אתגר הספורט הכתיבתי | ז'אנר חדש נולד

  • הוסף לסימניות
  • #1
בואו נצבע לעצמנו קצת את החיים...

הרבה פעמים, כשאנחנו קוראים ספר חדש של סופר לא מוכר, ויש באזור מישהו בעניין, ברגע שאנחנו סוגרים את הספר אנחנו עוברים מיידית לנידון: בסגנון של מי הוא כותב? של Xהסופר או דווקא בז'אנר שהמציאה הסופרת Y. ושבוע אחרי שאנחנו מחליטים בסוף שזה בעיקר מזכיר את הקו ה סוחף של הסופר Z - נודע לנו שכבוד הסופר המוכשר לא המציא את הגלגל, אלא פשוט ייבא אותו מהספרות הכללית.

טוב, זה באמת לא פשוט ליצור ז'אנר חדש. והאמת, הרבה יותר לא פשוט לשכנע את הקוראים שזה אכן ז'אנר חדש...

אז בקיצור: הכותבים המוכשרים מכובדים לנסות וליצור את הז'אנר הלהיטי הבא במגזר!

רגע, שימו לב: ז'אנר חדש זה לא איזה שם של חסידות שעוד לא נהגה, או סיפור על איזה כפר נידח בבוצוואנה שאפילו במפות גוגל עוד לא הגיעו אליו, אלא - משהו חדש באמת!


והפרס?!
אני חושב שמי שיצליח לסחוף כאן את הקהל עם ז'אנר חדש - זה הפרס הגדול ביותר!! עתידו מובטח לו ככוכב זוהר בשמי הספרות החרדית. כל שאר הדרך שעליו לעבור עד הבבמה זה רק עניין טכני.

יאלא, להפגיז!!

להזכירכם: האשכול הזה נועד רק להעלאת חומרים. במידה ויהיה צורך יפתח אשכול נספח לאתגר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
ז'אנר חדש:
"אהמממ..." מלמל משה לייב
"אההאא" ענה לו אברום געציל
"אוהוהו" ניסה רונן להתערב בשיחה
"נו שא!!" היסו אותו משה לייב ואברום געציל
"גוערים בו", הסכים איתם צימרמן המתמיד, וחזר למשנתו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
"ז'אנר התלת מימד".

היות ואין לי זמן וכוח
אסתפק בכתיבת ראשי הפרקים של מתכונת הז'אנר החדשני "תלת מימד"
ויקרא חכם ויוסיף לקח.
(ואכבד בזאת את החברים לכתוב סיפור המבוסס על ז'אנר זה)

הנה המתכון החדש:

העלילה מורכבת מסיפור בגוף נסתר ובגוף נוכח כאחד.
דהיינו: במשפט אחד הסופר מספר את הסיפור 'מלמעלה' מה שהתרחש אי שם, בעבר הרחוק או הקרוב.
ואילו במשפט הבא בתפנית חדה, מספר גיבור העלילה את רגשותיו ותחושותיו האישיים ברגע מכונן זה.
ובין לבין משחיל הסופר משפטים משלו כתגובות על המסופר ועל צעדי גיבורי העלילה
(אני לא מתכווין לקטעים נפרדים המחולקים לשני הסגנונות, וכמו שיש בהרבה ספרים, אני מתכוין בתוך קטע אחד עירבוב של עבר והווה, נסתר ונוכח. מרגש סוער ומבקר כאחד.

נסו לדמיין את זה,
זה אמור להיות חזק ביותר.
נכון שיהיו אולי קטעים שיצטרכו לקרוא פעמיים כדי להבין היטב,
אבל זה יהיה שווה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אתגרתם אותי.
לאור הבקשות בנספח, אנסה ליצור משהו.

אני לוקח קטע שפירסמתי בעבר בפורום זה (בקישור זה)
ומנסח אותו מחדש עם הז'נאר החדש...
יאללה לעבודה.

