בערב שבת האחרון או בערב שבת האחרונה?

[במבה נוגט]

על מה מוסבת המילה "האחרון"? על ערב או על שבת?

 

[קראנצול]

על הערב.

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

אם חושבים על זה, אפשר גם וגם. אבל גם אני הייתי אומר באינסטינקט "האחרון".

 

[סוגרים שידוך]

אם תוסיף ה' ותכתוב בערב השבת
אזי כיון שנפרד הערב מהשבת יהיה ראוי לכתוב האחרונה בדווקא

 

[מרציפן]

אם תוסיף ה' ותכתוב בערב השבת
אזי כיון שנפרד הערב מהשבת יהיה ראוי לכתוב האחרונה בדווקא

לא כותבים "השבת האחרונה" [שתי אותיות השימוש זו אחר זו].

ערב שבת האחרון.

 

[למען דעת]

לא כותבים "השבת האחרונה" [שתי אותיות השימוש זו אחר זו].

 

[במבה נוגט]

לא כותבים "השבת האחרונה" [שתי אותיות השימוש זו אחר זו].

ערב שבת האחרון.

רק אחרי שצלצלתי שמתי לב מה כתוב...
מצטרפת לתמיהה

 

[מרציפן]

רק אחרי שצלצלתי שמתי לב מה כתוב...
מצטרפת לתמיהה

אותיות השימוש מ.ש.ה.ו.כ.ל.ב. - זה ידוע לכל ועל זה אין תמיהה.

בספר "הכתב והמכתב" (פרקי הדרכה באמנות הכתיבה התורנית - ראובן חן, תשע"ד, עמוד קפב אות יג):
יש להמנע מלחזור על אחת מאותיות השימוש מילה אחר מילה. לדוגמא: במקום "העשיר העביר תרומתו למזון לתלמידי הישיבה", כתוב: "העשיר העביר תרומתו עבור מזון לתלמידי הישיבה". עד כאן.

אין לי מושג אם הכלל הנ"ל מקורו באקדמיה ללשון, ואם זה אתם מחפשים - למען דעת ובמבה נוגט - לא אמרתי כלום.

אגב, הספר הנ"ל יכול להועיל רבות לכל עורך תורני.

 

[למען דעת]

אותיות השימוש מ.ש.ה.ו.כ.ל.ב. - זה ידוע לכל ועל זה אין תמיהה.

בספר "הכתב והמכתב" (פרקי הדרכה באמנות הכתיבה התורנית - ראובן חן, תשע"ד, עמוד קפב אות יג):
יש להמנע מלחזור על אחת מאותיות השימוש מילה אחר מילה. לדוגמא: במקום "העשיר העביר תרומתו למזון לתלמידי הישיבה", כתוב: "העשיר העביר תרומתו עבור מזון לתלמידי הישיבה". עד כאן.

אין לי מושג אם הכלל הנ"ל מקורו באקדמיה ללשון, ואם זה אתם מחפשים - למען דעת ובמבה נוגט - לא אמרתי כלום.

אגב, הספר הנ"ל יכול להועיל רבות לכל עורך תורני.

---

 

[מרציפן]

---

כנראה שהבמה כאן - עם כל הכבוד - היא לא כמו ספר להדפסה

אבל אין מה לומר - למען דעת - אחד אפס

 

[למען דעת]

הדוגמה הראשונה היא מהספר עצמו.
רציתי בזה להראות שכאשר רוצים ליידע שם בעל תואר, יש ליידע גם את השם וגם את התואר.

 

[סוגרים שידוך]

בספר "הכתב והמכתב" (פרקי הדרכה באמנות הכתיבה התורנית - ראובן חן, תשע"ד, עמוד קפב אות יג):

לא ראובן אלא עובדיה חן

 

[במבה נוגט]

אותיות השימוש מ.ש.ה.ו.כ.ל.ב. - זה ידוע לכל ועל זה אין תמיהה.

בספר "הכתב והמכתב" (פרקי הדרכה באמנות הכתיבה התורנית - ראובן חן, תשע"ד, עמוד קפב אות יג):
יש להמנע מלחזור על אחת מאותיות השימוש מילה אחר מילה. לדוגמא: במקום "העשיר העביר תרומתו למזון לתלמידי הישיבה", כתוב: "העשיר העביר תרומתו עבור מזון לתלמידי הישיבה". עד כאן.

אין לי מושג אם הכלל הנ"ל מקורו באקדמיה ללשון, ואם זה אתם מחפשים - למען דעת ובמבה נוגט - לא אמרתי כלום.

אגב, הספר הנ"ל יכול להועיל רבות לכל עורך תורני.

ברור שהכלל (?) הזה לא תקף על יידוע צירוף שבו מיידעים את שתי המילים (בשונה מביטוי סמיכות).