הנושאים החמים
- פותח הנושא מור100
- פורסם בתאריך
- הוסף לסימניות
- #3
מאת: הגונז האלמוני
ההתנפלות על החמץ הטרי (?) הסתיימה, זמן המנוחה ניתן, והנה אנחנו כאן כמידי מוצאי חג הסוכות וחג הפסח לנתח איתכם בצוותא את אשר הורישו לנו עורכי העיתונים החג הזה. בראש ובראשונה – כמויות בלתי נדלות של נייר לטובת הגניזה הקרובה, המתפרנסת, כך נראה, מאיתנו בלבד. מאות ואלפי דפים המלאים בתוכן כזה ואחר, המיועדים למלא את כל כולנו בימי חול המועד הכה קצרים.
כל עיתון מעיתוני החג חושב (או מקווה לפחות) שהוא ה'בן יחיד' אצל כל קונה וקונה, ומשכך דואג לצ'פר אותו במוספים על גבי מוספים, שיכלה הזמן והם לא יכלו.
ראשית כל
החג הזה אמנם לא התאפיין יותר מידי במקוריות – למרות כמה פנינים שעליהן תשמעו בהמשך – וסבל מרדידות מחשבתית מסוימת. לא היה איזה פרויקט או מוסך שהפיל אותנו מרגלינו העייפות מההכנות לחג.
כמו כן, לעומת החציון שעבר, בו עברו על העיתונות החרדית תמורות משמעותיות ביותר – ביתד נאמן ועוד (ראה כתבה עם מנכ"ל יתד זליג אורלנסקי שפורסמה ב'פירמה' האחרון), חצי השנה האחרונה דווקא התאפיינה בשקט יחסי ובגידול קל ביותר בעמודי העיתונים. לא הוקם עיתון משמעותי חדש (אם לא נכליל את 'הציבור החרדי' שהוקם לאחרונה), ולא נסגר, לפחות בינתיים, עיתון מאלו הוותיקים הקיימים.
מה שכן, גם החג הזה ממשיך במסורת החגים האחרונים שחייב אדמו"ר או אחד ממרנן לפאר את שער המגזין בכתבת פרופיל עליו. לכאורה, הז'אנר הזה מעט נמאס. מילא היה ראיון עם אדמו"ר ייחודי ומעניין או גדול בישראל, אבל שוב פרופיל חיצוני בן 20-30 עמודים על אדמו"ר ידוע? קצת נמאס, וזה כבר לא כל כך מעניין, במיוחד שבא נאמר את האמת שעל כולם פחות או יותר ניתן לכתוב את אותם דברים (שעות הלימוד תורה בלילה, קבלת הקהל שעות על גבי שעות ומעשי החסד הלא ידועים…).
אבל למה להכביר במילים כשאתם כבר במתח, נתחיל מיד לא לפני שנבהיר כרגיל כי הדברים משקפים את דעתנו ודעתנו בלבד, ודעתכם תתקבל בברכה במערכת התגובות.
בקהילה
העיתון שרד את עזיבתו של העורך הקודם, בנימין ליפקין (שאיווה לו מושב בינתיים כעורך 'המבשר'), ערב חג הסוכות הקודם, וכעת העריכה החדשה מופקדת בידיו של אברהם דב גרינבוים, חסיד גור וסגן העורך הקודם. במפתיע, בחודשים האחרונים נעלמה שורת הקרדיטים ואם תחפצו לדעת מי נושאים במלאכה – תצטרכו לנחש.
העיתון גם ממשיך לזוז ולהתארגן תוך כדי תנועה. העיתון לא מפסיק לסגור מגזינים ולפתוח חדשים (ראו ביקורת קודמת). בחודשים האחרונים שינה המגזין את עיצובו, ודווקא לטובה, לדעתנו, בשל המעצב הקבוע שבחר לעזוב את עיצוב המגזין ובמקומו נכנסו מעצבים חדשים.
גם החדשות השתנה מאד בחודשים האחרונים, ושוב השתנה מעט לפני פסח. המוסף החדשותי, שאך עד לאחרונה היה נפרד, 'סוגרים שבוע', נסגר לגמרי. בתחילה הוא עוד צורף כמספר עמודים לגיליון החדשות, ובאחרונה כבר אין בעיתון כלל עמודים תחת השם הזה. בשל כך, טורו הוותיק של יעקב ריבלין עובר דירה שוב ושוב. מהעמודים הפותחים של המוסף הנפרד עבר לאמצע העיתון, לעמודי "סוגרים שבוע" ולאחר שהמוסף נסגר גם באמצעו של העיתון – עבר לעמודים הפותחים של גיליון החדשות, בערבוב של טורים וידיעות. כך פותח לו עמוד כפול של טורו של ריבלין את החדשות ומיד לאחר מכן יש כמה ידיעות שלו, לא דבר מקובל בעולם התקשורת הכללי ואף החרדי.
כמו כן העיצוב של החדשות שינה פניו כמה פעמים לאחרונה, ואף התוכן. אם בעבר בקהילה היה ידוע כמי שמאכלס ידיעות רבות על הנעשה בציבור החרדי, לאחרונה זה כבר לא כך – בשל שינוי אחר שאירע בעיתון: זה התחיל עם סגירת "העולם החרדי" הוותיק (שפורשיו הקימו את "הציבור החרדי"). בתחילה צירף בקהילה את המתחרה, "כל העולם כולו". ומספר שבועות לאחר מכן הקים עיתון תמונות ונייעס חדש משלו בשם "קהילות הקודש", שלראשונה בעיתונות החרדית נתן עמוד כרומו שלם לידיעות חסידיות פשוטות על הנעשה בחצרות בצירוף תמונות לא-איכותיות. בערך חודשיים החזיק העיתון מעמד (ואז תחום הנייעס וחדשות החרדים ירד לגמרי מעיתון החדשות שלפתע נהיה דליל מאד), ואז זכו מנויי בקהילה לתחיית המתים עם חזרתו של "העולם החרדי" זצ"ל, בהוצאת בקהילה הפעם, רק עם תמונות ובלי נייעס, כאשר הנייעס החרדי חוזר לעמודי החדשות בכמה מדורים בני עמודים בודדים, ומדורים וותיקים נעלמים להם לפתע. מוסף 'מקרו' נעלם סופית ואף כבר לא מופיע החג הזה כסוג של מוסף בנושא כלכלי כלשהו, כפי שהיה בחגים האחרונים.
בקיצור, שינויים עד אין סוף. בתחילת הוצאתו המחודשת של בקהילה לפני כשלוש שנים, כתב העורך דאז, בנימין ליפקין, כי העיתון ישתנה מעט עם הזמן לפי תגובות הקוראים. אף אחד לא חשב שגם שלוש שנים אחרי הוא לא יגיע אל המנוחה ואל הנחלה…
ולמרות כל ההקדמה הארוכה הזו, החג הזה מפתיע בקהילה עם שלל חידושים חביבים ומקוריים במיוחד, בעיקר בדמותם של המוסף "60 רגעים" ומוסף "עשרה מי יודע" שמיד נידרש אליהם.
המגזין (128 עמו')
במגזין הפעם 128 עמו' (לעומת 96 בחג שעבר) – הגדול ביותר עד היום, ו-10 כתבות (המספר הגדול ביותר של בקהילה במגזין אחד עד עתה).
המגזין הפעם היה המעניין מבין שאר המגזינים החג הזה.
בשער הפעם מפציע הגר"ח קנייבסקי, בכתבת "יממה בביתו" שכתב מי אם לא הרב יעקב ב. פרידמן. אז הרעיון הוא לא מקורי, במיוחד כשבחג שעבר עשה הרב פרידמן את אותו רעיון בדיוק רק אצל הגראי"ל שטיינמן. הפעם הוא עושה יום שלם בביתו של הגר"ח קנייבסקי (ודווקא הפעם אין תמונות שלו ברחבי הבית כבפעם שעברה, לבד מאחת שייתכן שהיא ישנה), ומספק סחורה חביבה, אך לא חדשה. למטיבי הלכת, רק בחג שעבר, סוכות, פיאר הגר"ח את שערו של עיתון "שעה טובה" בכתבת פרופיל משלהם. הפעם עושה זאת בקהילה, וסך-הכל אין חידושים מיוחדים בכתבה שלא ידועים לכלל הציבור (לבד מה"בוהה" החדש. ראו בעיתון), והכל מתואר כמובן בסגנונו הידוע והמנופח של פרידמן.
הגר"ח קנייבסקי הוא כה דמות ידועה ומוכרת, שהיה קצת מוזר למצוא אותו על שער העיתון. מה כבר אפשר לחדש? התשובה היא שא"א הרבה, כאמור.
ואם ב'משפחה' טוחנים את דמותו של האדמו"ר מהרז"ל מסאטמר עד דק, גם החג הזה (ראו בהמשך), וגם בקהילה לא מוותר. לאחר ראיון שנתן האדמו"ר למשפחה בחנוכה, כעת בשער בקהילה מוצגת דמותו של האדמו"ר כביכול נתן שיחה לעיתון. אלא שזה לא מדויק בכלל. מדובר על תיאור מפגש של המשב"ק של האדמו"ר ה'ברך משה' בצעירותו, אדם ישיש חובש כיפה סרוגה שנפגש עם האדמו"ר והעיתון מביא את הדברים ככתבת חג. אלא שלפני חודש התראיין נשוא הכתבה, דוד הולנדר, ל'קו עיתונות' ובראיון מגזיני ארוך סיפר את כל מה שהיה בחדר האדמו"ר, וגם זאת לאחר ראיון לפני מספר שנים ב'משפחה', כך שחידוש אין כאן כלל.
שני סיפורים הופכים את המגזין למעניין, לפחות לפי המובטח בשער: האחד, ראיון עם אסיר יפן גרינוואלד, שלמרות שהוא בחור ולא נשוי הסכים לראיון ארוך ומצולם בעיתון, בו סיפר על חוויותיו בתוככי הכלא, כמובן בפיזור דברים על אמונה ואמונה בכל משפט שני.
כתבה מעניינת הייתה אמורה להיות, לפחות לפי תמונותיה, על המיליארדר החרדי דן גרטלר. גרטלר קנאי מאד לפרטיותו בשל סיבות מסוימות כאלה ואחרות, וכמעט לא פורסמו עליו כתבות עד היום. יתירה מכך, השמועה אומרת שהוא מעסיק אנשים שתפקידם לבלוש אחר כלי תקשורת שעתידים לפרסם עליו כתבות ולגדוע אותן בעודן באיבן. ואילו בקהילה הפעם מקדיש כתבת מגזין שלמה על דמותו.
כאן יצוין כי זה לא ראיון אתו אלא פרופיל (לראשונה פרופיל ולא ראיון גם על עשירים חרדים, נו נו…), הכתב עצמו מציין שלא הצליח להשיג ולו אחד שיסכים לספק פרטים על גרטלר, אך הבעיה הגדולה שכמעט וגם כאן אין חידושים. גרטלר הוא חרדי מובהק, אך הכתבה רובה ככולה מועתקת מהעיתון הכלכלי בלומברג, לו העניק לאחרונה גרטלר ראיון בלעדי וראשוני. אין כאן את הצד החרדי כמעט, והכל מאד כלכלי ופחות-מעניין. גם מבחינת תמונות כמעט ולא מצאו את ההקשרים החרדיים ב'בקהילה' (ולמרות זאת השמועה אומרת שהוא כועס על פרסום הכתבה במגזר החרדי).
כתבה נוספת מביאה את סיפורו של צביקה יחזקאלי, כתב ערוץ 10 שחזר לאחרונה בתשובה. רק לפני כחודשיים עשה זאת 'שעה טובה' בכתבה מגזין וראיון ארוך, וכעת חוזר בקהילה ועושה את אותו דבר, בכתבה שבנויה משאלות-תשובות, שחלקן שאלות לא מעניינות ומעט מוזרות.
בכתבה נוספת מביא בקהילה את סיפורו של יוסף אברמסון, השחור החרדי שעובד בממשל בארה"ב. כתבה אודותיו פורסמה ימים ספורים לפי החג במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות, ומי שקרא כבר שם נאלץ לחזור על הקריאה גם פה. גם התמונות בשתי הכתבות חופפות.
סיפורים נוספים במגזין הם ראיון בלעדי עם אלן דרשוביץ הפרקליט האמריקאי הנודע (חביב), ועוד שני סיפורים (פרווה) על הגדות ישנות ומתים קלינים.
אך למרות האמור לעיל והשחזור של כתבות שפורסמו במקומות אחרים, בסך הכל הוציאו בבקהילה את המגזין המעניין ביותר מבין שלושת השבועונים הנמכרים.
לא אהבנו את הכותרות בשער של דבר והיפוכו: "שנאה, ידידות; חושך, אור" וכו'. סתם מעצבן בעין.
מוסף "60 רגעים" (64 עמו')
למרות שניתן לחשוב שכבר אי-אפשר להמציא את הגלגל במוספים חדשים, בקהילה מפציע במוסף מקורי ופשוט – 60 אישי ציבור ורבנים שבחרו תמונה ומספרים עליה, כל אחד עמוד אחד.
כמובן שלא ניתן להימלא מהאמירה "כל שלא ראיין את שלושתם בגיליון החג עדיף שלא יוציא אותו, ואלו הן: הרב גרוסמן, אריה דרעי והרב לאו". שלושתם כמובן בין המרואיינים במוסף, אך מלבדם עוד 57 אישי ציבור שבחרו תמונות מעניינות ברובם עם סיפורים מעניינים גם כן. גם כאן זהו לדעתנו המוסף המעניין ביותר החג הזה, ולו בגלל שלכל אחד יש כאן משהו שיכול לעניין אותו. אם למשל מוסף משפחה דה והא על הלקסיקון החרדי לא מעניין אותי, הרי שאני מודר לגמרי מהמוסף, ואילו כאן – גם אם נניח דרעי לא מעניין אותי, אז הקטע על ליצמן יעניין, ואם לא הוא – אז על אהרן רזאל או אלי ויזל. מוסף מגוון מאד עם הרבה מאד אישי ציבור מכלל המפה בישראל (ומעט מחוצה לה).
כמובן שנעשה שימוש במעט מהאישים בחומרי ארכיון של בקהילה, למי ששם לב. מעט מן המרואיינים השיחה איתם לקוחה מכתבות ישנות שפורסמו בעיתון, אבל שתי הערות: תמונה מסוימת בעיתון כבר הייתה מוכרת לנו, והיא נמצאת בערך על אחיו של הגר"ע יוסף, נעים. חיפוש פשוט בגוגל מעלה כי התמונות בכתבה זו – וגם הכתבה עצמה ככתבה וכלשונה פורסמה באתר 'כיכר השבת' (שנותן קרדיט ל'שעה טובה'), כך שבקהילה מעתיק ראיון שלם מכיכר השבת, שלקח משעה טובה. לא מקצועי בעליל, העתקה לשמה ובושה ל'בקהילה'.
הערה שניה היא בדבר מרואיין שאינו דתי במוסף, אריה סימונסון, המוצג כילד שמרים את ידיו בכניעה לנאצי בתמונת השואה המפורסמת. בויקיפדיה, בערך על התמונה הזו, נכתב כי יש בין שלושה לחמישה אישים שטוענים כי הם הילדים שמרימים את ידיהם בתמונה, ולא ברור מדוע החליט בקהילה כי זהו סימונסון ולא אחר.
אבל ככלל, המוסף פשוט מקורי בפשטותו ומעניין למדי.
מוסף "עשרה מי יודע" (32 עמו')
ב'בקהילה' זה כבר נהיה למסורת, מבורכת, להעניק מוסף פוליטי אישי ומעניין (רביעי בסדרה) ליעקב ריבלין, הפרשן הפוליטי הבכיר, והפעם אף בדפי כרומו מהודרים, לראשונה.
הפעם הפציעו ב'בקהילה' עם רעיון מקורי ומיוחד, אך אליה קשה בו, לדעתנו. הרעיון באמת מקורי: עשרה פרקים בעלי עשר שאלות ותשובות בסגנון מבחן אמריקאי על מכלול סוגיות פוליטיות הקשורות לציבור החרדי (בעבר כבר פרסם ריבלין שאלון אמריקאי כראיון לנציגים חרדיים). אך בקהילה ביקשו לקחת את המקוריות צעד קדימה, ובמקום שלמטה יהיה כתוב לנו את התשובות לשאלות, בחרו להשאיר את הכל בסימן שאלה, כאשר הקוראים מתבקשים לשלוח את התשובות למערכת תמורת הגרלה על פרסים יקרים.
אז הרעיון הוא מקורי ויפה, אלא שהוא גם בעיה: היה מקורי לעשות דבר כזה, למשל, על מוסף חידונים הלכתיים או משהו דומה מיוחד, אבל אם אנחנו רוצים ליהנות ממוסף פוליטי כדרכו של ריבלין (שבאמת ניכרה בו השקעת שעות וימים רבים) – היה עדיף לתת את התשובות שכל אחד יוכל להשלים לעצמו מה האמת בכל תשובה, ואת ההגרלה להפנות לחידון מיוחד כזה או אחר, בנפרד. הנקודה השנייה היא שפוליטיקה, כדרכה, נתונה לפרשנויות רבות, אז איך יתכן שעל כל שאלה התשובה היא בדיוק מה שריבלין חושב? הרי אם נניח לדעתו התבוסה של דגל בראשות עיריית ביתר עלית באה בעקבות מעשה מסוים (שהוא מצפה מאיתנו לדעת אותו בתשובה) יבוא פרשן אחר ויגיד שזה הגיע בעקבות משהו אחר לגמרי!
על משקל המשפט "הסקרנות הרגה את החתול", ניתן לומר "המקוריות גמרה את המוסף", כי בשל עודף המקוריות – קצת הפסדנו מוסף מרתק של ריבלין הפעם, שבעבר אהבנו אותם מאד.
ועדיין, כאמור, זהו מוסף חביב לקריאה.
מוסף סיפורים "קריסת מערכות" (80 עמו')
זהו עוד לדעתנו סממן מעודף המקוריות של בקהילה שפוגע בקוראים הוותיקים. הרעיון מקורי מאד. הסיפור "קריסת מערכות" של חיים גרינבוים נמצא בפרק ה-56 שלו, ובבקהילה כנראה לא הצליחו להתארגן כיאות או בזמן על מוסף סיפורים משלהם, כמיטב המסורת, ובחרו להביא ב-80 עמודי כרומו את 55 הפרקים הראשונים של הסיפור בהמשכים.
אלא ש: אם השבוע זה היה הפרק האחרון של הסיפור, זו הייתה מתנה נפלאה לקוראים – ספר של ממש על כל פרקיו. וכן, אם הייתה מגיעה החלטה להגיש לקוראים את כל (נניח) 50 הפרקים הבאים בחוברת אחת – זה פשוט היה מרתק ומיוחד. אבל מה העניין להגיש לקורא 55 פרקים שכבר פורסמו? למה הדבר דומה, למוסף חג בו יאוגדו 15 כתבות שכבר פורסמו בעיתון בשלוש שנים האחרונות.
אז ברור שמדובר בצעד שיווקי מול קורא שנחשף רק בחגים לעיתון, שכאן יקרא 56 פרקים ויתמכר לסיפור ומעתה יקנה בקהילה בכל שבוע, אבל בשביל הקוראים הוותיקים – בקהילה בזבז 80 עמודי כרומו יקרים, בה בשעה שיכל למלאות אותם בחומר מקורי עבורו. שכן אף אחד לא יתחיל לקרוא שוב את כל 55 הפרקים הראשונים, עוד בטרם הגיע הסיפור לסיומו.
שאר המוספים
שאר מוספי בקהילה הם החדשות (32 עמו'), הכולל גם ראיון פרישה חביב של הרב מצגר (שעוד נשאר איתנו כמה חודשים. ראיון פרישה מוקדם), וכן את מוספי "פנינים" (80 עמו') המלא בתוכן, בעיקר בנושא השידוכים וסיפורים על שידוכי אישים ידועים, ולראשונה הרב יעקב ב. פרידמן כותב בו, בנושא הנישואין, וכן מוסף ילדים רגיל "חברים" (32 עמו') ומוסף תמונות "העולם החרדי" (32 עמו') בלי איזה פרויקט יוצא דופן במיוחד.
שאפו לבקהילה גם על כך שהפעם הצליח למכור את העיתון בזמן כמו שאר השבועונים ולא נתן לנו להמתין יום נוסף עד להופעתו.
צריך גם לציין שבקהילה הוא העיתון היחיד מבין שאר העיתונים (לבד מ'הציבור החרדי') שהעניק דיסק חדש לקוראיו. לפי הפרסום שבוע קודם בעיתון נדמה היה כי מדובר בדיסק חסידי הכולל את כל הזמרים החסידיים, אך למעשה זהו דיסק קונספט על "אמן" עם מילים מקוריות על שירים חסידיים ידועים. לא משהו.
למרות כל הביקורת לעיל, הפעם קוטף 'בקהילה' (אחרי הפסקה של כמה חגים!) את כתר העיתון המעניין ביותר לחג הזה. אם הייתם איתנו בטור הקודם, אתם גם יודעים למה: כתבנו אז כי על העורכים לא לחפש מה מקורי ויוציא את העין לעורך ולכתבי העיתון המתחרה עם איזה מוסף בומבסטי, אלא מה מעניין את הקוראים, ואכן זה בדיוק מה שעשו בחג הזה. דברים מעניינים, עממיים ושווים לכל אדם.
לסיכום, בסה"כ קוראי בקהילה נהנו מ-480 עמודים (בחג הקודם הם נהנו מ-472 עמו').
משפחה
'משפחה' הוא כרגיל העיתון שמספק את החלקים היוקרתיים משאר העיתונים (אם כי לא תמיד המעניינים).
במשפחה כמו במשפחה, בקושי ניתן לראות שינויים מחג לחג, ואם הם נעשים הם מינוריים ובמידה. בחלק החדשות, בחודשים האחרונים, הוחלט כנראה לא להשקיע מידי, במיוחד בשל העובדה שנעשית חלוקת חומרים גם לחינמון שיוצא בחודשים האחרונים ביום שני בשבוע. המגזין ממשיך להיות מושקע יותר ומעניין לעיתים.
המגזין (140 עמו')
במגזין הפעם 140 עמו' (לעומת 132 בחג שעבר), ו-9 כתבות (לעומת 7 כתבות ופרויקטים במגזין החג הקודם).
כרגיל כבר, מגזין משפחה בחג מותח את פניו ואף זוכה לשער עבה עם "גב" מה שבינתיים בשבועונים האחרים (ובמיוחד 'בקהילה') עוד לא עשו עד היום.
שער העיתון הפעם יפה פחות מבחג שעבר, ועוד פחות מבחג לפני – פסח תשע"ב, אך עדיין זהו שער מהודר ויפה.
בשער: כתבת פרופיל מיוחדת על האדמו"ר מבויאן. כרגיל העיתון מקדיש לכתבות הפרופיל החגיגיות כ-30 עמודים, והפעם על בויאן. השמועות אומרות כי היה כבר מי שחטף ממקורבי האדמו"ר על שיתוף הפעולה עם העיתון, כי האדמו"ר סולד מזה. כבר פתחנו קודם שמעט נמאס מז'אנר הפרופילים על האדמו"רים, אך עדיין מדובר בכתבה נחמדה המביאה זוויות שלעתים אינן ידועות על האדמו"ר מבויאן שליט"א. לא נפלנו (וגם לא שרדנו את כולה. כבר הערנו בעבר על האורך המוגזם שניתן לכתבות האלה, על חשבון כתבות אחרות שיכלו להתווסף למגזין).
העיתון המתחרה 'בקהילה' לא הביא הפעם כתבה מוזיקלית, כנוהג שבועוני החג, ומשפחה עושה זאת, ומפתיע מאד (סתאאאם) – עם יוסי גרין. כאילו לא מוצה האיש עד תומו (פעמיים בבקהילה ובעוד שלל הזדמנויות במשפחה), מביא הפעם משפחה עוד פעם כתבה אתו. העילה הפעם היא הרס עסקיו בסופה סנדי, אלא שמהסופה כבר עברה כמעט חצי שנה, והסיפור שלו כבר פורסם בזמן הסופה, ומשפחה אף הקדיש כתבת שער עם שכנו, הזמר מרדכי בן דוד, כשבוע לאחר הסופה, על נזקיה. חצי שנה אחרי זה כבר פחות מיוחד, וכתבות על גרין שוב פעם גם הן מעט נמאסו.
כתבה מרתקת במיוחד היא עם הרב יעקב יוסף, החולה במחלה ומתראיין לראשונה על מצבו לעיתון בכתבה נרחבת. מרתק ומדמיע, ועם תמונות יפות ומקוריות.
כתבה נוספת היא ראיון עם הרב משה פרידמן, הגבאי ('מוישה גאבע') של האדמו"ר מהרז"ל מסאטמר. משפחה בחצי שנה האחרונה מיחצן היטב את פלג החסידות הזה (לאחר שלפני כשלוש שנים הביא שער לאחיו, המהר"א). לפני הנסיעה של האדמו"ר ארצה נשלח כתב למקום מגוריו של האדמו"ר, ויליאמסבורג, ויצא משם עם שלוש כתבות (לפחות): האחת ראיון עם האדמו"ר, השנייה עם תושב המקום המלחין פינקי וובר, והשלישית פורסמה עתה – ראיון עם הגבאי הוותיק, ככתבת חג. בעוד בקהילה מביא כתבה עם האדמו"ר עצמו, משפחה מסתפק בגבאי. אלא שלפני כשלוש שנים, הביא שעה טובה בכתבת שער במוסף החג שלו – ראיון בלעדי חגיגי וארוך עם לא אחר מאשר… מוישה גאבע. כך שההישג כבר מתגמד, והדברים פחות או יותר חוזרים על עצמם.
אהרן גרנות נשלח הפעם לספרד, לכתבה על צאצאי האנוסים. על הרב עליו הוא כותב, הרב ניסן בן אברהם, כבר נכתבו לפחות פעמיים כתבות בשבועונים החרדים האחרים. הפעם הוא מתמקד בסיפורם של צאצאי האנוסים בספרד. מרתק למדי, והתמונות – יפהפיות.
כתבות נוספות הן על הנגיד פישהוף מגור, וכן נסיעה לאחת מארצות ברית המועצות לשעבר ופרופיל של משה גרילק על נתן בירנבוים. לא כתבות מיוחדות מאד.
סך הכל הפעם מגזין משפחה אכזב, בשל מעט נושאים מעניינים.
מוסף "דא והא" (84 עמו')
גולת הכותרת של עיתון משפחה החג הזה, מבחינתם, הוא מוסף "דא והא", כעין המשך למוסף החג הקודם "פה ושם" על ה"ארץ החרדית". אז נכון שבטור הקודם כתבנו שכה נהנינו מהמוסף הקודם שנשמח למוסף שיסקור עוד מקומות חרדיים נוספים, אלא ש: אם אכן המוסף היה כחלק 2 לאותו מוסף מקורי ומיוחד, זה היה מאד חביב. אבל בחרו הפעם להמשיך בדרך אחרת, והפעם – הלקסיקון המלא של הציבור החרדי.
בתחילה זה היה נשמע לנו לא מעניין כלל, ובמיוחד לאחר שהמוסף איבד כבר את המקוריות שלו כשיצא באותו פורמט וכמעט באותו עיצוב של המוסף הקודם. עם הקריאה נוכחנו שהמוסף מעט יותר מעניין ממה שהוא נראה, אך עדיין לא כל כך אהבנו. זהו נושא המצדיק כתבה נרחבת של 10-12 עמודים או משהו דומה, אבל לא מוסף שלם בן 84 עמו'.
לבד מזאת, לקסיקון של הציבור החרדי אמור לעניין את מי שלא נמנה על הציבור (והמוסף אכן קיבל פידבק ב'ידיעות אחרונות'), אבל מי שבתוכו – לא זקוק לו, למרות החיוך שמעלה על הפנים אי אלו ערכים במילון. ישנן גם טעויות רבות בעברית ועריכה לאורך הגיליון, ובסך הכל התאכזבנו מהניסיון להיות מקוריים מאד – כך שבסוף יוצאים לא מקוריים.
אם היו רוצים להמשיך את הצלחת המוסף הקודם, ניתן היה לעשות לו חלק 2, אם לא – לעשות משהו אחר לגמרי, אבל לא להמשיך באותו קו לנושא נושק. לפי אי המקוריות, בפעם הבאה יוקדש מוסף ללבוש החרדי. נו, באמת. די.
מילה טובה צריך לומר על העיצוב המוקפד של המוסף, ולפני שניפרד ממנו מילה רעה נוספת – כמה וכמה ערכים במגזין 'גנובים' מהרצאותיו וספריו של הבדרן החרדי קובי אריאלי, ובייחוד קטע שלם על התא הקולי וקטע נוסף על ה"חרדי שמתקשר לתכניות רדיו חילוניות", שלקוחות כמעט ככתבן וכלשונן מהופעתו הידועה במחנה בני-תורה, מבלי לתת אף קרדיט מינימלי או לציין שהרעיון שלו. לא יפה.
מוסף "עיני העדה" (56 עמו')
אם לא הספיקו לנו עשרות הפרופילים על האדמו"רים וגדולי ישראל שפורסמו במשפחה ובשאר השבועונים בשנים האחרונות, בא משפחה וקיבץ את תולדות חייהם של כל גדולי הדור. העילה: בעקבות הקמת וכינון מועצות גדולי התורה מחדש, פרופילים ותולדות חיים של כל חברי מועצות גדולי התורה (גם חברי מועצת חכמי התורה נכללים במוסף למרות שלא חלו שם שינויים לאחרונה).
בולט במיוחד חסרונו של חבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה, הגר"ש אויערבאך, שאמנם לא השתתף בשני הכינוסים האחרונים, אך לא התפטר מחברותו במועצה. אנשי הפלג הירושלמי, אמנם טוענים שרק כבוד הוא לו שעיתון 'פסול' כמשפחה לא כתב עליו, אבל האמת היא שהיטב חרה להם. גם לדעתנו זו החלטה מוטעית ומגעילה. למרות כל מלחמה על השבועונים, ואולי דווקא גם בגללה, א"א להוציא שמו של גדול מישראל משיקולים צרים.
כמו כן, כאילו לא קראנו את ההיסטוריה של הגראי"ל / האדמו"ר מויז'ניץ ועוד שאר גדולי הדור בגיליונות החג הקודמים של משפחה, כאן חוזרים שוב על הדברים, ולשיא מגיע האבסורד בכך שמוקדש עמוד גם לאדמו"ר מבאיאן, שנמנה גם הוא על מועצת הגדולים של אגו"י, בו בזמן שבמגזין משפחה יש עליו 30 עמודים נרחבים.
השנים שבהן הועזב האדמו"ר מויז'ניץ מחצר החסידות מכונות כאן: "18 השנים שבהן חווה ייסורים מרים, מחמת עניינים נשגבים מהבנת אנוש". כמה שטויות במשפט אחד, בניסיון להיות פוליטיקלי-קורקט ולא להזכיר תקופות אפלות בחסידות. או שלא תזכירו כלל או שלא תבלבלו את המח עם משפט מטומטם שכזה. "עניינים נשגבים מהבנת אנוש", עלק.
לשלל הפרופילים שכמעט ואין בהם חידוש (ה'כמעט' זה כדי לא לפגוע), מצורפות לפחות מספר כתבות היסטוריות על מועצות גדולי התורה, ששופכות מעט אור חיוור על המוסף.
מוסף חדשות משפחה "לאן הולכים מכאן" (48 עמו')
לאחר שבחגים האחרונים חלק החדשות הוזנח ולא הוכן כל פרויקט פוליטי כלשהו כמעט, החג הזה מפצים במעט. שער החדשות הוסב להיות כמוסף בפני עצמו בבחינת "פנינו לאן?" לאחר ממשלת השמד נגד עולם התורה. אלא שהשער נראה מלא תוכן, למוסף משמים למדיי ומלא בחומרים הנראים 'אסופים' אי מפה ואי משם, כביכול הוכנו למוסף חגיגי בנושא.
במוסף ישנו גם ראיון משותף של ליצמן ודרעי יחד. ראיון משותף של השניים ניתן היה למצוא גם בבקהילה לפני שבועות ספורים. השניים מנפקים אמירות וסיסמאות משמימות. שום דבר מיוחד.
המוסף עצמו הוא אוסף של כתבות בנושא החרדים והצבא (והשירות האזרחי). לא פרויקט אמיתי של פני החברה החרדית לאן, וחוץ מהטורים שהצליח העיתון להשיג מכמה אישי ציבור נחשבים, אין בו הרבה. במסגרת הטורים, נחשף יו"ר ועד הישיבות בפעם הראשונה בתקשורת החרדית בטור מיוחד (עד עתה עוד לא התראיין, ככל הידוע לנו).
מוסף לא מספק, ולא ממלא אחר ההגדרה שבשערו "לאן הולכים מכאן".
שאר המוספים
שאר חלקי העיתון הם "בתוך המשפחה" (96 עמו'), המושקע מאד כבכל מוספי הנשים בחגים האחרונים שיחות עם רבניות, ומספר פרויקטים חביבים (ומעוצב יפהפה). מוסף סיפורים "בצאת ישראל ממצרים" (100 עמו'), קשיח כבחגים האחרונים. ספרון חמישי בסדרה שבעצם משלים כמעט לספר של ממש, בן 500 עמודים. כמו כן, בנוסף למוסף "ילדים" (32 עמו') החגיגי מעט יותר מתמיד, ממשיך משפחה להשקיע בילדים מעט יותר (סוף סוף זהו דור העתיד של קוני משפחה) ומצרף אף להם מוסף מיוחד של סיפורים "קושיות" (32 עמו'), הכולל גם משחק חוויתי קשיח באמצע עמודי המוסף. כל הכבוד וכן את גיליון "קולמוס" (32 עמו') הקבוע שעדיין לא הבנו מה מקומו בחבילת החג מלבד ההשלכה המיידית לגניזה בעת קבלתו.
'משפחה' אכזב אותנו מאד החג הזה, ולא נתן את המצופה ממנו. אולי בחג הבא.
לסיכום, בסה"כ קוראי 'משפחה' נהנו החג הזה מ-620 עמו' (!) – לעומת 572 עמודים בחג שעבר.
שעה טובה
אי-אפשר לה לביקורת עיתוני החג מבלי להתייחס לאח הקטן והחמוד "שעה טובה", אלא שהפעם עדיף היה אולי שאכן לא נתייחס אליו, שכן העיתון כביכול שכח שפסח בפתח. שום פרויקט מיוחד, אף מוסף מנקר עיניים, ואף לא ראיון בלעדי.
המגזין (80 עמו')
במגזין הפעם 80 עמודים (כבחג שעבר), ו-7 כתבות (כבחג שעבר)
כבכל חג, מגזין החג מוגדל לבדיוק 80 עמודים. לא ברור איך במשפחה ובקהילה לעתים יוגדל ל-96 עמו', לעיתים ל-124 ולעיתים ל-136, ואילו בשעה טובה לעולם יעמוד על 80 עמו', לא יותר ולא פחות.
בשער המגזין מתייצבים שני האחים האדמו"ר לבית ויז'ניץ. אמנם על האדמו"ר מויז'ניץ נערכו כבר לא אחת פרופילים ושערי עיתונים, אלא שהפעם זה על שני האחים גם יחד. על האחדות בויז'ניץ ופרופילים על כל אחד מהאדמו"רים. כרגיל ב'שעה טובה', חלק מהכתיבה הוא עובדות, חלק פרשנות וחלק לא היה ולא נברא. אם סיפורי האחדות המתוארים שם היו כולם נכונים אחד לאחד, היינו כולנו כבר בעת המשיח. הכתבה מתארת אחדות אידיאלית בין שני פלגי החסידות, וכולי האי ואולי.
כבר בפתח העיתון מקדיש 'שעה טובה' מאמר מיוחד בו הוא בעצם מנמק ומסביר מדוע לא עשה אף פרויקט מיוחד במינו, לבד מהגדלת העיתון מעט. "עיתוני החג הפכו לאבן ריחיים על מנהלי העיתונים", כותב שעה טובה. "הרב גרוסמן כבר הופגש עם כל אזרח במדינה מעל גיל 18, ובכלל בשנים האחרונות הפרויקטים נעשו דלוחים עד אימה". בקיצור, שעה טובה עשה את העבודה שלנו… אבל עשה אותה כתירוץ מדוע הוא לא חידש או עשה דבר. הכל נעשה כבר, הוא בעצם כותב. ולא היא. עדיין נותר לחדש המון, אך כשעיתון שלם יוצא מאיש אחד בלבד, כך זה נראה.
המגזין מביא באיחור של שבועיים, אחרי שאר השבועונים, את סיפורו של הרב דומב מנהיג נטורי קרתא שנפטר, וכיוון שאין לו בחגים גיליון חדשות (המוסף מגיע על חשבון החדשות) – הוא נותן גם כתבת פרשנות על "נפילתו" של אריה דרעי, וכן "ראיונות חג" (איך הוא הצליח להשיג אותם, איך) בפעם ה-9,000 עם ראשי הערים משה אבוטבול ומאיר רובינשטיין.
"מוסף חג" (48 עמו')
המוסף כולל 5 כתבות.
שעה טובה מצרף בכל זאת עוד מספר כתבות רגילות, אך במקום להגדיל את המגזין עוד הוא בוחר לחלק את זה למוסף כרומו נוסף, ששערו נראה בדיוק כפי המגזין הרגיל של שעה טובה ועם אותו לוגו גדול, רק עם המילים "מוסף חג" לידו.
כתבת השער במוסף היא כתבה יחצנית לעילא על "עוז והדר", כתבה על נושרים, וכן ראיון עם הרב שלמה נקי שנושע בבן אחרי 34 שנים, בדיוק שבועיים אחרי שמשפחה ובקהילה ראיינו אותו ושבוע לאחר שכתבה איתו הופיעה גם ב'ישראל היום'. בשעה טובה מנסים לסחוט את התפוז שוב.
בסוף המוסף הזה מצורפים כמה סיפורים המתוארים כ"סיפורי חג". נו נו.
שאר המוספים
שאר החלקים הם עיתון הנשים 'שעה טובה בבית' (32 עמו') ו"שעה טובה ילדים" (32 עמו'). אפילו לא ניסו להגדיל ולו בעמוד אחד את המוספים הללו.
אם העיתון אפילו לא ניסה, מי אנחנו שננסה לבקר את מה שיש. לפחות שעה טובה, שלא כמו משפחה ובקהילה, לא העלה את מחירו ערב החג ל-20 ₪ אלא נשאר על 16.90. ב"ה, גם זה משהו.
לסיכום, בסה"כ "נהנו" קוראי "שעה טובה" מ-192 עמודים (בדיוק כמו בחג שעבר).
יתד נאמן
כבחגים האחרונים מפתיע "יתד" מבעבר עם כמה מוספים, חמישה במספר הפעם, דבר שאפשר רק היה לחלום עליו ב'יתד' של לפני מספר שנים. ביחוד לא מוספי נושא שכעת מצורפים ליתד למרות שיסודותם של מוספי נושא בהררי טומאה.
מוסף "אמת או זיוף" (124 עמו')
כרגיל בוחרים ב'יתד' כנושא איזשהו נושא ערטילאי שעליו ניתן להעמיס כתבות מכל הבא ליד. הפעם זה האמת מול הזיוף, כאשר ב-16 כתבות המוסף כל דבר המתקשר איכשהו לתורה נכלל ב"אמת" וכל דבר שקשור איכשהו בנושא ה"שקר" נכלל בזיוף.
במסגרת זו מתקיים גם פאנל עם ראשי ורבני ערכים ("מנחילי האמת"), ומובא טור של הרב נויגרשל על מיהם האמיתיים בעם ישראל, סיפורי מופת על האמת של גדולי התורה, וגם (מצד ה'זיוף') על זיופים תורניים, זיופי כשרות ועוד זיופים ושקרים בתקשורת וכו'.
לא מוסף מיוחד מידי ובלי ראיון בלעדי לבד מהפאנל החביב עם ראשי ערכים.
מוסף ש"ק "אבא, בן" (128 עמו')
כרגיל בוחר מוסף ש"ק נושא אחד ומקיף אותו על כל זוויותיו התורניות. הפעם לוקח המוסף את נושא האב והבן, ומקיף אותו על כל צדדיו בלמעלה מ-35 כתבות, בשיחות עם גדולי התורה כמו מרן הגר"ח קניבסקי, הגר"נ קרליץ (שרעייתו מתראיינת במוסף קטיפה), דברים מהגראי"ל שטיינמן ועוד. כבכל חג, שו"ת מרתק בנושא המוסף עם הגר"י זילברשטיין ועוד, וכן 2-3 כתבות חולין עם בנים-של, מאיר פרוש (עוד ראיה להידוק הקשר דגל-שלומי אמונים), יצחק רביץ וישעיהו ליברמן מנהל בית יעקב.
כרגיל העיצוב לוקה בחסר והאותיות קטנטנות וכמעט בלתי קריאות, וחבל.
כמו כן, בעבר במוסף ש"ק החגיגי היה נוהג לתת יותר כתבות מגזיניות קלילות בנושא המוסף ולא רק תורניות גרידא. הפעם המוסף כמעט כולו תורני מאד, וחבל (בעיה שקיימת גם במתחרה "הפלס" החג הזה. ראה להלן).
ישנם קוראים רבים של 'יתד' שחפצים בעיתון כחומר קריאה לשעות מנוחת המח. לא צריך להקשות עם כל כך הרבה כתבות כבדות.
שאר המוספים
שאר החלקים הם מוסף "קטיפה לבית" (100 עמו') הכולל שיחה עם הרבנית קרליץ, פאנל נשות חינוך וסיפור נוסף של חיים ולדר (חוץ מהסיפור במוסף הסיפורים); מוסף "סיפורי חול ומועד" (64 עמו') הקבוע עם הסיפורים היפים ממיטב הסופרים (בעיקר סופרות) החרדיים, וכן מוסף סיפורי ילדים "יתד שלנו" (48 עמו') וחלק החדשות (24 עמו').
העיתון מעט אכזב החג הזה, ביחס לדברים טובים שנתן בעבר הלא רחוק בחגים.
בסה"כ נהנו קוראי יתד נאמן מ-488 עמו' החג הזה (מול 464 בחג שעבר).
הפלס
לא אנחנו שנפריד בין הדבקים ואת "הפלס" נסקור בדווקא מיד אחרי האח (?) הוותיק, יתד נאמן.
אחרי שחגג לא מזמן את גיליונו ה-200, והראה יציבות בשטח עם חידוש בחודשים האחרונים של הפצה רוויה וחינמית בימי שישי (בינתיים רק בירושלים, מעוז העיתון), מתפנה "הפלס" לתת פייט של ממש לשאר העיתונים בעיתון החג.
עיתון החג של הפלס סיפק שבעה חלקים:
מוסף כפול "שרשרת הדורות" (128 עמו')
החלק התורני של הפלס החג הזה הוא מוסף כפול, כל אחד בן 64 עמו' הכוללים 23 כתבות, בנושא שרשרת הדורות. גם הן, כיתד (סה"כ הפרי צמח מאיזה עץ), בוחרים נושא מעט ערטילאי ועליו מעמיסים שפע של כתבות בנושאים די שונים האחד מהשני.
את פתח המוסף מעטר (כמדומה לראשונה) מאמר החתום על ידי עורך העיתון, 'נתן זאב גרוסמן' (נתי בשבילכם), שבמאמר תורני ומנומק מסביר מעט על נושא שרשרת הדורות.
בחלק הראשון של המוסף מובאים קטעי הוד מגדולי הדור שעבר הרב שך והגרי"ש אלישיב, וכמובן מהנהגותיו של הגר"ש אויערבאך שליט"א, הדמות הרוחנית של העיתון. כמו כן החלק הזה כולל כתבות מלאות חומר (בדומה למוסף ש"ק של יתד) על הכנסייה הגדולה וראיונות עם אנשים של פעם, שמספרים על הדורות הקודמים, וכן פאנל מחנכים מיוחד, בהנחיית הרב ישעיה ויין.
החלק השני כולל שיחות במעונם של הגרמ"ד סולובייצ'יק, הגר"צ פרידמן, הגר"י רצאבי ועוד, ועוד מספר כתבות על רבנים וסופרים יהודים רבי הוד.
מוסף "חג המצות" (56 עמו')
זהו המוסף ה'חוליני', בו 10 כתבות, הכולל גם כתבות מהנהגות הגרי"ש אלישיב ועוד גדולים, ראיון עם עו"ד רפי שטוב על הסכנות לציבור החרדי מהממשלה החדשה, וכן כמה כתבות מגזיניות – סיפורי שואה (לא נמאס כבר?) כאלה ואחרים, לצד כתבה יפה בה מפגיש העיתון בין צאצאי משפחה שנוכרי הציל אותה באירופה מיד הנאצים, עם המציל הגוי. כתבה חביבה מאד.