הנה הקטע הישן כמו שהתפרסם בזמנו:

ובישיבה של מעלה - - -

שני הבחורים שעמדו ליד הבימה הרימו את ראשם מהמחזור, וחננו בסקירה מלאת סקרנות את המתרחש סביבם.
מבטיהם הצטלבו לפתע.
כאילו תיאמו זאת מראש, נפלט מפי שניהם יחדיו המשפט, "איזו צפיפות איומה! מה קורה כאן?!..."

רגעים אחרונים לפני התקדש ליל יום הכיפורים.
בית הכנסת הגדול בעיר 'שטפנשט' היה מלא גם לפני כן מפה אל פה.
אך לפתע, ללא כל התראה מוקדמת, הדוחס התחיל לעלות.
כאילו משום מקום, נוספו טליתות, ומתפללים חדשים באו לחסות בצילו של צדיק הדור, הרה"ק משטשפנט, בתפילת "כל נדרי".

"מטורף, להגיע ממש ברגעים האחרונים, ממש הפקרות!"
"מעניין מה הם חשבו לפני כן, ואם לא היו מספיקים את הרכבת האחרונה?..."
הרהורים אלו חלפו במהירות הבזק בראשם של שני הבחורים שליד הבימה.
אך המבט התמה שבפניהם התחלף לאיטו למפוחד ומבוהל.
הצפיפות הפכה להיות לבלתי נסבלת.
מה קורה כאן?!...
הדוחק העצום התחיל להיות מסוכן ומחניק - - -

הצדיק שעמד אחוז שרעפים ליד העמוד, הסתובב לפתע והחזיר את פניו אל מול הציבור הנאספים, קולו הדהד בחלל בית המדרש:
"אלע לעבעדיגע זאל זיך אויסטוהן דעם טלית!"... (כל החיים יורידו את הטלית)
בית המדרש השתנה באחת, לפתע פתאום נעלמו רוב מתפלליו.
היו ואינם.
היו אלה נשמות שבאו מעולם העליון לבקש את תיקונן בתפילת כל נדרי עם הצדיק.

ויהי המקום לחרדת אלוקים.​
___________________________________

והנה הקטע המשודרג.
נסו למצוא את ההגיגים של הדמויות, תובנות הסופר, בין שורות העלילה עצמה:


ובישיבה של מעלה - - -

שני הבחורים שעמדו ליד הבימה הרימו את ראשם מהמחזור,
כן, גם מוישי הצדיק מרגיש שמשהו מוזר מתרחש כאן, לא רק אני. חשבתי שרק אני מציץ מדי פעם.
הם חננו בסקירה מלאת סקרנות את המתרחש סביבם.
עד שמבטיהם הצטלבו לפתע.
"איזו צפיפות איומה! מה קורה כאן?!..." נפלט המשפט מפיהם, כאילו תיאמו זאת מראש ביניהם.
אני לא מאמין מה שעיני רואות!
המרצפת ה'שמורה' שלי נתפסה ע"י דמות עטופה בטלית מהוהה וישנה.
איזו הרגשה חמוצה. דוקא עכשיו, אחרי שכבר תפסתי את המקום משעות הצהריים.
טוב, מצוה לוותר היום. מוחל. מחול לך.

רגעים אחרונים לפני התקדש ליל יום הכיפורים.
בית הכנסת הגדול בעיר 'שטפנשט' היה מלא גם לפני כן מפה אל פה.
נכון, זה עדיין לא מגיע לבתי הכנסת הענקיים של ימינו עם רבבת מתפללים, אבל כמובן שהכל יחסי.
לפתע, ללא כל התראה מוקדמת, הדוחס התחיל לעלות.
כאילו משום מקום, נוספו טליתות, ומתפללים חדשים באו לחסות בצילו של צדיק הדור, כ"ק הרה"ק משטשפנט, בתפילת "כל נדרי".

"מטורף, להגיע ממש ברגעים האחרונים, ממש הפקרות!"
אני למשל כבר יצאתי מהכפר אתמול בערב, והלכתי ברגל כל הלילה עד עלות השחר,
אפילו הספקתי את מעמד הכפרות עם הרבי.
מעניין מה הם חשבו לפני כן, ואם לא היו מספיקים את הרכבת האחרונה?...
היום מן הסתם הם היו אומרים שהמטוס שלהם נחת ממש בציפצוף...

