הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ב"ה
לא אשכח את "זאת חנוכה" של שנה שעברה.
אז עוד לא הצלחנו להכיל את גודל הכאב, ועכשיו העין עדיין דומעת מצרת אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה.
הלכתי להתפלל בכותל כמו כל עם ישראל לישועה.
כשאני הגעתי כבר היו שם בבית הכנסת הפנימי, מספר נשים שהגיעו לפני ונשארו איתי יחד במשך שעות רבות.
אחת הנשים תפסה את תשומת ליבי.
אם אני אמרתי את ספר התהילים פעם אחת, אז היא אמרה אותו לפחות פעמיים.
אישה מבוגרת, ראיתי שכבר קשה לה לשבת, גם אני וגם עוד כמה נשים קמו מעת לעת כדי לחלץ קצת את העצמות מהישיבה הממושכת.
אני זוכרת אותה מסובבת את מפרק הרגל, אולי כדי לעורר את עצמה, ואולי כדי לאפשר לעצמה לשבת עוד כמה שעות כדי להתפלל.
אז למדתי, שיש הרבה מאוד נשים שמשקיעות השקעה ומאמץ גדול מאוד, בתפילה.
היו גם קבוצת נשים שהגיעו מהצפון, באותו הערב, זאת חנוכה.
בית הכנסת היה מלא כמעט עד שתיים ויותר בלילה, בשעה שלוש מאפשרים למעט הנשים שמגיעות להיכנס לפני ולפנים אל האבן שנמצאת בדיוק מול קודש הקדשים, מקום נורא ונשגב מלא הוד וקדושה.
ראיתי את הנשים הקבועות שמגיעות להתפלל על גלות השכינה ועל גאולת השכינה.
נשים שהגיעו מצוידות כבר עם תרמוס עם קפה שיעזור להן להרטיב את גרונן רק כדי להמשיך ולשאת את תפילתן במשך כמה שעות.
בעומק מנהרות הכותל, בשעה של מידת הרחמים וביום שאור גדול יורד לעולם זכיתי לשבת שם, מול קדש הקדשים ולהיות עדה לרחשי הלב ותפילת הנשמה של נשים צדקניות.
בשעה חמש וחצי, ברגע שכבר מתחילים ראשוני האוטובוסים להגיע למקום, המקום מתמלא, ומתקיימת תפילה של נשים קבועות שמגיעות כל יום בעלות.
ובנשימה של אוויר צח של בוקר התקווה עולה מאליה לראות את אור השחר הבוקע את חשכת הגלות.
מאז הספקתי עוד כמה פעמים לבקר ולהקדיש זמן לתפילה ושפיכת צקון לחש בסייעתא דשמיא.
באחת הפעמים שמתי לב לאחת הנשים, שלא כמוני, לא ראתה דבר סביבה, היא היתה כל כולה שקועה ומרוכזת בתפילתה.
היא הגיעה לפני, נעמדה כשעה לתפילה, כאשר טבעי להתבונן סביב, לראות מי נמצא סביבך, ואולי לשים לב לכל מיני פרטים.
אבל לא, היא, היא פשוט היתה שקועה בתוך הסידור, ואז הלכה לה.
אז אני כן התבוננתי סביבי, והתפעלתי מיכולת הריכוז והשקיעות הזאת בתפילה.
אישה פלונית את היית עבורי דוגמה לרמת שקיעות שאין כמותה.
מאז, למדתי שלפחות חלק ניכר מהזמן אפשר להיות שקועים לחלוטין ללא מבט סביב, למרות ההמולה וריבוי הנשים שמגיעות והולכות.
ולמה אני מספרת זאת?
קודם כל למי שלא מודע לכך שבליל זאת חנוכה המקום מלא ושוקק חיים עד השעות המאוחרות של הלילה.
ושנית למי שגר רחוק או שאין לו תמיד הזדמנות לצאת.
תחשבו על הרעיון.
אם יש באפשרותכם לתת לעצמכם את הלילה להגיע ולהתפלל, זו חוויה של שעות, של קירבה שאין כמותה.
כמובן לקחת בחשבון שהיום למחרת יאלץ לשלם מחיר, ולאפשר לעצמכם אפשרות של מנוחה בבוקר.
ואסיים בתפילה מרגשת שניצבת לפני כמו חיה וקיימת בדמיוני, בכל הזדמנות בה אני יוצאת ממקום הקודש.
מי ייתן ונזכה בקרוב לראות את כל עם ישראל בהמוניו, כאן, בגאולה השלמה.
לא אשכח את "זאת חנוכה" של שנה שעברה.
אז עוד לא הצלחנו להכיל את גודל הכאב, ועכשיו העין עדיין דומעת מצרת אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה.
הלכתי להתפלל בכותל כמו כל עם ישראל לישועה.
כשאני הגעתי כבר היו שם בבית הכנסת הפנימי, מספר נשים שהגיעו לפני ונשארו איתי יחד במשך שעות רבות.
אחת הנשים תפסה את תשומת ליבי.
אם אני אמרתי את ספר התהילים פעם אחת, אז היא אמרה אותו לפחות פעמיים.
אישה מבוגרת, ראיתי שכבר קשה לה לשבת, גם אני וגם עוד כמה נשים קמו מעת לעת כדי לחלץ קצת את העצמות מהישיבה הממושכת.
אני זוכרת אותה מסובבת את מפרק הרגל, אולי כדי לעורר את עצמה, ואולי כדי לאפשר לעצמה לשבת עוד כמה שעות כדי להתפלל.
אז למדתי, שיש הרבה מאוד נשים שמשקיעות השקעה ומאמץ גדול מאוד, בתפילה.
היו גם קבוצת נשים שהגיעו מהצפון, באותו הערב, זאת חנוכה.
בית הכנסת היה מלא כמעט עד שתיים ויותר בלילה, בשעה שלוש מאפשרים למעט הנשים שמגיעות להיכנס לפני ולפנים אל האבן שנמצאת בדיוק מול קודש הקדשים, מקום נורא ונשגב מלא הוד וקדושה.
ראיתי את הנשים הקבועות שמגיעות להתפלל על גלות השכינה ועל גאולת השכינה.
נשים שהגיעו מצוידות כבר עם תרמוס עם קפה שיעזור להן להרטיב את גרונן רק כדי להמשיך ולשאת את תפילתן במשך כמה שעות.
בעומק מנהרות הכותל, בשעה של מידת הרחמים וביום שאור גדול יורד לעולם זכיתי לשבת שם, מול קדש הקדשים ולהיות עדה לרחשי הלב ותפילת הנשמה של נשים צדקניות.
בשעה חמש וחצי, ברגע שכבר מתחילים ראשוני האוטובוסים להגיע למקום, המקום מתמלא, ומתקיימת תפילה של נשים קבועות שמגיעות כל יום בעלות.
ובנשימה של אוויר צח של בוקר התקווה עולה מאליה לראות את אור השחר הבוקע את חשכת הגלות.
מאז הספקתי עוד כמה פעמים לבקר ולהקדיש זמן לתפילה ושפיכת צקון לחש בסייעתא דשמיא.
באחת הפעמים שמתי לב לאחת הנשים, שלא כמוני, לא ראתה דבר סביבה, היא היתה כל כולה שקועה ומרוכזת בתפילתה.
היא הגיעה לפני, נעמדה כשעה לתפילה, כאשר טבעי להתבונן סביב, לראות מי נמצא סביבך, ואולי לשים לב לכל מיני פרטים.
אבל לא, היא, היא פשוט היתה שקועה בתוך הסידור, ואז הלכה לה.
אז אני כן התבוננתי סביבי, והתפעלתי מיכולת הריכוז והשקיעות הזאת בתפילה.
אישה פלונית את היית עבורי דוגמה לרמת שקיעות שאין כמותה.
מאז, למדתי שלפחות חלק ניכר מהזמן אפשר להיות שקועים לחלוטין ללא מבט סביב, למרות ההמולה וריבוי הנשים שמגיעות והולכות.
ולמה אני מספרת זאת?
קודם כל למי שלא מודע לכך שבליל זאת חנוכה המקום מלא ושוקק חיים עד השעות המאוחרות של הלילה.
ושנית למי שגר רחוק או שאין לו תמיד הזדמנות לצאת.
תחשבו על הרעיון.
אם יש באפשרותכם לתת לעצמכם את הלילה להגיע ולהתפלל, זו חוויה של שעות, של קירבה שאין כמותה.
כמובן לקחת בחשבון שהיום למחרת יאלץ לשלם מחיר, ולאפשר לעצמכם אפשרות של מנוחה בבוקר.
ואסיים בתפילה מרגשת שניצבת לפני כמו חיה וקיימת בדמיוני, בכל הזדמנות בה אני יוצאת ממקום הקודש.
מי ייתן ונזכה בקרוב לראות את כל עם ישראל בהמוניו, כאן, בגאולה השלמה.
