ביקורת שמנונית

[לבן]

יקוואל לא פורש מקהילה.
יקוואל פורש ממשפחה לא תומכת (בעיניו).

זה לא משנה. זה העיקרון.

לא פורשים מהמשפחה או מהקהילה. גם לא מחליפים אותם. לומדים להתמודד עם הבעיות שנוצרות לך מולם כי משום מה הבעיות הללו בדרך כלל לא נפתרות באורח פלא אלא עוברות לתחומים אחרים בחיים.

ונורא מגוחך בעייני להסתכל על זה בתור ציפור שיודעת לעוף. כי אני, עם כל המרי הטבעי שלי והאופי העצמאי שלי - למדתי להסתדר בקהילה ובמשפחה וזו עבודת חיים גדולה וקשה ומשמעותית פי מליון מאשר לברוח ולעשות מה בא לי.

ואני אוסיף שלא בורחים גם מסיפורי חיים מאד קשים בתוך המשפחה. בטח לא כשאתה נסיך ויש לך כל טוב ואתה בוחר לחפור ולהתקטנן ולהתבכיין.

שוב, ברור שיש יוצאים מן הכלל, אבל וודאי שלא מוצדק לקדש את הפרישה והבריחה.
בעיניי המסר שמיה העבירה כאן הוא מאד משמעותי לאנשים מסויימים.

 

[יונה יונה]

בעיני המסר שהיא העבירה הוא הפוך בדיוק ממה שנראה לך.
הבריחה עשתה ליקוואל רק טוב במובן הרגשי/נפשי/רוחני.

זה שבסוף הוא מת בתאונה מצערת בגלל שהוא החליט להסתכן בשביל האח-מלך שלו לא משנה את זה.


(ואני אישית בהחלט מאמינה שאפשר להסתדר בכל מקום וצריך ללמוד לעשות את זה. אבל לפעמים כן, כפית של כסף וריפוד רב מדי מפריעים לאנשים מסוימים לממש יכולות)

 

[שוירץ]

שמעתי לאחרונה מאדם שמתעסק עם חוזרים בשאלה-
כשאדם מחפש לו דרך אחרת מאיך שהוא גדל וחי, הוא צריך לשאול את עצמו שאלה אחת-
האם הוא מחפש את האמת, או שהוא מחפש שיהיה לו טוב יותר?
אם הוא מחפש את האמת - אני רגוע , כי הוא לא יעצר בדרך על מאובנים, המפץ הגדול וכדו'
הוא יגיע אליה גם אם יהפך בדרך לשונה ( כלומר ארכיטקט, ליטאי במקום חסידי ולהפך)
האמת חזקה מהכל, וליהדות יש תשובות.
אבל אם הוא מחפש שיהיה לו טוב - זו כבר בעיה של רגש ובכלל לא בטוח שהוא יבוא על סיפוקו.
במיוחד חרדי שהופך לחילוני( וד''ל)
אבל הבעיה הגדולה ביותר היא עם אלו שיש להם בעיה רגשית וטוענים שזה שכל
כלומר מחפשים הנאות במסוה של חיפוש אמת.


בקיצור, מסקנה סופית פשוטה (?)-יש לשים לב מה מניע את הבחירות שלנו שכל או רגש ולפעול בהתאם.

 

[♦ברכי קעניג♦]

רק מה שמאכזב זה - אוקי, תהרגי את יקוואל, תקברי אותו באלמוניות, אבל תני לנו לפחות כמה מילים, משפט וחצי, שמתוכם נבין שכולם מתחילים להבין שיקוואל בעצם מסר את נפשו כדי להשמיד את האבקה. תכתבי שעצרו את ברכיהו ושהוא מסביר לההם שכל התוכנית נהרסה בגלל הנער ההוא, או משהו בסגנון. תטהרי קצת את שמו, קצת.
.

