כל האמת על הכוזרים
התפרסם בשבועון "עולם קטן"
לו היינו מכנים אותם "כוזרים" הם אפילו לא היו מסתובבים לאחור, מפני ששמם האמתי היה הח'זרים, או ח'זר, ורק שיבוש בספרות היהודית של ימי הביניים העניק להם את שמם המוכר לנו • העם הכוזרי היה תערובת של עמים טורקיים מהמזרח, כמה שבטים דוברי פרסית, אנשים מצפון הקווקז וסלאבים • בין המאות השביעית והתשיעית לסה"נ נמלטו כמה קבוצות יהודיות מהמזרח התיכון לקווקז הצפוני, לאור כוונת האימפריה הביזנטית לכפות עליהם להמיר את דתם לנצרות. ייתכן שהם אלו שהובילו להתגיירות ההמונית המפורסמת של הכוזרים במאה השמינית לסה"נ – אם זו אכן התרחשה במציאות. יש בין החוקרים כאלו המפקפקים באמתות העובדה הזו • בשיאה השתרעה ממלכת הכוזרים מנהר הוולגה והרי הקווקז ועד הים השחור והים הכספי וכללה גם את חצי האי קרים. במאה ה-9 התרחבה הממלכה עד לנהר הדנובה והגיעה עד קייב, בירת אוקראינה דהיום, שיש טוענים שנוסדה בכלל בידי הכוזרים • בתחילת ימי הביניים (המאה ה-5) היו הכוזרים כפופים להונים, אולם כמאה שנה לאחר מכן הם שלטו על אראן (כיום באזרבייג'ן), ג'ורזאן (גאורגיה) וחלקים בחבל הקווקז. השליטה עברה מידיהם לעמים אחרים וחזרה אליהם שוב לסירוגין • השפה המדוברת בממלכה הייתה הכוזרית, עגה מסוימת של טורקית (עגת 'ליר') • שבטי הנוודים הכוזרים החלו מתלכדים תחת מסגרת שלטונית אחת לאחר כמה מלחמות אזרחים פנימיות בין השבטים השונים - מסגרת שלטונית שהפכה למעשה לממלכת הכוזרים, אשר התקיימה במשך כ-400 שנה • הכוזרים סייעו לקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס השני בסוף המאה ה-7, בעיקר במלחמותיו באימפריה הפרסית • לאחר ניצחון הביזנטים על הפרסים בנינוה, השתלטו הכוזרים על חלק מהשטחים שהיו קודם תחת שלטון האימפריה הפרסית, בהם חבל טרנסאוקסניה, הנמצא כיום באוזבקיסטן • עם התפשטות האסלאם ברחבי אסיה ואירופה התרחשו התנגשויות בין מוסלמים לכוזרים. בית עבאס המוסלמי ניסה לתקוף את הכוזרים ב-762 וב-799, אך נהדף. בשנת 786 כבשו הכוזרים את בירת הגותים בחצי האי קרים • הממלכה הכוזרית אימצה גישה של כיבוד והענקת מעמד זהה לכל הדתות, תוך מתן אפשרות למינוי שופטים ובתי משפט עצמאיים לכל הדתות השונות בממלכה: יהודים, נוצרים, מוסלמים ופגאנים • כלכלת ממלכת הכוזרים התבססה בעיקרה על מסחר, זאת בשל מיקום הממלכה על דרך המשי, המקשרת בין ביזנטיון למזרח הרחוק • הכוזרים עסקו בגביית מכס מהסוחרים העוברים בשטחיהם. לאחר שנטשו את אורח חייהם הנוודי, החלו הכוזרים לעסוק בחקלאות ובדיג. הם חלשו על ציר מסחר מרכזי. סחורה ממערב אירופה עברה דרך האזור הכוזרי למרכז אסיה ולסין – ולהפך • הקשר של העולם המוסלמי עם צפון אירופה נעשה רק באמצעות מתווכים כוזרים. הרדהנים, גילדה של סוחרים יהודים, חלשו על ציר מסחר שעבר דרך הממלכה ויש המשערים שדווקא הם היו הגורם שהוביל להתגיירות ההמונית של הכוזרים • חוקרים אחדים טענו שהכוזרים היוו חומת מגן שמנעה מאירופה להפוך למוסלמית כבר לפני 1,300 שנים. לאור מאורעות ימינו אפשר לומר שאולי הם רק דחו את הפיכתה לכזו • המטבע הכוזרי נקרא ירמך והיה עותק של מטבע הדירהם הערבי.
