הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ליום ההולדת של X תכננתי משהו מיוחד, שונה מעוגת יום הולדת רגילה.
תחילה חשבתי על עוגת מספרים, אבל זרקתי את המחשבה הזו מהמוח די מהר.
למה?
כי הזמן צפוף לי כרגע, ב"ה
כי היא לא הכי אוהבת עוגת מספרים.
והעיקר- כי רציתי לגוון.
מה רע?
אז מה עשיתי?
האמת-
זה התחיל בזה שהעמדתי בצק לעוגת שמרים.
עודי לשה את הבצק, נדלקה לי נורה בראש. כן!
ידעתי מה אני עומדת להכין ליום ההולדת שלה.
עזבתי את הבצק הבלתי מגובש במיקסר והלכתי לחפש את מה שזכרתי שיש לי בארון.
חיפוש של 5 דקות [!!!] ובארון מצאתי תבניות שקניתי פעם בשוטטות בחנות חד פעמי [כבר כתבתי על השוטטות שלי בחנויות, לא?]
הוצאתי אותן.
הנחתי על השיש. 5 תבניות.
5?
כן.
אז תהיינה 5 עוגות.
ביום ההולדת היא תקבל 5 לבבות.
עכשיו נותר לי לתכנן את צורת הקליעה של העוגות כדי שתהיינה יפות,, מרשימו, ובעיקר הכי לבביות שאפשר.
חזרתי לבצק. בלעדיו, גם אם יהיו לי 100 תבניות, לא תהיה עוגה.
המשכתי ללוש את הבצק והעמדתי אותו בצד להתפחה.
עכשיו, בזמן שהבצק תופח, היה לי שמן לחשוב ולכנן בדיוק איך אוציא את הרעיון לפועל.
אז תבניות יש.
בצק יש.
מילוי?
אה, על זה לא חשבתי.
פתחתי את הארון שהו אני מאחסנת את הקרמים השונים, מליות, ממרחים וכו'.
מלית חלבה קרצה לי ממש מהפינה, מחייכת חיוך ביישני, כמו אומרת "קחי אותי".
"לא", עניתי לה. חלבה לא עובר בגרון של גברת יומולדת.
קרמל? גם לא ממש.
מאחורי אלו עמדו עוד מליות, אבל לא הצלחתי לראות אותן. המדף גבוה מדי.
גררתי כיסא אל עבר הארון, טיפסתי עליו [בזהירות....], ומה גיליתי שם?
נכון! יפה ניחשתם.
מלית קרם עוגיות.
חשבתי שכבר חיסלתי את כל אלו, אבל מצאתי קופסא אחת בפינה. עומדת בשקט ולא פוצה פה. נטלתי אותה לידיי ולחשתי לה "הגיע זמנך"
כן, היא עמדה שום כמו פך השמן. קטנה ושקטה, חתומה בחותמת המחיר שלה [טוב, זה רק כדי שיהיה קשור לכסליו].
עכשיו נותר לי לתכנן את הקליעה.
זה כבר היה קל.
עזבתי את התבניות, ואת הבצק, ואת המלית, ואת המטבח והלכתי לשקם קצת את הבית שראה ימים טובים יותר.
אחרי כחצי שעה שבתי למטבח. הבצק עלה יפה והגיע הזמן להתחיל לרדד, למלא, לקלוע וכו'
האמת-
חבל על המילים.
קבלו אותן וזהו.
לבבות מתוקים, עמוסים שוקולד וקרם עוגיות.
אז איך קלעתי את הלבבות?
שבלולים קטנים. השארתי מעט רווח ביניהם. באפיה הם תפחו והתחברו לחגיגה לבבית.
כאן זה ממש קל:
רידדתי בצק למלבן. מרחתי את המילוי. התחלתי לגלגל שבלול מ- 2 הצדדים כמו בעוגיות אוזן פיל, כשהשבלולים כמעט התנגשו עיצבתי לצורה של לב.