המבט התמה שבפניהם התחלף לאיטו למפוחד ומבוהל.
הצפיפות הפכה להיות לבלתי נסבלת.
מה קורה כאן?!... כל המרצפות לידי כבר תפוסות על ידי דמויות בלתי מזוהות.
לכו מכאן! מה אתם נדחפים פה אם אין מקום?!

הדוחק העצום התחיל להיות מסוכן ומחניק - - -

אין גם אפשרות להגיד לגוי להגביר את המזגנים, כי פשוט אין...
תכלס', מה עושים כאן?

הצדיק שעמד אחוז שרעפים ליד העמוד, הסתובב לפתע והחזיר את פניו אל מול הציבור הנאספים,
קולו הדהד בחלל בית המדרש:
"אלע לעבעדיגע זאל זיך אויסטוהן דעם טלית!"... (כל החיים יורידו את הטלית)
הבנתי שאנחנו נמצאים במעמד עילאי ונשגב מהבנתנו הדלה
בית המדרש השתנה באחת, לפתע פתאום נעלמו רוב מתפלליו.
היו ואינם.
היו אלה נשמות שבאו מעולם העליון לבקש את תיקונן בתפילת כל נדרי עם הצדיק.

ויהי המקום לחרדת אלוקים.

ומה אתם חושבים?
הצדיק נתן לנשמות ללכת לפני שתיקן והעלה אותם?
אַ שאיילע? פשיטא שלא.
______________________________________________
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
ז'אנר חדש:
"אהמממ..." מלמל משה לייב
"אההאא" ענה לו אברום געציל
"אוהוהו" ניסה רונן להתערב בשיחה
"נו שא!!" היסו אותו משה לייב ואברום געציל
"גוערים בו", הסכים איתם צימרמן המתמיד, וחזר למשנתו.
קיבלתי במייל:

"אהמממ..." מלמל משה לייב
"אההאא" ענה לו אברום געציל
"אוהוהו" ניסה רונן להתערב בשיחה
"נו שא!!" היסו אותו משה לייב ואברום געציל
"גוערים בו", הסכים איתם צימרמן המתמיד, וחזר למשנתו.

רונן ניצל את ההפוגה ושלח פתקית בכתב זעיר למשה לייב
אברום געציל שלח מבט תמה
משה לייב קרץ לו בזוית העין.
השנים החלו לדון בסוגיא
המשגיח חלף
הפתק עבר לאברום געציל
אברום געציל גיחך

המשגיח חזר
הפתק הוכנס לכיס מקטורנו של המשגיח
רונן התעלף

אברום געציל צץ עם קערת מי קרח
הפתק נפל מכיס המשגיח
משה לייב משך את הפתק בנעלו
רונן התעורר

המשגיח חיפש את הפתק
משה לייב נצרך לבית הכיסא
אברום געציל לחש לרונן – העניין סודר
פניו של רונן קיבלו צבע

המשגיח יצא לחפש את משה לייב
משה לייב בירך אשר יצר בכוונה עצומה
רונן נשלח הביתה ל"מנוחה"
אברום געציל עבר לישיבת מחסה לשפנים
משה לייב התחיל סדרת שטייגן
ורק צימרמן המשיך ללמוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
קיבלתי במייל:

"אהמממ..." מלמל משה לייב
"אההאא" ענה לו אברום געציל
"אוהוהו" ניסה רונן להתערב בשיחה
"נו שא!!" היסו אותו משה לייב ואברום געציל
"גוערים בו", הסכים איתם צימרמן המתמיד, וחזר למשנתו.