יחי המלך בולאן
הפרסום העיקרי שהביא לכל תפוצות ישראל את המידע על ממלכת הכוזרים שהתגיירה, הוא כמובן ספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי שנכתב בשנת 1140, בעת שבה ממלכת הכוזרים כבר הייתה רק היסטוריה. בספר הוא שוטח את העקרונות הפילוסופיים של היהדות. הספר נכתב בתוך סיפור מסגרת המתאר כזכור מפגש בין מלך כוזר לנציגי שלוש הדתות ופילוסוף, כשכל אחד ניסה להוכיח את צדקת דתו והשקפתו • הוויכוח התרחש, על פי הספר, בעקבות חלום שחלם המלך פעמים רבות, ובחלומו נראה אליו מלאך שאמר לו שכוונתו רצויה בעיני הא-לוה אבל מעשהו אינו רצוי. בוויכוח ניצח 'החבר' היהודי, ומלך כוזר וכל עמו קיבלו עליהם את התורה ומצוותיה. רבי יהודה הלוי קובע את תאריך הוויכוחים לשנת 740 לסה"נ, אולם ממרחק של 400 שנה ייתכן שאיננו מדייק. על כל פנים, נראה שההתגיירות התרחשה לא מאוחר מהמאה ה-8 • חסדאי אבן שפרוט, מנהיג יהדות ספרד במאה ה-10, ששמעה של מלכות יהודית בכזריה הגיע לאוזניו, סבר שמדובר בשבט ששרד מעשרת השבטים האבודים ושלח מכתב אל יוסף שעמד אז בראש הממלכה. קיים גם מכתב תשובה של יוסף מלך הכוזרים לחסדאי שבו הוא מסביר שהוא מלך של שבט כוזר שהתגייר בראשות המלך בולאן, שהוא מצאצאיו, ולא מעשרת השבטים • אף שוודאי שהאיגרת של חסדאי נכתבה על ידיו, לא ברור אם אכן נשלחה למלך הכוזרי, וגם אם כן, אם אמנם הוא עצמו השיב עליה או שמא המכתב והתשובה נכתבו בידי אותה יד. אולם גם אם הדבר כך, ברור שמכתב התשובה המתאר את הממלכה התבסס על מקורות אותנטיים ומהימנים • עד התגיירותם של הכוזרים, ככל הנראה הייתה אמונתם חלק מן הפולחן הטורקי השאמניסטי (אמונה בכישוף). אולם מתברר שגם אחרי שפשטה היהדות מבני האצולה אל חלק מהעם, רבים אחרים שמרו על מנהגיהם הקודמים ולא התערבו בקשר של ממש בעם ישראל • ראשי המדינה היו בשלב מסוים יהודים בלבד ואילו רוב העם (כך על פי חלק מהחוקרים, לפחות) – מוסלמים ונוצרים • שמות מלכי הכוזרים משקפים את השינוי שחל על העם הזה: מטונג יבגו במאה השביעית ובולאן במאה התשיעית, ועד עובדיה, זכריה, מנשה, בנימין, אהרן, יוסף ודוד במאות התשיעית והעשירית • בראש ממלכת הכוזרים עמדו הכגן (המלך העליון) והכגן בק (מושל עליון), כשהאחרון משמש מלך פעיל היוצא למלחמות • בעיר הבירה הכוזרית, אתיל שעל גדת הוולגה, נמצאו ארמונות ראשי ההנהגה של הכוזרים וחיל המשמר של המלך. ה"כגן" היה השליט הראשי ומוצאו – החל משלב מסוים – מוכרח היה להיות יהודי, אך הוא התמנה על ידי ה"כגן בק"; תפקיד ה"כגן" (שאם תרצו, איננו אלא הכהן) היה בעיקר ייצוגי, אולם העם – ואפילו ה"כגן בק" – היו סוגדים לו ומעריצים אותו; ל"כגן בק" היו הסמכויות הפיקודיות והאחריות על הצבא • בין היהודים האשכנזים מקובלים שמות המשפחה "כגן", "כגנוביץ'" ודומיהם, ויש סברה שהשמות הללו הם ממוצא כוזרי ומשמעותם כאמור איננה אלא "כהן" שעבר שינוי בהתאם לדרך הביטוי הסלאבית המחליפה ה"א בגימ"ל • בולאן הראשון, אם כן, היה המלך הכוזרי