בר מצווה תחול או יחול? ראשון או ראשונה?

[רוח סערה]

בלק אאוט! הצילו!!!

 

[עדיאל]

שמחת ה"בר מצוה" [הראשונה] תחול
ה"בר מצוה" [הראשון] יחול

 

[רוח סערה]

שמחת ה"בר מצוה" [הראשונה] תחול
ה"בר מצוה" [הראשון] יחול

אפשר לרשום: מתרגשים לקראת בר מצווה ראשון? נשמע מוזר. לא?

 

[עדיאל]

בר מצווה זה לא השם, ולכן זה מוזר. אמור מעתה: מתרגשים לקראת שמחת ה'בר מצוה' הראשונה

 

[משה מנחם]

או: מתרגשים לקראת ארוע ה'בר מצוה' הראשון...

 

[אפכא מסתברא]

בר המצוה אינו יכול לחול, כשם ששום איש או אשה אינם יכולים לחול (אלא במחול)...
שמחת בר המצוה הראשונה במשפחתם יכול ש'תוחג' (חוגגים אותה, כן?), או אם רוצים מלה פחות חגיגית - 'שתיערך', או סתם 'שתהיה'.

 

[שרלוט]

בר המצוה אינו יכול לחול, כשם ששום איש או אשה אינם יכולים לחול (אלא במחול)...
שמחת בר המצוה הראשונה במשפחתם יכול ש'תוחג' (חוגגים אותה, כן?), או אם רוצים מלה פחות חגיגית - 'שתיערך', או סתם 'שתהיה'.

שמחה לא יכולה לחול?
מה ההבדל בין שמחה לברכה? [ברכות יחולו על ראשי...]

 

[אפכא מסתברא]

א. לא מדברים כאן על שמחה כשם עצם מופשט (כמו ברכה) אלא על האירוע.
ב. עייני בהגדרות (אבן שושן) - לפי איזה מובן אפשר להחיל על הביטוי 'בר מצוה' או 'שמחת...(בר מצוה, חתונה, מה שתרצי)' את הפועל 'לחול'?

 

[פנינה ריימונד]

בר המצווה הוא החתן!!!
שמחת (נקבה) או אירוע (זכר) או יום (זכר) או ערב (זכר) הבר מצווה-
לפי זה תנקוט בלשון נקבה או זכר...

 

[רוח סערה]

בר המצוה אינו יכול לחול, כשם ששום איש או אשה אינם יכולים לחול (אלא במחול)...
שמחת בר המצוה הראשונה במשפחתם יכול ש'תוחג' (חוגגים אותה, כן?), או אם רוצים מלה פחות חגיגית - 'שתיערך', או סתם 'שתהיה'.

תוחג או תחוג? שתיערך נשמע טוב יותר...

 

[אפכא מסתברא]

'תוחג' משמע שיחוגו אותה. בוודאי לא 'השמחה תחוג'.
נכון, לאזני הבריות שהדקדוק אינו כוס התה שלהם - 'תיערך' הרבה יותר טוב.

 

[מטאלי]

השמחה לא תחול, היא ספונטנית, אולם הכוונה לאירוע שמחה, אם כן אולי מוטב לומר הכניסה לעול תורה ומצוות או שמא אירוע בר המצווה הראשון/ סעודת בר המצווה הראשונה...

אם זה להזמנה לכאורה אפשר כך: הנכם מוזמנים להשתתף בשמחת בר המצווה של ... ביום שני וכו'.

 

[חגי פאהן]

'תוחג' משמע שיחוגו אותה. בוודאי לא 'השמחה תחוג'.
נכון, לאזני הבריות שהדקדוק אינו כוס התה שלהם - 'תיערך' הרבה יותר טוב.

דוקא אני חשבתי תֵּחֹג שהוא בבניין נפעל, אבל תוחג הוא הופעל.

נראה לי שזו לא עבירה לומר "בר-מצוה ראשונה", כי בר-מצוה כבר הפך להיות שם דבר, חתן הבר מצוה כמו "בעל קורא", חמש כזיתות ועוד. וברבים הרי אומרים "בר מצוות". למרות שבוודאי נכון יותר לכתוב "ראשון". וכדי למנוע בלבול אפשר לכתוב "ארוע בר-מצוה ראשון", "הארוע יחול", כמו שכתבו לעיל.

 

[רוח סערה]

דוקא אני חשבתי תֵּחֹג שהוא בבניין נפעל, אבל תוחג הוא הופעל.

נראה לי שזו לא עבירה לומר "בר-מצוה ראשונה", כי בר-מצוה כבר הפך להיות שם דבר, חתן הבר מצוה כמו "בעל קורא", חמש כזיתות ועוד. וברבים הרי אומרים "בר מצוות". למרות שבוודאי נכון יותר לכתוב "ראשון". וכדי למנוע בלבול אפשר לכתוב "ארוע בר-מצוה ראשון", "הארוע יחול", כמו שכתבו לעיל.

