בד"ה חנה רוזנברגר ע"ה

[צפורן]

שוב, לא מדברת על המקרה הספציפי הזה.
המשמעות של "מיון" היא אולי גם מיון למחלקות שונות, אבל גם מיון למקרים דחופים יותר ופחות.
אם רוב הנמצאים במיון הם חרדים, ורוב החרדים הגיעו באמבולנס (כי ברגל יש אופציות קרובות יותר) ההגעה בשבת לא "צועקת מצב חירום", או בכל אופן, לא צועקת יותר בקול מאחרים, שלא באו לשם להנאתם, וצועקים את אותו דבר בדיוק.

 

[נתין]

זה מצחיק/עצוב שמתי שבנאדם לא מרגש טוב רצים להזמין אמבולנס והצלה, האמבולנס דוהר על מדרכות ונגד הכיוון, וכשהבנאדם מגיע למיון מניחים אותו תחת איזה שמיכה ישנה בלי להסתכל עליו כאילו הוא היה איזה בצק שצריך לתפוח שלוש שעות.
הבעיה זה לא רק מה שקרה לרבנית ההיא ע"ה אלא כל השיטה והמצב כאן בארץ.

 

[ה. בקר]

לפני כשבוע וחצי במיון ראיתי אדם שקיבל התקף וקרס על הרצפה - בזמן שהיו מיטות ריקות ואחיות פנויות,
חייבים לשנות את שיטת המיון בישראל חלאס חדר המתנה, מיד על המיטה, מיד בדיקות חיוניות.

וחלוקת לדרגות דחיפות לטיפול.

בשביל זה יש אחות טריאז' שממיינת לי המצב. לפעמים מקבלים מיטה ולפעמים לא, תלוי מה קרה. די הגיוני שעל שבר ביד לא יתנו מיטה ולאדם שבא עם חום מאוד גבוה וצמרמורות יתנו מיוטה.

 

[ה. בקר]

זה מצחיק/עצוב שמתי שבנאדם לא מרגש טוב רצים להזמין אמבולנס והצלה, האמבולנס דוהר על מדרכות ונגד הכיוון, וכשהבנאדם מגיע למיון מניחים אותו תחת איזה שמיכה ישנה בלי להסתכל עליו כאילו הוא היה איזה בצק שצריך לתפוח שלוש שעות.
הבעיה זה לא רק מה שקרה לרבנית ההיא ע"ה אלא כל השיטה והמצב כאן בארץ.

מי שבא עם אמובלנס מוכנס מיד למה שנקרא "מיון שוכבים" ששם הטיפול יותר מהיר ולא עובר דרך אחות ממיינת ומיון אמבולוטורי.

 

[YAELJ]

ובציניות רצינית:
איך זה שאחרי הקריסה יש זמן לבצע בדיקות מקיפות, למרות שכבר אין את מי להציל, והמצב כבר בוודאי לא קריטי?
בינתיים אפשר להציל ולהקל על חולים אחרים.

(כן אני יודעת שבודקים בשביל החקירה והסקת המסקנות. ועדיין... למה שרוצים יש זמן?)

לצערנו כשקורה מה שקורה, מתייחסים אחרת!
אני עדיין לא התאוששתי ממקרה של קרובה ממש שחיכתה כמה שעות לזרוז לידה עקב רמת מלחים גבוהה בדם ורק כשהתינוק נפטר, פתאום מיד נמצא חדר לידה.
וזה גם קרה בשערי צדק...
וחיכו לתינוק הזה כמה וכמה שנים.. ועדיין מחכים.

 

[נתין]

מי שבא עם אמובלנס מוכנס מיד למה שנקרא "מיון שוכבים" ששם הטיפול יותר מהיר ולא עובר דרך אחות ממיינת ומיון אמבולוטורי.

הלוואי, באתי באמבולנס צופר עם קרוב משפחה למיון, יצאנו משם אחרי "רק" 8 שעות...

 

[טוליפ]

ובקשר להרפס, לא ידעתי שהוא כ"כ מסוכן! לקטנה שלי היה עכשיו הרפס, האם יש סיכון ח"ו שהעובר נדבק?

בלי קשר להרפס הנ"ל. לידיעתך ולידיעת הכלל
לא מזמן זוג הורים בחו"ל פרסמו סיפור על מנת להזהיר אנשים בעולם. התינוק להם בן שבוע - שבועיים נדבק מהרפס ע"י אדם שהיה לו הרפס ונגע בו או נישק אותו והדביק אותו, אותו תינוק נפטר.
לכן אם לבת שלך יש הרפס כשיוולד התינוק אסור לילדה לגעת בו, ולא להתקרב אליו וצריך לנהוג במקסימום חיטוי והגיינה.
מכיוון שהוירוס הזה גורם לפגיעה מוחית בתינוק רך שעדיין אין לו נוגדנים ומערכת חיסון חלשה.
אותו זוג שפרסם את סיפורו אמר שהמטרה שלהם בסיפור לידע אנשים שתינוק הוא דבר רגיש ופגיע מאוד ולא לתת לאנשים זרים להתקרב ולגעת בו.

