מאחוריך, שילוח
מרים שרביט, בתו של הרב הראשי שלמה עמאר, עומדת בראש קורס פרסום לנשים חרדיות שמתקיים במאה שערים. הנשים מתמודדות היטב עם חוקי המשחק: תחרותיות, כלכלת שוק, כסף
נדמה כאילו אמצע היום בכיכר השבת בירושלים, בהצטלבות הרחובות גאולה ושטראוס בואך מאה שערים. אבל השעה היא שמונה בערב - יום רגיל, המולה רגילה. וכמנהגם לעת ערב, זוגות חרדים עם עגלות ילדים נעצרים לפני הדוכנים, ממששים בגדים, מעלעלים בספרים. אחרים כה שקועים בשיחה ביידיש בתור לאוטובוס שיובילם לאחת מערי הלוויין החרדיות - ביתר, קרית ספר או בית שמש - עד שאינם שמים לב לפקק התנועה שהם יוצרים על המדרכה.
ובתוך כל זאת, נשים חסודות ממהרות להיכנשהו. כמה מהן, בזוגות ובשלישיות, פוסעות לכיוון מרכז העיר. לאן הן יוצאות בשעה כזאת? מי משכיב את ילדיהן לישון? צעידתן הבטוחה בעצמה מעידה שיש לה תכלית. והנה, כמה מהנשים נבלעות בכניסה צדדית בבית ההסתדרות שבמרכז רחוב שטראוס. כעבור דקות אחדות הן מופיעות באחת הכיתות, רושמות מלה במלה את דברי המרצה, פרסומאי חרדי שבא ללמד אותן את סודות הפרסום למגזר.
הבניין הזה, מעוז מפא"יניקי לשעבר, סימל פעם לדרי מאה שערים ושכונת גאולה את הגבול שמעברו הסמבטיון הגועש של החילוניות. בשנים האחרונות, עם התרחבות השכונות הללו, עבר הבניין "גיור", והפך בחלקו (בצד משרדי סניף ההסתדרות

לאכסניה חרדית לפעילויות תרבות ופנאי בעבור תושבי השכונות האדוקים. מהשנה, אף שוכן במקום סמינר לבנות.
מעבר לכניסה שממנה נכנסו הנשים פעל עד לפני כשנה מכון כושר חרדי לנשים וגברים בנפרד, "גאולה פיטנס". אבל השכונה לא הסכינה עם קיומו המאתגר באזור, והוא נסגר. במקומו נפתח מכון "לומדה", בית ספר חרדי ללימוד מקצועות המחשב, שפתוח לגברים ולנשים בימים נפרדים. גם עתידו לוט בערפל, שהרי הוא ממוקם פסיעה ממגורי הקיצוניים שבקיצונים, אולם מה שקורה בו מצביע בדיוק על הלך הרוח בציבור החרדי.
הלוגו של בית הספר, "הופכים כישורים לפרנסה", מעיד על הזהירות שבה צריכה להתנהל מסגרת של לימודי חול. בציבור החרדי - המכוון ללימוד תורה לגברים והוראה לנשים - לימוד מקצוע עדיין נתפש כגוף זר, שלא ברור כיצד ייקלט. כך, למשל, החלטת הרבנים השנה לפקח על מרכזי ההשתלמויות של לימודי החול למורות בסמינרים של בית יעקב, ולצמצם מאוד את הלימודים במקצועות שונים.
אף שהשיגה את הכשר הרבנים, מסגרת חדשה נמצאת במוקד בחינה בלתי פוסקת. לכן, העטיפה לא פחות חשובה מהתוכן: מעל לכל, רצוי שלא ישתמע שמדובר במוסד המציע השכלה, שלה, כידוע, פוטנציאל להדחה מהדת. לצורך העניין, פרנסה היא מלה טובה, ואילו הכניסה הצדדית מסמנת לציבור שהמוסד "יודע את מקומו"; אין כאן חתירה תחת הייעוד האמיתי של נשים - לקיים בית של תורה ולחנך.
לצד אידיאל האמהות
בכניסה הראשית יבואו בנות הסמינר, ואילו הנשים שלומדות פרסום, מחשש עינא בישא - בכניסה צדדית. עם זאת, כמה מההסתייגויות הישנות הוסרו. במרבית מהמסגרות החרדיות הנמצאות תחת פיקוח לא מקבלים רווקות, אלא רק נשים נשואות, מחשש שהן עדיין לא מיושבות בדעתן ויציבות מבחינה רוחנית. פה אין מגבלה כזאת.
עד כה הוצעו ב"לומדה" קורסים שעניינם התאמה לסביבת מחשב בתחומים בהם עוסקות נשים חרדיות כבר זמן רב: גרפיקה, מזכירות, הנהלת חשבונות. מקצועות שלכל הדעות מתאימים לנשים לצורך השלמת פרנסה בבית או לעבודה חלקית, ומתיישבים עם האידיאל של אמהות ושל "כל כבודה בת מלך פנימה". ואולם בפרסום שם המשחק הוא תחרותיות, כלכלת שוק וכסף.
"זה אפיק נוסף לעבודה", אומרת מרים שרביט, רכזת הקורס. אבל קשה להתעלם מהקושי שמציב התחום לנשים חרדיות, החל בשעות העבודה הארוכות במשרד, בעיקר לפני החגים, עבור בחיכוך בעולם התחרותי וכלה באופי העצמאי של הנפשות הפועלות בו. אולם שאלות אלו לא מנעו את נהירתן של נשים חרדיות לקורס - בהן גם כאלה מהזרמים הסגורים יותר בחברה החרדית. נראה כי הנגישות לבתיהן שבשכונה שברה את כל ההתנגדויות: "עשינו פגישת היכרות והגיעו קרוב ל-300 נשים. לא היה מקום בחדר", מספרת שרביט.
