שיתוף - לביקורת בנט, כנס לפה כשיש לך כמה דקות

  • הוסף לסימניות
  • #1
היי, בנט. אני יודע שאתה עסוק עכשיו אז נעשה את זה קצר.

תראה, בוא נודה על האמת, בבחירות הבאות אף אחד לא יצביע לך. הימניים לא ימחלו לך על הבגידה בגוש, ולשמאלנים יש אופציות הרבה יותר טובות.

אבל המצב הזה מעמיד אותך בנקודה מצוינת שאיש מעולם לא עמד בה. אתה ראש ממשלה שלא חייב שום דבר לאף אחד. אין לך מה להפסיד. אתה לא מפחד מאף קבוצת לחץ ואיש לא יכול לאיים שהוא יפסיק להצביע לך.
אז בוא תנצל את המצב הזה ותעשה איתו כמה דברים טובים לתפארת מדינת ישראל.

הנה הרעיונות שלי:
א. קצץ באכזריות מתקציב משרד הביטחון.
כל מי שהיה אי פעם בצבא (שזה לא כולל אותי) יודע שהתקציבים שם נשפכים כמו פיצוץ בצינור הראשי של הבניין. יש שם שומנים תקציביים מטורפים וכולם מפחדים להתעסק עם התקציב הזה כי יש למדינה הקטנה שלנו צרכי ביטחון קריטיים.
אבל ברור שאם התקציב יקוצץ וינוהל נכון זה לא יפגע בביטחון המדינה אלא יקדם התייעלות. לא יפסיקו לקנות מטוסים, אבל אולי יורידו מהפנסיות התקציביות שמשרתי הקבע יוצאים אליהם בגיל 45. לא ירכשו פחות רובים, אבל אולי יבדקו עוד ספקים לפני שסוגרים חוזים. לא יפסיקו לאמן מילואימניקים, אבל ימכרו את גלי צה"ל.
כפי שהזכרתי, אני לא הייתי בצבא, אבל הייתי בבקו"ם בתל השומר כמה פעמים. כמות המשועממים שמסתובבים שם חסרי מעש היא מוגזמת לחלוטין (ואני מתכוון לחיילים, לא לבחורי הישיבות, כן?) וכל חייל עולה כסף. אז אני לא אומר להפריט את הצבא, אבל בהחלט לקחת כלים ורעיונות מהעולם העסקי כדי לייעל את הגוף המסורבל והבזבזני הזה.

ב. פרק את ההסתדרות, ארגוני המורים, ועדי העובדים ושאר ההתאגדויות הבריוניות.
אתה לא חייב להם שום דבר. תכסח אותם. נמאס מהשביתות שלהם כל שני וחמישי כדי "לדאוג" לעובדים ולהראות את הכוח של היו"רים שלהם.
אם למורים או לנהגי המוניות או למתאגדים השונים יש טענות, הם מוזמנים להקים מפלגה ולרוץ לכנסת כמו כל מי שרוצה לקדם משהו.

ג. תפריט את הנמלים (הנמֵלים, לא הנמָלים).
כולם יודעים שהשכר של עובדי הנמלים הוא שערורייתי, אבל מפחדים להתעסק איתם. לך אין ממה לפחד, אז יאללה - תעביר אותם מהמגזר הציבורי למגזר הפרטי, בד בבד עם חוקים שיחייבו אותם בשקיפות ויאסרו עליהם לנצל את הכוח שלהם ולהשבית את הנמלים.