רונן ניצל את ההפוגה ושלח פתקית בכתב זעיר למשה לייב
אברום געציל שלח מבט תמה
משה לייב קרץ לו בזוית העין.
השנים החלו לדון בסוגיא
המשגיח חלף
הפתק עבר לאברום געציל
אברום געציל גיחך

המשגיח חזר
הפתק הוכנס לכיס מקטורנו של המשגיח
רונן התעלף

אברום געציל צץ עם קערת מי קרח
הפתק נפל מכיס המשגיח
משה לייב משך את הפתק בנעלו
רונן התעורר

המשגיח חיפש את הפתק
משה לייב נצרך לבית הכיסא
אברום געציל לחש לרונן – העניין סודר
פניו של רונן קיבלו צבע

המשגיח יצא לחפש את משה לייב
משה לייב בירך אשר יצר בכוונה עצומה
רונן נשלח הביתה ל"מנוחה"
אברום געציל עבר לישיבת מחסה לשפנים
משה לייב התחיל סדרת שטייגן
ורק צימרמן המשיך ללמוד.
ביום שהכין עמרום הטבח בורקסים, עמד משה לייב וביקש שתיים.
אפשר שתיים? שאל
לא! קח ולך!
אבל רונן לא מרגיש טוב. הסביר משה לייב.
אז שירגיש טוב!
מה כ'פת לך? התחצף אברום געציל, מקצה התור.
כל אחד אחד! בלי משחקים! הרעים עמרום.
האמס היא, ששלוחו של אדם כמוייסו. ציין צימרמן.
אתה! דקר עמרום באצבעו, מה אתה קשור? הא?
היי! צעק אברום געציל, מה כ'פת לך בכלל, צ'חרר בורקס ונגמר הסיפור!
אל תדבר אליי ככה? נפנף עמרום עם גיגית הבורקסים.
אז אפשר שתיים? ניסה משה לייב לנחם את הטבח. דיברתי עם המשגיח, והוא אישר.
תביא ממנו פתק! ציוה הטבח.
רב עמרום, הסיידר מתחיל עוד דקותיים. הלא כן? היה זה צימרמן, שהרים ראשו ממשניות הכיס.
טוב בסדר! הוא התרצה. אבל מחר אתה משחרר אותי, הבנת?
סיכמנו! אמר משה לייב והגיש את צלחתו.
רגע רגע, עצר עמרום. קודם תחתום לי פה. הוא פרש קבלה מקומטת על הגיגית.
צ'חרר כבר צ'חרר!!! שאג אברום געציל,
וכאשר רשרוש קל נשמע מן הכניסה, נטש עמרום את הגיגית, וסידר את חלוקו.
הוא עמד שם. המשגיח. פניו קודרים עד למאוד.
וצימרמן שנעלם לפני דקה, ליטף את הכריכה ואמר:
האמס היא, שאין שליח לדבר עבירו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
ביום שהכין עמרום הטבח בורקסים, עמד משה לייב וביקש שתיים.
אפשר שתיים? שאל
לא! קח ולך!
אבל רונן לא מרגיש טוב. הסביר משה לייב.
אז שירגיש טוב!
מה כ'פת לך? התחצף אברום געציל, מקצה התור.
כל אחד אחד! בלי משחקים! הרעים עמרום.
האמס היא, ששלוחו של אדם כמוייסו. ציין צימרמן.
אתה! דקר עמרום באצבעו, מה אתה קשור? הא?
היי! צעק אברום געציל, מה כ'פת לך בכלל, צ'חרר בורקס ונגמר הסיפור!
אל תדבר אליי ככה? נפנף עמרום עם גיגית הבורקסים.
אז אפשר שתיים? ניסה משה לייב לנחם את הטבח. דיברתי עם המשגיח, והוא אישר.
תביא ממנו פתק! ציוה הטבח.
רב עמרום, הסיידר מתחיל עוד דקותיים. הלא כן? היה זה צימרמן, שהרים ראשו ממשניות הכיס.
טוב בסדר! הוא התרצה. אבל מחר אתה משחרר אותי, הבנת?
סיכמנו! אמר משה לייב והגיש את צלחתו.
רגע רגע, עצר עמרום. קודם תחתום לי פה. הוא פרש קבלה מקומטת על הגיגית.
צ'חרר כבר צ'חרר!!! שאג אברום געציל,
וכאשר רשרוש קל נשמע מן הכניסה, נטש עמרום את הגיגית, וסידר את חלוקו.
הוא עמד שם. המשגיח. פניו קודרים עד למאוד.
וצימרמן שנעלם לפני דקה, ליטף את הכריכה ואמר:
האמס היא, שאין שליח לדבר עבירו.
ענק!!
ענק!!!!
@יואל ארלנגר
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
יום רביעי. 10.00. ירושלים.