שהוביל את התגיירות הכוזרים. משהחליט להתגייר הביא גיורו להתייהדות חצר המלוכה כולה, חלק ניכר מתושבי עיר הבירה אתיל ומיעוט מאוכלוסיית ערי הממלכה האחרות. פירוש שמו של בולאן בטורקית עתיקה הוא דישון. זמן מלכותו אינו ידוע ומועד התגיירותו מצוי במחלוקת עזה. ברור, עם זאת, שבולאן מלך זמן מה בין אמצע המאה השישית ומחצית המאה השביעית • טרם התגיירותו לא שִייך עצמו בולאן לשום דת • השם סבריאל כאחד ממנהיגי הכוזרים נמצא בתעודת קיימברידג' (בת זמנה בערך של איגרת המלך יוסף לחסדאי אבן שפרוט). תעודת קיימברידג' נותנת לסבריאל ייחוס יהודי, לפחות חלקי. סבריאל מתואר כמי שניהל מבצעים מוצלחים בקווקז ובאזרבייג'ן האיראנית, אולי כחלק מהמלחמה הערבית-כוזרית. רעייתו סרח מתוארת כיהודייה וכמי שעודדה אותו ללמוד ולאמץ את היהדות. השם בולאן כלל אינו מופיע במסמך הזה, אולם יש מקרב חוקרי הכוזרים המזהים בין השניים ומתייחסים את המלך שהוביל את הכוזרים להתגיירות כ"בולאן סבריאל" • בשנת 1999 נמצא באי גוטלנד שבשוודיה מספר גדול של מטבעות שעל חלקם הייתה חקוקה הכתובת הערבית "משה הוא נביא הא-ל". קיימת השערה שמטבעות אלו נוצרו במיוחד לרגל אימוץ הדת היהודית בידי מלך הכוזרים בולאן • קיימים מטבעות שעליהם חקוקה הכתובת הערבית "ארד אל-קוזאר" ("אדמת הכוזרים").
סוף הדרך
העיר אתיל הוחרבה כליל בשנת 969, אולם כנראה שבה ונבנתה בשנית. ההחרבה מיוחסת לנסיך קייב דאז, סוויאטוסלאב הראשון. ההיסטוריונים אבן חוקל ומוקדסי התייחסו לאתיל בכתביהם לאחר חורבנה כאשר בחלק מכתביהם חבויים רמזים לכך שהעיר נבנתה מחדש • שרידיה הארכאולוגיים של אתיל מעולם לא זוהו בוודאות. אחת התיאוריות גורסת שהם נשטפו על ידי מפלסו העולה של הים הכספי. עם זאת, בספטמבר 2008 דיווחו ארכאולוגים רוסים שמצאו את שרידי הבירה הכוזרית • "ספר הקבלה" של הראב"ד, שנכתב בשנות השישים של המאה ה-12, כבר קובע בוודאות שעל "נהר אתל שחיו שם גוי כוזרים שנתגיירו ויוסף מלכם שלח ספר לר' חסדאי הנשיא בר' יצחק בן שפרוט והודיעו שעל דעת רבנות משתדל הוא וכל עמו" • לנפילת ממלכת הכוזרים חברו כמה גורמים: אוכלוסייתה הייתה מעורבת מתושבים בעלי דתות שונות, הרוסים בצפון החלו להתגבר ולתקוף, ובעיקר – המצב הכלכלי בממלכה ירד לשפל המדרגה • רוב התושבים עסקו במסחר. החקלאות והתעשייה, לעומת זאת, כלל לא התפתחו ולא היה די במסחר כדי לפרנס את המדינה, לכן הממלכה הכוזרית הטילה מסים על העמים הצמיתים, וכאשר הרוסים פלשו בשנת 965 התפוררה ממלכתם ולא יכלה עוד להשתקם • הרוסים החריבו ערים מרכזיות, בתוכן הבירה אתיל – ובזזו אותן. הכוזרים ביקשו סיוע מהח'וואריזמים, אך אלו הסכימו בתנאי שתושבי הערים שביקשו סיוע יתאסלמו קודם לכן. הכוזרים ניסו לשקם את ממלכתם, אולם הם כבר היו נתונים להתערבותן של המדינות המוסלמיות. ב-1016, לפני אלף שנה בדיוק, הביס צבא של ביזנטים ורוסים את המנהיג הכוזרי, לאחר מכן השבטים הפראים הקיפצ'קים סתמו את הגולל על הממלכה הכוזרית והחריבו אותה