טוב, נפתלי, חפרתי. ולך יש עוד נסיעה ארוכה לרעננה אז זה לבינתיים.
כשתסיים לעשות את זה נדבר, אולי יהיו לי עוד רעיונות.
הבעיה היא שאם תעשה את זה יכול להיות שכבר יהיו אנשים שאשכרה יצביעו לך, ואז אתה תחזור להיות פוליטיקאי רגיל שמחויב לקבוצות כוח כדי לא לאבד מצביעים.
נו, מקסימום תבטיח להם משהו ותחתום על זה בשידור. הם בטח יאמינו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אין לך מה להפסיד.
ענק.
העניין הוא שמסתמא גם הוא שתה אי פעם שמפניה ורודה או כתומה, ובגץ יכול לפנק אותו בתיק 'אלפים' כלשהו, אם יעשה להם בעיות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אם אין לו קבוצות לחץ למה הוא הלך לממשלה הטרהלהלה הזאת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אם אין לו קבוצות לחץ למה הוא הלך לממשלה הטרהלהלה הזאת?
אין קבוצות, יש לחץ.
כמה הוא חלם על הכיסא הזה. והנה, הוא יושב עליו.
ועוד דבר, תאוות הנקמה. מתוקה היא מדבש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
הרעיונות נכונים וטובים, אין ספק, אבל היישום...
תראה, בוא נודה על האמת, בבחירות הבאות אף אחד לא יצביע לך. הימניים לא ימחלו לך על הבגידה בגוש, ולשמאלנים יש אופציות הרבה יותר טובות.
טעות. זה מה שאמרו על בני גנץ בממשלה הקודמת.
אבל המצב הזה מעמיד אותך בנקודה מצוינת שאיש מעולם לא עמד בה. אתה ראש ממשלה שלא חייב שום דבר לאף אחד. אין לך מה להפסיד. אתה לא מפחד מאף קבוצת לחץ ואיש לא יכול לאיים שהוא יפסיק להצביע לך.
המצב הזה גם מעמיד אותו במקום של ראש ממשלה עם 6 מנדטים, שמלבד הישיבה על כסא ראש הממשלה - אינו יכול לעשות כלום.
א. קצץ באכזריות מתקציב משרד הביטחון.
באחריות משרד האוצר ומשרד הביטחון. בשניהם אין לבנט מילה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
טעות. זה מה שאמרו על בני גנץ בממשלה הקודמת.
יש כמה הבדלים בין גנץ לבין בנט.
1. לבנט אין שום הסבר למה הוא הפר את ההבטחה החתומה, מלבד התירוץ הדחוק והמגוחך על 'הבטחה ליבתית'.
לגנץ היה הסבר טוב למה הוא הפר את הבטחת הבחירות, מפני שהנתונים השתנו לאחר הבחירות בגלל פרוץ מגיפת הקורונה והיה צורך להקים ממשלה כדי לנהל את המאבק בנגיף.

2. להרבה אנשי מרכז שמאל לא היה למי להצביע בבחירות האחרונות מלבד גנץ.
למי הם יצביעו? ליאיר 5 חיסונים לפיד, איש במחנה וערוץ 2 שלא עשה שום דבר רציני בחיים חוץ מלבדר את ההמונים? למרב מיכאלי הפמיניסטית והליברלית הקיצונית שדוגלת ב'אל-הורות' (מתנגדת לגידול ילדים) וטוענת שהמשפחה הגרעינית היא המקום הכי מסוכן לילדים? למרצ עם שני ערבים ויאיר גולן בחמישייה הראשונה?
גנץ הוא איש מרכז עם נטייה קלה שמאלה. הוא אדם מכובד והגון עם רזומה מפואר כרמטכ"ל ושר ביטחון, איש עם מילה וכבוד עצמי אם כי קצת חסר מיומנות ושפשוף פוליטי.

