אתם כותבים תוך כדי מחשבה?

[חיים V]

אתם בונים את הרעיון והנקודות מראש. כותבים תזכיר רשימה קצרה או שאתם כותבים תוך כדי מחשבה?

בקיצור איך אתם מגשימים חלום...?

 

[לבן]

לכתוב תוך כדי מחשבה זה מדהים. אני עושה את זה בד"כ.
אבל זה מצריך תרגול ארוך ויומיומי!!! של כמה שנים לשבת ולכתוב ללא מחשבה.
להתחיל ממילה מסויימת ופשוט לעוף על הדף בלי לחושב ובלי להרים את העט עד סוף הדף.
זה קשה מאד אבל אחרי שלומדים את הטכניקה הכתיבה משתבחת בכמה קומות.
[מי ששמע אורית הראל לא טעה. שיטה שלה.]

 

[חיים V]

אבל לא משתבשים באמצע?

 

[לבן]

אבל לא משתבשים באמצע?

בהתחלה- זה נורא.
אחרי כמה שנים כותבים רק ככה.
[תקרא את הפוסטים שהעליתי. אף אחד לא יותר מ15 דקות ועם קצת שיפוצים תחביריים אח"כ]

 

[סבתא של נעה]

אפשר גם וגם
כמו שכבר כתבו באשכול הקודם
מה שמשביח כתיבה יותר מכל זו הכתיבה עצמה
חבל לדעתי (האישית, האישית) להיצמד לכללים כאלו או אחרים
וללכת לפי שיטה
צריך לכתוב, ולכתוב ולכתוב
ואחר כך להראות את החומרים ליודעי ספר
וכאלו שסומכים עליהם
ולבקש משוב אמיתי כולל ביקורת
ולא רק מחמאות

 

[חיים V]

פעם שמעתי שהכללים נועדו לעזור לא להפריע.

 

[רבנים]

פעם שמעתי שהכללים נועדו לעזור לא להפריע.

נכון כללים יכולים לעזור, אך הם צריכים להיות כבר מובנים בראש, כשמחשבנים יותר מידי את הכללים הכתיבה נפגעת, כך לדעתי - לפחות...

 

[קייטרינג פלטה]

מאז ומתמיד אני כותב בלי לדעת מה אכתוב בשורה הבאה, גם את מה שאני כותב כעת לא ידעתי שאכתוב לפני שעשיתי את הפסיק בשורה מעל ...

לכן קל יותר לכתוב ברצף כשזה בהקלדה ולא בכתיבה על נייר, כי מהירות הכתיבה גדלה, וממילא הכתיבה עצמה לא קוטעת את רצף המחשבה.

אני חושב שמי שחווה את יכולת ההתבטאות בכתיבה, זה כלי אדיר שממלא את הנפש, כלי שנותן לך יכולת להעביר את מחשבותיך/דעותיך/הגיגיך לכדי יצירה, לכדי דבר ממשי, פתאום אתה רואה לנגד עיניך ש'חלום הופך למציאות'.

כדאי לנסות את זה, פשוט לשבת מול המחשב, להתחיל לכתוב מה שעולה על הראש, משהו כמו:

אני יושב כעת מול המחשב, מנסה לכתוב את מה שעולה לי בראש, בגלל שמישהו כתב שכך ניתן לבטא את המחשבות ולהוציא מהן מאמר/טור/דעה.

עד עכשיו אני לא יודע על מה אכתוב, מה יש לי לחדש לכולם, אולי אסגור את הקשקוש הזה, ואגיב שם באשכול שזה סתם שטויות, ניסיתי, וזה ממש לא הולך כך, כנראה שכן הייתי צריך לתכנן מראש את מה שאני הולך לכתוב, הייתי צריך לחשוב, באיזה נושא אכתוב, כמה שורות זה ייקח, כמה מילים ואולי גם כמה אותיות, אני פשוט לא מאורגן והנה, לא יוצא מזה כלום.

רגע, למה אני אומר שלא יוצא מזה כלום, יש לי כאן כבר שלש או ארבע פסקאות, אז אולי הוא כן צודק...

(דווקא הפעם עצרתי כל כך הרבה לחשוב, זה מזכיר לי ששאלו את המרבה רגליים, איך הוא לא מסתבך עם כל כך הרבה רגליים, איך הן לא נתקעות אחת בשניה, ומאז... הן מסתבכות לו כל הזמן...)