תחום הפרסום הוא תחום נחשק היום, אומרת שרביט. לדבריה, נפתחים הרבה מאוד משרדי פרסום חרדיים קטנים ומערכות עיתונים. מבין המועמדות סוננו בקפידה 36 - אלו שכבר היה להן רקע ממשי בגרפיקה. בקבוצה אפשר למצוא נשים חסידיות וירושלמיות בלבוש שמרני החובשות כובע על הפאה, בצד נשים בעלות חזות מודרנית יותר.
שרביט בת 36, אם לשישה הגרה בירושלים, מקדמת את תחומי הפרסום והגרפיקה במגזר החרדי כבר שנים רבות. היא מלמדת פרסום במכללה ב"בית וגן" ובמסגרות לימוד דתיות שונות. כשהחליטה ללמוד את המקצוע לא היו משרדי פרסום חרדיים, וכמובן לא מסגרות לימוד חרדיות. "אל תחשבי שהיה קל ללכת ללמוד במסגרות כלליות", היא אומרת. "בעיקר לא מקובל". היא למדה במכללת "אורט" ובבית הספר לקופירייטינג של תרצה גרנות.
היא פורצת דרך בתחום, אך כמו פורצות דרך חרדיות רבות גם שרביט הרשתה לעצמה לחרוג מהמקובל בין השאר משום שקיבלה גיבוי מלא מאביה - הרב הראשי הספרדי, שלמה עמר. כשהיא נשאלת איך מיישבים בין עבודה במשך שעות ארוכות לבין אמהות, ואיך מתייחסים לרגש מגונה במגזר כמו "תחרותיות", היא מושכת בכתפיה. "הן רוצות לצאת ולעבוד. זו לא שאלה בכלל", היא אומרת.
גם חרדי קונה לחם
באחד הערבים לפני כשבועיים, הכיתה היתה מרותקת למרצה הצעיר - שתנועות ידיו מזכירות בחור ישיבה בעת ליבון סוגיה בגמרא. זאת, משום שהוא אכן היה כזה עד לא מזמן. ההרצאה מוגשת בשפה מקצועית לעילא, מתורגמת לחרדית. "מישהי יודעת איך עושים מצות עבודת יד?" הוא שואל, למשל, שלא על מנת לקבל תשובה. "זה תהליך. ככה עבודת הפרסום, זה תהליך ידני ברובו". הפרסום, לדבריו, הוא "גשר בין העולם הכללי לעולם הקודש".
אף שהיא מתעכבת בעיקר על הזוהר שבמקצוע, על הריגול המקצועי ועל עריקת לקוחות, מצליחה ההרצאה המרתקת להיות גם חתרנית מעט. במסגרתה ישמעו הנשים שחרדים הם אנשים רגילים, לא העם הנבחר. "הלקוח - בזק, תנובה, אגד - לא מבין את הציבור החרדי", אומר המרצה. "לכן הוקמו משרדי פרסום ייעודיים לחברה החרדית. אין מלך ללא עם. אנחנו כאן כדי להבהיר לו שחרדי הוא אדם, עם מניעים ודחפים ככל אדם. הוא רוצה לקנות לחם ושותה חלב, ומעוניין להוציא כסף על איכות. אבל הדרך ללבו היא אחרת".
פלנר, קריאייטיב, בריף, שותפות אסטרטגית, רגולציה - מספר המלים הלועזיות שנזרקות לחלל מסחרר. מדי פעם, כשהיושבות בחדר תולות במרצה עיניים מתעגלות מתימהון, מפסיקה אותו שרביט כדי לפשט את הדברים.
אחת התלמידות, , חסידת גור ואם לשלושה בסוף שנות ה-20 לחייה, נוסעת מדי יום ביומו מירושלים למקום עבודתה כגרפיקאית ב"קופת העיר" בבני ברק. כבר היום, לדבריה, היא עובדת ב"שעות לא שעות", אך אינה רואה סתירה בין אמהותה לעבודתה. "מסתדרים", היא אומרת, "מה לא עושים בשביל פרנסה?" הארגון שבו היא עובדת מתרים למען משפחות נזקקות בעזרת עלונים צבעוניים.
היא למדה הוראה, אבל לא מצאה עבודה בתחום. היא הלכה ללמוד גרפיקה בשביל הפרנסה. אולם עכשיו אפשר לשמוע שהיא מדברת אחרת, שהשפה שלה השתנתה. במקום פרנסה היא מדברת על סיפוק בעבודה, ולדבריה היא מחפשת "יצירתיות ועבודה בתחום מאתגר ולא שגרתי". עם זאת, היא מסתייגת מעבודת התקציבאית במשרד פרסום, זאת שנמצאת בקשר עם הלקוח ומנהלת את התיק. מרתיע אותה החספוס שדורש התפקיד. לעומתה חברה אחרת, בת 21 שלמדה בסמינר, אינה נרתעת. היא, גרפיקאית בעיתון החרדי "משפחה", אומרת שחשבה תמיד שתהיה ראש קטן. "בהתחלה רציתי לעבוד מול המחשב כשאף אחד לא מפריע לי. אבל אני יודעת שאולי חשבתי כך כי לא ידעתי שמשהו יכול לעניין אותי".
אני לא יודעת אם זה יעשה לה טוב או לא אבל זה כתבה שיש באינטרנט על מרים שרביט (בכולופן כתבה חילונית
שמה היא למדה ולא רק...
אני אחת מתלמידותיה בקורס העיצוב המתקדם הקרוב ואתם מוזמנים לבוא ולראות את הרמה, שהיא המצויינת הקיימת היום בשוק.