3. בבחירות האחרונות הסקרים העמידו את 'גוש השינוי' בסכנה עקב התנדנדות של שלוש מפלגות סביב אחוז החסימה: מרצ, העבודה וכחול לבן. מצביעי מרכז-שמאל רבים הצביעו הצבעה אסטרטגית לאחת משלושתן כדי להציל את הגוש, והאסטרטגיה אכן הוכיחה את עצמה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #11
1. לבנט אין שום הסבר למה הוא הפר את ההבטחה החתומה, מלבד התירוץ הדחוק והמגוחך על 'הבטחה ליבתית'.
ההבטחה היתה תקפה רק אם גם ביבי היה חותם עליה, כמו כל חוזה שתקף רק אם חותמים עליו שני הצדדים.
ומה ההסבר של נתניהו לכך שהוא הפר את ההבטחה שלו לספח את יהודה ושומרון? שהוא הפר את ההבטחה שלו ל'ימין מלא מלא' ופנה אל רע"ם ואל גנץ? שהוא הפר את ההבטחה ש'לא תהיה יותר רוטציה' והציע רוטציה משולשת? שהוא הפר את ההבטחה שלו לגנץ שהוא יתן לו רוטציה 'בלי טריקים ובלי שטיקים'?
אז נכון, בנט הפר הבטחה, אבל לא יותר מכל פוליטיקאי אחר בהיסטוריה.
לגנץ היה הסבר טוב למה הוא הפר את הבטחת הבחירות, מפני שהנתונים השתנו לאחר הבחירות בגלל פרוץ מגיפת הקורונה והיה צורך להקים ממשלה כדי לנהל את המאבק בנגיף.
מגיפת הקורונה פרצה עוד לפני הבחירות, והיה אפשר לנהל את המאבק בנגיף גם מתוך ממשלת מעבר, כפי שאכן קרה בגל הראשון.
איזה הסבר היה לגדעון סער אם תקוות גוש הימין היתה מתממשת, והוא היה מפר את הבטחתו שלא לשבת תחת ביבי?
2. להרבה אנשי מרכז שמאל לא היה למי להצביע בבחירות האחרונות מלבד גנץ.
למי הם יצביעו? ליאיר 5 חיסונים לפיד, איש במחנה וערוץ 2 שלא עשה שום דבר רציני בחיים חוץ מלבדר את ההמונים? למרב מיכאלי הפמיניסטית והליברלית הקיצונית שדוגלת ב'אל-הורות' (מתנגדת לגידול ילדים) וטוענת שהמשפחה הגרעינית היא המקום הכי מסוכן לילדים? למרצ עם שני ערבים ויאיר גולן בחמישייה הראשונה?
גנץ הוא איש מרכז עם נטייה קלה שמאלה. הוא אדם מכובד והגון עם רזומה מפואר כרמטכ"ל ושר ביטחון, איש עם מילה וכבוד עצמי אם כי קצת חסר מיומנות ושפשוף פוליטי.
הסברים יפים מאד, אבל רוב אנשי השמאל הצביעו ליאיר לפיד, לעבודה ולמרצ. גם אם זה לא נשמע לך הגיוני. והעובדה היא שלפני הבחירות האחרונות הוא הותקף מכל קצוות הקשת הפוליטית, ורוב הפרשנים אמרו עליו קדיש.
3. בבחירות האחרונות הסקרים העמידו את 'גוש השינוי' בסכנה עקב התנדנדות של שלוש מפלגות סביב אחוז החסימה: מרצ, העבודה וכחול לבן. מצביעי מרכז-שמאל רבים הצביעו הצבעה אסטרטגית לאחת משלושתן כדי להציל את הגוש, והאסטרטגיה אכן הוכיחה את עצמה.
עובדה היא שגנץ קיבל יותר מנדטים מכל מפלגות הגוש האחרות.
ואכן - אם תהיינה בחירות נוספות בשנה הקרובה, יש סיכוי גדול ש'ימינה' תיעלם, אם היא לא תתחבר עם 'תקוה חדשה', למשל.
אבל אם הממשלה הנוכחית תצלח את משוכת התקציב הדו-שנתי, שאז היא יכולה למשוך עוד שנתיים - כל המפה הפוליטית תשתנה לחלוטין. ביבי מן הסתם ילך הביתה או לכלא, החרדים יחפשו את דרכם לממשלה, ומי שבבחירות הבאות תתקשה לעבור את אחוז החסימה תהיה מפלגת האופוזיציה של סמוטריץ'.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

הפעם הקדמתי לבדיקת הראייה.
הסמטה הצרה באזור הישן של תל אביב, שקטה ומפחידה. ורק מכונית חדישה מזמזמת בחנייה. כשבתוכה זוג צעיר ועצבני מאד.
המעלית במבנה האבן העתיק, מושבתת. אז טיפסתי בגרם המדרגות המעוגלות מרוב זיקנה, אל הקומה הרביעית, כף יד אחת מחליקה על מעקה ברזל צבוע מחדש בצבע שמן אוף ווייט. ריח מעורב של מאפים מתוקים, אידי דלק מהגנרטור, והים המלוח, נדבק לקירות כמו טיח ישן.
ההזיה הקבועה שלי צצה: אמא שלי לפני עשרים שנה, עומדת בפתח המטבח ומתחננת שאוכל סוף סוף.
למה עיניתי אותה?