כאן זה כרוכית, שהנחתי בתבנית בהתאם לצורה של התבנית.
האמת- זו הכי פחות מוצלחת.
כדורי בצק במילוי קרם עוגיות ושוקולד.
הנחתי כדורים זה לצד זה.
הטעות שלי היא למעשה 2 טעויות:
1. הכדורים היו גדולים מדי. הייתי צריכה להכין אותם קטנים יותר שלא יעלו באפיה מעבר לדפנות התבנית כי כך הלב איבד את צורתו.
2. הייתי צריכה להשאיר רווחים גדולים יותר בין הכדורים.
אבל איך אומרים? מטעויות לומדים
ואין כמו ללמוד מטעויות של אחרים, אז תלמדו אתם מהטעות שלי.
את המורכב ביותר השארתי לסוף.
קבלו אותו [איפה מחיאות הכפיים?]
אז מה יש לנו כאן?
סביב דפנות התבנית הנחתי כיסונים קטנים ממולאים בקרם עוגיות. רידדתי את הבצק דק, קרצתי עיגולים, הנחתי מהמילוי במרכז, סגרתי לכיסון והנחתי סביב הדפנות.
במרכז- כרוכית בורג.
מה זה?
אה, הנה אני מסבירה.
רידדתי בצק לעלה מלבני, מרחתי מילוי. גלגלתי לכרוכית.
הנחתי במרכז הלב בצורה עגולה.
חתכתי חתכים בבצק באזורים שבלטו מלמעלה.
וזהו.
מרחתי את כל העוגות בביצה טרופה
שלחתי לתנור לאפיה
ונשאתי תפילה קטנה לבורא עולם שיצליח את דרכם. שיעלו יפה. שיקבלו את הגוון שרציתי. שיהיו טעימים.
תודה בורא עולם שקיבלת את תפילתי.
אז מה הלב שלכם?
ספרו לי איזה לב הכי אהבתם.
מתכון לבצק?
יש בחוברת הבצקים.
אבל כל מתכון לבצק שמרים הוא טוב.
תחילה חשבתי על עוגת מספרים, אבל זרקתי את המחשבה הזו מהמוח די מהר.
למה?
כי הזמן צפוף לי כרגע, ב"ה
כי היא לא הכי אוהבת עוגת מספרים.
והעיקר- כי רציתי לגוון.
מה רע?
אז מה עשיתי?
האמת-
זה התחיל בזה שהעמדתי בצק לעוגת שמרים.
עודי לשה את הבצק, נדלקה לי נורה בראש. כן!
ידעתי מה אני עומדת להכין ליום ההולדת שלה.
עזבתי את הבצק הבלתי מגובש במיקסר והלכתי לחפש את מה שזכרתי שיש לי בארון.
חיפוש של 5 דקות [!!!] ובארון מצאתי תבניות שקניתי פעם בשוטטות בחנות חד פעמי [כבר כתבתי על השוטטות שלי בחנויות, לא?]
הוצאתי אותן.
הנחתי על השיש. 5 תבניות.
5?
כן.
אז תהיינה 5 עוגות.
ביום ההולדת היא תקבל 5 לבבות.
עכשיו נותר לי לתכנן את צורת הקליעה של העוגות כדי שתהיינה יפות,, מרשימו, ובעיקר הכי לבביות שאפשר.
חזרתי לבצק. בלעדיו, גם אם יהיו לי 100 תבניות, לא תהיה עוגה.
המשכתי ללוש את הבצק והעמדתי אותו בצד להתפחה.
עכשיו, בזמן שהבצק תופח, היה לי שמן לחשוב ולכנן בדיוק איך אוציא את הרעיון לפועל.
אז תבניות יש.
בצק יש.
מילוי?
אה, על זה לא חשבתי.
פתחתי את הארון שהו אני מאחסנת את הקרמים השונים, מליות, ממרחים וכו'.
מלית חלבה קרצה לי ממש מהפינה, מחייכת חיוך ביישני, כמו אומרת "קחי אותי".
