גם אתם קבלתם את זה במייל?? עצוב...וחשוב לשתף

[מרשמלו]

איש או אישה, נער או נערה, לא משנה.
האינסטינקט הטבעי היה אמור להריץ אותו להזעיק עזרה.
ואם זה לא קרה, משהו פה לא בסדר, הסיפור או הבחור...

 

[לבן]

תרבות הפצת השטויות במיילים ובווטצאפים חוגגת.
מעניין שיש אנשים שמקבלים את כל המיילים הללו ועוד טורחים לקרוא אותם, והגרוע מכל- מאמינים להם ומפיצים אותם ברבים. אני באופן אישי מקבלת מייל כזה אחת ליובל ומעיפה אותו מייד לספאם.
שעות עבדתי לשכנע מכרה בעלת תשובה שווטצאפ שקיבלה ובו הודעה מ"הרבנות הראשית" על "דחיית חג הפסח" בעקבות "טעות בלוח השנה" הוא שטות, שעות.
דווקא בדור המתוקשב הזה שקל כל כך להפיץ בו כל שטות ובדיה אנשים הפכו למקבלי בדיות והעיפו כל מסננת הגיון מהראש. כל מה שכתוב בווטצאפ ובמייל קדוש. חוסר הפעלת מחשבה מינימלי.

 

[מוישי]

בלי להתייחס לכל האשכול (לא קראתי הכל) אך עצם הסיפור עם התאונה היה גם היה, לפני יותר מ25 שנים, אני זוכר היטב את זה, הבחור היה מישיבה ליטאית, והוציאו עליו גם ספר זיכרון.
בזמנו לא דיברו שהוא פחד מהעונש, אלא הוא היה בטראומה מעצמו ולא ידע איך לעכל את זה ולכן חזר למיטה.

 

[צפורן]

יש הרבה תאונות של פגע וברח כשהפוגע הוא זר לנפגע
אבל סיפור כזה, כשחבר מאבד את שיקול הדעת עד כדי כך, והולך לישון בכיף במיטה, לא מתקבל על הדעת.

מי אמר שהלך לישון ב"כיף"?
סביר להניח שלא עצם עין כל הלילה.
העניין ב"פגע וברח" זה שמי שמעורב בתאונה עובר טראומה (ולא משנה אם הוא מכיר את הנפגע או לא, ולא משנה אם התאונה באשמתו או לא) ובטראומה התגובה הטבעית היא "הלחם או ברח".
פרופוגנדה עובדת מצוין. אם המטרה היא חיובית, כמו ליצור אמון בין הורים לילדים, למה לא להשתמש בה?

 

[תאורת חרום]

בלי להתייחס לכל האשכול (לא קראתי הכל) אך עצם הסיפור עם התאונה היה גם היה, לפני יותר מ25 שנים, אני זוכר היטב את זה, הבחור היה מישיבה ליטאית, והוציאו עליו גם ספר זיכרון.
בזמנו לא דיברו שהוא פחד מהעונש, אלא הוא היה בטראומה מעצמו ולא ידע איך לעכל את זה ולכן חזר למיטה.

זה משנה מאוד.
אתה אומר שהחבר עזב את המקום והשאיר את חיברו לדמם למוות?
כי זה כל הויכוח כאן- היה או לא היה.?

 

[צפורן]

זה משנה מאוד.
אתה אומר שהחבר עזב את המקום והשאיר את חיברו לדמם למוות?
כי זה כל הויכוח כאן- היה או לא היה.?

אני לא יודעת מה היה שם, אבל סביר להניח שאם באמת היה דבר כזה, הוא פשוט חשב שאין את מי להציל.

 

[במבה נוגט]

אני מסכימה עם התת דיון שהתפתח על הסיפור, וגם אם נדמיין שהסיפור כן קרה הוא כ"כ קיצוני ולא מייצג שטפשי לתת אותו בתור דוגמא.
אבל חבל להתעלם בגלל זה מהדברים הנכונים שכתובים כאן
כשהייתי ילדה והיו מספרים לי משל ואח"כ את הנמשל, אם הנמשל לא תאם למשל הייתי עובדת קשה כדי להוכיח למספר שהוא מדבר שטויות.
אבל גדלתי, ואני יכולה לשמוע אמיתות גם אם הן מוגשות בצורה שלא מוצאת חן בעיני.
והמשפטים האלו (אני הוספתי את המילים הנטויות) הם נכונים ועצובים:

"פתאום אני מבין עוד יותר עד כמה נמוכה הציפייה של הילדים שלנו מאיתנו, כהורים ומחנכים, ועל אף זאת, במקרים רבים הם לא מקבלים את המענה מצדנו.

לא תמיד הם מרגישים בטוחים שהציפיה שלהם מאיתנו תתממש, ובגלל זה יכול מאוד להיות שהם לא מספרים לנו המון דברים.

הם לא תמיד מספרים לנו כשהם עומדים מול ניסיון קשה.

הם לא תמיד מספרים לנו כשמשהו קורה להם, והם לא מבינים איך ולמה זה קורה להם.

הם לא תמיד מספרים לנו כשהם נפלו לחטא ולא יודעים איך להיחלץ ממנו.

הם לא תמיד מספרים לנו כשברגע חלש הם נגררו אחר חבר לא טוב, ועכשיו לא מצליחים להתפטר ממנו.

הם לא תמיד מספרים לנו כשמשהו רע מאוד קורה להם, בגלל שיש להם תחושת אשמה שאולי יש להם חלק בדבר הרע הזה שקורה להם.

ובכל פעם שהם מסתירים מאיתנו מידע חיוני כזה, משהו נוסף עלול 'למות' אצלם, ח"ו."

ואני חושבת שזה קריטי שכל הורה יחשוב על זה, מה גורם או עלול לגרום לילדים לא לשתף ואיך הוא יכול לעבוד על עצמו כדי למנוע את התגובות האלו מילדיו.

 

[מוישי]

זה משנה מאוד.
אתה אומר שהחבר עזב את המקום והשאיר את חיברו לדמם למוות?
כי זה כל הויכוח כאן- היה או לא היה.?

היה גם היה , בזמנו זה היה שיחת היום (פעם לא היו טרגדיות בקצב של שלש ליום, כמו היום רח"ל)

 

[פרוגיוזרית]

אני לא יודעת מה היה שם, אבל סביר להניח שאם באמת היה דבר כזה, הוא פשוט חשב שאין את מי להציל.

זה מה שמהכי לא הגיוני בסיפור.
אם הוא לא קיבל מכה בראש ולא קיבל דום לב - הוא לכאורה היה בהכרה.
ובן אדם פצוע בהכרה - קורא לעזרה.
ולעזוב חבר פצוע שקורא לעזרה? ... הטראומה הכי גדולה בעולם לא מתרצת את זה.

 

[מוישי]

הוא פשוט חטף שוק, והתנהג בצורה לא הגיונית, מדובר בבחור צעיר מאד... (אז)

 

[TrP]

לי מפריע משהו אחר.
מפריע לי שבחסות הפחד מותר לעשות הכל וכולם יבינו.
בחור מפחד שאמא שלו לא תתן לו לעשן- אז הוא מעשן בלי לספר.
ילד שפוחד שיענישו אותו שהוא גנב ממתק- אז הוא לא יספר.
העונש לא אמור למנוע את המעשה עצמו?
ומה אנחנו כהורים אמורים לעשות?
לגבות הכל העיקר אל תפחד?
כבר אסור לנו לא להסכים למשהו או להעניש על משהו מוצדק?

 

[תאורת חרום]

זה מה שמהכי לא הגיוני בסיפור.
אם הוא לא קיבל מכה בראש ולא קיבל דום לב - הוא לכאורה היה בהכרה.
ובן אדם פצוע בהכרה - קורא לעזרה.
ולעזוב חבר פצוע שקורא לעזרה? ... הטראומה הכי גדולה בעולם לא מתרצת את זה.

מה שאני זוכר שאמרו
שבחור לקח את המפתחות, איפשהו באחד הסיבובים הרכב נפל לתהום (ואני זוכר בתור ילד איך לא הבנתי שרכב נופל לתהום , כשתהום זה מי התהום?))
אם כן אף אחד לא ראה... בשעת לילה מאוחרת.
הזעזוע שאני זוכר זה שבחור לקח מפתחות, עשה תאונה ונהרג

 

[צפורן]

זה מה שמהכי לא הגיוני בסיפור.
אם הוא לא קיבל מכה בראש ולא קיבל דום לב - הוא לכאורה היה בהכרה.
ובן אדם פצוע בהכרה - קורא לעזרה.
ולעזוב חבר פצוע שקורא לעזרה? ... הטראומה הכי גדולה בעולם לא מתרצת את זה.

סליחה, בסיפור לא מוזכר שהחבר זעק לעזרה.
אני לא מאמינה שבחור נורמלי, ויהיה מבולבל ככל שיהיה, לא יזעיק עזרה מטלפון ציבורי (זה מה שהיה פעם, ואפשר היה להזעיק עזרה באנונימיות וללא תשלום)
יש בהחלט מצב לאיבוד הכרה גם בלי דום לב או מכה בראש.

 

[צפורן]

לי מפריע משהו אחר.
מפריע לי שבחסות הפחד מותר לעשות הכל וכולם יבינו.
בחור מפחד שאמא שלו לא תתן לו לעשן- אז הוא מעשן בלי לספר.
ילד שפוחד שיענישו אותו שהוא גנב ממתק- אז הוא לא יספר.
העונש לא אמור למנוע את המעשה עצמו?
ומה אנחנו כהורים אמורים לעשות?
לגבות הכל העיקר אל תפחד?
כבר אסור לנו לא להסכים למשהו או להעניש על משהו מוצדק?

אנחנו אמורים להעניש בצורה פרופורציונלית.

 

[לילי 1]

מסקנת הסיפור: אל תענישו ילד אפילו אם הוא הרג את החבר שלו
פספסתי משהו?

 

[תאורת חרום]

מסקנת הסיפור: אל תענישו ילד אפילו אם הוא הרג את החבר שלו
פספסתי משהו?

הוא לא הרג , הוא לא קרא לעזרה. ע"פ הלכה ועוד הוא פטור

 

[פרוגיוזרית]

מסקנת הסיפור: אל תענישו ילד אפילו אם הוא הרג את החבר שלו
פספסתי משהו?

חזק מאד.
נראה לי המסקנה אליה כיוונו היא "אם לא תענישו ילד הוא לא יהרוג את החבר שלו".
לא שזה יותר טוב, אבל לפחות בגרסה הזו החבר נשאר בחיים.

 

[צפורן]

מסקנת הסיפור: אל תענישו ילד אפילו אם הוא הרג את החבר שלו
פספסתי משהו?

המסקנה היא לא להטיל על הילדים מה שחז"ל קוראים "אימה יתרה".

 

[Ruti Kepler]

הסיפור הזה הוא דוגמה מצויינת למה חשוב לעדן את הכתיבה, לרכך, ולא לקחת מקרי קיצון.

אם היו לוקחים מקרים פשוטים יותר, כמו בסיפורי ולדר (ילד שנכווה כי שיחק בסיר לחץ, ילד שהוכש ע"י נחש כשיצא בלי לספר להוריו), המסר היה הרבה יותר חזק.

כשלוקחים מקרה קיצוני, רוב האנשים נתפסים לדיון על המקרה עצמו, ומפספסים את המסר.

 

[תאורת חרום]

נזכרתי מי זה
שובקס היה כותב סיפורים בעלון של חיים של תורה, עלון שמנסה לקדם ארגון מסחרי לחלוטין. כל הכתיבה שם הייתה תמיד מגמתית מאוד (בחורים הולכים ונהרסים, ומייד לאחר התחלת הלימוד עם ר"מ פרטי (שם קוד מכובס לחברותא בתשלום) הבחור קיבל יכולות ריכוז של דה וינצ'י ושמו הולך לפניו כבחור הכי טוב בישיבה.. שמענו, שמענו)

האמת חשבתי שזה עוד אחד מהסיפורים של מר חיים ולדר, שהולכים ונעשים מדממים בכוונה, העיקר לסחוט עוד קצת צער/שמחה/התלהבות אצל הקורא.

ארגון הגפו זה ארגון שללא שהוא קיים לא היו רווקים\ אבל אחרי שהוא קיים איון יותר רווקים

סליחה????

מה הקשר לחיים של תורה להגיד שהם ארגון מסחרי?? (חוץ מזה שהם לא הסכימו להצמיד לי חונך בחינם)
ונגיד שהם ארגון לכוונת רווח, נו אז מה??? ארגון אחיה (סתם בשביל הדוגמה) הוא לא ארגון לכוונת רווח?
שבחורים עוברים קשיים, זה נכון מי יותר ומי פחות, שבחור שמתייחסים איליו יותר, קל לו יותר, גם נכון
אז מה אתה רוצה?
בוא תצא נגד ספרי הזוועות של סופרים וסופרות מספרי סיפורים שחלק מהספרים שמענו כאן בפורום, וכי לכותבי סיפורים אין עניין להשפיע על הציבור בדרך כלשהי, אז עליו נזעקת?
אני לא מכיר אישית את ארגון חיים של תורה, אבל מהרוח גבית שהם מקבלים, סימן שהם נכנסו לדלת פתוחה ועושים עבודת קודש.
אז נכון צריך לפעמים לכתוב סיפורים דרמטיים כדי לטלטל אותנו ולגרום לנו לקרוא את העלון.
הרבה מהבחורים שהגיעו לפלאי הטכנולוגיה, אם היה להם חונך, או מישו שמתייחס אליהם אני בטוח שהיה אפשר להציל!

והכל ברוח