בכניסה למרפאה קידם את פני פעמון מתכתי חורק. מאחורי הדלפק ישב בחור עם שיער ארוך מאד, אחוז שעמום.
“דוקטור גרניש יאחר” אמר כשעיניו בחלון. כאילו מצפה לראות את האוטו של הדוקטור מגיע. “הוא הסתבך באיזה פקק כנראה”.
“איפה המזכירה הקבועה?” שאלתי.
“ילדה. תאומים”. הוא הסתובב באיטיות מחרידה אל מסך המחשב ”שם”?
על הדלפק הייתה קערית זכוכית עם סוכריות. לקחתי אחת, רחרחתי, והחזרתי
אמא שלי הייתה משלבת ידיים מאחורי גבה ומסתכלת עלי בעיניים חצי עצומות, אני לא זזה עד שאתה אוכל. אתה רזה כמו שלד.
”שם”?

לא אמרתי כלום.

הטלפון צלצל. הבחור הסתכל על הטלפון ולא הרים.
”שמעת שדוקטור גרניש עומד להתחתן?” אמר לי.
”זאת ארוסתו, מצלצלת כל חמש דקות. היא הייתה כמעט עיוור. והוא החזיר לה את הראייה”
הבחור פתח מגירה והוציא קוקיה מצחיקה. הוא אסף את שיערו וסירק אותו באצבעות רזות ולבנות.
”בעין אחת”. אמר כשהקוקיה תפוסה בין שיניו.
”החזיר לה את הראייה בעין אחת”? שאלתי
”לא. הייתה עיוורת בעין אחת. אשה גבוהה מאד. הדוקטור מגיע לה לסנטר”.
אמא שלי הייתה נמוכה. וכפופה מאד. הייתה מבשלת פתיתים ומערבבת ומערבבת ומערבבת.

”שם”?

דוקטור בלום בודק אותי כל שנה כבר מגיל חמש. מעולם לא איחר. האיש הזה היה שתקן ומעורר אימון. ונדמה לי שאמא שלי הכירה אותו מאיזה מקום. מאיזה עבר עלום. עיירה ישנה ברוסיה.


“הוא מתחתן. מה?” גיחכתי וצעדתי צעד לאחור.
“אין עדיין תאריך” משך בכתפיו, “אבל האשה מתקשרת כל חמש דקות”. הוא לחץ על מקלת המחשב באצבע אחת שוב ושוב, כשמשהו לא הצליח לו.
כשאמא שלי הייתה שורפת סיר בטעות. אני הייתי בורח לחצר. לא הייתי מסוגל לראות את צערה. אבצ לאכול לא הסכמתי. דווקא.

בדיוק אז נפתחו הדלתות בזעזוע. שתי נערות מצחקקות נכנסו, אחריהם אשה עם הגלה. ואחריה דוקטור גרניש בכבודו ובעצמו, בידו זר פרחים עטוף בצלופן.

“המעלית שוב מקולקלת?” אמר בקול עצוב.
”תכנס, אבינועם. אני רק מוצא כוס מים לפרחים האלה. ובא לבדוק אותך”.

הבחור עם הקוקו פנה אל האשה והעגלה. ”שם”?

רכן לעבר אוזני ואמר בקול צרוד: “איפה ציפי?” שאלה האשה.
”ילדה. תאומים”. הוא התיר משום מה את הקוקיה שלו ופיזר את השיער.
”שם”?
האשה לא שמעה היא הייתה כפופה אל התינוק בעגלה.

היא הייתה מושיטה לי כף, אמא שלי, כמו תינוק. ”רק את זה” אמרה ”אחד ודי”.

נכנסתי לחדר הבדיקות. מעבר לדלת שמעתי אותו פונה אל הנערות. ”שם”? והן מצחקקות ולא מצליחות לענות.

הדוקטור התיישב מולי והניח שקית בורקס על השולחן.
”אז איך ראייה שלך?” שאל בשקט. במבטא רוסי. דומה לשל אמא, רק בלי השין השורקת שלה.
”אני רואה הזיות” אמרתי.