שאר החלקים
שאר החלקים הם מוסף לנשים "נופך" (64 עמו') שאמנם מעוצב גרוע אך מלא בחומר, ובין השאר בשיחות עם בנותיהם של הגר"ש שבדרון, הגר"ש וולבה והגרר"ב טולידאנו זצ"ל, ומקבץ סיפורי חג וכמה פרויקטים קטנים; מוסף סיפורים "מים שלנו" (48 עמו') שלא מצאנו בו שמות של סופרים ידועים, וכן, לראשונה כמדומה, מוסף סיפורי ילדים "מים שלנו לילדים (32 עמו'), המנוקד ומעוצב נפלא. בו אגב כותבת הסופרת או שמא המאיירת היחידה שפרי עטה נכנס החג הזה גם במשפחה, גם בשעה טובה וגם בהפלס (!) ושמה רחלי דוד. חלק החדשות הוא בן 16 עמו'.
החג הזה המשיך הפלס והפתיע, כי לא ניתן לבקר יותר מידי עיתון צעיר בן פחות משנה, בייחוד שהביא שלושה מוספים לכל ועוד שלושה מוספים לחלק הצעיר יותר של הבית.
לסיכום, בסה"כ נהנו קוראי הפלס מ-344 עמודים (מול 304 עמודים בחג שעבר).
קו עיתונות
גם עיתוני 'קו עיתונות' נהנים החג מגידול בעמודיהם (חכו לסוף הקטע), וכרגיל בחגים הם מביאים עיתון שהוא מעבר לסטנדרט הרגיל אצלם וכמעט מתחרה בשבועונים הנמכרים.
מוסף חג (64 עמו')
המוסף הפעם כולל 7 כתבות, ועוד כמה כתבות יח"צ וסיפורים לקראת סופו. העיתון מפתיע עם ראיון בלעדי עם הגר"י אבוחצירא מאשדוד במלואת 30 שנה לפטירת אביו הבבא מאיר (ראיון שעליו רבו עם שאר השבועונים), וכן פרופיל (תמוה מעט) ושיחה עם האדמו"ר מסאסוב וסיפורה של קרית סאסוב במלאות 50 שנה לייסודה. אומרים שאת מספר החסידים ניתן לספור על אצבעות יד קטועה.
כמו כן, איך אפשר בלי, העיתון מפגיש בין הגרי"מ לאו לאדם שניצול בזכות אביו של הרב, וכאן ראיון משותף ראשון ומעניין של האחים רזאל. אמנם לאחרונה פורסמה בבקהילה כתבה עם אהרן רזאל ובעיתונים אחרים עם יונתן רזאל, אך בקו עיתונות חיברו בין שניהם יחד לראשונה, לטענתם, בראיון משותף. חביב.
בשל העובדה שאין מוסף פוליטי פרופר, הכתבה הפוליטית מופיעה אף היא במוסף זה – והיא קיבוץ של כל השרים והח"כים החרדיים שעברו במסדרונות עיריית ירושלים, לקראת הבחירות הקרובות לראשות ומועצת העיר. הכתבה מספקת כמה רגעי קריאה משעשעים למדיי, על סיפורי ניסים זאב, וכן כמה כותרות כמו זו שישי דורש את ראשות העיר ירושלים לש"ס, אך נודף ממנה ריח קל של יחצנות זולה.
כתבות נוספות הן פרויקט שאלות למסבירנים חרדיים וכתבה היסטורית (שכבר נהייתה קבועה בחגים אצלם) מאת יהודה משי זהב.
מוסף "שביעי" (48 עמו')
3 כתבות במוסף.
לדעתנו, דווקא כאן נמצאת גולת הכותרת של העיתון החג הזה: בפרויקט מיוחד מביא העיתון כתבה מצולמת של מיטב הרגעים שצילם צלם הפפראצי החרדי הנודע מהיר חימה (כך בת.ז., הכינוי הוא בועז בן ארי). הכתבה מתפרסת על פני כחמישה עמודים והסבה לנו עונג מושלם. יש שם תמונות אמנותיות ומיוחדות במיוחד של תפיסת רגע מיוחד. מאד אהבנו את המקוריות (אם בעבר עיתונים היו מביאים כתבות כאלה, תמיד זה היה מתוך ספר חדש שיצא. פה זה תמונות המופיעות לכאורה לראשונה).
שאר המוספים
שאר החלקים הם 'פרופיל' (16 עמו'), המכיל 2 כתבות מוזיקליות שהיח"צ נודף מהם וכן מוסף ביזנס (16 עמו') עם ראיון עם סגן השר היוצא יצחק כהן מש"ס וכתבת יח"צ נוספת, וחלק החדשות (32 עמו').
לכאורה זה אחד הטובים שהוציאו בקו עיתונות בשנים האחרונות (לא בשל האיכות הלוקה בחסר, אלא בשל הגיוון הרב במוסף עם כתבות בנושאים שונים ובזכות פרויקט הצילום).
בסה"כ נהנו קוראי "קו עיתונות" החג הזה מ-176 עמודים (מול 144 בחג שעבר).
"מרכז העניינים"
מרכז העניינים לא הסתפק בגיליון שהוציא יום שני שבוע לפני החג, והוציא גיליון נוסף ביום שישי, יומיים לפני חג הפסח. אלא שעדיף היה לו לעיתון להוציא מוסף עבה יותר ביום שני מלהוציא עיתון דק בן 48 עמו' בלבד ביום שישי.
העיתון, שלעתים נשמע לאזהרותינו בגיליונות החג שלנו באשר לאיכותו ולעיתים לא, כולל בתוכו את המוסף גם יחד (ולא בנפרד). רוב העיתון הוא ידיעות חדשותיות, לבד מ-3 כתבות רחבות יותר. האחת על הנהגות הגרי"ש אלישיב בפסח מאת הפרילנסר שלומי קוק, אחת היסטורית על ימי השואה, והדבר היחיד שיש לעיתון להציע הוא ראיון (ראשוני לדברי העיתון) עם שר הדתות לשעבר אהרן אובחצירא במלאות 30 שנה לבבא מאיר. פה לא הלכו על רבנים שמתראיינים על רבנים אלא על שרים לשעבר, אבל אם זה בלעדי וראשוני זה גם בסדר.
חבל מאד שאפילו לא ניסו שם, במרכז העניינים.
לסיכום, קוראי מרכז העניינים נהנו מ-48 עמודים (מול 64 בחג שעבר).
המצעד
כרגיל לקראת סיום נדרג את העיתונים (לדעתנו כמובן): במקום הראשון ניצב לו הפעם בקהילה, ואחריו בסדר יורד: משפחה, קו עיתונות (יתד נאמן הפעם אחריו כי הוא בעיקר תורני ולא מעניין מעבר), יתד נאמן, הפלס, שעה טובה, ואחרון אחרון חביב (כשם מדור שבו) – מרכז העניינים.
המודיע והמבשר לא נסקרו כאן, כרגיל לצערי, מכיוון שאינם תחת ידי, וגם את זה אתם מוזמנים לעשות בתגובות.
נתראה באותו מקום (בעז"ה) בעוד כחצי שנה, איסרו חג הסוכות תשע"ד.
אגוט'ע זימער! (לפירוש עיינו במוסף דא והא של משפחה).
ההתנפלות על החמץ הטרי (?) הסתיימה, זמן המנוחה ניתן, והנה אנחנו כאן כמידי מוצאי חג הסוכות וחג הפסח לנתח איתכם בצוותא את אשר הורישו לנו עורכי העיתונים החג הזה. בראש ובראשונה – כמויות בלתי נדלות של נייר לטובת הגניזה הקרובה, המתפרנסת, כך נראה, מאיתנו בלבד. מאות ואלפי דפים המלאים בתוכן כזה ואחר, המיועדים למלא את כל כולנו בימי חול המועד הכה קצרים.
כל עיתון מעיתוני החג חושב (או מקווה לפחות) שהוא ה'בן יחיד' אצל כל קונה וקונה, ומשכך דואג לצ'פר אותו במוספים על גבי מוספים, שיכלה הזמן והם לא יכלו.
ראשית כל
החג הזה אמנם לא התאפיין יותר מידי במקוריות – למרות כמה פנינים שעליהן תשמעו בהמשך – וסבל מרדידות מחשבתית מסוימת. לא היה איזה פרויקט או מוסך שהפיל אותנו מרגלינו העייפות מההכנות לחג.
כמו כן, לעומת החציון שעבר, בו עברו על העיתונות החרדית תמורות משמעותיות ביותר – ביתד נאמן ועוד (ראה כתבה עם מנכ"ל יתד זליג אורלנסקי שפורסמה ב'פירמה' האחרון), חצי השנה האחרונה דווקא התאפיינה בשקט יחסי ובגידול קל ביותר בעמודי העיתונים. לא הוקם עיתון משמעותי חדש (אם לא נכליל את 'הציבור החרדי' שהוקם לאחרונה), ולא נסגר, לפחות בינתיים, עיתון מאלו הוותיקים הקיימים.
מה שכן, גם החג הזה ממשיך במסורת החגים האחרונים שחייב אדמו"ר או אחד ממרנן לפאר את שער המגזין בכתבת פרופיל עליו. לכאורה, הז'אנר הזה מעט נמאס. מילא היה ראיון עם אדמו"ר ייחודי ומעניין או גדול בישראל, אבל שוב פרופיל חיצוני בן 20-30 עמודים על אדמו"ר ידוע? קצת נמאס, וזה כבר לא כל כך מעניין, במיוחד שבא נאמר את האמת שעל כולם פחות או יותר ניתן לכתוב את אותם דברים (שעות הלימוד תורה בלילה, קבלת הקהל שעות על גבי שעות ומעשי החסד הלא ידועים…).
אבל למה להכביר במילים כשאתם כבר במתח, נתחיל מיד לא לפני שנבהיר כרגיל כי הדברים משקפים את דעתנו ודעתנו בלבד, ודעתכם תתקבל בברכה במערכת התגובות.
בקהילה
העיתון שרד את עזיבתו של העורך הקודם, בנימין ליפקין (שאיווה לו מושב בינתיים כעורך 'המבשר'), ערב חג הסוכות הקודם, וכעת העריכה החדשה מופקדת בידיו של אברהם דב גרינבוים, חסיד גור וסגן העורך הקודם. במפתיע, בחודשים האחרונים נעלמה שורת הקרדיטים ואם תחפצו לדעת מי נושאים במלאכה – תצטרכו לנחש.
העיתון גם ממשיך לזוז ולהתארגן תוך כדי תנועה. העיתון לא מפסיק לסגור מגזינים ולפתוח חדשים (ראו ביקורת קודמת). בחודשים האחרונים שינה המגזין את עיצובו, ודווקא לטובה, לדעתנו, בשל המעצב הקבוע שבחר לעזוב את עיצוב המגזין ובמקומו נכנסו מעצבים חדשים.
גם החדשות השתנה מאד בחודשים האחרונים, ושוב השתנה מעט לפני פסח. המוסף החדשותי, שאך עד לאחרונה היה נפרד, 'סוגרים שבוע', נסגר לגמרי. בתחילה הוא עוד צורף כמספר עמודים לגיליון החדשות, ובאחרונה כבר אין בעיתון כלל עמודים תחת השם הזה. בשל כך, טורו הוותיק של יעקב ריבלין עובר דירה שוב ושוב. מהעמודים הפותחים של המוסף הנפרד עבר לאמצע העיתון, לעמודי "סוגרים שבוע" ולאחר שהמוסף נסגר גם באמצעו של העיתון – עבר לעמודים הפותחים של גיליון החדשות, בערבוב של טורים וידיעות. כך פותח לו עמוד כפול של טורו של ריבלין את החדשות ומיד לאחר מכן יש כמה ידיעות שלו, לא דבר מקובל בעולם התקשורת הכללי ואף החרדי.
כמו כן העיצוב של החדשות שינה פניו כמה פעמים לאחרונה, ואף התוכן. אם בעבר בקהילה היה ידוע כמי שמאכלס ידיעות רבות על הנעשה בציבור החרדי, לאחרונה זה כבר לא כך – בשל שינוי אחר שאירע בעיתון: זה התחיל עם סגירת "העולם החרדי" הוותיק (שפורשיו הקימו את "הציבור החרדי"). בתחילה צירף בקהילה את המתחרה, "כל העולם כולו". ומספר שבועות לאחר מכן הקים עיתון תמונות ונייעס חדש משלו בשם "קהילות הקודש", שלראשונה בעיתונות החרדית נתן עמוד כרומו שלם לידיעות חסידיות פשוטות על הנעשה בחצרות בצירוף תמונות לא-איכותיות. בערך חודשיים החזיק העיתון מעמד (ואז תחום הנייעס וחדשות החרדים ירד לגמרי מעיתון החדשות שלפתע נהיה דליל מאד), ואז זכו מנויי בקהילה לתחיית המתים עם חזרתו של "העולם החרדי" זצ"ל, בהוצאת בקהילה הפעם, רק עם תמונות ובלי נייעס, כאשר הנייעס החרדי חוזר לעמודי החדשות בכמה מדורים בני עמודים בודדים, ומדורים וותיקים נעלמים להם לפתע. מוסף 'מקרו' נעלם סופית ואף כבר לא מופיע החג הזה כסוג של מוסף בנושא כלכלי כלשהו, כפי שהיה בחגים האחרונים.
בקיצור, שינויים עד אין סוף. בתחילת הוצאתו המחודשת של בקהילה לפני כשלוש שנים, כתב העורך דאז, בנימין ליפקין, כי העיתון ישתנה מעט עם הזמן לפי תגובות הקוראים. אף אחד לא חשב שגם שלוש שנים אחרי הוא לא יגיע אל המנוחה ואל הנחלה…
ולמרות כל ההקדמה הארוכה הזו, החג הזה מפתיע בקהילה עם שלל חידושים חביבים ומקוריים במיוחד, בעיקר בדמותם של המוסף "60 רגעים" ומוסף "עשרה מי יודע" שמיד נידרש אליהם.
המגזין (128 עמו')
במגזין הפעם 128 עמו' (לעומת 96 בחג שעבר) – הגדול ביותר עד היום, ו-10 כתבות (המספר הגדול ביותר של בקהילה במגזין אחד עד עתה).
המגזין הפעם היה המעניין מבין שאר המגזינים החג הזה.
בשער הפעם מפציע הגר"ח קנייבסקי, בכתבת "יממה בביתו" שכתב מי אם לא הרב יעקב ב. פרידמן. אז הרעיון הוא לא מקורי, במיוחד כשבחג שעבר עשה הרב פרידמן את אותו רעיון בדיוק רק אצל הגראי"ל שטיינמן. הפעם הוא עושה יום שלם בביתו של הגר"ח קנייבסקי (ודווקא הפעם אין תמונות שלו ברחבי הבית כבפעם שעברה, לבד מאחת שייתכן שהיא ישנה), ומספק סחורה חביבה, אך לא חדשה. למטיבי הלכת, רק בחג שעבר, סוכות, פיאר הגר"ח את שערו של עיתון "שעה טובה" בכתבת פרופיל משלהם. הפעם עושה זאת בקהילה, וסך-הכל אין חידושים מיוחדים בכתבה שלא ידועים לכלל הציבור (לבד מה"בוהה" החדש. ראו בעיתון), והכל מתואר כמובן בסגנונו הידוע והמנופח של פרידמן.
הגר"ח קנייבסקי הוא כה דמות ידועה ומוכרת, שהיה קצת מוזר למצוא אותו על שער העיתון. מה כבר אפשר לחדש? התשובה היא שא"א הרבה, כאמור.
ואם ב'משפחה' טוחנים את דמותו של האדמו"ר מהרז"ל מסאטמר עד דק, גם החג הזה (ראו בהמשך), וגם בקהילה לא מוותר. לאחר ראיון שנתן האדמו"ר למשפחה בחנוכה, כעת בשער בקהילה מוצגת דמותו של האדמו"ר כביכול נתן שיחה לעיתון. אלא שזה לא מדויק בכלל. מדובר על תיאור מפגש של המשב"ק של האדמו"ר ה'ברך משה' בצעירותו, אדם ישיש חובש כיפה סרוגה שנפגש עם האדמו"ר והעיתון מביא את הדברים ככתבת חג. אלא שלפני חודש התראיין נשוא הכתבה, דוד הולנדר, ל'קו עיתונות' ובראיון מגזיני ארוך סיפר את כל מה שהיה בחדר האדמו"ר, וגם זאת לאחר ראיון לפני מספר שנים ב'משפחה', כך שחידוש אין כאן כלל.
שני סיפורים הופכים את המגזין למעניין, לפחות לפי המובטח בשער: האחד, ראיון עם אסיר יפן גרינוואלד, שלמרות שהוא בחור ולא נשוי הסכים לראיון ארוך ומצולם בעיתון, בו סיפר על חוויותיו בתוככי הכלא, כמובן בפיזור דברים על אמונה ואמונה בכל משפט שני.
כתבה מעניינת הייתה אמורה להיות, לפחות לפי תמונותיה, על המיליארדר החרדי דן גרטלר. גרטלר קנאי מאד לפרטיותו בשל סיבות מסוימות כאלה ואחרות, וכמעט לא פורסמו עליו כתבות עד היום. יתירה מכך, השמועה אומרת שהוא מעסיק אנשים שתפקידם לבלוש אחר כלי תקשורת שעתידים לפרסם עליו כתבות ולגדוע אותן בעודן באיבן. ואילו בקהילה הפעם מקדיש כתבת מגזין שלמה על דמותו.
כאן יצוין כי זה לא ראיון אתו אלא פרופיל (לראשונה פרופיל ולא ראיון גם על עשירים חרדים, נו נו…), הכתב עצמו מציין שלא הצליח להשיג ולו אחד שיסכים לספק פרטים על גרטלר, אך הבעיה הגדולה שכמעט וגם כאן אין חידושים. גרטלר הוא חרדי מובהק, אך הכתבה רובה ככולה מועתקת מהעיתון הכלכלי בלומברג, לו העניק לאחרונה גרטלר ראיון בלעדי וראשוני. אין כאן את הצד החרדי כמעט, והכל מאד כלכלי ופחות-מעניין. גם מבחינת תמונות כמעט ולא מצאו את ההקשרים החרדיים ב'בקהילה' (ולמרות זאת השמועה אומרת שהוא כועס על פרסום הכתבה במגזר החרדי).
כתבה נוספת מביאה את סיפורו של צביקה יחזקאלי, כתב ערוץ 10 שחזר לאחרונה בתשובה. רק לפני כחודשיים עשה זאת 'שעה טובה' בכתבה מגזין וראיון ארוך, וכעת חוזר בקהילה ועושה את אותו דבר, בכתבה שבנויה משאלות-תשובות, שחלקן שאלות לא מעניינות ומעט מוזרות.
בכתבה נוספת מביא בקהילה את סיפורו של יוסף אברמסון, השחור החרדי שעובד בממשל בארה"ב. כתבה אודותיו פורסמה ימים ספורים לפי החג במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות, ומי שקרא כבר שם נאלץ לחזור על הקריאה גם פה. גם התמונות בשתי הכתבות חופפות.
סיפורים נוספים במגזין הם ראיון בלעדי עם אלן דרשוביץ הפרקליט האמריקאי הנודע (חביב), ועוד שני סיפורים (פרווה) על הגדות ישנות ומתים קלינים.
אך למרות האמור לעיל והשחזור של כתבות שפורסמו במקומות אחרים, בסך הכל הוציאו בבקהילה את המגזין המעניין ביותר מבין שלושת השבועונים הנמכרים.
לא אהבנו את הכותרות בשער של דבר והיפוכו: "שנאה, ידידות; חושך, אור" וכו'. סתם מעצבן בעין.
מוסף "60 רגעים" (64 עמו')
למרות שניתן לחשוב שכבר אי-אפשר להמציא את הגלגל במוספים חדשים, בקהילה מפציע במוסף מקורי ופשוט – 60 אישי ציבור ורבנים שבחרו תמונה ומספרים עליה, כל אחד עמוד אחד.
כמובן שלא ניתן להימלא מהאמירה "כל שלא ראיין את שלושתם בגיליון החג עדיף שלא יוציא אותו, ואלו הן: הרב גרוסמן, אריה דרעי והרב לאו". שלושתם כמובן בין המרואיינים במוסף, אך מלבדם עוד 57 אישי ציבור שבחרו תמונות מעניינות ברובם עם סיפורים מעניינים גם כן. גם כאן זהו לדעתנו המוסף המעניין ביותר החג הזה, ולו בגלל שלכל אחד יש כאן משהו שיכול לעניין אותו. אם למשל מוסף משפחה דה והא על הלקסיקון החרדי לא מעניין אותי, הרי שאני מודר לגמרי מהמוסף, ואילו כאן – גם אם נניח דרעי לא מעניין אותי, אז הקטע על ליצמן יעניין, ואם לא הוא – אז על אהרן רזאל או אלי ויזל. מוסף מגוון מאד עם הרבה מאד אישי ציבור מכלל המפה בישראל (ומעט מחוצה לה).
כמובן שנעשה שימוש במעט מהאישים בחומרי ארכיון של בקהילה, למי ששם לב. מעט מן המרואיינים השיחה איתם לקוחה מכתבות ישנות שפורסמו בעיתון, אבל שתי הערות: תמונה מסוימת בעיתון כבר הייתה מוכרת לנו, והיא נמצאת בערך על אחיו של הגר"ע יוסף, נעים. חיפוש פשוט בגוגל מעלה כי התמונות בכתבה זו – וגם הכתבה עצמה ככתבה וכלשונה פורסמה באתר 'כיכר השבת' (שנותן קרדיט ל'שעה טובה'), כך שבקהילה מעתיק ראיון שלם מכיכר השבת, שלקח משעה טובה. לא מקצועי בעליל, העתקה לשמה ובושה ל'בקהילה'.
הערה שניה היא בדבר מרואיין שאינו דתי במוסף, אריה סימונסון, המוצג כילד שמרים את ידיו בכניעה לנאצי בתמונת השואה המפורסמת. בויקיפדיה, בערך על התמונה הזו, נכתב כי יש בין שלושה לחמישה אישים שטוענים כי הם הילדים שמרימים את ידיהם בתמונה, ולא ברור מדוע החליט בקהילה כי זהו סימונסון ולא אחר.
אבל ככלל, המוסף פשוט מקורי בפשטותו ומעניין למדי.
מוסף "עשרה מי יודע" (32 עמו')
ב'בקהילה' זה כבר נהיה למסורת, מבורכת, להעניק מוסף פוליטי אישי ומעניין (רביעי בסדרה) ליעקב ריבלין, הפרשן הפוליטי הבכיר, והפעם אף בדפי כרומו מהודרים, לראשונה.
הפעם הפציעו ב'בקהילה' עם רעיון מקורי ומיוחד, אך אליה קשה בו, לדעתנו. הרעיון באמת מקורי: עשרה פרקים בעלי עשר שאלות ותשובות בסגנון מבחן אמריקאי על מכלול סוגיות פוליטיות הקשורות לציבור החרדי (בעבר כבר פרסם ריבלין שאלון אמריקאי כראיון לנציגים חרדיים). אך בקהילה ביקשו לקחת את המקוריות צעד קדימה, ובמקום שלמטה יהיה כתוב לנו את התשובות לשאלות, בחרו להשאיר את הכל בסימן שאלה, כאשר הקוראים מתבקשים לשלוח את התשובות למערכת תמורת הגרלה על פרסים יקרים.
אז הרעיון הוא מקורי ויפה, אלא שהוא גם בעיה: היה מקורי לעשות דבר כזה, למשל, על מוסף חידונים הלכתיים או משהו דומה מיוחד, אבל אם אנחנו רוצים ליהנות ממוסף פוליטי כדרכו של ריבלין (שבאמת ניכרה בו השקעת שעות וימים רבים) – היה עדיף לתת את התשובות שכל אחד יוכל להשלים לעצמו מה האמת בכל תשובה, ואת ההגרלה להפנות לחידון מיוחד כזה או אחר, בנפרד. הנקודה השנייה היא שפוליטיקה, כדרכה, נתונה לפרשנויות רבות, אז איך יתכן שעל כל שאלה התשובה היא בדיוק מה שריבלין חושב? הרי אם נניח לדעתו התבוסה של דגל בראשות עיריית ביתר עלית באה בעקבות מעשה מסוים (שהוא מצפה מאיתנו לדעת אותו בתשובה) יבוא פרשן אחר ויגיד שזה הגיע בעקבות משהו אחר לגמרי!
על משקל המשפט "הסקרנות הרגה את החתול", ניתן לומר "המקוריות גמרה את המוסף", כי בשל עודף המקוריות – קצת הפסדנו מוסף מרתק של ריבלין הפעם, שבעבר אהבנו אותם מאד.
ועדיין, כאמור, זהו מוסף חביב לקריאה.
מוסף סיפורים "קריסת מערכות" (80 עמו')
זהו עוד לדעתנו סממן מעודף המקוריות של בקהילה שפוגע בקוראים הוותיקים. הרעיון מקורי מאד. הסיפור "קריסת מערכות" של חיים גרינבוים נמצא בפרק ה-56 שלו, ובבקהילה כנראה לא הצליחו להתארגן כיאות או בזמן על מוסף סיפורים משלהם, כמיטב המסורת, ובחרו להביא ב-80 עמודי כרומו את 55 הפרקים הראשונים של הסיפור בהמשכים.
אלא ש: אם השבוע זה היה הפרק האחרון של הסיפור, זו הייתה מתנה נפלאה לקוראים – ספר של ממש על כל פרקיו. וכן, אם הייתה מגיעה החלטה להגיש לקוראים את כל (נניח) 50 הפרקים הבאים בחוברת אחת – זה פשוט היה מרתק ומיוחד. אבל מה העניין להגיש לקורא 55 פרקים שכבר פורסמו? למה הדבר דומה, למוסף חג בו יאוגדו 15 כתבות שכבר פורסמו בעיתון בשלוש שנים האחרונות.
אז ברור שמדובר בצעד שיווקי מול קורא שנחשף רק בחגים לעיתון, שכאן יקרא 56 פרקים ויתמכר לסיפור ומעתה יקנה בקהילה בכל שבוע, אבל בשביל הקוראים הוותיקים – בקהילה בזבז 80 עמודי כרומו יקרים, בה בשעה שיכל למלאות אותם בחומר מקורי עבורו. שכן אף אחד לא יתחיל לקרוא שוב את כל 55 הפרקים הראשונים, עוד בטרם הגיע הסיפור לסיומו.
שאר המוספים
שאר מוספי בקהילה הם החדשות (32 עמו'), הכולל גם ראיון פרישה חביב של הרב מצגר (שעוד נשאר איתנו כמה חודשים. ראיון פרישה מוקדם), וכן את מוספי "פנינים" (80 עמו') המלא בתוכן, בעיקר בנושא השידוכים וסיפורים על שידוכי אישים ידועים, ולראשונה הרב יעקב ב. פרידמן כותב בו, בנושא הנישואין, וכן מוסף ילדים רגיל "חברים" (32 עמו') ומוסף תמונות "העולם החרדי" (32 עמו') בלי איזה פרויקט יוצא דופן במיוחד.
שאפו לבקהילה גם על כך שהפעם הצליח למכור את העיתון בזמן כמו שאר השבועונים ולא נתן לנו להמתין יום נוסף עד להופעתו.
צריך גם לציין שבקהילה הוא העיתון היחיד מבין שאר העיתונים (לבד מ'הציבור החרדי') שהעניק דיסק חדש לקוראיו. לפי הפרסום שבוע קודם בעיתון נדמה היה כי מדובר בדיסק חסידי הכולל את כל הזמרים החסידיים, אך למעשה זהו דיסק קונספט על "אמן" עם מילים מקוריות על שירים חסידיים ידועים. לא משהו.
למרות כל הביקורת לעיל, הפעם קוטף 'בקהילה' (אחרי הפסקה של כמה חגים!) את כתר העיתון המעניין ביותר לחג הזה. אם הייתם איתנו בטור הקודם, אתם גם יודעים למה: כתבנו אז כי על העורכים לא לחפש מה מקורי ויוציא את העין לעורך ולכתבי העיתון המתחרה עם איזה מוסף בומבסטי, אלא מה מעניין את הקוראים, ואכן זה בדיוק מה שעשו בחג הזה. דברים מעניינים, עממיים ושווים לכל אדם.
לסיכום, בסה"כ קוראי בקהילה נהנו מ-480 עמודים (בחג הקודם הם נהנו מ-472 עמו').
משפחה
'משפחה' הוא כרגיל העיתון שמספק את החלקים היוקרתיים משאר העיתונים (אם כי לא תמיד המעניינים).
במשפחה כמו במשפחה, בקושי ניתן לראות שינויים מחג לחג, ואם הם נעשים הם מינוריים ובמידה. בחלק החדשות, בחודשים האחרונים, הוחלט כנראה לא להשקיע מידי, במיוחד בשל העובדה שנעשית חלוקת חומרים גם לחינמון שיוצא בחודשים האחרונים ביום שני בשבוע. המגזין ממשיך להיות מושקע יותר ומעניין לעיתים.
המגזין (140 עמו')
במגזין הפעם 140 עמו' (לעומת 132 בחג שעבר), ו-9 כתבות (לעומת 7 כתבות ופרויקטים במגזין החג הקודם).
כרגיל כבר, מגזין משפחה בחג מותח את פניו ואף זוכה לשער עבה עם "גב" מה שבינתיים בשבועונים האחרים (ובמיוחד 'בקהילה') עוד לא עשו עד היום.
שער העיתון הפעם יפה פחות מבחג שעבר, ועוד פחות מבחג לפני – פסח תשע"ב, אך עדיין זהו שער מהודר ויפה.
בשער: כתבת פרופיל מיוחדת על האדמו"ר מבויאן. כרגיל העיתון מקדיש לכתבות הפרופיל החגיגיות כ-30 עמודים, והפעם על בויאן. השמועות אומרות כי היה כבר מי שחטף ממקורבי האדמו"ר על שיתוף הפעולה עם העיתון, כי האדמו"ר סולד מזה. כבר פתחנו קודם שמעט נמאס מז'אנר הפרופילים על האדמו"רים, אך עדיין מדובר בכתבה נחמדה המביאה זוויות שלעתים אינן ידועות על האדמו"ר מבויאן שליט"א. לא נפלנו (וגם לא שרדנו את כולה. כבר הערנו בעבר על האורך המוגזם שניתן לכתבות האלה, על חשבון כתבות אחרות שיכלו להתווסף למגזין).
העיתון המתחרה 'בקהילה' לא הביא הפעם כתבה מוזיקלית, כנוהג שבועוני החג, ומשפחה עושה זאת, ומפתיע מאד (סתאאאם) – עם יוסי גרין. כאילו לא מוצה האיש עד תומו (פעמיים בבקהילה ובעוד שלל הזדמנויות במשפחה), מביא הפעם משפחה עוד פעם כתבה אתו. העילה הפעם היא הרס עסקיו בסופה סנדי, אלא שמהסופה כבר עברה כמעט חצי שנה, והסיפור שלו כבר פורסם בזמן הסופה, ומשפחה אף הקדיש כתבת שער עם שכנו, הזמר מרדכי בן דוד, כשבוע לאחר הסופה, על נזקיה. חצי שנה אחרי זה כבר פחות מיוחד, וכתבות על גרין שוב פעם גם הן מעט נמאסו.
כתבה מרתקת במיוחד היא עם הרב יעקב יוסף, החולה במחלה ומתראיין לראשונה על מצבו לעיתון בכתבה נרחבת. מרתק ומדמיע, ועם תמונות יפות ומקוריות.
כתבה נוספת היא ראיון עם הרב משה פרידמן, הגבאי ('מוישה גאבע') של האדמו"ר מהרז"ל מסאטמר. משפחה בחצי שנה האחרונה מיחצן היטב את פלג החסידות הזה (לאחר שלפני כשלוש שנים הביא שער לאחיו, המהר"א). לפני הנסיעה של האדמו"ר ארצה נשלח כתב למקום מגוריו של האדמו"ר, ויליאמסבורג, ויצא משם עם שלוש כתבות (לפחות): האחת ראיון עם האדמו"ר, השנייה עם תושב המקום המלחין פינקי וובר, והשלישית פורסמה עתה – ראיון עם הגבאי הוותיק, ככתבת חג. בעוד בקהילה מביא כתבה עם האדמו"ר עצמו, משפחה מסתפק בגבאי. אלא שלפני כשלוש שנים, הביא שעה טובה בכתבת שער במוסף החג שלו – ראיון בלעדי חגיגי וארוך עם לא אחר מאשר… מוישה גאבע. כך שההישג כבר מתגמד, והדברים פחות או יותר חוזרים על עצמם.
אהרן גרנות נשלח הפעם לספרד, לכתבה על צאצאי האנוסים. על הרב עליו הוא כותב, הרב ניסן בן אברהם, כבר נכתבו לפחות פעמיים כתבות בשבועונים החרדים האחרים. הפעם הוא מתמקד בסיפורם של צאצאי האנוסים בספרד. מרתק למדי, והתמונות – יפהפיות.
כתבות נוספות הן על הנגיד פישהוף מגור, וכן נסיעה לאחת מארצות ברית המועצות לשעבר ופרופיל של משה גרילק על נתן בירנבוים. לא כתבות מיוחדות מאד.
סך הכל הפעם מגזין משפחה אכזב, בשל מעט נושאים מעניינים.
מוסף "דא והא" (84 עמו')
גולת הכותרת של עיתון משפחה החג הזה, מבחינתם, הוא מוסף "דא והא", כעין המשך למוסף החג הקודם "פה ושם" על ה"ארץ החרדית". אז נכון שבטור הקודם כתבנו שכה נהנינו מהמוסף הקודם שנשמח למוסף שיסקור עוד מקומות חרדיים נוספים, אלא ש: אם אכן המוסף היה כחלק 2 לאותו מוסף מקורי ומיוחד, זה היה מאד חביב. אבל בחרו הפעם להמשיך בדרך אחרת, והפעם – הלקסיקון המלא של הציבור החרדי.
בתחילה זה היה נשמע לנו לא מעניין כלל, ובמיוחד לאחר שהמוסף איבד כבר את המקוריות שלו כשיצא באותו פורמט וכמעט באותו עיצוב של המוסף הקודם. עם הקריאה נוכחנו שהמוסף מעט יותר מעניין ממה שהוא נראה, אך עדיין לא כל כך אהבנו. זהו נושא המצדיק כתבה נרחבת של 10-12 עמודים או משהו דומה, אבל לא מוסף שלם בן 84 עמו'.
לבד מזאת, לקסיקון של הציבור החרדי אמור לעניין את מי שלא נמנה על הציבור (והמוסף אכן קיבל פידבק ב'ידיעות אחרונות'), אבל מי שבתוכו – לא זקוק לו, למרות החיוך שמעלה על הפנים אי אלו ערכים במילון. ישנן גם טעויות רבות בעברית ועריכה לאורך הגיליון, ובסך הכל התאכזבנו מהניסיון להיות מקוריים מאד – כך שבסוף יוצאים לא מקוריים.
אם היו רוצים להמשיך את הצלחת המוסף הקודם, ניתן היה לעשות לו חלק 2, אם לא – לעשות משהו אחר לגמרי, אבל לא להמשיך באותו קו לנושא נושק. לפי אי המקוריות, בפעם הבאה יוקדש מוסף ללבוש החרדי. נו, באמת. די.
מילה טובה צריך לומר על העיצוב המוקפד של המוסף, ולפני שניפרד ממנו מילה רעה נוספת – כמה וכמה ערכים במגזין 'גנובים' מהרצאותיו וספריו של הבדרן החרדי קובי אריאלי, ובייחוד קטע שלם על התא הקולי וקטע נוסף על ה"חרדי שמתקשר לתכניות רדיו חילוניות", שלקוחות כמעט ככתבן וכלשונן מהופעתו הידועה במחנה בני-תורה, מבלי לתת אף קרדיט מינימלי או לציין שהרעיון שלו. לא יפה.
מוסף "עיני העדה" (56 עמו')
אם לא הספיקו לנו עשרות הפרופילים על האדמו"רים וגדולי ישראל שפורסמו במשפחה ובשאר השבועונים בשנים האחרונות, בא משפחה וקיבץ את תולדות חייהם של כל גדולי הדור. העילה: בעקבות הקמת וכינון מועצות גדולי התורה מחדש, פרופילים ותולדות חיים של כל חברי מועצות גדולי התורה (גם חברי מועצת חכמי התורה נכללים במוסף למרות שלא חלו שם שינויים לאחרונה).
בולט במיוחד חסרונו של חבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה, הגר"ש אויערבאך, שאמנם לא השתתף בשני הכינוסים האחרונים, אך לא התפטר מחברותו במועצה. אנשי הפלג הירושלמי, אמנם טוענים שרק כבוד הוא לו שעיתון 'פסול' כמשפחה לא כתב עליו, אבל האמת היא שהיטב חרה להם. גם לדעתנו זו החלטה מוטעית ומגעילה. למרות כל מלחמה על השבועונים, ואולי דווקא גם בגללה, א"א להוציא שמו של גדול מישראל משיקולים צרים.
כמו כן, כאילו לא קראנו את ההיסטוריה של הגראי"ל / האדמו"ר מויז'ניץ ועוד שאר גדולי הדור בגיליונות החג הקודמים של משפחה, כאן חוזרים שוב על הדברים, ולשיא מגיע האבסורד בכך שמוקדש עמוד גם לאדמו"ר מבאיאן, שנמנה גם הוא על מועצת הגדולים של אגו"י, בו בזמן שבמגזין משפחה יש עליו 30 עמודים נרחבים.
השנים שבהן הועזב האדמו"ר מויז'ניץ מחצר החסידות מכונות כאן: "18 השנים שבהן חווה ייסורים מרים, מחמת עניינים נשגבים מהבנת אנוש". כמה שטויות במשפט אחד, בניסיון להיות פוליטיקלי-קורקט ולא להזכיר תקופות אפלות בחסידות. או שלא תזכירו כלל או שלא תבלבלו את המח עם משפט מטומטם שכזה. "עניינים נשגבים מהבנת אנוש", עלק.
לשלל הפרופילים שכמעט ואין בהם חידוש (ה'כמעט' זה כדי לא לפגוע), מצורפות לפחות מספר כתבות היסטוריות על מועצות גדולי התורה, ששופכות מעט אור חיוור על המוסף.
מוסף חדשות משפחה "לאן הולכים מכאן" (48 עמו')
לאחר שבחגים האחרונים חלק החדשות הוזנח ולא הוכן כל פרויקט פוליטי כלשהו כמעט, החג הזה מפצים במעט. שער החדשות הוסב להיות כמוסף בפני עצמו בבחינת "פנינו לאן?" לאחר ממשלת השמד נגד עולם התורה. אלא שהשער נראה מלא תוכן, למוסף משמים למדיי ומלא בחומרים הנראים 'אסופים' אי מפה ואי משם, כביכול הוכנו למוסף חגיגי בנושא.
במוסף ישנו גם ראיון משותף של ליצמן ודרעי יחד. ראיון משותף של השניים ניתן היה למצוא גם בבקהילה לפני שבועות ספורים. השניים מנפקים אמירות וסיסמאות משמימות. שום דבר מיוחד.
המוסף עצמו הוא אוסף של כתבות בנושא החרדים והצבא (והשירות האזרחי). לא פרויקט אמיתי של פני החברה החרדית לאן, וחוץ מהטורים שהצליח העיתון להשיג מכמה אישי ציבור נחשבים, אין בו הרבה. במסגרת הטורים, נחשף יו"ר ועד הישיבות בפעם הראשונה בתקשורת החרדית בטור מיוחד (עד עתה עוד לא התראיין, ככל הידוע לנו).
מוסף לא מספק, ולא ממלא אחר ההגדרה שבשערו "לאן הולכים מכאן".
שאר המוספים
שאר חלקי העיתון הם "בתוך המשפחה" (96 עמו'), המושקע מאד כבכל מוספי הנשים בחגים האחרונים שיחות עם רבניות, ומספר פרויקטים חביבים (ומעוצב יפהפה). מוסף סיפורים "בצאת ישראל ממצרים" (100 עמו'), קשיח כבחגים האחרונים. ספרון חמישי בסדרה שבעצם משלים כמעט לספר של ממש, בן 500 עמודים. כמו כן, בנוסף למוסף "ילדים" (32 עמו') החגיגי מעט יותר מתמיד, ממשיך משפחה להשקיע בילדים מעט יותר (סוף סוף זהו דור העתיד של קוני משפחה) ומצרף אף להם מוסף מיוחד של סיפורים "קושיות" (32 עמו'), הכולל גם משחק חוויתי קשיח באמצע עמודי המוסף. כל הכבוד וכן את גיליון "קולמוס" (32 עמו') הקבוע שעדיין לא הבנו מה מקומו בחבילת החג מלבד ההשלכה המיידית לגניזה בעת קבלתו.
'משפחה' אכזב אותנו מאד החג הזה, ולא נתן את המצופה ממנו. אולי בחג הבא.
לסיכום, בסה"כ קוראי 'משפחה' נהנו החג הזה מ-620 עמו' (!) – לעומת 572 עמודים בחג שעבר.
שעה טובה
אי-אפשר לה לביקורת עיתוני החג מבלי להתייחס לאח הקטן והחמוד "שעה טובה", אלא שהפעם עדיף היה אולי שאכן לא נתייחס אליו, שכן העיתון כביכול שכח שפסח בפתח. שום פרויקט מיוחד, אף מוסף מנקר עיניים, ואף לא ראיון בלעדי.
המגזין (80 עמו')
במגזין הפעם 80 עמודים (כבחג שעבר), ו-7 כתבות (כבחג שעבר)
כבכל חג, מגזין החג מוגדל לבדיוק 80 עמודים. לא ברור איך במשפחה ובקהילה לעתים יוגדל ל-96 עמו', לעיתים ל-124 ולעיתים ל-136, ואילו בשעה טובה לעולם יעמוד על 80 עמו', לא יותר ולא פחות.
בשער המגזין מתייצבים שני האחים האדמו"ר לבית ויז'ניץ. אמנם על האדמו"ר מויז'ניץ נערכו כבר לא אחת פרופילים ושערי עיתונים, אלא שהפעם זה על שני האחים גם יחד. על האחדות בויז'ניץ ופרופילים על כל אחד מהאדמו"רים. כרגיל ב'שעה טובה', חלק מהכתיבה הוא עובדות, חלק פרשנות וחלק לא היה ולא נברא. אם סיפורי האחדות המתוארים שם היו כולם נכונים אחד לאחד, היינו כולנו כבר בעת המשיח. הכתבה מתארת אחדות אידיאלית בין שני פלגי החסידות, וכולי האי ואולי.
כבר בפתח העיתון מקדיש 'שעה טובה' מאמר מיוחד בו הוא בעצם מנמק ומסביר מדוע לא עשה אף פרויקט מיוחד במינו, לבד מהגדלת העיתון מעט. "עיתוני החג הפכו לאבן ריחיים על מנהלי העיתונים", כותב שעה טובה. "הרב גרוסמן כבר הופגש עם כל אזרח במדינה מעל גיל 18, ובכלל בשנים האחרונות הפרויקטים נעשו דלוחים עד אימה". בקיצור, שעה טובה עשה את העבודה שלנו… אבל עשה אותה כתירוץ מדוע הוא לא חידש או עשה דבר. הכל נעשה כבר, הוא בעצם כותב. ולא היא. עדיין נותר לחדש המון, אך כשעיתון שלם יוצא מאיש אחד בלבד, כך זה נראה.
המגזין מביא באיחור של שבועיים, אחרי שאר השבועונים, את סיפורו של הרב דומב מנהיג נטורי קרתא שנפטר, וכיוון שאין לו בחגים גיליון חדשות (המוסף מגיע על חשבון החדשות) – הוא נותן גם כתבת פרשנות על "נפילתו" של אריה דרעי, וכן "ראיונות חג" (איך הוא הצליח להשיג אותם, איך) בפעם ה-9,000 עם ראשי הערים משה אבוטבול ומאיר רובינשטיין.
"מוסף חג" (48 עמו')
המוסף כולל 5 כתבות.
שעה טובה מצרף בכל זאת עוד מספר כתבות רגילות, אך במקום להגדיל את המגזין עוד הוא בוחר לחלק את זה למוסף כרומו נוסף, ששערו נראה בדיוק כפי המגזין הרגיל של שעה טובה ועם אותו לוגו גדול, רק עם המילים "מוסף חג" לידו.
כתבת השער במוסף היא כתבה יחצנית לעילא על "עוז והדר", כתבה על נושרים, וכן ראיון עם הרב שלמה נקי שנושע בבן אחרי 34 שנים, בדיוק שבועיים אחרי שמשפחה ובקהילה ראיינו אותו ושבוע לאחר שכתבה איתו הופיעה גם ב'ישראל היום'. בשעה טובה מנסים לסחוט את התפוז שוב.
בסוף המוסף הזה מצורפים כמה סיפורים המתוארים כ"סיפורי חג". נו נו.
