דיון גיבור לא חרדי בספר אקשן

[הליקופטר]

האם הייתם קונים ספר מתח (ספר נקי, שנכתב על ידי סופר חרדי) כאשר הגיבור אינו חרדי?

סקירת הבעיה- כל סופר שכותב מתח (צריך שיהיו עוד כמה שעושים את זה) עומד בפני השאלה הזו. מצד אחד, ספר חרדי אמור לתאר גיבור חרדי. ההזדהות, הערכים שהוא מביא.
מצד שני- כידוע, אין בישיבות לימודי ביון, אף אברך חרדי רגיל לא יקבל רישיון להחזקת נשק, ובין סוכני השב"כ והמוסד אין אחוז השמה גבוה של חרדים. במלים אחרות- ספר מתח עוסק בזירות שרובן מחוץ לעולם הרגיל שלנו.

מה עושים עם זה?
ישנם ספרים בהם הגיבור הוא חוזר בתשובה. זה יפה, לטעמי, כאשר סוגיית החזרה בתשובה מהווה חלק מהעלילה (למשל, עמרם- עומרי מהספר מסומן מאת מ. קינן) ומעורר רחמים כאשר כל היותו של הגיבור חוזר בתשובה על מנת להצדיק את קיומו, או גרוע יותר כאשר מחזירים אותו בתשובה בתהליך גיור מזורז, באמצע הספר.
אפשרות דומה- גיבור שנולד במשפחה חרדית וחזר בשאלה. (מקווה שלא טועה בשם הספר- יונתן מתמרות עשן, פ. חריף)
עוד אופציה- הגיבור חרדי ונעזר/ לחילופין נאבק בגיבור נוסף שאיננו חרדי שנושא בתפקיד מחזיק הנשק בעלילה. (איציק פלד מהצוואה, חיים גרינבוים)
ואפשרות אחרונה, גיבור דתי. (אייל!) פתרון מסוים לעניין הערכים, פתרון מלא לבעיית השירות בצבא או במוסד.

איזו אפשרות עדיפה בעיניכם? מה אתם אוהבים לקרוא? מה אתם לא אוהבים לקרוא? ומה יעשה סופר, שלא רוצה לעסוק בענייני החזרה בתשובה, אבל הגיבור שלו חייב להיות דתי, או אפילו חילוני, על פי תנאי העלילה?

 

[BEYOND]

ספר חרדי אמור לתאר גיבור חרדי.

מי קבע?


לא בעד חזרה בתשובה מאולצת, זה מלאכותי ולא אמין בעליל.
אם השאלה קונקרטית - חושבת שהייתי הולכת על סטייל צוואה.

גם על אייל כיף מאד לקרוא אבל כן יש בו משהו תלוש, מודבק כזה.

 

[נ. גל]

סקירת הבעיה- כל סופר שכותב מתח (צריך שיהיו עוד כמה שעושים את זה) עומד בפני השאלה הזו. מצד אחד, ספר חרדי אמור לתאר גיבור חרדי. ההזדהות, הערכים שהוא מביא.

קודם כל, הזדהות לא חייבת להיות על ידי דימיון חיצוני.
למשל, האתגר הנוכחי, יצר הזדהות אצל רבים מהקוראים, גם בסיפורים לא מתארים חרדי.
ערכים זו שאלה נפרדת, אבל בינתים, האנשים שאינם שומרי מצוות שפגשתי, היו גם הם בעלי ערכים שניתן להזדהות איתם. רגישות, שאיפה לטוב, סיוע לזולת, מודעות עצמית - זהים אצל כל יהודי באשר הוא.
וספר חרדי, צריך להיות קודם כל ספר יהודי, לכן הוא יכול להתבסס על הערכים האלו, בצורתם היהודית, גם מבלי לדחוף ציציות ושטריימלים.

מצד שני- כידוע, אין בישיבות לימודי ביון, אף אברך חרדי רגיל לא יקבל רישיון להחזקת נשק, ובין סוכני השב"כ והמוסד אין אחוז השמה גבוה של חרדים. במלים אחרות- ספר מתח עוסק בזירות שרובן מחוץ לעולם הרגיל שלנו.