”שב פה. ותצמיד מצח למכשיר”. אמר הרופא. בחוץ צלצל הטלפון. לא הרימו.
השפה התחתונה של הדוקטור נעה. הרגשתי.

הדוקטור הדליק פנס מסנוור מולי. ”תסתכל למעלה”.
”עכשיו ימינה”.
”מה אתה רואה בהזיות שלך”?

”את אמא שלי”.
השפה התחתונה של הדוקטור נעה. הרגשתי

”תכניס משהו לפה, אי אפשר ככה יותר!” הייתה אומרת כשהייתי יוצא בצהריים בלי לטעום כלום.

”דוקטור, אפשר אחד?” הצבעתי על השקית,

כשיצאתי מהמרפאה וירדתי במדרגות המעוגלות מזיקנה, לעסתי בורקס מתפורר.
ובכיתי.
"הו! אתה פה! חיפשתי אותך," הוא התפרץ לתוך החדרון הקטן.

האיש הנמוך שהסתובב לכיוונו לא היה נראה מרוצה במיוחד "מה אתה עושה פה? למה באת?"

הוא נאנח. מראש ידע שזה לא הולך להיות קל "באתי כי זה כמעט התפוצץ, אתה יודע, אין לי ברירה אחרת"

הנמוך גילגל עיניים "הפניה לחוסר ברירה היא ברירת מחדל שיוצרת ברירה מאוד רחבה. למה אני הברירה שלך?"

המתפרץ מצמץ. הוא לא מבין את הדברים המוזרים שהנמוך אומר לפעמים אבל הוא חייב אותו דחוף "אתה יכול לעזור לי?"

"אני? אני לא מבין בדברים האלה, ולא מבין למה מלכתחילה פנית להתעסק איתם"

"כי לא הייתה לי ברירה!" הוא נואש "ובהתחלה הכל היה יציב, והסתדר מצוין. כבר הייתי בטוח שאני קרוב לסוף, אבל אז פתאום זה התחיל להתנהג מוזר, עלייה, ירידה, הייתה אפילו תנועה חזקה שהרעידה את הכל. עד שפחדתי שזה יתפוצץ, אז ברחתי"

בוז עמוק שוטף את עיניו של הנמוך "ברחת?! ומה בדיוק חשבת לעצמך? מה עם כל האנשים מסביב שיכולים להיפגע? זה מה שקורה כשמתעסקים עם הדבר הזה בחובבניות. זה עסק רק למקצוענים ילד"

"אני, אני כן חשבתי" המתפרץ בולע רוק, מנסה לאסוף את עצמו "אני לא רק ברחתי בלי לטפל בזה, אני שמתי הגנות, ומחסומים, הרבה מאוד הגנות. אבל גם אם ההגנות יחזיקו את זה לזמן מה, זה לא יציב בעליל ויתפוצץ בסוף! אני אומר לך! ובסופו של דבר גם אם אני לא שם אני אהיה הנפגע הראשי."

"לא יציב? איך טיפלת בו? אתה מתעסק בכלל בסוג תיקני? מפוקח?"

"לא חושב. אני... לא בטוח."

"אתה מתכוון בטוח שלא. נראה לי שאין לך ברירה, אתה חייב להיעזר במישהו שמבין בזה."

"אני לא יכול. ולא רוצה. לא סומך על סוג האנשים הזה. ההוא שנעזרתי בו בהתחלה לא השאיר בי רושם מי יודע מה ואם הסוג שהתעסקתי אתו לא מוכר, צריך מישהו מקצוען באמת. ולא אני ולא אתה מכירים אחד כזה. המקצוענים האמיתיים עובדים במקומות הגדולים וגם אם נצליח לגרום לאחד מהם לעזור לי עם זה אף אחד לא מבטיח כלום. הדבר הזה ממש מוזר" קצת ביטחון חודר לקול שלו.

"אולי אתה צודק ואולי לא. אבל לברוח? ולכמה זמן? אתה חסר אחריות. אתה צריך ללכת לטפל בזה מיד!" הנמוך נחרץ. אין לא כבר סבלנות למתפרץ.

"אבל פסיכולוג?!?! מה הוא כבר יכול לעזור? אני אומר לך שניסיתי. אתה סתם חוזר על עצמך כמו מחוגי שעון!"