שאר המוספים
שאר החלקים הם עיתון הנשים 'שעה טובה בבית' (32 עמו') ו"שעה טובה ילדים" (32 עמו'). אפילו לא ניסו להגדיל ולו בעמוד אחד את המוספים הללו.
אם העיתון אפילו לא ניסה, מי אנחנו שננסה לבקר את מה שיש. לפחות שעה טובה, שלא כמו משפחה ובקהילה, לא העלה את מחירו ערב החג ל-20 ₪ אלא נשאר על 16.90. ב"ה, גם זה משהו.
לסיכום, בסה"כ "נהנו" קוראי "שעה טובה" מ-192 עמודים (בדיוק כמו בחג שעבר).
יתד נאמן
כבחגים האחרונים מפתיע "יתד" מבעבר עם כמה מוספים, חמישה במספר הפעם, דבר שאפשר רק היה לחלום עליו ב'יתד' של לפני מספר שנים. ביחוד לא מוספי נושא שכעת מצורפים ליתד למרות שיסודותם של מוספי נושא בהררי טומאה.
מוסף "אמת או זיוף" (124 עמו')
כרגיל בוחרים ב'יתד' כנושא איזשהו נושא ערטילאי שעליו ניתן להעמיס כתבות מכל הבא ליד. הפעם זה האמת מול הזיוף, כאשר ב-16 כתבות המוסף כל דבר המתקשר איכשהו לתורה נכלל ב"אמת" וכל דבר שקשור איכשהו בנושא ה"שקר" נכלל בזיוף.
במסגרת זו מתקיים גם פאנל עם ראשי ורבני ערכים ("מנחילי האמת"), ומובא טור של הרב נויגרשל על מיהם האמיתיים בעם ישראל, סיפורי מופת על האמת של גדולי התורה, וגם (מצד ה'זיוף') על זיופים תורניים, זיופי כשרות ועוד זיופים ושקרים בתקשורת וכו'.
לא מוסף מיוחד מידי ובלי ראיון בלעדי לבד מהפאנל החביב עם ראשי ערכים.
מוסף ש"ק "אבא, בן" (128 עמו')
כרגיל בוחר מוסף ש"ק נושא אחד ומקיף אותו על כל זוויותיו התורניות. הפעם לוקח המוסף את נושא האב והבן, ומקיף אותו על כל צדדיו בלמעלה מ-35 כתבות, בשיחות עם גדולי התורה כמו מרן הגר"ח קניבסקי, הגר"נ קרליץ (שרעייתו מתראיינת במוסף קטיפה), דברים מהגראי"ל שטיינמן ועוד. כבכל חג, שו"ת מרתק בנושא המוסף עם הגר"י זילברשטיין ועוד, וכן 2-3 כתבות חולין עם בנים-של, מאיר פרוש (עוד ראיה להידוק הקשר דגל-שלומי אמונים), יצחק רביץ וישעיהו ליברמן מנהל בית יעקב.
כרגיל העיצוב לוקה בחסר והאותיות קטנטנות וכמעט בלתי קריאות, וחבל.
כמו כן, בעבר במוסף ש"ק החגיגי היה נוהג לתת יותר כתבות מגזיניות קלילות בנושא המוסף ולא רק תורניות גרידא. הפעם המוסף כמעט כולו תורני מאד, וחבל (בעיה שקיימת גם במתחרה "הפלס" החג הזה. ראה להלן).
ישנם קוראים רבים של 'יתד' שחפצים בעיתון כחומר קריאה לשעות מנוחת המח. לא צריך להקשות עם כל כך הרבה כתבות כבדות.
שאר המוספים
שאר החלקים הם מוסף "קטיפה לבית" (100 עמו') הכולל שיחה עם הרבנית קרליץ, פאנל נשות חינוך וסיפור נוסף של חיים ולדר (חוץ מהסיפור במוסף הסיפורים); מוסף "סיפורי חול ומועד" (64 עמו') הקבוע עם הסיפורים היפים ממיטב הסופרים (בעיקר סופרות) החרדיים, וכן מוסף סיפורי ילדים "יתד שלנו" (48 עמו') וחלק החדשות (24 עמו').
העיתון מעט אכזב החג הזה, ביחס לדברים טובים שנתן בעבר הלא רחוק בחגים.
בסה"כ נהנו קוראי יתד נאמן מ-488 עמו' החג הזה (מול 464 בחג שעבר).
הפלס
לא אנחנו שנפריד בין הדבקים ואת "הפלס" נסקור בדווקא מיד אחרי האח (?) הוותיק, יתד נאמן.
אחרי שחגג לא מזמן את גיליונו ה-200, והראה יציבות בשטח עם חידוש בחודשים האחרונים של הפצה רוויה וחינמית בימי שישי (בינתיים רק בירושלים, מעוז העיתון), מתפנה "הפלס" לתת פייט של ממש לשאר העיתונים בעיתון החג.
עיתון החג של הפלס סיפק שבעה חלקים:
מוסף כפול "שרשרת הדורות" (128 עמו')
החלק התורני של הפלס החג הזה הוא מוסף כפול, כל אחד בן 64 עמו' הכוללים 23 כתבות, בנושא שרשרת הדורות. גם הן, כיתד (סה"כ הפרי צמח מאיזה עץ), בוחרים נושא מעט ערטילאי ועליו מעמיסים שפע של כתבות בנושאים די שונים האחד מהשני.
את פתח המוסף מעטר (כמדומה לראשונה) מאמר החתום על ידי עורך העיתון, 'נתן זאב גרוסמן' (נתי בשבילכם), שבמאמר תורני ומנומק מסביר מעט על נושא שרשרת הדורות.
בחלק הראשון של המוסף מובאים קטעי הוד מגדולי הדור שעבר הרב שך והגרי"ש אלישיב, וכמובן מהנהגותיו של הגר"ש אויערבאך שליט"א, הדמות הרוחנית של העיתון. כמו כן החלק הזה כולל כתבות מלאות חומר (בדומה למוסף ש"ק של יתד) על הכנסייה הגדולה וראיונות עם אנשים של פעם, שמספרים על הדורות הקודמים, וכן פאנל מחנכים מיוחד, בהנחיית הרב ישעיה ויין.
החלק השני כולל שיחות במעונם של הגרמ"ד סולובייצ'יק, הגר"צ פרידמן, הגר"י רצאבי ועוד, ועוד מספר כתבות על רבנים וסופרים יהודים רבי הוד.
מוסף "חג המצות" (56 עמו')
זהו המוסף ה'חוליני', בו 10 כתבות, הכולל גם כתבות מהנהגות הגרי"ש אלישיב ועוד גדולים, ראיון עם עו"ד רפי שטוב על הסכנות לציבור החרדי מהממשלה החדשה, וכן כמה כתבות מגזיניות – סיפורי שואה (לא נמאס כבר?) כאלה ואחרים, לצד כתבה יפה בה מפגיש העיתון בין צאצאי משפחה שנוכרי הציל אותה באירופה מיד הנאצים, עם המציל הגוי. כתבה חביבה מאד.
שאר החלקים
שאר החלקים הם מוסף לנשים "נופך" (64 עמו') שאמנם מעוצב גרוע אך מלא בחומר, ובין השאר בשיחות עם בנותיהם של הגר"ש שבדרון, הגר"ש וולבה והגרר"ב טולידאנו זצ"ל, ומקבץ סיפורי חג וכמה פרויקטים קטנים; מוסף סיפורים "מים שלנו" (48 עמו') שלא מצאנו בו שמות של סופרים ידועים, וכן, לראשונה כמדומה, מוסף סיפורי ילדים "מים שלנו לילדים (32 עמו'), המנוקד ומעוצב נפלא. בו אגב כותבת הסופרת או שמא המאיירת היחידה שפרי עטה נכנס החג הזה גם במשפחה, גם בשעה טובה וגם בהפלס (!) ושמה רחלי דוד. חלק החדשות הוא בן 16 עמו'.
החג הזה המשיך הפלס והפתיע, כי לא ניתן לבקר יותר מידי עיתון צעיר בן פחות משנה, בייחוד שהביא שלושה מוספים לכל ועוד שלושה מוספים לחלק הצעיר יותר של הבית.
לסיכום, בסה"כ נהנו קוראי הפלס מ-344 עמודים (מול 304 עמודים בחג שעבר).
קו עיתונות
גם עיתוני 'קו עיתונות' נהנים החג מגידול בעמודיהם (חכו לסוף הקטע), וכרגיל בחגים הם מביאים עיתון שהוא מעבר לסטנדרט הרגיל אצלם וכמעט מתחרה בשבועונים הנמכרים.
מוסף חג (64 עמו')
המוסף הפעם כולל 7 כתבות, ועוד כמה כתבות יח"צ וסיפורים לקראת סופו. העיתון מפתיע עם ראיון בלעדי עם הגר"י אבוחצירא מאשדוד במלואת 30 שנה לפטירת אביו הבבא מאיר (ראיון שעליו רבו עם שאר השבועונים), וכן פרופיל (תמוה מעט) ושיחה עם האדמו"ר מסאסוב וסיפורה של קרית סאסוב במלאות 50 שנה לייסודה. אומרים שאת מספר החסידים ניתן לספור על אצבעות יד קטועה.
כמו כן, איך אפשר בלי, העיתון מפגיש בין הגרי"מ לאו לאדם שניצול בזכות אביו של הרב, וכאן ראיון משותף ראשון ומעניין של האחים רזאל. אמנם לאחרונה פורסמה בבקהילה כתבה עם אהרן רזאל ובעיתונים אחרים עם יונתן רזאל, אך בקו עיתונות חיברו בין שניהם יחד לראשונה, לטענתם, בראיון משותף. חביב.
בשל העובדה שאין מוסף פוליטי פרופר, הכתבה הפוליטית מופיעה אף היא במוסף זה – והיא קיבוץ של כל השרים והח"כים החרדיים שעברו במסדרונות עיריית ירושלים, לקראת הבחירות הקרובות לראשות ומועצת העיר. הכתבה מספקת כמה רגעי קריאה משעשעים למדיי, על סיפורי ניסים זאב, וכן כמה כותרות כמו זו שישי דורש את ראשות העיר ירושלים לש"ס, אך נודף ממנה ריח קל של יחצנות זולה.
כתבות נוספות הן פרויקט שאלות למסבירנים חרדיים וכתבה היסטורית (שכבר נהייתה קבועה בחגים אצלם) מאת יהודה משי זהב.
מוסף "שביעי" (48 עמו')
3 כתבות במוסף.
לדעתנו, דווקא כאן נמצאת גולת הכותרת של העיתון החג הזה: בפרויקט מיוחד מביא העיתון כתבה מצולמת של מיטב הרגעים שצילם צלם הפפראצי החרדי הנודע מהיר חימה (כך בת.ז., הכינוי הוא בועז בן ארי). הכתבה מתפרסת על פני כחמישה עמודים והסבה לנו עונג מושלם. יש שם תמונות אמנותיות ומיוחדות במיוחד של תפיסת רגע מיוחד. מאד אהבנו את המקוריות (אם בעבר עיתונים היו מביאים כתבות כאלה, תמיד זה היה מתוך ספר חדש שיצא. פה זה תמונות המופיעות לכאורה לראשונה).
שאר המוספים
שאר החלקים הם 'פרופיל' (16 עמו'), המכיל 2 כתבות מוזיקליות שהיח"צ נודף מהם וכן מוסף ביזנס (16 עמו') עם ראיון עם סגן השר היוצא יצחק כהן מש"ס וכתבת יח"צ נוספת, וחלק החדשות (32 עמו').
לכאורה זה אחד הטובים שהוציאו בקו עיתונות בשנים האחרונות (לא בשל האיכות הלוקה בחסר, אלא בשל הגיוון הרב במוסף עם כתבות בנושאים שונים ובזכות פרויקט הצילום).
בסה"כ נהנו קוראי "קו עיתונות" החג הזה מ-176 עמודים (מול 144 בחג שעבר).
"מרכז העניינים"
מרכז העניינים לא הסתפק בגיליון שהוציא יום שני שבוע לפני החג, והוציא גיליון נוסף ביום שישי, יומיים לפני חג הפסח. אלא שעדיף היה לו לעיתון להוציא מוסף עבה יותר ביום שני מלהוציא עיתון דק בן 48 עמו' בלבד ביום שישי.
העיתון, שלעתים נשמע לאזהרותינו בגיליונות החג שלנו באשר לאיכותו ולעיתים לא, כולל בתוכו את המוסף גם יחד (ולא בנפרד). רוב העיתון הוא ידיעות חדשותיות, לבד מ-3 כתבות רחבות יותר. האחת על הנהגות הגרי"ש אלישיב בפסח מאת הפרילנסר שלומי קוק, אחת היסטורית על ימי השואה, והדבר היחיד שיש לעיתון להציע הוא ראיון (ראשוני לדברי העיתון) עם שר הדתות לשעבר אהרן אובחצירא במלאות 30 שנה לבבא מאיר. פה לא הלכו על רבנים שמתראיינים על רבנים אלא על שרים לשעבר, אבל אם זה בלעדי וראשוני זה גם בסדר.
חבל מאד שאפילו לא ניסו שם, במרכז העניינים.
לסיכום, קוראי מרכז העניינים נהנו מ-48 עמודים (מול 64 בחג שעבר).
המצעד
כרגיל לקראת סיום נדרג את העיתונים (לדעתנו כמובן): במקום הראשון ניצב לו הפעם בקהילה, ואחריו בסדר יורד: משפחה, קו עיתונות (יתד נאמן הפעם אחריו כי הוא בעיקר תורני ולא מעניין מעבר), יתד נאמן, הפלס, שעה טובה, ואחרון אחרון חביב (כשם מדור שבו) – מרכז העניינים.
המודיע והמבשר לא נסקרו כאן, כרגיל לצערי, מכיוון שאינם תחת ידי, וגם את זה אתם מוזמנים לעשות בתגובות.
נתראה באותו מקום (בעז"ה) בעוד כחצי שנה, איסרו חג הסוכות תשע"ד.
אגוט'ע זימער! (לפירוש עיינו במוסף דא והא של משפחה).
עימוד ספרים
משתמש פעיל
- הוסף לסימניות
- #4
אשמח שיעלו לכאן את המאמר הנ"ל על סוכות תשע"ו. בתודה מראש.
- הוסף לסימניות
- #5
מאת: הגונז האלמוני
היורה כבר מכה על החלונות, וזה סימן שאנחנו צריכים להתיישב מהר למשימה הדו-שנתית, כמידי אסרו חג, ולעשות סיכום: כיצד נראו עיתוני החג החרדיים בחג הזה, חג הסוכות תשע"ו, מה היה מצוין, מה היה ניתן לשפר, מה בכלל "לא עבר מסך", למי מגיע תשבחות ולמי הצלפות. אין זה תפקיד קל. התפקיד שלקחנו על עצמנו בלית ברירה (הלחץ הציבורי עושה את שלו), ולמרות הריקושטים הלא פשוטים שחלקכם שולחים במייל לכותב השורות מיד לאחר פרסום הביקורת הקבועה, אנחנו עדיין כאן ועדיין נמלא את תפקידנו.
אקדמות מילין
זה הזמן לגלות כבר עכשיו כי יש הפעם בהחלט יורשים חדשים לכתר המקומות הראשונים במצעד העיתונים האישי והפרטי שלנו לחג הזה, אבל בשביל זה תצטרכו לשרוד את כל מאות המילים (סתם, הייתם רוצים. אלפי) להלן, ורק בסוף תוכלו לדעת מי קטף הפעם את הפרס הוירטואלי.
אולי בגלל שעיתון "בקהילה" ספג מעל הבמה הזו פעם אחר פעם בשנתיים-שלוש האחרונות על עיתוני החג שהפיק, הוא הכין הפעם מגננה מראש בדמות טור פרי עטו של ישראל גרוס-גרובייס (גם אנחנו התבלבלנו. בכל חלק בעיתון הוא מופיע בשם אחר), תחת הכותרת "ברוך הבא כבוד המבקר" (היי. ברוכים הנמצאים!), שמראש ניסה לגמד את תפקידנו. ציטוט: "אבל הוא לא הניח. 'תגידו ר' ישראל, איך אתם מתכוננים לסוכות? אתם צריכים לתת פייט רציני? בשנה שעברה המתחרים הביאו 190 עמודים. אז נכון שמתוך זה 65 פרסומות, אבל בכל זאת'. הוא גם הזכיר לי שיש לו ידידים שאפילו טורחים לעשות השוואה ו'ביקורת עיתונים' (כן, בדקתי והוא צודק) ולתת ציונים".
אז האמת היא שאחרי ההעלבה המרומזת הזאת אך טבעי היה שהפעם נצליף פי 4 בעיתון שפוגע "בכבוד המבקר", אבל בגלל שרק עכשיו עברנו את יום הכיפורים, סליחה גדולה בלבנו. מחול לך מחול לך מחול לך. בשושו אפשר לכתוב לו כבר כעת שהטור הזה הפעם היה מיותר, כי בקהילה הולך הפעם לסבול הרבה פחות ממה שסבל כאן בעבר. חכו חכו.
הלאה: אם אנחנו רגילים כמידי חג לסכם בכמה מילים את החידושים שהביאה לעיתונות החרדית מחצית השנה האחרונה, הרי שאין הפעם חידושים מיוחדים מלבד אחד, שגם הוא קשור ב"בקהילה". בשבועות האחרונים השיק בקהילה מהדורה מעניינת של העיתון, "בקהילה אישי", שיוצאת במקביל למהדורה הרגילה. מדובר בעצם במארז בו יש רק את המגזין והחדשות. קהל היעד הישיר הוא כמובן בחורי הישיבות, שעד עתה היו צריכים לשלם 18 שקלים תמימים מידי שבוע עבור מוספי נשים וילדים שכלל לא היו פותחים, ועתה משלמים 5 שקלים בלבד ומקבלים רק את מה שמעניין אותם, ועל הדרך יש מן הסתם עוד לקוחות שקפצו על העגלה החביבה. רעיון מעניין ומקורי.
בגיליון יום כיפור, אגב, ניתן היה להשיג בדוכנים רק את המהדורה הזו, המצומצמת, של העיתון, כנראה בשל הכנות המערכת לעיתון החג של סוכות. בגיליון הקודם, של ר"ה, לא הופיע הטור של יעקב ריבלין, ובהוגנות זה צוין מלמעלה ("טורו של ריבלין לא מופיע השבוע"), כך שכל רוכש עיתון ראה זאת, ללמדך שגם הם מבינים שריבלין הוא חלק מרכזי מסיבת קניית בקהילה של חלק עצום מרוכשי העיתון. ועדיין זה היה יוצא דופן בהוגנותו, אף פעם לא ראינו ב"ידיעות" שיוצא עיתון יום שישי עם הודעה בשער "השבוע לא מופיע טורו של נחום ברנע".
עוד הקדמות נחוצות לפני שניכנס לעובי הקורה: כרגיל, הדברים להלן משקפים אך ורק את דעתו של כותב השורות ורשמיו משלל העיתונים שהונחו על שולחנו. כל אחד יכול לחלוק על הדברים, ולכתוב את דעתו הוא במערכת התגובות של האתר, שמחכה רק לו, או לשלוח מייל משכנע לכותב השורות. עשרות רבות של מיילים התקבלו בתיבת הדוא"ל מאז הביקורת שעברה, וכמעט לכל מייל השתדלנו להתייחס ואף לענות במקרה הצורך ולעתים אף לתקן, אם טעינו (כמובן, הצעות כספיות לשוחד וכדו' עדיין מתקבלות בברכה).
אחת מהפניות שקיבלנו במייל על הטור הקודם, היתה מצלם ידוע, שצילם חלק גדול מהכתבות עליהן כתבנו, וביקש שניתן גם ביקורת לתמונות. אז אמנם אין לנו עיני צלם ואנחנו לא ממש יכולים לבקר תמונות, אבל כן השתדלנו לשים הפעם דגש יותר מתמיד על הפן הגרפי והצילומי.
מייל הכותב: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
עוד הערה קבועה ונחוצה: סך כל עמודי העיתונים שיסקרו להלן מגיע לאלפים רבים. כמובן שלא קראנו את כל האלפים הללו, ולהלן רשמינו מקריאת כתבות רבות וממעבר על שאר הכתבות בשלל העיתונים.
משהו אחרון: תמיד אנחנו חובטים בכלל העיתונים שמפיקים עיתוני חג סוכות וחג פסח יפהפיים אבל לא מתייחסים בהם לחג עצמו. הפעם, חל שינוי בחלק גדול מהעיתונים, שכל אחד תפס כתבה יפה על החג מזווית שונה.
ואחרי כל ההקדמות האלו, נותר רק להתחיל:
בקהילה
אחרי כמה וכמה חגים שבקהילה חטף מאיתנו שוב ושוב, על הוצאת מוספים משמימים ועל אי מקצוענות בדברים רבים, הפעם אהבנו מאד את עיתון החג שהוציא (הוכחה שאנחנו לא משוחדים ל'משפחה'!), בעיקר בעיקר בזכות מוסף "דואט" המצוין שהוציא. אבל יש סדר, כפי שכבר יודעים הקוראים הוותיקים, ועוד נגיע אליו – אבל בהמשך.
המגזין (146 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257163
המגזין הפעם מכיל 146 עמו' (מול 148 בחג שעבר), ו-18 כתבות, כולל אלה שב"פרויקטים" (מול 11 בחג שעבר). הערה מוזרה: בבואנו לספור את העמודים במגזין, קופצים העמודים בסוף המגזין מ-144 ל-147, אך מבלי להחסיר בפועל עמודים. כלומר יש פה קפיצה של שני עמודים. מאידך, יודע כל ילד, כל עיתון יוצא בד"כ בעמודים בכפולות של 4, אבל פה גם אחרי ספירה כפולה התברר לנו שיש 146 עמודים בלבד. איך זה ייתכן? ל'בקהילה' הפתרונים. אולי בשיטת הדבקה (העיתון, כרגיל בחגים, הוא בעל "גב") זה אחרת.
לא ברור למה, אבל גם מגזין בקהילה וגם מגזין משפחה נצמדים לעיצוב הבסיסי של מגזיני החג הקודמים: רקע שחור לדמות המפתח שבשער, ומסגרת זהובה. למה הלוגו לא בירוק, ערב סוכות?
במגזין הפעם בשער – האדמו"ר מביאלא שליט"א (לוגאנו-צפת), בראיון לרב יעקב ב. פרידמן. אם הייתי עורך בקהילה, נדמה לי שהייתי בוחר לשים ככתבת השער דווקא את הדמות השנייה שמופיעה בקטן יותר בשער, המשגיח ר' דן סגל שליט"א. ראיון עם אדמו"ר זה סבבה, אבל הכתבה המסקרנת מהשתיים היא דווקא זו עם ר' דן סגל, וזה אני אומר גם אחרי קריאה. ר' דן הוא דמות חצי מסתורית, שנעלמה לנו פתאום לחו"ל בשנתיים האחרונות, ואף פעם, לפי הזכור, לא ערכו עליו כתבה נרחבת מהסוג הזה שעשה עליו הרב יעקב ב' פרידמן הפעם (מן הסתם עשו בעבר במסגרת פרויקט על משגיחים, אבל לא פרופיל נרחב). גם מסדר הכתבות בעיתון, ר' דן סגל ראשון והביאלע'ר שני, ניתן להבין שהבינו בבקהילה את רמת העניין הגבוהה יותר בפרופיל על ר' דן סגל, ומשכך לא ברור ההחלטה לתת שער דווקא לכתבה השנייה.
הפרופיל על ר' דן סגל היה מעניין, במיוחד עקב הסיפור המשפחתי שלו ושל אחיו ישראל סגל שחזר בשאלה ונפטר לפני כמה שנים, ואכן בכתבה חלק נרחב מוקדש לסיפור הזה, ואנחנו כמובן נעיר שאומנם נהנינו אבל לא בטוח ששווה לתת כה הרבה ציטוטים מספרו של הפוקר בעיתון חרדי שקוראים אותו קוראים צעירים, ובכלל לא להרחיב על פוקרים שחזרו בשאלה כדי לא להכניס לצעירים של ימינו אופציות לראש.
כמו כן, לדעתי, הכתבה לא נכתבה במיוחד לעיתון סוכות תשע"ו אלא לפני כמה שנים. זאת אני למד מכך שכמה פעמים בכתבה מוזכר כיצד ר' דן סגל מתפלל בימים הנוראים בתפרח, בו בזמן שלכל ידוע, כמו שגם נכתב בחלקים אחרים בכתבה עצמה, שהוא בארה"ב כבר כמה שנים. כך גם כתוב שם על "נסיעותיו התכופות לארה"ב בשנים האחרונות", בו בזמן שאין נסיעות תכופות. הוא פשוט שם, כבר כמה שנים. בכתבה מתוארת הסיבה למעברו לארה"ב בשל המחלוקת המשתוללת בארץ, אבל שמועות אומרות שהסיבה לכך היא דווקא אישית-משפחתית.
בסה"כ, כתבה יפה ומרתקת, בסגנונו הנודע והאהוב למדי של הרב פרידמן.
כתבה נרחבת עם ראיון, כאמור, היא עם האדמו"ר מביאלא. כתבה שלישית המופיעה בבולטות בשער היא "חשיפה: יומני מרן הגראי"ל שטיינמן נחשפים". כמובן, לא מדובר ביומני הגראי"ל עצמו, אלא של משמשו, הרב יצחק לוינשטיין ז"ל. כעת: אם בקהילה אכן היה מפרסם את היומנים הללו בפרסום ראשון זמן רב לפני שיצאו כספר, אכן היה זה הישג, אך למעשה הספר יצא עוד לפני יום כיפור, וחלקים ממנו הובאו בעיתונים ואתרים אחרים, כך שההישג נעלם. מלבד ההישג, שכאמור לא היה, זו כתבה שלא ממש ראויה לשמה: פשוט ציטוטי היומונים, בלי סיפור הדברים ומה שעמד מאחוריהם. רק כותרות ויאללה לציטוט. לדוגמא, "חוק הגולן: נכנסתי בלילה וסיפרתי לו שכאשר אמר – כן היה. הרב אלישיב אמר לח"כים ששאלו בנוגע לוויתורים: על הגולן אני לא עונה כעת עד שיגיע, ואם יגיע נראה. ושמח וצחק".
בפרסום הספר עצמו לא ברור כמה מרתק ומעניין לקרוא יומנים בסגנון הזה, ללא עריכה (וכן עם השמטת השמות המעניינים…), וק"ו שזה מובא בכתבה של 9 עמודים בעיתון, עם תמונת כריכת הספר וההבטחה "עומד לצאת בקרוב". אחים יקרים שלי, הוא יצא עוד לפניכם. אם מוציאי הספר הבטיחו להם בלעדיות וגם שהספר יפורסם אחרי צאת העיתון, פויה להם.
שני העיתונים, משפחה ובקהילה, מקדישים הפעם כתבה אקטואלית על הפליטים המוסלמים באירופה. במשפחה זה נעשה במסגרת טורו של דוד דמן שיצא לפארק הסמוך למגוריו באנטוורפן, עם לבושו החסידי, ותיאר משם תיאור חי את המתרחש. בבקהילה עושה זאת בכתבה נרחבת "איש החוץ" יצחק הורוויץ שנדד עד למחנה על הגבול בצרפת, דווקא עם זהות מוסתרת, ופגש את הגולים מעיראק. יפה.
כתבה נוספת בולטת במגזין היא על המולטי מיליונר מנדי גליק (שמכונה באדיקות לאורך כל הכתבה "ר' מענדל גליק") מלונדון. לבקהילה יש היסטוריה של פרופילים לא מספקים על הנגידים החרדיים (למשל, בעבר, דן גרטלר ורובי שראן), והמסורת ממשיכה, וגם הפעם בפרופיל לא מספק. בתחילת הכתבה הכותב מתנצל מראש (שמא נטיח בו ביקורת?): "הפעם לא מדובר בעצלנות בחוסר מקצוענות, אלא בתעלומה אמיתית (סביב דמותו). גליק שומר על פרטיותו בקנאות נדירה. על כל פרט שתקראו בשורות הבאות נאלצנו לטרוח ולהתאמץ". אלא שכל ההתאמצות הזאת לא ממש הניבה דבר. בגדול, את חמשת עמודי הכתבה ניתן לסכם כך, מפי כתב בקהילה: "יש מיליונר בשם מנדי גליק, ואין לנו מושג לגביו". כדי למלא את הכתבה, חלק לא קטן ממנה הוא בעצם סיפורה של קהילת הרב עפג'ין בראש העין. בכתבה כתוב שגם הוא דמות מסתורית, אך הכל זוכרים כתבות רבות שהופיעו עליו באינספור מקומות, בזכות יחצן שליווה בזמנו את החצר.
"משפחה", החג הזה, פרסם גם הוא פרופיל קצר על גליק במסגרת פרויקט "ראשונים במלכות", על כך שהוא מקורב לאדמו"ר מבעלזא, אבל הוא לפחות עשה זאת בקצרה וסיפר את מה שבקהילה נתן בחמישה עמודים, ברבע עמוד. בקהילה, לפחות, מפרסם כמה וכמה תמונות, מה שלא עשו במשפחה. קשה להאמין שאם אכן, כעדות הכתב, הוא דיבר עם חבריו וידידיו של גליק, הוא לא הצליח, אפילו שלא לייחוס, לתאר כיאות את ההיסטוריה של גליק. וגם פספס פרט שמופיע במשפחה, על כך שגליק מימן את הנסיעה האחרונה של האדמו"ר מבעלזא לעיירה בעלזא, ואף היה היחיד שלא מבני המשפחה והמשב"קים שהצטרפו.
ראיון נוסף במגזין הוא עם איזו דמות לא בכירה מידי בקונגרס בארה"ב, כתבה עם סיפור כלשהו על יהודי רוסי, וכתבה נוספת, מרתקת במיוחד, שאיחדה כמה מהישראלים האחרונים ששהו באיראן לפני המהפכה ונמלטו ברגע האחרון. זה מסוג הכתבות שהעין החרדית אוהבת לקרוא. כמה אפשר לקרוא על עצמנו? תמיד כיף לקרוא סיפורי מסתורים של המוסד, או כתבות כמו זו, על החילוץ הנועז מאיראן. באמת מאד אהבנו.
כבר כתבנו בעבר שהרבה צעדים שעשה "משפחה" בעבר, הלך בקהילה והעתיק מיד לאחר מכן, וחבל שהוא לא מביא איזה חידוש משל עצמו. הפעם זה נעשה בדמות ה"פרויקטים" שהתווספו למגזין, כמו שמשפחה עשה בחגים שעברו, בהם צירף כמה פרויקטים למגזין. שני הפרויקטים חביבים, אבל לא איזו מציאה גדולה. אחד, תחת הכותרת "הגבאים", על גבאי צדקה ידועים, שחלקה לפחות פורסם בבקהילה כבר בכתבות בעבר שפורסמו מפעם לפעם על אותן דמויות (למשל, על ר' אברהם סלונים. אפילו התמונות זהות). הפרויקט השני הוא (קבלו תיאור מסובך לנושא
'אנשי המהפכה' (כבר היה מוסף בשם זהה בבקהילה!) – רבנים ואישי ציבור שעברו מקצה אחד למשנהו, בהם חתן האדמו"ר מטאהש שערק לברסלב או הרב שמואל טל המזרוחניק שהתחרד למחצה.
הכתבות הבולטות בעינינו במגזין: פרופיל על ר' דן סגל, ראיון עם מאבטחי השגרירות הישראלית באיראן.
בסה"כ, המגזין הפעם ב'בקהילה' חלש למדי, אבל זה רק בגלל שמירב המח והכח – הוקדש למוסף הנושא… הנה:
מוסף "דואט" (80 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257164
ב'בקהילה', תודה לק-ל, ממשיכים עם המסורת של מוספי הנושא הייחודיים והמרתקים, מה שבמשפחה הפסיקו לעשות (במשפחה הכל נמצא במגזין שמן אחד). אני מאד בעד מוספי הנושא: זה כיף לחלק בין אנשי הבית, זה קריא יותר בשל אי-שומנו של מגזין עבה מידי וגם יש עוד מקום להשקיע.
אחרי כמה מוספי חג משמימים שהציג בקהילה בחגים האחרונים, הפעם הוא מגיש מוסף פגז, אין הגדרה אחרת. הרעיון הוא "מפגש אישים ודעות משני עברי המתרס". אז נכון שכבר בעבר, במסגרת העיתון הראשון בכרומו שהוציא בקהילה לפני בערך 5 שנים, כבר יצא מוסף די דומה בשם "אורח לרגע", אבל אז זה היה רעיון טיפל'ה שונה, של "אורחים" המבקרים במקומות הכי שונים מהם (האלוף אלעזר שטרן ב"חברון"; מוטק'ה בלוי בקיסריה), וחוץ מזה זה לא משנה בכלל. אם יצא מוסף מרתק במינו, אז מה אכפת לנו בכלל. ואכן יצא אחד שכזה.
במסגרת המוסף, עליו חתום כעורך ישראל גרובייס הנזכר לעיל, 10 כתבות, כל אחת בעצם מפגישה דמות מ"שלנו" עם דמות חילונית שעוסקת באותו דבר. למשל, מפגש מרתק בין הפובליציסט של "בקהילה" יעקב ריבלין, לרעהו הפובליציסט הכי ידוע בישראל, נחום ברנע מידיעות, בין הזמר אברהם פריד לשלומי שבת, או בין שדרן האקטואליה אבי מימרן לשדרן האקטואליה הידוע רזי ברקאי מגלי צה"ל. באמת מוסף מרתק מאד, שכל מי מידידי שקנה בקהילה סיפר לי שאותו סיים ראשון החג הזה, מבין שלל העיתונים השונים (וגם אני ביניהם. רוב המוסף כבר נקרא בשקיקה עד עתה).
אז יבואו הצדקנים ויאמרו: האם זה לא מוגזם להביא 10 דמויות חילוניות, ולא כאלה "פרווה" אלא הכי חילוניות ושמאלניות שיש לעיתון חרדי? אז על כך כבר מצטדק העורך בפתח המוסף, ביודעו כנראה שתבוא על כך ביקורת, וכותב (אחרי סיפור חסידי כלשהו "הרעיון השורשי והעמוק הזה, שלפיו אפשר לפעול במרחב מגושם כמו שוק ולנשום אוויר תורני על טהרת הקודש, עומד בבסיס מוסף דואט זה. נמצאים בו אמנים ובעלי תפקידים מקצוענים בתחומם, שאותם הפגשנו לשיחות עומק עם מקבילים שלהם, שעושים את אותו הדבר במסגרת גבולות התורה והמצוות. מי שיזכה, יבחין ויבין עד כמה ייחודי הוא האיש האמוני גם בעבודתו".
דווקא מחצי ההתנצלות הזאת לא היינו נרגעים, אם למשל מוסף שכזה היה מפרסם "יתד". נו באמת, הבאתם את כל הידוענים החילונים האלה לבית חרדי במסווה של להראות כיצד יכול מולו לעבוד אדם חרדי? ומי ערב לכם שכל הנערים החרדיים לא ירוצו לקרוא כעת את ברנע במקור או לשמוע את שלומי שבת או את רזי בגלי צהל? למה אתם צריכים להכיר זמרים שכאלה לנערים חרדים רכים?
אבל אני דווקא מסנגר מכיוון שונה לגמרי: בואו נפסיק עם ההצגה. קוראי בקהילה או משפחה אינם קוראי יתד. קוראי בקהילה אינם לומדי כולל חזון איש שאין להם בעולמם אלא ד' אמות של הלכה. אלה, מן הסתם, מראש לא רוכשים שבועונים. אלה שבכל זאת קונים שבועונים, תנו לי לצאת מנקודת הנחה, הם ממילא אנשים ששמעו ואף קראו כנראה בעבר את נחום ברנע, או מאזינים מפעם לפעם לרזי ויודעים מי זה עמוס עוז. עבורם אם כן, ועבורי, היה זה מוסף מענג ומוצלח מאד. אגב, ייתכן שגם "יתד" היה מראיין את נחום ברנע או רזי ברקאי, אבל לא כ"מאן דאמרים" שאנחנו באים ומצלמים אותם בכתבת עומק ושואלים אותם על הציבור החרדי, אלא אולי על נושא ספציפי כלשהו שהם כתבו עליו או אירוע חדשותי שהיו עדים לו. בקהילה יכול רק לברך על ההפיכה בשנים האחרונות ב"יתד". בשנים עברו, מוסף שכזה, כמו דואט, היה חוטף כבר מ"יתד" הראשון שיוצא אחרי החג, אבל דברים השתנו והנה הכל עבר בשקט.
גם מבחינה צילומית ואפילו עיצובית ניכרת מחשבה רבה. כל התמונות מבוימות נפלא, למשל זו המצלמת משחק שחמט בין השחורים ללבנים בין האסטרטגים אברהם קרויזר וליאור חורב, בעצם מספרת סיפור שלם בתמונה (דווקא זו שדחפו לריבלין ולברנע בלוק צהוב ועט קצת מבוימת מידי ומגוחכת…).
שתי הערות על הכתבות הפותחות: כמעט לכל אורך המוסף, בכל כתבה יש גם דברים ורשמים שאומר מרואיין אחד על רעהו. למשל, שלומי שבת שמעריך מאד את פריד, ועוד. וזה חסר לנו בשתי הכתבות הראשונות: מאד יפה המפגש בין רזי למימרן בעצם היותו, אבל חסר קצת ערך מוסף. הם סה"כ מתווכחים קצת על ענייני דת ומדינה (רזי בכתבה: אני יודע שתחתכו את מה שלא נראה לכם ממה שאני אומר…), או עונים לשאלות בנאליות ("מה הגבולות שלכם? האם התקשורת החילונית נשכנית כלפי החרדים"), אבל איפה ההיבט האישי שלהם אחד על השני? מה אומר רזי על מימרן? הוא שמע אותו פעם? הם כבר נפגשו בעבר? וכן בכתבה עם ברנע וריבלין: מה דעתו, למשל, של ברנע על כתיבתו של ריבלין? מוזכר שהם נפגשו כבר בעבר. באלו נסיבות? מה הם אומרים אחד על השני?
בשתי הכתבות האלה חסר ההיבט האישי. בברנע וריבלין הייתי מתפרע עוד יותר, ומבקש מהם לכתוב איזה טור ביחד או מרזי ומימרן לעשות שידור ביחד, או בכלל שריבלין עצמו יראיין את ברנע ומימרן את רזי ואז אולי זה ייצא עוד יותר עסיסי. אבל גם ככה זה יצא מעניין, כאשר, למשל, ריבלין מתוודה על הקושי לכתוב מידי שבוע טור שבועי שהוא הנקרא במגזר החרדי ועל המתח שהוא מרגיש כל השבוע. (בסוגריים: ריבלין, מה יהיה איתך? 30 שנות כתיבה לא לימדו אותך להצטלם כמו שצריך? בתמונות הוא מצולם עם צווארון על החליפה ועם עניבה שידעה ימים יפים יותר, ונראה קצת שלומפר).
אגב, משתי הכתבות האמורות, מלבד מגילויים מאחורי הקלעים, לא יצאה כותרת של ממש, וחבל. הנה כי אבי מימרן העניק שני ראיונות החג הזה, הראשון לבקהילה והאחר, שיצא יחד אתו, למוסף "גלובס" על תקשורת, ואילו משם יצאו כמה כותרות, ובראשם זו שפניו מועדות לפוליטיקה, ודרעי אף הציע לו זאת לפני הבחירות האחרונות. איך לא הצלחתם לגייס את הכותרת הזאת?
כתבה נוספת במוסף היא עם הצייר יוני גרשטיין (יחד עם רעהו עמוס בידרמן, הקריקטוריסט מהארץ). בחודש הזה קיבלנו מנה גדושה של יוני: הכתבה הראשונה הייתה במוסף המיוחד של יתד לכבוד 30 שנות העיתון; הכתבה השנייה היא זו בבקהילה, וכתבה שלישית נמצאת החג הזה בראיון, נרחב גם הוא, במוסך החדשות של 'משפחה'.
אהבתי גם את ההצלחה להפגיש בין העיתונאי השמאלני הכי קיצוני, גדעון לוי, לבין הימני הכי קיצוני, ברוך מרזל. יצא גם מרתק למדי.
לסיכום, המוסף הזה היה הדבר הכי מרתק ומעניין מכל שאר העיתונים החג הזה. שאפו. הכתבות הבולטות במוסף: כמה מפתיע – נחום ברנע ויעקב ריבלין, רזי ברקאי ואבי מימרן.
מוסף פוליטי "חוק ולא יעבור" (32 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257165
ב"בקהילה" בחרו שלא להשתמש בהמלצה שלנו מהביקורת הקודמת להשתמש בריבלין לאיזה מוסף מקורי במיוחד, לאו דווקא פוליטי, וגם הפעם מגישים לנו מוסף פוליטי של ריבלין. בגדול, אתם כבר יודעים מבעבר את דעתנו, הכתיבה שלו עסיסית ומרתקת וכך גם היה המוסף הזה, שעסק ב"תולדות חוק גיוס בני הישיבות לדורותיו". אבל הנושא, איך לומר, היה דווקא קצת משמים. למעשה גם לא ממש דיברו בימים או החודשים האחרונים על חוק הגיוס, והוא לא ממש היה בכותרות, אבל מדובר בסיכום יפה וממצה של כל החוק הזה, אם כי לא ברור כ"כ העיתוי (מוסף עומק על נושא לקיחת תפקידי השרים באגו"י, היה יוצא אקטואלי יותר, לא?).
תקלה בולטת ומעצבנת לאורך המוסף היא ההיפוך של המספרים לכל אורך המוסף (תקלה גרפית שמזמן לא נתקלתי בה בכלל העיתונים שמופקים בתוכנות מודרניות). כל ציון שנה במוסף, למשל 2015, נהיה 5102, ותארו לכם שזה ממש בכל המוסף. קצת מבלבל, לא? וכן תיקון טעות קטנה: בתחילת המוסף מוזכרת הפגנת המיליון שהייתה בירושלים נגד הגיוס כאילו הייתה ב"ראש חודש אדר תשע"ב. ההפגנה, כמובן וכידוע, הייתה דווקא בראש חודש אדר ב' תשע"ד, מרחק של שנתיים ממה שצוין במוסף, וכאן כבר אין את הסיבה המקלה שהפכה את כל המספרים במוסף. זה אותיות.
גם במוסף הזה וגם ב"דואט" אהבנו מאד את העריכה. במוסף דואט, למשל, בכל כתבה יש "ביניימים" בסגנון אחר. וגם ה"משנה'ס" מעניינים ויוצאי דופן. גם כאן ניכרת השקעה וחשיבה: כל כתבה מוקדשת לדמותו של "הלוחם", ובצד ישנה קוביה המביאה את ההיסטוריה שלו תחת הכותרת "תעודת לוחם", ומורכבת מ"תעודת זהות" בצורת כותרות צבאיות שמתאימה לנושא המוסף. יפה מאד (הערה קטנה: לא תמיד הציטוטים בתעודות הלוחם, תחת הטייטל "מה הוא חושב עלינו", היו קשורים. די היה נראה שתקעתם שם כל מיני ציטוטים שונים ומשונים).
לסיכום, אמנם לא השוס הכי גדול החג הזה, אבל מוסף מסכם, מושקע ויפה.
שאר החלקים והמוספים:
שאר החלקים הם עיתון הנשים "פנינים" (96 עמו') עם שער יפה, ובו בהחלט כמה כתבות וראיונות חביבים, כמו למשל עם הרבנית ממודז'יץ ועוד, פרויקט של כל הציירים החרדים בתמונה אחת (הרעיון טוב. התוצאה לא משהו); מוסף התמונות "העולם החרדי" (48 עמו') בלי פרויקט מיוחד וכדו'; המוסף התורני המוצלח "תבונות" (48 עמו'), ומוסף הילדים "חברים" (48 עמו'), שלפי הגיליון שקיבלנו יחד עם שכנינו בדואר ערב החג, בניסיון להפוך אותנו למנויים, נראה שיש ניסיון לשווק אותו גם כעיתון ילדים נפרד, חוץ מחבילת "בקהילה"; מוסף סיפורים "בתפקיד: אורח" (48 עמו', בפורמט קטן) שגם הפעם הוגש בצורה לא קריאתית מבחינת עמודי המוסף הלא נוחים והדקים (אגב, אחד הכותבים בו, חצק'ל בוסקילה הניו יורקי {"יהודה פולק"}, שכתב כהרגלו סיפור מוזר ולא מצחיק וללא פואנטות שאני אף פעם לא מבין למה מדפיסים את גיבוב השטויות הללו, כיכב שבוע לפני החג גם ב"בשבע", כאשר ידידיה מאיר פרסם תמונה סלולרית מפרי ידיו, על החקלאי שרוקד עם בני הישיבה); וחלק החדשות (40 עמו'), בלי פרויקטים נוספים.
