אשכולנו מתכנס לו לסיום ולשיפוט, ואני לכוד כאן בתווך.
אז ראשית, כולם אהובים כולם ברורים, הסיפורים נפלאים המסרים מהדהדים. וכל מה שאכתוב כאן יגע בעיקר לנקודה הבאמת מאוד ספציפית ומקומית של האתגר, כך שמן הסתם אין התאמה בין הסיפורים היפים והמושכים לבין השיפוט שלי.
אז דיברתי דיי, וקדימה, לעבודה.
והדירוג לפי הפרמטרים הבאים.
א. כמה נהניתי מהסיפור...
ב. דמויות או סצנות שמצוירות היטב עם הפרטים הקטנים.
ג. היעדר סופרלטיבים. (כל סופרלטיב, מוריד).
ד. קצת קריזה, (כי בינינו, לא התכוונתי כששלחתי לתחרות הקודמת שאצטרך לעבור על 23 סיפורים).
נתחיל לפי הסדר
1. אנחנו אצל סבא
דמותו של הסבא שמסתדר בעצמו מלא חיים וכוחות, שגם לא ממש סומך על הנכדים הקטנים שלו... מקסימה. הנסיעה גם כן, פלוס התיאור של ההתמודדות עם הנחל הטרי נפלאה.
ובכלל, זה סיפור מתוק, עם מסר מתוק עוד יותר. בהצלחה לכולנו בחיבור של הדור הצעיר עם הדור הקודם
'דמות אוטנטית', יש לעיין אם זה מתאים לאתגר.
2. רבה מה יהיה הסוף
קודם כל נהניתי מהסיפור בתוך סיפור כאשר הסיפור הפנימי נוטל לעצמו חירות מכל כללי האתגר, כי הרי אנו מתארים כאן מה
הוא עשה, אז כעת כבר אפשר לתת לו דרור להתבטא איך שהוא רוצה,
הואלא נמצא באתגר קיץ.
ועוד בסוף הוא קורץ ואומר לאשתו שהוא תיעד במדוייק מה שקרה אצל הרב'ה מה שמהווה משחק ויכוח ישיר עם האתגר.
נפלא
נפלא
וכהוכחה שזה לא מחוסר יכולת, אז כל שאר הסיפור אכן מתעד פרטים מדוייקים ומציאותיים, החל משרעפי הקודש של הרב'ה שליט"א, בתחושת החסיד שמשפיל את מבטו ומשאיר לנו להבין כיצד הוא מרגיש (מיואש, מבוייש, לאה), וכלה בתחושות המבוכה כאשר הוא בא לכתוב שמבוטאות בלחיצה על העט ודפדוף.
3. שריפת נשמה וגוף קיים.
רעב נפתלי הוא דוגמא חיה למה שיכול לקרות למי שרואה את המציאות רק מהפרטים ולא מהתמונה הכוללת. (שוב מכה לאתגר..), או יותר נכון, רעב נפתלי הוא דוגמא לאדם שמסדר את כל הפרטים בתבנית הידועה רק לו. ובקטנה, זה באמת קורה לכולנו.
ודווקא לכן, כדאי לפעמים להשאר בפרטים הקטנים ולא לבנות על עולם ומלואו שמתנפץ בסוף לרסיסים לעינינו הנדהמות.
וכמעט אין שימוש בתיאורים שאינם פיזיים ומציאותיים.
לגבי השימוש בפועל 'מרוגש', ו'בהתרגשות', הייתי מוותר על זה בהקשר לאתגר הנוכחי.
4. פינת המחשבה
הוא נגע בקיר בכף יד שמאל, ועוד ועוד, ממש נפלא, תיאור גופני לחלוטין שמעביר איתו תמונה נפשית ברורה ונהדרת בלי להזדקק לשום 'קביים' וההתחלה מעידה על כל ההמשך, ולא פלא, הבחירה לספר מראשו של ילד מכריחה אותנו לא לחשוב במושגים גבוהים מידי, ולהתמקד בידיים ברגליים במדף בלשון, בגננת מרים ובכל שאר הפרטים הקטנים שיצרו את התמונה המיוחדת הזו.
5. האוטובוס הצהוב והמסעיות
זה היה סיפור מפחיד עם פאנצ' עוד יותר מפחיד. אימה פחד וחרדה, והמדהים הוא ששלושת הפעלים הללו לא הוזכרו לאורך כל הסיפור.
כמו כן באמצע, כאשר ציפי נמצאה אין שום 'שמחה' ו'התרגשות' אך פשוט לא צריך להוסיף זאת זה התיאורים מדברים מאליהם.
