קורונה דגל אדום- פרופ׳ עידית מטות מטיפול נמרץ איכילוב:

[אפשרי]

נכון.
אבל זו שאלה למשרד הבריאות. לא אלי.
לא זכור לי שהתנגדתי למהלך ושאי מי ממקבלי ההחלטות שאל לדעתי.
אני רק שאלתי למה מאשימים תמיד את הש.ג.

לא התנגדת. וזה לא תלונה.

רובינו כאן מגיעים מסביבה של צד אחד בסיפור הזה. את מגיעה עם עמדת הצד השני. היא חשובה לנו, באמת

ואת הש. ג. צריך באמת לעזוב, הנושא הוא הנהלים שנקבעים מלמעלה. נראה לי שזה גם דבר שכולם כאן מתאחדים סביבו

 

[shira bira]

לא התנגדת. וזה לא איום.

רובינו כאן מגיעים מסביבה של צד אחד בסיפור הזה. את מגיעה עם עמדת הצד השני. היא חשובה לנו, באמת

כן.
כאן בדיוק הטעות.
אני לא מייצגת את מקבלי ההחלטות ואף אחד לא מינה אותי גם לייצוג רופאים ואחיות.
אני משקפת מנקודת מבטי מה איש צוות פועל ומרגיש לפי מה ששאלתי אותו ולפי מה שהוא חווה כל יום.

 

[שואל ומשיב]

אני חושב שאם יתד או כל עיתון אחר היו עושים כתבה שמבוססת על עדויות של רופאים ואחיות שמתארים את העומס המוטל עליהם ושבגינו חולים לא מקבלים את המירב שהם זכאים לו ושלפעמים זה עלול לעלות בחיי אדם, והרופאים היו אלו שקוראים לציבור בואו להתנדב, היינו משיגים את המטרה במלואה בלי לפגוע באף אחד.

 

[אפשרי]

כן.
כאן בדיוק הטעות.
אני לא מייצגת את מקבלי ההחלטות ואף אחד לא מינה אותי גם לייצוג רופאים ואחיות.
אני משקפת מנקודת מבטי מה איש צוות פועל ומרגיש לפי מה ששאלתי אותו ולפי מה שהוא חווה כל יום.

לא כתבתי מייצגת

אף אחד כאן לא מייצג רשמי של מישהו.
מביעים עמדות.
כתבתי "מגיעה עם עמדת". מעניינת אותנו מאוד עמדת האחיות והצוותים הרפואיים בשאלה הכואבת הזו. אולי בגלל שב"פרוג" אין לימודי סיעוד, אין כאן הרבה מאלו...

 

[UU]

את עוד פעם כותבת וזה ממש לא הוגן כאילו אני מתנגדת להצפה . אני לא.
זה כבר מתחיל להיות מייאש

טוב
אני פורשת
אנחנו בקלות רבה יכולות להיות חברות, יש לנו אותו ראש בד"כ
רק שאת מגיעה ממקום מחובר רגשית. וקצת קשה לך להעריך איך רואים את הדברים מבחוץ
לילה טוב

 

[shira bira]

טוב
אני פורשת
אנחנו בקלות רבה יכולות להיות חברות, יש לנו אותו ראש בד"כ
רק שאת מגיעה ממקום מחובר רגשית. וקצת קשה לך להעריך איך רואים את הדברים מבחוץ
לילה טוב

גם לי יש סבתא שמאושפזת עם קטיעת רגל בשל הזנחה במרפאה עקב הקורונה.
אבל הכי קל (וגם לא הוגן) להשליך את זה על המקום הרגשי שלי במקום להידיין לגופו של עניין.

 

[אילה ר.]

אני חושב שאם יתד או כל עיתון אחר היו עושים כתבה שמבוססת על עדויות של רופאים ואחיות שמתארים את העומס המוטל עליהם ושבגינו חולים לא מקבלים את המירב שהם זכאים לו ושלפעמים זה עלול לעלות בחיי אדם, והרופאים היו אלו שקוראים לציבור בואו להתנדב, היינו משיגים את המטרה במלואה בלי לפגוע באף אחד.

זה לא היה מביא לאותו שינוי כמו כתבה מצד החולים.