דווקא אני חושבת, שבקטע הזה שלא נודע על כוונותיו הטובות, ואי אפשר ככה לטהר את שמו, דווקא בזה יש מסר גדול.
שאי אפשר לדעת מהם מניעים של כל אדם, מאחורי מעשים שעושה. מהם מחשבותיו שהניעו אותו לעשות את מעשיו וצעדיו.
ואנשים לא יכולים להשמיץ, לומר, לדבר, לרכל ובעיקר לא לשפוט, לפני שיודעים הם את צפונות ליבו של המדובר.
גם אם זה נראה ממש ברור שהוא בוגד/ חוטא/ איש רע/ קמצן/ ביישן/ חצוף
אי אפשר לדעת כלום, ואי אפשר לשפוט.

 

[בת ציון]

סתם הערה: הוא לא 'מסר את נפשו' כדי להציל את מלכותו של איסתרק. סתם התעכב שם על ההר כמו טיפש כמה דקות טובות בפטפוט עם ברכיהו במקום לברוח, מה הוא חשב לעצמו? הרי ידרת הזהיר אותו לברוח מיד רחוק ככל שיוכל! כשקראתי את הקטע הזה של הפטפוטי סרק שלהם על ההר הייתי על קוצים- תברח כבר נו תברח כבר!!
אהבתי את יקוואל, חבל עליו, ילד טוב שהיה יכול להגיע רחוק אם היה רוצה.
ואיסתרק, עם כל ההערכה שלי אליו, ממש לא היה בסדר שלא חיפש אחריו, אם זה היה בנו שלו, או אם אביו היה חי- הוא היה מעלה בדעתו שלא לחפש אותו?

 

[y&m]

מה שכתבתי זה לאחר אינספור שאני רואה סיפורים בעבודה עם נוער נושר.
יקוואל זו הדמות שהכי התחברתי אליה בספר, אבל מה לעשות, הוא לא נער בוגר וחכם שפורש מהקהילה מתוך אידיאל או הבנה של מה שהוא עושה, פשוט לא.

ואני לא ממקדשי הקונצזוס בכלל. אבל למדתי על בשרי שהעבודה על עצמך צריכה להעשות קודם כל בתוך הקהילה. בריחה מהמציאות היא לא פתרון. ברוב המקרים ההתרחקות מביאה להתנפצות.

אגב אני עובדת עם קרמינלוגית חילונית שעומדת על זה שכל טיפול ייעשה במסגרת הקהילה ולא נעזור לנער/ה להתנתק מהקהילה גם אם המסגרת נראית לנו מיושנת וחונקת מדי. זה הוכיח את עצמו מאד.

זה נכון שעבודה אמיתית על בעיות תעשה במסגרת של הבעיות, ובריחה לא תפתור אותן.
לדוג' ילד המתמודד עם בעיות חברתיות - יש מי שיעדיף להעביר אותו כיתה... ויש מי שישאיר אותו באותה זירת התמודדות ויתן לו את הכלים והיכולת לפתור את הבעיות.

אבל בחיים האמיתיים כשאנו מזהים מצב של מעבר, עזיבת המסגרת הראשונית לפעמים הקהילה היא זו שדוחפת החוצה באי הקבלה שלה וחוסר היכולת להכיל את מי שלא צועד בדיוק בתלם.

וכשהצעדה בתלם או אי הצעדה בתלם הינם פרשנות בלבד.
דוגמא מהספר הנידון היא השתעשעותו של יקוואל עם אחייניו בזמן הדבר וכו'...

כמה אדם יכול להישאר במסגרת המקיאה אותו החוצה ודורשת ממנו שוב ושוב את מה שהוא אינו מסוגל לתת?
ובדגש על גיל הנעורים, כשצעיר מחפש מסגרת תומכת הוא עלול בהחלט למצוא אותה במסגרת נערי רחוב, ברשת, בחברה השונה מהותית מחינוכו הבסיסי ומשפחתו וכו'...

 

[Ruti Kepler]

זה לא משנה. זה העיקרון.

