גירושין

[אביב סתיו]

הנוכחות של כותרת אוטופית שכזו בתפוצת פרוג...

 

[ט תהילה]

אוי, באמת!

סליחה על העגמת נפש של כל מי שקרא את ההודעה הראשונה שלי.
אולי היתה כאן אי הבנה.
אני רק רוצה למקד את הדיון.
לא מדובר על ספר שיוצא לאור, או על כותב ספר [סליחה]!
מדובר כאן על משהו מעשי, משהו שקורה. זוג מתגרש!
אחרי הכל... הדרכה, תיקון המידות, ייעוץ, וכו'.
מדובר כאן כבר על השלב המעשי - בפועל.
כיצד עושים את זה?
למקד את הדיון - האם יש לכם עצות והכוונה כעין מה שכתב הניק *אסתי?
תודה.

ואתה בטוח שרק זוג שבאמת החליט מסיבות מוצדקות להתגרש - יקרא את הספר?!
אם הספר מתאר את הצורה הנעימה ביותר לעבור גירושין,
והספר פתוח לכלל הציבור,
למה לדעתך הוא יגרום?
ימנע גירושין? יפנה רק למתגרשים מסיבות אמיתיות ומוצדקות? יפחית את התופעה.

אני מתחלחלת מהמחשבה על כותב ספר זה. שד' ישמור.

 

[גלבוע]

עצם הנוכחות של כותרת אוטופית שכזו בתפוצת פרוג עלולה להניע קלי דעת אל הרס חייהם

אני מקווה שזה נכתב בציניות.

 

[ט תהילה]

למה ציניות?

אני מקווה שזה נכתב בציניות.

כל הקשר של המילה "כיף" ל- "גרישון" עלולה בהחלט לעשות משהו לאנשים,
אם לא במודע אז בתת מודע.

 

[גלבוע]

הנה מספר כללים:

א. לא לפנות לעורכי דין או עובדות סוציאליות.
ב. לסכם ביניהם את כל ענייני המשמורת וחלוקת הרכוש.
ג. כל נושא שנוי במחלוקת לפנות לאדם ששניהם סומכים עליו לחלוטין כאדם בעל שכל ובעל מידות.
ד. למנות אותו אדם כמגשר, כדי שאם בעתיד יתגלו חילוקי דעות הוא יכריע ביניהם. אותו אדם יהיה חתום בהסכם גירושין כמגשר, ואת ההסכם הסופי להגיש לבית הדין.
ה. לא לדבר מילה רעה לילדים על אחד מבני הזוג.
ו. לעודד את הילדים שיהיה להם קשר עם ההורה השני.
ז. לבוא אחד לקראת השני כמה שיותר, בפרט לגבי כל מה שקשור למשמורת.
ח. לא להשאיר דברים תלויים באויר, אלא לעשות הסכם מקיף, כדי שלא יהיו הפתעות.

זהו, נראה לי שנגעתי בנקודות העיקריות. אבל זוג שיכול ליישם את הנ"ל בהצלחה, מן הסתם יכול להיות גם נשוי. הרבה מאד זוגות מתגרשים ללא שום צל של מושג מה קורה בחוץ. גירושין ברוב המוחלט של המקרים פירושו, ירידה ברמת החיים של ההורים ושל הילדים בכל תחום - ירידה ברמת הרוחניות, ברמת החיים הגשמי, בפיתוח הרגשי של הילדים ועוד. הורה שאיכפת לו באמת מהרוחניות שלו ושל הילדים שלו, לעולם לא יתגרש. יש הרבה מאד אנשים שמתלהבים מלהתגרש, ומשלים את עצמם כי החיים אח"כ הולכים להיות יותר טובים. זה טעות. בסך הכל, גירושין זה להחליף בעיות מסוג אחד עם בעיות מסוג שני, כשברוב המקרים הבעיות הראשונות היו יותר קלות.

אבל אני יודע שאני מדבר לאויר. בדרך כלל כשמישהו מחליט להתגרש (ובדרך כלל זו האשה), אין סיכוי להחזיר את השלום בית. ובכל זאת ראויים הדברים להיאמר, רק בשביל אחרים ששוקלים את האופציה הזאת, וחיים באשליה שחיים אחרי הגירושין יותר טובים מהחיים שלפני.

שיפוטיות מדהימה.(עמדתי לצלצל לחלקה הראשון של ההודעה, על הכללים ועל ההבנה שזוג שיכול לישם אותם יכול מן הסתם גם לחיות יחד.
אבל המשך???)

 

[ישורון קובי]

...אני מתחלחלת מהמחשבה על כותב ספר זה. שד' ישמור.

אני חוזר ומבהיר, לא מדובר באמת על ספר, וסליחה על הטעות.
מדובר על זוג שבפועל עומד לפני גירושין, ומחפש ייעוץ בנושא!
זהו הם שם, הם עושים את זה בפועל! - רוצים לשמוע עצות והכוונה כיצד לעשות את זה.

[אף אחד לא מעודד גירושין, כולם מזועזים, דמעות, כאב צער, אבל הם שם. אנחנו לא באים לשפוט או למנוע מה שלא הצליחו למנוע. זה גם כבר לא נפקא מינה עתה. רק רוצים לדעת מה הדרך, כיצד למזער את הנזק, כיצד לא להגדיל את הקרע הכמעט בלתי מוגבל הזה].

 

[גלבוע]

זוג שבאמת עומד לפני גרושים,
שיפנה למגשר מוסמך ומוצלח.

 

[חיים דיקמן]

אני חושב שהדיון כאן פשוט הזוי, בחלקו בנוי על סטיגמתיות מושרשת מגיל 0

אין אדם בעולם (ללא קשר לדת) שחושב שגירושין זה טוב או נחמד.
כל מקרה גירושין, הוא סיפור בפני עצמו, ואף אחד לא מתחתן ביודעו שהוא הולך להתגרש.
גירושין זה תהליך עצוב מייגע מורכב קשה, וקורע לב.

מי שחושב על גירושי אחרים שהם לא בסדר בגלל מה שזה מעולל לילדים או לרוחניות וכו' הוא פשוט חי בתוך בועה סטיגמתית ושיפוטית.

כי כל מקרה לגופו ואין אדם שיודע באמת מה קורה אפילו מעבר לדלת השכן..
יש מקרים שהפתרון של הגירושין הוא דווקא לטובת הילדים, או לטובת רוחניות, ובכלל כשיש חוסר התאמה מוחלט בין בני זוג שלא ניתן לגשר עליו, עדיף שהמזבח יוריד דמעות על הגירושין, מאשר על שמונים שנה של סבל ומכאוב של משפחה שלמה לדורותיה, על ילדים שחיו בתוך וכו' וכו'.

ומשכיון שכאמור כל מקרה לגופו, אדם כותב כאן שצריך להציע למישהו הכוונה או ספר, מחובתנו לעזור ולסייע ולא לתת מוסר על עצם הגירושין.

נ.ב. אחד הדברים הטובים שקורים בדור האחרון זה דווקא הפתיחות לעניין הגירושין במגזר. בעבר אנשים הרסו את כל חייהם וחיי ילדיהם כי פחדו מ'מה יגדו' למרות שכל מביני ויועצי נישואין לא ראו מנוס מתהליך גירושין.

 

[נוי]

לכל מי שיודע בדיוק למה ה"הם" התגרשו על שטויות:
לעולם, לעולם לא נדע מה היה באמת בבית ההוא שהתפרק, רק הזוג עצמו יודע.

יש הרבה שלא מכירים את הסוגיה עמוק מבפנים, הסוברים באמונה תמימה שכל הגרושים אשמים, אלא אם כן הוכח אחרת.
ומי שמכיר יפה משוכנע שאין לחפש אשמים בגירושין, אלא אם כן הוכח אחרת.

כמו שעל אלמן/אלמנה אף אחד לא מחפש את אשמתם במצבם החד הורי, כך כדאי לדעת שגם גירושין הם גזירת שמים, ולא תמיד יש בכלל אפשרות בחירה כמו שנדמה לכל ה"מומחים" שרואים את כתלי הבית מבחוץ.

ממליצה על הספר "סולו". אמנם לא מדריך מסודר, אבל נותן כיוונים חשובים בסוגיה.

 

[שמואל גרינשטיין]

רוב יועצי הנישואין הם גם יועצי גירושין לא עלינו.
אפשר לנסות לפנות לרב דיאמנט (קשה מאד להשגה, אבל לא בלתי אפשרי)

חני

 

[PRIMA]

הספר בית בובות, אמנם ספר סיפורת,
אבל נותן הרבה הרבה נקודות למחשבה.

אני יודעת על הרבה אנשים מקצועיים שנותנים אותו לקריאה לזוגות המגיעים לייעוץ.

 

[nc]

יש עמותת "באשר תלכי" - תמיכה וליווי לגרושים לפני ואחרי
הכוונה איך להתמודד עם כל הנלווה,

יש ספר "עזרה ראשונה לנישואים מוצלחים" יש שם המון טיפים לשלום בית וזוגיות טובה וכו' בסוף הספר יש כמה עמודים שאם למרות הכל החלטת להתגרש אז כללים איך לעשות זאת בצורה נכונה, לא כיפית,
כי זה לא יכול להיות כיף,
אובדן ילד - מקום ראשון ברשימת הדברים הכואבים ביותר
גירושין - מקום שני

וזה מאד עצוב שמתגרשים היום על שטויות, וההורים מעודדים, והסביבה בכלל...
אני מכירה אישית זוג שהתגרשו והמריבה היתה כל לילה מי יכבה את האור...
לאחר שבוע של מריבות הם פשוט לא יכלו והתגרשו... ועוד כהנה וכהנה, ה' ישמור

את כנראה לא באמת מכירה אותם.
לא מבינה למה הסביבה של זוגות מתגרשים בטוחה שמגיע לה פירוט מלא של הסיבות.

 

[אסתי 052714]

אני מכירה אותם לגמרי באמת! והספור מכלי ראשון
אבל אי אפשר לשפוט אנשים

כי יש כאלו שמעדיפים את החיים הקלים, פתרונות מיידים
ויש משקיענים, שמתאמצים ובחוכמה בונים בית.

 

[nc]

אני מכירה אותם לגמרי באמת! והספור מכלי ראשון
אבל אי אפשר לשפוט אנשים

כי יש כאלו שמעדיפים את החיים הקלים, פתרונות מיידים
ויש משקיענים, שמתאמצים ובחוכמה בונים בית.

ואני, בלי להכיר, מוכנה לחתום שאין זוג בעלי רמת משכל ממוצעת ומעלה שהתגרשו בגלל שלא הצליחו להכריע מי יכבה את האור בלילה.

 

[WEN]

לכל מי שיודע בדיוק למה ה"הם" התגרשו על שטויות:
לעולם, לעולם לא נדע מה היה באמת בבית ההוא שהתפרק, רק הזוג עצמו יודע.

רק 3 יודעים באמת למה התגרשו הקב"ה הבעל והאשה.

 

[נוי]

אני מכירה אותם לגמרי באמת! והספור מכלי ראשון
אבל אי אפשר לשפוט אנשים

כי יש כאלו שמעדיפים את החיים הקלים, פתרונות מיידים
ויש משקיענים, שמתאמצים ובחוכמה בונים בית.

רעבצין, להתגרש זה לא קל כמו לכבות את האור.
זה תהליך מורכב, קשה, מר וכואב כואב כואב.

 

[efrat1]

אני חושב שהדיון כאן פשוט הזוי, בחלקו בנוי על סטיגמתיות מושרשת מגיל 0

אין אדם בעולם (ללא קשר לדת) שחושב שגירושין זה טוב או נחמד.
כל מקרה גירושין, הוא סיפור בפני עצמו, ואף אחד לא מתחתן ביודעו שהוא הולך להתגרש.
גירושין זה תהליך עצוב מייגע מורכב קשה, וקורע לב.

מי שחושב על גירושי אחרים שהם לא בסדר בגלל מה שזה מעולל לילדים או לרוחניות וכו' הוא פשוט חי בתוך בועה סטיגמתית ושיפוטית.

כי כל מקרה לגופו ואין אדם שיודע באמת מה קורה אפילו מעבר לדלת השכן..
יש מקרים שהפתרון של הגירושין הוא דווקא לטובת הילדים, או לטובת רוחניות, ובכלל כשיש חוסר התאמה מוחלט בין בני זוג שלא ניתן לגשר עליו, עדיף שהמזבח יוריד דמעות על הגירושין, מאשר על שמונים שנה של סבל ומכאוב של משפחה שלמה לדורותיה, על ילדים שחיו בתוך וכו' וכו'.

ומשכיון שכאמור כל מקרה לגופו, אדם כותב כאן שצריך להציע למישהו הכוונה או ספר, מחובתנו לעזור ולסייע ולא לתת מוסר על עצם הגירושין.

נ.ב. אחד הדברים הטובים שקורים בדור האחרון זה דווקא הפתיחות לעניין הגירושין במגזר. בעבר אנשים הרסו את כל חייהם וחיי ילדיהם כי פחדו מ'מה יגדו' למרות שכל מביני ויועצי נישואין לא ראו מנוס מתהליך גירושין.

אני מבינה שהמנהל הוזעק לכאן על ידי גולשים מזועזעים שנחרדו לראות את המילה גירושים כתובה שחור על גבי לבן בפורום חרדי.

 

[toichen]

מצלצלת להכל, פרט למשפט הזה.
לפעמים גירושין הם צורך הכרחי לבריאות הנפש של אחד מבני הזוג והילדים.

אכן במקרים מעטים, בריאות הנפש של אחד מבני הזוג או של הילדים משתפרת אחרי גירושין. זה קורה בפחות מקרים ממה שאנשים חושבים. זאת אומרת, בתקופה שמיד אחרי הגירושין יש בהחלט שיפור בבריאות הנפש של בני הזוג, אבל אחרי כמה חדשים השחיקה היום יומית, העבודה הבלתי מפסקת, תנאי המחיה הקשים, חוסר תמיכה רגשית, חוסר הנאות החיים, גובה את שלו. ובכל זאת, יש עדיין שגם כמה שנים אחרי, עדיין יותר טוב להם מאשר לפני הגירושין.

יש דבר אחד שראוי אבל לתת עליו את הדעת. יש כמה וכמה מקרים, שהבן זוג (או הבת זוג) משלים עם המצב שלו אחרי הגירושין, שהרי כבר אין את מי להאשים, ובמקרה של השלמה אכן יש שיפור בבריאות הנפש. אבל אם אותו בן זוג היה משכיל להשלים עם המצב שלו לפני הגירושין, המצב שלו היה עוד יותר טוב. אבל להשלים עם מצב קשה כשיש את מי להאשים, זה הרבה יותר קשה ודורש המון עבודת מידות, משום כך הרבה אנשים יעדיפו להתגרש ולהתמודד עם מצב מורכב בהרבה, מאשר להיכנע ולהשלים.

 

[נתין]

מה דעתכם?! ספר חדש "גירושין בכיף", או "להתגרש - כיצד?!", או "אי זוגיות".
[הבהרה: לא מתכוין לזה באמת! רק לצורך העניין, זוג מחפש הכוונה בפועל].
גירושין זה מציאות! האחוזים בציבור הכללי מאוד גבוהים, אבל גם בציבור שלנו ישנה עליה חדשה באחוזי הגירושין (לא בקי במספרים). גם בסביבה אתה שומע על מקרים (והרבה פעמים אתה מאוד מופתע).

חבר עומד לפני תהליך שכזה. הזוג כנה עם עצמו ומבין שזה תהליך מורכב, הן מהפן המעשי, ובפרט מהפן הריגשי. הוא שואל איך עושים את זה?

השאלה: איך מתגרשים בצורה הנכונה ביותר לכל הצדדים, ובפרט כיצד מרככים את הזעזוע של הבית ובעיקר של הילדים?

חיפוש ברשת העלה תוצאות מרובות, אבל לא מצאתי משהו מהציבור שלנו.
האם באמת אין איזה ספר הדרכה לנושא הכבד משקל והכאוב הזה?
יש לכם רעיונות לחומר מתאים, לאדם שיכול ללוות תהליך שכזה, מה זה "גישור" - האם יש מישהו בציבור שלנו, האם יש סדנאות (כמו שיש בציבור הכללי)?
[אני מבין שזה נושא שלא כל כך מדברים עליו כנראה, אבל אולי יהיה לתועלת לרבים].
תודה.

עברתי על הדיון כאן ובתור גרוש הנני להביע את דעתי. (ממילא האשכוטל הזה ימחק עוד 3..2..1.. דקות)
רוב מוחלט של הגיטין יכולים להמנע אם בני הזוג ממש רוצים להמשיך לחיות ביחד.
מה שקורה זה שאין להם כוח רצון להשקיע. רק אם יש במקרה אדם אמין ומקובל על 2 הצדדים שישכנע אותם כמה טוב יהיה להם ללכת זה לקראת זה- אז הם יעשו את המאמץ.

הצרה היא שמדובר בכדור שלג. מערכת היחסים מתערערת עוד ועוד ולאט לאט הצדדים חושבים שיהיה להם כיף וקל יותר אם יתגרשו.

מתוך 100% זוגות מתגרשים, אולי 10% הם זוגות שבאמת אין להם סיכוי לחיות ביחד, ויש לפחות 10-20% זוגות שיכלו למנוע את הגירושין עם קצת יותר הכלה של השני ואורך רוח.

כגרוש מוצעות לי מטבע הדברים גרושות למינהן, וע"פ רוב עם תחילת הבירורים - ולאחר פניה למי שבאמת יודע את סיבת הגירושין ולא הרכלן השכונתי- אני מוצא את עצמי תופס את הראש בין הידיים- ושואל: למה בכלל הזוג הזה התגרש??? למה הם לא יכלו קצת יותר להתאזר באורך רוח?

וכה ענה לי מורי ורבי: "מנסיוני, לאנשים אין מידות. אין להם כוח לשנות את עצמם ולעבוד על המידות שלהם. זה הכל".

 

[גלבוע]

הספר בית בובות, אמנם ספר סיפורת,
אבל נותן הרבה הרבה נקודות למחשבה.

אני יודעת על הרבה אנשים מקצועיים שנותנים אותו לקריאה לזוגות המגיעים לייעוץ.

חכמה גדולה, לשכנע נשים לא להתגרש מאדם כמו שמתואר שם בספר...