"אבל אתה מתעקש שלא להפנים! כמה הגנות שתשים על הרגש שלך זה לא יעזור ואם הוא לא יציב הוא יתפוצץ בסוף. אתה בעצמך אמרת!"

"אני יודע מה אמרתי! אבל אמרתי את זה כדי שתגיד לי איך אני יכול לעזור לעצמי! לא שתחזור שוב על הדברים הקבועים שלך שלא עוזרים לי כלום."

"חה!" על אף קומתו הנמוכה הביט עליו הנמוך מלמעלה למטה, זלזול על פניו "ילד, לטפל ברגש שלך זה רק למקצוענים. לא לחובבנים כמוך. אתה רק בורח!"

קומתו של המתפרץ השתופפה וכל האוויר יצא מגופו בנשיפה אחת. עיניו מתעמקות ברצפה המכוערת שבחר הנמוך לחדר שלו.

"נו? אתה רואה? אין לך מה לענות לי" רגלו של הנמוך מטופפת קלות, כמו מועכת שוב ושוב את המתפרץ שמולו.

המתפרץ לקח נשימה עמוקה, בוחר את מילותיו תוך כדי דיבור "נכון שאני בורח. כל הזמן. אבל אני ברחתי אליך. אני ברחתי כדי לבקש עזרה. אני ברחתי כדי לחזור להתמודד" הוא מישיר את מבטו לנמוך שמולו "ואולי תגיד שהרגש שלי לא תיקני. שהוא לא בסדר. אבל אסור לך להגיד שאני לא מקצוען! אני המקצוען מספר אחת לרגש שלי! נכון שאני יכול להיעזר במקצוענים אחרים, אבל לרגש שלי אני מספר אחת! ואתה, לא מועיל לי במיוחד. אני אברח עכשיו. שוב. למקום אחר. כי הסוג הלא תיקני של הרגש שלי מזדעזע ומיטלטל מאנשים כמוך. אני בורח שוב, בשביל שאוכל אחר כך להתמודד עם זה. בתקווה שעד אז הרגש לא יתפוצץ. אני בורח שוב, כדי להפסיק לברוח" ובמילים אלה סבב על עקביו המתפרץ ופרץ בריצה פרועה כמו שרק סוג הרגש הלא תקני שנמצא בו יכול להוליד.

מותיר אחר את הנמוך מצמץ שוב ושוב בעיניו ההמומות, מהרהר על מוזרותם של בני האדם ועל מוזרותו של המתפרץ העולה על כולם.
לחצתי על הבלם עד הרצפה.
ראיתי את החלון של הרכב שלפניי מתקרב במהירות ו... בום.
התנופה שלי נעצרה בבת אחת.
לא קרה כלום
לא קרה כלום

ברוך השם

רק נגענו זה בזה, שתי קופסאות מתכת גדולות. חזקות. מה כבר יכול לקרות.
חלון התנפץ?
נו, אז חלון התנפץ. זכוכית. מה אתה רוצה, שלא יתנפץ? זכוכית. רק זכוכית.
לוקחים מטאטא. מטאטא ויעה ונגמר סיפור.

וזה לא קשור. זה לא קשור אלי. כלומר כמעט לא קשור. זכוכית חה חה, גם אם תקיש עליה בכפית היא תשבר.
שברת פעם כוס? אף פעם לא שברת כוס? ולא קראת לזה תאונה. צחקת קצת ואמרת מזל טוב.

נו.

נו כבר...

למה הוא לא נוסע? אנחנו באמצע הכביש. רד כבר לשוליים ואני אחריך, ונחליף פרטים. כמו שני גברים מכובדים, נחליף פרטים. נלחץ ידיים. נגיד סליחה.
מזל שיש ביטוח, גם לך יש ביטוח?
בטח יש ביטוח, למי אין ביטוח היום. ואתה מבין שזה אתה, נכון. כלומר האשמה.
עצירה פתאומית שכזו... גם אילו שמרתי מרחק לא הייתי יכול...
לא, לא אשמה חלילה. אשמה קראתי לזה? הו לא. מה פתאום. ראיתי בברור את הילד שקפץ לך לכביש, אתה חושב שלא ראיתי שהיית חייב לעצור? לא אשמה. גורם. אתה מבין? אתה הגורם. כלומר בשביל הביטוח.