6. ניעור שכזה
איזו שובבות נחמדה עם צלצולי בצ'פר מאיימים.
ת'אמת שלא הבנתי בדיוק את המשחק, אך דבר אחד ודאי, ברור שפספסתי משהו רציני ביותר בשנות הילדות, אני חושב אפילו לפתוח על זה אשכול, אולי 'אלקסתימיה וגרביים' או משהו כזה.
אבל למה אנו המבוגרים אין סבלנות למשחקים האלו? למה?
ולאתגר שלנו. בלי קומפלימנטים וצלצולים, רק המון גרביים שעפות לכל הכיוונים (עם קצת ריח), אפילו אין שם למשחק, וזה פשוט מתאים. לאתגר, אפילו יותר מהזוגות שאספה שושי...
7. מחכים. למי?
איזו המתנה, איזו אכזבה, ואיזו קבלה. וכל זה בפחות מ300 מילה.
הידיים רועדות בהתחלה וכמו בשביל לסגור מעגל הן רועדות גם בסיום מסתפקות אם לגעת או לא, להכיל או לדחות, הן רועדות אך הלב מרגיש וחש את התפקיד ואת השליחות, ואז הוא זוכה גם לקרבה.
התיאור גם אמין, היולדת אמנם מתחברת מיד, אבל האמא חוששת היא לא מתקרבת, מפחדת להקשר, למי היא נקשרת כאן? אלוקים!
מרגש מאוד, ונותן כוחות להרבה נסיונות בחיים. ה' יודע לאן לשלוח כל נסיון.
ולאתגר, אין שום תיאורים וקומפלימנטים, אך מאידך כמעט לא הרגשתי תיאורי פרטים, איך זה יכול להיות? לא יודע! בקושי אני יודע לכתוב משהו וכבר מינו אותי כאן למבקר ספרות.
משהו משונה. מ"ם רותי רפפורט, יש לכם פתרון לחידה
8. פיקות סגולות.
כבר לעיל כתבתי שהבחירה לכתוב ממבט של ילד היא בחירה מוצלחת לאתגר הזה, לילדינו יש הסתכלות פשוטה על העולם. אולי אפילו כדאי לנסות לקרוא כל סיטואציה בעיניים של ילד, זה בטוח יקדם אותנו בהבנה של הילדים שלנו.
ועכשיו לכתיבה. (קודם כל אסתכן בניחוש, שהאיש החילוני הוא מאפיונר ורבה שלומפר הסתבך עם השוק האפור, אבל הילדים כמובן לא מבינים זאת, מה שמשאיר למנהל את הפריבילגיה לומר לידלים שבגללם עזבו שני רב'ס, כלומר הוא לא אמר אבל זה מה שהילדים הבינו).
הכתיבה אמינה, ולראיה, ניסיתי לחשוב בן כמה הילד ואמרתי לעצמי 11, ואז אני גולל לתחילת הסיפור ומגלה שהוא אכן בכיתה ה', (זה אולי פער של שנה, אבל אל תתפסו אותי).
(ואגב, זה גם צורה לאגף את האתגר, לספר את הפרט הזה של מספר הכיתה בתור כתיבה של ילד שמציג את עצמו. לאגף את האתגר כמובן זה לא מילה גסה, אלא זוהי דרך להעביר נתונים
בלי שהקורא מרגיש שדוחפים לו ידע סתם, הופכים את הידע לחלק מהסיפור. ההבהרה הזו אגב גם לעבדקן).
ומה עם הפיקות? רבנן? כמה חבל..
9. מטסים ופסיכולוגים
נתן, מה אני יעשה עם מה שכתבת לי? סופר מקצועי לביקורתו של עקום הקולמוס?
הרי זה מצחיק.
(ובמחשבה שניה, כנראה שלזה התכוונת, אגב, אחרי שקניתי את געציל, עשיתי חשבון שאם אתה קורא את כל הספר אתה יוצא במחיר של פחות מאגורה לבדיחה, שווה, לא?).
והמסר, הו, , כמה חשוב ללכת ישר...
אגב, מדינת ישראל שולחת אנשים לפסיכולוגים, אבל אצלנו הולכים ישר, לכן הולכים רק לטיפול רגשי ולא לפסיכיאטר, נס שיש מכבסות מילים נפלאות שכאלו.