בנוסף מצורף דיסק, לא מושקע מידי, בשת"פ עם מקהלת "מלכות", ובו כמה סינגלים שהיו שותפים להם לאחרונה. (זה עוד אחת מהעתקות הרעיונות "במקרה" של בקהילה? בעוד משפחה החג הזה משת"פ עם מקהלת "ידידים" ומוציא איתה דיסק, אם כי מקורי, מוציא "בקהילה" דיסק עם המקהלה המתחרה…)
אבל בסך הכל, התעלה הפעם בקהילה על עצמו והגיש עיתון חג מעולה, פחות בגלל המגזין, יותר בגלל מוסף "דואט" המצוין.
הנה כוכבית עם הערה לא קשורה דווקא לחג הזה: הטור של הרב גרוסמן בתחילת המגזין מצוין, אבל הוא לא יכול לעסוק בנושאים תורניים או הלכתיים! אם הוא מביא רק סיפורים, מעולה, אבל כידוע, וגם מסקר שערכתי בקרב סביבתי הקרובה, מתברר שמאה אחוז מהקוראים מכניסים את המגזין לחדר בלי המזוזה. אז איך אתם יכולים להכשיל אותם בוודאות בחילול פסוקים? אתמהה. יש מוסף תורני, ומקומו של טור תורני הוא שם. ומכאן קריאה גם לשאר העיתונים: לא ייתכן לפרסם טורים ומאמרים תורניים בחלקי החולין, כשאתם יודעים בוודאות שסופם להתחלל.
לסיכום, קוראי "בקהילה" נהנו בסה"כ מ-586 עמודים, העיתון הגדול בתולדות בקהילה (בחג הקודם הם נהנו מ-540 עמו').
משפחה
משפחה היה הפעם הזריז מבין העיתונים, ועל כך שאפו כמובן. עוד בטרם פרס יום הכיפורים את כנפיו, כבר נחת העיתון בתיבת הדואר שלי כמנוי ותיק. מאוחר יותר ראינו שהוא גם נמכר במרכולים בערב יום כיפור. במאמר המוסגר: מוזר היה לקרוא באותו יום בו יצא העיתון (התאריך שהופיע עליו היה כמובן של יומיים לאחר מכן…), משפטים כמו "עברנו כעת את יום כיפור וההשפעות עדיין ניכרות"… אמנם כל קורא, כנראה, מבין לבד שמשפט כזה שהוא קרא לא נכתב במוצאי יום הכיפורים והודפס במגזין שמן גם אם זה חולק רק למחרת יום כיפור, אבל עדיין, לקרוא את זה בפועל עוד טרם חלפו הימים הנוראים היה קצת מוזר…
המגזין (308 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257166
מגזין החג מכיל הפעם 308 עמו', בדיוק נמרץ כבחג שעבר, ו-17 כתבות (מול 13 כתבות בחג שעבר), פלוס פרויקט המקורבים לגדו"י שבסוף המגזין.
לפני התוכן עצמו, הערה על "תוכן העניינים" שבתחילת המגזין: במגזין שבועי רגיל, לא מפריע אם התוכן נדחק לעמוד 18 או 22, כאשר כל המגזין כולו הוא 90 או 80 עמודים ואין בעיה למצוא כתבה כלשהי. אבל כאן, כשהמגזין מכיל 308 עמודים, מאד קשה למצוא בתוכו כתבות ספציפיות, אז למה להקשות וגם את "תוכן העניינים" הנחוץ כ"כ לדחוף לעמוד 22 אחרי אינספור עמודי פרסומות, כשגם אחריו אנחנו צריכים לדפדף לחפש?
כרגיל בחגים האחרונים, "משפחה" מציג מגזין חג ענק ומהודר, אלא שהפעם בכל זאת יש שינוי: אין את ארבעת-חמשת הפרויקטים שנלוו לעיתון בחגים האחרונים לאורך דפי המגזין, אלא יש פרויקט אחד בלבד, "ראשונים במלכות" על מקורבי גדו"י, שמתפרס בסוף המגזין השמן על פני כ-48 עמו', ומכאן התמיהה הרבתי: אם כבר יש כזה פרויקט שמן של 48 עמו', למה לא במוסף נפרד? למה להמשיך להקשות על הקוראים שצריכים להתחלק משפחה אחת בחלק מרכזי אחד בלבד, ולא בכמה חלקים, כמו שעושה בקהילה. מילא אם מדובר בכמה פרויקטים קטנים, תבואו ותאמרו שכל אחד מהם אין מספיק הוא למוסף שלם, אבל כעת שמדובר בנושא אחד וב-48 עמודים חופפים שגם ככה דחפתם לסוף המגזין, למה לא במוסף נפרד?
בשער המגזין הפעם, מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א. טוב, הגר"ח פרנס כבר די הרבה כתבות מגזין וגם כתבות שער בחגים, למשל ב"בקהילה" וב"שעה טובה" (בשעה טובה אף הצליח בשעתו הרב יעקב ב' פרידמן לראיין את הגר"ח בכתבת שער), אבל הפעם באו במשפחה עם פנינה יפה והישג נאה: ראיון בלעדי עם בנו הגדול של מרן הגר"ח, הרב אי"ש קניבסקי, ראיון עתיר חשיפות וגילויים מרתקים, ביניהם דעתו על קופות הצדקה, על המסחרה שעושים מאביו, ועל עוד שמועות רבות שהוא מזים או מאשר בכתבה, שהפעם הצדיקה לחלוטין את אורכה (25 עמודים!). אני כן רוצה לציין שלא אהבתי את הסגנון של חלק מהשאלות, שהיו מציצניות או רכילאיות מידי. להביא את התשובות אליהן עוד מילא, אבל סגנון השאלות לעתים עורר אי נוחות, למשל: הכרתם בילדותכם מושג של לצאת לטיול עם האבא? הוא נהג בכם בתובענות? נהג להשתמש במקל חובלים לצורך חינוך הילדים? אם היה ויכוח בענייני הבית עם הרבנית, דעתו של מי הייתה קובעת? מהיכן היה הכסף? מה המלאכה שאביכם הפרוש יודע בכל זאת לעשות? או שאלה עם נקודה בסופה שממש לא אהבנו כהצגתה כך: "הרושם הוא שרגשות ממנו והלאה."
לבד מכך, זו כתבה מרתקת ומאלפת, ועם תמונות מהממות פרי מצלמתו של משה גולדשטיין (בעיצוב ובאיכות התמונות, 'משפחה' מספר 1 ללא מתחרים).
הכתבה הבאה, כדי, כמובן, לפזול גם אל הקהל הספרדי מלקוחות משפחה, הוא פרופיל מרתק על הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, ר"י פורת יוסף, יחד עם ראיון עם בנו, הגר"ד עטיה שליט"א, מלווה בתמונות נוסטלגיות.
מכיוון שישנן עוד 15 כתבות נרחבות, אני מודה מראש שלא קראתי חלק נרחב מהן כדי לסקר כאן (המגזין יהיה מונח ליד המיטה עוד זמן רב…), אבל הנה הכתבות הבולטות: הישג נאה מאד הוא הראיון עם גדעון סער, הנסיך הליכודי שאולי יירש את נתניהו, שדווקא תפס בשל חשיבותו את מקומו במגזין ולא, אולי כמתבקש, במוסף החדשות הפוליטי. זה אכן ראיון נדיר לאחר זמן רב שסער סירב להתראיין, אפילו לערוץ 2. בשל ההישג, הגיעה הכתבה הזו והקלטות הראיון למהדורה המרכזית של ערוץ 2, שם שודרו הכותרות הבולטות מהראיון. מדובר בראיון יפה ומרתק, רק היו חסרות תמונות מהראיון עצמו… הערה קטנה בשוליים: לתמונה מצורפת תמונה של הפגנת עמנואל שנערכה בזמנו בסיפור עם ביה"ס סלונים, ולה מצורף הכיתוב "התנגשות חזיתית". כזכור, ההתפוצצות של הפרשה הזו, מול משרד החינוך, הייתה כאשר סער כיהן כשר החינוך. ולמרות הכיתוב המגרה, אין אף מילה בנושא בכתבה עצמה ובקושי אזכור לתקופתו כשר החינוך. הרגשה שלנו: היו אמירות בעניין שנכתבו, ובהוראת סער נשמטו ברגע האחרון. הכותבים עצמם מעידים בתחילת הכתבה שסער עבר על כל מילה ופסיק בכתבה הזו, ואם יכל אף היה כותב את כיתובי התמונות. אז הנה ההוכחה.
אגב ערוץ 2 והקלטות: ברוח הקידמה, גם העיתונים החרדיים שותפים לה. לפני שנה, בחג סוכות תשע"ה, צירף מוסף "כל ישראל" של קו עיתונות קודים לסריקה בסלולרי, וכך יכלו הקוראים ליהנות מכל הראיונות באותו מוסף גם בוידאו באתר של העיתון. הפעם, משפחה ובקהילה גם עשו זאת: קטע הוידאו של אברהם פריד ושלומי שבת באולפן בראיון ל"בקהילה" שוחרר לכל האתרים החרדיים. ובאתר אחר הופיע קטע וידאו מהראיון המשותף שהעניקו משה גפני ומשה כחלון למשפחה. אגב, הנחשון שעשה זאת בעבר, לא תאמינו, היה דווקא העיתון הנחשל "שעה טובה" שלפני כמה שנים הוציא מוסף יחד עם ליפא שמעלצר בשם "יהודים פשוטים", וצירף אליו דיסק ובו תיעוד וידאו של המקומות בהם ביקר ליפא בירושלים.
חבל שלא מאמצים את זה שאר העיתונים באופן גורף כזה. תארו לכם שאהרן גרנות היה מופיע מולכם במחשב בוידאו ומראה לכם בדיוק באיזו מדינה אקזוטית הוא מטייל הפעם, או את הראיון עם גדעון סער מצולם. אז למה לתת רק לציבור הגולשים קטעים בכיכר השבת או חדרי חרדים, ולא לצרף דיסק ובו קטעי וידאו מהראיונות?
במגזין הענק שתי כתבות על מוזיקה, כמו שעושים תמיד העיתונים החרדיים בחג הסוכות, אלא שעולם הפוך ראיתי בהן (על שתיהן חתום שלומי גיל). האחת היא על הכוכב החסידי הצעיר מוטי שטיינמץ, והשניה היא על הזמר החסידי הנודע שנפטר בגיל צעיר, לייבל'ה השל, בעל ה"מה אשיב" המפורסם שמושר בכל בתי הכנסת בארץ ובעולם בהלל. עולם הפוך א': לראיון עם מוטי שטיינמץ, כוכב צעיר שרק שנים ספורות איתנו בשדה הזמר, הוקדשו 13 עמודים שלמים, ובהם ביטויי הערצה הזויים לכוכב. חבר'ה, תירגעו, הוא אולי זמר טוב, אבל עדיין לא עבר קילומטרז' גבוה. מה זו ההגזמה הזאת, שלוותה גם בראיונות עם מרדכי בן דוד והנגיד רכניץ שסגדו לצעיר? לי זה היה טיפה מוגזם, ממש צרמו ביטויי ההערצה המוגזמים לזמיר הצעיר, המכונה בכתבה "אמן בעל תהילה בינלאומית והערצה חוצת גבולות". לא יודע, צרם מידיי כל הסיפור הזה (ולמה אין אף מילה על החתונה שלו, שתתקיים השבוע?). ניתן היה להבין גם מכותרת המשנה של הכתבה שהיא תעסוק גם בחייו האישיים והמסקרנים, אבל ממש לא. החיים האישיים והמסקרנים נשארו מחוץ לתמונה.
עולם הפוך ב': כתבה נרחבת הוקדשה כאמור גם לדמותו של לייבלה השל, ושם הוזכר שוב ושוב כאילו משפחה נזכר בו לאחרונה אחרי שכולם שכחו ממנו. ולא היא: כל אדם מעל גיל 30, לדעתי, שמע את לייבלה השל, מכיר אותו ויודע לשייך אליו את "מה אשיב". זה שיש צעירים שנולדו אחרי שהוא נפטר, לא הופך אותו לנשכח מלב. יש הרבה זמרים שהוציאו כמה דיסקים ונעלמו ועדיין חיים איתנו. נו, אז מה? וגם מה המיוחד בזה? נכון, היה זמר לפני 30 שנה ששר יפה, ונפטר לפני 20 שנה (ממחושים בלבו), אבל איך זה הגיע לידי "תעלומת חייו ומותו של לייבלה השל"? שום דבר מזה לא היה תעלומה. יש גם אברכים ל"ע שנפטרים בגיל צעיר לאחר שלא קמים בוקר אחד, וא"א לא עושה מזה כותרת "תעלומה".
לבד מהכתבות הללו, ישנן עוד לא מעט כתבות מושקעות במגזין, כמו למשל על היהודים הדתיים שעובדים בעמק הסיליקון, על הטמפלים הרפורמים בארה"ב שהופכים לבתי כנסת חרדים, על אהרן אהרונסון (הסבא של מנחם טוקר וירח טוקר) מאמסטרדם, אותו ראיין שם אהרן גרנות (בסוגריים: אי אפשר לכנות את הכתבה הזאת כ"כתבת חוץ" של גרנות. כי ראיון הוא ראיון הוא ראיון, לא משנה אם הכתב עשה זאת בארץ או בחו"ל. אז נכון שהוא נסע לאמסטרדם, אבל הוא בסה"כ ראיין שם אדם אחד מסוים. כתבת חוץ של גרנות, לה חיכינו בציפיה והתאכזבנו, היא מאלו המתארות מקומות מעניינים בעולם בהם הוא מתייר, בסגנון "מסע אחר"), ועוד כמה כתבות מיוחדות, שכולן מלוות בצילומים חדים ומדהימים שיפים פי 2 על רקע הכרומו האיכותי.
אלא מה? שיש הבדל בין הכתבות שמציג החג הזה משפחה לבין הכתבות שמציג בקהילה. בוא נגדיר את זה כך: 'משפחה' מציג כתבות "חשובות", "יוקרתיות": ראיון עם יהודי חשוב מאמסטרדם; כתבה מקיפה על הטמפלים בארה"ב; כתבה על יהודי עמק הסיליקון; על מקובלי בני ברק; ראיון עם איל הון ערירי; ראיון עם גאון אמריקני חב"די שהוא גם פילנתרופ ענק; הכל טוב ויפה. אלו הן כתבות "יוקרתיות". אבל במבחן הכתבות ה"מעניינות" לקח הפעם "בקהילה" בגדול, בזכות מוסף "דואט", למרות שבמסגרתו כתבי העיתון כלל לא יצאו מהארץ או ראיינו מישהו מחו"ל. כל המרואיינים מכאן, כולם קלים יותר או פחות להשגה יותר ממליונרים עלומים בארה"ב, ולמרות הכל זה פשוט מעניין. יותר נכון: פשוט, ומעניין. משפחה הציג כתבות חשובות ויוקרתיות, אבל מאלה שאתה דוחה לקריאה ללילה הבא, לא מאלו שאתה מגיע כבר עכשיו לקרוא אותן. מבחינתנו, מבחן העניין של כל עיתון שמגיע לשולחננו, הוא מה העיתון שסקרן אותנו הכי הרבה, וקראנו בו ראשון, והכי הרבה. במובן הזה, "דואט" ו"בקהילה" לקחו הפעם את הכתר.
אז כמו שהבנתם, את שאר הכתבות השארנו ללילות הבאים, ולכן נדלג הישר אל הפרויקט שמסיים את המגזין, "ראשונים במלכות".
צפה בקובץ המצורף 257167
נושא הפרויקט המיוחד שמלווה הפעם את "משפחה", כמה מעייף, ישנוני, לעוס ומייגע הוא – 97 אנשי הסוד של גדולי ישראל והאדמו"רים, 12 "גדוילים" במספר.
אתם יודעים כמה פרויקטים דומים נעשו כבר בעבר, חלקם על ידי משפחה בעצמו? אין ספור. בבקהילה היה לנו בעבר מוסף "אנשי הסוד"; פרויקט "המשמשים בקודש"; ב'שעה טובה' נכתב על הדמויות האלה כמה פעמים, פעם במסגרת מוסף" המשפיעים", פעם במסגרת פרויקט משב"קים, וב'משפחה', גם כן, סיקור נרחב על כמעט כל הדמויות האלה הופיע במספר פרויקטים ומוספים בעבר ( הנה לינק לרשימה המלאה של המוספים שהרכבנו בעבר מעל במה זו. עיינו ורוו נחת). בקיצור, הנושא לעוס ומייגע, שוב מקורבי גדו"י, ובסה"כ הרשימה הזו (97 אנשי הסוד. 8, בערך, לכל "גדול"), סיכמה בפרויקט אחד מקיף את אנשי כל הפרויקטים שהיו בעבר בשלל המוספים והפרויקטים של כלל העיתונים. זו אם כן נקודת הזכות היחידה שמצאנו לפרויקט הזה, שבמקום לקרוא במוסף אחד על "אנשי הסוד", ברעהו על "הגבירים שמקורבים לגדו"י" ובשלישי על "המשב"קים", מצאנו במקום אחד סיכום של הכל.
אמנם בגדול דילגנו על כל 48 העמודים המעייפים האלה, אבל כן ניתן לשבח את עבודת הכתבים עצמה שהייתה נראית די ממצה ומעניינת, אם כי חסר היה לי תמונה על כל אחד מנשואי הכתבות, ויותר מכך: כיתובי תמונה. היו המון המון תמונות, אבל באף לא אחת מהן הוסבר מה קשורה התמונה לכתבה הקצרה, גם אם הקשר לא היה מובן כראוי, למשל: כתבה על אדם מסוים ובתמונה המצורפת מופיעים 10 אנשים. אז מיהו נשוא הכתבה שבתמונה?
אבל לא נסיים ברע, וחייבים להחמיא בגדול למגזין הזה שסה"כ מקבץ הרבה מאד כתבות מושקעות (כתבנו רק שהיו אחרים מעניינים יותר. זה לא אומר שמשפחה לא היה טוב), ושנראות טוב. בעיצוב, עד היום אין מתחרים ל"משפחה", שנראה הכי טוב ומעוצב מעולה.
גם מבחינת עברית וטעויות כתיב, כמעט ולא מצאנו הפעם, שלא כבפעמים שעברו, ואם היו מעט הפעם, זה היה בעיקר בכתבות מאד גדולות, שאנחנו כקוראים מבינים את העבודה העצומה והארוכה עליהן וטעויות קטנות כאלה, נסלחות.
מוסף החדשות "אגודה אחת" (124 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257168
גם המוסף הזה, מניח שידעתם שנכתוב זאת מראש, היה פשוט חוכא ואיטלולא וצחוק של ממש מהקוראים. עיתון יח"צ שלם (עם שער כרומו קשיח) במסווה של פרויקט מיוחד, תחת הטייטל שבעצם יכול להיות הטייטל של כל מוסף על כל נושא בעולם, "האנשים, הארגונים והחברות שעשו את הבלתי ייאמן". מה זה "הבלתי ייאמן"? שעלו למעלה אחרי שפשטו את הרגל? שהתחילו מאפס ועלו למאה? אין שום הסבר, כי פשוט מדובר בערב רב של המון כתבות יח"צ על המון גופים שונים, זאת לצד שעטנז מוזר עם כמה ראיונות מעניינים וראויים לגמרי, שנכנסו בחדא מחתא למוסף השעטנז הזה, כשגם להם הוצמד טייטל ה"מהפכה". מרוב שהתביישו במשפחה, כנראה, בכתבות היח"צ לרוב במוסף הזה, על השער מופיעות הפניות רק ל-9 כתבות, שהן הכי פרווה מבחינת נראות היח"צ במוסף הזה.
את המוסף פותחים שני ראיונות מעניינים, האחד משותף לשר האוצר כחלון וליו"ר וועדת הכספים גפני, שאמנם אין בו כותרות משמעותיות (שניהם לא רצו להמליץ לקוראים אם לקנות או לא לקנות כעת דירות), אלא בעיקר תשבחות הדדיות האחד על השני, אבל סה"כ היה מעניין, וכך גם הראיון הבא המשותף, עם השרים ליצמן בוגי יעלון (שעטנז לא קשור בפני עצמו).
בגדול, עד כאן מגיע החלק שלפחות לעין לא נראה כיח"צ בתשלום, ומכאן שורה ארוכה, מעייפת ומשעממת של כל מה ששילמתם 25 ₪ לעיתון רק בשביל לא לקרוא את זה עוד פעם: המהפכה של "ערכים"; של "שותפים לתורה"; של "שיח סוד"; של ביה"ח מעייני הישועה"; "בר השגה"; חברת "שניב" (מנכ"ל החברה בראיון ראשון! וואו, איך השגתם את זה?); "לניאדו"; "כיוון"; "קמפוס שטראוס", וכן הלאה והלאה על זה הדרך, בדרדור הולך וגובר.
לא מאמין שיש אח ורע לבושה הזאת בעיתונות הכללית, שמגיע אדם ומשלם סכום גדול לעיתון, של 25 שקלים ('ידיעות אחרונות' גם בחגים, עם שלל המוספים השמנים, גובה חצי מזה), ומקבל מוסף של 124 שכולו רק יח"צ ויח"צ.
כתבה בולטת במוסף זה בעינינו: הראיון עם גפני וכחלון.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הפעם הם: מוסף הסיפורים "אסיף" (100 עמו'). כתמיד, גם הפעם ניסו להביא חידוש במוסף הסיפורים. ב"ה שלא מצאו איזה משהו מאד קיצוני כנושא למוסף הסיפורים (תנו כבר חופש כתיבה לסופרים שלכם!), אלא משהו אחר: כל סיפור אויר באיור על ידי מאייר (מקסים), שתיאר סצנה מהסיפור, והסופר הוסיף בסוף הסיפור כמה מילים על הציור. רעיון נחמד; מוסף "בתוך המשפחה" לנשים (120 עמו') עם כמה פרויקטים ורעיונות חביבים, ובראשם כמה ביקורים מיוחדים: החוזרת בתשובה דנה שוורצמן אצל הרבנית ממחנובקא; ליטאית מתארחת אצל תימניה קשישה וחסידית מתארחת אצל מזרוחניקית ברובע המוסלמי בירושלים); מוסף תורני "קולמוס" (40 עמו'); מוסף "ילדים" (32 עמו') ובתוכו נחבא מוסף החג של "ילדים", "בית", בפורמט-עמודים קטן יותר (32 עמו'); וההפתעה עבורנו הייתה בדמות מוסף "נעורים" (64 עמו') לבני הנעורים, שנתקלנו בו משום מה לראשונה (בגיליון מצוין שזה הגיליון השני), ובו טורים, למשל, ממשה גרילק, חני וינרוט, דוד דמן ומנחם פינס. זו בעצם פנייה לקהל שלא כ"כ היה עבורו עיתון עד היום (מישהו זוכר את "עשרה פלוס" ז"ל, שיצא לפני כעשור ויועד לבני הנעורים ונעלם אחרי עשרה גיליונות?).
לעיתון צורף גם דיסק מקורי ומושקע במיוחד לעיתון בשם "ידידים רוממוך" של מקהלת ידידים עם זמרים אורחים רבים, ובו בעיקר מחרוזות משירי הימים הנוראים וחג הסוכות, וכן שני שירים חדשים. יפה.
תעלומונת קטנה: יידל ורדיגר מופיע על העטיפה כמי ששר בדיסק, אך על הדיסק עצמו אינו כתוב וגם אינו שר שם למעשה. אז מה קרה כאן? טוב, ככה זה כשהמנהל המוסיקלי של הדיסק הוא אח של מנכ"ל העיתון. תמיד מוצאים שם קשר משפחתי לעיתון (לפני שנה היה זה דיסק עם הלל פלאי, לגמרי במקרה אח של מו"ל העיתון).
לסיכום, קוראי "משפחה" נהנו החג הזה בסה"כ מ-820 עמו' (העיתון הכי גדול בתולדות "משפחה" ובכלל בעיתונות החרדית ולדעתנו גם הכללית), מול 748 בחג שעבר (עלייה נאה מאד של 128 עמודים!).
שעה טובה
אם יש זוכה בתחרות "העיתון שהרגשנו פשע לשלם עליו 20 שקל", הוא ללא ספק שעה טובה. קנינו אותו אך ורק כדי לסקר אותו מעל במה זו, כשכבר מהשער ניכר שאין הוא שווה לא רק 20 שקלים חדשים, אלא גם לא בטוח ששני שקלים חדשים. וזאת לא רק אנחנו אומרים, אלא גם סקר הטי.ג'י.איי האחרון שפחות או יותר נתן לו אחוזי קריאה כמו של עיתון מקומי בשכונה קטנה בתרשיחא.
אבל שעה טובה כמו שעה טובה, בעריכתו של אשר צוקרמן (שלפי גוגל הוא פינק את עצמנו לאחרונה בערך ויקיפדיה עצמי מפרגן, פלוס תמונה מחמיאה שלו. טוב, ככה זה, כשאחרים לא מפרגנים אין ברירה אלא לפרגן לעצמך…), כאן כדי להישאר, גם אם יהיה לו קורא אחד בלבד ויקראו לו אשר צוקרמן.
היום, אגב, כבר יצא העיתון החדש אחרי סוכות של "שעה טובה" בו תוקף צוקרמן חזיתית את שאר עיתוני החג המושקעים שהוציאו מתחריו, מאחר, וכנראה, הוא אפילו לא ניסה לעמוד בסף כלשהו בעיתון החג שלו.
המגזין (80 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257169
במגזין הפעם 80 עמו' (מול 64 בחג שעבר), ו-6 כתבות, פלוס עוד 5 כתבות (לפחות סוג של כתבות), במסגרת פרויקט "מתמודדים" המופיע בסוף המגזין (מול 7 כתבות בסה"כ בחג הקודם).
בשער מופיע המשפיע רבי אלימלך בידרמן, אחרי ש"בקהילה" עשה עליו כבר כתבת שער מורחבת לפני כשנה וחצי. עוד כתבות: פרויקט בפעם השלישית בשעה טובה על "70 שנה למלחמת העולם השניה", במסגרתה ראיון עם ניצול שואה בשם אבא הלפרין שכבר התראיין שם בעבר יותר מפעם אחת, ראיון עם חיים הכט (יצא צדיק, אה?) שהוציא סרט על התיעוד מהארכיונים, כתבה בסגנון "שעה טובה" על המתחולל בשובו בנים, כמובן בלי אף מרואיין לייחוס אל שלא או בלי להציג תמונת מצב אמיתית, וראיון עם משה אבוטבול, ראש עיריית בית שמש, שהוא המרואיין האולטימטיבי של שעה טובה, בכל פעם שהם צריכים למלא עיתון חג (כבר הפסקנו לספור כמה ראיונות הופיעו אתו בעיתוני החג של שעה טובה).
בסוף המגזין מופיע מין מוסף או פרויקט חג, בשם "המתמודדים", שזה בעצם סיפור אחד ארוך, מחולק לכמה כתבות, על כמה נושרים שחסו תחת צלו של אדם בשם הרב קסל, איש חינוך, שכותב טורים בעיתון. בחג שעבר, פסח, גם אז זה היה הנושא המרכזי של עיתון החג, של הנערים האלו בראיון למוסף שעה טובה עם הרב קסל והגרי"ד גרוסמן.
אפילו כתבה אחת לא קראנו במגזין הזה. כתבה בולטת: באין אחרת, הרב בידרמן.
מוסף חג (48 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257170
מוסף החג מכיל הפעם 48 עמו' (מול 64 בפעם שעברה), ו-3 כתבות (מול 6 בפעם שעברה).
כרגיל בשנים האחרונות, אין מוסף נושא או פרויקט ראוי לשמו, והמוסף מופיע תחת הלוגו הרגיל של "שעה טובה" ומתחתיו, כדי שלא נתבלבל, המילים "מוסף חג".
נראה ש"שעה טובה" עדיין לא התאושש מהבחירות, וגם שנה לאחר מכן הוא עדיין מנסה להריץ את מפלגת "יחד". בגיליון החג שעבר, פסח, היה זה הגר"מ מאזוז הדמות הרוחנית של יחד שהתראיין בשער שעה טובה, כמה חודשים אחרי הבחירות. הפעם זה יו"ר המפלגה, אלי ישי, שמגיח מן המתים, עם הסמל "ראיון בלעדי", שהוא כמובן שבועות ספורים אחרי שאלי ישי הגיח כבר והתראיין לכל כלי תקשורת שרק הסכים, ובהם ערוץ 2.
קראנו את הכתבה, עליה חתום, כמובן, עורך העיתון אשר צוקרמן. אין אף כותרת בולטת או דברים שהוא עדיין לא אמר (את הכותרת הראשית, "יש דברים שאני מתחרט, על השתיקה" {מול התקפות ש"ס}, הוא כבר אמר אינספור פעמים אחרי הבחירות), וכנ"ל שאר האמירות. שעה טובה, שהיה העיתון המפלגתי הרשמי כמעט של יחד בעת הבחירות, עדיין משמש כזה שנה לאחר מכן. מצורפת גם בוקסה של סיפור שלא ראינו עד עתה במקומות אחרים: לפני כחודש פרסם גיל הופמן מהג'רוזלם פוסט כי אלי ישי נפגש במוצ"ש עם נתניהו, אחרי שישי עצמו אישר לו זאת בשיחה טלפונית. בשעה טובה נכתב שהכתב הוטעה והידיעה לא נכונה, אחרי שהתקשר למספר ישן של אלי ישי והגיע לאדם שפשוט חמד לו לצון ואישר את הפגישה שלא הייתה.
הסיפור הזה היה או לא? רק לשעה טובה הפתרונים.
כתבה נוספת היא פרק שלם מהספר על אהוד ברק.
בצדו השני של המוסף, כרגיל בשעה טובה, מודפסים כמה סיפורים ל"מוסף סיפורים" על פני 21 עמודים, אף לא אחד מהם מסופר ידוע, או משהו שראוי לכותרת "סיפור חג".
כתבה בולטת במוסף: אלי ישי.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם, כרגיל ביותר, "שעה טובה בבית" (32 עמו') בלי אף פרויקט או ראיון מיוחד, ו"שעה טובה ילדים" (32 עמו'),כנ"ל.
לסיכום, קוראי "שעה טובה" נהנו החג הזה מ-192 עמו' בלבד, ממש בדיוק כמו בחג שעבר ואלו שקדמו לו.
המשך הכתבה בהודעה הבאה
היורה כבר מכה על החלונות, וזה סימן שאנחנו צריכים להתיישב מהר למשימה הדו-שנתית, כמידי אסרו חג, ולעשות סיכום: כיצד נראו עיתוני החג החרדיים בחג הזה, חג הסוכות תשע"ו, מה היה מצוין, מה היה ניתן לשפר, מה בכלל "לא עבר מסך", למי מגיע תשבחות ולמי הצלפות. אין זה תפקיד קל. התפקיד שלקחנו על עצמנו בלית ברירה (הלחץ הציבורי עושה את שלו), ולמרות הריקושטים הלא פשוטים שחלקכם שולחים במייל לכותב השורות מיד לאחר פרסום הביקורת הקבועה, אנחנו עדיין כאן ועדיין נמלא את תפקידנו.
אקדמות מילין
זה הזמן לגלות כבר עכשיו כי יש הפעם בהחלט יורשים חדשים לכתר המקומות הראשונים במצעד העיתונים האישי והפרטי שלנו לחג הזה, אבל בשביל זה תצטרכו לשרוד את כל מאות המילים (סתם, הייתם רוצים. אלפי) להלן, ורק בסוף תוכלו לדעת מי קטף הפעם את הפרס הוירטואלי.
אולי בגלל שעיתון "בקהילה" ספג מעל הבמה הזו פעם אחר פעם בשנתיים-שלוש האחרונות על עיתוני החג שהפיק, הוא הכין הפעם מגננה מראש בדמות טור פרי עטו של ישראל גרוס-גרובייס (גם אנחנו התבלבלנו. בכל חלק בעיתון הוא מופיע בשם אחר), תחת הכותרת "ברוך הבא כבוד המבקר" (היי. ברוכים הנמצאים!), שמראש ניסה לגמד את תפקידנו. ציטוט: "אבל הוא לא הניח. 'תגידו ר' ישראל, איך אתם מתכוננים לסוכות? אתם צריכים לתת פייט רציני? בשנה שעברה המתחרים הביאו 190 עמודים. אז נכון שמתוך זה 65 פרסומות, אבל בכל זאת'. הוא גם הזכיר לי שיש לו ידידים שאפילו טורחים לעשות השוואה ו'ביקורת עיתונים' (כן, בדקתי והוא צודק) ולתת ציונים".
אז האמת היא שאחרי ההעלבה המרומזת הזאת אך טבעי היה שהפעם נצליף פי 4 בעיתון שפוגע "בכבוד המבקר", אבל בגלל שרק עכשיו עברנו את יום הכיפורים, סליחה גדולה בלבנו. מחול לך מחול לך מחול לך. בשושו אפשר לכתוב לו כבר כעת שהטור הזה הפעם היה מיותר, כי בקהילה הולך הפעם לסבול הרבה פחות ממה שסבל כאן בעבר. חכו חכו.
הלאה: אם אנחנו רגילים כמידי חג לסכם בכמה מילים את החידושים שהביאה לעיתונות החרדית מחצית השנה האחרונה, הרי שאין הפעם חידושים מיוחדים מלבד אחד, שגם הוא קשור ב"בקהילה". בשבועות האחרונים השיק בקהילה מהדורה מעניינת של העיתון, "בקהילה אישי", שיוצאת במקביל למהדורה הרגילה. מדובר בעצם במארז בו יש רק את המגזין והחדשות. קהל היעד הישיר הוא כמובן בחורי הישיבות, שעד עתה היו צריכים לשלם 18 שקלים תמימים מידי שבוע עבור מוספי נשים וילדים שכלל לא היו פותחים, ועתה משלמים 5 שקלים בלבד ומקבלים רק את מה שמעניין אותם, ועל הדרך יש מן הסתם עוד לקוחות שקפצו על העגלה החביבה. רעיון מעניין ומקורי.
בגיליון יום כיפור, אגב, ניתן היה להשיג בדוכנים רק את המהדורה הזו, המצומצמת, של העיתון, כנראה בשל הכנות המערכת לעיתון החג של סוכות. בגיליון הקודם, של ר"ה, לא הופיע הטור של יעקב ריבלין, ובהוגנות זה צוין מלמעלה ("טורו של ריבלין לא מופיע השבוע"), כך שכל רוכש עיתון ראה זאת, ללמדך שגם הם מבינים שריבלין הוא חלק מרכזי מסיבת קניית בקהילה של חלק עצום מרוכשי העיתון. ועדיין זה היה יוצא דופן בהוגנותו, אף פעם לא ראינו ב"ידיעות" שיוצא עיתון יום שישי עם הודעה בשער "השבוע לא מופיע טורו של נחום ברנע".
עוד הקדמות נחוצות לפני שניכנס לעובי הקורה: כרגיל, הדברים להלן משקפים אך ורק את דעתו של כותב השורות ורשמיו משלל העיתונים שהונחו על שולחנו. כל אחד יכול לחלוק על הדברים, ולכתוב את דעתו הוא במערכת התגובות של האתר, שמחכה רק לו, או לשלוח מייל משכנע לכותב השורות. עשרות רבות של מיילים התקבלו בתיבת הדוא"ל מאז הביקורת שעברה, וכמעט לכל מייל השתדלנו להתייחס ואף לענות במקרה הצורך ולעתים אף לתקן, אם טעינו (כמובן, הצעות כספיות לשוחד וכדו' עדיין מתקבלות בברכה).
אחת מהפניות שקיבלנו במייל על הטור הקודם, היתה מצלם ידוע, שצילם חלק גדול מהכתבות עליהן כתבנו, וביקש שניתן גם ביקורת לתמונות. אז אמנם אין לנו עיני צלם ואנחנו לא ממש יכולים לבקר תמונות, אבל כן השתדלנו לשים הפעם דגש יותר מתמיד על הפן הגרפי והצילומי.
מייל הכותב: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
עוד הערה קבועה ונחוצה: סך כל עמודי העיתונים שיסקרו להלן מגיע לאלפים רבים. כמובן שלא קראנו את כל האלפים הללו, ולהלן רשמינו מקריאת כתבות רבות וממעבר על שאר הכתבות בשלל העיתונים.
משהו אחרון: תמיד אנחנו חובטים בכלל העיתונים שמפיקים עיתוני חג סוכות וחג פסח יפהפיים אבל לא מתייחסים בהם לחג עצמו. הפעם, חל שינוי בחלק גדול מהעיתונים, שכל אחד תפס כתבה יפה על החג מזווית שונה.
ואחרי כל ההקדמות האלו, נותר רק להתחיל:
בקהילה
אחרי כמה וכמה חגים שבקהילה חטף מאיתנו שוב ושוב, על הוצאת מוספים משמימים ועל אי מקצוענות בדברים רבים, הפעם אהבנו מאד את עיתון החג שהוציא (הוכחה שאנחנו לא משוחדים ל'משפחה'!), בעיקר בעיקר בזכות מוסף "דואט" המצוין שהוציא. אבל יש סדר, כפי שכבר יודעים הקוראים הוותיקים, ועוד נגיע אליו – אבל בהמשך.
המגזין (146 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257163
המגזין הפעם מכיל 146 עמו' (מול 148 בחג שעבר), ו-18 כתבות, כולל אלה שב"פרויקטים" (מול 11 בחג שעבר). הערה מוזרה: בבואנו לספור את העמודים במגזין, קופצים העמודים בסוף המגזין מ-144 ל-147, אך מבלי להחסיר בפועל עמודים. כלומר יש פה קפיצה של שני עמודים. מאידך, יודע כל ילד, כל עיתון יוצא בד"כ בעמודים בכפולות של 4, אבל פה גם אחרי ספירה כפולה התברר לנו שיש 146 עמודים בלבד. איך זה ייתכן? ל'בקהילה' הפתרונים. אולי בשיטת הדבקה (העיתון, כרגיל בחגים, הוא בעל "גב") זה אחרת.
לא ברור למה, אבל גם מגזין בקהילה וגם מגזין משפחה נצמדים לעיצוב הבסיסי של מגזיני החג הקודמים: רקע שחור לדמות המפתח שבשער, ומסגרת זהובה. למה הלוגו לא בירוק, ערב סוכות?
במגזין הפעם בשער – האדמו"ר מביאלא שליט"א (לוגאנו-צפת), בראיון לרב יעקב ב. פרידמן. אם הייתי עורך בקהילה, נדמה לי שהייתי בוחר לשים ככתבת השער דווקא את הדמות השנייה שמופיעה בקטן יותר בשער, המשגיח ר' דן סגל שליט"א. ראיון עם אדמו"ר זה סבבה, אבל הכתבה המסקרנת מהשתיים היא דווקא זו עם ר' דן סגל, וזה אני אומר גם אחרי קריאה. ר' דן הוא דמות חצי מסתורית, שנעלמה לנו פתאום לחו"ל בשנתיים האחרונות, ואף פעם, לפי הזכור, לא ערכו עליו כתבה נרחבת מהסוג הזה שעשה עליו הרב יעקב ב' פרידמן הפעם (מן הסתם עשו בעבר במסגרת פרויקט על משגיחים, אבל לא פרופיל נרחב). גם מסדר הכתבות בעיתון, ר' דן סגל ראשון והביאלע'ר שני, ניתן להבין שהבינו בבקהילה את רמת העניין הגבוהה יותר בפרופיל על ר' דן סגל, ומשכך לא ברור ההחלטה לתת שער דווקא לכתבה השנייה.
הפרופיל על ר' דן סגל היה מעניין, במיוחד עקב הסיפור המשפחתי שלו ושל אחיו ישראל סגל שחזר בשאלה ונפטר לפני כמה שנים, ואכן בכתבה חלק נרחב מוקדש לסיפור הזה, ואנחנו כמובן נעיר שאומנם נהנינו אבל לא בטוח ששווה לתת כה הרבה ציטוטים מספרו של הפוקר בעיתון חרדי שקוראים אותו קוראים צעירים, ובכלל לא להרחיב על פוקרים שחזרו בשאלה כדי לא להכניס לצעירים של ימינו אופציות לראש.
כמו כן, לדעתי, הכתבה לא נכתבה במיוחד לעיתון סוכות תשע"ו אלא לפני כמה שנים. זאת אני למד מכך שכמה פעמים בכתבה מוזכר כיצד ר' דן סגל מתפלל בימים הנוראים בתפרח, בו בזמן שלכל ידוע, כמו שגם נכתב בחלקים אחרים בכתבה עצמה, שהוא בארה"ב כבר כמה שנים. כך גם כתוב שם על "נסיעותיו התכופות לארה"ב בשנים האחרונות", בו בזמן שאין נסיעות תכופות. הוא פשוט שם, כבר כמה שנים. בכתבה מתוארת הסיבה למעברו לארה"ב בשל המחלוקת המשתוללת בארץ, אבל שמועות אומרות שהסיבה לכך היא דווקא אישית-משפחתית.
בסה"כ, כתבה יפה ומרתקת, בסגנונו הנודע והאהוב למדי של הרב פרידמן.
כתבה נרחבת עם ראיון, כאמור, היא עם האדמו"ר מביאלא. כתבה שלישית המופיעה בבולטות בשער היא "חשיפה: יומני מרן הגראי"ל שטיינמן נחשפים". כמובן, לא מדובר ביומני הגראי"ל עצמו, אלא של משמשו, הרב יצחק לוינשטיין ז"ל. כעת: אם בקהילה אכן היה מפרסם את היומנים הללו בפרסום ראשון זמן רב לפני שיצאו כספר, אכן היה זה הישג, אך למעשה הספר יצא עוד לפני יום כיפור, וחלקים ממנו הובאו בעיתונים ואתרים אחרים, כך שההישג נעלם. מלבד ההישג, שכאמור לא היה, זו כתבה שלא ממש ראויה לשמה: פשוט ציטוטי היומונים, בלי סיפור הדברים ומה שעמד מאחוריהם. רק כותרות ויאללה לציטוט. לדוגמא, "חוק הגולן: נכנסתי בלילה וסיפרתי לו שכאשר אמר – כן היה. הרב אלישיב אמר לח"כים ששאלו בנוגע לוויתורים: על הגולן אני לא עונה כעת עד שיגיע, ואם יגיע נראה. ושמח וצחק".
בפרסום הספר עצמו לא ברור כמה מרתק ומעניין לקרוא יומנים בסגנון הזה, ללא עריכה (וכן עם השמטת השמות המעניינים…), וק"ו שזה מובא בכתבה של 9 עמודים בעיתון, עם תמונת כריכת הספר וההבטחה "עומד לצאת בקרוב". אחים יקרים שלי, הוא יצא עוד לפניכם. אם מוציאי הספר הבטיחו להם בלעדיות וגם שהספר יפורסם אחרי צאת העיתון, פויה להם.
שני העיתונים, משפחה ובקהילה, מקדישים הפעם כתבה אקטואלית על הפליטים המוסלמים באירופה. במשפחה זה נעשה במסגרת טורו של דוד דמן שיצא לפארק הסמוך למגוריו באנטוורפן, עם לבושו החסידי, ותיאר משם תיאור חי את המתרחש. בבקהילה עושה זאת בכתבה נרחבת "איש החוץ" יצחק הורוויץ שנדד עד למחנה על הגבול בצרפת, דווקא עם זהות מוסתרת, ופגש את הגולים מעיראק. יפה.
כתבה נוספת בולטת במגזין היא על המולטי מיליונר מנדי גליק (שמכונה באדיקות לאורך כל הכתבה "ר' מענדל גליק") מלונדון. לבקהילה יש היסטוריה של פרופילים לא מספקים על הנגידים החרדיים (למשל, בעבר, דן גרטלר ורובי שראן), והמסורת ממשיכה, וגם הפעם בפרופיל לא מספק. בתחילת הכתבה הכותב מתנצל מראש (שמא נטיח בו ביקורת?): "הפעם לא מדובר בעצלנות בחוסר מקצוענות, אלא בתעלומה אמיתית (סביב דמותו). גליק שומר על פרטיותו בקנאות נדירה. על כל פרט שתקראו בשורות הבאות נאלצנו לטרוח ולהתאמץ". אלא שכל ההתאמצות הזאת לא ממש הניבה דבר. בגדול, את חמשת עמודי הכתבה ניתן לסכם כך, מפי כתב בקהילה: "יש מיליונר בשם מנדי גליק, ואין לנו מושג לגביו". כדי למלא את הכתבה, חלק לא קטן ממנה הוא בעצם סיפורה של קהילת הרב עפג'ין בראש העין. בכתבה כתוב שגם הוא דמות מסתורית, אך הכל זוכרים כתבות רבות שהופיעו עליו באינספור מקומות, בזכות יחצן שליווה בזמנו את החצר.