יהודה יושב בחצר, מוקף במשפחתו האוהבת.
דמעות התרגשות מבצבצות בזוויות העיניים של כולם.
על השולחן, העשוי מקלעת קש צפופה, עומדות קעריות הגשה מעוצבות בפשטות כפרית. סוגי הגבינות השונים מנקדים את השולחן בלבן צח וסלט הירקות מוסיף צבע בחינניות. החביתיות הצהובות מפזרות חום רך כיאה להבל שעדיין עולה מן הצלחות.

לא בכל יום נערכת ארוחת בוקר חגיגית שכזו. ארוחה שבה כולם, ללא יוצא מן הכלל, מופיעים ונוכחים במלוא התרגשותם.
הם חוגגים בספונטניות, כך מהרגע להרגע, את נס ההצלה שלו.



יום רביעי.6.50. ירושלים.

דם ניגר על חולצתו הלבנה. מכתים אותה באש של שנאה. הסכין שוכבת לידו, דוממת. כאילו בלעה את לשונה החדה.
ו'ההוא'? 'ההוא' נמלט לבל יתפס. חמום מח אך פחדן.
לאחר כמה דקות שנראו לו כמו נצח, ניגשים אליו שני שוטרי מג"ב, בודקים אותו בכל חלקי גופו.
"יש'ך מזל, עוד מילימטר ולא היית כאן" אומר לו איש ההצלה שמגיע מיד לאחר מכן.



יום רביעי. 6.27 ירושלים.

פתאום הוא קופא על עומדו. צרחת "אללה אכבר" מפלחת את אוזנו ולאחר מכן - את גופו.
הוא נופל על הרצפה ואז שומע קול תיפוף מהיר שהולך ונמוג. שקט דממה.
רק שביל של דם זורם לו על המרצפות באין מפריע. הוא מנסה לצעוק בקול חלוש "אני פה, הצילו". אך אין קול ואין עונה.

מרגיש איך חייו עוברים לפניו כסרט נע. חש שעם כל טיפת דם הוא מאבד את כוחו. 'זה הסוף שלי' חשב באימה.
זמן לווידוי.
הוא בוכה ללא דמעות. מבקש סליחה על כל המעידות.
ומן שלווה ברוכה יורדת עליו. הוא עוצם עיניו ומחכה לבאות.



יום רביעי. 5.45. ירושלים.

רוח חרישית מבדרת את ציציות טליתו. הוא מתנועע קדימה ואחורה בלב מורתח. השמים צבועים בצבעי קשת פסטליים מרהיבים. השעה הזאת נותנת לו כח לכל היום. הייחוד עם קונו כשהעולם עדיין נם את שנתו, מעניק לו שלווה וביטחון. בראשיתיות שכזו. הכל מסביב מטושטש. רק הוא ובוראו.

לאחר התפילה הוא אומר פרקי תהילים להצלחה ולישועת כלל עם ישראל ונותן צדקה כמנהגו מימים ימימה. העני מודה לו ומברך אותו שיזכה למצוות, "תדע לך, צדקה תציל ממוות. שה' ישמור אותך ואת הילדים שלך". והוא עונה אמן, לא יודע כי מי כמוהו זקוק לברכה הזו היום יותר מתמיד.



יום רביעי. 4.30. ירושלים.

הוא פוסע לאיטו בין סמטאות הרובע, שקוע במחשבות מטהרות של לפנות בוקר.
השקט הזה, הרוגע, מצליל את מוחו. מעניק לו שעת איכות עם עצמו וקונו.

בכל בוקר הוא נלחם מחדש. קשה עליו הפרידה ממיטתו המפנקת אך הוא אינו מוותר. יודע כי ביום שיתן לעצמו הנחה, יהיה זה סוף פסוק למנהגו היפה.

הוא הולך על מרצפות הפסיפס. מרגיש איך עבר והווה מתערבלים יחד לזמן מיוחד. לרגע הזה.