ועכשיו נתן, קצת ברצינות אני באמת לא מסוגל לשפוט קטע שלך אתה כולך כותב מהמציאות ותוך כדי מלגלג עליה שזה גדול עלי, אני משאיר את הקטע שלך למנהל והמנהלת הנכבדים
10. זקן מסכן
האיכר, השואב, והילד. שלוש דמויות הכרנו בפחות מ170 מילים, ואני חושב שכל אחד מאיתנו היה מזהה אותם ממרחק.
האיכר המסכן והאומלל שלא מצליח להחזיק את עצמו והוא חסר ישע בפני כל חוליגן
השואב האיתן והחסון (הוא שואב מים הרי), וגם הילד שלא מוצא את עצמו, ג'ינג'י, (סליחה מהכתומים), עם ידיים מתעופפות והוא עצמו עובר לסירה באיזו דרך מבהילה.
הערה קטנה: קצת חסר סיפור. אבל לגבי האתגר זה מספיק בהחלט.
11 הסלולרי והשמש שלא זרחה
יש אנשים שאצלם החלוקה הפרימטיבית וההזויה בין פרטים למכלול, בין רקע לצבע, בין תואר לפועל, ובין כותרות לרסיסים פשוט לא קיימת אצלם. האתגר הזה הוא רק לאנשים פשוטים כמובן.
מה אני מתכוין?
אצל יואב, כל פריט הוא עמוס במשמעות, רמזור, אספלט, קופת צדקה, הוא בכלל לא מתכוון לרמזור שלנו דייקא, הוא מתכוון לרמזור שנמצא בעולם האצילות. כל פרט בסיפור הזה הוא לא פרט אלא מושג, כל צבע משמש כרעיון.
מקווה שהובנתי, לפחות כמו הסיפור של יואב..
וכמובן -
=======================================================
נ.ב. הפרשנות על אחריותכם בלבד!
12 סרט בהרצה מהירה
הקטע הזה הוא מפחיד, ולא, לא בגלל הסיפור שבו, אלא בגלל שהוא הצליח להכניס אותי פנימה ולראות את המציאות ישירות דרך העיניים של הגשש (גוף ראשון, מי שזה לא יהיה).
הגשש לקח את האתגר הזה לשלב אחד נוסף והוא לא רק מספר לנו על המציאות, אלא הוא שוטף אותנו בפריטים ונקודות במהירות מסחררת.
אנחנו לא מבינים את המציאות ברגע הראשון, וזה לא סתם, זה בגלל שגם המספר לא הבין אותה ברגע הראשון והוא הצליח להקפיא את אותה הסתכלות ראשונית ולהעבירה אלינו במלוא עוזה ועוצמתה.
מה שכן, זה קצת כתב חידה, זה מעניין ומסקרן אבל יש לעיין האם עונה על כללי האתגר, מצד שני, גם החידות יפהפהיות ופתרונן מכניס עוד יותר לתוך הדרמה.
נתייעץ עם המנהלים.
13. המציאות ואנחנו. והצעות עבודה
כמה מוכר. וכואב. וקשה. וכמה עוצמה בהחלטה של מיכל. אל דאגה, זו החלטה בונה והיא לא תתחרט עליה בהמשך. (רק שתשים לב לא להמעך בעבודה.. המלצה אישית שלי).
סיפור טוב עם מסר חשוב
אהבתי את תחושת הזמן הנמשכת מהשולחן הריק דרך הירקות הנקצצים כשההחלטה מתקבלת כבר למול הצלחות הריקות.
היו כמה סופרלטיבים כמו, בחיוך 'מרוצה', 'אבל בתוכה סער הכל', אך בהחלט יתכן והסיפור יפה יותר כך מאשר אחרת
14 המסך המקלדת היתושים והמחשב
אייאיי, המחשב. איכשהו הזמן עובר איתך מהר מידי. (אגב, יש כלל אצבע שאומר שמה שאומרים שלוקח חצי שעה במחשב לוקח שעה, וככל שיורדים בסכום דקות הבסיס המכפיל גדל בחזקת 1.4 לכל מחצית)
בהתחלה התעצבנתי על זה שהכל בקטע אחד, בלי אנטרים ובלי הפסקות. רצף, רצף, רצף. בסוף היה נראה לי שזה בא לבטא כיצד מתבזבז הזמן במחשב כשמתגלגלים מענין לענין ועוד סידור אחרון.
ועכשיו לסיפור, מקיים את כל כללי האתגר, מספר ברצף את התסכול והקושי, את הבריחה מהעשייה, והסוף המר.
טוב מאוד.