אתה נחמד אדוני, אם כבר נגזר על בנאדם להתנגש, אז להתנגש עם אדם נחמד חה חה. נחמד כמוך אדוני. טפיחות שכם. פתק עם הכתובת והטלפון. אולי נתראה פעם הא, על כוס קפה. אולי זו התחלה של ידידות מופלאה חה חה.

נו

נוווו

למה אתה לא נוסע כבר לשוליים. למה אתה יושב ברכב כמו גולם? צא כבר ונדבר, נגמור סיפור חת שתיים. באמת, מה כבר קרה, כמה זכוכיות. אתה יודע מה? חצי חצי. כמה עולה שמשה, גרושים. חצי עלי חצי עליך. רק תצא כבר מהאוטו ונדבר סוף סוף, למען השם אי אפשר לנהל ככה עסק...

אני מבין. אתה מתבייש! אני לגמרי מבין, אתה פוחד ממני, אתה חושב שאני איזה בריון כביש עצבני שיתחיל לאיים עליך, לסחוט אותך, למרר לך את החיים.

אין שטות גדולה מזו יקירי, אין.
חה חה, אני?
אני לא יכול לגעת בזבוב, רק תראה אותי לרגע, נדבר שתי מילים ותרגע מיד. אני האחרון שיש לפחוד ממנו.

אתה יודע מה? קח הכל.
זהו. הכל עלי. אני משלם את כל השמשה.
איך אני בשבילך?
ובשביל ההרגשה הטובה, שים לב, בשביל שתרגיש טוב אני יגיד לך שאני אשם.
או קיי? אני הגורם אני האשם, אני לא שמרתי מרחק ונכנסתי בך, קח את הכסף וכל טוב. כמה כבר עולה שמשה...
וגם המטאטא עלי חה חה, מטאטא חדש!

נו

אתה לא יכול לשבת שם לנצח. זה כביש פה. אנחנו חוסמים את התנועה.
טיפהל'ה אומץ, נו. תגייס כוחות נפש וצא.

אתה יודע מה
אני יוצא אליך וגמרנו. טוב לך? אני אעשה את הצעד. אני אשם, אני משלם, אני הוא זה שניגש אליך. אתה תפתח את החלון ואני אכניס לך צ'ק.
וזהו. קלי קלות.
פותח חלון, לוקח, סוגר, ונוסע. סוף טוב הכל טוב.
הנה, עוד רגע. פשוט הרגליים שלי חלשות קצת, אני לא מרגיש טוב היום. הנה אני כבר פותח את הדלת ויוצא, אני צריך לשחרר את החגורה, עוד כמה שניות.
עוד כמה שניות.
אני רק צריך קצת לנוח. שהידיים יתחזקו לי, נבהלתי מהתאונה הזו חה חה, אתה חושב שלא נבהלתי? אני גם בן אדם.
עוד רגע, אני נח שניה ומיד מזיז את הידיים שלי אל החגורה. אוף בדיוק היום. בדיוק היום אני לא מרגיש כל כך טוב.
כמה נשימות עמוקות ואני יוצא אליך. קצת לחוץ פה. והרגליים שלי... כל כך חלשות. מה שקצת בהלה עושה לבנאדם חה חה.
הנה הנה, כבר אני מנסה לשנות תנוחה, רק צריך להצליח לזוז פה, המכוניות הקטנות האלה, אתה יודע. הכל צפוף, והגוף תקוע. ואולי.
אולי עדיף שאתה תצא אלי, אני חושב, כן כך עדיף. אני לא מרגיש כל כך טוב היום.

אני בטוח שאתה מתחיל לקלוט, שאין כאן שום בעיה, לא קרה כלום, כמה זכוכיות וזהו. הנה אתה בוודאי כבר מבין, ועומד לפתוח את הדלת שלך, תפסע אלי בהססנות, ואני אחייך אליך.
כן חיוך גדול, שירגיע אותך בבת אחת.
ואני יגיד סליחה, למרות שאתה צריך לומר את זה לי. לא אכפת לי. שיהיה, אני אשם, אני משלם, קח את הצ'ק ונלחץ ידיים כמו גברים.