לא פורשים מהמשפחה או מהקהילה. גם לא מחליפים אותם. לומדים להתמודד עם הבעיות שנוצרות לך מולם כי משום מה הבעיות הללו בדרך כלל לא נפתרות באורח פלא אלא עוברות לתחומים אחרים בחיים.

ונורא מגוחך בעייני להסתכל על זה בתור ציפור שיודעת לעוף. כי אני, עם כל המרי הטבעי שלי והאופי העצמאי שלי - למדתי להסתדר בקהילה ובמשפחה וזו עבודת חיים גדולה וקשה ומשמעותית פי מליון מאשר לברוח ולעשות מה בא לי.

לא פורשים מהקהילה? מי קבע?
כל החסידות נוצרה על ידי זה שכל אחד הלך לרבי שהתאים לו ולשיטה שעשתה לו טוב.
כך בדיוק נוצרו הקהילות, שהפכו פתאום בדורנו למקודשות בפני עצמן.
אנשים שכחו שקהילה זה אמצעי - לא מטרה.

 

[מריומה~]

----

 

[ד שכטר]

לא פורשים מהקהילה? מי קבע?
כל החסידות נוצרה על ידי זה שכל אחד הלך לרבי שהתאים לו ולשיטה שעשתה לו טוב.
כך בדיוק נוצרו הקהילות, שהפכו פתאום בדורנו למקודשות בפני עצמן.
אנשים שכחו שקהילה זה אמצעי - לא מטרה.

