אומר לו הרב: לא הבנת, הם מגיעים לכאן כל שנה ומחכים עם האוכל ביד כדי לשמוע את תקיעת השופר ולשבור את הצום !!!

 

[יעל]

ילד צדיק,
שכל פעם שהוא שומע מהמחשב "צבע אדום" הוא פותח ספר תהילים ואומר פרק.

 

[שריתs]

מילה בסלע- וכל הניקים כאן, אשריכם!!
הדמעות טשטשו לי את המסך.... אני מאמינה שגם לכן...
וידוע שאדם שמסנגר- רואה את הטוב בחברו, משמים מסנגרים עליו...
עוד נקודה מרגשת -
נשות ישראל צדקניות- שמקבלות הודעה ביום חמישי בלילה- שמחר עושים 40 נשים הפרשת חלה עבור מישהי הזקוקה לישועה- זיווג/זש"ק וכו'...., והן אפילו לא מהססות- ומיד מצטרפות !
יום שישי חורפי קצר??- זה לא שיקול בכלל,
לא זקוקה ל2 ק"ג חלות?? נו, גם זה לא חשבון...
העיקר להשתתף בתפילות עבור מישהי- שספק אם הן מכירות, וספק אם היא יודעת שכך עושים למענה...
אשרינו מה טוב חלקנו!

 

[742]

אני לא יודעת אם אתם זוכרים אבל ערב ר"ה שעבר פרסם מנכ"ל חילוני שהוא מתפעם כל פעם מחדש מהיושר של העובדות החרדיות, שהוא מוצף במיילים של בקשות סליחה, או גזל.. שמורידות שעות ואפילו ימים כי אולי אם תצרפו דקה לדקה שבה הן פטפטו וכו'... זה יכול להצטרף לשעה ולכן הן מבקשות להוריד להן שעות מהתלוש...
עד היום זה מרגש אותי..

 

[מכלול]

עקבתי אחרי האשכול המדהים הזה בימים האחרונים, והתלבטתי אם לפרסם את דברי.
אבל אחרי שאני נתקלת במקרים כאלו דוקא מחברות הפורום שוב ושוב, אני לא יכולה שלא להעלות את זה.
מדי פעם יוצא לי ליצור קשר בפרטי/במייל עם מישהי מהפורום כאן, בעזרה מקצועית או בכל ענין אחר. לרוב אני בכלל לא זוכרת שמות של "ניקיות" מכאן, ואני כ"כ מתפעמת שיש כאלו שזוכרות, שהן הבינו פעם בפורום שאני בחורה, או כאלו שתוך כדי התכתבות נודע להן "במקרה" שאני רווקה, והן מנסות לעזור בענייני שידוכים. הן לא הכירו אותי אתמול ולא יכירו אותי מחר, ובכל-זאת, הן רוצות כ"כ לעזור! איזו הרגשה טובה ומחממת את הלב!
במקרים אחרים, מרגשים לא פחות ואפילו יותר, אני נתקלת בכאלו שהן לא "בקטע" של הצעות שידוכים, אבל הן שואלות את השם המלא ושם האמא, כדי "להזכיר אותך בתפילות". נתקלתי ב"תופעה" הזאת לא פעם ולא פעמיים, וכל פעם מחדש זה מצליח לרגש אותי.
"מי כעמך ישראל", כבר אמרנו?!

 

[השראה]

יש לי משהו ממש מהימים הללו:

אחי הצדיק שנאלץ לברוח מאימת הטילים עם שלושת ילדיו הקטנים לבית של הוריו,לא מותר על לימוד שלושה סדרים רצופים. הוא נוסע כל יום חצי שעה לישיבה קרובה לומד שם מבוקר ועד ערב שבהפסקת צהרים הוא נשאר בבית המדרש ולא אוכל עם הבחורים בחדר האוכל מחשש גזל.

(אל תדאגו, סידרנו לו מקום לאכול..)

וגם אישתו שמסכימה לוותר על בעלה בימים טרופים אלו מהבוקר עד הערב ולהשאר עם שלושה קטנטנים לבד.

 

[יוסניו]

http://www.prog.co.il/showthread.php?t=173670