 

[אפשרי]

אגב, אני כנראה היחיד שקרא את שתי הכתבות לאורכן, ושם לב לסתירה ביניהם:

ביתד כתוב לקראת הסוף שהדסה כן מכניסים, אם כי מהנוסח לא היה ברור אם זה כבר כעת, או שמתקדמים לקראת שינוי נוהל. כמדומני שגם באשכול הזה או במקום אחר כאן בפורום, סיפר מישהו שמכניסים אותם לכתר הדסה להיות לצד קרוב משפחה.

הכתבה בהמחנה מתארת שלא מכניסים קרובי משפחה כלל, והמדובר, לפי המתואר, על בית חולים בירושלים, ש"יד אברהם" מתנדבים שם. (זה כמו לכתוב "בית חולים בבני ברק שפתח בשנים האחרונות מחלקה לבריאות הנפש".)

 

[shira bira]

זה לא היה מביא לאותו שינוי כמו כתבה מצד החולים.

נכון.
ולכן מביאים את שני הצדדים.
הרי הא בהא תליא.
ככל שהצוות יהיה פחות עמוס כך החולים פחות יסבלו.

 

[אפשרי]

בזמן שכולנו יושבים בנוחות מאחורי מקלדת הם עובדים 8-12 שעות ביזע ודמעות ולא רק שאין פה כמעט הכרת הטוב אלא זריקת בוץ למכביר.
בזמן שאחותי חזרה לבית ביום שישי מזיעה ובוכיה אחרי עיטוף גופות בשבע בערב במקום בשלש כי היה עומס נוראי.
אנשים ישבו והכינו שבת בנחת ואף מצאו זמן לקבוע מסמרות על התנהגות רופאים ואחיות שאינם מכירים כלל ועיקר.

לא בשביל האיזון, אלא באמת - יש משהו שאנחנו כציבור יכולים לסייע לצוות הרפואי?

מתכוון למי שאין לו האפשרות והבמה לכתוב כתבה מאזנת על החיים שמעניקים בבתי חולים יום יום.

 

[ידע פון]

ואני הקטן, אשאל:
האם נכונה השמועה על התייחסות הצוות לגיל הגבורות בתקופה זו?
היתכן שיתלוצץ לו רופא על זקן שנכנס למחלקת קורונה - "מה יש לו לעשות בעולם"? (ציטוט של בן משפחה)
ומה נאמר על הסיפור המצמרר: חולה שלא דאגו לו התקשר לעסקן רפואי ידוע, תגובת ביה"ח ליצירת הקשר היתה - אם תמשיך לעשות מהומות "נרדים אותך" [- סליחה: נרצח אותך!!]...

 

[shira bira]

לא בשביל האיזון, אלא באמת - יש משהו שאנחנו כציבור יכולים לסייע לצוות הרפואי?

מתכוון למי שאין לו האפשרות והבמה לכתוב כתבה מאזנת על החיים שמעניקים בבתי חולים יום יום.

לענ"ד פשוט לזכור שהם עושים ככל יכלתם ולהיזהר לא לכתוב עליהם תגובות פוגעות, אישיות ומכלילות.
ברמה האישית אני ממש משתדלת בכל הגעה לבית חולים להאיר פנים לצוות, לזכור את עבודתם (ומי שנמצא בפנימית למשל רואה שהם עובדים נון סטופ) ובאשפוז ממושך להביא תשורה למחלקה.
אבל אני מניחה שרבים עושים כן.

 

[אני וביתי]

ורק אני שואל למה מתעלמים מהפיל שבחדר?
איך בכלל אפשר להתעסק עם מיגון לבני משפחה אם הם מגיעים חייבי בידוד? מי יגן על הצוות הרפואי מפניהם? הנה התוצאות לקדיחת החור בספינה כולנו חשודים כמפרי בידוד ואפילו לא התביישו לכתוב את זה בכתבה של הרצח.
על כגון זה נאמר תלו קורה מבין עיניכם.
עוד נקודה שלא הבנתי אני שהייתי בעבר ליד כמה חולים מונשמים טכנית הם לא יכולים בכלל לאכול ולשתות רק טיפה אפשר לשים מים בשפתיים היבשות והם חיים מעירוי אז פתאום זה נהפך לאנשים שנפטרו מרעב וצמא?
יאיר שרקי: ‏הכחשת הקורונה של חסידות בעלז מקבלת טוויסט מבחיל במיוחד - העיתון של החצר מאשים - הקורונה לא הורגת, אלא הצוותים בבתי החולים.

 

[nori]

כל זה אחר כך. כשלא יישאר אפילו חולה אחד ללא ליווי.

שוב פעם להקים בית חולים מתחת לגשר?

לפני הכל המלחמה לצמצום חולי הקורונה. לפני הכל.
נכון שיותר נעים למות לצד בן משפחה קרוב (עטוף מכף רגע עד ראש וקולו עמום), הרבה יותר נעים לא למות בכלל.

ואחרי זה בהחלט מאבק שהם יקבלו טיפול הולם, ואגב המאבק בחלקו יתייתר, המחלקות יהיו יותר ריקות, הצוות פחות מותש והמערכת פנויה לחשיבה ולא לכיבוי שריפות.
ולכן, מאד קשה, מאד קשה לקבל ביקורת על בתי חולים מאנשים שמעמיסים עליה. אני חושבת שגם מהצד שכנגד יכולים להיות לרגע כנים ולהבין את הקושי הזה.

 

[סקר קוד]

בלת"ק חלקי.

אולי במקום להתמקד בהתנדבות במחלקות הקורונה,
שכמו שאנחנו רואים, היא מורכבת מאוד.
(מיגון, מחלימים בלבד וכו')

אולי אפשר לארגן מתנדבים למחלקות אחרות בבתי החולים, ובכך לשחרר צוות רפואי למחלקות הקורונה?

מה דעתכם?

 

[בת ציון]

רואה ולא מאמינה.
נשמעים להוראת רבותיכם להמשיך בשגרת החיים היהודית? אשריכם. (באמת. כך נוהג יהודי. ואצל רוב אלו שכך נוהגים בשעה המורכבת הזו כאן זה מתחיל ונגמר).
מכאן ועד לטנף על מי שמוסר נפש להציל את החולים?
להכפיש את מי שבזמן שהתפללתם ביום כיפור או קידשתם על היין בסוכה או רקדתם ברוב עם בשמחת תורה עזבו את הבית והמשפחה לטובת עבודה מסורה ובלתי אנושית בתנאים שהם על קצה גבול היכולת האנושית? (מי שהתנסתה יודעת).
לכנות אותם רוצחים??
נכון, התנאים ההזויים לא תמיד מאפשרים לתת את כל מה שהיו רוצים. אוהו כמה שהיו רוצים. אפשר לדון בשיפורים, צריך לדון בשיפורים. יש צורה לדון בשיפורים.
מכאן ועד לכנות אותם רוצחים??
איך הגענו לשם? השתגענו?
וזה מתקבל בהבנה. ניסוח לא מושלם, בכלל לא כתבו שכולם. אה, וגם יתד התחילו.
כן, השתגענו.
אין הכרת הטוב, אין מודעות עצמית, אין בושה.
עצוב להגיד את זה אבל ישנם אנשים שבמסע ההתמודדות שלהם עם אתגרי התקופה השילו מעליהם לא רק את ההיגיון, גם את הערכים.

 

[ירוק בהיר]

ואני הקטן, אשאל:
האם נכונה השמועה על התייחסות הצוות לגיל הגבורות בתקופה זו?
היתכן שיתלוצץ לו רופא על זקן שנכנס למחלקת קורונה - "מה יש לו לעשות בעולם"? (ציטוט של בן משפחה)
ומה נאמר על הסיפור המצמרר: חולה שלא דאגו לו התקשר לעסקן רפואי ידוע, תגובת ביה"ח ליצירת הקשר היתה - אם תמשיך לעשות מהומות "נרדים אותך" [- סליחה: נרצח אותך!!]...

השערה שלי, מדובר באגדה אורבנית. בדיוק כמו סיפורי אימה אחרים שמדוברים בעיקר בפי המכחישים.
ואם זה נכון, אז מדובר על הרעים שברופאים. הם לא אמורים להיות רופאים, אם כבר מקומם בגיהינום.
אולי אפשר לכתוב את שם הרופאים, את שם העסקן המדובר ואת שם בית החולים? שאף אחד לא ייפול בפח. לא ידעים, נכון? הוא אשר אמרתי, לדעתי מדובר בקשקוש.

 

[nori]

בלת"ק חלקי.

