שיתוף א ל ו ו ו ו ו ל ! ! !

[יוספי יוסף]

רחוק זה תמיד מתוך נקודת מוצא אחת ויש שני כיוונים לרחוק. לפחות שניים

התכוונתי שלא התקדמו לשום מקום. הכוונה למקום טוב יותר ממה שהיו.
אפשר להתפלסף עד מחר אבל זו מציאות.

 

[Hodaya_Hadasa]

הציור בפני עצמו יפיפה.

המצב המצויר כואב מאד מאד.

עצוב אם למישהו בלב צעקה של אלול נשמעת ככה

הוא התכוון שזה כאילו מלאך רע או איזה שד אם אני לא טועה
סוג של השטן
עריכה : אני קוראת עכשיו בתגובות שלא זו הכוונה
אבל זה עדיין נותן הירהורי תשובה מה שחשבתי שזה

 

[מריומה~]

התכוונתי שלא התקדמו לשום מקום. הכוונה למקום טוב יותר ממה שהיו.
אפשר להתפלסף עד מחר אבל זו מציאות.

הבן הבנתי
אבל חייבים לזכור שיש מצב גם של חרטה על דברים שדיברו כתבו ואין חזרה
זה לא נכון להסתכל רק על פוטנציאל ועל זה שבנאדם מפסיד על שלא מעז ונשאר במקום אחד.
זה נכון רעיונית לא להישאר תקוע ומלא פחדים אבל גם כדאי לחשב מסלולים ובכיוון ובדיוק בשביל שלא תהיה חרטה.

 

[ש. צ. וינמן]

הציור עצמו נראה מצחיק ומעניין - אכן קצת צרם ההשוואה לקריאת האלול, אפי' שגם אני הייתי בחור ישיבה (לפני כ10 שנים..) אך מכאן ועד אנטישמיות וכו' הדרך ארוכה..

מזכיר את סגנון "קלפי השומרים"
צפה בקובץ המצורף 1202282
מי שזוכר גם עליהם הייתה סערה, אפי' שהתכוונו לטובה

ומשום מה זה הזכיר לי את זה

צפה בקובץ המצורף 1202278

ספוילר: זה המקור.. :)

צפה בקובץ המצורף 1202281

הקומיקס הוא העתק מדויק מספרי טינטין על כל המשתמע. כלומר, הצייר של ספרי טינטין היה אנטישמי לא קטן. דבר שבא לידי ביטוי פה ושם. וגם כאן.
מסתבר שההעתקה נעשתה בתום לב אבל זה לא מיפה או מצדיק את התוצאה.
איך אומרים, לא הכל מותר בשם האומנות.

 

[מני דגני]

לא יודע מה זה אלול אצלך
אבל רגשות רוחניים של חזרה בתשובה הציור הזה לא מביא
הקשר בין הציור לאלול ממש מבזה ולדעתי גורם לחילול השם
כדאי שתמחוק את ההקשר לאלול ותשאיר רק את האומנות.

 

[Hodaya_Hadasa]

אתם קולטים שאתם קוראים לציור אנטישמיות רק בגלל שהדמות בציור קצת מכוערת !
מה עוברר ??
הציור אמור להעביר רגש של יראה ( וזה מה שהוא עושה )
ושלא תבינו לא נכון גם לי זה קצת צרם אבל הבנתי את זה לגמרי
מפה ועד לאנטישמיות הגזמתם

 

[Hodaya_Hadasa]

אני ממליצה לכם לראות באחת התגובות מישהו העלה שיעור של הרב גלזר אחרי שראיתי הבנתי למה הוא רואה את זה ככה + הקצנה של הדמות
(באמת מלחיץ )

 

[RPO]

ציור בפני עצמו יפה
ההקשר- סורי מזעזע בעיני
גם לקריקטורה ולהומור ישיבתי יש גבול...
שוב,
הציור לכשעצמו אומנותי אבל ממש חבל ההדמיה,
כל כך מזלזל בעיני בדמות המשגיח...
שהיה אפשר לעשותה בהומור אבל לא כך.
זו דעתי : )

 

[mic003]