בס"ד
במחילה, יש כאן שגיאה בהבנת המציאות.
בעבר גרו אבותינו בד"כ בכפרים או בעיירות קטנות, שם היתה מסגרת קהילתית שכל אחד השתייך אליה באופן אוטומטי, והרב והדיין היו נותנים עיניהם וליבם להתנהלותם ולצרכיהם הגשמיים והרוחניים של כל בני הקהילה. מסגרת זו שמרה על כל השייכים אליה שיחיו כ'יהודים טובים'. (בקארלין מספרים שהיה פעם חסיד שנקלע לנסיון קשה מאוד ולא הצליח לעורר בעצמו יראת אלוקים ולדחות את יצרו, הוא גם הבין שלאחר שיחטא לא יוכל להגיע עוד אל הרבי וגם זה לא הועיל לנצח את היצר, עד שהתבונן ששוב לא יוכל להתוועד עם החבריא וזה היה השיקול שהכריע וסייע לו להמנע מהעברה. שמע ע"כ הרבי ה'בית אהרן' זי"ע ואמר "די קאמפאניע איז שטערקער פון די רבי און אפילו פון כביכול" ... [- כוחה של החבורה חזק יותר מכוחו של הרבי ואפילו מכוחו של הקב"ה ...], ובמידת מה אלו הם בעצם דבריו של ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו "הלואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם".)
אולם היו רבים וטובים שלא הסתפקו במינימום זה והם חיפשו דרך להתעלות עוד בעבודת השם והם נדדו וביקשו רבי שידריכם במעלות החסידות, וכשמצאו דבקו בו וזכו להתעלות לדרגת 'חסידים ואנשי מעשה, עובדי השם'.
כיום המסגרת הקהילתית הנ"ל כמעט שאינה קיימת, אך ב"ה שהמסגרת החסידית ממלאת את מקומה, ונוצרת את המסתופפים בצילה שיהיו לכה"פ 'יהודים טובים' (ולאו מילתא זוטרתא היא בזמנים קשים כשלנו). מסיבה זו יש להשגיח מאוד על ההשתייכות הזו ואף לשלם עליה (לפעמים בכסף ולפעמים גם בבליעת צפרדעים שונות), וזה שוה מאוד ומוכיח את עצמו לאורך שנים.
[במשך שנים רבות לא הבנתי מדוע האדמו"ר שלנו מבקש שוב ושוב שכל אחד יקבע מקום לתפילתו ותורתו דוקא בשטיבל החסידי ומה איכפת לו שיעשו זאת בבית הכנסת השכונתי (הרי איני חושד שמטרת האדמו"ר היא רק לחזק את בסיס המפלגה ...). רק לאחרונה נפל לי האסימון: מי שרגיל להגיע למנין ולשיעור בשטיבל המוכר ויחסיר מספר ימים מיד יהיה מי שיברר אודותיו איזו בעיה רוחנית או גשמית קרתה לו ואיש לרעהו יאמר חזק, אבל אם הוא מתפלל ולומד בבית כנסת כללי וחלילה הוא יקלע לבעיות גשמיות או שיקרה לו רפיון רוחני לא יהיה מי שישים לב אליו ויתמוך בו ויעמידו על דרך המלך.]
לעומת זאת, כיום מעטים מאוד הם אלו שנפשם אינה שוקטה בזאת והיא משתוקקת באמת לעוד אש של אהבה ויראה, ומתוך מעטים אלו יש בודדים ממש שגם ניסו למצוא את האש בתוך המסגרת החסידית שהם שייכים אליה ולא מצאוה עד שהוכרחו לקרוע את עצמם (ונשותיהם ובניהם ובנותיהם ונכדיהם) ולחפש לעצמם מקום נעלה יותר שבו יצליחו להתעלות בעבודת השם. אכן יש הרבה שנדדו ממסגרת למסגרת, אך רק יחידים מהם עשו מחמת בקשת האמת לאמיתה, ואילו רוב האחרים עשו זאת מסיבות אחרות שונות ומשונות. המציאות גם הראתה שרבים מהנודדים הללו לא מצאו לעצמם מקומות טובים יותר, וחלקם הגדול 'אכלו' זאת אצל צאצאיהם שהגיעו למחוזות רחוקים ונמוכים מאלו שהם קיוו להגיע.
כמובן, אין כאן רק שחור ולבן ואין בזה גזירות מוחלטות, אך באופן כללי המסקנה הנכונה לרוב רובם של האנשים היא שיש לשמור מכל משמר על ההשתייכות למסגרת הקהילתית, וכך גדולים הם הסיכויים שאנו וצאצאינו נהיה לכל הפחות 'יהודים טובים'.
גם למי שאינו מסתפק בסטנדרט והוא שואף באמת לגדולות עדיין אין צורך (בד"כ) וממש לא מומלץ להתנתק ממכורתו. נקח לדוגמא חסיד גור שכבר הגה בשפת אמת וניסה גם לינוק הרבה מזקני החסידים ובכ"ז לא מצא מנוח לנפשו עד ששמע שיחות של אחד ממשפיעי חב"ד או ברסלב ושם דוקא ראה אור ושמחה וחיות, מדוע לו לפרוש מהמסגרת הטובה לו ולמשפחתו (אע"פ שכרגע הוא לא רואה זאת בבירור) ולבקש לו מסגרת חדשה לגמרי שיתכן שתועיל יותר אך גם אפשר שבסוף היא תאכזב או שאולי בשבילו זה יהיה טוב מאוד אבל לילדים שלו לא כל כך (סביר שהוא לא יוכל לנהוג בעצמו כמו שעשה א"ג ... והוא עלול למצוא עצמו קרח מכאן ומכאן)? במקום זאת מוטב לו להשאר בתוך גור וליהנות מהמעלות המרובות ברוחניות ובגשמיות שמסגרת זו נותנת, ולצד זאת יהגה בצינעא (יחסית) בתורת חב"ד או ברסלב ויקשיב לשיחות אלו, ואולי באמת יזכה לעלות במעלות האהבה והיראה והחסידות, וטוב לו ולזרעו בזה ובבא.
הדברים נכתבו בקיצור ממש, ותן לחכם ויחכם עוד (ואין חכם כבעל הנסיון).