אולי במקום להתמקד בהתנדבות במחלקות הקורונה,
שכמו שאנחנו רואים, היא מורכבת מאוד.
(מיגון, מחלימים בלבד וכו')

אולי אפשר לארגן מתנדבים למחלקות אחרות בבתי החולים, ובכך לשחרר צוות רפואי למחלקות הקורונה?

מה דעתכם?

שגם לזה יכולות להיות השלכות קטלניות.
כי מישהו מבחוץ עלול להדביק את החולים שבקבוצת סכון.

אבל אולי מחלימי קורונה.

כמשפחה שיש לה סב מבוגר אני מרגישה שאנחנו מחפשים מוצא לאותו ספור בדיוק וגם לא ממש מוצאים כך שלמערכת זה עוד יותר מורכב.
בתחילה לא נכנסנו לשם וניסו לדבר איתו בטלפון.
אחרי תקופה קצרה הבנו שזה לא לענין, בני משפחה נכנסו ויצאו באופן מאד מבוקר וזהיר.
בגל האחרון יצא שפעמיים היו אצלו חולי קורונה (שכמובן לא ידעו) ורק בנס וסיעתא דשמיא (ואולי גם השתדלות של מסכות ומרחק) הוא לא נדבק.
אז שינו נהלים שוב וכרגע רק מחלימים נכנסים אליו (הכל כמובן במשורה). אבל כולנו יודעים שתופעת החולים בפעם השניה מתרחבת וגם בכך יש מימד של סכון.
מה אני באה לאמר? זה כל כך קשה ומורכב,אין לנו באמת ברירה ובכל פתרון יש לשלב את הפחתת כמות החולים שמסתובבים בינינו. אחרת זה עלה עולה ויעלה לנו בחיים.

 

[אשת_חבר]

בכניסה למחלקות קורונה בבית חולים יושב שומר מיוחד.
הוא בוחן את כל הבאים בשערי המחלקה.
מי שלא מוצא חן בעיניו [כל החרדים] מקבל עירוי סם מוות בכניסה למחלקה.
הממוצע שלוקח לסם הזה לעבוד הוא יומיים-ארבעה ימים.

מזריקים אותו רק לחרדים.

פתרון:
בואו עם כובע טמבל וחולצה סגולה.

הייתי חייבת לצטט שוב את ההודעה שלך.
ולהוסיף עוד פתרון מחוץ לקופסא

פתרון: אנא אל תכניסו את עצמכם למצב שתצטרכו לפוצץ את מחלקות הקורונה
ובמילים אחרות - אמרנו לכם

 

[ירוק בהיר]

רואה ולא מאמינה.
נשמעים להוראת רבותיכם להמשיך בשגרת החיים היהודית? אשריכם. (באמת. כך נוהג יהודי. ואצל רוב אלו שכך נוהגים בשעה המורכבת הזו כאן זה מתחיל ונגמר).
מכאן ועד לטנף על מי שמוסר נפש להציל את החולים?
להכפיש את מי שבזמן שהתפללתם ביום כיפור או קידשתם על היין בסוכה או רקדתם ברוב עם בשמחת תורה עזבו את הבית והמשפחה לטובת עבודה מסורה ובלתי אנושית בתנאים שהם על קצה גבול היכולת האנושית? (מי שהתנסתה יודעת).
לכנות אותם רוצחים??
נכון, התנאים ההזויים לא תמיד מאפשרים לתת את כל מה שהיו רוצים. אוהו כמה שהיו רוצים. אפשר לדון בשיפורים, צריך לדון בשיפורים. יש צורה לדון בשיפורים.
מכאן ועד לכנות אותם רוצחים??
איך הגענו לשם? השתגענו?
וזה מתקבל בהבנה. ניסוח לא מושלם, בכלל לא כתבו שכולם. אה, וגם יתד התחילו.
כן, השתגענו.
אין הכרת הטוב, אין מודעות עצמית, אין בושה.
עצוב להגיד את זה אבל ישנם אנשים שבמסע ההתמודדות שלהם עם אתגרי התקופה השילו מעליהם לא רק את ההיגיון, גם את הערכים.

וואו כמה זה נכון. הכי קל להאשים את הרופאים בבית החולים.
לא הקורונה ממיתה, אפילו לא החטא ממית, הרופא ממית. כמה קל.