"משפחה", החג הזה, פרסם גם הוא פרופיל קצר על גליק במסגרת פרויקט "ראשונים במלכות", על כך שהוא מקורב לאדמו"ר מבעלזא, אבל הוא לפחות עשה זאת בקצרה וסיפר את מה שבקהילה נתן בחמישה עמודים, ברבע עמוד. בקהילה, לפחות, מפרסם כמה וכמה תמונות, מה שלא עשו במשפחה. קשה להאמין שאם אכן, כעדות הכתב, הוא דיבר עם חבריו וידידיו של גליק, הוא לא הצליח, אפילו שלא לייחוס, לתאר כיאות את ההיסטוריה של גליק. וגם פספס פרט שמופיע במשפחה, על כך שגליק מימן את הנסיעה האחרונה של האדמו"ר מבעלזא לעיירה בעלזא, ואף היה היחיד שלא מבני המשפחה והמשב"קים שהצטרפו.
ראיון נוסף במגזין הוא עם איזו דמות לא בכירה מידי בקונגרס בארה"ב, כתבה עם סיפור כלשהו על יהודי רוסי, וכתבה נוספת, מרתקת במיוחד, שאיחדה כמה מהישראלים האחרונים ששהו באיראן לפני המהפכה ונמלטו ברגע האחרון. זה מסוג הכתבות שהעין החרדית אוהבת לקרוא. כמה אפשר לקרוא על עצמנו? תמיד כיף לקרוא סיפורי מסתורים של המוסד, או כתבות כמו זו, על החילוץ הנועז מאיראן. באמת מאד אהבנו.
כבר כתבנו בעבר שהרבה צעדים שעשה "משפחה" בעבר, הלך בקהילה והעתיק מיד לאחר מכן, וחבל שהוא לא מביא איזה חידוש משל עצמו. הפעם זה נעשה בדמות ה"פרויקטים" שהתווספו למגזין, כמו שמשפחה עשה בחגים שעברו, בהם צירף כמה פרויקטים למגזין. שני הפרויקטים חביבים, אבל לא איזו מציאה גדולה. אחד, תחת הכותרת "הגבאים", על גבאי צדקה ידועים, שחלקה לפחות פורסם בבקהילה כבר בכתבות בעבר שפורסמו מפעם לפעם על אותן דמויות (למשל, על ר' אברהם סלונים. אפילו התמונות זהות). הפרויקט השני הוא (קבלו תיאור מסובך לנושא
'אנשי המהפכה' (כבר היה מוסף בשם זהה בבקהילה!) – רבנים ואישי ציבור שעברו מקצה אחד למשנהו, בהם חתן האדמו"ר מטאהש שערק לברסלב או הרב שמואל טל המזרוחניק שהתחרד למחצה.הכתבות הבולטות בעינינו במגזין: פרופיל על ר' דן סגל, ראיון עם מאבטחי השגרירות הישראלית באיראן.
בסה"כ, המגזין הפעם ב'בקהילה' חלש למדי, אבל זה רק בגלל שמירב המח והכח – הוקדש למוסף הנושא… הנה:
מוסף "דואט" (80 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257164
ב'בקהילה', תודה לק-ל, ממשיכים עם המסורת של מוספי הנושא הייחודיים והמרתקים, מה שבמשפחה הפסיקו לעשות (במשפחה הכל נמצא במגזין שמן אחד). אני מאד בעד מוספי הנושא: זה כיף לחלק בין אנשי הבית, זה קריא יותר בשל אי-שומנו של מגזין עבה מידי וגם יש עוד מקום להשקיע.
אחרי כמה מוספי חג משמימים שהציג בקהילה בחגים האחרונים, הפעם הוא מגיש מוסף פגז, אין הגדרה אחרת. הרעיון הוא "מפגש אישים ודעות משני עברי המתרס". אז נכון שכבר בעבר, במסגרת העיתון הראשון בכרומו שהוציא בקהילה לפני בערך 5 שנים, כבר יצא מוסף די דומה בשם "אורח לרגע", אבל אז זה היה רעיון טיפל'ה שונה, של "אורחים" המבקרים במקומות הכי שונים מהם (האלוף אלעזר שטרן ב"חברון"; מוטק'ה בלוי בקיסריה), וחוץ מזה זה לא משנה בכלל. אם יצא מוסף מרתק במינו, אז מה אכפת לנו בכלל. ואכן יצא אחד שכזה.
במסגרת המוסף, עליו חתום כעורך ישראל גרובייס הנזכר לעיל, 10 כתבות, כל אחת בעצם מפגישה דמות מ"שלנו" עם דמות חילונית שעוסקת באותו דבר. למשל, מפגש מרתק בין הפובליציסט של "בקהילה" יעקב ריבלין, לרעהו הפובליציסט הכי ידוע בישראל, נחום ברנע מידיעות, בין הזמר אברהם פריד לשלומי שבת, או בין שדרן האקטואליה אבי מימרן לשדרן האקטואליה הידוע רזי ברקאי מגלי צה"ל. באמת מוסף מרתק מאד, שכל מי מידידי שקנה בקהילה סיפר לי שאותו סיים ראשון החג הזה, מבין שלל העיתונים השונים (וגם אני ביניהם. רוב המוסף כבר נקרא בשקיקה עד עתה).
אז יבואו הצדקנים ויאמרו: האם זה לא מוגזם להביא 10 דמויות חילוניות, ולא כאלה "פרווה" אלא הכי חילוניות ושמאלניות שיש לעיתון חרדי? אז על כך כבר מצטדק העורך בפתח המוסף, ביודעו כנראה שתבוא על כך ביקורת, וכותב (אחרי סיפור חסידי כלשהו
"הרעיון השורשי והעמוק הזה, שלפיו אפשר לפעול במרחב מגושם כמו שוק ולנשום אוויר תורני על טהרת הקודש, עומד בבסיס מוסף דואט זה. נמצאים בו אמנים ובעלי תפקידים מקצוענים בתחומם, שאותם הפגשנו לשיחות עומק עם מקבילים שלהם, שעושים את אותו הדבר במסגרת גבולות התורה והמצוות. מי שיזכה, יבחין ויבין עד כמה ייחודי הוא האיש האמוני גם בעבודתו".דווקא מחצי ההתנצלות הזאת לא היינו נרגעים, אם למשל מוסף שכזה היה מפרסם "יתד". נו באמת, הבאתם את כל הידוענים החילונים האלה לבית חרדי במסווה של להראות כיצד יכול מולו לעבוד אדם חרדי? ומי ערב לכם שכל הנערים החרדיים לא ירוצו לקרוא כעת את ברנע במקור או לשמוע את שלומי שבת או את רזי בגלי צהל? למה אתם צריכים להכיר זמרים שכאלה לנערים חרדים רכים?
אבל אני דווקא מסנגר מכיוון שונה לגמרי: בואו נפסיק עם ההצגה. קוראי בקהילה או משפחה אינם קוראי יתד. קוראי בקהילה אינם לומדי כולל חזון איש שאין להם בעולמם אלא ד' אמות של הלכה. אלה, מן הסתם, מראש לא רוכשים שבועונים. אלה שבכל זאת קונים שבועונים, תנו לי לצאת מנקודת הנחה, הם ממילא אנשים ששמעו ואף קראו כנראה בעבר את נחום ברנע, או מאזינים מפעם לפעם לרזי ויודעים מי זה עמוס עוז. עבורם אם כן, ועבורי, היה זה מוסף מענג ומוצלח מאד. אגב, ייתכן שגם "יתד" היה מראיין את נחום ברנע או רזי ברקאי, אבל לא כ"מאן דאמרים" שאנחנו באים ומצלמים אותם בכתבת עומק ושואלים אותם על הציבור החרדי, אלא אולי על נושא ספציפי כלשהו שהם כתבו עליו או אירוע חדשותי שהיו עדים לו. בקהילה יכול רק לברך על ההפיכה בשנים האחרונות ב"יתד". בשנים עברו, מוסף שכזה, כמו דואט, היה חוטף כבר מ"יתד" הראשון שיוצא אחרי החג, אבל דברים השתנו והנה הכל עבר בשקט.
גם מבחינה צילומית ואפילו עיצובית ניכרת מחשבה רבה. כל התמונות מבוימות נפלא, למשל זו המצלמת משחק שחמט בין השחורים ללבנים בין האסטרטגים אברהם קרויזר וליאור חורב, בעצם מספרת סיפור שלם בתמונה (דווקא זו שדחפו לריבלין ולברנע בלוק צהוב ועט קצת מבוימת מידי ומגוחכת…).
שתי הערות על הכתבות הפותחות: כמעט לכל אורך המוסף, בכל כתבה יש גם דברים ורשמים שאומר מרואיין אחד על רעהו. למשל, שלומי שבת שמעריך מאד את פריד, ועוד. וזה חסר לנו בשתי הכתבות הראשונות: מאד יפה המפגש בין רזי למימרן בעצם היותו, אבל חסר קצת ערך מוסף. הם סה"כ מתווכחים קצת על ענייני דת ומדינה (רזי בכתבה: אני יודע שתחתכו את מה שלא נראה לכם ממה שאני אומר…), או עונים לשאלות בנאליות ("מה הגבולות שלכם? האם התקשורת החילונית נשכנית כלפי החרדים"), אבל איפה ההיבט האישי שלהם אחד על השני? מה אומר רזי על מימרן? הוא שמע אותו פעם? הם כבר נפגשו בעבר? וכן בכתבה עם ברנע וריבלין: מה דעתו, למשל, של ברנע על כתיבתו של ריבלין? מוזכר שהם נפגשו כבר בעבר. באלו נסיבות? מה הם אומרים אחד על השני?
בשתי הכתבות האלה חסר ההיבט האישי. בברנע וריבלין הייתי מתפרע עוד יותר, ומבקש מהם לכתוב איזה טור ביחד או מרזי ומימרן לעשות שידור ביחד, או בכלל שריבלין עצמו יראיין את ברנע ומימרן את רזי ואז אולי זה ייצא עוד יותר עסיסי. אבל גם ככה זה יצא מעניין, כאשר, למשל, ריבלין מתוודה על הקושי לכתוב מידי שבוע טור שבועי שהוא הנקרא במגזר החרדי ועל המתח שהוא מרגיש כל השבוע. (בסוגריים: ריבלין, מה יהיה איתך? 30 שנות כתיבה לא לימדו אותך להצטלם כמו שצריך? בתמונות הוא מצולם עם צווארון על החליפה ועם עניבה שידעה ימים יפים יותר, ונראה קצת שלומפר).
אגב, משתי הכתבות האמורות, מלבד מגילויים מאחורי הקלעים, לא יצאה כותרת של ממש, וחבל. הנה כי אבי מימרן העניק שני ראיונות החג הזה, הראשון לבקהילה והאחר, שיצא יחד אתו, למוסף "גלובס" על תקשורת, ואילו משם יצאו כמה כותרות, ובראשם זו שפניו מועדות לפוליטיקה, ודרעי אף הציע לו זאת לפני הבחירות האחרונות. איך לא הצלחתם לגייס את הכותרת הזאת?
כתבה נוספת במוסף היא עם הצייר יוני גרשטיין (יחד עם רעהו עמוס בידרמן, הקריקטוריסט מהארץ). בחודש הזה קיבלנו מנה גדושה של יוני: הכתבה הראשונה הייתה במוסף המיוחד של יתד לכבוד 30 שנות העיתון; הכתבה השנייה היא זו בבקהילה, וכתבה שלישית נמצאת החג הזה בראיון, נרחב גם הוא, במוסך החדשות של 'משפחה'.
אהבתי גם את ההצלחה להפגיש בין העיתונאי השמאלני הכי קיצוני, גדעון לוי, לבין הימני הכי קיצוני, ברוך מרזל. יצא גם מרתק למדי.
לסיכום, המוסף הזה היה הדבר הכי מרתק ומעניין מכל שאר העיתונים החג הזה. שאפו. הכתבות הבולטות במוסף: כמה מפתיע – נחום ברנע ויעקב ריבלין, רזי ברקאי ואבי מימרן.
מוסף פוליטי "חוק ולא יעבור" (32 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257165
ב"בקהילה" בחרו שלא להשתמש בהמלצה שלנו מהביקורת הקודמת להשתמש בריבלין לאיזה מוסף מקורי במיוחד, לאו דווקא פוליטי, וגם הפעם מגישים לנו מוסף פוליטי של ריבלין. בגדול, אתם כבר יודעים מבעבר את דעתנו, הכתיבה שלו עסיסית ומרתקת וכך גם היה המוסף הזה, שעסק ב"תולדות חוק גיוס בני הישיבות לדורותיו". אבל הנושא, איך לומר, היה דווקא קצת משמים. למעשה גם לא ממש דיברו בימים או החודשים האחרונים על חוק הגיוס, והוא לא ממש היה בכותרות, אבל מדובר בסיכום יפה וממצה של כל החוק הזה, אם כי לא ברור כ"כ העיתוי (מוסף עומק על נושא לקיחת תפקידי השרים באגו"י, היה יוצא אקטואלי יותר, לא?).
תקלה בולטת ומעצבנת לאורך המוסף היא ההיפוך של המספרים לכל אורך המוסף (תקלה גרפית שמזמן לא נתקלתי בה בכלל העיתונים שמופקים בתוכנות מודרניות). כל ציון שנה במוסף, למשל 2015, נהיה 5102, ותארו לכם שזה ממש בכל המוסף. קצת מבלבל, לא? וכן תיקון טעות קטנה: בתחילת המוסף מוזכרת הפגנת המיליון שהייתה בירושלים נגד הגיוס כאילו הייתה ב"ראש חודש אדר תשע"ב. ההפגנה, כמובן וכידוע, הייתה דווקא בראש חודש אדר ב' תשע"ד, מרחק של שנתיים ממה שצוין במוסף, וכאן כבר אין את הסיבה המקלה שהפכה את כל המספרים במוסף. זה אותיות.
גם במוסף הזה וגם ב"דואט" אהבנו מאד את העריכה. במוסף דואט, למשל, בכל כתבה יש "ביניימים" בסגנון אחר. וגם ה"משנה'ס" מעניינים ויוצאי דופן. גם כאן ניכרת השקעה וחשיבה: כל כתבה מוקדשת לדמותו של "הלוחם", ובצד ישנה קוביה המביאה את ההיסטוריה שלו תחת הכותרת "תעודת לוחם", ומורכבת מ"תעודת זהות" בצורת כותרות צבאיות שמתאימה לנושא המוסף. יפה מאד (הערה קטנה: לא תמיד הציטוטים בתעודות הלוחם, תחת הטייטל "מה הוא חושב עלינו", היו קשורים. די היה נראה שתקעתם שם כל מיני ציטוטים שונים ומשונים).
לסיכום, אמנם לא השוס הכי גדול החג הזה, אבל מוסף מסכם, מושקע ויפה.
שאר החלקים והמוספים:
שאר החלקים הם עיתון הנשים "פנינים" (96 עמו') עם שער יפה, ובו בהחלט כמה כתבות וראיונות חביבים, כמו למשל עם הרבנית ממודז'יץ ועוד, פרויקט של כל הציירים החרדים בתמונה אחת (הרעיון טוב. התוצאה לא משהו); מוסף התמונות "העולם החרדי" (48 עמו') בלי פרויקט מיוחד וכדו'; המוסף התורני המוצלח "תבונות" (48 עמו'), ומוסף הילדים "חברים" (48 עמו'), שלפי הגיליון שקיבלנו יחד עם שכנינו בדואר ערב החג, בניסיון להפוך אותנו למנויים, נראה שיש ניסיון לשווק אותו גם כעיתון ילדים נפרד, חוץ מחבילת "בקהילה"; מוסף סיפורים "בתפקיד: אורח" (48 עמו', בפורמט קטן) שגם הפעם הוגש בצורה לא קריאתית מבחינת עמודי המוסף הלא נוחים והדקים (אגב, אחד הכותבים בו, חצק'ל בוסקילה הניו יורקי {"יהודה פולק"}, שכתב כהרגלו סיפור מוזר ולא מצחיק וללא פואנטות שאני אף פעם לא מבין למה מדפיסים את גיבוב השטויות הללו, כיכב שבוע לפני החג גם ב"בשבע", כאשר ידידיה מאיר פרסם תמונה סלולרית מפרי ידיו, על החקלאי שרוקד עם בני הישיבה); וחלק החדשות (40 עמו'), בלי פרויקטים נוספים.
בנוסף מצורף דיסק, לא מושקע מידי, בשת"פ עם מקהלת "מלכות", ובו כמה סינגלים שהיו שותפים להם לאחרונה. (זה עוד אחת מהעתקות הרעיונות "במקרה" של בקהילה? בעוד משפחה החג הזה משת"פ עם מקהלת "ידידים" ומוציא איתה דיסק, אם כי מקורי, מוציא "בקהילה" דיסק עם המקהלה המתחרה…)
אבל בסך הכל, התעלה הפעם בקהילה על עצמו והגיש עיתון חג מעולה, פחות בגלל המגזין, יותר בגלל מוסף "דואט" המצוין.
הנה כוכבית עם הערה לא קשורה דווקא לחג הזה: הטור של הרב גרוסמן בתחילת המגזין מצוין, אבל הוא לא יכול לעסוק בנושאים תורניים או הלכתיים! אם הוא מביא רק סיפורים, מעולה, אבל כידוע, וגם מסקר שערכתי בקרב סביבתי הקרובה, מתברר שמאה אחוז מהקוראים מכניסים את המגזין לחדר בלי המזוזה. אז איך אתם יכולים להכשיל אותם בוודאות בחילול פסוקים? אתמהה. יש מוסף תורני, ומקומו של טור תורני הוא שם. ומכאן קריאה גם לשאר העיתונים: לא ייתכן לפרסם טורים ומאמרים תורניים בחלקי החולין, כשאתם יודעים בוודאות שסופם להתחלל.
לסיכום, קוראי "בקהילה" נהנו בסה"כ מ-586 עמודים, העיתון הגדול בתולדות בקהילה (בחג הקודם הם נהנו מ-540 עמו').
משפחה
משפחה היה הפעם הזריז מבין העיתונים, ועל כך שאפו כמובן. עוד בטרם פרס יום הכיפורים את כנפיו, כבר נחת העיתון בתיבת הדואר שלי כמנוי ותיק. מאוחר יותר ראינו שהוא גם נמכר במרכולים בערב יום כיפור. במאמר המוסגר: מוזר היה לקרוא באותו יום בו יצא העיתון (התאריך שהופיע עליו היה כמובן של יומיים לאחר מכן…), משפטים כמו "עברנו כעת את יום כיפור וההשפעות עדיין ניכרות"… אמנם כל קורא, כנראה, מבין לבד שמשפט כזה שהוא קרא לא נכתב במוצאי יום הכיפורים והודפס במגזין שמן גם אם זה חולק רק למחרת יום כיפור, אבל עדיין, לקרוא את זה בפועל עוד טרם חלפו הימים הנוראים היה קצת מוזר…
המגזין (308 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257166
מגזין החג מכיל הפעם 308 עמו', בדיוק נמרץ כבחג שעבר, ו-17 כתבות (מול 13 כתבות בחג שעבר), פלוס פרויקט המקורבים לגדו"י שבסוף המגזין.
לפני התוכן עצמו, הערה על "תוכן העניינים" שבתחילת המגזין: במגזין שבועי רגיל, לא מפריע אם התוכן נדחק לעמוד 18 או 22, כאשר כל המגזין כולו הוא 90 או 80 עמודים ואין בעיה למצוא כתבה כלשהי. אבל כאן, כשהמגזין מכיל 308 עמודים, מאד קשה למצוא בתוכו כתבות ספציפיות, אז למה להקשות וגם את "תוכן העניינים" הנחוץ כ"כ לדחוף לעמוד 22 אחרי אינספור עמודי פרסומות, כשגם אחריו אנחנו צריכים לדפדף לחפש?
כרגיל בחגים האחרונים, "משפחה" מציג מגזין חג ענק ומהודר, אלא שהפעם בכל זאת יש שינוי: אין את ארבעת-חמשת הפרויקטים שנלוו לעיתון בחגים האחרונים לאורך דפי המגזין, אלא יש פרויקט אחד בלבד, "ראשונים במלכות" על מקורבי גדו"י, שמתפרס בסוף המגזין השמן על פני כ-48 עמו', ומכאן התמיהה הרבתי: אם כבר יש כזה פרויקט שמן של 48 עמו', למה לא במוסף נפרד? למה להמשיך להקשות על הקוראים שצריכים להתחלק משפחה אחת בחלק מרכזי אחד בלבד, ולא בכמה חלקים, כמו שעושה בקהילה. מילא אם מדובר בכמה פרויקטים קטנים, תבואו ותאמרו שכל אחד מהם אין מספיק הוא למוסף שלם, אבל כעת שמדובר בנושא אחד וב-48 עמודים חופפים שגם ככה דחפתם לסוף המגזין, למה לא במוסף נפרד?
בשער המגזין הפעם, מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א. טוב, הגר"ח פרנס כבר די הרבה כתבות מגזין וגם כתבות שער בחגים, למשל ב"בקהילה" וב"שעה טובה" (בשעה טובה אף הצליח בשעתו הרב יעקב ב' פרידמן לראיין את הגר"ח בכתבת שער), אבל הפעם באו במשפחה עם פנינה יפה והישג נאה: ראיון בלעדי עם בנו הגדול של מרן הגר"ח, הרב אי"ש קניבסקי, ראיון עתיר חשיפות וגילויים מרתקים, ביניהם דעתו על קופות הצדקה, על המסחרה שעושים מאביו, ועל עוד שמועות רבות שהוא מזים או מאשר בכתבה, שהפעם הצדיקה לחלוטין את אורכה (25 עמודים!). אני כן רוצה לציין שלא אהבתי את הסגנון של חלק מהשאלות, שהיו מציצניות או רכילאיות מידי. להביא את התשובות אליהן עוד מילא, אבל סגנון השאלות לעתים עורר אי נוחות, למשל: הכרתם בילדותכם מושג של לצאת לטיול עם האבא? הוא נהג בכם בתובענות? נהג להשתמש במקל חובלים לצורך חינוך הילדים? אם היה ויכוח בענייני הבית עם הרבנית, דעתו של מי הייתה קובעת? מהיכן היה הכסף? מה המלאכה שאביכם הפרוש יודע בכל זאת לעשות? או שאלה עם נקודה בסופה שממש לא אהבנו כהצגתה כך: "הרושם הוא שרגשות ממנו והלאה."
לבד מכך, זו כתבה מרתקת ומאלפת, ועם תמונות מהממות פרי מצלמתו של משה גולדשטיין (בעיצוב ובאיכות התמונות, 'משפחה' מספר 1 ללא מתחרים).
הכתבה הבאה, כדי, כמובן, לפזול גם אל הקהל הספרדי מלקוחות משפחה, הוא פרופיל מרתק על הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, ר"י פורת יוסף, יחד עם ראיון עם בנו, הגר"ד עטיה שליט"א, מלווה בתמונות נוסטלגיות.
מכיוון שישנן עוד 15 כתבות נרחבות, אני מודה מראש שלא קראתי חלק נרחב מהן כדי לסקר כאן (המגזין יהיה מונח ליד המיטה עוד זמן רב…), אבל הנה הכתבות הבולטות: הישג נאה מאד הוא הראיון עם גדעון סער, הנסיך הליכודי שאולי יירש את נתניהו, שדווקא תפס בשל חשיבותו את מקומו במגזין ולא, אולי כמתבקש, במוסף החדשות הפוליטי. זה אכן ראיון נדיר לאחר זמן רב שסער סירב להתראיין, אפילו לערוץ 2. בשל ההישג, הגיעה הכתבה הזו והקלטות הראיון למהדורה המרכזית של ערוץ 2, שם שודרו הכותרות הבולטות מהראיון. מדובר בראיון יפה ומרתק, רק היו חסרות תמונות מהראיון עצמו… הערה קטנה בשוליים: לתמונה מצורפת תמונה של הפגנת עמנואל שנערכה בזמנו בסיפור עם ביה"ס סלונים, ולה מצורף הכיתוב "התנגשות חזיתית". כזכור, ההתפוצצות של הפרשה הזו, מול משרד החינוך, הייתה כאשר סער כיהן כשר החינוך. ולמרות הכיתוב המגרה, אין אף מילה בנושא בכתבה עצמה ובקושי אזכור לתקופתו כשר החינוך. הרגשה שלנו: היו אמירות בעניין שנכתבו, ובהוראת סער נשמטו ברגע האחרון. הכותבים עצמם מעידים בתחילת הכתבה שסער עבר על כל מילה ופסיק בכתבה הזו, ואם יכל אף היה כותב את כיתובי התמונות. אז הנה ההוכחה.
אגב ערוץ 2 והקלטות: ברוח הקידמה, גם העיתונים החרדיים שותפים לה. לפני שנה, בחג סוכות תשע"ה, צירף מוסף "כל ישראל" של קו עיתונות קודים לסריקה בסלולרי, וכך יכלו הקוראים ליהנות מכל הראיונות באותו מוסף גם בוידאו באתר של העיתון. הפעם, משפחה ובקהילה גם עשו זאת: קטע הוידאו של אברהם פריד ושלומי שבת באולפן בראיון ל"בקהילה" שוחרר לכל האתרים החרדיים. ובאתר אחר הופיע קטע וידאו מהראיון המשותף שהעניקו משה גפני ומשה כחלון למשפחה. אגב, הנחשון שעשה זאת בעבר, לא תאמינו, היה דווקא העיתון הנחשל "שעה טובה" שלפני כמה שנים הוציא מוסף יחד עם ליפא שמעלצר בשם "יהודים פשוטים", וצירף אליו דיסק ובו תיעוד וידאו של המקומות בהם ביקר ליפא בירושלים.
חבל שלא מאמצים את זה שאר העיתונים באופן גורף כזה. תארו לכם שאהרן גרנות היה מופיע מולכם במחשב בוידאו ומראה לכם בדיוק באיזו מדינה אקזוטית הוא מטייל הפעם, או את הראיון עם גדעון סער מצולם. אז למה לתת רק לציבור הגולשים קטעים בכיכר השבת או חדרי חרדים, ולא לצרף דיסק ובו קטעי וידאו מהראיונות?
במגזין הענק שתי כתבות על מוזיקה, כמו שעושים תמיד העיתונים החרדיים בחג הסוכות, אלא שעולם הפוך ראיתי בהן (על שתיהן חתום שלומי גיל). האחת היא על הכוכב החסידי הצעיר מוטי שטיינמץ, והשניה היא על הזמר החסידי הנודע שנפטר בגיל צעיר, לייבל'ה השל, בעל ה"מה אשיב" המפורסם שמושר בכל בתי הכנסת בארץ ובעולם בהלל. עולם הפוך א': לראיון עם מוטי שטיינמץ, כוכב צעיר שרק שנים ספורות איתנו בשדה הזמר, הוקדשו 13 עמודים שלמים, ובהם ביטויי הערצה הזויים לכוכב. חבר'ה, תירגעו, הוא אולי זמר טוב, אבל עדיין לא עבר קילומטרז' גבוה. מה זו ההגזמה הזאת, שלוותה גם בראיונות עם מרדכי בן דוד והנגיד רכניץ שסגדו לצעיר? לי זה היה טיפה מוגזם, ממש צרמו ביטויי ההערצה המוגזמים לזמיר הצעיר, המכונה בכתבה "אמן בעל תהילה בינלאומית והערצה חוצת גבולות". לא יודע, צרם מידיי כל הסיפור הזה (ולמה אין אף מילה על החתונה שלו, שתתקיים השבוע?). ניתן היה להבין גם מכותרת המשנה של הכתבה שהיא תעסוק גם בחייו האישיים והמסקרנים, אבל ממש לא. החיים האישיים והמסקרנים נשארו מחוץ לתמונה.
עולם הפוך ב': כתבה נרחבת הוקדשה כאמור גם לדמותו של לייבלה השל, ושם הוזכר שוב ושוב כאילו משפחה נזכר בו לאחרונה אחרי שכולם שכחו ממנו. ולא היא: כל אדם מעל גיל 30, לדעתי, שמע את לייבלה השל, מכיר אותו ויודע לשייך אליו את "מה אשיב". זה שיש צעירים שנולדו אחרי שהוא נפטר, לא הופך אותו לנשכח מלב. יש הרבה זמרים שהוציאו כמה דיסקים ונעלמו ועדיין חיים איתנו. נו, אז מה? וגם מה המיוחד בזה? נכון, היה זמר לפני 30 שנה ששר יפה, ונפטר לפני 20 שנה (ממחושים בלבו), אבל איך זה הגיע לידי "תעלומת חייו ומותו של לייבלה השל"? שום דבר מזה לא היה תעלומה. יש גם אברכים ל"ע שנפטרים בגיל צעיר לאחר שלא קמים בוקר אחד, וא"א לא עושה מזה כותרת "תעלומה".
לבד מהכתבות הללו, ישנן עוד לא מעט כתבות מושקעות במגזין, כמו למשל על היהודים הדתיים שעובדים בעמק הסיליקון, על הטמפלים הרפורמים בארה"ב שהופכים לבתי כנסת חרדים, על אהרן אהרונסון (הסבא של מנחם טוקר וירח טוקר) מאמסטרדם, אותו ראיין שם אהרן גרנות (בסוגריים: אי אפשר לכנות את הכתבה הזאת כ"כתבת חוץ" של גרנות. כי ראיון הוא ראיון הוא ראיון, לא משנה אם הכתב עשה זאת בארץ או בחו"ל. אז נכון שהוא נסע לאמסטרדם, אבל הוא בסה"כ ראיין שם אדם אחד מסוים. כתבת חוץ של גרנות, לה חיכינו בציפיה והתאכזבנו, היא מאלו המתארות מקומות מעניינים בעולם בהם הוא מתייר, בסגנון "מסע אחר"), ועוד כמה כתבות מיוחדות, שכולן מלוות בצילומים חדים ומדהימים שיפים פי 2 על רקע הכרומו האיכותי.
אלא מה? שיש הבדל בין הכתבות שמציג החג הזה משפחה לבין הכתבות שמציג בקהילה. בוא נגדיר את זה כך: 'משפחה' מציג כתבות "חשובות", "יוקרתיות": ראיון עם יהודי חשוב מאמסטרדם; כתבה מקיפה על הטמפלים בארה"ב; כתבה על יהודי עמק הסיליקון; על מקובלי בני ברק; ראיון עם איל הון ערירי; ראיון עם גאון אמריקני חב"די שהוא גם פילנתרופ ענק; הכל טוב ויפה. אלו הן כתבות "יוקרתיות". אבל במבחן הכתבות ה"מעניינות" לקח הפעם "בקהילה" בגדול, בזכות מוסף "דואט", למרות שבמסגרתו כתבי העיתון כלל לא יצאו מהארץ או ראיינו מישהו מחו"ל. כל המרואיינים מכאן, כולם קלים יותר או פחות להשגה יותר ממליונרים עלומים בארה"ב, ולמרות הכל זה פשוט מעניין. יותר נכון: פשוט, ומעניין. משפחה הציג כתבות חשובות ויוקרתיות, אבל מאלה שאתה דוחה לקריאה ללילה הבא, לא מאלו שאתה מגיע כבר עכשיו לקרוא אותן. מבחינתנו, מבחן העניין של כל עיתון שמגיע לשולחננו, הוא מה העיתון שסקרן אותנו הכי הרבה, וקראנו בו ראשון, והכי הרבה. במובן הזה, "דואט" ו"בקהילה" לקחו הפעם את הכתר.
אז כמו שהבנתם, את שאר הכתבות השארנו ללילות הבאים, ולכן נדלג הישר אל הפרויקט שמסיים את המגזין, "ראשונים במלכות".
צפה בקובץ המצורף 257167
נושא הפרויקט המיוחד שמלווה הפעם את "משפחה", כמה מעייף, ישנוני, לעוס ומייגע הוא – 97 אנשי הסוד של גדולי ישראל והאדמו"רים, 12 "גדוילים" במספר.
אתם יודעים כמה פרויקטים דומים נעשו כבר בעבר, חלקם על ידי משפחה בעצמו? אין ספור. בבקהילה היה לנו בעבר מוסף "אנשי הסוד"; פרויקט "המשמשים בקודש"; ב'שעה טובה' נכתב על הדמויות האלה כמה פעמים, פעם במסגרת מוסף" המשפיעים", פעם במסגרת פרויקט משב"קים, וב'משפחה', גם כן, סיקור נרחב על כמעט כל הדמויות האלה הופיע במספר פרויקטים ומוספים בעבר ( הנה לינק לרשימה המלאה של המוספים שהרכבנו בעבר מעל במה זו. עיינו ורוו נחת). בקיצור, הנושא לעוס ומייגע, שוב מקורבי גדו"י, ובסה"כ הרשימה הזו (97 אנשי הסוד. 8, בערך, לכל "גדול"), סיכמה בפרויקט אחד מקיף את אנשי כל הפרויקטים שהיו בעבר בשלל המוספים והפרויקטים של כלל העיתונים. זו אם כן נקודת הזכות היחידה שמצאנו לפרויקט הזה, שבמקום לקרוא במוסף אחד על "אנשי הסוד", ברעהו על "הגבירים שמקורבים לגדו"י" ובשלישי על "המשב"קים", מצאנו במקום אחד סיכום של הכל.
אמנם בגדול דילגנו על כל 48 העמודים המעייפים האלה, אבל כן ניתן לשבח את עבודת הכתבים עצמה שהייתה נראית די ממצה ומעניינת, אם כי חסר היה לי תמונה על כל אחד מנשואי הכתבות, ויותר מכך: כיתובי תמונה. היו המון המון תמונות, אבל באף לא אחת מהן הוסבר מה קשורה התמונה לכתבה הקצרה, גם אם הקשר לא היה מובן כראוי, למשל: כתבה על אדם מסוים ובתמונה המצורפת מופיעים 10 אנשים. אז מיהו נשוא הכתבה שבתמונה?
אבל לא נסיים ברע, וחייבים להחמיא בגדול למגזין הזה שסה"כ מקבץ הרבה מאד כתבות מושקעות (כתבנו רק שהיו אחרים מעניינים יותר. זה לא אומר שמשפחה לא היה טוב), ושנראות טוב. בעיצוב, עד היום אין מתחרים ל"משפחה", שנראה הכי טוב ומעוצב מעולה.
גם מבחינת עברית וטעויות כתיב, כמעט ולא מצאנו הפעם, שלא כבפעמים שעברו, ואם היו מעט הפעם, זה היה בעיקר בכתבות מאד גדולות, שאנחנו כקוראים מבינים את העבודה העצומה והארוכה עליהן וטעויות קטנות כאלה, נסלחות.
מוסף החדשות "אגודה אחת" (124 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257168
גם המוסף הזה, מניח שידעתם שנכתוב זאת מראש, היה פשוט חוכא ואיטלולא וצחוק של ממש מהקוראים. עיתון יח"צ שלם (עם שער כרומו קשיח) במסווה של פרויקט מיוחד, תחת הטייטל שבעצם יכול להיות הטייטל של כל מוסף על כל נושא בעולם, "האנשים, הארגונים והחברות שעשו את הבלתי ייאמן". מה זה "הבלתי ייאמן"? שעלו למעלה אחרי שפשטו את הרגל? שהתחילו מאפס ועלו למאה? אין שום הסבר, כי פשוט מדובר בערב רב של המון כתבות יח"צ על המון גופים שונים, זאת לצד שעטנז מוזר עם כמה ראיונות מעניינים וראויים לגמרי, שנכנסו בחדא מחתא למוסף השעטנז הזה, כשגם להם הוצמד טייטל ה"מהפכה". מרוב שהתביישו במשפחה, כנראה, בכתבות היח"צ לרוב במוסף הזה, על השער מופיעות הפניות רק ל-9 כתבות, שהן הכי פרווה מבחינת נראות היח"צ במוסף הזה.
את המוסף פותחים שני ראיונות מעניינים, האחד משותף לשר האוצר כחלון וליו"ר וועדת הכספים גפני, שאמנם אין בו כותרות משמעותיות (שניהם לא רצו להמליץ לקוראים אם לקנות או לא לקנות כעת דירות), אלא בעיקר תשבחות הדדיות האחד על השני, אבל סה"כ היה מעניין, וכך גם הראיון הבא המשותף, עם השרים ליצמן בוגי יעלון (שעטנז לא קשור בפני עצמו).
בגדול, עד כאן מגיע החלק שלפחות לעין לא נראה כיח"צ בתשלום, ומכאן שורה ארוכה, מעייפת ומשעממת של כל מה ששילמתם 25 ₪ לעיתון רק בשביל לא לקרוא את זה עוד פעם: המהפכה של "ערכים"; של "שותפים לתורה"; של "שיח סוד"; של ביה"ח מעייני הישועה"; "בר השגה"; חברת "שניב" (מנכ"ל החברה בראיון ראשון! וואו, איך השגתם את זה?); "לניאדו"; "כיוון"; "קמפוס שטראוס", וכן הלאה והלאה על זה הדרך, בדרדור הולך וגובר.
לא מאמין שיש אח ורע לבושה הזאת בעיתונות הכללית, שמגיע אדם ומשלם סכום גדול לעיתון, של 25 שקלים ('ידיעות אחרונות' גם בחגים, עם שלל המוספים השמנים, גובה חצי מזה), ומקבל מוסף של 124 שכולו רק יח"צ ויח"צ.
כתבה בולטת במוסף זה בעינינו: הראיון עם גפני וכחלון.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הפעם הם: מוסף הסיפורים "אסיף" (100 עמו'). כתמיד, גם הפעם ניסו להביא חידוש במוסף הסיפורים. ב"ה שלא מצאו איזה משהו מאד קיצוני כנושא למוסף הסיפורים (תנו כבר חופש כתיבה לסופרים שלכם!), אלא משהו אחר: כל סיפור אויר באיור על ידי מאייר (מקסים), שתיאר סצנה מהסיפור, והסופר הוסיף בסוף הסיפור כמה מילים על הציור. רעיון נחמד; מוסף "בתוך המשפחה" לנשים (120 עמו') עם כמה פרויקטים ורעיונות חביבים, ובראשם כמה ביקורים מיוחדים: החוזרת בתשובה דנה שוורצמן אצל הרבנית ממחנובקא; ליטאית מתארחת אצל תימניה קשישה וחסידית מתארחת אצל מזרוחניקית ברובע המוסלמי בירושלים); מוסף תורני "קולמוס" (40 עמו'); מוסף "ילדים" (32 עמו') ובתוכו נחבא מוסף החג של "ילדים", "בית", בפורמט-עמודים קטן יותר (32 עמו'); וההפתעה עבורנו הייתה בדמות מוסף "נעורים" (64 עמו') לבני הנעורים, שנתקלנו בו משום מה לראשונה (בגיליון מצוין שזה הגיליון השני), ובו טורים, למשל, ממשה גרילק, חני וינרוט, דוד דמן ומנחם פינס. זו בעצם פנייה לקהל שלא כ"כ היה עבורו עיתון עד היום (מישהו זוכר את "עשרה פלוס" ז"ל, שיצא לפני כעשור ויועד לבני הנעורים ונעלם אחרי עשרה גיליונות?).
לעיתון צורף גם דיסק מקורי ומושקע במיוחד לעיתון בשם "ידידים רוממוך" של מקהלת ידידים עם זמרים אורחים רבים, ובו בעיקר מחרוזות משירי הימים הנוראים וחג הסוכות, וכן שני שירים חדשים. יפה.
תעלומונת קטנה: יידל ורדיגר מופיע על העטיפה כמי ששר בדיסק, אך על הדיסק עצמו אינו כתוב וגם אינו שר שם למעשה. אז מה קרה כאן? טוב, ככה זה כשהמנהל המוסיקלי של הדיסק הוא אח של מנכ"ל העיתון. תמיד מוצאים שם קשר משפחתי לעיתון (לפני שנה היה זה דיסק עם הלל פלאי, לגמרי במקרה אח של מו"ל העיתון).
לסיכום, קוראי "משפחה" נהנו החג הזה בסה"כ מ-820 עמו' (העיתון הכי גדול בתולדות "משפחה" ובכלל בעיתונות החרדית ולדעתנו גם הכללית), מול 748 בחג שעבר (עלייה נאה מאד של 128 עמודים!).
שעה טובה
אם יש זוכה בתחרות "העיתון שהרגשנו פשע לשלם עליו 20 שקל", הוא ללא ספק שעה טובה. קנינו אותו אך ורק כדי לסקר אותו מעל במה זו, כשכבר מהשער ניכר שאין הוא שווה לא רק 20 שקלים חדשים, אלא גם לא בטוח ששני שקלים חדשים. וזאת לא רק אנחנו אומרים, אלא גם סקר הטי.ג'י.איי האחרון שפחות או יותר נתן לו אחוזי קריאה כמו של עיתון מקומי בשכונה קטנה בתרשיחא.
אבל שעה טובה כמו שעה טובה, בעריכתו של אשר צוקרמן (שלפי גוגל הוא פינק את עצמנו לאחרונה בערך ויקיפדיה עצמי מפרגן, פלוס תמונה מחמיאה שלו. טוב, ככה זה, כשאחרים לא מפרגנים אין ברירה אלא לפרגן לעצמך…), כאן כדי להישאר, גם אם יהיה לו קורא אחד בלבד ויקראו לו אשר צוקרמן.
היום, אגב, כבר יצא העיתון החדש אחרי סוכות של "שעה טובה" בו תוקף צוקרמן חזיתית את שאר עיתוני החג המושקעים שהוציאו מתחריו, מאחר, וכנראה, הוא אפילו לא ניסה לעמוד בסף כלשהו בעיתון החג שלו.
המגזין (80 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257169
במגזין הפעם 80 עמו' (מול 64 בחג שעבר), ו-6 כתבות, פלוס עוד 5 כתבות (לפחות סוג של כתבות), במסגרת פרויקט "מתמודדים" המופיע בסוף המגזין (מול 7 כתבות בסה"כ בחג הקודם).
בשער מופיע המשפיע רבי אלימלך בידרמן, אחרי ש"בקהילה" עשה עליו כבר כתבת שער מורחבת לפני כשנה וחצי. עוד כתבות: פרויקט בפעם השלישית בשעה טובה על "70 שנה למלחמת העולם השניה", במסגרתה ראיון עם ניצול שואה בשם אבא הלפרין שכבר התראיין שם בעבר יותר מפעם אחת, ראיון עם חיים הכט (יצא צדיק, אה?) שהוציא סרט על התיעוד מהארכיונים, כתבה בסגנון "שעה טובה" על המתחולל בשובו בנים, כמובן בלי אף מרואיין לייחוס אל שלא או בלי להציג תמונת מצב אמיתית, וראיון עם משה אבוטבול, ראש עיריית בית שמש, שהוא המרואיין האולטימטיבי של שעה טובה, בכל פעם שהם צריכים למלא עיתון חג (כבר הפסקנו לספור כמה ראיונות הופיעו אתו בעיתוני החג של שעה טובה).
בסוף המגזין מופיע מין מוסף או פרויקט חג, בשם "המתמודדים", שזה בעצם סיפור אחד ארוך, מחולק לכמה כתבות, על כמה נושרים שחסו תחת צלו של אדם בשם הרב קסל, איש חינוך, שכותב טורים בעיתון. בחג שעבר, פסח, גם אז זה היה הנושא המרכזי של עיתון החג, של הנערים האלו בראיון למוסף שעה טובה עם הרב קסל והגרי"ד גרוסמן.
אפילו כתבה אחת לא קראנו במגזין הזה. כתבה בולטת: באין אחרת, הרב בידרמן.
מוסף חג (48 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257170
מוסף החג מכיל הפעם 48 עמו' (מול 64 בפעם שעברה), ו-3 כתבות (מול 6 בפעם שעברה).
כרגיל בשנים האחרונות, אין מוסף נושא או פרויקט ראוי לשמו, והמוסף מופיע תחת הלוגו הרגיל של "שעה טובה" ומתחתיו, כדי שלא נתבלבל, המילים "מוסף חג".
נראה ש"שעה טובה" עדיין לא התאושש מהבחירות, וגם שנה לאחר מכן הוא עדיין מנסה להריץ את מפלגת "יחד". בגיליון החג שעבר, פסח, היה זה הגר"מ מאזוז הדמות הרוחנית של יחד שהתראיין בשער שעה טובה, כמה חודשים אחרי הבחירות. הפעם זה יו"ר המפלגה, אלי ישי, שמגיח מן המתים, עם הסמל "ראיון בלעדי", שהוא כמובן שבועות ספורים אחרי שאלי ישי הגיח כבר והתראיין לכל כלי תקשורת שרק הסכים, ובהם ערוץ 2.
קראנו את הכתבה, עליה חתום, כמובן, עורך העיתון אשר צוקרמן. אין אף כותרת בולטת או דברים שהוא עדיין לא אמר (את הכותרת הראשית, "יש דברים שאני מתחרט, על השתיקה" {מול התקפות ש"ס}, הוא כבר אמר אינספור פעמים אחרי הבחירות), וכנ"ל שאר האמירות. שעה טובה, שהיה העיתון המפלגתי הרשמי כמעט של יחד בעת הבחירות, עדיין משמש כזה שנה לאחר מכן. מצורפת גם בוקסה של סיפור שלא ראינו עד עתה במקומות אחרים: לפני כחודש פרסם גיל הופמן מהג'רוזלם פוסט כי אלי ישי נפגש במוצ"ש עם נתניהו, אחרי שישי עצמו אישר לו זאת בשיחה טלפונית. בשעה טובה נכתב שהכתב הוטעה והידיעה לא נכונה, אחרי שהתקשר למספר ישן של אלי ישי והגיע לאדם שפשוט חמד לו לצון ואישר את הפגישה שלא הייתה.