נ"ב, עוד תובנות חשובות מאוד לענין זה כדאי לקרוא בספרים 'מסומן' (שנכתב ע"י מ' קינן ור' קפלר וא' קוין) ו'ימים ללא תכלת'.

 

[y&m]

כשקוראים את הסיפורים על החתנים והאברכים שקרעו את עצמם ממשפחתם והלכו אחר הרבי שלהם באש ובמים, זה לא פסטורלי כל כך כמו שאתה מציין זאת.

ואני לא רואה סיבה לעיין בצנעה במה שאדם מקבל ממנו תועלת רוחנית וגורם לו להתקרב לרבוש"ע, ולהפוך ליהודי טוב יותר - רק בגלל שיש מי שזה לא נוח לו.

שבימינו ילדים צריכים יציבות והם לא אמורים להיות מעורבים בכל החבוטים והברירות של הוריהם, הגיוני מאד.

אבל במצב שנוצר היום (בכל המגזרים והקהילות לאוו דווקא החסידיים)
עובדים את המסגרת במקום את ה'.
והקהילה הפכה לערך מקודש בפני עצמו שהפרט בטל לה.
יש יותר משמעות לקנקן מאשר לתוכן.

וזה בדיוק המצב שהגולם קם על יוצרו, ממצב שהאדם שומר על עצמו שלא יבוש, החברה הפכה לשופטת ושוטרת על האדם גם בעניינים שרבוה"ק לא פרטו בספרם ואיכשהו הפכו למוסכמות, ועוד ועוד שאכמ"ל וחבל לזהם את האשכול בגללם...

 

[ד שכטר]

אין כל סתירה בין מה שכתבתי לבעיה המוזכרת בדבריך, וז"פ, ואכמ"ל ודוק וק"ל.

 

[מריומה~]

בס"ד
נקח לדוגמא חסיד גור שכבר הגה בשפת אמת וניסה גם לינוק הרבה מזקני החסידים ובכ"ז לא מצא מנוח לנפשו עד ששמע שיחות של אחד ממשפיעי חב"ד או ברסלב ושם דוקא ראה אור ושמחה וחיות, מדוע לו לפרוש מהמסגרת הטובה לו ולמשפחתו (אע"פ שכרגע הוא לא רואה זאת בבירור) ולבקש לו מסגרת חדשה לגמרי שיתכן שתועיל יותר אך גם אפשר שבסוף היא תאכזב או שאולי בשבילו זה יהיה טוב מאוד אבל לילדים שלו לא כל כך (סביר שהוא לא יוכל לנהוג בעצמו כמו שעשה א"ג ... והוא עלול למצוא עצמו קרח מכאן ומכאן)? במקום זאת מוטב לו להשאר בתוך גור וליהנות מהמעלות המרובות ברוחניות ובגשמיות שמסגרת זו נותנת, ולצד זאת יהגה בצינעא (יחסית) בתורת חב"ד או ברסלב ויקשיב לשיחות אלו, ואולי באמת יזכה לעלות במעלות האהבה והיראה והחסידות, וטוב לו ולזרעו בזה ובבא.
הדברים נכתבו בקיצור ממש, ותן לחכם ויחכם עוד (ואין חכם כבעל הנסיון).

הספק שמא אולי חיבור לקהילה אחרת לא יתן את מה שהוא רוצה ואולי ישאר קרח ואולי הבנים שלו וכו וכו וכו צריכים להשאיר אותו חלול כל חייו כי הכל רק אולי?
עד שלא ינסה לא ידע.
חוסר מתן הלגיטימציה לחפש דרך אחרת בעבודת ה' היא רק ממקום של סגידת המסגרת ולא העבודה.

 

[dLive]

חוסר מתן הלגיטימציה לחפש דרך אחרת בעבודת ה' היא רק ממקום של סגידת המסגרת ולא העבודה.

