גברות בזהוב

[שפרינצה]

משהו משהו

 

[2OR]

עקרונית אני מסכימה איתך, 2OR, אבל יש לי הסתייגות קלה: לא תמיד התמונה צריכה להיות מחמיאה. יש עניין אמנותי ויפה גם בצילומי ילדים בוכים. אבל במקרה הנוכחי, אם הילדה נראית בוכה זה לא טוב כי זה לא מתאים לקונספט. המראה הכללי של התמונה לא משדר בכי, ברור לעין שהיא לא באמת בוכה, ולכן הרמיזה הקלה למראה של בכי - מתנגשת עם שאר התמונה.
אז בהחלט אשים לב לזה להבא .
צבי - בשניה יש עריכה גוונים שנועדה להדגיש את העיניים הכחולות והעור הורדרד, אבל ייתכן שהיא קצת גרמה לחספוס כלשהו של גווני העור. (אם אני זוכרת נכון זה היה שכפול הערוץ הכחול דווקא, על שקיפות גבוהה.)

ברור לחלוטין....
בתור מעצב אני בהחלט מודע לזה, כשאני מחפש ספציפית תינוקות בוכים... ילדים בוכים וכו' וכו' וכו'...
אבל בתמונות האלו זה ממש לא נראה מה שרצית לשדר... וזו הייתה כוונתי.
בשו"ט! בהצלחה! ושוב, התמונות יפהפיות!

 

[ותמיד לבחור]

אבל כשבאים לצלם משהו, צריכים לדאוג גם לכך שזה ייראה טוב וכו', ייראה מחמיא, יפה, מהנה, וכן הלאה....

זהו שהתכונתי: אין ספק שיש יותר ענין, קסם ורתק בהבעה יחודית שכזו, מאשר בתמונה, כמותה יש לרבבות, של ילד המחייך למצלמה במבט ישיר ומשעמם...

ובכלל: למה, למה אם זה משדר בכי זה לא "מחמיא, יפה, מהנה וכן הלאה?".. הרי לא אחדש אם אומר שבכי לא משדר דווקא עצב, שבר או דכדוך, אלא גם בהחלט התרגשות, התפעמות, ואפילו שמחה...

כך שלענ"ד למרות שזה לא כוון מראש, זה דווקא מחמיא.
(אבל לא שזה ממש עקרוני..)

 

[רבקה.]

ותמיד לבחור - תודה. גם אני אוהבת את ההבעה+תנוחה הייחודית יותר. אבל אני לא חושבת שהתמונה הזו דווקא - צריכה לשדר עצב. כמו שכתבתי למעלה, זה לא הקונספט.
אז לא התכוונתי שבפעמים הבאות אצלם רק ילדים מחייכים כרגיל, אלא אולי אצלם כשהיד מונמכת מעט, בלי שתסתיר את העין, ואז אולי תהיה פחות הרגשה של בכי.
בנוסף, אולי העריכה תרמה להרגשה זו...