מצטער שבאתי באיחור, אבל בכל זאת הייתי רוצה לתת את הפרשנות שלי לציור. אדגיש, שאיני מתיימר לקבוע מה חשב היוצר כשצייר את הציור (אם כי אוכל להעריך בזהירות שהוא לא סבור שליהודים יש זנב, ושהספר ׳הפרוטוקלים של זקני ציון לא היה ההשראה שלו), אלא אני בוחן את הציור מנקודת מבטי ועל פי ראות עיני בלבד.
לדעתי, האיור מבטא יותר מכל תופעה מסוימת, שניתן לתמוך בה וניתן לשלול אותה, אולם אין להתעלם ממנה. והיא, הניסיון שנעשה לעיתים, כמעט בכוח, לקשר את חודש אלול לתחושות של פחד.
אדגיש, שאין כוונתי לומר שהפחד והיראה נעדרים ממהותו של חודש אלול. הלא ספרי המוסר וגם ספרי הצדיקים מלאים בציטוטים ובסיפורים על אנשים מן הדורות הקודמים, גם אנשים פשוטים, שליבם התמלא ביראה עם כניסתו של חודש הרחמים והסליחות. אצל אנשים מזוככים אלו, הקריאה ׳אלול׳ לא צריכה הייתה להישמע בזעקה מחרידת קירות על מנת שהפחד והיראה ייכנסו לליבם. למעשה, ייתכן והם כלל לא נדרשו לקריאה הזו, משום שעצם הידיעה שהתאריך הגדול מתקרב גרמה להם להיאחז בחיל ורעדה ולעסוק בתשובה ובמצוות.
אולם בדורנו אנו, לצערנו הרב, זו אינה המציאות. חודש אלול נכנס, והעולם כמנהגו נוהג.
וכעת נשאלת השאלה, האם יש טעם לנסות להפחיד בכוח אנשים שאינם מפחדים? והאם בכלל ייתכן ליצור תחושות פחד כאלו? האם הקריאה ׳אלול׳ גרמה לרעדה אצל מאן דהו באמת ובתמים, או שמדובר בסך הכול בשריד מימי קדם, בבחינת ׳זכר לדבר׳?
יראה אינה מגיעה על ידי צעקות, יראה מגיעה מהכרה אמיתית ועמוקה. התבוננות אמיתית עשויה להביא את היראה, לא עד לרמה של רעדה אימתנית לפני יום הדין, אולם בהחלט די בכך כדי לעורר את ליבו של האדם לתשובה.
ובכל זאת, המציאות היא שחודש ׳אלול׳ מקושר כל-כך לאותם רגשות עמוקים של פחד,ֿ עד שלעיתים נראה כאילו נוצרה תחרות מי יוכל לשאת דרשה מפחידה יותר, מי יוכל לצעוק את צעקת ה׳אלול׳ המסורתית חזק יותר. ולא שיש לי דבר נגד הקריאה המעוררת המיתולוגית הזו, אלא שכאשר היא מגיעה בלי הכנה אמיתית, בלי הבנה אמיתית של המציאות, אין היא יותר מצעקה חסרת תועלת ומשמעות.
הציור הזה, שמעורר אמוציות ובצדק, כי הוא נוגע כאן בעצב חשוף ורגיש, לא בא לזלזל במהותו של חודש אלול, כחודש של תשובה שמקורה בשברון הלב. ודאי שחוסר הפחד שלנו מגיע מחסרון ידיעה אמיתי, ובוודאי שלו היינו מבינים לנכון את המציאות היינו מתמלאים באותה תחושה עמוקה של רעדה.
הציור הזה בא לבטא מציאות אחרת, עצובה, של זעקה שלא נובעת ממעמקי הלב, אלא מן השפה לבחוץ. אין זו צעקה ספונטנית, שפורצת מלב טהור ברגע של פלצות, אלא זו זעקה קפואה, מחושבת להפליא, של אדם שבעוד רגע ירד מן הבמה וימשיך בשגרת יומו כרגיל, שבע רצון על הפחד שעורר בקהל. זו צעקה שכל מטרתה להיות חזקה, עוצמתית מספיק, מפחידה מספיק. וכך היא באמת... מפחידה, ותו לא. צעקה ותו לא...
אדגיש, שכמובן איני מתכוון להכליל כאן. ברור לי שישנם אנשים ש׳חיים׳ את הדבר כל-כך עד שאצלם מדובר באמת שפורצת החוצה, גם אם הם קיבלו את ההשראה מבני הדורות הקודמים. דבריי, ולדעתי גם הציור, מכוונים אל השוליים, וכבר ראיתי לא פעם ולא פעמיים תופעות כאלו.

 

[RPO]