לגמרי • על פי הטענות, שרידיה היהודיים של ממלכת הכוזרים נמלטו ממנה ונטמעו בקהילות היהודיות הרגילות שחיו באותה תקופה בהונגריה, בפולין וברוסיה וייתכן שאף בטורקיה • כמה מקורות מוסלמיים מהתקופה מדווחים שהכוזרים התאסלמו בתקופה זאת, וייתכן שבהמשך הם נטמעו באוכלוסיות המוסלמיות השכנות • אולם אפילו בשנת 1200, בדגסטן שלחוף הים הכספי (הקרוי גם ים הכוזרים), נותרה נסיכות יהודית שבירתה סמנדר ואחד ממלכיה נקרא שמחאל או זרובבל • חלק זה התקיים כמלכות עברית עד פלישת המונגולים וג'ינגס חאן בשנת 1237 שלא הותירו ממנה דבר • בחצי האי קרים יש עד היום קהילה יהודית ממוצא כוזרי. הם מכונים קרימצקים – חלק מהם עלו לישראל בתקופת השלטון הבריטי • פרופ' הרברט זיידן פרסם בשנים 1998–1999 מאמרים שבהם ניתח את השפעת השפה הכוזרית על אוצר המילים ביידיש, שהייתה שפת הדיבור של יהודי מזרח אירופה. הוא גילה מילים ביידיש שמקורן כוזרי. למשל, ירמולקה - כיפה ודאבנן – להתפלל.
לאן נעלמו הכוזרים?
ההנחה הרווחת עד סוף המאה ה-18 הייתה ש"ספר הכוזרי" נכתב כספר ויכוח פילוסופי – ללא בסיס היסטורי, אלא שממצאים על כך שאכן התקיימה ממלכה שבה תפסו היהודים מקומות מרכזיים גרמו לשינוי העמדה • תיאוריות קשר מסמרות שיער בין הכוזרים ליהודים של זמננו זכו לפריחה עצומה ולעיסוק אובססיבי ברוסיה במאתיים השנים האחרונות ועד ימינו ממש, ומרוסיה התגלגלה התיאוריה הזו לכל העולם עד שנתפסה כעובדה. גורמים אנטישמיים רוסיים פיתחו הררים של תיאוריות על הקשר הזה, שהמשותף לכולן הוא הטענה שהיהודים של היום אינם אלא כוזרים לשעבר, שרצונם הוא להשתלט על רוסיה ולדכא אותה, ודרכה את שאר העולם • מופרך ככל שזה יישמע, ברוסיה נשמעים כיום קולות הטוענים שלאור הריסת הממלכה הכוזרית בידי הרוסים בדיוק לפני אלף שנים, קיימת עד היום סלידה יהודית ורצון לנקמה מצד היהודים האשכנזים – צאצאי הכוזרים, ושכל התקופות הבעייתיות בהיסטוריה של רוסיה היו בגלל "כוזרים" שהם למעשה היהודים הציונים • ההשפעה של התיאוריה הזו הייתה ועודנה עמוקה ורחבה מאוד. ג'ון באגוט גלאב, למשל, שהיה המפקד העליון הבריטי של הלגיון הערבי הירדני שלחם נגד ישראל במלחמת השחרור, טען שיצירתה של ישראל נחשב פשע בלתי נסלח, בין השאר מכיוון שרוב היהודים הרוסים והמזרח אירופים הם למעשה טורקים-כוזרים ללא שום קשר לאדמת ישראל המובטחת • ד"ר עבדאללה פרנג'י, חבר המועצה הלאומית הפלסטינית ושגריר אש"ף בגרמניה, כתב בספרו כי "ב-740 לספירה, מלך כוזר ונסיכיו ונתיניו גוירו ליהדות. יהודים אסייתיים, שֵמיים במקורם, התערבבו בגזעים אחרים לאורך הדורות. זה בלתי הגיוני שיהודים מאתיופיה, מפולין, מרוסיה, מסין, מספרד או מתימן מתארים את עצמם ללא שום הצדקה כחברים בגזע אחד" • למען האמת, יש לומר, גם אם אכן הייתה הגירה סמויה כזו, ראוי לזכור שחלק ניכר מיהודי הממלכה הכוזרית עצמה לא היו במקורם ממוצא כוזרי, אלא יהודים במקורם שהצטרפו לכוזרים מהאימפריה הפרסית ובעיקר מהאימפריה הביזנטית, בתקופה