 

[ה. בקר]

הלוואי, באתי באמבולנס צופר עם קרוב משפחה למיון, יצאנו משם אחרי "רק" 8 שעות...

לא סותר.
הכניסו אתכם למיטה ולא הייתם צריכים להמתין בישיבה....
8 שעות במיון זה לא כל כך חריג.
המיון אמבולטורי הייתם מבלים הרבה יותר.
מהרבה ניסיון, לצערי.

 

[בתוכנית-מרחב אונליין]

בלי קשר להרפס הנ"ל. לידיעתך ולידיעת הכלל
לא מזמן זוג הורים בחו"ל פרסמו סיפור על מנת להזהיר אנשים בעולם. התינוק להם בן שבוע - שבועיים נדבק מהרפס ע"י אדם שהיה לו הרפס ונגע בו או נישק אותו והדביק אותו, אותו תינוק נפטר.
לכן אם לבת שלך יש הרפס כשיוולד התינוק אסור לילדה לגעת בו, ולא להתקרב אליו וצריך לנהוג במקסימום חיטוי והגיינה.
מכיוון שהוירוס הזה גורם לפגיעה מוחית בתינוק רך שעדיין אין לו נוגדנים ומערכת חיסון חלשה.
אותו זוג שפרסם את סיפורו אמר שהמטרה שלהם בסיפור לידע אנשים שתינוק הוא דבר רגיש ופגיע מאוד ולא לתת לאנשים זרים להתקרב ולגעת בו.

וזה מה שמסביר שפעם היו מניחים תינוק בעריסה ולא נותנים לכל העולם לגשת אליו. כמה שפחות!
והיום, לפעמים (אותי זה שמחריד) התינוק/ת עובר מיד ליד שכל הדודות והבנות דודות צריכות להחזיק אותו ולנשק אותו.
(ואם זה בסעודת הברית, גרוע פי כמה וכמה)
לדעתי הדבר נובע מחוסר מודעות.
אני אישית לא הלכתי לברית כשאחותי ילדה, כי החלמתי מוירוס שפעת ופחדתי על התינוק.
כמובן הכל בגבול הטעם הטוב, אבל בהחלט נקודה חשובה לתשומת לב.

לכן אם לבת שלך יש הרפס כשיוולד התינוק אסור לילדה לגעת בו, ולא להתקרב אליו וצריך לנהוג במקסימום חיטוי והגיינה.

במקרה כזה אולי עדיף שהילדה בכלל לא תשהה בבית, כשהתינוק יולד בשעטו מ"צ ויגיע לבית, אם יש פה חשש פיקוח נפש. תתיעצו.

 

[שרינה]

זה מצחיק/עצוב שמתי שבנאדם לא מרגש טוב רצים להזמין אמבולנס והצלה, האמבולנס דוהר על מדרכות ונגד הכיוון, וכשהבנאדם מגיע למיון מניחים אותו תחת איזה שמיכה ישנה בלי להסתכל עליו כאילו הוא היה איזה בצק שצריך לתפוח שלוש שעות.
הבעיה זה לא רק מה שקרה לרבנית ההיא ע"ה אלא כל השיטה והמצב כאן בארץ.

כל מילה!

 

[אולם]

אחרי הניחום:
לגבי העובדות מה היה שם לא כל כך עניין אותי
מה שכן הצוות התכונן טוב (ותיאום גרסאות לכאורה)
אבל המשפחה קיבלה את הידיעה כגזירת שמים ולא מה שהיה יכול להיות אילו היה מטפלים בה בזמן
והעיקר מתחזקים.
וכפי שכמה הציעו זה להשתתף בצער.
ושנשמע ונתבשר בשורות טובות

 

[שולמית אור]

בלי קשר להרפס הנ"ל. לידיעתך ולידיעת הכלל
לא מזמן זוג הורים בחו"ל פרסמו סיפור על מנת להזהיר אנשים בעולם. התינוק להם בן שבוע - שבועיים נדבק מהרפס ע"י אדם שהיה לו הרפס ונגע בו או נישק אותו והדביק אותו, אותו תינוק נפטר.
לכן אם לבת שלך יש הרפס כשיוולד התינוק אסור לילדה לגעת בו, ולא להתקרב אליו וצריך לנהוג במקסימום חיטוי והגיינה.
מכיוון שהוירוס הזה גורם לפגיעה מוחית בתינוק רך שעדיין אין לו נוגדנים ומערכת חיסון חלשה.
אותו זוג שפרסם את סיפורו אמר שהמטרה שלהם בסיפור לידע אנשים שתינוק הוא דבר רגיש ופגיע מאוד ולא לתת לאנשים זרים להתקרב ולגעת בו.