הסיפור הזה היה או לא? רק לשעה טובה הפתרונים.
כתבה נוספת היא פרק שלם מהספר על אהוד ברק.
בצדו השני של המוסף, כרגיל בשעה טובה, מודפסים כמה סיפורים ל"מוסף סיפורים" על פני 21 עמודים, אף לא אחד מהם מסופר ידוע, או משהו שראוי לכותרת "סיפור חג".
כתבה בולטת במוסף: אלי ישי.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם, כרגיל ביותר, "שעה טובה בבית" (32 עמו') בלי אף פרויקט או ראיון מיוחד, ו"שעה טובה ילדים" (32 עמו'),כנ"ל.
לסיכום, קוראי "שעה טובה" נהנו החג הזה מ-192 עמו' בלבד, ממש בדיוק כמו בחג שעבר ואלו שקדמו לו.
המשך הכתבה בהודעה הבאה
- הוסף לסימניות
- #6
המשך:
יתד נאמן
יתד נאמן הוציא את גיליון החג הזה, שבועות ספורים לאחר שחילק בתפוצה רוויה את הגיליון החגיגי שלו למלאת 30 שנה ל"יתד", אז הוציא מוסף שמן ומיוחד בן 260 עמו', כנראה הגדול בתולדותיו, ובו כמה כתבות סיכום 30 שנה עם עורכי וכוכבי העיתון; 30 טורים מכל כתבי העיתון לסיכום של שנה מתוך 30 השנים, ובעיקר: המון המון מודעות שהיו הרוב המוחלט במוסף הזה, שבקושי יכולת למצוא בו כתבה בין עשרות הפרסומות שהפרידו בין הכתבות.
והנה, מיד לאחר מכן, הוציאו החברים מז'בוטינסקי את עיתון החג.
מוסף נושא "מתחילים מבראשית" (84 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257173
במוסף הכרומו, בעריכתו המצוינת של אברמי רוזנטל שחתום בתוכן העניינים כעורך, מסתופפות הפעם 19 כתבות (מול 32 במוסף שעבר), בתוך 84 עמודים, מול מספר זהה במוסף הכרומו בחג שעבר.
הנושא הפעם, ערטיאלי למדי: אנשים שחרב עליהם עולמם, ובמקום להתייאש החליטו להרים את עצמם. במסגרת הזאת, למשל, מובא סיפורו של איל ההון המנוח רייכמן שאיבד כמעט את כל הונו והצליח להשתקם שוב, וזאת עם ראיון עם בנו (לא בדקנו, אבל יש מצב שזה סה"כ שחזור של הראיון שכבר נערך עם בנו בעת פטירתו של האב לפני כשנתיים); ראיון עם איש הייטק שהפך את חייו ונהיה לאברך (א. פחות קשור לנושא המוסף. ב. לא מתאים יותר לפרויקט שמופיע בחג הזה בבקהילה "אנשי המהפכה", על אנשים שהפכו את חייהם?…), וכן כתבות על ישיבת חברון שהתקוממה מעפרה אחרי הטבח בחברון, כתבה על רבי משה פינשטיין, ועוד כמה, בהם למשל ראיון (בפעם האלף) עם הטייס החוזר בתשובה רענן נאמן, או עם ניצול השואה שייעלה זידנפלד, אתו נערך כבר לפני כשנתיים ראיון בקו עיתונות (אגב, זהו סבו של לא פחות מאשר יעקב וידר, מהצעירים החרדים בליכוד והפעילים הידועים של הליכוד. פספסתם את זה ב"יתד"?…).
כרגיל מצורפות כמה כתבות באותו נושא מ"העולם הגדול", שכרגיל דווקא הן המעניינות במוסף… ובהן למשל סיפור הקמתו של מגדל החירות החדש בניו יורק, לאחר נפילת מגדלי התאומים.
בסיכום, אי אפשר לומר שלגמרי מדובר במוסף משמים, כי סה"כ הוא נראה מושקע גם מבחינה עיצובית וגם מבחינה תוכנית, אבל זה לא מהמוספים הכי מרתקים שקראנו החג הזה, והא ראיה שכמעט לא נמשכנו לקרוא בו בכלל מול כל השאר, ולא מהמוספים הכי מרתקים שהנפיק יתד בשנים האחרונות, לאחר המהפכה.
מוסף "יתד סוכות" (88 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257174
במוסף הפעם 88 עמודים (מול 104 בחג שעבר), ו-10 כתבות (מול 11 בחג שעבר).
במפתיע, מול החגים האחרונים, אין הפעם שער "שבועוני" ויפה כפי שהיה בחגים האחרונים, למרות שיש כמה ראיונות שניתן לכנות אותם בלעדיים, בייחוד זה המופיע בהבלטה עם ראש הישיבה המפורסם של ישיבת גייטסהד, רבי אברהם גורביץ, שמספק הרבה סיפורים מעניינים, בין השאר סיפור מרתק שהיה עם אביו זצ"ל והחפץ חיים. באמת שווה קריאה. ראיון מרתק.
כאן גם עשו כתבה על סוכות, כפי שהתחלנו שכל העיתונים שוכחים בסבך עיתוני החג לכתוב על החג, והפעם רעיון שלדעתנו כבר היה בעבר ביתד: סיפורי סוכות מ-10 קהילות בעולם; ראיון נודף ריח יח"צני הוא זה שבו מראיין הבן של ד"ר רוטשילד ממעייני הישועה, שהוא כיום מנכ"ל ביה"ח, את אביו (אתם לא באמת מצפים שנאמין שהוא כתב זאת בעצמו).
שאר הכתבות חביבות, ובהן התחקיר על הנתיב שבו צועדים הפוליטיקאים הבכירים לשעבר לקרירה עתירת מזומנים, אבל לא מצאנו עוד איזו כתבה שראויה לאיזכור מיוחד.
כתבה בולטת: הראיון עם הרב גורביץ.
מוסף ש"ק "שכינה" (84 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257175
במוסף הפעם 84 עמו', כבחג שעבר, ו-23 כתבות (כבחג שעבר), וגם הפעם עם שער כרומו.
קבלנו כאן פעם אחר פעם בשנים האחרונות על כך שמוסף ש"ק הפסיק לפרסם בתחילתו, בעיתוני החגים, מאסות הקשורות לחג, ומתמקד רק בנושא המוסף, וזאת למרות שקוראים, לפחות כמונו, מחכים לקרוא מאסות תורניות ורעיונות לחג במוסף זה.
הפעם זה תוקן. בפתח המוסף מופיעים שלושה עמודים מרעיונותיהם של גדולי הדורות על סוכות, שגם קשורים לנושא המוסף, "שכינה". יפה, כל הכבוד.
במוסף עצמו, בעריכתו של ישראל פרידמן, הרבה מאד כתבות ופאנלים, תורניים בעיקר אך לא רק, סביב הנושא הקדוש, "שכינה".
אהבנו במיוחד שתי כתבות: האחת, הפאנל עם רבני בתי הכנסת שהתכנסו בביתו של הרב ההלכתי הכי מרתק, הרב יצחק זילברשטיין, שהביאה הרבה נידונים מעניינים. השניה כמעט זהה, וחותמת את המוסף: השו"ת הקבוע, גם הוא מהרב זילברשטיין, בנושא המוסף, שאלות הלכתיות מרתקות (אבל למה כזה קצר הפעם?).
כתבה בולטת: כאמור, עם רבני הקהילות.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם, מוסף הסיפורים "סיפור השנה" (100 עמו'). גם הפעם חיפשו רעיון מקורי, והפעם הרעיון הוא שהסופרים לקחו ידיעה שהופיעה השנה בחדשות ועשו ממנה סיפור. פותחים וסוגרים את המוסף בשני סיפורים אישיים שהיו השנה, הרב גולדשטיין, ניצול הטבח בהר נוף, וישראל מאיר דואני, שניצל מהאסון בהלווית הרב וואזנר. בוא נגיד שהפעם רעיון המוסף היה מוצלח פחות מבעבר, אבל בכל זאת אהבנו את הסיפור של חיים ולדר, שאף צירף פרטים של כמה מנשואי הסיפור שיהיה אפשר לאמת אותו, ובהם הרב זאיד מבני ברק, שכבר פרנס כמה וכמה כתבות וסיפורים בעיתונים השונים בעבר, נדמה שכל הסיפורים הכי מעניינים בעולם מגיעים אליו; "קטיפה לבית" (116 עמו') במוסף נושא "לכל זמן", שפרויקט שבו, נשות פרסום מנסות לקדם באופן חיובי את נושא הצניעות, אף הגיע לאזכור חיובי ב"ידיעות". כמו כן מופיע בו ראיון מרתק עם הבת של רמי לוי שחזרה בתשובה, וכן עוד כמה רעיונות ופרויקטים. לדעתנו הפעם עלה מוסף הנשים הזה על רעיו בשבועונים; מוסף הילדים "יתד שלנו" (32 עמו'), עם סיפורי חג לילדים, וחלק החדשות (40 עמו').
בסה"כ נהנו קוראי "יתד נאמן" החג הזה מ-544 עמודים, מול 560 בחג שעבר.
הפלס
אנחנו כל פעם מתלבטים מחדש: האם לשמור את עיתון החג של "הפלס", מאחר ועוד שנתיים שלוש הוא יהיה מוצג ארכיוני יקר לאחר שיפסיק לצאת, או שיש לו עוד עשרות שנים לפניו ואפשר ממילא להעיף לגניזה את העיתון שברשותנו. ימים יגידו.
עיתון החג של "הפלס" הוא הסובל העיקרי מכך שהעיתונים האחרים היו הרבה יותר טובים ממנו, שכן בשל סיבה זו כמעט ולא קראנו בו דבר, וגם בגלל שבאמת לא הופיעה בו איזו כתבה מרתקת ראויה לשמה. ובכל זאת, הוא מציג עיתון חג מאד שמן, בעל 9 חלקים ומוספים, ועם הרבה מאד חומר (אם כי כאמור, אנחנו לא התחברנו אליו).
מוספי "אום אני חומה" (128 עמו' ביחד)
צפה בקובץ המצורף 257176
כרגיל בעיתוני החג של "הפלס", הוא מוציא מוסף נושא מחולק לשניים. גם הפעם, לא טעיתם, הנושא מגיע כרגיל לשמירה על מסורת האבות.
מוסף אחד, בן 80 עמו', נוגע ב"כינון עולם התורה והחינוך מאז ועד עתה". 8 כתבות במוסף, בין השאר פאנל חינוך במשרדי הפלס; כתבת תשקיף על בית יעקב של הפלג הירושלמי במודיעין עלית, ועוד כמה כתבות על ישיבות בגולה ועוד. פותח את הגיליון ציטוט ממכתבי הרב שך על משמר עולם הישיבות.
החלק השני של המוסף (48 עמו'), שמודפס בנפרד, עומד על נושא "על משמר מסורת אבות במסע הנחלת המורשת מדור לדור". 6 כתבות במוסף, אותו פותחת, איך לא, כתבה על "ההיצמדות העיקשת למסורת ההלכה והמנהג בלי שינוי, שהחייתה את קהילות ישראל בתפוצות הגולה". עוד במוסף: כתבות על קהילות הונגריה, תימן ועוד. עבורנו לא מצאנו משהו מרתק במיוחד.
מוסף "חג האסיף" (80 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257177
מבין כל המוספים של "הפלס", כאן נמצאות הכתבות הכי מעניינות בעיתון. בין השאר, על נבכי שוק ארבעת המינים (שאפו. כתבה לסוכות), כתבה על סוחרי עתיקות ועוד.
אבל החלק המעניין הוא זה החותם את המוסף, בו כרגיל מביא ישעיהו ויין, כוכב "הפלס", כמה כתבות ממסעותיו בעולם, ובמיוחד בארה"ב. למשל, כתבה עם ראשי הקהילה החרדית באודסה (הם בכלל מזוהים עם הפלג הבני ברק. מה קורה כאן?), וראיונות מרתקים שלו עם כמה ראשי ארגונים בארה"ב, שהוא נסע לשם ומצולם יחד איתם בראיונות. אם היה משהו מעניין ב"הפלס" החג הזה, היו אלו הכתבות הללו.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים והמוספים הם, המוסף התורני "לקראת שבת" (48 עמו') בפורמט מורחב לחג, ובו, ב"ה, דברי תורה ורעיונות מגדולי הדורות (הרב שך, הרב אלישיב, ולהבדל"ח, הגר"ש אויערבאך) על חג הסוכות (לקרוא את זה זה נקרא מצוה או עבירה או מצוה הבאה בעבירה? שאלה הלכתית); מוסף "תצפית" (40 עמו', 3 כתבות); שלושה מוספי כרומו: מוסף הסיפורים "אין חדש" (80 עמו'), עם כמעט אף סיפור מסופר מוכר; מוסף הילדים "הפלס לילדים" (48 עמו'), מוסף הנשים "נופך" (64 עמו'), וכן חלק החדשות (32 עמו').
לסיכום, קוראי "הפלס נהנו החג הזה בסה"כ מ-520 עמו', העיתון הגדול בתולדות "הפלס", מול 492 עמו' בחג שעבר (ובהפלס זה 520 נטו, כמעט בלי פרסומות בשל הנסיבות…).
חינמונים
קו עיתונות
גם הפעם נצטרך להכפיל את עבודתנו ולחלק את סיקור עיתון החג של קו עיתונות לשניים, בשל כך שהוא מוציא שני עיתונים בשבוע.
נתחיל כרגיל מהמקומון:
מוסף חג (64 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257178
במוסף הפעם 64 עמו' (כבחג שעבר), ו-10 כתבות (לא כולן מופיעות בשער), מול 9 כתבות בחג שעבר.
כבר התחלנו את הפוסט באומרנו שהפעם יהיו מהפכות. ואכן, משפחה ויתד שבעבר החמאנו להם שוב ושוב, הפעם קצת חטפו, ואילו בקהילה שחטף עוד ועוד אצלנו, הפעם יצא מוחמא לעילא. עם קו עיתונות זה אותו הדבר, אחרי זמן שבו חבטנו בו, הפעם אפשר באמת רק לשבח.
קו עיתונות מציג מוסף מלא וגדוש, ומאד מרתק, ועם שער יפהפה, שמורכב מתמונות כל הדאבלים והמרואיינים לאורך העיתון, כשבולטת באמצע דמותו ההדורה של המלחין ר' יוסף צבי ברייער.
הכתבה הפותחת והמדוברת, היא פרופיל וראיון עם המועמד לנשיאות ארה"ב, המיליארדר המטורלל דונלד טראמפ, שנעשה בשיתוף "מגזין עמי" מארה"ב. הפרופיל מרתק וגם הראיון (כמה ימים לאחר מכן, אגב, ערך ידיעות אחרונות כתבת פרופיל גדולה משלו על האיש). כתבה בולטת נוספת, מרתקת ואף מרגשת, גם היא בשיתוף "עמי", היא עם נשיא אלבניה, ובה סופר הסיפור הלא ידוע על הצלת כל יהודי אלבניה בשואה.
כתבות נוספות הם ראיון (בפעם האלף) עם הכנר החב"די מרדכי ברוצקי; ראיון (כנ"ל) עם אסיר ציון יוסף מנדלוביץ, שלא היה מספיק מעניין ומביא את הסיפור ואת מה שקורה עם החבורה הזו מרוסיה בימינו אנו; ראיון עם המלחין ר' ברוך צ'ייט; פרופיל מרתק עם ראיונות גדולי המוזיקה החסידית על משפחת המלחינים ברייער, וכן כתבה עם סטנדאפיסט חרדי חדש וכתבה מרתקת במיוחד עם יו"ר עזר מציון חנניה צ'ולק, אם כי גם ממנה מריח ריח יחצנות.
אבל בסה"כ היה זה אחד המוספים הטובים שהוציא קו עיתונות בשנים האחרונות, הרבה בזכות העיצוב היפה, אבל לא רק.
כתבה בולטת: כמובן, עם דונלד טראמפ.
שאר החלקים
שאר החלקים הם "ביזנס" (16 עמו') ובו כתבה אחת בלבד, ראיון עם יצחק כהן מש"ס, שהכותרת שלו נהייתה רלוונטית מיד בחג, לצערנו: "משוגעים, רדו מההר" (הר הבית); וכן חלק החדשות (32 עמו').
לסיכום, בסה"כ נהנו קוראי מקומון החג של קו עיתונות מ-112 עמו', מול 128 בחג שעבר.
ומכאן, הישר לשבועון של קו עיתונות:
כל ישראל
"מוסף סוכות" (48 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257179
במוסף 48 עמו', מול 64 בחג שעבר, ו-7 כתבות, מול 8 בחג שעבר.
אחרי מוסף החג המוצלח שהנפיק כל ישראל בדיוק לפני שנה, בסוכות תשע"ה, אז הוציא כאמור לעיל מוסף בו כל הראיונות צולמו בוידאו וניתנו לצפיה דרך קוד הסריקה, קצת התאכזבנו לגלות כי אין חידושים מיוחדים מהסוג הזה, או מקוריים אחרים, במוסף החג הזה.
גם השער של כל ישראל הוא שער מפוצל בין 8 הכתבות, אם כי בולטת בשער כתבת-הראיון המרתק למדי שעשה ישראל גליס עם הסופר חיים ולדר.
וכאן המקום לשאול: מה יהיה עם ראיונות הסופרים? למה תמיד זה חוזר על עצמו? כל פעם שיעלה נושא הספרות החרדית, יתראיינו אותם סופרים. למשל, החג הזה מעמיד בקהילה סופר חרדי מול עמוס עוז החילוני, ואת מי? את יאיר וינשטוק שאינספור כתבות פורסמו עליו בשנים האחרונות, כולל ראיון לפני שנה בדיוק ב"כל ישראל". והפעם במוסף כל ישראל מתראיין חיים ולדר, שבועות בודדים לאחר שכיכב בשער "בשבע" ולאחר עוד המון ראיונות שנתן בשנה האחרונה לעיתונות החרדית. כך גם במוספי הסיפורים מככבים שוב ושוב כמעט אותם שמות. חבר'ה, נגמרו הסופרים? למה לא לתת ביטוי, בסיפור חג או בראיון, לסופרים אחרים? א"א שוב ושוב עם אותן הדמויות בדיוק.
אגב יעקב ריבלין שכתבנו עליו קודם, כאן, בראיון עם גליס, קצת "עוקץ" ולדר את ריבלין. ציטוט: "יש הרבה כותבים שכבר כותבים שנים בעיתונות, אך שום דבר מזה לא הגיע לספר, וקצת כואב לי עליהם. קח לדוגמא את יעקב ריבלין, כותב מדהים שאני לא מפספס אותו. אם תאסוף את כל מה שהוא כתב בחייו בעיתונים, תגיע לכמות של 200 ספרים אם לא יותר, אבל הוא לא הוציא אפילו ספר אחד, וחבל. ולמה? כי כל הדברים שהוא כותב עליהם, על פוליטיקאי א' שאמר ככה וככה על פוליטיקאי ב', מחר כבר לא רלוונטיים, כי הראשון הוא כבר לא פוליטיקאי והשני כבר חושב אחרת. ואצלי, ב"ה זכיתי שמלכתחילה כל הכתיבה שלי היא על דברים שגם עוד 100 שנה יהיו נכונים". ולדר בעצם אומר לריבלין: כבר 30 שנה אתה כבר כותב, אבל מה יוצא מזה? הוצאת פעם ספר? כתבת פעם משהו שיהיה רלוונטי גם בעוד שבוע מצאת העיתון? אאוצ'.
עוד במוסף: הסופרת מנוחה פוקס (שוב שם שחוזר על עצמו), מראיינת את בתה, כתבת "משפחה", וכן עוד כמה כתבות חביבות, ובהן אחת יפה במיוחד עם הצלמים בועז בן ארי ואביב יצחקי, שבפרויקט מיוחד מביאים תמונות ירושלמיות, ישנות פרי מצלמתו של יצחקי, וחדשות מאותן מקומות בדיוק פרי מצלמתו של בן ארי. היה יפה.
כתבה בולטת במוסף זה: הראיון עם ולדר.
שאר החלקים
החלק הנוסף הוא חלק החדשות (16 עמו').
בסה"כ נהנו החג הזה קוראי "כל ישראל" מ-64 עמו', מול 96 עמודים בחג שעבר.
ולסיכום נוסף, קוראי "קו עיתונות" נהנו משני עיתוני חג ובסה"כ מ-176 עמו' (מול 224 בחג שעבר).
מרכז העניינים
אתם יכולים להתרווח, אנחנו לקראת סיום עם העיתון האחרון שנסקר במסגרת זו.
מרכז העניינים (40 עמו')
הפעם העיתון יוצא כולו בחדא מחתא, בלי מוסף "עניין מרכזי" וכן במהדורה ארצית זהה שחולקה בחנויות ולא בבתים. חוץ מהחדשות ישנן כמה כתבות מגזין, בהן סיקור, כמו כל שאר העיתונים החרדים, על ביקור בקאזאן, אדם מוגבל שמוציא ציורים יפים, ועוד כמה, אבל לא מצאנו אף כתבה שראויה לשם "כתבת חג", ובטח שלא פרויקטים או מוספים מיוחדים.
לסיכום, קוראי "מרכז העניינים" נהנו החג הזה מ-40 עמו', מול 72 בחג שעבר.
המצעד
כרגיל בסיום הביקורת שלנו, נדרג את העיתונים לעניות דעתנו בלבד: בקהילה לוקח במפתיע את המקום הראשון, בזכות מוסף "דואט"; אחריו "משפחה" במקום השני; אחריהם יתד נאמן במקום השלישי; "קו עיתונות" במקום הרביעי, ולאחר מכן "הפלס", "שעה טובה" בסדר יורד, ו"מרכז העניינים" במקום האחרון.
העיתונים "המודיע" ו"המבשר", לא היו לצערנו תחת ידינו, כרגיל, ואתם יכולים להוסיף את התרשמותכם מהם במערכת התגובות.
בברכת חורף בריא, ושתוכלו להתעמק בשעות הקרובות במה שכתבנו כאן, בלי לשמוע על עוד פיגוע ח"ו.
לתגובות ושאלות: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
להתראות בעוד חצי שנה בעז"ה, באסרו חג הפסח תשע"ו
יתד נאמן
יתד נאמן הוציא את גיליון החג הזה, שבועות ספורים לאחר שחילק בתפוצה רוויה את הגיליון החגיגי שלו למלאת 30 שנה ל"יתד", אז הוציא מוסף שמן ומיוחד בן 260 עמו', כנראה הגדול בתולדותיו, ובו כמה כתבות סיכום 30 שנה עם עורכי וכוכבי העיתון; 30 טורים מכל כתבי העיתון לסיכום של שנה מתוך 30 השנים, ובעיקר: המון המון מודעות שהיו הרוב המוחלט במוסף הזה, שבקושי יכולת למצוא בו כתבה בין עשרות הפרסומות שהפרידו בין הכתבות.
והנה, מיד לאחר מכן, הוציאו החברים מז'בוטינסקי את עיתון החג.
מוסף נושא "מתחילים מבראשית" (84 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257173
במוסף הכרומו, בעריכתו המצוינת של אברמי רוזנטל שחתום בתוכן העניינים כעורך, מסתופפות הפעם 19 כתבות (מול 32 במוסף שעבר), בתוך 84 עמודים, מול מספר זהה במוסף הכרומו בחג שעבר.
הנושא הפעם, ערטיאלי למדי: אנשים שחרב עליהם עולמם, ובמקום להתייאש החליטו להרים את עצמם. במסגרת הזאת, למשל, מובא סיפורו של איל ההון המנוח רייכמן שאיבד כמעט את כל הונו והצליח להשתקם שוב, וזאת עם ראיון עם בנו (לא בדקנו, אבל יש מצב שזה סה"כ שחזור של הראיון שכבר נערך עם בנו בעת פטירתו של האב לפני כשנתיים); ראיון עם איש הייטק שהפך את חייו ונהיה לאברך (א. פחות קשור לנושא המוסף. ב. לא מתאים יותר לפרויקט שמופיע בחג הזה בבקהילה "אנשי המהפכה", על אנשים שהפכו את חייהם?…), וכן כתבות על ישיבת חברון שהתקוממה מעפרה אחרי הטבח בחברון, כתבה על רבי משה פינשטיין, ועוד כמה, בהם למשל ראיון (בפעם האלף) עם הטייס החוזר בתשובה רענן נאמן, או עם ניצול השואה שייעלה זידנפלד, אתו נערך כבר לפני כשנתיים ראיון בקו עיתונות (אגב, זהו סבו של לא פחות מאשר יעקב וידר, מהצעירים החרדים בליכוד והפעילים הידועים של הליכוד. פספסתם את זה ב"יתד"?…).
כרגיל מצורפות כמה כתבות באותו נושא מ"העולם הגדול", שכרגיל דווקא הן המעניינות במוסף… ובהן למשל סיפור הקמתו של מגדל החירות החדש בניו יורק, לאחר נפילת מגדלי התאומים.
בסיכום, אי אפשר לומר שלגמרי מדובר במוסף משמים, כי סה"כ הוא נראה מושקע גם מבחינה עיצובית וגם מבחינה תוכנית, אבל זה לא מהמוספים הכי מרתקים שקראנו החג הזה, והא ראיה שכמעט לא נמשכנו לקרוא בו בכלל מול כל השאר, ולא מהמוספים הכי מרתקים שהנפיק יתד בשנים האחרונות, לאחר המהפכה.
מוסף "יתד סוכות" (88 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257174
במוסף הפעם 88 עמודים (מול 104 בחג שעבר), ו-10 כתבות (מול 11 בחג שעבר).
במפתיע, מול החגים האחרונים, אין הפעם שער "שבועוני" ויפה כפי שהיה בחגים האחרונים, למרות שיש כמה ראיונות שניתן לכנות אותם בלעדיים, בייחוד זה המופיע בהבלטה עם ראש הישיבה המפורסם של ישיבת גייטסהד, רבי אברהם גורביץ, שמספק הרבה סיפורים מעניינים, בין השאר סיפור מרתק שהיה עם אביו זצ"ל והחפץ חיים. באמת שווה קריאה. ראיון מרתק.
כאן גם עשו כתבה על סוכות, כפי שהתחלנו שכל העיתונים שוכחים בסבך עיתוני החג לכתוב על החג, והפעם רעיון שלדעתנו כבר היה בעבר ביתד: סיפורי סוכות מ-10 קהילות בעולם; ראיון נודף ריח יח"צני הוא זה שבו מראיין הבן של ד"ר רוטשילד ממעייני הישועה, שהוא כיום מנכ"ל ביה"ח, את אביו (אתם לא באמת מצפים שנאמין שהוא כתב זאת בעצמו).
שאר הכתבות חביבות, ובהן התחקיר על הנתיב שבו צועדים הפוליטיקאים הבכירים לשעבר לקרירה עתירת מזומנים, אבל לא מצאנו עוד איזו כתבה שראויה לאיזכור מיוחד.
כתבה בולטת: הראיון עם הרב גורביץ.
מוסף ש"ק "שכינה" (84 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257175
במוסף הפעם 84 עמו', כבחג שעבר, ו-23 כתבות (כבחג שעבר), וגם הפעם עם שער כרומו.
קבלנו כאן פעם אחר פעם בשנים האחרונות על כך שמוסף ש"ק הפסיק לפרסם בתחילתו, בעיתוני החגים, מאסות הקשורות לחג, ומתמקד רק בנושא המוסף, וזאת למרות שקוראים, לפחות כמונו, מחכים לקרוא מאסות תורניות ורעיונות לחג במוסף זה.
הפעם זה תוקן. בפתח המוסף מופיעים שלושה עמודים מרעיונותיהם של גדולי הדורות על סוכות, שגם קשורים לנושא המוסף, "שכינה". יפה, כל הכבוד.
במוסף עצמו, בעריכתו של ישראל פרידמן, הרבה מאד כתבות ופאנלים, תורניים בעיקר אך לא רק, סביב הנושא הקדוש, "שכינה".
אהבנו במיוחד שתי כתבות: האחת, הפאנל עם רבני בתי הכנסת שהתכנסו בביתו של הרב ההלכתי הכי מרתק, הרב יצחק זילברשטיין, שהביאה הרבה נידונים מעניינים. השניה כמעט זהה, וחותמת את המוסף: השו"ת הקבוע, גם הוא מהרב זילברשטיין, בנושא המוסף, שאלות הלכתיות מרתקות (אבל למה כזה קצר הפעם?).
כתבה בולטת: כאמור, עם רבני הקהילות.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם, מוסף הסיפורים "סיפור השנה" (100 עמו'). גם הפעם חיפשו רעיון מקורי, והפעם הרעיון הוא שהסופרים לקחו ידיעה שהופיעה השנה בחדשות ועשו ממנה סיפור. פותחים וסוגרים את המוסף בשני סיפורים אישיים שהיו השנה, הרב גולדשטיין, ניצול הטבח בהר נוף, וישראל מאיר דואני, שניצל מהאסון בהלווית הרב וואזנר. בוא נגיד שהפעם רעיון המוסף היה מוצלח פחות מבעבר, אבל בכל זאת אהבנו את הסיפור של חיים ולדר, שאף צירף פרטים של כמה מנשואי הסיפור שיהיה אפשר לאמת אותו, ובהם הרב זאיד מבני ברק, שכבר פרנס כמה וכמה כתבות וסיפורים בעיתונים השונים בעבר, נדמה שכל הסיפורים הכי מעניינים בעולם מגיעים אליו; "קטיפה לבית" (116 עמו') במוסף נושא "לכל זמן", שפרויקט שבו, נשות פרסום מנסות לקדם באופן חיובי את נושא הצניעות, אף הגיע לאזכור חיובי ב"ידיעות". כמו כן מופיע בו ראיון מרתק עם הבת של רמי לוי שחזרה בתשובה, וכן עוד כמה רעיונות ופרויקטים. לדעתנו הפעם עלה מוסף הנשים הזה על רעיו בשבועונים; מוסף הילדים "יתד שלנו" (32 עמו'), עם סיפורי חג לילדים, וחלק החדשות (40 עמו').
בסה"כ נהנו קוראי "יתד נאמן" החג הזה מ-544 עמודים, מול 560 בחג שעבר.
הפלס
אנחנו כל פעם מתלבטים מחדש: האם לשמור את עיתון החג של "הפלס", מאחר ועוד שנתיים שלוש הוא יהיה מוצג ארכיוני יקר לאחר שיפסיק לצאת, או שיש לו עוד עשרות שנים לפניו ואפשר ממילא להעיף לגניזה את העיתון שברשותנו. ימים יגידו.
עיתון החג של "הפלס" הוא הסובל העיקרי מכך שהעיתונים האחרים היו הרבה יותר טובים ממנו, שכן בשל סיבה זו כמעט ולא קראנו בו דבר, וגם בגלל שבאמת לא הופיעה בו איזו כתבה מרתקת ראויה לשמה. ובכל זאת, הוא מציג עיתון חג מאד שמן, בעל 9 חלקים ומוספים, ועם הרבה מאד חומר (אם כי כאמור, אנחנו לא התחברנו אליו).
מוספי "אום אני חומה" (128 עמו' ביחד)
צפה בקובץ המצורף 257176
כרגיל בעיתוני החג של "הפלס", הוא מוציא מוסף נושא מחולק לשניים. גם הפעם, לא טעיתם, הנושא מגיע כרגיל לשמירה על מסורת האבות.
מוסף אחד, בן 80 עמו', נוגע ב"כינון עולם התורה והחינוך מאז ועד עתה". 8 כתבות במוסף, בין השאר פאנל חינוך במשרדי הפלס; כתבת תשקיף על בית יעקב של הפלג הירושלמי במודיעין עלית, ועוד כמה כתבות על ישיבות בגולה ועוד. פותח את הגיליון ציטוט ממכתבי הרב שך על משמר עולם הישיבות.
החלק השני של המוסף (48 עמו'), שמודפס בנפרד, עומד על נושא "על משמר מסורת אבות במסע הנחלת המורשת מדור לדור". 6 כתבות במוסף, אותו פותחת, איך לא, כתבה על "ההיצמדות העיקשת למסורת ההלכה והמנהג בלי שינוי, שהחייתה את קהילות ישראל בתפוצות הגולה". עוד במוסף: כתבות על קהילות הונגריה, תימן ועוד. עבורנו לא מצאנו משהו מרתק במיוחד.
מוסף "חג האסיף" (80 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257177
מבין כל המוספים של "הפלס", כאן נמצאות הכתבות הכי מעניינות בעיתון. בין השאר, על נבכי שוק ארבעת המינים (שאפו. כתבה לסוכות), כתבה על סוחרי עתיקות ועוד.
אבל החלק המעניין הוא זה החותם את המוסף, בו כרגיל מביא ישעיהו ויין, כוכב "הפלס", כמה כתבות ממסעותיו בעולם, ובמיוחד בארה"ב. למשל, כתבה עם ראשי הקהילה החרדית באודסה (הם בכלל מזוהים עם הפלג הבני ברק. מה קורה כאן?), וראיונות מרתקים שלו עם כמה ראשי ארגונים בארה"ב, שהוא נסע לשם ומצולם יחד איתם בראיונות. אם היה משהו מעניין ב"הפלס" החג הזה, היו אלו הכתבות הללו.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים והמוספים הם, המוסף התורני "לקראת שבת" (48 עמו') בפורמט מורחב לחג, ובו, ב"ה, דברי תורה ורעיונות מגדולי הדורות (הרב שך, הרב אלישיב, ולהבדל"ח, הגר"ש אויערבאך) על חג הסוכות (לקרוא את זה זה נקרא מצוה או עבירה או מצוה הבאה בעבירה? שאלה הלכתית); מוסף "תצפית" (40 עמו', 3 כתבות); שלושה מוספי כרומו: מוסף הסיפורים "אין חדש" (80 עמו'), עם כמעט אף סיפור מסופר מוכר; מוסף הילדים "הפלס לילדים" (48 עמו'), מוסף הנשים "נופך" (64 עמו'), וכן חלק החדשות (32 עמו').
לסיכום, קוראי "הפלס נהנו החג הזה בסה"כ מ-520 עמו', העיתון הגדול בתולדות "הפלס", מול 492 עמו' בחג שעבר (ובהפלס זה 520 נטו, כמעט בלי פרסומות בשל הנסיבות…).
חינמונים
קו עיתונות
גם הפעם נצטרך להכפיל את עבודתנו ולחלק את סיקור עיתון החג של קו עיתונות לשניים, בשל כך שהוא מוציא שני עיתונים בשבוע.
נתחיל כרגיל מהמקומון:
מוסף חג (64 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257178
במוסף הפעם 64 עמו' (כבחג שעבר), ו-10 כתבות (לא כולן מופיעות בשער), מול 9 כתבות בחג שעבר.
כבר התחלנו את הפוסט באומרנו שהפעם יהיו מהפכות. ואכן, משפחה ויתד שבעבר החמאנו להם שוב ושוב, הפעם קצת חטפו, ואילו בקהילה שחטף עוד ועוד אצלנו, הפעם יצא מוחמא לעילא. עם קו עיתונות זה אותו הדבר, אחרי זמן שבו חבטנו בו, הפעם אפשר באמת רק לשבח.
קו עיתונות מציג מוסף מלא וגדוש, ומאד מרתק, ועם שער יפהפה, שמורכב מתמונות כל הדאבלים והמרואיינים לאורך העיתון, כשבולטת באמצע דמותו ההדורה של המלחין ר' יוסף צבי ברייער.
הכתבה הפותחת והמדוברת, היא פרופיל וראיון עם המועמד לנשיאות ארה"ב, המיליארדר המטורלל דונלד טראמפ, שנעשה בשיתוף "מגזין עמי" מארה"ב. הפרופיל מרתק וגם הראיון (כמה ימים לאחר מכן, אגב, ערך ידיעות אחרונות כתבת פרופיל גדולה משלו על האיש). כתבה בולטת נוספת, מרתקת ואף מרגשת, גם היא בשיתוף "עמי", היא עם נשיא אלבניה, ובה סופר הסיפור הלא ידוע על הצלת כל יהודי אלבניה בשואה.
כתבות נוספות הם ראיון (בפעם האלף) עם הכנר החב"די מרדכי ברוצקי; ראיון (כנ"ל) עם אסיר ציון יוסף מנדלוביץ, שלא היה מספיק מעניין ומביא את הסיפור ואת מה שקורה עם החבורה הזו מרוסיה בימינו אנו; ראיון עם המלחין ר' ברוך צ'ייט; פרופיל מרתק עם ראיונות גדולי המוזיקה החסידית על משפחת המלחינים ברייער, וכן כתבה עם סטנדאפיסט חרדי חדש וכתבה מרתקת במיוחד עם יו"ר עזר מציון חנניה צ'ולק, אם כי גם ממנה מריח ריח יחצנות.
אבל בסה"כ היה זה אחד המוספים הטובים שהוציא קו עיתונות בשנים האחרונות, הרבה בזכות העיצוב היפה, אבל לא רק.
כתבה בולטת: כמובן, עם דונלד טראמפ.
שאר החלקים
שאר החלקים הם "ביזנס" (16 עמו') ובו כתבה אחת בלבד, ראיון עם יצחק כהן מש"ס, שהכותרת שלו נהייתה רלוונטית מיד בחג, לצערנו: "משוגעים, רדו מההר" (הר הבית); וכן חלק החדשות (32 עמו').
לסיכום, בסה"כ נהנו קוראי מקומון החג של קו עיתונות מ-112 עמו', מול 128 בחג שעבר.
ומכאן, הישר לשבועון של קו עיתונות:
כל ישראל
"מוסף סוכות" (48 עמו')
צפה בקובץ המצורף 257179
במוסף 48 עמו', מול 64 בחג שעבר, ו-7 כתבות, מול 8 בחג שעבר.
אחרי מוסף החג המוצלח שהנפיק כל ישראל בדיוק לפני שנה, בסוכות תשע"ה, אז הוציא כאמור לעיל מוסף בו כל הראיונות צולמו בוידאו וניתנו לצפיה דרך קוד הסריקה, קצת התאכזבנו לגלות כי אין חידושים מיוחדים מהסוג הזה, או מקוריים אחרים, במוסף החג הזה.
גם השער של כל ישראל הוא שער מפוצל בין 8 הכתבות, אם כי בולטת בשער כתבת-הראיון המרתק למדי שעשה ישראל גליס עם הסופר חיים ולדר.
וכאן המקום לשאול: מה יהיה עם ראיונות הסופרים? למה תמיד זה חוזר על עצמו? כל פעם שיעלה נושא הספרות החרדית, יתראיינו אותם סופרים. למשל, החג הזה מעמיד בקהילה סופר חרדי מול עמוס עוז החילוני, ואת מי? את יאיר וינשטוק שאינספור כתבות פורסמו עליו בשנים האחרונות, כולל ראיון לפני שנה בדיוק ב"כל ישראל". והפעם במוסף כל ישראל מתראיין חיים ולדר, שבועות בודדים לאחר שכיכב בשער "בשבע" ולאחר עוד המון ראיונות שנתן בשנה האחרונה לעיתונות החרדית. כך גם במוספי הסיפורים מככבים שוב ושוב כמעט אותם שמות. חבר'ה, נגמרו הסופרים? למה לא לתת ביטוי, בסיפור חג או בראיון, לסופרים אחרים? א"א שוב ושוב עם אותן הדמויות בדיוק.
אגב יעקב ריבלין שכתבנו עליו קודם, כאן, בראיון עם גליס, קצת "עוקץ" ולדר את ריבלין. ציטוט: "יש הרבה כותבים שכבר כותבים שנים בעיתונות, אך שום דבר מזה לא הגיע לספר, וקצת כואב לי עליהם. קח לדוגמא את יעקב ריבלין, כותב מדהים שאני לא מפספס אותו. אם תאסוף את כל מה שהוא כתב בחייו בעיתונים, תגיע לכמות של 200 ספרים אם לא יותר, אבל הוא לא הוציא אפילו ספר אחד, וחבל. ולמה? כי כל הדברים שהוא כותב עליהם, על פוליטיקאי א' שאמר ככה וככה על פוליטיקאי ב', מחר כבר לא רלוונטיים, כי הראשון הוא כבר לא פוליטיקאי והשני כבר חושב אחרת. ואצלי, ב"ה זכיתי שמלכתחילה כל הכתיבה שלי היא על דברים שגם עוד 100 שנה יהיו נכונים". ולדר בעצם אומר לריבלין: כבר 30 שנה אתה כבר כותב, אבל מה יוצא מזה? הוצאת פעם ספר? כתבת פעם משהו שיהיה רלוונטי גם בעוד שבוע מצאת העיתון? אאוצ'.
עוד במוסף: הסופרת מנוחה פוקס (שוב שם שחוזר על עצמו), מראיינת את בתה, כתבת "משפחה", וכן עוד כמה כתבות חביבות, ובהן אחת יפה במיוחד עם הצלמים בועז בן ארי ואביב יצחקי, שבפרויקט מיוחד מביאים תמונות ירושלמיות, ישנות פרי מצלמתו של יצחקי, וחדשות מאותן מקומות בדיוק פרי מצלמתו של בן ארי. היה יפה.
כתבה בולטת במוסף זה: הראיון עם ולדר.
שאר החלקים
החלק הנוסף הוא חלק החדשות (16 עמו').
בסה"כ נהנו החג הזה קוראי "כל ישראל" מ-64 עמו', מול 96 עמודים בחג שעבר.
ולסיכום נוסף, קוראי "קו עיתונות" נהנו משני עיתוני חג ובסה"כ מ-176 עמו' (מול 224 בחג שעבר).
מרכז העניינים
אתם יכולים להתרווח, אנחנו לקראת סיום עם העיתון האחרון שנסקר במסגרת זו.
מרכז העניינים (40 עמו')
הפעם העיתון יוצא כולו בחדא מחתא, בלי מוסף "עניין מרכזי" וכן במהדורה ארצית זהה שחולקה בחנויות ולא בבתים. חוץ מהחדשות ישנן כמה כתבות מגזין, בהן סיקור, כמו כל שאר העיתונים החרדים, על ביקור בקאזאן, אדם מוגבל שמוציא ציורים יפים, ועוד כמה, אבל לא מצאנו אף כתבה שראויה לשם "כתבת חג", ובטח שלא פרויקטים או מוספים מיוחדים.
לסיכום, קוראי "מרכז העניינים" נהנו החג הזה מ-40 עמו', מול 72 בחג שעבר.
המצעד
כרגיל בסיום הביקורת שלנו, נדרג את העיתונים לעניות דעתנו בלבד: בקהילה לוקח במפתיע את המקום הראשון, בזכות מוסף "דואט"; אחריו "משפחה" במקום השני; אחריהם יתד נאמן במקום השלישי; "קו עיתונות" במקום הרביעי, ולאחר מכן "הפלס", "שעה טובה" בסדר יורד, ו"מרכז העניינים" במקום האחרון.
העיתונים "המודיע" ו"המבשר", לא היו לצערנו תחת ידינו, כרגיל, ואתם יכולים להוסיף את התרשמותכם מהם במערכת התגובות.
בברכת חורף בריא, ושתוכלו להתעמק בשעות הקרובות במה שכתבנו כאן, בלי לשמוע על עוד פיגוע ח"ו.
לתגובות ושאלות: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
להתראות בעוד חצי שנה בעז"ה, באסרו חג הפסח תשע"ו
עימוד ספרים
משתמש פעיל
- הוסף לסימניות
- #7
אשמח שיעלו כאן את הביקורת על עיתוני חג הפסח האחרון. תודה.
- הוסף לסימניות
- #8
עוד החמץ מתחיל להיערם על השולחן, אנחנו נפנים כמידי איסרו חג באיסרו חג לביקורת עיתוני החג הדו שנתית המתפרסמת כאן, ב"פאשקעוויל" זו השנה השישית, והפעם מונחים לפנינו עיתוני חג הפסח תשע"ו
כמה הערות קצרות טרם נתחיל:
ראשית, פותחים בכבוד אכסניה: בשנים האחרונות הביקורת הזו שנכתבת כאן עולה בכמה וכמה אתרים מעבר לאתר הבית, וזה המקום להזכיר לכל מי שקורא אותה במקומות אחרים: המקור הוא אתר "פאשקעוויל" ואין בלתו, כאן תוכלו לראות את הגירסא המלאה והלא מצונזרת, כפי שלעתים עשו חלק מהאתרים שלקחו קטעים מהפוסט הארוך וערכו כרצונם.