מצטער שבאתי באיחור, אבל בכל זאת הייתי רוצה לתת את הפרשנות שלי לציור. אדגיש, שאיני מתיימר לקבוע מה חשב היוצר כשצייר את הציור (אם כי אוכל להעריך בזהירות שהוא לא סבור שליהודים יש זנב, ושהספר ׳הפרוטוקלים של זקני ציון לא היה ההשראה שלו), אלא אני בוחן את הציור מנקודת מבטי ועל פי ראות עיני בלבד.
לדעתי, האיור מבטא יותר מכל תופעה מסוימת, שניתן לתמוך בה וניתן לשלול אותה, אולם אין להתעלם ממנה. והיא, הניסיון שנעשה לעיתים, כמעט בכוח, לקשר את חודש אלול לתחושות של פחד.
אדגיש, שאין כוונתי לומר שהפחד והיראה נעדרים ממהותו של חודש אלול. הלא ספרי המוסר וגם ספרי הצדיקים מלאים בציטוטים ובסיפורים על אנשים מן הדורות הקודמים, גם אנשים פשוטים, שליבם התמלא ביראה עם כניסתו של חודש הרחמים והסליחות. אצל אנשים מזוככים אלו, הקריאה ׳אלול׳ לא צריכה הייתה להישמע בזעקה מחרידת קירות על מנת שהפחד והיראה ייכנסו לליבם. למעשה, ייתכן והם כלל לא נדרשו לקריאה הזו, משום שעצם הידיעה שהתאריך הגדול מתקרב גרמה להם להיאחז בחיל ורעדה ולעסוק בתשובה ובמצוות.
אולם בדורנו אנו, לצערנו הרב, זו אינה המציאות. חודש אלול נכנס, והעולם כמנהגו נוהג.
וכעת נשאלת השאלה, האם יש טעם לנסות להפחיד בכוח אנשים שאינם מפחדים? והאם בכלל ייתכן ליצור תחושות פחד כאלו? האם הקריאה ׳אלול׳ גרמה לרעדה אצל מאן דהו באמת ובתמים, או שמדובר בסך הכול בשריד מימי קדם, בבחינת ׳זכר לדבר׳?
יראה אינה מגיעה על ידי צעקות, יראה מגיעה מהכרה אמיתית ועמוקה. התבוננות אמיתית עשויה להביא את היראה, לא עד לרמה של רעדה אימתנית לפני יום הדין, אולם בהחלט די בכך כדי לעורר את ליבו של האדם לתשובה.
ובכל זאת, המציאות היא שחודש ׳אלול׳ מקושר כל-כך לאותם רגשות עמוקים של פחד,ֿ עד שלעיתים נראה כאילו נוצרה תחרות מי יוכל לשאת דרשה מפחידה יותר, מי יוכל לצעוק את צעקת ה׳אלול׳ המסורתית חזק יותר. ולא שיש לי דבר נגד הקריאה המעוררת המיתולוגית הזו, אלא שכאשר היא מגיעה בלי הכנה אמיתית, בלי הבנה אמיתית של המציאות, אין היא יותר מצעקה חסרת תועלת ומשמעות.
הציור הזה, שמעורר אמוציות ובצדק, כי הוא נוגע כאן בעצב חשוף ורגיש, לא בא לזלזל במהותו של חודש אלול, כחודש של תשובה שמקורה בשברון הלב. ודאי שחוסר הפחד שלנו מגיע מחסרון ידיעה אמיתי, ובוודאי שלו היינו מבינים לנכון את המציאות היינו מתמלאים באותה תחושה עמוקה של רעדה.
הציור הזה בא לבטא מציאות אחרת, עצובה, של זעקה שלא נובעת ממעמקי הלב, אלא מן השפה לבחוץ. אין זו צעקה ספונטנית, שפורצת מלב טהור ברגע של פלצות, אלא זו זעקה קפואה, מחושבת להפליא, של אדם שבעוד רגע ירד מן הבמה וימשיך בשגרת יומו כרגיל, שבע רצון על הפחד שעורר בקהל. זו צעקה שכל מטרתה להיות חזקה, עוצמתית מספיק, מפחידה מספיק. וכך היא באמת... מפחידה, ותו לא. צעקה ותו לא...
אדגיש, שכמובן איני מתכוון להכליל כאן. ברור לי שישנם אנשים ש׳חיים׳ את הדבר כל-כך עד שאצלם מדובר באמת שפורצת החוצה, גם אם הם קיבלו את ההשראה מבני הדורות הקודמים. דבריי, ולדעתי גם הציור, מכוונים אל השוליים, וכבר ראיתי לא פעם ולא פעמיים תופעות כאלו.

לא חושבת שהציור מעורר אמוציות בגלל הענין של הגישה לצעקת ה'אלול'.... והיחס אליה לטוב או למוטב...
האמוציות- הן נטו לציור עצמו שלא מתאים לבטא משום כיון קשר אלולי...

ואין חילוק על כך שצעקת אלול היא לא בהכרח מחזקת את כולם.
אבל מבזה בעיני לדון על כך במסגרת הציור הנ''ל (חוזרת ואומרת שהוא אומנותי וכשרון,)

ובכלל- מי אנחנו שנקבע איזה משגיח "צדיק מספיק" וצועק אלול לחיזוק
ומי צועק אלול להפחיד... מן השפה ולחוץ...

 

[RPO]

@יוסף יוסף ,
כשאנשים צועקים על אומן בגלל אומנות שלו,
הוא יודע שהוא עשה עבודה עמוקה.

הוא נגע.

אם זה לא היה אמיתי במקום כל שהוא , זה לא היה אכפת.
הכאב הזה, שאלול מפחיד אותנו, (ולא רק מהמקום הטוב) מכאיב לנו.
וזה כואב לראות את זה מוחשי כל כך.

אתה אומן טוב. האשכול הזה הוא עוד הוכחה לכך.

השאלה אם התפקיד שלנו, כאומנים, לפגוע בבטן הרכה, היא שאלה לאשכול נפרד.

אף אחד לא צועק על הציור שלו....

קולה כואב לאנשים על ההקשר
למה ישר לדבר בשם האומנות ופגיעה בבטן רקע ושות'?

אני חושבת שיש הסכמה על כך שאתה מציר מיוחד, מקורי, ויחודי!!!

אבל-
הכותרת של הציור ולאן ששיכת אותו בעיניך הם אלו שגוררים ביקורת
כלל לא עליך בתור אומן.! נטו על השידוך הפחות מוצלח הזה

 

[בן ציון יהודה]

בלי קשר לתוכן זה ציור עננק!!