מעולם לא הייתה סיבה אשר גרמה לו לוותר על מנהגו; כשחיתן ילדים, כשהיה חולה, כשסתם נפל עליו מצב רוח רע.

ואף סיבה לא תגרום לו לחדול.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
בואו נצבע לעצמנו קצת את החיים...

טוב, זה באמת לא פשוט ליצור ז'אנר חדש. והאמת, הרבה יותר לא פשוט לשכנע את הקוראים שזה אכן ז'אנר חדש...

יאלא, להפגיז!!

זהו פרק 2, רק בשביל הז'אנר אני מפרסמת.

2


האפודה הכתומה מפנה לה גב והוא אחר כך אומר: "עוד 40 דק' את יכולה לחזור לשם".
המורה רפאלי גם שאלה וזו התשובה שקיבלה.
"אם אביגיל תישאר איתך זה בסדר?" היא מבררת דבר ברור על אופניו.
בסדר, הכי בסדר שיש, אני מהנהנת. לפחות את אביגיל יש לי.
-
"אם אמא שלך תדע..." היא שוב מתחילה
"די, אביגיל, זה לא אכפת לי. עדיף אותך מחברה אחרת. אני לא במצב רגיל עכשיו"
-"זהו ש.. אם היית במצב רגיל, זו בעיה"
-"זו לא בעיה"
-"מבחינתה"
אה, כן.
"איך את מרגישה?"
"כמו תמיד. רק אז לא הרגשתי טוב וזה הפך לטקס. איפה כולן?"
"חזרו לשם, למלון"
"בכמה מרחק אנחנו נמצאות מהן?"
"את טובה יותר ממני בקילומזראז'..." היא צוחקת
"אני חושבת שניר עציון וכפר גלים זה... 10 ק"מ???"
"אז בכמה אנחנו רחוקות מהן?"
"את עדיין מתעקשת על תשובה אחרת? נגיד-בכמה שיותר"
"למה?"
"את יודעת... אני לוקחת דברים למקומות אחרים. לפעמים אני מרגישה שיש לי תובנות חיים אחרות משלהן, הסתכלות שונה על העולם, טוב כי---
"אז מה אם עברת, תמיד היית כזו".
נכון. תמיד.
איזה יופי, משתחררים?
"איך נחזור לניר עציון?" אביגיל שואלת ופונה למזכירה באותו הרגע.

זה באמת 10 ק"מ. צדקתי!.
---
התמונות עם אביגיל אמורות להיכחד, כלומר לפתח אותן, אבל למחוק מן המחשב. בדחיפות. האונקי שלי אצל רננה, אני חייבת לזכור את זה.
"איפה הכותונת הכחולה שלי, רות?" אה, הדס
"הכחולה?" אני מתקפלת... "היא עדיין בכביסה"
"אבל אני נוסעת ב 14:00, איך זה יהיה מוכן לי בדיוק?, אני הסכמתי לך אבל את צריכה לדעת להחזיר דברים למקום, ולאחר כביסה"
"מי ידע בכלל שאת צריכה ליסוע היום?" אני פותחת נושא חדש ונכון לעכשיו.
היא, בתגובה יוצאת לרכוס את המזוודה.
אני צוחקת "תגידי, הפנימיה הזו בארץ?"
הדסי מרימה גבה, גששית גלויה שכמותה "למה?" היא מוסיפה לברר.
"תראי את הגודל" אני מאשימה דוממים, קרי: מזוודה.
"בארץ כמובן, בטבריה עיר הקודש, טוב לך?"
"טוב, טוב, לא התכוונתי לריב. אז מה, כל כמה זמן את תחזרי לבית? ולמה בכלל את הולכת ממנו?"
הדסי מרימה את יד שמאל ומצביעה בגאווה על השעון של מייקל-קורס. אני נזכרת במי שקנה לה אותו.
"אבא יודע מכל זה?" מעניין.
"ואני יודעת עליו מיני דברים אחרים כמו-איפה הוא עכשיו?" ההגיון מנצח, עד כדי חופצה.
"וחוץ מזה" שוב השעון, אבל הפעם שמתי לב השעה כבר 14:00.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה