הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
קראתי עכשיו קטע מצויין על הצלם ג'וזף קודלקה
לקרוא ולהנות, במיוחד אם אח"כ נכנסים לצפות בצילומים שלו.
נכתב ע"י: Eyal Binehaker
המהנדס של הצוענים מתוך כל הצלמים יש צלם אחד שריתק אותי מהפעם הראשונה שראיתי את הצילומים שלו, משהו באופן שבו הוא מצלם אנשים פשוט שבה אותי, קוראים לו ג'וזף קודלקה והוא הצלם שבגללו אני מצלם הוא התחיל בכלל בתור מהנדס אבל נטש את התחום לטובת הצילום, הוא אמר פעם שכדאי לצל...ם להסתכל לפעמים על תנוחות האנשים כעל צורות גאומטריות, והדבר בא לידי ביטוי באופן מובהק בצילומים שלו.
הוא התמסר לחלוטין לצילום אורח חייהם של הצוענים במרכז אירופה, וצילם גם את הפלישה הסובייטית לפראג ואת החיים תחת העול הסובייטי, עד שברח בעצמו. ובאופן כללי, קורות החיים שלו מרתקים (כמעט) כמו הצילומים שהוא מצלם.
קודלקה נולד בשנת 1938 בצ'כוסלובקיה והחל לצלם מאז שהיה נער, הוא צילם את חיי התיאטרון והשחקנים, את עולם הצוענים, ועשה ניסויים באור ובפיתוח (פילם, כן? דיגיטליות אז היו עדיין יקרות...), ובמקביל למד לתואר (באווירונאוטיקה, לא פחות!) ועבד כמהנדס.
לאט לאט החל להישאב לתוך עולם הצילום עד שבשנת 1967 עזב באופן סופי את הקריירה שלו כמהנדס והחל לעסוק בצילום באופן מקצועי ובלעדי.
אני מאוד מאמין בסגנון העבודה של קודלקה ומשתדל מאוד ליישם אותו בצילום שלי, הוא מאמין בהתמסרות לנושא שאותו הוא מתעד, וטוען שכדי באמת להיות מסוגל להביא את האופי של המקום והאנשים בצילום יש "לחיות" את הסביבה במשך תקופה, ללמוד להכיר את המרקם "מבפנים" ולהרגיש חלק מהקהילה.
את הצילומים התיעודיים שלו הוא צילם כמעט תמיד עם עדשת 25 מ"מ, שאיפשרה לו לעמוד קרוב לאנשים שצילם וגם לשים לב לפרטים הכי קטנים ולכל הניואנסים והמחוות שבינהם, השימוש בעדשה רחבה גם נותן לנו הצופים את התחושה שאנחנו שם, בתוך הסיטואציה, ביחד איתו. שיא העבודה שלו, בעיני כמובן, הוא סדרת הצוענים שצילם, בסדרה מובאת טכניקת הרגע המכריע, וההסתכלות הצורנית על בני האדם לידי שלמות, והסדרה היא אחת מסדרות הצילומים היפות והמקוריות עד היום.
הוא החל לצלם את הצוענים באיזור מורביה בצ'כיה שבו נולד, ותיעד אותם במשך שמונה שנים (!!!), אבל רוב צילומיו הם דווקא מסלובקיה, הסיבה לכך היתה שבאיזור זה חיייבה הממשלה את הצוענים להפסיק את אורח החיים הנוודי שלהם, היא שיכנה אותם בכוח בגטאות שבנתה במיוחד לשם כך, שחטה את סוסיהם והרסה את עגלותיהם.
הצוענים, שעתה היו כבולים למקום אחד, מנושלים מתרבותם ומאורח חיים הקודם חיו חיי עוני ודלות חומרית, אבל הדבר המדהים הוא שבצילומים של קודלקה אנו רואים, לצד היאוש והדלות, את חיי הרוח העשירים של הצוענים, את הפראיות שבהם, ואת הרגשות העזים שמאפיינים אותם, למרות הגזירות של הממשלה. התקופה הארוכה שבה שהה עימם (ושתבינו, זה לא שהבנאדם צילם משמונה עד חמש וחזר הביתה לפלזמה בסלון, הוא אשכרה חי איתם) גרמה לו להכיר אותם ואת אורח חייהם ברמה הכי אינטימית שניתן להגיע אליה, וכך הוא יכל לצלם בחופשיות גמורה וללא חשש, מתוך כבוד הדדי והבנה אמיתי ששררה בינו לבין הקהילה.
העדשה הרחבה שבה השתמש (25 מ"מ) בשילוב עם הראייה הייחודית והסבלנות שלו נתנו חיים גם לצילום הדומם, והתוצאה היא צילומים מלאי אנרגיה, התרחשות ורגשות, תמונות שגם אחרי 40 שנה נשארות ייחודיות מפתיעות ומרתקות.
סיפור חייו ממשיך להיות מרתק גם אחרי תיעוד הצוענים, אנחנו הצלמים אומרים שהמזל עוזר לאמיצים, במקרה של קודלקה, זה לידי ביטוי באופן מובהק. ב 1968, יום אחד בלבד לאחר שהוא חוזר מרומניה, לאחר שבילה 8 שנים עם הצוענים, פולשת ברית המועצות לצ'כוסלובקיה ומשתלטת על המדינה. הרקע ההיסטורי למעשה הוא בעצמו מעניין מאוד, אבל נחזור לסיפורנו, קודלקה מצלם את הפלישה ואת החיים תחת העול הסובייטי ומבריח את התמונות לעולם המערבי דרך סוכנות מאגנום אם זה לא מזל, אני לא יודע מה כן. על הצילומים הוא זוכה במדליית זהב ע"ש רוברט קאפה P.P (Prague Photographer) תחת
השם כשהוא עדיין אלמוני, על תיעוד ועדות עיתונאית דרמאטית ואמיצה. עכשיו כל העולם מכיר את קודלקה, בלי לדעת שזה הוא. מה שמדהים אותי בכל הסיפור הזה, מעבר לכוחו של הצילום, הוא היכולת לא להיחשף במהלך כל התיעוד והברחת הצילומים, שנמשכו במשך שנתיים - אחת היכולות הכי חשובות בעיני, כצלם, היא לשמור על אנונימיות ועל פרופיל נמוך, ולהימנע מאור הזרקורים, זה נותן את האפשרות לעבוד בשטח בשקט ובלי בעיות מיותרות, במקרה של קודלקה זה שמר על החיים שלו.
ב 1970 הוא מקבל אישור לצאת ולצלם צוענים במערב, הוא מחליט לברוח ו ב 1971 מגיע לאנגליה ומצטרף לסוכנות מאגנום, שם הוא ישן על הרצפה בחדר העריכה בשק שינה, הוא מתיידד עם ברסון שהופך לחברו הקרוב, ולמורה שלו קודלקה נשאר גולה מארצו עד סיום המשטר הסובייטי, ובמהלך הזמן הזה הוא מוציא עוד סדרה על גולים, שגם עליה שווה לעשות כתבה בנפרד, (אולי מאוחר יותר...) והוא נהנה עד היום ממעמד מיוחד בסוכנות מאגנום שמאפשר לו לעבוד רק על פרויקטים שלו, ללא מטלות חובה, שעל כל הצלמים האחרים לעשות.
כיום קודלקה חי בצ'כיה וצרפת, וממשיך לצלם. האגדה עדיין נכתבת.
קישור לצילומים: http://www.magnumphotos.com/Archive...VPage&l1=0&pid=2K7O3R135R3G&nm=Josef+Koudelka
לקרוא ולהנות, במיוחד אם אח"כ נכנסים לצפות בצילומים שלו.
נכתב ע"י: Eyal Binehaker
המהנדס של הצוענים מתוך כל הצלמים יש צלם אחד שריתק אותי מהפעם הראשונה שראיתי את הצילומים שלו, משהו באופן שבו הוא מצלם אנשים פשוט שבה אותי, קוראים לו ג'וזף קודלקה והוא הצלם שבגללו אני מצלם הוא התחיל בכלל בתור מהנדס אבל נטש את התחום לטובת הצילום, הוא אמר פעם שכדאי לצל...ם להסתכל לפעמים על תנוחות האנשים כעל צורות גאומטריות, והדבר בא לידי ביטוי באופן מובהק בצילומים שלו.
הוא התמסר לחלוטין לצילום אורח חייהם של הצוענים במרכז אירופה, וצילם גם את הפלישה הסובייטית לפראג ואת החיים תחת העול הסובייטי, עד שברח בעצמו. ובאופן כללי, קורות החיים שלו מרתקים (כמעט) כמו הצילומים שהוא מצלם.
קודלקה נולד בשנת 1938 בצ'כוסלובקיה והחל לצלם מאז שהיה נער, הוא צילם את חיי התיאטרון והשחקנים, את עולם הצוענים, ועשה ניסויים באור ובפיתוח (פילם, כן? דיגיטליות אז היו עדיין יקרות...), ובמקביל למד לתואר (באווירונאוטיקה, לא פחות!) ועבד כמהנדס.
לאט לאט החל להישאב לתוך עולם הצילום עד שבשנת 1967 עזב באופן סופי את הקריירה שלו כמהנדס והחל לעסוק בצילום באופן מקצועי ובלעדי.
אני מאוד מאמין בסגנון העבודה של קודלקה ומשתדל מאוד ליישם אותו בצילום שלי, הוא מאמין בהתמסרות לנושא שאותו הוא מתעד, וטוען שכדי באמת להיות מסוגל להביא את האופי של המקום והאנשים בצילום יש "לחיות" את הסביבה במשך תקופה, ללמוד להכיר את המרקם "מבפנים" ולהרגיש חלק מהקהילה.