אכן. בדיוק בגלל זה לא מכיר את התופעה. נותנים לגיטימציה ועוד איך.
אבל יש הבדל בין מתן לגיטימציה לשיטה אחרת לבין מתן לגיטימציה לבחור בן שבע-עשרה למצוא לעצמו דרך (אולי לעבודת ה' ואולי לא...). כבר שמעתי על בחור חסידי שרצה להפוך לליטאי בגלל שחשב שליטאי מותר כך וכך... בכל אופן כלפי חוץ הוא נראה כמחפש דרך חדשה, רק מי שדיבר איתו לעומק מצא את הסיבה.

ממתי בחור צעיר יכול להצהיר שמיצה את כל מה שיש למסגרת שלו לתת, והיא לא מספקת/מתאימה?
זו בעיה אישית שלו, שאם לא יעבוד עליה היא תהיה איתו בכל מקום שרק ילך.

(נ.ב. זוכרים עדיין את הנושא המקורי?)

 

[מריומה~]

אכן. בדיוק בגלל זה לא מכיר את התופעה. נותנים לגיטימציה ועוד איך.
אבל יש הבדל בין מתן לגיטימציה לשיטה אחרת לבין מתן לגיטימציה לבחור בן שבע-עשרה למצוא לעצמו דרך (אולי לעבודת ה' ואולי לא...). כבר שמעתי על בחור חסידי שרצה להפוך לליטאי בגלל שחשב שליטאי מותר כך וכך... בכל אופן כלפי חוץ הוא נראה כמחפש דרך חדשה, רק מי שדיבר איתו לעומק מצא את הסיבה.

ממתי בחור צעיר יכול להצהיר שמיצה את כל מה שיש למסגרת שלו לתת, והיא לא מספקת/מתאימה?
זו בעיה אישית שלו, שאם לא יעבוד עליה היא תהיה איתו בכל מקום שרק ילך.

(נ.ב. זוכרים עדיין את הנושא המקורי?)

מקווים..
כל עוד שלא יאפשרו לאדם לבדוק לו דרך הוא כבר בבעיה.
מסגרת המנוהלת מתוך פחד מעידה על בעיתיות פנימית.

אדרבא שיצאו המתבגרים לבדוק , מחנכים טובים אמורים לאפשר להם את הבדיקה ולהיות לצידם ולתת מענה.
מי שבורח מהתמודדות מסתיר משהו.

 

[מרציפן]

בס"ד
במחילה, יש כאן שגיאה בהבנת המציאות.

נ"ב, עוד תובנות חשובות מאוד לענין זה כדאי לקרוא בספרים 'מסומן' (שנכתב ע"י מ' קינן ור' קפלר וא' קוין) ו'ימים ללא תכלת'.

כותבים על רותי קפלר שיש לה שגיאה בהבנת המציאות ושולחים אותה לעיין בספר שנכתב בין היתר על ידי ר. קפלר...

 

[גלבוע]

נקח לדוגמא חסיד גור שכבר הגה בשפת אמת וניסה גם לינוק הרבה מזקני החסידים ובכ"ז לא מצא מנוח לנפשו עד ששמע שיחות של אחד ממשפיעי חב"ד או ברסלב ושם דוקא ראה אור ושמחה וחיות, מדוע לו לפרוש מהמסגרת הטובה לו ולמשפחתו (אע"פ שכרגע הוא לא רואה זאת בבירור) ולבקש לו מסגרת חדשה לגמרי שיתכן שתועיל יותר אך גם אפשר שבסוף היא תאכזב או שאולי בשבילו זה יהיה טוב מאוד אבל לילדים שלו לא כל כך (סביר שהוא לא יוכל לנהוג בעצמו כמו שעשה א"ג ... והוא עלול למצוא עצמו קרח מכאן ומכאן)? במקום זאת מוטב לו להשאר בתוך גור וליהנות מהמעלות המרובות ברוחניות ובגשמיות שמסגרת זו נותנת, ולצד זאת יהגה בצינעא (יחסית) בתורת חב"ד או ברסלב ויקשיב לשיחות אלו, ואולי באמת יזכה לעלות במעלות האהבה והיראה והחסידות, וטוב לו ולזרעו בזה ובבא.