הערה קטנה. קצת יותר מידי 'היא' ו'היה'. כדאי לחשוב לגוון, גם בכינויים וגם בניסוח (במקום 'היא' שרהלה למשל, וכן לא להתחיל כל הזמן במשפטים חדשים של 'היא', זה יוצר קיטוע של הסיפור. אפשר במקום זאת להמשיך 'וכשהברז נפתח והמים החלו לזרום ידיה מצאו ספל בתוך הכיור').
15 דנאל וצוק הערפילים
רואים שהכותבת מגיעה מקהילת מאיירים.
מה שאני לא יודע זה האם היא קראה לפני זה את ממלכה במבחן או את לוחמי התמורות. הרקע הסיפורי מתאים לקינן, לעומת זאת הערטילאיות וחוסר הבהירות מתאימים ללוחמי התמורות (או מחלק התמונים למצער).
על כל פנים לעניין האתגר, אין לי מה לומר חוץ מ-
יפהפה.
כל דמות בנויה , כולם מבינים שמידן הוא האח הקטן בלי שאיש יאמר זאת, הוא פשוט עסוק באפונים בשעה כה דרמטית, ריאה היא אחות דואגת מאחיה המתבגר שצריך להוכיח את בגרותו והוא עומד לעזוב אותה עוד רגע.
יצאנו לדרך עם דנאל ואביו, שמענו את צריחות הינשופים וראינו את המדורות העמומות מן המרחקים, הרגשנו את קסם הלילה.
ושוב-
יפהפה
16 טדאדאדם
איזה יופי, איזו פשטות
באמת יש אנשים כאלו?
או שזה רק בכאילו?
מה שנקרא בפי חז"ל 'אלו בני אדם ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה'...
והאתגר, נו טוב האתגר לא באמת חשוב כאן אחרי הסיפור הטוב והבריא הזה שמרענן את המחשבות שלנו על אנשים, על צרות, על תפילה, ועל ישועות.
אבל הוא בהחלט עומד בכבוד בכל הכללים, מספר לנו על החול ועל הגשם, על הירוק הרענן, הספה שחורקת והשלטים.
יישר כח
17. שתעבור עבודה כבר
זה כל כך מעצבן שקשה לומר על הכתיבה הזו את התארים שמגיעים לה.
אתה צורח תוך כדי קריאה דיייי, ופשוט לא מאמין לקרוא שוב ולגלות שלא היה כאן אפילו מילת גנאי אחת כלפי המנהלת.
והשילוב של ההודעות גם כן נחמד ביותר, נותן תחושת חשיבה משותפת ואת התפיסה הכללית של כל העובדות במקום לתת רק את המבט הפרטי של בעלת הגוף הראשון.
18. החתן שהוחלף
ת'אמת, שלא הבנתי את הסיפור הזה.
זה סוג של משל, מחשבות או חלום רע?
אבל נעזוב את זה כי לכך אין לי הסמכה ונתעמק בסיפור של האתגר.
וזה טוב, טוב כל כך. אף פעם לא חשבתי בכזה פירוט כיצד מרגישה כלה בתוך החניטה הלבנה הזו, ואפילו מאשתי לא זכור לי שסיפרה לי פרטים מיוחדים על כך. (יתכן ששכחתי, סורי, כבר לא פתחנו אלבומים לפחות תשע שנים אם לא יותר).
איזה מעצבן להרגיש את הזיוף במקום לחשוב על הדברים הגדולים, מזכיר לי בראש השנה שאני חוזר מהתפילה ואומר שהחזן זייף משהו ואשתי אומרת לי אבל מה זה משנה העיקר התפילה, ואני עונה, 'נכון, אבל זה הוציא אותי לגמרי מכל הכוונות' ומרגיש על זה זיפט.
ו-נא להסביר לקשיי קליטה כמוני את הפאנצ' של הסיפור
בבקשה
19. ניהול נקיון
פאה בלונדינית ונעליים אדומות לעומת ממוטפחות צבעוניות. קצת נכנס לתוך האיזור של פוליטיקלי קורקט, אבל לא נורא, הבנו את הרעיון אפילו שחלקנו בעד מטפחת.
והכתיבה כל כך טובה, שאני רציתי לברוח כבר בשלב של החור במפלס התחתון, וניסיתי ללחוש לגברת רוצי, תברחי, כל עוד לא תופסים אותך בפה בכוח בתור מנקה תנצלי את ההזדמנות, אבל היא לא שמעה בקולי, כנראה שבאמת תפסו אותה, והיא הגניבה את הסיפור במטוס ניר שהגיע אל העולם החופשי.
בקיצור, בהיר, נהיר, כל פרט הובהר בדיוק באור המתאים עבורו. 'הנעליים האדומות הובילו אותה וסייעו כו' לא ליפול בבורות בין המרצפות', משפט מקסים שמחבר את את הפער בין הפרסונה למקום, והוא מחבר אותו גם ממש פיזית, הנעליים האלגנטיות פשוט פוגשות את הבורות ואת הרצפה השמאטע.
ככה גם הלשון שלקקה את הזגוגית שמוצבת למול בליעת הרוק בשלוק.
נהניתי מאוד
20. פרוג והכדורגל
הלו?, הלו?, פרוג?, שומע? הגעת פה לכותרות של התחרות.
זה היה טוב. וגם, קצת לא נעים...
ובסיפור הזה אני שוב תופס, שכאשר מדובר בדיאלוגים האתגר נמס לעומתם, כי הם באמת מצטטים את האנשים, הם לא רק נותנים תיאורים אלא הם מכשירי הקלטה של השיחות, וכיוון שכך על רוב הסיפור אי אפשר לתת ציון ביחס לאתגר, אך בכל זאת שלוש הקטעים הראשונים מספיקים בהחלט. הם ברורים, נקיים, חדים, וגם משעשעים.
מצויין
21
אז קודם כל מזל טוב מזל טוב. (שואלים כמה הוא שוקל, נכון?)
והעמידה באתגר מושלמת (לא פשוט בהתחשב בנתונים).
הקול שעובר בתעלות, המוח, הלב, ההתייצבות, העינים והבערה.
מוצלח ביותר (וסליחה על הקיצור, אני כבר בסיפור ה21)
22. לג בעומר
צפניה, שרולי, שולי, שרי, עגלה, אוטובוס, אדרנלין (יש לעיין), טלפון, שירותים,ביתר, פספסו, פאה, המבשר, ערד, איפור.
אוהו, איזה לחץ הרגשתי כשקראתי תחת אגזוז מעשן שצריך לדווח עליו בדחיפות (יש למישהו ת'מספר? 04 משהו, נכון?).
רק דבר אחד לא הבנתי, למה באת בסוף?
כל כך טוב וחזק
פשוט מושלם
23. להעליב ולצאת בסדר 2019
זה היה מבחיל לקרוא את זה, כלומר, זה סימן להצטיינות של הקטע כמובן.
כל כך נכון, ולצערנו כל כך מצוי, וברוב המקרים הנפגע אפילו לא יכול להפגע והוא חייב להמשיך לשחק עסקים כרגיל, אחרת, מה? אתה ילדה? סך הכל אמרול'ך, יאללה תמשיך הלאה, מה כבר קרה. (ושוב התנצלות על הקיצור, עייפות החומר).
וכמובן, לזוכים
בחרתי מתוך הרשימה 7 סיפורים וביקשתי מ
@מ"ם שיכריע בעצמו
בתבונה אופיינית הוא הציע לי ללכת לפי מספר הלייקים בתוכם
וזה
מה
שעשיתי
והזוכה במקום המכובד
@palm
על סיפור שהכניס אותנו היישר לניו יורק הסואנת
הזוכה במקום מכובד ויוקרתי
@שני זאת אני :)
על סיפור עם קצב נפלא של פרות, בני אדם, ומה שביניהם
והזוכה במקום מכובד יוקרתי ומיוחד
@כנפיים
על סיפור מגובה 1.20
וכמובן, הפרס.
אז אני זכיתי בפרס שנמצא
כאן בתחתית ההודעה, הנני להודיע בזאת כי הזכיה מועברת אוטומטית לזוכה של תחרות זו.
@נתן גלנט לתשומת לבך
תודה לכולכם על הכתיבה הנפלאה
ועכשיו אכתוב מה למדתי אני מהאתגר הזה.
ראשית, ראיתי שאכן הכתיבה הזו של פרטים מוציאה הרבה הרבה טוב מהקולמוס.
הבנתי שאם רוצים לתת תיאורים באופן שיהיה טבעי, כדאי לשים אותם בפה של הדוברים (כמו שעשו עבדקן, יאן, ועוד מישהו כמדומני).
ותפסתי שאם לא נזהרים זה עשוי להיות כתב חידה.
אתם מוזמנים להוסיף גם כן מה למדתם/ן מהאתגר, ואשמח ללמוד מנסיונכם
יעקב
הנושאים החמים