אם כך, איך ייתכן שאני הגעתי עם תינוק בן 8 שבועות למיון, והרופאה שטיפלה בו הגיעה עם מסכה (כיסוי פה), ונאמה לנו במשך כעשר דקות כמה חשוב להרחיק אדם הסובל מהרפס (כמו שיש לה) מתינוק.
אבל זה ממש לא מנע ממנה לטפל בתינוק הרך שלנו טיפול פולשני.

לנו כזוג צעיר לא היה מספיק ידע בנושא, וכנראה שגם לא מספיק אסרטיביות כדי למנוע ממנה את הטיפול.

היום במבט לאחור אינני יכולה להבין איך מאשרים דבר כזה במוסד רפואי מכובד ומקצועי מאד!

 

[ניק 5056]

ספציפית לגבי מעיני הישועה אני יודעת שהתפטרו שם 22 יולדות בגלל העומס הבלתי נסבל שגרם ללידות בכל בלטה פנויה
עד כדי כך שיולדת שהגיעה שלשום ביקשו ממנה לפנות לבית חולים אחר כי אין כח אדם שיטפל בה
אז כדאי לקחת את זה בחשבון לפני שפונים לשם

התפטרו ותיקות וקלטו אחרות חדשות במקומן
כך שיש צוות
השאלה רק איזה...

 

[לילי 1]

אם כך, איך ייתכן שאני הגעתי עם תינוק בן 8 שבועות למיון, והרופאה שטיפלה בו הגיעה עם מסכה (כיסוי פה), ונאמה לנו במשך כעשר דקות כמה חשוב להרחיק אדם הסובל מהרפס (כמו שיש לה) מתינוק.
אבל זה ממש לא מנע ממנה לטפל בתינוק הרך שלנו טיפול פולשני.

לנו כזוג צעיר לא היה מספיק ידע בנושא, וכנראה שגם לא מספיק אסרטיביות כדי למנוע ממנה את הטיפול.

היום במבט לאחור אינני יכולה להבין איך מאשרים דבר כזה במוסד רפואי מכובד ומקצועי מאד!

חברה שלי, שהיא מיילדת, אמרה לי שהן מגיעות חולות לעבודה בדיוק כמו כל שאר העובדים בעם. כנראה שגם הרופאים נוהגים באותה מסירות

 

[Tweenset]

פעם הוצאתי לבד עירוי שכאב לי מאד
הרגשתי מצוין, והעירוי כאב לי מאד ולא היה בו צורך באותו רגע (וגם לא בהמשך האשפוז)

אחרי יממה קיבלתי עירוי חדש, שלא כאב הפעם (אני עדכנתי את האחיות שאין לי עירוי)
ואני רוצה לספר לכם סוד
לא תמיד עירוי צריך לכאוב
יש מומחיות בזה, ולא כל אחות/מיילדת יודעת לשים עירוי בצורה שלא תכאב. כואב לך? תדרשי להחליף. הן לא ששות לעשות זאת, אבל זאת זכותך!

 

[start]

ואף פעם אל תסכימו שיכניסו ערוי במקום שהיד מתקפלת, אלא למטה יותר סמוך לכף היד. לידה אחת הערוי הציק לי יותר מהכל!

 

[עפיפון]

לגבי הערוי - כמו שכתבו, זכותך לבקש שישימו במקום לא כואב.
אני ביקשתי והאחות ממש התחשבה וחיפשה מקום שלא יציק וזה היה מעולה!
פעם אחת שמו לי באמצע - בין כף היד למרפק (איך זה נקרא? זרוע?)
היה נראה לי בהתחלה מפחיד אבל בסוף זה היה תענוג! לא הרגשתי כלום!!!

לגבי העומס בבתי החולים - מומלץ מאוד להתקשר לפני שמגיעים לוודא אם יש מקום.
אני רציתי בי"ח מסוים שעמוס בד"כ אבל מאוד מקצועי, והתלבטתי כי היו שם סיפורים על לידות בקבלה (כמו בכל מקום...)
כשראיתי שאני בכיוון ליסוע התקשרנו ואמרו שיחסית עמוס.
בסוף נסענו אחרי כמה שעות, התקשרנו מהדרך ואמרו שיש מקום.
הגענו ובאמת היה ממש רגוע וקיבלו אותנו מיד.

 

[זו אני:)]

לאחר שקראתי כאן את כל הדעות על בתי חולים ועל רופאים, על עוולות ועל זכויות.
תרשו לי לכתוב משהו מהאמת הכי פשוטה.
שום דבר לא בידיים שלנו! כמובן שיש חובת השתדלות אבל ללכת לפי כל הדעות ולהחליט על בית חולים מסוים שהוא לא בסדר והשני כן בסדר או לפחד מהכל וללכת ולהשאר בבית עם רופא פרטי זה כבר מעבר להשתדלות.
אין דבר שהוא טוב מוחלט, כמובן מתי שנכנסים למערכות רפואיות מול רופאים ובתי חולים. את המשפט "טוב שברופאים לגיהנום" כבר אמרו חז"ל.
גם אני עברתי מקרה בעבר באחד מבתי החולים בירושלים וחזרתי לשם שוב אחר כך, ומדוע? כי נראה לי שלהחליט 'הכל כאן גרוע' על סמך שהיה עומס פעם אחת או רופא גרוע או 'פשלה' מסוימת זה טפשות, כי מה שקרה הוא בידי שמיים לגמרי, פעם יכלת לבחור מילדת? בחרת אחות במיון? בחרת ללדת בעומס? בחרת שרופא מסוים יקבל אותך? אני יכולה להעיד ואני בטוחה שעוד מאות כמוני, שכל אחת יכולה לכתוב ספר על קורות חייה בנושא לידות.... ואין פעם שדומה לקודמת לה גם באותו בית חולים!! פעם תהיי מרוצה עד הגג, ופעם האחרת 'התפשלת' עד הסוף, זה בידיים שלנו? אם 'נבחר' בית חולים זה יעזור?
וכבר ידוע הסיפור על שלמה המלך שראה שני אנשים שמרחפת על ראשם גזירת מוות ושלח אותם למקום רחוק, כדי להצילם מהגזירה המרחפת על ראשם. לאחר ששלח אותם ראה את מלאך המוות לצחוק, שאל אותו מדוע וענה לו, הייתי צריך להמית את שני האנשים האלו במקום פלוני ולא ידעתי איך להביא אותם לשם, עכשיו עזרת לי והבאת אותם ישר למקום.
מיד פתח שלמה ואמר: רגלוהי דבר איניש - רגליו של בן אדם, אינון ערבין ביה, הן הערבות שלו, ולכן, לאתר דמיתבעי למקום שבו מתבקש האדם ליטול משם את נשמתו - תמן לשם הן מובילין יתיה אותו.

אין לי שום כוונה שתפסיקו לעשות השתדלות, להתיעץ עם מומחים וכמובן במקרה של ספק לשאול דעת תורה, אבל מכאן ועד להכנס לפחדים או לעובדות שמבוססות על מקרים ספציפיים הדרך ארוכה.
יש לנו כיהודים אמונה פשוטה שרבונו של עולם מוביל אותנו בלי שאנחנו 'מחליטים' והוא יודע מה צריך לעבור עלינו וגם אם נשגע את עצמנו ואת העולם בדעות מפה ועד... על המערכת הרפואית, ועל מחשבות אם התנהגנו נכון או שיכולנו להשיג יותר אם נעשה כך או כך, לא נשיג כלום....

 

[בתוכנית-מרחב אונליין]

יש לנו כיהודים אמונה פשוטה שרבונו של עולם מוביל אותנו בלי שאנחנו 'מחליטים' והוא יודע מה צריך לעבור עלינו וגם אם נשגע את עצמנו ואת העולם בדעות מפה ועד... על המערכת הרפואית, ועל מחשבות אם התנהגנו נכון או שיכולנו להשיג יותר אם נעשה כך או כך, לא נשיג כלום....

ויש לנו כיהודים צו אלוקי "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ובמסגרת זה צריך לעשות השתדלות וכו.
מה ששיך להיסטוריה- שיך להיסטוריה. במידה והמסקנות והיעול וכו לא יעזרו לאחרים.
אבל מה שניתן לעשות- חובה לעשות.

 

[דיסק שרוט]

יתכן שתקפצו אבל אני חש שבאיזה מקום הם (ולא רק הם אלא כל נותני שירות) מנצלים את הנאיביות של החרדים ובתוך תוכם לא מכבדים את זה אלא לועגים ומרגישים שעם החרדים לא משנה מה שתעשה הם ידונו לכף זכות ויקבלו גזירת שמים ומרגישים פחות מוגבלים