וההערה הקבועה:
איכשהו, אחרי הרבה אחרים שעשו זאת במהלך השנים, נשארנו היחידים בשטח שמוכנים לעבור על כל שלל העיתונים ולתת את חוות דעתנו. אבל, כרגיל, יצוין כבר כעת שזו חוות דעתנו בלבד. טבעי שיש חולקים, טבעי שיש שחושבים אחרת. זו סך הכל דעה אישית בלבד והתרשמות של הכותב עצמו וחלק מחבר מרעיו. אם אתם חולקים על הנכתב, אתם יכולים בשמחה רבה לכתוב את דעתכם הן במערכת התגובות של האתר, כאן למטה, והן במייל אישי לכותב. באמת בשנתיים שלוש-האחרונות, מאז שהחלנו לפרסם כאן את המייל לתגובות, רוב התגובות משום מה מגיעות היישר לתיבת המייל. אחרי הביקורת האחרונה הגיעו משהו כמו 40 אי-מיילים, רובם של כאלה שהיו להם השגות רבות וקשות על הנכתב, ורובם הגיעו – זאת יש לציין – מכותבי ועובדי העיתונים השונים שביקשו כל אחד להגן על כבוד עיתונו הוא או לתקן דברים שנכתבו כאן בטעות, ואכן מה שהיה צריך תיקון, תוקן. אבל היו גם כמה מציבור הקוראים הרחב.
יותר מאחד ויותר משניים שאלו איך אנחנו מעזים לבקר ולהתלונן על שגיאות בעברית וטעויות אין סוף בעיתוני החג, בה בשעה שגם פוסט זה אינו חף מהם, ולעתים אף כתבנו שבח ל"בקהילה" לצורך הדוגמא כאשר הכתבה נכתבה בכלל ב"משפחה". התשובה פשוטה: כותב השורות אינו מקבל שכר על כתיבת הביקורת הזאת והיא נעשית ממש אך ורק לשם שמים, והדברים לא עוברים הגהה רצינית, מה שכן מצופה מעיתון מכובד שאתה משלם עליו 25 שקלים תבין ותקילין.
מייל הכותב: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
ראשית כל
טוב, אחר כל הדברים האלה, אפשר להתחיל:
כשמסתכלים על עיתוני פסח תשע"ו, אפילו אנחנו, שבעיקשות מנסים לדלות את הפנינים משלל העיתונים ולחפש את המעניין והמקורי, כבר כמעט הרמנו ידיים ואומרים כמו כולם: הכל ממוחזר.
הנה כי כן, שוב פעם האדמו"ר מסאטמר על שער אחד העיתונים בראיון בלעדי בפעם ה-200, שוב פעם כתבה על הגר"ש כהן, כאילו לא קראנו 400 כמוה בשלוש-ארבע שנים האחרונות, ושוב ראיון/פרופיל או משהו דומה לזה על האדמו"ר מויז'ניץ מונסי.
מה שאומר שכנראה הגענו לקצה העיגול, כלומר שהעיתונים השונים כבר השתמשו בכל האדמו"רים/הרבנים/אישי הציבור הקיימים, ומעכשיו פשוט נחזור לתחילת המעגל.
כאן גם יש לציין את ההערה הקבועה: בכל חג עולים עוד ועוד עמודי העיתונים, מה שמניח על שולחננו אלפי-אלפי עמודים של העיתונות החרדית לסוגיה. גם אם נקרא מבוקר עד לילה בכולם אין סיכוי להגיע לקריאת שמינית מהם, ולכן האמור דלהלן הוא סקירה של מה שבכל זאת קראנו או ממה שרפרפנו מלמעלה.
ויאללה, מתחילים.
בקהילה
מה לעשות, ועוד פעם אנחנו צריכים להעיר: אני כקורא, בחודשים האחרונים כמעט ולא מוצא עניין בעיתון בקהילה. נכון, אני לקוח שבוי שלהם, אבל אך ורק בגלל המדורים הקבועים, כמו אלה של יעקב ריבלין, צביקה יעקובזון והרב ב' פרידמן הוותיקים והמשובחים. מלבד זאת, המגזין הוא אוסף של כתבות שכל אחד מהן אני כמעט ולא מוצא בהן עניין.
ובכלל, אם כבר דיברנו על טורים אישיים, איפה הימים שאת מוסף בקהילה היו פותחים שלושה טורים, של קובי אריאלי, ידידיה מאיר וחיים גרינבוים. ואלו טורים משובחים ומושחזים הם היו. ואיפה הם היום? ידידיה מאיר פותח את מוסף "בשבע", קובי אריאלי חדל מלכתוב טור קבוע, ואילו חיים גרינבוים ממלא טור זניח בסוף מוסף "יתד השבוע" בשם "די לחכימא" ועוד אפילו לא בשמו אלא תחת שם העט "צ. שפיגלמן".
כן ראינו שהצטרף טור חדש לתחילת המגזין, של שם לא מוכר (לנו לפחות) בשם הסופר שלמה בלוי שמחליף כנראה את קודמו דוד גבירצמן בשלל תובנות כבדות וקשורות בחסידות. חבר'ה, איפה הימים של פעם. תנו לנו את הטורים הקלילים מהם נהנינו וצחקנו. כרגע אני לא מוצא את זה בעיתון בקהילה.
רק לפני כמה שבועות, בערב פורים, פתח את חלק החדשות פרויקט פורימי זהה בדיוק למה שעשה בקהילה לפני בערך עשר שנים: "יהודה פולק" (שביקש שלא נזכיר שוב את שמו המלא ונכבד זאת) פרס על פני שישה עמודים את הטורים האישיים של כותבי בקהילה, כשהוא מנסה לחקות את סגנון כתיבתם. זהו פרויקט זהה למוסף פורימי שלם שעשה בקהילה לפני כעשור, אז בכתיבתו של קובי אריאלי (שחיקה אז לא רק את כותבי בקהילה אלא את כותבי כלל העיתונים), ואיזה הבדלים: אז היה זה מוסף שנון, מצחיק, נוגע בכל הנקודות, ועכשיו אוסף של גיבוב מילים או בדיחות פנימיות שאו שלא הבנו אותן או שלא שעשעו. איכזב.
אבל פנינו, כרגיל, לעיתון החג.
המגזין (148 עמו')
המגזין הפעם מכיל 148 עמו' (מול 146 בפעם שעברה. איך יכול להיות 146 עמו'? עיינו בביקורת הקודמת), 9 כתבות (שלא כולן מופיעות בשער ואפילו לא בתוכן העניינים), ועוד פרויקט אחד, מול 18 כתבות בפעם שעברה.
bakehila1
באופן כללי, המגזין הפעם מעט חלש, בדיוק כמו כל השבועונים. גם עיצוב השער לא מושך במיוחד.
כתבת השער היא הכתבה הקבועה של הפרופיל שעושה הרב יעקב ב. פרידמן, הפעם על רבי דוב לנדוי ר"י סלבודקה, פרופיל ארוך המתפרס על פני 22 עמודים.
נגיד את זה כעת וזה נכון גם כלפי הכתבות הדומות במשפחה: אין לנו מה לומר, אלא שזו פשוט רמאות מול הקוראים. יש קורא שהיה מוכן, לו היו שואלים אותו, להסכים לכך שכתבה תתפרס על פני 22 עמודים ואף למעלה מכך לעתים קרובות בעיתוני החג? למי יש את הכח והזמן לקרוא כתבות כל כך מתישות וארוכות. אין אף עיתון נורמלי בעולם שכתבה מתפרסמת אצלו על פני 22 עמודים. תפתחו מוסף ידיעות או ישראל היום. כמה כתבה נורמלית? חמישה-שישה עמודים במקסימום, לעתים רחוקות שבעה עמודים.
אלא מאי? למה כתבות כ"כ ארוכות? פשוט כי מנסים לחסוך עלינו. שוו בנפשכם: מה יותר קל, למרוח כתבה על עשרות עמודים עם יותר תמונות ויותר מריחת הטקסט עד כמה שניתן, עוד להשיג עוד שלוש-ארבע כתבות טובות לעיתון החג? נדמה שהבנתם לבד את התשובה. זו הסיבה ואין בלתה, לדעתנו, לאורכן הנורא של הכתבות האלה. פשוט מריחה לשם מריחה למילוי העמודים.
כמובן שהכתבה הזו כתובה, כרגיל, בסגנונו הנפלא ומשובב הלב של הרב פרידמן. אם זכרוננו אינו מטענו, יש להזכיר, כתבה על הרב לנדוי כבר פורסמה לפני שנים בודדות באחד העיתונים, ב"שעה טובה" כמדומה.
זה גם המקום להזכיר שממש שבוע לפני החג, בטורו הקבוע, דאג פרידמן להבריח לקוחות (כנראה) כשהוציא מתוכו את השד העצניקי ותקף חריפות את ועידת דגל התורה על כך שצנזרה מהמצגת שלה ובכלל מהועידה את מוסדות אנשי 'עץ'. דומה שמאמר חריף כזה שעורר גלים, לא ראינו ממנו מזמן.
הלאה: הכתבה הבולטת השנייה בשער העיתון היא על דמותו של "גדול הדור הבא", כפי שהוא מכונה שם, הרב ישראל שניאור, אברך גאון מבני ברק. זה המקום להזכיר שבערך לפני חצי שנה עיתון "מעריב" במפתיע ערך עליו כתבת מגזין גדולה בעיתונו (גם התמונות בבקהילה מופיע קרדיט לצלם מעריב, וגם בכתבה עצמה יש קרדיט מפתיע לחיים גריידינגר ממעריב שחשף את הכתבה), והכתבה כאן בנויה ברובה המוחלט על אותה כתבה. אז תגידו לנו, זו כתבה שאפשר להבליט בשער? פולואפ על מעריב?
ובכלל, אגב פולואפים, אני "מנחש" פולואפים ידוע בכל מה שקשור לבקהילה. אני יכול כמעט מידי שבוע לצפות לפחות אחת או שתיים בשער בקהילה. שיהיו פולואפ (מקורי משלהם בד"כ אמנם) על כתבה שהופיעה במקום אחר. כך למשל כאשר פורסם באחד האתרים סיפורו של "המלך האי" יכולתי לנחש שהוא יופיע בבקהילה בסוף שבוע, והוא אכן הופיע ועוד בשער. כך גם כאשר הופיע באחד האתרים כתבה קטנה על הבחור הגר שעבר ברית מילה למרות הסיכון לחייו, ידעתי גם ידעתי שאראה את זה בבקהילה בסוף אותו שבוע, ולא טעיתי. וכך כמעט כל שבוע. לכן, דווקא מפתיע היה שבבקהילה חיכו חצי שנה לפרסם את הפולואפ על הרב שניאור. ואולי הסיבה לכך היא שידעו שמשפחה ממילא לא יעשה עליו פולואפ כי כמעט ואין דרכו בכך (משפחה, ייאמר לשבחו, מלא בד"כ בכתבות מגזיניות מקוריות וכמעט ולא בפולואפים. אמנם גם שם, לצערי, אני לא מוצא הרבה עניין בכתבות המגזיניות בתקופה האחרונה).
שאר הכתבות הן כתבות מגזיניות חביבות, לא משהו יוצא דופן, בהן שתיים עם ניחוח חו"ל, ובהן אחת שקשורה לחב"ד ברוסיה שמדיפה ריח יח"צ ושניה מספרד שגם היא חלקה יח"צ לערכים שם עובד אותו כתב (גרינצוייג) שגם כתב במקביל לעיתון 'משפחה' כתבה על אפריקה שגם היא קשורה לארגון הקירוב.
בכתבה אחרת במוסף מתראיין גר הצדק היפני קינן גלעד, ממש שבועות בודדים אחרי שכתבה דומה התפרסמה במוסף "כל ישראל" של קו עיתונות דתית, ולאחריה גם במגזין 'הידברות'.
כתבה חביבה היא על הנגיד ר' חיים משה פלדמן מויז'ניץ, פרופיל חביב.
את המגזין מסיים הפעם פרויקט בן 22 עמודים בשם "נפש יהודי", על מסעותיו של הרב יעקב ב. פרידמן ל-22 ארצות שונות ברחבי העולם. אז שני דברים: 1. אם היה זה דאבל עמודים על כל מקום יכל להיות חביב וממצה, אבל מדובר בסה"כ ב-300-400 מילה על כל מקום, שהוא מתחיל מאמצע הסיפור וזה לא באמת מתאר את המקומות או הנקודה היהודית בהם. 2. המשך ישיר להערה הקודמת: למה זה כך? בגלל שמדובר בעצם בציטוט של עשרות כתבות שפרסם פרידמן במשך השנים ממקומות אלה בעיתון זה או בקודמים בהם כתב, ותו לא. שוב, מריחה.
גם משעשע שאחרי ש"ירד" לפני כמה חודשים על אלה שנוסעים לחו"ל, הוא פתאום מפרסם מוסף על ביקור ב-22 מדינות. אבל מזמן נואשנו להבין את הבן אדם הקצת הפכפך הזה.
אגב, יש לנו הרגשה שמלכתחילה הוכן הפרויקט הזה כמוסף נפרד: הא ראיה? למטה לכל אורך הפרויקט מופיע תאריך אחר לגמרי (ז' באדר), וגם מספור שונה.
בכלל, בחג הזה קיבלנו מנה גדושה מתמיד של פרידמן: כתבת שער פרופיל; פרויקט שלם בסוף המגזין; ובנוסף כתבה פותחת במוסף "בכל דור ודור" ועוד אזכור במוסף פנינים.
הכתבה הבולטת לדעתנו: למרות האמור לעיל, אולי על הרב שניאור, בעיקר מאחר ואין אחרת בולטת.
מוסף "בכל דור ודור" (64 עמו')
במוסף, 9 כתבות.
תיתי לו לבקהילה שעדיין מוציא את מוספי הנושא. זה הרבה יותר עדיף מהמגזין השמן והמרגיז ונטול המוספים של משפחה.
הנושא הפעם, "בין עבר להווה – דמויות ואישים במפגש משותף". כמו כל מוספי הנושא הטובים בבקהילה, מדובר בראיונות משותפים, הפעם עם אחד שכביכול מדור העבר עם אדם שעוסק באותו תפקיד בהווה. למשל, ח"כ בניזרי וח"כ מרגי; הרב הראשי דוד לאו והרב בקשי דורון; וכו'. עיצוב השער מעולה וגם פנים המוסף.
בגדול, שוב, חזרנו למוספים הדומים או זהים בנושאים דומים מלפני כעשור. זה לא מוסף של הברקת הדור, אבל כיון שמדובר בנושא שכזה, הוא אוגד בתוכו אישים וכתבות מכל הגוונים ובזו המעלה שלו, כפי שכתבנו לא פעם בעבר.
את המוסף פותחת כתבה של הרב פרידמן שממש תלושה משאר הכתבות ונראית מודבקת כמעט בכח. גם העיצוב שלה שונה (ונראה כמו המגזין הרגיל) וגם התאריך למטה (ז' באדר. אולי זו כתבה שהועמדה כבר אז אבל החליטו לשמור אותה לחג), וכל הקונספט שלה: יעקב ב. פרידמן בשיחה עם ראשי 'עוז והדר' (מישהו אמר יח"צ?) ליד דפוס האלמנה והאחים ראם בוילנא.
זה קצת שונה משאר המוסף ובו ראיונות משותפים של אישים מההווה והעבר, אבל נו, מילא.
כתבה בולטת: עם שינקר וורדיגר.
מוסף פוליטי "כוח עולה" (48 עמו')
הפנינה הקבועה והמרתקת (עוד מעט נדבר על "המתכון" של בקהילה), היא המוסף הפוליטי הקבוע של יעקב ריבלין. הפעם הנושא הוא "דור העתיד של המפלגות החרדיות", או: מי יהיו הח"כים הבאים? ומאסה ארוכה על צעירי העסקנים שעוד עתידם המבטיח לפניהם.
בגדול, צריך לומר, נראה שעניין המוספים הפוליטיים מתחיל כבר למצות את עצמו. באמת, ריבלין כבר סיכם מכל הכיוונים את ש"ס, אגודה ודגל. הכל נכתב, הכל כבר סופר במוספים הקודמים. כבר בפעם שעברה כתבנו, שמרתק הרבה יותר יהיה לתת לו מוסף שהוא כלל לא פוליטי, על נושא מעניין כלשהו, ויתכן שזה ייצא הרבה יותר רלוונטי ומעניין.
המוסף, הכתוב כרגיל היטב ושפתיים יישק, בנוי כך שיש סקירה על כל מפלגה או סיעה, ואז מסגרת גדולה על שניים-שלושה אישים בולטים שמסומנים ככוכבים הבאים. אממה, משום מה רוב המוסף מוקדש לדגל ואגודה (מעמו' 4 עד 42) ורק 6 עמודים אחרונים לש"ס. הנה, שוב דופקים את הספרדים, ורק בסוף העיתון זורקים להם שישה עמודים מסכנים. על דגל, למשל, יש סיקור מכל המקומות: דגל ב"ב, דגל ירושלים, דגל בית שמש. ש"ס, רק בקטנה ורק למה שקשור לכנסת. למישהו נגמר הכח באמצע הכתיבה? אין מאבקים בסיעות ש"ס המקומיות בשום מקום? בכלל, התיעוב לאלי ישי בולט יותר מידי בכתיבה שלו במוסך זה ובטורים השבועיים בעבר. מובן, אבל מוגזם.
על הכתיבה עצמה כתבנו, כרגיל משוחזת ומרתקת ומלאה בציטוטים ממקורותינו (וכבר ציינו בעבר כתב פוליטי חרדי בעיתון אחר שכל המובאים והמשלים שלו הם בד"כ מעולמו-הוא, הצר כנמלה: ממגרשי הספורט ושירים ישראליים. אותנו זה מגעיל). אבל כמה הערות: אולי בשטף הכתיבה, נפלו לא מעט טעויות: כמה דוגמאות: בעמוד 44, שוב מזלזל הכותב בש"ס ולא טורח לבדוק את השמות, וכותב על "אשר מלכיאלי" מעיריית ירושלים. אין אדם כזה. יש שם אדם בשם אשר מישאלי ויש אחר בשם מיכאל מלכיאלי. אין אשר מלכיאלי ואיה המגיה. הלאה: הכותרת העוקבת בעמודי ש"ס שוב לא השקיעה בספרדים: "ש"ס – התאחדות הספרים" כתוב שם, עמוד אחר עמוד כמה עמודים ברצף. יש גם כמה טעויות של רצף הכתיבה בנושאי תאריכים, אבל זה מובן ומתקבל בכזה מוסף גדול.
באחד הקטעים כותב ריבלין שאת הסיקור הבא בבחירות המוניצפיליות כבר יעשה הכתב הפוליטי הבא של בקהילה, אולי כרמז על פרישה בקרוב? אבל סה"כ מוסף מעניין שפורס את המפה הפוליטית העכשווית של הדור הצעיר.
שאר החלקים והמוספים
שאר המוספים הם: "פנינים" (80 עמו') עם כמה פרויקטים חביבים וראיון עם הרבנית מפרמישלאן; מוסף סיפורים "מפתחות" (32 עמו') שחזר סוף סוף לעמודים נורמלים ולא מוקטנים ואמנם לא קראנו אבל שמענו תגובות טובות; מוסף תורני "תבונות" (48 עמו'); מוסף הילדים "חברים" (48 עמו'); מוסף תמונות "העולם החרדי" (32 עמו'); ובמפתיע שני חלקי חדשות. אחד, רגיל (32 עמו') עם כמה כתבות יח"צ, חדשות וכו', כשבשער ראיון עם המתמודד לנשיאות ארה"ב מטעם הרפובליקנים שלקוח ממגזין עמי האמריקאי, והשני "בקהילה חג" (32 עמו') ובו הטורים הקבועים של הכותבים, פאנל היח"צנים האמור (למה הם מכונים בכתבה "אנשי תקשורת"? יח"צנים ואנשי תקשורת דווקא אמורים לנסוע בכביש שונה לגמרי), ובשער התכתבות שעשה אברהם דוב גרינבוים עם האסיר החב"די רובשקין (למה זה שגרינבוים עורך בקהילה זה רלוונטי לכתוב את זה בשער כמי שעשה את הראיון? לא הבנו). צריך להזכיר שרובשקין היה שער בעיתון 'כל ישראל' לפני שבועיים עם אותו רעיון, של התכתבות לעיתון וכו'; כן צורף דיסק מוזיקלי שרים ביקב של אלי פרידמן.
bakehila2
והערת אגב, לפני הסוף: נדמה לנו שעלינו על ה"מתכון" של בקהילה לחגים: זה הולך ככה: כתבת השער תהיה פרופיל על גדול כלשהו, בכתיבתו של הרב יעקב ב' פרידמן; יהיה מוסף פוליטי של יעקב ריבלין; יהיה מוסף נושא בנושא חצי ערטילאי שלכל כתבה בו ירואיינו שתי דמויות. ואם חסר משהו, נתקע עוד משהו של פרידמן. זה פחות או יותר המתכון של בקהילה לחגים, בכמה וכמה שנים האחרונות.
בסה"כ קוראי בקהילה נהנו החג הזה מ-564 עמו' (מול 586 בחג שעבר).
משפחה
המגזין (348 עמו')
המגזין הפעם מכיל 348 עמו' (מול 308 בחג שעבר) וכ-28 כתבות (17 כתבות בסה"כ, ואם מכלילים את הכתבות שבפרויקטים אז 28), זאת מול 17 כתבות בחג שעבר.
גם מגזין משפחה הפעם כבר קצת יבש וחסר משהו נוצץ או ראיון בלעדי מיוחד במינו.
mishpacha1
בשער המגזין מופיע האדמו"ר מויז'ניץ מונסי. הפעם השער פחות מרשים מפעמים שעברו, מאחר ולא יכלו לפרסם תמונה נורמלית של האדמו"ר בשל איסורו, וגם בכתבה משתמשים באותה תמונה בדיוק ואין בלתה (מאחר ופניו מוסתרות בחלקן). אז או שתבחרו מישהו אחר לשער או שלא תשימו. איזו מין תמונה בחרתם לשער?
ושוב: אחרי העבר שבקהילה היה "גונב" ראיונות, הפעם חוזר לעשות זאת משפחה. יום לאחר צאת העיתון והנה מכתב הכחשה מגבאי האדמו"ר ביומונים החרדיים. מבחינתנו, ראיון שנגנב כאילו לא היה, אין לו שום ערך והוא מבזה את העיתון וקוראיו. וגם הפעם מריחה של כתבה על פני 16 עמודים (לפחות פחות מפעם שעברה), בכתבה, שלא נעים לומר, די משעממת. מעניין לעשות סקר מבין הקוראים מי מתעניין בכתבות האלה ולשמוע את התשובות האמיתיות. כאן צריך לתזכר שלפני כשנתיים בקהילה כבר פרסם ראיון אתו על נס הצלתו שנלקח משבועון אידישאי כלשהו, אז שוב, מחזור.
כתבה בולטת נוספת היא עם האדמו"ר מסאטמר. נכון, לא טעיתם, כתבת שער אתו כבר פורסמה במשפחה בעבר, בדיוק לפני 7 שנים, בפסח תשס"ט (הרשימה המלאה למטיבי לכת של כלל השערים, כפי שנעשתה פה בפאשקעוויל בעבר: לחצו כאן), אז הנה שוב מחזור. כמו שאמרנו, חוזרים לנקודת ההתחלה ומראיינים ועורכים פרופילים מחדש על כלל הרבנים והאדמו"רים.
את הכתבה הזו (18 עמו') קראנו, והיא דווקא מרתקת. מדובר בראיון שעל אף התנגדות החסידים לפרסומות, נכתב בכתבה שהרבי עצמו אישר את פרסומה. היא מעניינת, נוגעת בשאלות מרתקות של סאטמר והיחס החוצה ועוד, עד שאפילו אנחנו הרגשנו לא נעים בקטעים מסוימים שנשאלו שאלות קשות או כאשר הכתב (אריה ארליך) ממש "מתווכח" עם האדמו"ר ומתנצח אתו בדברים. מעניין איך הוא עצמו הרגיש בסיטואציה הזו מול האדמו"ר.
לשאר הכתבות פחות התחברנו, ובהן: מנהיגי הקהילות העשירות של החלאבים; הרבי מריבניץ (עליו נערכו לא מעט כתבות חג בעבר הלא רחוק); ועוד כמה כתבות. הכתבה על הרב קוטלר מנהל ישיבת ליקווד נראית דווקא מרתקת אך עוד לא הגענו, וכנ"ל על הרב גדליה נדל. בחלק אחר מהכתבות מריח קצת ריח יח"צ, למשל "החסיד שהדהים את עולם המדע" ואך במקרה קשור לארגון 'בוני עולם' שמפרסם בעיתון.
לא במשפחה ולא בבקהילה מצאנו סיפור מתח בהמשכים חדש, וחבל.
כמו כן, כרגיל, המגזין לא נח לקריאה, שמן מידי, וזו אחת מהסיבות העיקריות מדוע לא המשכנו לקרוא בו. הוא פשוט לא נח לאחיזה. הבנו את הבדיחה של המגזין הענק, אבל היא כבר מוצתה. תחלקו לכמה מוספים שונים, ותעשו איתנו ועם הקוראים טובה. אין בזה שום טעם וריח מלבד להגיד למתחרים שלכם, ולא לקוראים, "הוי, כמה אנחנו גדולים".
כך גם, למרות שהערנו ולא רק אנחנו, עדיין "תוכן העניינים" שכה נדרש, גם הוא נדחק לו לעמוד פנימי אחרי לא מעט עמודים, וגם אחריו צריך לחפש, וחבל.
מוסף החדשות "אורו של עולם" (132 עמו')
במוסף 36 כתבות (אל תתלהבו. חלקן בנות עמוד אחד), בנושא ירושלים.
mishpacha2
כרגיל, מדובר במוסף יח"צני שמנסה להסוות את זה בכמה כתבות פותחות שהן פחות יחצניות. גם כאן, לדעתנו, יש פשוט זלזול בספרדים ובחכם שלום כהן. הרי ראיון עם חכם שלום כהן היה ראוי לשים במגזין. אלא מה, רצו כתבה לא יחצנית שתפתח את המוסף, ולכן לקחו את הקשר הקלוש של הרב למוסף (הוא גר בירושלים, אז נשבץ אותו במוסף על ירושלים. וואו),והכניסו אותו ככתבה פותחת. נעלבנו בשבילו.
כאן היח"צ אפילו לא מוסווה ואף מופיע בשער, למשל "אנשי שירותי בריאות כללית בתחזית אופטימית על עתיד בריאות תושבי העיר", שכמובן כלל אינו קשור לכך שכללית היא המפרסמת בעמוד הגב היקר במוסף זה.
הכתבה הבולטת היא כאמור עם חכם שלום כהן. שוב מחזור. בקהילה עשה אתו ראיון לפני שנתיים, ומשפחה עשה עליו יותר מפרופיל אחד בשנים האחרונות. אז נו, עכשיו זה ראיון מאושר לעיתון (לא כמו זה הגנוב של בקהילה בזמנו), מילא. הראיון והכתבה עצמה, דווקא מעניינים.
אנחנו משלמים 25 ₪ על עיתון חג ומקבלים מוסף שכולו יח"צ.
יש להדגיש: כל מה שנכתב לעיל ויכתב להלן, אל בא ח"ו לפגוע אישית באחד מהכותבים. ברור שעל כל אחד מהעיתונים השמנים עבדו קשה הרבה יהודים טובים ומה שקיבלנו הביתה זו התוצאה שהם הצליחו להגיע וא"א לזלזל בעבודה של הרבה אנשים. אבל הנקודות האמורות הן שלנו, כקוראים, מהצד השני וכדי לייעל להבא, לא לפגוע ח"ו.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם: מוסף "בתוך המשפחה" (132 עמו {!}), ובשער רעיון יפה של ראיונות עם המוזיקאים החרדיים ועוד כמה כתבות יפות (הפעם המוסף עלה על פנינים של בקהילה); מוסף סיפורים הקשיח והחמוד "מספרי מספרים" (100 עמו'), על סיפורים שקשורים בספרות; מוסף "נעורים" (64 עמו'); מוסף "ילדים" (48 עמו'); ומוסף תורני "קולמוס" (48 עמו') האליטיסטי והמעצבן שלא מבין מדוע אינו נמכר בנפרד למי שזה באמת מעניין אותו.
ושוב, אם לא קראנו במגזין משפחה מעבר למה שדיווחנו, זה רק בגלל שהמגזין אינו נח, אינו ניתן לחלוקה ליותר מקורא אחד בבית, ולכן בפועל פשוט לא היה ניתן לקרוא בו.
בסה"כ, קוראי משפחה נהנו החג הזה מ-872 עמו', העיתון הגדול בתולדות משפחה ושאר העיתונים (מול 820 עמו' בחג שעבר).
שעה טובה
המגזין (80 עמו')
המגזין הפעם מכיל 80 עמו', בדיוק כבחג שעבר, ו-7 כתבות (אחת מהן טור מורחב. ואחת אחרת יח"צ על 'עוז והדר').
זוכרים את המנהג המוזר של "שעה טובה" להפוך את מוספי החג שלו מעל העיתון הרגיל? אז הפעם זה כפול 2. מאחורי המגזין "הרגיל" מתחבא לו סוג של פרויקט חג ברוח "שעה טובה" על המלחמה בנשירה בשם "והגדת לבנך".
נכון הכוכב הבלתי מעורער של בקהילה הוא הרב יעקב ב' פרידמן? אז לשעה טובה סוג של כוכב שכזה משלו, בשם הרב קסל הרב של כפר הנוער זוהרים של הרב גרוסמן. הבחור מתחזק טור פותח במגזין, וכדי למלא את השער בדרך כלל הטור שלו יקבל הפניה בשער. בחגים האחרונים, תמיד הפרויקטים יעסקו בנשירה וחינוך וייעשו על ידו. וכך הפעם: את פרויקט הנשירה ובו כמה ראיונות עם רבני הנושרים הוא עושה, כמו גם טור ענק של 6 עמודים על "ארבעת הבנים".
כתבת השער היא סוג של פרופיל על הגר"ג אדלשטיין; כתבות אחרות הן על הרב ברלנד ומסלול הבריחה שלו (הייתם מאמינים?) ודאבל נוסף ובו המון המון תמונות של שוקי לרר של הגר"ח קניבסקי, וכן ראיון "בלעדי" עם מאיר רובינשטיין ראש עיריית ביתר.
מצטערים, אבל אין כתבה שאפשר לציין כבולטת במיוחד, אולי על הגר"ג אדלשטיין.
אי אפשר לומר שהעיתון ממשיך ומידרדר בתוכן שלו, כי מאיפה שהוא נמצא בשנים האחרונות אין לאיפה להידרדר. במפורש לא שווה את 20 השקלים ששילמנו עליו, אפילו לא חמישה.
"מוסף חג" (16 עמו')
למרות שבמאמר פותח במגזין שעה טובה תוקף העורך אשר צוקרמן את חבילות עיתוני החג, הוא מצרף סוג של מוסף משלו, שהוא בעצם חלק נוסף ובו שתי כתבות נוספות (בלבד). האחת, ראיון עם צבי עמר, בעלי קול ברמה. בחגים האחרונים הראיונות המרכזיים הם עם אנשי 'יחד', פעם אלי ישי, פעם הגר"מ מאזוז וכעת הצלע השלישית בדמות צבי עמר. הראיון, עליו חתום עורך העיתון אשר צוקרמן, מכונה "ראיון ראשון", אם כי לא הייתי מגדיר "ראיון ראשון" ראיון שאף אחד אחר לא רצה לעשות לפני כן, ובכלל אחרי אינספור ראיונות שעמר נתן לאחרונה.
הראיון חביב, אבל באופייניות חובבנית אין בו התייחסות לפרשה האחרונה בה היה מעורב עמר, כשעשה סערה בעולם כולו כשקרא ליהודי צרפת לא ללכת עם כיפה.
כתבה נוספת היא על ראש הממשלה היהודי החדש של אוקראינה, וולול גרוסמן. לא, לא ראיון אתו חלילה, אלא עם שליח חב"ד כלשהו שמכיר אותו.
על הצד השני של המוסף הזה מודפס מוסף סיפורי החג "למען תספר" (32 עמו'), ובו כמה סיפורים.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם ממש כרגיל, מוסף הנשים "שעה טובה בבית" (32 עמו') רגיל ושגרתי ללא אף פרויקט מיוחד, ו"שעה טובה ילדים" (32 עמו') כנ"ל.
בסה"כ קוראי שעה טובה נהנו מ-192 עמו', ממש בדיוק כמו בחג שעבר ואלו שקדמו לו.
יתד נאמן
מוסף 'אילו' (84 עמו')
מוסף הכרומו הפעם עם 84 עמו', כבחג שעבר.
במוסף, בעריכתו של אברימי רוזנטל שחתום כעורך, למרות שעל שערו נכתב הטייטל "25 התרחשויות שיכלו לשנות את ההיסטוריה העולמית, הישראלית והחרדית", 18 כתבות בלבד ולא 25. אולי ספרו שם גם את ה"בוקסות"? מי יודע.
מוסף בשם "אילו" מוכר לכם? לא טעיתם. מוסף בשם זה הופיע כבר בבקהילה לפני כמה שנים, כמוסף הפוליטי של יעקב ריבלין, שכתב על "מה היה קורה אילו התרחשויות פוליטיות כאלה ואחרות לא היו מתרחשות". מחזור, כבר אמרנו. נכון, הנושא הפעם לאו דווקא פוליטי, אבל הרעיון זהה.
המוסף חביב למדי, מעניין בעיקרו בחלקים המביאים דברים פחות ידועים, כמו נס הצלתם של כמה מגדולי ישראל ובהם הגראי"ל שטינמן ואחרים. בחלקים אחרים שלו הוא קצת חוטא להגדרה שלו. למשל, קראנו בשקיקה את הכתבה על "אילו מגדלי התאומים לא היו נופלים", ופשוט לא הייתה התייחסות לשאלה הזאת. הובא רק סיפור האבטחה בארה"ב מאז, אבל לא הייתה איזו שיחה עם מומחי ביטחון מה היה קורה אילו. גם השאלה לא ממש שיכת בכתבה מעין זו. מה היה קורה אילו המגדלים לא היו נופלים? הכל היה ממשיך כרגיל…
סה"כ מוסף חביב, לא ממש נגענו בכל כתבותיו מלבד הנזכרות בשל ריבוי החומרים השונים. ועוד חזון למועד.
מוסף "יתד פסח" (112 עמו')
במוסף הפעם 112 עמו', ו-12 כתבות (מול 88 עמו' ו-10 כתבות בחג שעבר).
כתבת השער היא שיחת חג עם הגר"י אדלשטיין, שאמנם במיטת חוליו אבל אולי השיחה נערכה לפני כן. במקביל, שיחת חג עם הגר"י מתפרסמת החג הזה גם במגזין "מרווה לצמא" (שבמפתיע נהנה מנתוני חשיפה נאים).
כתבה מפתיעה במיוחד היא על האסיר היהודי מארה"ב רובשקין. שיהודי חסיד חב"ד יככב כך מעל דפי יתד עם חולצתו הכחולה? כנראה שבאו רוחות חדשות באמת ליתד, או שהמצב של היהודי הזה, מחייב גם אותם. בכתבה, שהיא בעצם שיחה עם עורך יתד באנגלית ליפשיץ שמרכז מאמצים לשחרורו, מכונה עכ"פ רובשקין כ"יהודי חסידי" והס מלהזכיר חב"ד.
כתבה יח"צנית היא של אותו רוזנטל ממקודם שמקדם את ספרו במוסף אותו הוא עורך ופורס על פני ארבעה עמודים קטעים מספרו התורני החדש.
עוד כמה כתבות לא רעות במוסף, בהן ראיון ממוחזר עם מלקולם הונליין, שהתראיין פעמים רבות לכלל העיתונים, כתבה יפה על תלמיד של הגר"א וסרמן, ראיון עם יהודי חרדי מהר נוף, שהוא גם פרשן בכלי התקשורת הרוסיים, וראיון – ממוחזר גם הוא לאחר שהופיע במקומות אחרים כמו בקהילה – עם הרב קלמן גולדשמידט, חסיד ברסלב המתמודד עם המחלה.
מוסף ש"ק "לחם עוני – מצה עשירה" (84 עמו')
במוסף הפעם 84 עמו' ו-23 כתבות, בדיוק נמרץ כבחג שעבר.
חשבתם שמצה עשירה זה מושג שקיים רק אצל הספרדים? תחשבו שוב. הנה מצה עשירה בשער של מוסף יתד נאמן.
הנושא שנלקח הפעם למוסף המקיף בעריכתו של ישראל פרידמן, הוא נושא ניסיון העושר אל מול העוני, והנושא מוקף בהרבה פאנלים ראיונות וכתבות מגזין, וכן עם השאלון ההלכתי הקבוע והמרתק בנושא המוסף עם הגר"י זילברשטיין.
בגדול מוסף שעל פניו נראה מרתק ועמוס בחומר מעניין, אם כי למען האמת לא ממש נגענו בו מעבר לפה ושם.
קצת מרגיזה העובדה שיתד במוסף הזה מטיף לחיים מתוך עוני ואברכות מסכנה שכזאת, בעוד עורך המוסף נראה מסתובב ברכב שנת 2016. אפעס, לא קנינו את זה.
שאר החלקים והמוספים
לצערנו, בשנים האחרונות במוסף ש"ק של החגים כבר אין מאסות יפות עם דברי תורה על פסח או על סוכות, ובחג הזה זה מסתכם בכל זאת בארבעה עמודים בחדשות. חבל. קצת יותר יחס לחג וווארטים יפים כמיטב המסורת השבועית של מוסף ש"ק, חסר.
בסה"כ קוראי 'יתד נאמן' נהנו החג הזה מ-568 עמו', מול 544 בחג שעבר.
קו עיתונות
המקומון
מוסף חג (64 עמו')
קו עיתונות מציג הפעם מוסף חג לא רע.
בשער מופיעות 9 כתבות, כמו בחג שעבר ושער קצת דומה אם כי יותר יפה הפעם.
בין השאר כתבה חצי-פוליטית על החינוך החרדי (שם כותב, משום מה, לא מצוין); כתבה בולטת נוספת היא ראיון מעניין למדי עם כתב החוץ של ישראל היום בועז ביסמוט; ראיון יח"צני עם הרב בן ציון מוצפי ועוד כמה.
מוסף ביזנס (24 עמו')
מוסף ביזנס הפעם מושקע במיוחד, ובו שלוש כתבות מגזין. נהנינו מאד. בשער מופיעה כתבה יפה על הנדיב האמריקאי המסתורי שחילק בימי חייו מאה מיליון ₪ לצדקה למרות שלא היה אדם עשיר, וכן עוד שתי כתבות לא רעות.
שאר החלקים
החלק הנוסף הוא חלק החדשות (40 עמו').
בסה"כ נהנו קוראי קו עיתונות מ-128 החג הזה (בדיוק כבחג שעבר).
כל ישראל
מוסף חג (64 עמו')
במוסף, עשר כתבות.
עיתון כל ישראל החל בשבועות האחרונים, אולי כצפוי, לעלות חמישה שקלים, עיבה את המוסף והוסיף כמה כותבים. אלא שלמרות הכל המוסף הפעם פרווה למדי, בלי אף פרויקט מיוחד מידי. ממה שמשלמים כבר היינו מצפים למעט יותר. יותר מזה: אם הייתם מחליפים בין המוסף החינמי למוסף ששילמנו עליו, לכאורה היה עדיף.
בשער הפעם כתבה של ישראל גליס במפגש משותף עם ישראל אייכלר במאה שערים. גליס וראיון במאה שערים זה כמעט המתכון הקבוע של מוסף כל ישראל. עוד במוסף: ראיון ממוחזר עם רבי ראובן פינשטיין אחר שמשפחה ובקהילה עשו אתו לפני שבועות ספורים; כתבה יפה על השושלת של משפחתו של אברהם פריד עם כל אחייניו הזמרים; ראיון ממוחזר עם צור שיזף שהתראיין לאחרונה גם לבקהילה, ויעקב שוואקי אחד שמתראיין למדור חביב בשם "מה יש לך לספר".
שאר החלקים
החלק הנוסף הוא חלק החדשות (24 עמו').
בסה"כ קוראי כל ישראל נהנו החג הזה מ-88 עמו', מול 64 בחג שעבר.
מרכז העניינים
מרכז העניינים הוציא עיתון בן 52 עמו', בלי אף פרויקט או כתבה ששווה אזכור.
המצעד
כדרכנו בחול, נדרג את העיתונים השונים.
נשאלנו בכמה מיילים לפי מה אנחנו מדרגים. התשובה פשוטה: לפי מה שקראנו יותר בחג. זה המדד הטוב ביותר למה יותר יצר עניין ולא קשור בכלל למה יותר יוקרתי או הישגי.
ולכן זה הדירוג שלנו הפעם: 1. בקהילה, במקום הראשון בפעם השניה ברציפות. 2. משפחה. 3. יתד נאמן. 4. קו עיתונות וכל ישראל ביחד. 5. שעה טובה. 6. מרכז העניינים.
תשאלו, היי אבל משפחה יוקרתי ומושקע יותר? ענינו. אותו, מהסיבות האמורות, כמעט ולא קראנו. ו"יוקרתי" לא משחק תפקיד בדירוג.
עד כאן להפעם, ולהתראות באיסרו חג סוכות תשע"ז!
לתגובות ושאלות: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
אהבתם? טקבקו ושתפו את החברים שלכם
כמה הערות קצרות טרם נתחיל:
ראשית, פותחים בכבוד אכסניה: בשנים האחרונות הביקורת הזו שנכתבת כאן עולה בכמה וכמה אתרים מעבר לאתר הבית, וזה המקום להזכיר לכל מי שקורא אותה במקומות אחרים: המקור הוא אתר "פאשקעוויל" ואין בלתו, כאן תוכלו לראות את הגירסא המלאה והלא מצונזרת, כפי שלעתים עשו חלק מהאתרים שלקחו קטעים מהפוסט הארוך וערכו כרצונם.
וההערה הקבועה:
איכשהו, אחרי הרבה אחרים שעשו זאת במהלך השנים, נשארנו היחידים בשטח שמוכנים לעבור על כל שלל העיתונים ולתת את חוות דעתנו. אבל, כרגיל, יצוין כבר כעת שזו חוות דעתנו בלבד. טבעי שיש חולקים, טבעי שיש שחושבים אחרת. זו סך הכל דעה אישית בלבד והתרשמות של הכותב עצמו וחלק מחבר מרעיו. אם אתם חולקים על הנכתב, אתם יכולים בשמחה רבה לכתוב את דעתכם הן במערכת התגובות של האתר, כאן למטה, והן במייל אישי לכותב. באמת בשנתיים שלוש-האחרונות, מאז שהחלנו לפרסם כאן את המייל לתגובות, רוב התגובות משום מה מגיעות היישר לתיבת המייל. אחרי הביקורת האחרונה הגיעו משהו כמו 40 אי-מיילים, רובם של כאלה שהיו להם השגות רבות וקשות על הנכתב, ורובם הגיעו – זאת יש לציין – מכותבי ועובדי העיתונים השונים שביקשו כל אחד להגן על כבוד עיתונו הוא או לתקן דברים שנכתבו כאן בטעות, ואכן מה שהיה צריך תיקון, תוקן. אבל היו גם כמה מציבור הקוראים הרחב.
יותר מאחד ויותר משניים שאלו איך אנחנו מעזים לבקר ולהתלונן על שגיאות בעברית וטעויות אין סוף בעיתוני החג, בה בשעה שגם פוסט זה אינו חף מהם, ולעתים אף כתבנו שבח ל"בקהילה" לצורך הדוגמא כאשר הכתבה נכתבה בכלל ב"משפחה". התשובה פשוטה: כותב השורות אינו מקבל שכר על כתיבת הביקורת הזאת והיא נעשית ממש אך ורק לשם שמים, והדברים לא עוברים הגהה רצינית, מה שכן מצופה מעיתון מכובד שאתה משלם עליו 25 שקלים תבין ותקילין.
מייל הכותב: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
ראשית כל
טוב, אחר כל הדברים האלה, אפשר להתחיל:
כשמסתכלים על עיתוני פסח תשע"ו, אפילו אנחנו, שבעיקשות מנסים לדלות את הפנינים משלל העיתונים ולחפש את המעניין והמקורי, כבר כמעט הרמנו ידיים ואומרים כמו כולם: הכל ממוחזר.
הנה כי כן, שוב פעם האדמו"ר מסאטמר על שער אחד העיתונים בראיון בלעדי בפעם ה-200, שוב פעם כתבה על הגר"ש כהן, כאילו לא קראנו 400 כמוה בשלוש-ארבע שנים האחרונות, ושוב ראיון/פרופיל או משהו דומה לזה על האדמו"ר מויז'ניץ מונסי.
מה שאומר שכנראה הגענו לקצה העיגול, כלומר שהעיתונים השונים כבר השתמשו בכל האדמו"רים/הרבנים/אישי הציבור הקיימים, ומעכשיו פשוט נחזור לתחילת המעגל.