עוד נקודה, שנראתה למשל אצל הרמס"ד הקודם, יוסי כהן:
הוא הגיע עם כיפה למוסד. אחרי ישיבה תיכונית, שומר מצוות ככל יכולתו.
אבל אחרי תקופה, הוא "שכח" את הכיפה באחת המשימות, ומאז לא חזר אליה.
למה?
כי אלו מקומות תובעניים מבחינה חברתית. להכניס לשם גיבור חרדי, זה אומר להתעלם מכל הלחצים שיש סביבו. כינויי גנאי, צקצוקים...

דעתי האישית היא:
כולנו יהודים.
וגם דמויותינו - יהיו ביניהן שמורי מצוות יותר, וכאלו שפחות.
בכל מקרה, כיום אין אף יהודי שמקיים יותר מ1/5 מהמצוות (בגלל שאין בימ"ק, סנהדרין וכו'). מה ההבדל הגדול אם הוא מקפיד על "לא תעמוד על דם רעך" או על תפילה במניין?!
כאשר באים לכתוב גיבור לא חרדי מנקודת מבט כזו (למשל, אייל גלבוע בספר הראשון, לפני שחזר בתשובה) - זהו ספר חרדי לכל דבר ועניין.

 

[מרים יעל]

אותי דווקא מעניין מה יקרה אם ניקח את האברך שלא למד ביון בכולל, ונשים אותו בתוך רקע של ספר אקשן? דברים כאלו מעניינים (ובטח אמינים יותר) מאשר הדבקה מלאכותית של עבר שמצדיק את היכולות של הדמות, או סיום סטייל שטיפת מוח שבו הגיבור מגלה את האור וחוזר בתשובה.
אגב היה לנו דיון על זה בפודקאסט שלנו אני פשוט לא זוכרת באיזה פרק

 

[לאלה]

מכירה יותר מחרדי אחד נושא נשק.

אפשר חוזר בתשובה, אפשר יוצא בשאלה (שגם יחזור לצור מחצבתו אחר כך, מצידי.)
אפשר סיטואציית פשע שהגיבור החרדי היה קרבן לפשע, ששאר הדמויות לא חרדיות ומתפעלות מאורח חייו.

אגב, קראתי פעם ספר של גויים וגיבור הסיפור הוא אדם חכם שמבין דבר מתוך דבר ופותר שאלות שאנשי משטרה בכירים לא הצליחו לעלות עליהם. הוא אזרח פשוט שהיה בזירת פשע והחליט להכניס את ראשו ורובו לפרשיה עד לסיומה הטוב.

עוד פתרון טוב הוא אליגוריה או משל כמו באשכול שהיה כאן על היתושנאים או איך שלא קראו להם, שיכל בכיף להיכתב כספר מתח עב דפים.

צריך לצאת מהקופסא.
לא כל ספר מתח חייב סוכני שב"כ ומוסד. וגיבור הסיפור בטח לא חייב להיות אחד מהם.

 

[נ. גל]

אותי דווקא מעניין מה יקרה אם ניקח את האברך שלא למד ביון בכולל, ונשים אותו בתוך רקע של ספר אקשן? דברים כאלו מעניינים (ובטח אמינים יותר) מאשר הדבקה מלאכותית של עבר שמצדיק את היכולות של הדמות, או סיום סטייל שטיפת מוח שבו הגיבור מגלה את האור וחוזר בתשובה.
אגב היה לנו דיון על זה בפודקאסט שלנו אני פשוט לא זוכרת באיזה פרק

קרה בספר "לוחמי הצללים", שם נכנסים 4 חרדים לזירת קרב שלא באשמתם, ומצליחים לשכנע את הגנגסטר התורן שהם יכולים לחסל אותו במקום.
אה, וחוטפים הלם קרב בינוני.

 

[סיפור8]

בעז"ה

למה לחרדים חשוב דמות של חרדי? כי אנשים יודעים שבכל ספר יש מסר, גם אם הוא לא כתוב מפורש. וספר עם דמות של גיבור לא ירא השם אבל מאד מגניב ומצליח, מכניס מסר של עולם מאד מגניב ומצליח- גם ללא תורה ומצוות.
אבל מעבר לזה- היום יש ספרי מתח עם כיפה וציציות שאפילו לילד לא דתי לא הייתי נותנת אותם, מרוב שהם מזעזעים וברוטאליים, או חסרי כל גוון של יראת שמיים בסיסית. היום יש רבי מכר שפעם לא היו יוצאים מהבית דפוס. אז מה שנכון בחיים נכון גם בספרים- חרדי לא נמדד רק בלבוש, אלא גם במה שיש בפנים.

 

[מרים יעל]

קרה בספר "לוחמי הצללים", שם נכנסים 4 חרדים לזירת קרב שלא באשמתם, ומצליחים לשכנע את הגנגסטר התורן שהם יכולים לחסל אותו במקום.
אה, וחוטפים הלם קרב בינוני.

נשמע מצחיק! האמת שזה יותר פלוט לז'אנר קומדיה, אבל גם בז'אנר אקשן קלאסי יש לזה מקום לדעתי. אם הגיבור חכם מספיק בשביל ללמוד את מה שצריך ולהיות יריב שווה, כמובן.
אחת הדמויות האהובות עליי היא פנדה מקונג פו פנדה, שלגמרי אין לו מושג איך נלחמים בהתחלה- ובאמת חוטף על ימין ועל שמאל (אבל בסוף מגלה שיש לו את מה שצריך) זה אנטי הירו קלאסי, ולדעתי יש לו כריזמה שאין לדמויות אחרות, בגלל נקודת המבט השונה שלו על הדברים.

 

[נודד]

זהו באמת נושא לא פשוט.
גוי שנוהג כנדרש מגוי (בשונה מחילוני שמוטל עליו לנהוג על פי התורה בשלמות) יכול להעביר מסר ראוי.
ולכן בעיניי הפתרון המושלם הוא דמות משנה של גוי שמלווה את הגיבור הראשי (החרדי).
ביחידאי אנחנו נוקטים בצעד דומה (הסיפור גם מתרחש בעולם בדיוני. דבר שפותר גם כן חלק מהבעיה).

 

[נ. גל]

זהו באמת נושא לא פשוט.
גוי שנוהג כנדרש מגוי (בשונה מחילוני שמוטל עליו לנהוג על פי התורה בשלמות) יכול להעביר מסר ראוי.

מעניין... בעיניי זה בדיוק הפוך.
אצל גוי, המקסימום יהיה אם ישרת את היהודי. ניצוץ בורא לא יהיה לו, וגם לא בחירה חופשית.
כל מושג הערכים וה"טוב" שונה לחלוטין, ולכן קשה עד בלתי אפשרי לקבל מגוי מסרים אמיתיים.
ואלו שאינם שומרי מצוות בימינו, הרי נפסק כבר שהם בגדר תינוק שנשבה, ומוטל על כאו"א לעשות את הטוב ביותר ע"פ מסגרת ידיעותיו הוא, כפי שיצר אותן הבורא ב"ה.
ממילא, אפשר לומר שאולי כלפי חוץ יש פער, אבל ברמה המהותית - התהליך יהיה דומה הרבה יותר בין יהודי ליהודי, ולא בין יהודי לגוי.

 

[RACHELIZ]

בעיני, מעבר לעניין הערכים והמסרים שעוברים בין השורות, יש את דרך החיים היומיומית שלו שהיא שונה מאוד מהדרך של אדם דתי/חרדי. קחו לדוגמא את הקימה בבוקר. אדם דתי קם, נוטל ידיים, אומר מודה אני, ממהר לתפילה, פוגש שם אנשים, אח"כ אוכל וכו'. וזה לא שצריך להזכיר את כל הפעולות האלו, אבל אין מצב שבספר שלם לא מתייחסים לדברים האלה, בפן הכי תיאורי וסתמי שיש.
בשביל ליצור אמינות בספר, צריך להזכיר פה ושם את הדברים שהגיבור עושה חוץ מלתקוע יריה באויב. ואולי לכן קצת מסובך לכתוב ספר על גיבור לא דתי שעושה מעשים לא ראויים מבחינה יהודית. כשמדובר על דמות אחרת, משנית או שולית, הדבר שונה לגמרי.

 

[yammi]

כל סופר צריך לקחת בחשבון שיש לו השפעה עצומה על הקוראים. מכירה הרבה ילדים ובני נוער שממש השתגעו מאייל. הדמות הכניסה להם הרבה מושגים שהם לא היו אמורים לקבל מספרות חרדית. איציק פלד גם מעורר הרבה הרבה בעיות אצלנו בבית. בעולם המבולבל של היום אנחנו צריכים כמה שיותר להיזהר ולשמור על הילדים. כי יום אחד הם קוראים את זה בספר שההורים קנו להם ואחרי שנתיים הם הולכים לנסות את זה עצמם כי זה היה נראה להם ממש נחמד לעבור בין מדינות בשניות או להנות ממסעדות טובות וכו.
דבר נוסף, ידוע שהקורא מושפע מנשמתו של הסופר, מי הם הסופרים שלנו? לוקחים רעיונות מעולמות שרחוקים לנו ומקרבים אותם אלינו? לא תודה!!!
האחריות על כל בני הנוער האלו מוטלת בכל הכובד על הסופרים ויש לקחת את זה בחשבון.

 

[למאי נפקא מינה]

בלת"ק
לדעתי, הרבה יותר מצית את דמיון הילדים כאשר גוף הביון זקוק דוקא ללומד תורה או בחור חרדי (נניח, בשל היותו כפיל של פלוני), שבשל פיקוח הנפש הכרוך בכך הורו לו רבותיו לסייע ככל שיוכל.

 

[7שבע7]

לא אוהבת ספרי מתח, באופן כללי...
אבל אם כבר כותבים אחד כזה - למה לא למקם אותו בשכונה ובציבור המוכרים לנו? זה לא חייב להיות משולב במרגלים ובנשק ובכל הדברים הרגילים שיש בספרי מתח (כנראה). אפשר לכתוב מתח טוב גם על "תעלומה" שמתרחשת ממש תחת אפינו. כמובן - כדי לעשות את זה כמו שצריך, ולא מתיילד או לא אמין, צריך שיהיה כישרון גדול... אז הכישרוניים הגדולים מוזמנים לנסות את עטם. כל השאר - שינוחו בכבודם הנוכחי, בספרים שרחוקים מעולם המתח...
ועוד נקודה - בספרי מתח יש הרבה פעמים רציחות ואנשים רעים. גם זה דבר שצריך לקחת בחשבון - לדעתי זה ממש מזיק לנפש לקרוא על דברים כאלה... אז סופר חרדי, בבקשה, כתוב על דברים עדינים יותר. נסה למתוח בלי למתוח את גבולות העדינות היהודית הטבועה בנו...

 

[AtArA R]

לא קראתי הכל, אבל במחילה-

בכל מקרה, כיום אין אף יהודי שמקיים יותר מ1/5 מהמצוות (בגלל שאין בימ"ק, סנהדרין וכו'). מה ההבדל הגדול אם הוא מקפיד על "לא תעמוד על דם רעך" או על תפילה במניין?!

מה??
את מתכוונת לזה ברצינות??

אז אני אענה לך מה ההבדל:
(בלי להתיחס לזה שקודם כל, זה לא "או-או". אדם חרדי מקיים גם וגם, ואדם חילוני רק חלק קטן מאד מתוך החמישית הזו)
חילוני שמקפיד על "לא תעמוד על דם רעך", לא עושה את זה בגלל הציווי. הוא עושה את זה כי הוא מוסרי, כי הוא אדם מהוגן, מתורבת ואכפתי לסביבה.
ו-כן, בעיניי בעייתי לכתוב ספר שהגיבור בו הוא אדם שלא מזוהה עם הערכים שלנו. בכל חברה, לא רק אצלנו. גיבור הסיפור מטבעו מעורר הזדהות, והזדהות לא מבדילה בין תכונות טובות לתכונות רעות לדרך חיים לערכים להרגלים לשאיפות למידות ל.. צריך להיות אדם בוגר, בשל ומודע כדי לערוך את ההפרדה הזו, בטח בתוך חוויה כמו סיפור.
הזדהות גורמת לקורא לעבור לצד של הגיבור. וגיבור של סיפור זו הדמות המשפיעה ביותר, לכל הצדדים.
לא אמרתי שמעתה חובה לקרוא רק סיפורים בהם הגיבור הוא אדם ירא ושלם. כולנו מורכבים, וזו גם חלק מהאומנות- איך להביא את הצדדים הנכונים של הדמויות, כך שיתרמו לעלילה ויביאו ערך מוסף.
אבל עדיין יש מרחק גדול בין גיבור המעורר הזדהות, ובפן האישי קרוב לערכים שלנו, לעולם שעליו גדלנו ושואפים להשאר, לבין להתחבר לדמות שחוץ מזה שיש לה גם צדדים טובים- היא מביאה איתה בעסקת חבילה גם את העולם האחר.
בשביל זה יש דמויות משנה ורקע. הם יכולים להיות אנשים טובים אבל לא תופסים את המקום המרכזי במשחק הזה.

מה עושים עם זה?

עוד אופציה היא כמובן לקחת עלילה על בסיס היסטורי. פעם לא הייתה הגדרה של "חרדים", צבא וציונות, ואנשים יראים לדבר השם נטלו חלק במלחמות- וגם במלחמות מצווה. אגב, רקע היסטורי יכול להיות מצע מצוין לעלילה אמינה וגם לאליגוריה- עיין ערך ספרי הסופר-אקשן של מיה קינן.

 

[RACHELIZ]

(בלי להתיחס לזה שקודם כל, זה לא "או-או". אדם חרדי מקיים גם וגם, ואדם חילוני רק חלק קטן מאד מתוך החמישית הזו)
חילוני שמקפיד על "לא תעמוד על דם רעך", לא עושה את זה בגלל הציווי. הוא עושה את זה כי הוא מוסרי, כי הוא אדם מהוגן, מתורבת ואכפתי לסביבה

מה גם שלא משנה הכמות אלא המהות. האם האדם מאמין, האם הוא משתדל או לפחות רוצה לקיים מצוות ולא סתם חי פה בעולם...

 

[נודד]

לא קראתי הכל, אבל במחילה-

מה??
את מתכוונת לזה ברצינות??

אז אני אענה לך מה ההבדל:
(בלי להתיחס לזה שקודם כל, זה לא "או-או". אדם חרדי מקיים גם וגם, ואדם חילוני רק חלק קטן מאד מתוך החמישית הזו)
חילוני שמקפיד על "לא תעמוד על דם רעך", לא עושה את זה בגלל הציווי. הוא עושה את זה כי הוא מוסרי, כי הוא אדם מהוגן, מתורבת ואכפתי לסביבה.
ו-כן, בעיניי בעייתי לכתוב ספר שהגיבור בו הוא אדם שלא מזוהה עם הערכים שלנו. בכל חברה, לא רק אצלנו. גיבור הסיפור מטבעו מעורר הזדהות, והזדהות לא מבדילה בין תכונות טובות לתכונות רעות לדרך חיים לערכים להרגלים לשאיפות למידות ל.. צריך להיות אדם בוגר, בשל ומודע כדי לערוך את ההפרדה הזו, בטח בתוך חוויה כמו סיפור.
הזדהות גורמת לקורא לעבור לצד של הגיבור. וגיבור של סיפור זו הדמות המשפיעה ביותר, לכל הצדדים.
לא אמרתי שמעתה חובה לקרוא רק סיפורים בהם הגיבור הוא אדם ירא ושלם. כולנו מורכבים, וזו גם חלק מהאומנות- איך להביא את הצדדים הנכונים של הדמויות, כך שיתרמו לעלילה ויביאו ערך מוסף.
אבל עדיין יש מרחק גדול בין גיבור המעורר הזדהות, ובפן האישי קרוב לערכים שלנו, לעולם שעליו גדלנו ושואפים להשאר, לבין להתחבר לדמות שחוץ מזה שיש לה גם צדדים טובים- היא מביאה איתה בעסקת חבילה גם את העולם האחר.
בשביל זה יש דמויות משנה ורקע. הם יכולים להיות אנשים טובים אבל לא תופסים את המקום המרכזי במשחק הזה.


עוד אופציה היא כמובן לקחת עלילה על בסיס היסטורי. פעם לא הייתה הגדרה של "חרדים", צבא וציונות, ואנשים יראים לדבר השם נטלו חלק במלחמות- וגם במלחמות מצווה. אגב, רקע היסטורי יכול להיות מצע מצוין לעלילה אמינה וגם לאליגוריה- עיין ערך ספרי הסופר-אקשן של מיה קינן.

הקפיץ גם אותי אבל העדפתי שמלאכתי תיעשה ע"י אחרים.

 

[נ. גל]

מה??
את מתכוונת לזה ברצינות??

אוקי, אני מבינה שלא הייתי נהירה די. אנסה להסביר על מה אני מתבססת, ואז תוכלי להחליט אם זה ברצינות או לא.

(בלי להתיחס לזה שקודם כל, זה לא "או-או". אדם חרדי מקיים גם וגם, ואדם חילוני רק חלק קטן מאד מתוך החמישית הזו)

אישית, אני לא יודעת האם אכן אני מקיימת יותר מצוות מאנשים אחרים, שהולכים ללא כיפה. באמת שאין לי מושג. אני רק יודעת שכתוב שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, ושאני לא מכירה אפילו צדיק גמור אחד בסביבתי הקרובה.
מה שרציתי לומר זה - אולי יש פער, אך הוא לא מהותי ועצום כפי שנהוג להציג אותו.
מדובר בסך הכל בסקאלה. בקצה האחד עומד "צדיק יסוד עולם", ובקצה השני - האפיקורס המוחלט (שכבר אמר הרבי מליובאוויטש, שבדורנו אין אפיקורסים).
אני עומדת איפשהוא על הסקאלה (לא מדי גבוה, לצערי...), וגם אייל גלבוע, לצורך הדוגמא, עומד עליה.
ממי שעומד באותה סקאלה איתי, גם אם הוא "נמוך" ממני - יש לי מה ללמוד. טכניקות התקדמות, נקודות למחשבה וכד'...
גוי, לעומת זאת, אינו עומד כלל על הסקאלה הזו, ולכן לא אנסה ללמוד ממנו דברים לעבודת ה'. בנוסח אחר: אמונה בגויים - אל תאמין.

חילוני שמקפיד על "לא תעמוד על דם רעך", לא עושה את זה בגלל הציווי. הוא עושה את זה כי הוא מוסרי, כי הוא אדם מהוגן, מתורבת ואכפתי לסביבה.

ההלכה קובעת, שאם איבדת 10 שח ברחוב ללא ידיעתך, ועבר שם אדם הזקוק לכך, והכסף שימש אותו לקניית צרכי נפשו - קיימת מצוות צדקה לכל דבר ועניין. זאת, למרות שכל חייך (עד ביאת גואל צדק) לא תדעי שעשית זאת.
כך גם אותם יהודים צדיקים, המוכנים למסור את נפשם על שלימות הארץ, על הצלת הרבים וכד'. אמנם הם לא מודעים לכך שהם מקיימים מצווה, אך הם בהחלט מקיימים אותה.
לכן, כאשר אני רואה חייל שחוזר סחוט מהבסיס, אני מתמלאת יראת כבוד. כלפי האדם הזה, שמקיים יום יום מצווה שלי (כנראה) לא תהיה הזדמנות לקיים.

ו-כן, בעיניי בעייתי לכתוב ספר שהגיבור בו הוא אדם שלא מזוהה עם הערכים שלנו. בכל חברה, לא רק אצלנו. גיבור הסיפור מטבעו מעורר הזדהות, והזדהות לא מבדילה בין תכונות טובות לתכונות רעות לדרך חיים לערכים להרגלים לשאיפות למידות ל.. צריך להיות אדם בוגר, בשל ומודע כדי לערוך את ההפרדה הזו, בטח בתוך חוויה כמו סיפור.
הזדהות גורמת לקורא לעבור לצד של הגיבור. וגיבור של סיפור זו הדמות המשפיעה ביותר, לכל הצדדים.
לא אמרתי שמעתה חובה לקרוא רק סיפורים בהם הגיבור הוא אדם ירא ושלם. כולנו מורכבים, וזו גם חלק מהאומנות- איך להביא את הצדדים הנכונים של הדמויות, כך שיתרמו לעלילה ויביאו ערך מוסף.
אבל עדיין יש מרחק גדול בין גיבור המעורר הזדהות, ובפן האישי קרוב לערכים שלנו, לעולם שעליו גדלנו ושואפים להשאר, לבין להתחבר לדמות שחוץ מזה שיש לה גם צדדים טובים- היא מביאה איתה בעסקת חבילה גם את העולם האחר.
בשביל זה יש דמויות משנה ורקע. הם יכולים להיות אנשים טובים אבל לא תופסים את המקום המרכזי במשחק הזה.

מוסכם לחלוטין.
ובכל זאת, השאלה המקורית הייתה האם אני אקרא ספר כזה.
והתשובה היא - חד משמעית כן.
אם הגיבור הוא אדם טוב, בעל רצון לעשות טוב, ועדינות מספקת - אני אקרא אותו, וגם אלמד דבר או שניים. קל וחומר אם הוא נכתב על ידי יהודי ירא שמים.
את "העולם האחר" כולנו כבר מכירים, ברמה כזו או אחרת. אין טעם לשחק כאילו הוא לא משפיע עלינו ברמה כזו או אחרת.
מה שכן, כמובן אשתדל שלא לקרוא ספרים שיתנו לי רעיונות חדשים, ולא אתן לילדים לקרוא ספרים על נושאים שהם טרם מכירים מהעולם האמיתי.

עד כאן דעתי.

מה גם שלא משנה הכמות אלא המהות. האם האדם מאמין, האם הוא משתדל או לפחות רוצה לקיים מצוות ולא סתם חי פה בעולם...

וזה - לא קשור להגדרת "שומר מצוות". ישנם יהודים שנחשבים כשומרי מצוות, ועושים זאת עבור הסביבה והחוקים, וישנם שלא נחשבים לכאלה, אבל האמונה יוקדת בהם...

 

[AtArA R]

הצלחת להרגיז, אבל אם אני אענה זה יהיה מתאים יותר לאשכולות הסוערים באא"ר שדינם כרת. לא רואה עניין.
רק מוחה על זה-

ההלכה קובעת, שאם איבדת 10 שח ברחוב ללא ידיעתך, ועבר שם אדם הזקוק לכך, והכסף שימש אותו לקניית צרכי נפשו - קיימת מצוות צדקה לכל דבר ועניין. זאת, למרות שכל חייך (עד ביאת גואל צדק) לא תדעי שעשית זאת.

לא קשור לעניין.
דיברתי על- האם יש רצון בכלל לקיים מצווה. מה המניעים של האדם כשהוא עושה מעשה. לא מה נצבר לו בכספת הזכויות בשמיים.
- - -


---ונשאר חלוקות. וגם זה בסדר.

 

[RACHELIZ]

וזה - לא קשור להגדרת "שומר מצוות". ישנם יהודים שנחשבים כשומרי מצוות, ועושים זאת עבור הסביבה והחוקים, וישנם שלא נחשבים לכאלה, אבל האמונה יוקדת בהם...

טוב, חששתי שהמילה אמונה קצת תשבש את ההסבר שלי. נכון, לא חסר כאלו שאומרים: אני דתי בלב, ומאמינים גדולים יותר מכאלו שנולדו לעולם החרדי ואין בינם לבוראם כמעט כלום. וכולם אהובים ורצויים לפני ה'. אבל שוב, לא מדברת על זה. אולי נלך על הכיוון ההפוך. יש כאלו שלא מספיק מקפידים על מצוות אבל לפחות לא עושים עבירות מידי גדולות בשעה שאדם לא דתי מן השורה שאולי באמת יש לו ערכים ואפילו מאמין באלוקים, אבל במקביל עושה הרבה מעשים בעיתיים אפילו מחוסר מודעות, זה לא מתאים לקרוא עליו כגיבור בספר חרדי. לי אישית לא מפריע כל המסביב, כל עוד זה בגדר נורמה, אבל לבוא ולהציג אותו בציבור זה לא בסדר.

ושוב אדגיש, הדבר בעייתי כגיבור ראשי שצריך לכתוב עליו לעומק כולל מעשי שיגרה מעבר להיותו בעל תפקיד כלשהו.