שבה ניסו לכפות שם המרת דת על היהודים • קבוצות נוספות שיוחס להן - או שייחסו לעצמן - קשר אל הכוזרים הם היהודים ההרריים של הקווקז, הקרימצ'קים, יהודי גאורגיה, הקראים המודרניים של קרים וליטא, וכן קבוצות לא יהודיות שונות ובהן הקומיקים והטטרים של קרים. זה יאכזב מעט את האנטישמים, אולי, אולם אין הוכחות לקיומו של קשר כזה אף לא באחד מן המקרים • יתרה מכך, מחקרים גנטיים עדכניים הוכיחו שהיהודים האשכנזים קרובים מבחינה גנטית ליהודים מתימן, מעיראק, מספרד, מכורדיסטן וממדינות ערב. מיכאל המר מאוניברסיטת אריזונה, הארי אוסטר ויותר מעשרה חוקרים נוספים ביצעו מחקרים בשאלת מוצאה של יהדות אשכנז, ומצאו ראיות גנטיות למוצא המשותף של יהודי רומא והיהודים האשכנזים. המר כתב שהאשכנזים מוצאם מקבוצה של כעשרת אלפים יהודים מרומא, ושוב – לא מהכוזרים • מחקר שסיפק תוצאה שונה מעט נערך בידי פרופ' אריאלה אופנהיים וד"ר מרינה פיירמן מהאוניברסיטה העברית, גילה שכיחות גבוהה יחסית של מוטציה מסוג Eu19 של כרומוזום Y ביהודים אשכנזים שנבדקו. ממחקרים קודמים ידוע שמקור המוטציה הזו הוא מאזור טורקיה וצפון הסהר הפורה, באזורים הסמוכים לאזור מוצאם של הכוזרים. עם זאת, שיעור נושאי המוטציה אינו חוצה את 12 האחוזים. בעקבות הממצא הזה עלתה הסברה שרק יהודים אשכנזים שנושאים את המוטציה הזו הם צאצאי הכוזרים. עם זאת, הטענה לא נבדקה באופן מעמיק • לאחרונה הוכח ש-40% מהאשכנזים הם צאצאים של ארבע אימהות שחיו באירופה אך מוצאן מהמזרח התיכון, דבר המחליש עוד את תיאוריית הקשר האשכנזי-כוזרי • אלכסנדר ביידר פרסם ב-2001 ספר בשם "מילון שמות אשכנזיים" בשפה האנגלית. מהמחקר שלו מתברר שרוב יהודי מזרח אירופה הגיעו ממערב אירופה, אבל, חשוב להוסיף – ביידר גילה גם אחוז קטן של שמות כוזריים. למשל, השם בלבן וכגן.
ואולי לא היו הדברים מעולם
מנגד, יש גם חוקרים שטוענים שכל סיפור התגיירות הכוזרים, על המטען ההיסטורי העצום שהועמס על גביה, אינם אלא אגדה עממית ללא כל ביסוס היסטורי • לדברי החוקרים הללו, הידיעות על התגיירות הכוזרים באות בעיקר מההיסטוריונים הערבים ומהם שאבו יהודי ספרד המוסלמית את הידע על הממלכה האבודה מכבר, אם כי כל זה לא היה ולא נברא • לטעמם, מכתבו של חסדאי אבן שפרוט כלל לא נשלח והתשובה ממלך כוזר כביכול איננה ממנו. לדעתם לא ייתכן שאין בכל ספרות הגאונים כל התייחסות ליהדותם של הכוזרים ולהתגיירותם, והם סבורים כי מקורן של השמועות על אודות הממלכה האגדית הוא העובדה שסוחרים יהודים מאזור בגדד הגיעו במסעותיהם לאזורי הכוזרים וקיימו עמם קשרי מסחר, ואולי אף זכו לכבוד רב בשל כך ולקשרים חברתיים הדוקים. לא שום דבר מעבר לזה • יש מקום לחשוד שהמוטיבציה של החוקרים הללו להכחיש את התגיירות הכוזרים היתה דווקא להגן על העם היהודי מפני מכחישי מקורותיו הארצישראליים. מכל מותר לשער שהאמת נמצאת כנראה במקום טוב כלשהו באמצע הדרך.
הנושאים החמים
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //