שיתוף - לביקורת גדול עלינו

[שלמה שקד]

אני לא יודעת למה התחלתי בחזרה למצוץ את האצבע, אמא כבר הסבירה לי שאני ילדה גדולה וזה לא יפה לילדות גדולות להכניס אצבע בפה, אבל עכשיו אין לי כוח לאכול את הבשר כי אמא התחילה להוריד לי חתיכות בלי עור ואז היא הפסיקה ודיברה עם אבא בשקט ולפני זה בקושי היה לי מהדג הוורוד כי אמא אמרה שהיא לא הספיקה לבשל, ואבא בכלל שכח לקנות קולה, אז אני שוכבת על הספה ומוצצת את האגודל חזק.

אני לא יודעת מה קורה, בבוקר חזקי בכה וחני כל הזמן אומרת תהילים. הגננת בכלל סיפרה שבל"ג בעומר מאוד שמחים ואתמול הלכתי עם אמא לראות במחשב גדול ברחוב ליד המכולת את האש של מירון. היום אבא ואמא לא היו שמחים ואבא אמר שהיום אני צריכה להיות ילדה מאוד טובה, ואמא חיבקה אותי חזק ולא אמרה כלום.



וגם אני לא מצאתי מילים, וכי מה אגיד לילדים.
בבוקר חזרתי ממירון, בכיתי, כי לא קרה להם אסון. חיבקתי אותם חזק, לבדוק שוב שאף אחד לא נחנק. אשתי תיבלה את המרק בדמעות, ובזקה בטשולנט אנחות. בשטיבל לפני כגוונא שרו בר יוחאי כנהוג אבל הגרונות נשנקו ומלבד הגבאי שאזר עצמו בגבורה, נענו כולם בקול ענות חלושה. בסעודה שכבו הקטנים על הספה, מבינים בלי מילים.

ויהי ממחרת, בקריאת התורה עלה הבחור החשוב... ובירך הגומל בשם ומלכות בגעייה עצומה, לאחר התפילה נתקהלנו מסביבו ופשוט נחרדנו בספרו איך קרא שמע ישראל כשהרגיש שכמעט יוצאת נפשו בטהרה...