כאן גם יש לציין את ההערה הקבועה: בכל חג עולים עוד ועוד עמודי העיתונים, מה שמניח על שולחננו אלפי-אלפי עמודים של העיתונות החרדית לסוגיה. גם אם נקרא מבוקר עד לילה בכולם אין סיכוי להגיע לקריאת שמינית מהם, ולכן האמור דלהלן הוא סקירה של מה שבכל זאת קראנו או ממה שרפרפנו מלמעלה.
ויאללה, מתחילים.
בקהילה
מה לעשות, ועוד פעם אנחנו צריכים להעיר: אני כקורא, בחודשים האחרונים כמעט ולא מוצא עניין בעיתון בקהילה. נכון, אני לקוח שבוי שלהם, אבל אך ורק בגלל המדורים הקבועים, כמו אלה של יעקב ריבלין, צביקה יעקובזון והרב ב' פרידמן הוותיקים והמשובחים. מלבד זאת, המגזין הוא אוסף של כתבות שכל אחד מהן אני כמעט ולא מוצא בהן עניין.
ובכלל, אם כבר דיברנו על טורים אישיים, איפה הימים שאת מוסף בקהילה היו פותחים שלושה טורים, של קובי אריאלי, ידידיה מאיר וחיים גרינבוים. ואלו טורים משובחים ומושחזים הם היו. ואיפה הם היום? ידידיה מאיר פותח את מוסף "בשבע", קובי אריאלי חדל מלכתוב טור קבוע, ואילו חיים גרינבוים ממלא טור זניח בסוף מוסף "יתד השבוע" בשם "די לחכימא" ועוד אפילו לא בשמו אלא תחת שם העט "צ. שפיגלמן".
כן ראינו שהצטרף טור חדש לתחילת המגזין, של שם לא מוכר (לנו לפחות) בשם הסופר שלמה בלוי שמחליף כנראה את קודמו דוד גבירצמן בשלל תובנות כבדות וקשורות בחסידות. חבר'ה, איפה הימים של פעם. תנו לנו את הטורים הקלילים מהם נהנינו וצחקנו. כרגע אני לא מוצא את זה בעיתון בקהילה.
רק לפני כמה שבועות, בערב פורים, פתח את חלק החדשות פרויקט פורימי זהה בדיוק למה שעשה בקהילה לפני בערך עשר שנים: "יהודה פולק" (שביקש שלא נזכיר שוב את שמו המלא ונכבד זאת) פרס על פני שישה עמודים את הטורים האישיים של כותבי בקהילה, כשהוא מנסה לחקות את סגנון כתיבתם. זהו פרויקט זהה למוסף פורימי שלם שעשה בקהילה לפני כעשור, אז בכתיבתו של קובי אריאלי (שחיקה אז לא רק את כותבי בקהילה אלא את כותבי כלל העיתונים), ואיזה הבדלים: אז היה זה מוסף שנון, מצחיק, נוגע בכל הנקודות, ועכשיו אוסף של גיבוב מילים או בדיחות פנימיות שאו שלא הבנו אותן או שלא שעשעו. איכזב.
אבל פנינו, כרגיל, לעיתון החג.
המגזין (148 עמו')
המגזין הפעם מכיל 148 עמו' (מול 146 בפעם שעברה. איך יכול להיות 146 עמו'? עיינו בביקורת הקודמת), 9 כתבות (שלא כולן מופיעות בשער ואפילו לא בתוכן העניינים), ועוד פרויקט אחד, מול 18 כתבות בפעם שעברה.
bakehila1
באופן כללי, המגזין הפעם מעט חלש, בדיוק כמו כל השבועונים. גם עיצוב השער לא מושך במיוחד.
כתבת השער היא הכתבה הקבועה של הפרופיל שעושה הרב יעקב ב. פרידמן, הפעם על רבי דוב לנדוי ר"י סלבודקה, פרופיל ארוך המתפרס על פני 22 עמודים.
נגיד את זה כעת וזה נכון גם כלפי הכתבות הדומות במשפחה: אין לנו מה לומר, אלא שזו פשוט רמאות מול הקוראים. יש קורא שהיה מוכן, לו היו שואלים אותו, להסכים לכך שכתבה תתפרס על פני 22 עמודים ואף למעלה מכך לעתים קרובות בעיתוני החג? למי יש את הכח והזמן לקרוא כתבות כל כך מתישות וארוכות. אין אף עיתון נורמלי בעולם שכתבה מתפרסמת אצלו על פני 22 עמודים. תפתחו מוסף ידיעות או ישראל היום. כמה כתבה נורמלית? חמישה-שישה עמודים במקסימום, לעתים רחוקות שבעה עמודים.
אלא מאי? למה כתבות כ"כ ארוכות? פשוט כי מנסים לחסוך עלינו. שוו בנפשכם: מה יותר קל, למרוח כתבה על עשרות עמודים עם יותר תמונות ויותר מריחת הטקסט עד כמה שניתן, עוד להשיג עוד שלוש-ארבע כתבות טובות לעיתון החג? נדמה שהבנתם לבד את התשובה. זו הסיבה ואין בלתה, לדעתנו, לאורכן הנורא של הכתבות האלה. פשוט מריחה לשם מריחה למילוי העמודים.
כמובן שהכתבה הזו כתובה, כרגיל, בסגנונו הנפלא ומשובב הלב של הרב פרידמן. אם זכרוננו אינו מטענו, יש להזכיר, כתבה על הרב לנדוי כבר פורסמה לפני שנים בודדות באחד העיתונים, ב"שעה טובה" כמדומה.
זה גם המקום להזכיר שממש שבוע לפני החג, בטורו הקבוע, דאג פרידמן להבריח לקוחות (כנראה) כשהוציא מתוכו את השד העצניקי ותקף חריפות את ועידת דגל התורה על כך שצנזרה מהמצגת שלה ובכלל מהועידה את מוסדות אנשי 'עץ'. דומה שמאמר חריף כזה שעורר גלים, לא ראינו ממנו מזמן.
הלאה: הכתבה הבולטת השנייה בשער העיתון היא על דמותו של "גדול הדור הבא", כפי שהוא מכונה שם, הרב ישראל שניאור, אברך גאון מבני ברק. זה המקום להזכיר שבערך לפני חצי שנה עיתון "מעריב" במפתיע ערך עליו כתבת מגזין גדולה בעיתונו (גם התמונות בבקהילה מופיע קרדיט לצלם מעריב, וגם בכתבה עצמה יש קרדיט מפתיע לחיים גריידינגר ממעריב שחשף את הכתבה), והכתבה כאן בנויה ברובה המוחלט על אותה כתבה. אז תגידו לנו, זו כתבה שאפשר להבליט בשער? פולואפ על מעריב?
ובכלל, אגב פולואפים, אני "מנחש" פולואפים ידוע בכל מה שקשור לבקהילה. אני יכול כמעט מידי שבוע לצפות לפחות אחת או שתיים בשער בקהילה. שיהיו פולואפ (מקורי משלהם בד"כ אמנם) על כתבה שהופיעה במקום אחר. כך למשל כאשר פורסם באחד האתרים סיפורו של "המלך האי" יכולתי לנחש שהוא יופיע בבקהילה בסוף שבוע, והוא אכן הופיע ועוד בשער. כך גם כאשר הופיע באחד האתרים כתבה קטנה על הבחור הגר שעבר ברית מילה למרות הסיכון לחייו, ידעתי גם ידעתי שאראה את זה בבקהילה בסוף אותו שבוע, ולא טעיתי. וכך כמעט כל שבוע. לכן, דווקא מפתיע היה שבבקהילה חיכו חצי שנה לפרסם את הפולואפ על הרב שניאור. ואולי הסיבה לכך היא שידעו שמשפחה ממילא לא יעשה עליו פולואפ כי כמעט ואין דרכו בכך (משפחה, ייאמר לשבחו, מלא בד"כ בכתבות מגזיניות מקוריות וכמעט ולא בפולואפים. אמנם גם שם, לצערי, אני לא מוצא הרבה עניין בכתבות המגזיניות בתקופה האחרונה).
שאר הכתבות הן כתבות מגזיניות חביבות, לא משהו יוצא דופן, בהן שתיים עם ניחוח חו"ל, ובהן אחת שקשורה לחב"ד ברוסיה שמדיפה ריח יח"צ ושניה מספרד שגם היא חלקה יח"צ לערכים שם עובד אותו כתב (גרינצוייג) שגם כתב במקביל לעיתון 'משפחה' כתבה על אפריקה שגם היא קשורה לארגון הקירוב.
בכתבה אחרת במוסף מתראיין גר הצדק היפני קינן גלעד, ממש שבועות בודדים אחרי שכתבה דומה התפרסמה במוסף "כל ישראל" של קו עיתונות דתית, ולאחריה גם במגזין 'הידברות'.
כתבה חביבה היא על הנגיד ר' חיים משה פלדמן מויז'ניץ, פרופיל חביב.
את המגזין מסיים הפעם פרויקט בן 22 עמודים בשם "נפש יהודי", על מסעותיו של הרב יעקב ב. פרידמן ל-22 ארצות שונות ברחבי העולם. אז שני דברים: 1. אם היה זה דאבל עמודים על כל מקום יכל להיות חביב וממצה, אבל מדובר בסה"כ ב-300-400 מילה על כל מקום, שהוא מתחיל מאמצע הסיפור וזה לא באמת מתאר את המקומות או הנקודה היהודית בהם. 2. המשך ישיר להערה הקודמת: למה זה כך? בגלל שמדובר בעצם בציטוט של עשרות כתבות שפרסם פרידמן במשך השנים ממקומות אלה בעיתון זה או בקודמים בהם כתב, ותו לא. שוב, מריחה.
גם משעשע שאחרי ש"ירד" לפני כמה חודשים על אלה שנוסעים לחו"ל, הוא פתאום מפרסם מוסף על ביקור ב-22 מדינות. אבל מזמן נואשנו להבין את הבן אדם הקצת הפכפך הזה.
אגב, יש לנו הרגשה שמלכתחילה הוכן הפרויקט הזה כמוסף נפרד: הא ראיה? למטה לכל אורך הפרויקט מופיע תאריך אחר לגמרי (ז' באדר), וגם מספור שונה.
בכלל, בחג הזה קיבלנו מנה גדושה מתמיד של פרידמן: כתבת שער פרופיל; פרויקט שלם בסוף המגזין; ובנוסף כתבה פותחת במוסף "בכל דור ודור" ועוד אזכור במוסף פנינים.
הכתבה הבולטת לדעתנו: למרות האמור לעיל, אולי על הרב שניאור, בעיקר מאחר ואין אחרת בולטת.
מוסף "בכל דור ודור" (64 עמו')
במוסף, 9 כתבות.
תיתי לו לבקהילה שעדיין מוציא את מוספי הנושא. זה הרבה יותר עדיף מהמגזין השמן והמרגיז ונטול המוספים של משפחה.
הנושא הפעם, "בין עבר להווה – דמויות ואישים במפגש משותף". כמו כל מוספי הנושא הטובים בבקהילה, מדובר בראיונות משותפים, הפעם עם אחד שכביכול מדור העבר עם אדם שעוסק באותו תפקיד בהווה. למשל, ח"כ בניזרי וח"כ מרגי; הרב הראשי דוד לאו והרב בקשי דורון; וכו'. עיצוב השער מעולה וגם פנים המוסף.
בגדול, שוב, חזרנו למוספים הדומים או זהים בנושאים דומים מלפני כעשור. זה לא מוסף של הברקת הדור, אבל כיון שמדובר בנושא שכזה, הוא אוגד בתוכו אישים וכתבות מכל הגוונים ובזו המעלה שלו, כפי שכתבנו לא פעם בעבר.
את המוסף פותחת כתבה של הרב פרידמן שממש תלושה משאר הכתבות ונראית מודבקת כמעט בכח. גם העיצוב שלה שונה (ונראה כמו המגזין הרגיל) וגם התאריך למטה (ז' באדר. אולי זו כתבה שהועמדה כבר אז אבל החליטו לשמור אותה לחג), וכל הקונספט שלה: יעקב ב. פרידמן בשיחה עם ראשי 'עוז והדר' (מישהו אמר יח"צ?) ליד דפוס האלמנה והאחים ראם בוילנא.
זה קצת שונה משאר המוסף ובו ראיונות משותפים של אישים מההווה והעבר, אבל נו, מילא.
כתבה בולטת: עם שינקר וורדיגר.
מוסף פוליטי "כוח עולה" (48 עמו')
הפנינה הקבועה והמרתקת (עוד מעט נדבר על "המתכון" של בקהילה), היא המוסף הפוליטי הקבוע של יעקב ריבלין. הפעם הנושא הוא "דור העתיד של המפלגות החרדיות", או: מי יהיו הח"כים הבאים? ומאסה ארוכה על צעירי העסקנים שעוד עתידם המבטיח לפניהם.
בגדול, צריך לומר, נראה שעניין המוספים הפוליטיים מתחיל כבר למצות את עצמו. באמת, ריבלין כבר סיכם מכל הכיוונים את ש"ס, אגודה ודגל. הכל נכתב, הכל כבר סופר במוספים הקודמים. כבר בפעם שעברה כתבנו, שמרתק הרבה יותר יהיה לתת לו מוסף שהוא כלל לא פוליטי, על נושא מעניין כלשהו, ויתכן שזה ייצא הרבה יותר רלוונטי ומעניין.
המוסף, הכתוב כרגיל היטב ושפתיים יישק, בנוי כך שיש סקירה על כל מפלגה או סיעה, ואז מסגרת גדולה על שניים-שלושה אישים בולטים שמסומנים ככוכבים הבאים. אממה, משום מה רוב המוסף מוקדש לדגל ואגודה (מעמו' 4 עד 42) ורק 6 עמודים אחרונים לש"ס. הנה, שוב דופקים את הספרדים, ורק בסוף העיתון זורקים להם שישה עמודים מסכנים. על דגל, למשל, יש סיקור מכל המקומות: דגל ב"ב, דגל ירושלים, דגל בית שמש. ש"ס, רק בקטנה ורק למה שקשור לכנסת. למישהו נגמר הכח באמצע הכתיבה? אין מאבקים בסיעות ש"ס המקומיות בשום מקום? בכלל, התיעוב לאלי ישי בולט יותר מידי בכתיבה שלו במוסך זה ובטורים השבועיים בעבר. מובן, אבל מוגזם.
על הכתיבה עצמה כתבנו, כרגיל משוחזת ומרתקת ומלאה בציטוטים ממקורותינו (וכבר ציינו בעבר כתב פוליטי חרדי בעיתון אחר שכל המובאים והמשלים שלו הם בד"כ מעולמו-הוא, הצר כנמלה: ממגרשי הספורט ושירים ישראליים. אותנו זה מגעיל). אבל כמה הערות: אולי בשטף הכתיבה, נפלו לא מעט טעויות: כמה דוגמאות: בעמוד 44, שוב מזלזל הכותב בש"ס ולא טורח לבדוק את השמות, וכותב על "אשר מלכיאלי" מעיריית ירושלים. אין אדם כזה. יש שם אדם בשם אשר מישאלי ויש אחר בשם מיכאל מלכיאלי. אין אשר מלכיאלי ואיה המגיה. הלאה: הכותרת העוקבת בעמודי ש"ס שוב לא השקיעה בספרדים: "ש"ס – התאחדות הספרים" כתוב שם, עמוד אחר עמוד כמה עמודים ברצף. יש גם כמה טעויות של רצף הכתיבה בנושאי תאריכים, אבל זה מובן ומתקבל בכזה מוסף גדול.
באחד הקטעים כותב ריבלין שאת הסיקור הבא בבחירות המוניצפיליות כבר יעשה הכתב הפוליטי הבא של בקהילה, אולי כרמז על פרישה בקרוב? אבל סה"כ מוסף מעניין שפורס את המפה הפוליטית העכשווית של הדור הצעיר.
שאר החלקים והמוספים
שאר המוספים הם: "פנינים" (80 עמו') עם כמה פרויקטים חביבים וראיון עם הרבנית מפרמישלאן; מוסף סיפורים "מפתחות" (32 עמו') שחזר סוף סוף לעמודים נורמלים ולא מוקטנים ואמנם לא קראנו אבל שמענו תגובות טובות; מוסף תורני "תבונות" (48 עמו'); מוסף הילדים "חברים" (48 עמו'); מוסף תמונות "העולם החרדי" (32 עמו'); ובמפתיע שני חלקי חדשות. אחד, רגיל (32 עמו') עם כמה כתבות יח"צ, חדשות וכו', כשבשער ראיון עם המתמודד לנשיאות ארה"ב מטעם הרפובליקנים שלקוח ממגזין עמי האמריקאי, והשני "בקהילה חג" (32 עמו') ובו הטורים הקבועים של הכותבים, פאנל היח"צנים האמור (למה הם מכונים בכתבה "אנשי תקשורת"? יח"צנים ואנשי תקשורת דווקא אמורים לנסוע בכביש שונה לגמרי), ובשער התכתבות שעשה אברהם דוב גרינבוים עם האסיר החב"די רובשקין (למה זה שגרינבוים עורך בקהילה זה רלוונטי לכתוב את זה בשער כמי שעשה את הראיון? לא הבנו). צריך להזכיר שרובשקין היה שער בעיתון 'כל ישראל' לפני שבועיים עם אותו רעיון, של התכתבות לעיתון וכו'; כן צורף דיסק מוזיקלי שרים ביקב של אלי פרידמן.
bakehila2
והערת אגב, לפני הסוף: נדמה לנו שעלינו על ה"מתכון" של בקהילה לחגים: זה הולך ככה: כתבת השער תהיה פרופיל על גדול כלשהו, בכתיבתו של הרב יעקב ב' פרידמן; יהיה מוסף פוליטי של יעקב ריבלין; יהיה מוסף נושא בנושא חצי ערטילאי שלכל כתבה בו ירואיינו שתי דמויות. ואם חסר משהו, נתקע עוד משהו של פרידמן. זה פחות או יותר המתכון של בקהילה לחגים, בכמה וכמה שנים האחרונות.
בסה"כ קוראי בקהילה נהנו החג הזה מ-564 עמו' (מול 586 בחג שעבר).
משפחה
המגזין (348 עמו')
המגזין הפעם מכיל 348 עמו' (מול 308 בחג שעבר) וכ-28 כתבות (17 כתבות בסה"כ, ואם מכלילים את הכתבות שבפרויקטים אז 28), זאת מול 17 כתבות בחג שעבר.
גם מגזין משפחה הפעם כבר קצת יבש וחסר משהו נוצץ או ראיון בלעדי מיוחד במינו.
mishpacha1
בשער המגזין מופיע האדמו"ר מויז'ניץ מונסי. הפעם השער פחות מרשים מפעמים שעברו, מאחר ולא יכלו לפרסם תמונה נורמלית של האדמו"ר בשל איסורו, וגם בכתבה משתמשים באותה תמונה בדיוק ואין בלתה (מאחר ופניו מוסתרות בחלקן). אז או שתבחרו מישהו אחר לשער או שלא תשימו. איזו מין תמונה בחרתם לשער?
ושוב: אחרי העבר שבקהילה היה "גונב" ראיונות, הפעם חוזר לעשות זאת משפחה. יום לאחר צאת העיתון והנה מכתב הכחשה מגבאי האדמו"ר ביומונים החרדיים. מבחינתנו, ראיון שנגנב כאילו לא היה, אין לו שום ערך והוא מבזה את העיתון וקוראיו. וגם הפעם מריחה של כתבה על פני 16 עמודים (לפחות פחות מפעם שעברה), בכתבה, שלא נעים לומר, די משעממת. מעניין לעשות סקר מבין הקוראים מי מתעניין בכתבות האלה ולשמוע את התשובות האמיתיות. כאן צריך לתזכר שלפני כשנתיים בקהילה כבר פרסם ראיון אתו על נס הצלתו שנלקח משבועון אידישאי כלשהו, אז שוב, מחזור.
כתבה בולטת נוספת היא עם האדמו"ר מסאטמר. נכון, לא טעיתם, כתבת שער אתו כבר פורסמה במשפחה בעבר, בדיוק לפני 7 שנים, בפסח תשס"ט (הרשימה המלאה למטיבי לכת של כלל השערים, כפי שנעשתה פה בפאשקעוויל בעבר: לחצו כאן), אז הנה שוב מחזור. כמו שאמרנו, חוזרים לנקודת ההתחלה ומראיינים ועורכים פרופילים מחדש על כלל הרבנים והאדמו"רים.
את הכתבה הזו (18 עמו') קראנו, והיא דווקא מרתקת. מדובר בראיון שעל אף התנגדות החסידים לפרסומות, נכתב בכתבה שהרבי עצמו אישר את פרסומה. היא מעניינת, נוגעת בשאלות מרתקות של סאטמר והיחס החוצה ועוד, עד שאפילו אנחנו הרגשנו לא נעים בקטעים מסוימים שנשאלו שאלות קשות או כאשר הכתב (אריה ארליך) ממש "מתווכח" עם האדמו"ר ומתנצח אתו בדברים. מעניין איך הוא עצמו הרגיש בסיטואציה הזו מול האדמו"ר.
לשאר הכתבות פחות התחברנו, ובהן: מנהיגי הקהילות העשירות של החלאבים; הרבי מריבניץ (עליו נערכו לא מעט כתבות חג בעבר הלא רחוק); ועוד כמה כתבות. הכתבה על הרב קוטלר מנהל ישיבת ליקווד נראית דווקא מרתקת אך עוד לא הגענו, וכנ"ל על הרב גדליה נדל. בחלק אחר מהכתבות מריח קצת ריח יח"צ, למשל "החסיד שהדהים את עולם המדע" ואך במקרה קשור לארגון 'בוני עולם' שמפרסם בעיתון.
לא במשפחה ולא בבקהילה מצאנו סיפור מתח בהמשכים חדש, וחבל.
כמו כן, כרגיל, המגזין לא נח לקריאה, שמן מידי, וזו אחת מהסיבות העיקריות מדוע לא המשכנו לקרוא בו. הוא פשוט לא נח לאחיזה. הבנו את הבדיחה של המגזין הענק, אבל היא כבר מוצתה. תחלקו לכמה מוספים שונים, ותעשו איתנו ועם הקוראים טובה. אין בזה שום טעם וריח מלבד להגיד למתחרים שלכם, ולא לקוראים, "הוי, כמה אנחנו גדולים".
כך גם, למרות שהערנו ולא רק אנחנו, עדיין "תוכן העניינים" שכה נדרש, גם הוא נדחק לו לעמוד פנימי אחרי לא מעט עמודים, וגם אחריו צריך לחפש, וחבל.
מוסף החדשות "אורו של עולם" (132 עמו')
במוסף 36 כתבות (אל תתלהבו. חלקן בנות עמוד אחד), בנושא ירושלים.
mishpacha2
כרגיל, מדובר במוסף יח"צני שמנסה להסוות את זה בכמה כתבות פותחות שהן פחות יחצניות. גם כאן, לדעתנו, יש פשוט זלזול בספרדים ובחכם שלום כהן. הרי ראיון עם חכם שלום כהן היה ראוי לשים במגזין. אלא מה, רצו כתבה לא יחצנית שתפתח את המוסף, ולכן לקחו את הקשר הקלוש של הרב למוסף (הוא גר בירושלים, אז נשבץ אותו במוסף על ירושלים. וואו),והכניסו אותו ככתבה פותחת. נעלבנו בשבילו.
כאן היח"צ אפילו לא מוסווה ואף מופיע בשער, למשל "אנשי שירותי בריאות כללית בתחזית אופטימית על עתיד בריאות תושבי העיר", שכמובן כלל אינו קשור לכך שכללית היא המפרסמת בעמוד הגב היקר במוסף זה.
הכתבה הבולטת היא כאמור עם חכם שלום כהן. שוב מחזור. בקהילה עשה אתו ראיון לפני שנתיים, ומשפחה עשה עליו יותר מפרופיל אחד בשנים האחרונות. אז נו, עכשיו זה ראיון מאושר לעיתון (לא כמו זה הגנוב של בקהילה בזמנו), מילא. הראיון והכתבה עצמה, דווקא מעניינים.
אנחנו משלמים 25 ₪ על עיתון חג ומקבלים מוסף שכולו יח"צ.
יש להדגיש: כל מה שנכתב לעיל ויכתב להלן, אל בא ח"ו לפגוע אישית באחד מהכותבים. ברור שעל כל אחד מהעיתונים השמנים עבדו קשה הרבה יהודים טובים ומה שקיבלנו הביתה זו התוצאה שהם הצליחו להגיע וא"א לזלזל בעבודה של הרבה אנשים. אבל הנקודות האמורות הן שלנו, כקוראים, מהצד השני וכדי לייעל להבא, לא לפגוע ח"ו.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם: מוסף "בתוך המשפחה" (132 עמו {!}), ובשער רעיון יפה של ראיונות עם המוזיקאים החרדיים ועוד כמה כתבות יפות (הפעם המוסף עלה על פנינים של בקהילה); מוסף סיפורים הקשיח והחמוד "מספרי מספרים" (100 עמו'), על סיפורים שקשורים בספרות; מוסף "נעורים" (64 עמו'); מוסף "ילדים" (48 עמו'); ומוסף תורני "קולמוס" (48 עמו') האליטיסטי והמעצבן שלא מבין מדוע אינו נמכר בנפרד למי שזה באמת מעניין אותו.
ושוב, אם לא קראנו במגזין משפחה מעבר למה שדיווחנו, זה רק בגלל שהמגזין אינו נח, אינו ניתן לחלוקה ליותר מקורא אחד בבית, ולכן בפועל פשוט לא היה ניתן לקרוא בו.
בסה"כ, קוראי משפחה נהנו החג הזה מ-872 עמו', העיתון הגדול בתולדות משפחה ושאר העיתונים (מול 820 עמו' בחג שעבר).
שעה טובה
המגזין (80 עמו')
המגזין הפעם מכיל 80 עמו', בדיוק כבחג שעבר, ו-7 כתבות (אחת מהן טור מורחב. ואחת אחרת יח"צ על 'עוז והדר').
זוכרים את המנהג המוזר של "שעה טובה" להפוך את מוספי החג שלו מעל העיתון הרגיל? אז הפעם זה כפול 2. מאחורי המגזין "הרגיל" מתחבא לו סוג של פרויקט חג ברוח "שעה טובה" על המלחמה בנשירה בשם "והגדת לבנך".
נכון הכוכב הבלתי מעורער של בקהילה הוא הרב יעקב ב' פרידמן? אז לשעה טובה סוג של כוכב שכזה משלו, בשם הרב קסל הרב של כפר הנוער זוהרים של הרב גרוסמן. הבחור מתחזק טור פותח במגזין, וכדי למלא את השער בדרך כלל הטור שלו יקבל הפניה בשער. בחגים האחרונים, תמיד הפרויקטים יעסקו בנשירה וחינוך וייעשו על ידו. וכך הפעם: את פרויקט הנשירה ובו כמה ראיונות עם רבני הנושרים הוא עושה, כמו גם טור ענק של 6 עמודים על "ארבעת הבנים".
כתבת השער היא סוג של פרופיל על הגר"ג אדלשטיין; כתבות אחרות הן על הרב ברלנד ומסלול הבריחה שלו (הייתם מאמינים?) ודאבל נוסף ובו המון המון תמונות של שוקי לרר של הגר"ח קניבסקי, וכן ראיון "בלעדי" עם מאיר רובינשטיין ראש עיריית ביתר.
מצטערים, אבל אין כתבה שאפשר לציין כבולטת במיוחד, אולי על הגר"ג אדלשטיין.
אי אפשר לומר שהעיתון ממשיך ומידרדר בתוכן שלו, כי מאיפה שהוא נמצא בשנים האחרונות אין לאיפה להידרדר. במפורש לא שווה את 20 השקלים ששילמנו עליו, אפילו לא חמישה.
"מוסף חג" (16 עמו')
למרות שבמאמר פותח במגזין שעה טובה תוקף העורך אשר צוקרמן את חבילות עיתוני החג, הוא מצרף סוג של מוסף משלו, שהוא בעצם חלק נוסף ובו שתי כתבות נוספות (בלבד). האחת, ראיון עם צבי עמר, בעלי קול ברמה. בחגים האחרונים הראיונות המרכזיים הם עם אנשי 'יחד', פעם אלי ישי, פעם הגר"מ מאזוז וכעת הצלע השלישית בדמות צבי עמר. הראיון, עליו חתום עורך העיתון אשר צוקרמן, מכונה "ראיון ראשון", אם כי לא הייתי מגדיר "ראיון ראשון" ראיון שאף אחד אחר לא רצה לעשות לפני כן, ובכלל אחרי אינספור ראיונות שעמר נתן לאחרונה.
הראיון חביב, אבל באופייניות חובבנית אין בו התייחסות לפרשה האחרונה בה היה מעורב עמר, כשעשה סערה בעולם כולו כשקרא ליהודי צרפת לא ללכת עם כיפה.
כתבה נוספת היא על ראש הממשלה היהודי החדש של אוקראינה, וולול גרוסמן. לא, לא ראיון אתו חלילה, אלא עם שליח חב"ד כלשהו שמכיר אותו.
על הצד השני של המוסף הזה מודפס מוסף סיפורי החג "למען תספר" (32 עמו'), ובו כמה סיפורים.
שאר החלקים והמוספים
שאר החלקים הם ממש כרגיל, מוסף הנשים "שעה טובה בבית" (32 עמו') רגיל ושגרתי ללא אף פרויקט מיוחד, ו"שעה טובה ילדים" (32 עמו') כנ"ל.
בסה"כ קוראי שעה טובה נהנו מ-192 עמו', ממש בדיוק כמו בחג שעבר ואלו שקדמו לו.
יתד נאמן
מוסף 'אילו' (84 עמו')
מוסף הכרומו הפעם עם 84 עמו', כבחג שעבר.
במוסף, בעריכתו של אברימי רוזנטל שחתום כעורך, למרות שעל שערו נכתב הטייטל "25 התרחשויות שיכלו לשנות את ההיסטוריה העולמית, הישראלית והחרדית", 18 כתבות בלבד ולא 25. אולי ספרו שם גם את ה"בוקסות"? מי יודע.
מוסף בשם "אילו" מוכר לכם? לא טעיתם. מוסף בשם זה הופיע כבר בבקהילה לפני כמה שנים, כמוסף הפוליטי של יעקב ריבלין, שכתב על "מה היה קורה אילו התרחשויות פוליטיות כאלה ואחרות לא היו מתרחשות". מחזור, כבר אמרנו. נכון, הנושא הפעם לאו דווקא פוליטי, אבל הרעיון זהה.
המוסף חביב למדי, מעניין בעיקרו בחלקים המביאים דברים פחות ידועים, כמו נס הצלתם של כמה מגדולי ישראל ובהם הגראי"ל שטינמן ואחרים. בחלקים אחרים שלו הוא קצת חוטא להגדרה שלו. למשל, קראנו בשקיקה את הכתבה על "אילו מגדלי התאומים לא היו נופלים", ופשוט לא הייתה התייחסות לשאלה הזאת. הובא רק סיפור האבטחה בארה"ב מאז, אבל לא הייתה איזו שיחה עם מומחי ביטחון מה היה קורה אילו. גם השאלה לא ממש שיכת בכתבה מעין זו. מה היה קורה אילו המגדלים לא היו נופלים? הכל היה ממשיך כרגיל…
סה"כ מוסף חביב, לא ממש נגענו בכל כתבותיו מלבד הנזכרות בשל ריבוי החומרים השונים. ועוד חזון למועד.
מוסף "יתד פסח" (112 עמו')
במוסף הפעם 112 עמו', ו-12 כתבות (מול 88 עמו' ו-10 כתבות בחג שעבר).
כתבת השער היא שיחת חג עם הגר"י אדלשטיין, שאמנם במיטת חוליו אבל אולי השיחה נערכה לפני כן. במקביל, שיחת חג עם הגר"י מתפרסמת החג הזה גם במגזין "מרווה לצמא" (שבמפתיע נהנה מנתוני חשיפה נאים).
כתבה מפתיעה במיוחד היא על האסיר היהודי מארה"ב רובשקין. שיהודי חסיד חב"ד יככב כך מעל דפי יתד עם חולצתו הכחולה? כנראה שבאו רוחות חדשות באמת ליתד, או שהמצב של היהודי הזה, מחייב גם אותם. בכתבה, שהיא בעצם שיחה עם עורך יתד באנגלית ליפשיץ שמרכז מאמצים לשחרורו, מכונה עכ"פ רובשקין כ"יהודי חסידי" והס מלהזכיר חב"ד.
כתבה יח"צנית היא של אותו רוזנטל ממקודם שמקדם את ספרו במוסף אותו הוא עורך ופורס על פני ארבעה עמודים קטעים מספרו התורני החדש.
עוד כמה כתבות לא רעות במוסף, בהן ראיון ממוחזר עם מלקולם הונליין, שהתראיין פעמים רבות לכלל העיתונים, כתבה יפה על תלמיד של הגר"א וסרמן, ראיון עם יהודי חרדי מהר נוף, שהוא גם פרשן בכלי התקשורת הרוסיים, וראיון – ממוחזר גם הוא לאחר שהופיע במקומות אחרים כמו בקהילה – עם הרב קלמן גולדשמידט, חסיד ברסלב המתמודד עם המחלה.
מוסף ש"ק "לחם עוני – מצה עשירה" (84 עמו')
במוסף הפעם 84 עמו' ו-23 כתבות, בדיוק נמרץ כבחג שעבר.
חשבתם שמצה עשירה זה מושג שקיים רק אצל הספרדים? תחשבו שוב. הנה מצה עשירה בשער של מוסף יתד נאמן.
הנושא שנלקח הפעם למוסף המקיף בעריכתו של ישראל פרידמן, הוא נושא ניסיון העושר אל מול העוני, והנושא מוקף בהרבה פאנלים ראיונות וכתבות מגזין, וכן עם השאלון ההלכתי הקבוע והמרתק בנושא המוסף עם הגר"י זילברשטיין.
בגדול מוסף שעל פניו נראה מרתק ועמוס בחומר מעניין, אם כי למען האמת לא ממש נגענו בו מעבר לפה ושם.
קצת מרגיזה העובדה שיתד במוסף הזה מטיף לחיים מתוך עוני ואברכות מסכנה שכזאת, בעוד עורך המוסף נראה מסתובב ברכב שנת 2016. אפעס, לא קנינו את זה.
שאר החלקים והמוספים
לצערנו, בשנים האחרונות במוסף ש"ק של החגים כבר אין מאסות יפות עם דברי תורה על פסח או על סוכות, ובחג הזה זה מסתכם בכל זאת בארבעה עמודים בחדשות. חבל. קצת יותר יחס לחג וווארטים יפים כמיטב המסורת השבועית של מוסף ש"ק, חסר.
בסה"כ קוראי 'יתד נאמן' נהנו החג הזה מ-568 עמו', מול 544 בחג שעבר.
קו עיתונות
המקומון
מוסף חג (64 עמו')
קו עיתונות מציג הפעם מוסף חג לא רע.
בשער מופיעות 9 כתבות, כמו בחג שעבר ושער קצת דומה אם כי יותר יפה הפעם.
בין השאר כתבה חצי-פוליטית על החינוך החרדי (שם כותב, משום מה, לא מצוין); כתבה בולטת נוספת היא ראיון מעניין למדי עם כתב החוץ של ישראל היום בועז ביסמוט; ראיון יח"צני עם הרב בן ציון מוצפי ועוד כמה.
מוסף ביזנס (24 עמו')
מוסף ביזנס הפעם מושקע במיוחד, ובו שלוש כתבות מגזין. נהנינו מאד. בשער מופיעה כתבה יפה על הנדיב האמריקאי המסתורי שחילק בימי חייו מאה מיליון ₪ לצדקה למרות שלא היה אדם עשיר, וכן עוד שתי כתבות לא רעות.
שאר החלקים
החלק הנוסף הוא חלק החדשות (40 עמו').
בסה"כ נהנו קוראי קו עיתונות מ-128 החג הזה (בדיוק כבחג שעבר).
כל ישראל
מוסף חג (64 עמו')
במוסף, עשר כתבות.
עיתון כל ישראל החל בשבועות האחרונים, אולי כצפוי, לעלות חמישה שקלים, עיבה את המוסף והוסיף כמה כותבים. אלא שלמרות הכל המוסף הפעם פרווה למדי, בלי אף פרויקט מיוחד מידי. ממה שמשלמים כבר היינו מצפים למעט יותר. יותר מזה: אם הייתם מחליפים בין המוסף החינמי למוסף ששילמנו עליו, לכאורה היה עדיף.
בשער הפעם כתבה של ישראל גליס במפגש משותף עם ישראל אייכלר במאה שערים. גליס וראיון במאה שערים זה כמעט המתכון הקבוע של מוסף כל ישראל. עוד במוסף: ראיון ממוחזר עם רבי ראובן פינשטיין אחר שמשפחה ובקהילה עשו אתו לפני שבועות ספורים; כתבה יפה על השושלת של משפחתו של אברהם פריד עם כל אחייניו הזמרים; ראיון ממוחזר עם צור שיזף שהתראיין לאחרונה גם לבקהילה, ויעקב שוואקי אחד שמתראיין למדור חביב בשם "מה יש לך לספר".
שאר החלקים
החלק הנוסף הוא חלק החדשות (24 עמו').
בסה"כ קוראי כל ישראל נהנו החג הזה מ-88 עמו', מול 64 בחג שעבר.
מרכז העניינים
מרכז העניינים הוציא עיתון בן 52 עמו', בלי אף פרויקט או כתבה ששווה אזכור.
המצעד
כדרכנו בחול, נדרג את העיתונים השונים.
נשאלנו בכמה מיילים לפי מה אנחנו מדרגים. התשובה פשוטה: לפי מה שקראנו יותר בחג. זה המדד הטוב ביותר למה יותר יצר עניין ולא קשור בכלל למה יותר יוקרתי או הישגי.
ולכן זה הדירוג שלנו הפעם: 1. בקהילה, במקום הראשון בפעם השניה ברציפות. 2. משפחה. 3. יתד נאמן. 4. קו עיתונות וכל ישראל ביחד. 5. שעה טובה. 6. מרכז העניינים.
תשאלו, היי אבל משפחה יוקרתי ומושקע יותר? ענינו. אותו, מהסיבות האמורות, כמעט ולא קראנו. ו"יוקרתי" לא משחק תפקיד בדירוג.
עד כאן להפעם, ולהתראות באיסרו חג סוכות תשע"ז!
לתגובות ושאלות: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
אהבתם? טקבקו ושתפו את החברים שלכם
- הוסף לסימניות
- #12
מעניין אותי איזה עיתון יעז לפרוץ את המוסכמה שעיתון ענק עם עשרות עמודים מעניין ושווה יותר מעיתון קטן ומושקע, ויתחיל להפיק עיתון חג מושקע, עם מעט כתבות מעניינות וסיפורים יפים, בלי כתבות שמרוחות על פני יותר מ5 עמודים, בלי כל מיני מוספים שחוזרים על עצמם כי כבר אין על מה לכתוב והכל ממוחזר.
ושכל המודעות יהיו בסוף. מבטיחה שגם ככה הרבה אנשים יקראו אותם וישימו לב כי רוב האנשים מתעניינים במודעות גם ככה, ולהפך, כך זה יהיה מחולק ברור. בשבת אנשים יקראו רק תוכן חף מאיסורי שבת, ובחוהמ ובערב פסח, כשאין זמן לקרוא, אבל אנשים מחפשים אטרקציות או חנויות ועסקים, ידפדפו ישר לעמודי הפרסום.
אני יכולה להבטיח שהאפקטיביות הן של תכני הקריאה והן של הפרסומות בתועלת למפרסמים, תהיה מעולה יותר בכמה רמות.
ויש לי עוד מה לומר, אבל חבל על הזמן..
ושכל המודעות יהיו בסוף. מבטיחה שגם ככה הרבה אנשים יקראו אותם וישימו לב כי רוב האנשים מתעניינים במודעות גם ככה, ולהפך, כך זה יהיה מחולק ברור. בשבת אנשים יקראו רק תוכן חף מאיסורי שבת, ובחוהמ ובערב פסח, כשאין זמן לקרוא, אבל אנשים מחפשים אטרקציות או חנויות ועסקים, ידפדפו ישר לעמודי הפרסום.
אני יכולה להבטיח שהאפקטיביות הן של תכני הקריאה והן של הפרסומות בתועלת למפרסמים, תהיה מעולה יותר בכמה רמות.
ויש לי עוד מה לומר, אבל חבל על הזמן..
- הוסף לסימניות
- #14
הניתוח הזה נראה קצת מידי מגמתי,
לדוג׳ אם מציינים שיש כתבות ממוחזרות מעיתון אחר זה אכן עובדתי (גם אם לא ידוע מראש לכל הקוראים שכן נהנו לקרא),
אבל לסקר מעיתון אחד את כל המוספים ומאחר רק רבע מהם, זה סיקור מגמתי.
ולטעמי (האישי בלבד) כמובן, הניתוח בנוגע להתרשמות אישית של הקוראים והנאתם או / אי הנאתם מהמוספים השונים גם הוא לא ממש משקף את המצב בשטח.
וזאת בהתחשב בעובדה שרפרפתי על מוספי החג (ורובם גם קראתי בעיון רב) של בקהילה, משפחה ויתד, ונוסף לכך שמעתי רשמים מאחרים שקראו.
לדוג׳ אם מציינים שיש כתבות ממוחזרות מעיתון אחר זה אכן עובדתי (גם אם לא ידוע מראש לכל הקוראים שכן נהנו לקרא),
אבל לסקר מעיתון אחד את כל המוספים ומאחר רק רבע מהם, זה סיקור מגמתי.
ולטעמי (האישי בלבד) כמובן, הניתוח בנוגע להתרשמות אישית של הקוראים והנאתם או / אי הנאתם מהמוספים השונים גם הוא לא ממש משקף את המצב בשטח.
וזאת בהתחשב בעובדה שרפרפתי על מוספי החג (ורובם גם קראתי בעיון רב) של בקהילה, משפחה ויתד, ונוסף לכך שמעתי רשמים מאחרים שקראו.
- הוסף לסימניות
- #15
מצטרפת לדעה שהניתוח מגמתי.
מוסף הסיפורים של יתד, למשל, ריתק אליו הרבה אנשים, ולא מוזכר במילה.
עריכה: עכשו מתברר לי שההעלאה כאן, עוד יותר מגמתית מהמאמר עצמו...
קיבלתי את זה מעוד כיוון במייל, ויש שם קטעים שלמים שנמחקו ממאמר הביקורת כאן.(כולל על מוסף הסיפורים של יתד)
מוסף הסיפורים של יתד, למשל, ריתק אליו הרבה אנשים, ולא מוזכר במילה.
עריכה: עכשו מתברר לי שההעלאה כאן, עוד יותר מגמתית מהמאמר עצמו...
קיבלתי את זה מעוד כיוון במייל, ויש שם קטעים שלמים שנמחקו ממאמר הביקורת כאן.(כולל על מוסף הסיפורים של יתד)
- הוסף לסימניות
- #17
- הוסף לסימניות
- #18
נכתב ע"י מלפפון;2074967:
מגמתי או לא... עובדות מדויקות בוודאי אין בניתוח הזה...
מתוך סקרנות הלכתי לספור... ספירה מהירה העלתה אכן 18 כתבות אך 27 התרחשויות ״אילו״.. נעלמה מעיני הכותב העובדה שהכתבה השלישית הכילה 10 התרחשויות אילו שכל אחת ראויה לכתבה בפני עצמה... כך שכל הציניות מאבדת מערכה כאשר, הכותב לא טרח אפילו למנות את הכתבות לפני העקיצה....
וכן לגבי כתבת מגדלי התאומים אולי אין ראיון עם גורמי ביטחון אך תאורים מה היה קורה ״אילו״ כמו: אבטחה פחות מהודקת על היוצאים והנכנסים לארה״ב, חוסר מודעות למלמחמה בטרור ועוד לא חסרים במהלך הכתבה, כך שאי אפשר לקרוא לזה ״חוטא להגדרה שלו״
ואלו רק דוגמאות קטנות ש״קפצו״ לעיני.
---
אני רואה כעת (קראתי את השרשור המלא) שיש ״עוד כמה״ ששמו לב
שהניתוח לוקה ברדידות איומה ובקריאת הכותרות נטו... נו, לא רק אני חושבת כך....
פרוגבוט
תוכן שיווקי
פוסטים חדשים שאולי לא קראת....
302 תגובות
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.
יש 4 גופי כשרות
היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.
רשימות קרנות כשרות:
rhon.co.il
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.
יש 4 גופי כשרות
- בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
- גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
- תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
- כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.
היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.
רשימות קרנות כשרות:
כשרות – השקעות Rהון
rhon.co.il
2K תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- דירת גן ירושלים
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
דירת נופש ענקית ומפנקת בלב ירושלים
דירת נופש משופצת מהיסוד, ברמה הגבוהה ביותר, 5...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
נווה עמוס- וילת נופש ברמה גבוהה
וילת נופש יוקרתית וחדשה, 7 חדרי שינה מרווחים...