נהניתי. רק למקצוענים יש "כתפיים" לאשר לסלנגים להיכנס לשפה התקנית ועוד להטות אותם בהתאם. מקצועי לגמרי. תודה.
(גם אני התכוונתי לתחוג בצירה וחולם, והגברת לא הבינה אותי, אבל לי אין את התכנה שמנקדת).

 

[אפכא מסתברא]

דוקא אני חשבתי תֵּחֹג שהוא בבניין נפעל, אבל תוחג הוא הופעל.
אכן, צודק - צ"ל בנפעל ולא בהופעל, חוזרני בי.

נראה לי שזו לא עבירה לומר "בר-מצוה ראשונה", כי בר-מצוה כבר הפך להיות שם דבר, חתן הבר מצוה כמו "בעל קורא", חמש כזיתות ועוד. וברבים הרי אומרים "בר מצוות". למרות שבוודאי נכון יותר לכתוב "ראשון". וכדי למנוע בלבול אפשר לכתוב "ארוע בר-מצוה ראשון", "הארוע יחול", כמו שכתבו לעיל.

זו לא עבירה לומר שום דבר שלא נאסר ע"י התורה. השאלה היא מה נכון ומה לא נכון. בוודאי אומרים 'בר מצוות' - הרבה שגיאות אומרים בלשון הדיבור, אבל כשכותבים - וכששואלים מה נכון - מן הראוי לומר לכתוב את הנכון, לא את השגוי השגור.

דרך אגב - שורש דומה מאוד (חקק) מופיע בתנ"ך פעם אחת ג"כ בהופעל במקום בנפעל: איוב יט, כג: מִי יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי מִי יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ: ייתכן שמלה זו הדהדה במוחי.

 

[שרלוט]

בקשר למילים בלשון זכר ונקבה
ע''פ המקרא גרמי השמים ברובם הם בלשון זכר ונקבה
כגון רוח ושמש
כיום מבטאים אותם אך ורק בלשון נקבה.
ולמה כל ההקדמה הזו? הבת שלי הביאה הביתה שכפול במקצוע עברית
הם לומדים בביה''ס את השפה הזו ברמה גבוהה. בשיעורי בית עזרתי לה לתרגם את
הקטע וממש הפריע לי שבשיר עצמו שנכתב בידי משורר/ת ישראלי והוא כתוב ממש
טוב מופיעים שם רוח בלשון זכר וגם שמש בלשון זכר.
עכשיו, לבנות שלא מדברות עברית זה ממש מבלבל. כי מה היא תבין? שאפשר
לאמר רוח נושב, רוח קר.
למה כותבים היום שירים בלשון לא מקובלת?

 

[אפכא מסתברא]

שירה, מטבע ברייתה, משתמשת בלשון גבוהה יותר מלשון הדיבור. נכון ששירה מודרנית יורדת גם לשפת הרחוב ולמטה מזה, בדומה לאמנות המודרנית, אבל עדיין יש משוררים שרואים בשירה משהו מרומם יותר. זה ממש מפליא שבאים בטענות למשורר על שימוש ב'לשון לא מקובלת'. ואם הבת לומדת מקרא בבית הספר היא תיתקל בחומש בראשית די בהתחלה (פר' וירא) ב"הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ", בספר מלכים ב'רוח גדולה וחזק' (נקבה וזכר בנשימה אחת!!), ואפילו: "אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ", ועוד הרבה - פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה, וזה לא יהיה מבלבל כל כך.

 

[חגי פאהן]

נהניתי. רק למקצוענים יש "כתפיים" לאשר לסלנגים להיכנס לשפה התקנית ועוד להטות אותם בהתאם. מקצועי לגמרי. תודה.
(גם אני התכוונתי לתחוג בצירה וחולם, והגברת לא הבינה אותי, אבל לי אין את התכנה שמנקדת).

הריני מוסר מודעא שאיני כמי שפסק דין ואין לענות אחריו, אלא כמי שדן עם חבריו על מנת להגיע לאמת ומצפה לתגובות.
ופה יש את התכנה.

עכשיו, לבנות שלא מדברות עברית זה ממש מבלבל. כי מה היא תבין? שאפשר
לאמר רוח נושב, רוח קר.
למה כותבים היום שירים בלשון לא מקובלת?

ומה בכך אם היא תאמר רוח נושב? תעשה קצת קורת רוח ל"דווקנין". לעמי הארצות זה אכן יצרום, אבל אצל יודעי ספר זה דוקא נחשב לשפה גבוהה.

אולי יום אחד אעלה לכאן שרשור במייל של שיחה שלי עם לקוח מאמעריקא, כולו רצוף לשון משנה עתיקה, ממלא ביראת כבוד.