את הצילומים התיעודיים שלו הוא צילם כמעט תמיד עם עדשת 25 מ"מ, שאיפשרה לו לעמוד קרוב לאנשים שצילם וגם לשים לב לפרטים הכי קטנים ולכל הניואנסים והמחוות שבינהם, השימוש בעדשה רחבה גם נותן לנו הצופים את התחושה שאנחנו שם, בתוך הסיטואציה, ביחד איתו. שיא העבודה שלו, בעיני כמובן, הוא סדרת הצוענים שצילם, בסדרה מובאת טכניקת הרגע המכריע, וההסתכלות הצורנית על בני האדם לידי שלמות, והסדרה היא אחת מסדרות הצילומים היפות והמקוריות עד היום.
הוא החל לצלם את הצוענים באיזור מורביה בצ'כיה שבו נולד, ותיעד אותם במשך שמונה שנים (!!!), אבל רוב צילומיו הם דווקא מסלובקיה, הסיבה לכך היתה שבאיזור זה חיייבה הממשלה את הצוענים להפסיק את אורח החיים הנוודי שלהם, היא שיכנה אותם בכוח בגטאות שבנתה במיוחד לשם כך, שחטה את סוסיהם והרסה את עגלותיהם.
הצוענים, שעתה היו כבולים למקום אחד, מנושלים מתרבותם ומאורח חיים הקודם חיו חיי עוני ודלות חומרית, אבל הדבר המדהים הוא שבצילומים של קודלקה אנו רואים, לצד היאוש והדלות, את חיי הרוח העשירים של הצוענים, את הפראיות שבהם, ואת הרגשות העזים שמאפיינים אותם, למרות הגזירות של הממשלה. התקופה הארוכה שבה שהה עימם (ושתבינו, זה לא שהבנאדם צילם משמונה עד חמש וחזר הביתה לפלזמה בסלון, הוא אשכרה חי איתם) גרמה לו להכיר אותם ואת אורח חייהם ברמה הכי אינטימית שניתן להגיע אליה, וכך הוא יכל לצלם בחופשיות גמורה וללא חשש, מתוך כבוד הדדי והבנה אמיתי ששררה בינו לבין הקהילה.
העדשה הרחבה שבה השתמש (25 מ"מ) בשילוב עם הראייה הייחודית והסבלנות שלו נתנו חיים גם לצילום הדומם, והתוצאה היא צילומים מלאי אנרגיה, התרחשות ורגשות, תמונות שגם אחרי 40 שנה נשארות ייחודיות מפתיעות ומרתקות.
סיפור חייו ממשיך להיות מרתק גם אחרי תיעוד הצוענים, אנחנו הצלמים אומרים שהמזל עוזר לאמיצים, במקרה של קודלקה, זה לידי ביטוי באופן מובהק. ב 1968, יום אחד בלבד לאחר שהוא חוזר מרומניה, לאחר שבילה 8 שנים עם הצוענים, פולשת ברית המועצות לצ'כוסלובקיה ומשתלטת על המדינה. הרקע ההיסטורי למעשה הוא בעצמו מעניין מאוד, אבל נחזור לסיפורנו, קודלקה מצלם את הפלישה ואת החיים תחת העול הסובייטי ומבריח את התמונות לעולם המערבי דרך סוכנות מאגנום אם זה לא מזל, אני לא יודע מה כן. על הצילומים הוא זוכה במדליית זהב ע"ש רוברט קאפה P.P (Prague Photographer) תחת
השם כשהוא עדיין אלמוני, על תיעוד ועדות עיתונאית דרמאטית ואמיצה. עכשיו כל העולם מכיר את קודלקה, בלי לדעת שזה הוא. מה שמדהים אותי בכל הסיפור הזה, מעבר לכוחו של הצילום, הוא היכולת לא להיחשף במהלך כל התיעוד והברחת הצילומים, שנמשכו במשך שנתיים - אחת היכולות הכי חשובות בעיני, כצלם, היא לשמור על אנונימיות ועל פרופיל נמוך, ולהימנע מאור הזרקורים, זה נותן את האפשרות לעבוד בשטח בשקט ובלי בעיות מיותרות, במקרה של קודלקה זה שמר על החיים שלו.
ב 1970 הוא מקבל אישור לצאת ולצלם צוענים במערב, הוא מחליט לברוח ו ב 1971 מגיע לאנגליה ומצטרף לסוכנות מאגנום, שם הוא ישן על הרצפה בחדר העריכה בשק שינה, הוא מתיידד עם ברסון שהופך לחברו הקרוב, ולמורה שלו קודלקה נשאר גולה מארצו עד סיום המשטר הסובייטי, ובמהלך הזמן הזה הוא מוציא עוד סדרה על גולים, שגם עליה שווה לעשות כתבה בנפרד, (אולי מאוחר יותר...) והוא נהנה עד היום ממעמד מיוחד בסוכנות מאגנום שמאפשר לו לעבוד רק על פרויקטים שלו, ללא מטלות חובה, שעל כל הצלמים האחרים לעשות.
כיום קודלקה חי בצ'כיה וצרפת, וממשיך לצלם. האגדה עדיין נכתבת.
קישור לצילומים: http://www.magnumphotos.com/Archive...VPage&l1=0&pid=2K7O3R135R3G&nm=Josef+Koudelka