"לא", עניתי לה. חלבה לא עובר בגרון של גברת יומולדת.
קרמל? גם לא ממש.
מאחורי אלו עמדו עוד מליות, אבל לא הצלחתי לראות אותן. המדף גבוה מדי.
גררתי כיסא אל עבר הארון, טיפסתי עליו [בזהירות....], ומה גיליתי שם?
נכון! יפה ניחשתם.
מלית קרם עוגיות.
חשבתי שכבר חיסלתי את כל אלו, אבל מצאתי קופסא אחת בפינה. עומדת בשקט ולא פוצה פה. נטלתי אותה לידיי ולחשתי לה "הגיע זמנך"
כן, היא עמדה שום כמו פך השמן. קטנה ושקטה, חתומה בחותמת המחיר שלה [טוב, זה רק כדי שיהיה קשור לכסליו].
עכשיו נותר לי לתכנן את הקליעה.
זה כבר היה קל.
עזבתי את התבניות, ואת הבצק, ואת המלית, ואת המטבח והלכתי לשקם קצת את הבית שראה ימים טובים יותר.
אחרי כחצי שעה שבתי למטבח. הבצק עלה יפה והגיע הזמן להתחיל לרדד, למלא, לקלוע וכו'
האמת-
חבל על המילים.
קבלו אותן וזהו.
לבבות מתוקים, עמוסים שוקולד וקרם עוגיות.
אז איך קלעתי את הלבבות?
שבלולים קטנים. השארתי מעט רווח ביניהם. באפיה הם תפחו והתחברו לחגיגה לבבית.
כאן זה ממש קל:
רידדתי בצק למלבן. מרחתי את המילוי. התחלתי לגלגל שבלול מ- 2 הצדדים כמו בעוגיות אוזן פיל, כשהשבלולים כמעט התנגשו עיצבתי לצורה של לב.
כאן זה כרוכית, שהנחתי בתבנית בהתאם לצורה של התבנית.
האמת- זו הכי פחות מוצלחת.
כדורי בצק במילוי קרם עוגיות ושוקולד.
הנחתי כדורים זה לצד זה.
הטעות שלי היא למעשה 2 טעויות:
1. הכדורים היו גדולים מדי. הייתי צריכה להכין אותם קטנים יותר שלא יעלו באפיה מעבר לדפנות התבנית כי כך הלב איבד את צורתו.
2. הייתי צריכה להשאיר רווחים גדולים יותר בין הכדורים.
אבל איך אומרים? מטעויות לומדים
ואין כמו ללמוד מטעויות של אחרים, אז תלמדו אתם מהטעות שלי.
את המורכב ביותר השארתי לסוף.
קבלו אותו [איפה מחיאות הכפיים?]
אז מה יש לנו כאן?
סביב דפנות התבנית הנחתי כיסונים קטנים ממולאים בקרם עוגיות. רידדתי את הבצק דק, קרצתי עיגולים, הנחתי מהמילוי במרכז, סגרתי לכיסון והנחתי סביב הדפנות.
במרכז- כרוכית בורג.
מה זה?
אה, הנה אני מסבירה.
רידדתי בצק לעלה מלבני, מרחתי מילוי. גלגלתי לכרוכית.
הנחתי במרכז הלב בצורה עגולה.
חתכתי חתכים בבצק באזורים שבלטו מלמעלה.
וזהו.
מרחתי את כל העוגות בביצה טרופה
שלחתי לתנור לאפיה
ונשאתי תפילה קטנה לבורא עולם שיצליח את דרכם. שיעלו יפה. שיקבלו את הגוון שרציתי. שיהיו טעימים.
תודה בורא עולם שקיבלת את תפילתי.
אז מה הלב שלכם?
ספרו לי איזה לב הכי אהבתם.
מתכון לבצק?
יש בחוברת הבצקים.
אבל כל מתכון לבצק שמרים הוא טוב.