נו צא כבר

צא!

יש לי סחרחורת כבר,
אסור לי לחשוב כל כך הרבה, ועוד היום בדיוק כשאני לא מרגיש טוב, סחרחורת וצפצוף באוזניים. חנוק פה כל כך.
כנראה שבכל זאת אצטרך לצאת אליך, לשאוף קצת אויר בחוץ, לחלץ את האברים. אבל הרגליים לא נשמעות לי, חה חה, קטעים. נרדמו לי הרגליים.

הנה אנשים באים, עם אפודים כתומים.
היי, הכל בסדר חברים!
רק כמה זכוכיות חה חה.
תגידו לנהג שם, שאני משלם הכל. הוא יכול לצאת בשקט.
הוא יכול לצאת בשקט.

למה יש לכם מסור?
מטאטא צריך, לא מסור.

אוי הבחילה הזאת. הסחרחורת. הצפצוף. תעזרו לי לצאת מפה. ההגה תקוע לי בתוך ה...
תגידו לו שיבוא לקחת את הצ'ק.
תגידו לו שאני אשם.
אני משלם.
מה כל הסיפור, כמה זכוכיות. כמה זה כבר יכול לעלות?
שיצא כבר
שיצא.

למה הוא לא יוצא?

למה

למה??
את עומדת לידי. אני לא יודעת מי את.
את נראית עצובה.
אני רוצה לומר לך משו,
לא יודעת מה.
אז אני רק מביטה בך דרך חלון האוטובוס.
זה מביך כי את קולטת את המבט שלי מהחלון.
אני משפילה מבט.
את גם.

בוער לי בלשון לומר לך משו,
אולי שלום,
אולי סליחה,
לוידעת מה.
אבל בכל מקרה את לא תשמעי אותי.
אוזניות מקיפות את קדקדך, חוסמות לי כל גישה אל אוזניך.
אז אני שותקת
ואת שותקת.

לפנינו עוד נסיעה ארוכה בין בני ברק לאור יהודה
את עומדת,
אני יושבת.
את מעבירה משקל מרגל לרגל, בימינו קוראים לזה 'על קוצים'.
מרגיש לי שאת לא סתם
והעיניים האלה,
המבט,
מסרבים לי להניח ראש, לנמנם.
אז אני קמה לך.
לא כי את מבוגרת,
לא כי את לא יכולה לעמוד.
אני קמה לך
כי אני מרגישה את חייך כבדים.
דרך האישונים האלו, אני רואה מסע ארוך.
אני מראה לך עם היד שאת יכולה לשבת,
את מרימה גבה.
אני מסמנת עם השפתיים שהכל בסדר,
את מתיישבת.
ואני רואה דמעה אחת נופלת לך,
אולי ברחה לך בטעות כי את מנגבת אותה מיד.
אני מחייכת אליך.
את מחזירה חיוך.
עוצמת עיניים
ומרפה מעט.
נרדמת.
והעצב הזה בפניך התפוגג במקצת.

לא ידעתי שניפגש שוב,
אני מזכירה.
את בתלבושת.
אבל שמחתי,
כי כשניגשת לבקש ממני בפחד לדחות את התשלום על ספרי הלימוד.
גם שלא יכולתי לעזור לך.
הגשתי לך כוס מים.
הבטחתי לך שהכל יסתדר.
אני רק מזכירה זוטרית, אבל ניגשתי למנהלת.
היא הבטיחה שהיא תנסה לעזור.
אחר כך היא סיפרה לי קצת, ו-
כבר הבנתי למה היה לך כבד לעמוד.


כשחזרתי הביתה סיפרתי לבעלי עלייך.
הוא חייך, ציטט לי גמרא במסכת קידושין. אמר שאולי זה מזכיר קצת.
"רבי יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי אמר: "כמה הרפתקי עדו עליהו דהני" (קידושין, לג, א)
רבי יוחנן היה קם לפני כל זקן, לא משנה אם יהודי או גוי, לא משנה אם הוא משכיל.
כך הוא היה אומר:
"כמה עבר עליהם עד שהגיעו לכאן".


--
תמר.

אשמח לביקורת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה