אין דבר שלא רמוז בחז"ל. א"א נגד בני ישמעל עד הגאולה השלמה!
בס"ד
עקב האריכות בגמרא הסתפקתי אם לכתוב, והחלטתי שאכתוב ויהיה לימוד הגמרא הזה והחיזוק שיווצר ממנו לע"נ הקדושים. ומחילה ממי שמפריע לו הודעות ארוכות אלו...
גמרא בבא בתרא דף עג עמוד ב
יש שם כמה מעשיות תמוהות ולא הגיוניות לכאורה של רבה בר רב חנא . והמפרשים מבארים אותם כרמז על ימינו אנו שבני ישמעא
ל ישלטו בארץ ישראל עד הקץ ואין מי שיוכל להזיזם לא צה"ל ולא כיבוש שטחים וגם לא אומות העולם! רק תשובה שבכוחה לקרב את הקץ תושיע אותנו!
ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא [צפרדע] דהויא גדולה כי אקרא דהגרוניא [שם של עיר] ואקרא דהגרוניא כמה הוא גדול? שתין בתי.
[ראיתי צפרדע גדולה כמו הכרך "אקרא דהגרוניא" וכרך זה יש בו שישים בתים].
המשיך רבה ואמר: אתא תנינא, בלעה את הצפרדע, אתא פושקנצא [עורב נקבה] ובלעה לתנינא, וסליק העורב ויתיב באילנא.
[רבה ראה שבא תנין ובלע את אותה צפרדע, ואחר כך באה עורב נקיבה ובלעה את התנין, שבלע את הצפרדע הענקית, ואחר כך עלה העורב וישב על גבי אילן].
תא חזי, כמה נפיש חיליה דאילנא!
[בא וראה, כמה גדול כוחו של האילן, שביכולתו לשאת את העורב שבלע את התנין שבלע את הצפרדע הענקית].
אמר רב פפא בר שמואל: אי לא הואי התם, וראיתי דבר זה, לא הימני [לא הייתי יכול להאמין] שיתכן דבר כזה. עד כאן הגמרא ומכאן למפרשים.
ענין מאמר זה, כתב הריטב"א: הוא משל על מלכות בני ערב, והם המושלים בישראל אחר שנתערבו בהם כמה אומות. וגדול כחו של אילן ונפלאות השם יתברך שיכולין ישראל לחיות עמהם ולקיים תורתם ביניהם, ואלמלא שאנו רואים, לא היינו מאמינים. ב. ובמהרש"א פירש מאמר זה על המלכויות המושלות בעולם מבית שני עד ביאת גואלנו במהרה בימינו [כדרך שראה דניאל] אקרוקתא - צפרדע היא מלכות אלכסנדרוס מוקדון מיון, ועל שם חכמת יוונית נקראת צפר דע [מלשון דעה]. תנינא - נחש הוא אדום, על שם נחש הקדמוני, ועל שם כעסו עמנו שהחריבו בית המקדש וכתיב [דברים לב לג]: כי חמת תנינים יינם". פושקנצא - עורב נקבה הוא מלכות ישמעאל. [ראה בבא קמא צב ב לא לחינם הלל זרזיר אצל עורב, היינו עשיו לקח את בת ישמעאל לאשה]. וסליק ישמעאל לארץ ישראל, בזכות אילנא - אברהם שהבטיחו הקב"ה [בראשית יז כ]: "והפריתי אותו:. ונתתיו לגוי גדול". תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא שעדיין זכותו והבטחתו נטויה ובידו ארץ ישראל ורוב הגולה עד בא יום הגאולה במהרה בימינו אמן סלה.
ובספר "אמת ליעקב" פירש מאמר זה על ישראל שבשעת החורבן כינו אותם בשם אקרוקתא [ראה ישעיה כב ה] והמלכות אשר החריבה את ירושלים קרויה תנין [ראה ישעיה כז א] ומלכות ישמעאל היא פושקנצא - עורב נקבה, כי כל טובתו אינה אלא מהגר שהיא נקבה, ומלכות ישמעאל נקרא גלות האחרון סליק לארץ ישראל ויתיב בשלוה בארץ ישראל ואין שום אומה יכולה להזיזן, וכוחו הוא מחמת אילן - מה שעשה תשובה "תחת אחד השיחים" [בראשית כא טו], שבזכות זה הובטח מהקדוש ברוך הוא "כי לגוי גדול אשימנו" [שם יח] והיינו גדול באיכות ובשכר זה ניתן לו ארץ ישראל כל ימי היות ישראל בגלות עד ימות המשיח [וכן כתב "בעל הטורים" שם כה יח] ואמר רב פפא אי לאו שגם אני ראיתי כך ברוח הקודש לא הייתי מאמין שיהיה כח התשובה גדול כל כך.
מקרה נוסף זה זה.
. ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא, הוה קא אזלינן בספינתא.
וחזינן ההוא כוורא, דיתבא ליה חלתא אגביה, וקדח אגמא עילויה.
[ראינו דג אחד, שעמד במקומו זמן רב, עד שהתקבץ על גבו חול, וצמחו עשבים על החול].
סברינן, יבשתא היא, וסלקינן על גביו, ואפינן ובשלינן אגביה, וכד חם גביה על ידי האפיה והבישול, אתהפיך כוורא, ונפלנו לתוך המים, ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא, הוה טבעינן.
[היינו סבורים, שמקום זה, בו יש חול ועשבים צומחים בו, אחד מאיי הים הוא, על כן ירדנו מן הספינה ועלינו עליו, הדלקנו אש ואפינו ובישלנו; כאשר התחמם גבו של הדג, התהפך הדג ואנו נפלנו למים, ואילו לא היתה הספינה קרובה היינו טובעים].
למפרשים :
בריטב"א: המשל כי ראו שיבואו ימים לישראל שיהיו בגלות בשלוה, ובזו יש לשמור תורתם יותר, כי הרוח קל מהרה עובר.
עוד יש לפרש שרבה בר בר חנה ראה ברוח הקודש שקודם ביאת המשיח ירצו מישראל להגביה עצמם על האומות ולמשול עליהם, וכד חם אתהפוך, כלומר נהפכו ונתחזקו עליהם, ודבר זה יהיה קרוב לגאולה מחמת כשנתהפך ונתגברו מאד על ישראל ואילו לא היה קריבת הגאולה הוי טבעינן - על פי "אמת ליעקב"
והנתיבות המשפט מבאר : שחלק מהערב רב שנשתרבב בישראל ימלוך בארץ ישראל, ואז ישראל ירגישו שהגיעו לחוף מבטחים ויתרחקו מבוראם לאט לאט... עד שהקב"ה ירגיז עליהם האומות ובני ישמעאל ויראו שהם ככבשה בין שבעים זאבים, ואם לא שהספינה היתה קרובה הכוונה לקץ הגלות שהגיע הקץ היינו טובעים ח"ו , אומות העולם היו מצליחים ח"ו...!
ורק זה שהגיע הקץ מציל את ישראל
נ.ב.
מעשה נוסף מופיע שם:
ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא, הוה קא אזלינן במדברא.
וחזינן, הנהו אווזי, דשמטי גדפייהו משמנייהו, וקא נגדי נחלי דמשחא מתותייהו.
[ראינו את אותם אווזים, שהיו שמינות כל כך, עד שהנוצות שלהן היו נופלות, ומתחת לאותן אווזים היו זורמים נחלים של שמן].
אמינא [שאלתי] להו: אית לי בגוייכו חלקא לעלמא דאתי [האם יש לי בכם חלק שאזכה לקבל אותו בעולם הבא]?
חדא דלי [הגביהה] לי גדפא [כנף], וחדא דלי לי אטמא [ירך] לרמוז לי: זה יהיה חלקך לעתיד לבא.
כי אתאי [כשבאתי] לקמיה דרבי אלעזר וסיפרתי לו מה שראיתי, אמר לי: עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין, לפי שבחטאם מתעכב משיח מלבא, ואווזים אלו מצטערים מחמת שומנם. 22 [סימן: 23 כעפרא, דתכילתא, טרקתיה עקרבא, לסלתיה].
מפרשים:
כתב הריטב"א: ההוא אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו הם מלכות אדום וישמעאל, ועתידות לחזור ולקרוא בשם ה' לימות המשיח, מי שישאר מהם, ומפני שגלותינו מעכב תשובתם, אנו עתידין ליתן עליהם את הדין.
וב"עוללות אפרים" פירש מאמר זה בשני אופנים, ראה שם ב"חידושי גאונים", וכתב דהא דעתידין ליתן עליהם את הדין היינו על שלא הוכיחום ישראל שיחזרו למוטב.
ויהיו הדברים לעילוי נשמתם של הקדושים ה' יקום דמם במהרה בימינו אמן.
הנושאים החמים
