שיתוף - לביקורת בנפשנו

[הנף מקלדת]

באבות ובנים, זיהיתי קושי מסוים אצל מוישי במשניות. לא היססתי לרגע ופניתי למלמד.

הרב מגדלוביץ', איש חביב מעוטר בחיוך ועתיר בנסיון, לא קידם את פני.
כל כולו היה בתוך הטלפון בשיחה נוטפת צוף עם אחד ההורים.

"הווו ר' יצחק, איזה זכות זה ללמד את הבן שלכם, מנחם מנדל. בטח שאני יודע על שם מי הוא קרוי. איזו שאלה?! על שם הזיידע של אשתכם היה הרב בפינטשוב לפני המלחמה... תשמעו ר' יצחק, אני יודע שביקשתם להגיד לכם רק את האמת, אבל זוהי האמת, הבן שלכם ממש החלקת יואב של הדור הבא.
אתם לא זוכרים מי זה החלקת יואב? זה בכלל לא חיסרון. גם אני לא זוכר מי היה כמה וועדים מעלי בישיבה. אני אשבר את האוזן, את מנכ"ל טסלה אתם מכירים? אז הבן שלכם ייצא בדיוק כמוהו, רק בתורה.

בכל אופן הכנתי במיוחד בשבילו, שכפול עם ציורים לחזרה למבחן. לפעמים ילדים בכיתה ז' צריכים ציורים זה לא בושה. וכמו שביקשתם, רמזתי לו את התשובות. אל תדאגו הוא יביא מאה. הסבא יהיה מבסוט.

וממש יישר כוח על המשלוח מנות. בוודאי שאשתי תשמח על זיכוי באיקאה, גם הפלימוביל מכבי אש היה במקום. אבל במעטפה קצת הגזמתם. הרי ממש אין צורך. אנחנו באים עם שליחות, מאידך, חשוב לנו לראות שאכפת להורים מחינוך הבנים. זה בנפשנו. גם לכם, פול נחת."
השיחה נסתיימה בחיוך. הרב המלמד הוטרד מעט לראות אותי.

"מה העניין?" פנה אלי ביבושת.
"שלום הרב מגדלוביץ, אני פרוסקין האבא של מוישה פרוסקין מהכיתה שלכם. זה באמת ההזדמנות להגיד יישר כח על הכל." מבטו נשאר חתום, נדמה לי שראיתי זיק מרושע חולף בעיניו.
המשכתי בהיסוס, "אז תראו אני מזהה קושי מסוים אצל מוישל'ה בעיקר במשניות, הייתי רוצה..."

הוא קטע אותי בזריזות:
"הרב פרוסקער תבין! זה תקופה עמוסה קצת ואני עושה את כל מה שאני יכול. גם אני נדמה לי שזהיתי אצל יענקל'ה איזה קושי. כבר המלצתי לרבה' של כיתה ח' שישלח אותו למכינה של המתקשים. ותבין הוא לא בן יחיד הוא אחד מתוך שלושים ושלוש, ואין לי את היכולת להשקיע בכל ילד.

"בכל אופן יישר כח על המשלוח מנות, 'חכימא דיהודאי' זה ספר באמת מוצלח. גיסי הצעיר נהנה ממנו מאד. בפעם הבאה אין צורך לטרוח. אפילו שזה בנפשנו.

 

[שלחן עורך]

הזיידע של אשתכם

גוט!!

את מנכ"ל טסלה אתם מכירים? אז הבן שלכם ייצא בדיוק כמוהו, רק בתורה.

אפילו שזה בנפשנו.

כל מילה דורבן.
חסר סיום מרכאות, ואי אלו פסיקים נצרכים, אך הרבה זמן לא צחקתי כל כך.
רק שכחתם את 'העיקר זה המכתב'...