מי אמר שהמסגרת אכן טובה לו ולמשפחתו, ורק עוורון זמני מונע ממנו להבחין בכך?

יש אנשים שיכולים להסתפק בלהישאר במסגרת שבה הם נולדו, ולהגות בצנעא בהשפעות אלו או אחרות,
ויש אנשים שהמסגרת אכן לא טובה להם.
אולי דווקא אם יישאר במקום שאין ליבו חפץ תהיה לכך השפעה שלילית על ילדיו?

 

[יונה יונה]

קהילה היא לא אמצעי. היא מטרה - אנחנו יצורים חברתיים.
כל אחד צריך למצוא לעצמו את הקהילה שהכי טובה לו. מכל הבחינות רוחנית גשמית ונפשית.

לפעמים קהילה זו חסידות, לפעמים עיר/שכונה, השתייכות לארגון/עסק מסוים וכו.

 

[GRN]

שמעתי לאחרונה מאדם שמתעסק עם חוזרים בשאלה-
כשאדם מחפש לו דרך אחרת מאיך שהוא גדל וחי, הוא צריך לשאול את עצמו שאלה אחת-
האם הוא מחפש את האמת, או שהוא מחפש שיהיה לו טוב יותר?
אם הוא מחפש את האמת - אני רגוע , כי הוא לא יעצר בדרך על מאובנים, המפץ הגדול וכדו'
הוא יגיע אליה גם אם יהפך בדרך לשונה ( כלומר ארכיטקט, ליטאי במקום חסידי ולהפך)
האמת חזקה מהכל, וליהדות יש תשובות.
אבל אם הוא מחפש שיהיה לו טוב - זו כבר בעיה של רגש ובכלל לא בטוח שהוא יבוא על סיפוקו.
במיוחד חרדי שהופך לחילוני( וד''ל)
אבל הבעיה הגדולה ביותר היא עם אלו שיש להם בעיה רגשית וטוענים שזה שכל
כלומר מחפשים הנאות במסוה של חיפוש אמת.


בקיצור, מסקנה סופית פשוטה (?)-יש לשים לב מה מניע את הבחירות שלנו שכל או רגש ולפעול בהתאם.

את הבחירות שלנו תמיד תמיד מניע הרגש
השכל הוא עבד בשירות הרגש
העבודה שלנו היא לא לעבוד עם השכל
אלא לעבד את הרגש, לקחת את העייר פרא, את הרגשות, ולהפוך אותם לאדם יולד

 

[GRN]

קהילה היא לא אמצעי. היא מטרה - אנחנו יצורים חברתיים.
כל אחד צריך למצוא לעצמו את הקהילה שהכי טובה לו. מכל הבחינות רוחנית גשמית ונפשית.

לפעמים קהילה זו חסידות, לפעמים עיר/שכונה, השתייכות לארגון/עסק מסוים וכו.

קהילה היא מטרה?
מה? מה? מה?
אדם חייב לחיות בקהילה?
הוא לא יכול לגור סתם בשכונה?

 

[יונה יונה]

קהילה היא מטרה?
מה? מה? מה?
אדם חייב לחיות בקהילה?
הוא לא יכול לגור סתם בשכונה?

קראת את המשפט האחרון?
קהילה היא לא חב"ד/בעלז/ויזניץ - קהילה היא השתייכות חברתית.

אדם (נורמלי) לא יכול לחיות לבד, יש אנשים שהשכונה/ישוב הוא הקהילה שלהם,
יש אנשים שהקולגות בעבודה הם הקהילה שלהם,
יש אנשים שבית הכנסת בו הם מתפללים הוא המסגרת החברתית שלהם.
ו..... יש אנשים שהחסידות היא הקהילה שלהם.