האם מגזימים ומנפחים את התמותה מקורונה (2)?
ואפילו אם לא מנפחים, האם באמת התמותה מקורונה מצדיקה את הצעדים החריפים שפוגעים כל כך קשה בחיים שלנו ובכלכלה?
למעשה, יש כמה טענות שעולות בהקשר של התמותה שיש או אין מקורונה, אז כדאי לפרק כדי להבין טוב יותר כל טענה לגופה:
- ״אנשים מתים עם קורונה, לא מקורונה״.
כלומר הם אנשים שמתים מגורמים אחרים, ובמקרה בגלל שהנגיף מסתובב באוכלוסייה אז יצא שחלק מהם במקרה גם נשאים, ללא סימפטומים או מחלה. קורונה אינה גורם המוות, פשוט איתרע מזלו של וירוס הקורונה לשהות בגופם בשעת המוות.
- ״מדובר במתים מהלכים בכל מקרה״.
משמע מתים מקורונה רק אנשים שלוקים בכל מיני מחלות קשות כגון סכרת, יתר לחץ דם ו/או קשישיות יתר. הקורונה רק דחפה אותם את הדחיפה הקטנה מעבר לקצה שממילא הם קרובים אליו מאד, וזה מופרז ומלאכותי להאשים במוות שלהם דווקא את הקורונה.
- ״מנפחים את נתוני התמותה. תראו אפילו את הנחיות רישום תמותה של ארגון הבריאות העולמי, הם מנחים לרשום כל דבר כמוות מקורונה״.
חבר של טענה מספר 1, אבל עם אסמכתה בינלאומית קונספירטיבית.
- ״טבלאות התמותה הרב-שנתיות בישראל, כמו המצ״ב, מראות שהמחלה מנופחת מעל לכל פרופורציה ולמעשה לא גוררת תמותה משמעותית״.
בטבלה להלן אפשר לראות שחור על גבי לבן שאין בכלל יותר תמותה בישראל ב 2020 ביחס לחודשים המקבילים ב 2019 למשל. עם מספרים אי אפשר להתווכח, נכון?
לפני שניגשים לטענות (1) –
מה יותר חשוב מתמותה?
אתייחס לכל הטענות הנ״ל, אחת אחת ובלי לחפף, אבל בעיני הן כלל לא השאלות החשובות ביותר. תמותה היא כמובן היבט חשוב מאד (וטראגי), אבל התמקדות יתרה בהיבט הזה עשויה למסך היבט קריטי אף יותר לראייתי, והוא סף הספיקה של מערכת הבריאות בישראל.
התמותה לא רק שאינה משקפת את הסכנה הזו אלא עשויה אפילו להיות הפוכה ממנה: ירידה בתמותה (הודות לשיפור בפרוטוקולי טיפול, תרופות חדשות, אבחון מוקדם יותר וכו׳) היא מצד אחד מבורכת, אבל מאידך מעבירה חלק מהמאושפזים מקטגוריית ״נפטרים בעוד מספר ימים״ לקטגוריית ״חולים קשים למשך מספר שבועות״, ובכך עשויה דווקא להטיל עומס נוסף על קיבולת ועל דרישות כוח האדם והמכשור במערכת.
אם רוצים לראות את התמונה המלאה ולהבין את הסיבות בגללן שוקלים צעדים נוספים (דוגמת סגרים, מקומיים או כלליים), צריך להביא בחשבון לא רק את הפרמטר הצר של תמותה. כתבתי על כך
בפוסט אחר, שאני ממליץ לקרוא אותו במקום, או לפחות בנוסף, לפוסט הנוכחי.
אם קוראים רק אחד מהפוסטים הלא-קצרים האלו, עדיף בעיני הפוסט ההוא מאשר הנוכחי.
לפני שניגשים לטענות (2) –
מה תמותה מפספסת?
ומעבר לתחלואה בזמן אמת, עוד היבט שפרמטר התמותה לא מתייחס אליו הוא הנזק ארוך הטווח, הלא ידוע, שהמחלה עשויה לגרום לחלק מהמחלימים ממנה. האם מדובר בחשש חסר ביסוס? הפחדות בעלמא? כדאי לבחון את הממצאים המצטברים לפני שחורצים דעה.
הקורונה היא אמנם מחלה חדשה ואי אפשר עדיין לדעת לאשורן את ההשפעות שלה לטווח הארוך, אבל יש אינדיקציות שמראות שבדומה לסארס (SARS-CoV-1, קרוב המשפחה של הקורונה הלוא היאSARS-CoV-2), גם כאן יש למחלה אפקט ארוך טווח על מחלימים. כולל על צעירים חסרי מחלות רקע, ואף על אלו שלא סבלו מסימפטומים קשים.
מחקרים הראו שכ 50% מהמבריאים מסארס
לא הצליחו לחזור למצב בריאותי מלא כעבור שנתיים, ו 40%
סבלו מחולשה כרונית גם כעבור 3.5 שנים.
גם על SARs-CoV-2 מתחילים להצטבר ממצאים דומים:
מחקר שיצא ממש השבוע, למשל, הראה שאצל יותר מ 70% מקרב מי שהגיעו לאישפוז והחלימו יש סימפטומים מובהקים גם כעבור 3 חודשים: קוצר נשימה, חולשה, בדיקות דם בערכים לא תקינים, ממצאים חריגים בצילומי רנטגן חזה ועוד.
מעבר לכך כבר זמן רב שידוע, מניתוח הנתונים של
אפליקציית הטראקר של ה NHS הבריטי על כמעט 200,000 מחלימים מקורונה שממשיכים לדווח על חולשה, קוצר נשימה וסימפטומים נוספים גם 3 חודשים ויותר מאז נדבקו.
10,000 מהם משתתפים כעת במחקר מעקב עצום (בתקציב של 8.4 מיליון לירות שטרלינג) בהובלת הNIHR, ו
באתר המחקר ניתן לעקוב אחרי הממצאים ככל שהמחקר מתקדם.
עד כאן הדגש על כך שתמותה היא רק היבט אחד של המחלה. היבט חשוב מאד, אך צריך להיזהר מלראות הכל דרך הפריזמה הזו בלבד.
ועכשיו בשעה טובה לטענות הנ״ל. טענה טענה, ואתחיל מהסוף להתחלה.
טענה 4:״אין בכלל יותר תמותה בישראל ב 2020 ביחס לשנים קודמות״
בכל מקום מתרוצצות עכשיו טבלאות תמותה רב-שנתיות (כמו המצ״ב) בלוויית טקסטים סרקסטיים בסגנון ״איפה המגיפה שהבטיחו לנו?!״.
לטענת מחנה ״הקץ להגזמה״, הטבלה הנ״ל מוכיחה חד משמעית שאיזו מגיפה ואיזה נעליים. הרי אם משווים את 2020 לחודשים המקבילים ב 2019 רואים שלא מתו יותר השנה, ואם לא מתו יותר אז מה כל ההיסטריה?
מולם טוען מחנה ״הקץ להכחשה״ שאסור להשוות רק ל 2019, שהייתה בכלל שנה עם תמותה חריגה (משלל סיבות), ובמקום זה צריך להשוות כמו שצריך לממוצע הרב שנתי, למשל ב 8 או ב 10 השנים האחרונות, ואז דווקא רואים שכן יש עליה ב 2020.
״הקץ א׳״ זועקים שההשוואה לא הוגנת כי צריך לתקנן את התמותה בהתאם לגידול באוכלוסייה של 1.8% לשנה, ואז הפער נעלם כי אם יש יותר אוכלוסייה ב 2020 ברור שימותו יותר.
אבל ״הקץ ב׳״ מבטלים את זה בטענה שהגידול באוכלוסייה הוא כמעט סטטי עם נטיה קלה לעליית הגיל החציוני: חלקם היחסי של בני 75 ומעלה באוכלוסיה עלה באחוז אחד, מ 3.8% ל 4.8% ב 21 שנה (מ 1990 ל 2011). ולכן הגידול הזה לא ליניארי לגידול בתמותה.
וכו׳ וכו׳, הלוך ושוב אפשר להמשיך כך כל היום. מצטער, אבל לראייתי כל ההסתכלות הזו כעת על נתוני התמותה העודפת הכללית בישראל היא בזבוז זמן,
ראשית, הרבה יותר מדי מוקדם מכדי להסיק מסקנות כלשהן על סמך נתונים חלקיים בטבלאות הללו. הלמ״ס, שהינו הגוף האחראי בישראל על עריכת ופרסום טבלאות התמותה, מעדכן נתונים אחורה באיחור של שבועות. מספר המתים לחודש יולי, למשל, זה שמככב בטבלה המצ״ב ועומד בה על 3,143 מקרי מוות, התעדכן בשבוע השני של אוגוסט ל 3,436, ושבוע אחרי כן ל 3,578. אם רוצים להשתמש בנתוני תמותה שכאלה צריך להמתין לנתוני אמת לפחות עבור החודשים יולי-אוגוסט שבהם התמותה החלה להיות משמעותית יותר בחתכי הגיל הרלוונטיים. וזה יקרה רק בסוף ספטמבר לכל המוקדם.
שנית, וחשוב יותר בעיני, מאחר ונתוני הפטירה הרשמיים בישראל הם שעד כה מתו מקורונה פחות מאלף איש בתקופה של כחצי שנה (תקופה בה התמותה הכוללת הממוצעת היא סביב 20,000 איש), הרי שבלי פילוח פנימי של גורמי תמותה לא נוכל לבדל את האות מהרעש. יש שינויים בין-שנתיים, יש קיזוז אפשרי של מקרי מוות שייתכן שנחסכו בתקופה הזו (למשל מתאונות דרכים ועבודה, זיהומים בבתי חולים ועוד), ולעומתם תוספת אפשרית של מקרי מוות בגלל חשש של אנשים להגיע לבתי חולים מלכתחילה, ועוד ועוד. יש גורמים וערפלנים רבים, ומאחר ואין לנו פילוח גורמי תמותה בטבלאות הללו הן לראייתי לא שימושיות.
ייתכן למשל שיש תת-אבחון של תמותה מקורונה ובכלל מתו עד כה כפליים מהמספר הרשמי ולא אובחנו כראוי כמקרי מוות מקורונה (כפי שראו ברוב העולם – עוד על זה בהמשך), אבל לא נראה את כל זה בסטטיסטיקה המסכמת בגלל קיזוז עם הירידה בגורמי תמותה אחרים.
ואולי דווקא ההיפך – מתו פחות מהמשוער.
ואולי אף אחת מהאופציות.
לכן עדיף לדעתי להפסיק ולהתעסק בטבלאות הללו שכל אחד יכול לקרוא אותן לכיוון שמחזק את האג׳נדה המועדפת עליו. מה הטעם לבזבז את הזמן על נתונים חלקיים, לא מעודכנים ושממילא מעורבבים כל כך עם רעש שאי אפשר לקבוע מהם דבר?
מה גם שהסיפור עוד מתגלגל ואין לדעת בוודאות כמה תמותה עוד תהיה ומתי. חודשי החורף עוד לפנינו, והם ידידותיים מאד למחלות שמועברות בהדבקה טיפתית.
טענה 3: ״מנפחים את נתוני התמותה. ארגון הבריאות העולמי מנחה לרשום כל דבר כמוות מקורונה״
הנתונים מכל העולם מראים שהמצב הינו בדיוק הפוך מ״ניפוח מקרי תמותה מקורונה״. מה שרואים זה שמפספסים כמעט בכל המדינות חלק גדול מהתמותה מהמחלה, ובמיוחד במערב אירופה, במרכז אמריקה, בדרום אמריקה ובארה״ב. ההערכות מדברות על כך שהתמותה האמיתית מקורונה גבוהה מהספירה הרשמית בשיעור של עשרות אחוזים.
אם למשל בוחנים את התמותה העודפת ביחס לממוצע הרב שנתי בארה״ב, המספרים מצביעים על תמותה ש
גבוהה ב 30% לפחות מהמספרים הרשמיים מקורונה.
להלן ניתן לראות השוואה בין מספר המתים הרשמי מקורונה לבין התמותה העודפת בערים ומדינות בהן הייתה התפרצות משמעותית. המספר במלבן האדום הינו מספר המתים הרשמי ששוייך לקורונה, והמספר בכחול – התמותה העודפת הכללית באותה תקופה (מספר הפטירות מעל לממוצע הרב-שנתי).
אפשר לראות שבחלק מהמקרים הפער הוא עצום. בהולנד למשל 40% מהתמותה העודפת אינה מוסברת ובאיטליה כמעט 50%. שוב: זוהי התמותה מעבר לעשרות אלפים שזוהו רשמית כמתי קורונה, ומעבר לתמותה הרגילה מהגורמים המוכרים.
למיטב ידיעתי לא פגע אסטרואיד באירופה, במרכז או דרום אמריקה וגם לא בארה״ב. כמו כן לא נרשמו מספרים חריגים של תאונות או התאבדויות (אם כבר אז ההיפך), ולכן אין כל הסבר לכל התמותה החריגה העצומה הזו (מאות אלפי אנשים בסיכום כולל) פרט למסקנה שמדובר בתמותה מקורונה שפשוט לא זוהתה.
אבל למה שיפספסו בעצם מקרי מוות מקורונה?
למה שלא יזהו וירשמו אותם נכון?
קביעת גורם מוות יסודי זו תמיד סוגיה בעייתית כשהמוות אינו מגורם מובהק כמו למשל תאונה או רצח. מחקרים מצאו שבלי ניתוח לאחר המוות גם פתולוגים מנוסים
טועים במעל רבע מהמקרים. במחקר אפשר גם לראות שהטעויות הן לרוב בין גורמי תמותה דומים יחסית ופוטנציאלית מבלבלים.
מאחר וטעות באבחון קורונה תוביל גם לטיפול לא נכון וגם להמשך הפצת המחלה (בגלל בידוד לקוי), בוצעה לא מעט עבודה על דיוק באבחון קורונה כבר בשלביה המוקדמים (ומחקרים לדוגמה אפשר לראות
כאן וגם
כאן), וככל שהמחלה מתקדמת הסבירות לאבחון קורונה בדרך כלל עולה בזכות מאפיינים ייחודיים: מהלך מחלה ארוך, דלקת ריאות דו צדדית, נוזלים בריאות ועוד.
ולמרות זאת טעויות בהחלט עדיין עשויות לקרות. גם בגלל השכיחות של מחלות נוספות אצל חולי קורונה חמורים, וגם בגלל האופי המתעתע של הקורונה: חושבים עליה בדרך כלל כמחלה נשימתית (דלקת ריאות, חיבור חולים למערכות הנשמה וכו׳), אלא שהיא
מתאפיינת לא פעם גם בהופעת קרישי דם ובבעיות המטולוגיות דומות. במקרים אלה התמותה עשויה להיראות כשבץ או בעיה לבבית למשל. רק בנתיחה שלאחר המוות ניתן יהיה לראות שקרישי הדם נוצרו כתוצאה מפעילות הנגיף ולקבוע את סיבת המוות היסודית(underlying cause of death) כקורונה. מאחר ונתיחה כזו פעמים רבות אינה מבוצעת (בוודאי לא במקומות בהן יש התפרצות ומערכת הבריאות בעומס עצום, וגם לא בישראל אם אין סיבה ספציפית), מקרים אלה מאובחנים תדיר באופן שגוי כמוות שאינו מקורונה.
לכן לא ברור לי מדוע יש אנשים שמנופפים באפשרות לטעות בקביעת סיבת המוות כאילו מדובר בהוכחה ניצחת ל״ניפוח התמותה מקורונה״. הרי מצב מבלבל משמעותו אפשרות לטעויות בשני הכיוונים, וכפי שהסטטיסטיקה של תמותה עודפת בעולם מראה באופן מובהק, הטעות היא באופן מוחץ דווקא לכיוון של תת-אבחון ולא של איבחון יתר של מקרי המוות מקורונה.
מי שרוצה להעמיק עוד בעניין מוזמן לקרוא פוסטים מפורטים יותר שכתבתי על תמותה עודפת לא מזוהה
כאן ו
כאן.
ומה לגבי אותן הנחיות נטענות של ארגון הבריאות העולמי, בהן הוא כביכול מנחה ש״עבור כל אדם שנמצא חיובי לנגיף, סיבת המוות היסודית תירשם כקורונה״?
כאן לא ממש נדרש הסבר מסובך כי התשובה היא פשוטה: זה פשוט שקר. כדי לראות זאת מספיק לקרוא את
מסמך ההנחיות לרישום סיבת מוות של הWHO במקרה של חשד למוות מקורונה.
ההנחיות במסמך הנ״ל נראות זהות להנחיות לקביעת סיבת מוות משפעת למשל. ארחיב עוד מעט לגבי הסיבוכיות האמיתית הקיימת תמיד בקביעת סיבת מוות יסודית (במענה לטיעון 1, פה למטה), אבל אפשר לראות את הסיוגים הברורים והחד משמעיים בטקסט לא לרשום קורונה כסיבת מוות יסודית אם זה לא המצב:
“Persons with COVID-19 may die of other diseases or accidents, such cases are not deaths due to COVID-19 and should not be certified as such.”
ובהמשך העמוד –
“Persons with COVID-19 may die due to other conditions such as myocardial infarction. Such cases are not deaths due to COVID-19 and should not be certified as such.”
ובעברית: ״אנשים שהינם חיוביים לקורונה עשויים למות מסיבות אחרות, מחלות או תאונות. מקרים כאלה אינם מקרי מוות המשוייכים לקורונה, ואין לרשום אותם ככאלה״. יש דרך לכתוב את ברור יותר? אולי. אני לא יודע איך.
מה בעצם הטענה? שרופאים מבצעים רישום כוזב, שיטתי, למאות חולים? משקרים וטוענים שקורונה היא סיבת המוות היסודית, למרות שהם יודעים שזה לא המצב?
מקריאת case studies ומשיחות עם אחיות טיפול נמרץ ועם רופאים בחודשיים האחרונים, ההתרשמות החד משמעית שלי היא שנפטר שבעליל מת מגורם אחר לא יירשם כנפטר קורונה אלא אם כן זוהי אכן סיבת המוות היסודית. כפי שכתבה Rachel Siboni Farkas, אחות טיפול נמרץ קורונה:
״בכל מקרה של כל מטופל מעורבים עשרות קלינאים, כולל צוות רפואי, סיעודי ותומך. עוד לא נתקלתי ברופא שיכתוב סיבת מוות מוזרה. מה הסיכוי בכלל שכל האחיות והרופאים יצליחו לזייף ולהסתיר? ובשביל מה? הם לא מקבלים מזה דבר ומסתכנים בשלילת רישיון.״
לסיכום הסעיף הנוכחי, הנתונים מהעולם לא תומכים בניפוח מקרי תמותה אלא ההיפך: המספרים בשטח מראים באופן מובהק שהמחלה גררה תמותה עודפת משמעותית בכל מקום בעולם בו התפרצה, עד כדי תמותה כפולה מהתמותה הממוצעת בשנים רגילות, ושחלק גדול מהתמותה הזו חמק מאבחון כמוות מקורונה.
התחלואה והתמותה, אגב, לא פסחו גם על הצוותים הרפואיים, הנמצאים בחשיפה גבוהה במיוחד ובסיכון גבוה, ובהתאם
מעריכים שמתו כבר מקורונה לפחות 3,000 אנשי רפואה בעולם בחודשים האחרונים.
טענה 2: ״המתים הקורונה היו בעצם מתים מהלכים עוד לפני שנדבקו״
הטענה הזו בעצם מורכבת משתי תת טענות – גיל מתקדם ומחלות רקע. נתחיל עם עניין הגיל.
שמעתי לא פעם שמאחר והגיל החציוני של המתים מקורונה בישראל עומד על 80 (אם לדייק, 80.7), ותוחלת החיים בישראל היא 82 (אם לדייק, 82.6), אז ״למה הורסים את המדינה בשביל אנשים שעם חצי רגל בקבר גם כך״?
לתוך החישוב של תוחלת החיים הממוצעת נכנסים כל מקרי המוות בכל הגילאים, ממוות בלידה ומעלה, וכשמשקללים הכל יחד יוצא מספר ממוצע (במקרה שלנו 82). אבל הממוצע הכללי הזה הוא תוחלת החיים הממוצעת הצפויה בלידה, ואינה תוחלת החיים החזויה לאדם שכבר הגיע לגיל מסויים.
נדמיין ניסוי מחשבתי להבהרת הנקודה: במדינה תיאורטית חצי מהאנשים מתים בלידה וחצי חיים עד גיל 100, ולכן תוחלת החיים (הגיל הממוצע בשעת המוות) תהיה 50. אבל מי שימות (נניח בתאונה) בגיל 60, למרות שכביכול כבר עבר את תוחלת החיים הממוצעת במדינה היה צפוי למעשה לחיות עוד 40 שנה, שהרי מי שלא מת בלידה אמור להגיע עד גיל 100.
זה נקרא ״תוחלת מותנית״, כי תוחלת החיים של אדם מותנית (גם) בגיל שלו. תוחלת החיים המותנית תהיה זהה לתוחלת הכללית ברגע הלידה, אבל ככל שמתבגרים היא תלך ותעלה. לצורך חישוב התוחלת המותנית יש בכל מדינה ״לוחות תמותה״. עיון ב
לוחות התמותה בישראל יראה שישראלי בן 80 צפוי לחיות עוד 8.2 שנים, וישראלית – עוד 8.9 שנים. אפילו אדם בן 99 צפוי לחיות בממוצע עוד שנתיים.
(במאמר מוסגר, הבלבול הזה בין תוחלת חיים כללית לתוחלת מותנית הוא המקור לאמונה ש״בימי הביניים אנשים חיו עד גיל 30״. תוחלת החיים הממוצעת בחלק מימי הביניים אכן היתה באזור ה 30, אבל חלק גדול מהתמותה היה בילדות, בגלל רפואה פרימיטיבית, סניטציה גרועה ובעיקר היעדר חיסונים. מי שכן שרד את הילדות ועבר את גיל 20 היה צפוי לחיות עוד כ 45 שנה (יש לסייג שזה מחושב לפי הנתונים שיש, שהם מהמעמדות הגבוהים, המתועדים. ייתכן שבמעמדות הנמוכים המצב היה שונה במידה מסויימת, ויכול להיות גם שלא, יש שיקולים לכאן ולכאן, ואפשר לקרוא על כך עוד ב
ספר המרתק הזה, כאשר הנושא הספציפי הזה נדון החל מעמוד 8)
ומה בדבר החלק השני של הטענה, ״מתים מקורונה רק אנשים שחולים בכל מיני מחלות קשות ממילא״?
הקורונה פוגעת קשה בעיקר באנשים מבוגרים: לפי נתוני משרד הבריאות, 85% מהנפטרים מקורונה היו מעל גיל 70. אבל רק למעט אנשים בני 70 ומעלה אין אף מחלת רקע המגדילה משמעותית את הסיכוי למות מקורונה (מה שנקראco-morbidities), ורובם המכריע חיים איתן שנים רבות. אישה ממוצעת בת 70, למשל, למרות שהסבירות גבוהה שיש לה מחלות רקע כאלה ואחרות, צפויה לחיות עוד כ 18 שנה.
אלא אם כן… היא תחלה בקורונה.
האם אז היא הופכת אוטומטית ל״קשישה עם מחלות רקע״ ומישהי ״עם חצי רגל בקבר״?
ואולי הקורונה מחסלת רק את אותם קשישים חולים קשה, אלו שנמצאים ״בזנב ההתפלגות״ של תחולת החיים המותנית? כלומר לא את אלו שהיו חיים עוד 15 שנה אלא אלו שהיו מתים תוך זמן קצר ממילא?
אי אפשר לתת תשובה וודאית על שאלה כזו כי אין אפשרות להחיות את מי שמת, לרפא אותו מקורונה ולבדוק כמה זמן הוא עוד יחיה. מה שכן אפשר לעשות זה להסתכל בשאר העולם, בו חיים אנשים כמו פה בארץ, אני טרול, דווחו עלי עכשיו! סאפיינס עם אותו מבנה ביולוגי וגנטי ממש כמונו פה בישראל, ולהסיק מנתוני התמותה העודפת העצומים את המסקנה המתבקשת שהמחלה ממיתה הרבה יותר מאשר את מי ש״היה צפוי למות ממילא״. לכן לשער שסטטיסטית הקורונה ממיתה רק את מי שבמילא ב״זנב העקומה״ זה לא בלתי אפשרי, אך לא סביר.
אנשים, אפילו אם הם הגיעו לגיל 70, 80 או אפילו 90, זכאים לחיים גם אם יש להם סכרת (כפי שיש ל
מעל 20% מהישראלים מעל גיל 65), יתר לחץ דם (שיש בישראל ל
50% מהגברים ול 60% מהנשים מעל גיל 65) או כל מחלת רקע אחרת.
נתוני התמותה העודפת מהעולם מראים שהקורונה חיסלה מאות אלפי ״בעלי מחלות רקע״ שללא הקורונה היו ממשיכים לחיות עוד לא מעט שנים, לפעמים אפילו עשורים.
טענה 1: ״אנשים מתים עם קורונה, ולא מקורונה״
הטענה כאן היא שחלק מהאנשים שנפטרים מדי יום (כמאה איש בממוצע) מתוייגים כ״מתי קורונה״ רק כי הנגיף נוכח בגופם באקראי, פשוט כי הוא מסתובב באוכלוסייה, אבל שהקורונה כלל אינה סיבת המוות היסודית שלהם.
אז עד כמה סביר שלחלק מהמתים יהיה במקרה גם קורונה?
התמותה היומית הממוצעת בקיץ בישראל עומדת על כ 110 מתים ביום. כבר מספר שבועות המצב הוא שבכל יום נקבעים מעל 10 מקרי מוות מקורונה. בכדי לקבל מצב בו אצל יותר מ 10 אנשים מתוך 110 נמצא נגיף לגמרי במקרה, צריכים להיות לפחות 10% חיוביים לנגיף באוכלוסייה הכללית.
אבל תפוצה כללית של 10% זה גבוה יותר אפילו מאחוז המאומתים בקרב אוכלוסיית הנבדקים לקורונה. אחוז החיוביים מבין מי שעורכים להם בדיקות עומד על כ 7%, אבל אותם 10,000 האנשים שנבדקים בכל יום אינם נבחרים אקראית, אלא כוללים בעיקר סימפטומטיים ואנשים שהיו בקרבת מאומתים. הרבה (הרבה) יותר סביר שנמצא נשאי קורונה במדגם כזה של ״חשודים מידיים״ מאשר במדגם אקראי מהאוכלוסייה, כמו אוכלוסיה של נוטים למות משלל סיבות שונות. לכן אם באוכלוסיית הנבדקים אנו מוצאים לכל היותר 7% של חיוביים לנגיף, ברור שבאוכלוסייה הכללית האחוז יהיה נמוך משמעותית.
בהתאם לממצאים המחקריים שהצטברו אודות הקורונה (כמה כמות בעלי סימפטומים ביחס לנטולי סימפטומים, אחוזי תמותה, סקרים סרולוגיים וכו׳) הקונצנזוס בקרב אנשי המקצוע הוא שיש כיום משמעותית פחות מ 1% של נשאים באוכלוסיה הכללית (נשאים פעילים, לא כאלה שהיו נשאים בעבר), בוודאי בקרב האוכלוסיות המבוגרות (שמהוות את הרוב המוחלט מבין אותם 110 מתים כל יום), שנזהרות במיוחד.
אבל לצורך העניין ניקח חסם עליון קיצוני ביחס להערכות המקובלות, ונניח שהנגיף נמצא אצל 1% מהאוכלוסייה הכללית. ונגזים עוד ונגיד שאפילו בקרב האוכלוסיה המבוגרת יש 1% נשאים.
אפילו אם נניח שבכל מדגם שנבחר בישראל יהיו לנו 1% נשאים, עדיין הסיכוי שמתוך 110 אנשים אקראיים יהיו ארבעה נשאי קורונה הוא פחות מ 2%. והסיכוי ל 5 נשאי קורונה אקראיים מבין 110 המתים, כבר צונח ל 0.4%.
אבל אנחנו רואים כבר חודש שבין אותם 110 נפטרים יש מעל עשרה מתים שיש להם קורונה, והסיכוי שיהיה אפילו יום אחד שבו במקרה לגמרי יהיו 10 אנשים מתוך אותם 110 שהם נשאי קורונה עומד על 17 מיליוניות האחוז.
כמה מילים לסיכום:
התמותה מקורונה בישראל אינה עצומה עד כה, אך גם בהחלט אינה מבוטלת.
אפשר לנהל דיונים מעמיקים על נקודת האיזון הרצויה בין פתיחת המשק, או מערכות החינוך, בהתחשב באפשרות להכלת התחלואה. אפשר גם לזרוק השערות מבוססות יותר או מבוססות פחות על מידת חסינות האוכלוסיה (בעיקר מבוססות פחות, למרבה הצער).
אבל בכל מקרה חייבים להקפיד לזכור כמה דברים:
- הסכנה בקורונה אינה רק התמותה, אלא תחלואה קשה שעשויה למוטט את מערכות הבריאות (בעיקר בהיבט של כוח אדם) ואז באמת לגרור תמותה משמעותית ולא רק מקורונה. שוב אפנה לפוסט שעוסק בזה ושבעיני הרבה יותר מהותי מהפוסט הנוכחי.
- בנוסף יש לנו אינטרס להימנע מתחלואה נרחבת במחלה שיש אינדיקציות לפגיעה ארוכת טווח לא טריוויאלית ממנה גם בחלק מהאנשים שאינם בקבוצות סיכון.
- ולעניין התמותה עצמה:
אני לא רואה כל בסיס, לא קליני ולא סטטיסטי לטענות אודות ״ניפוח תמותה מקורונה״. ההיפך, הנתונים מכל העולם מראים באופן מובהק שיש תת-אבחון של תמותה מקורונה, ושיש תמותה עודפת גבוהה בכל מדינה בעולם בו היתה התפרצות משמעותית, מעל ומעבר למספרים הרשמיים של התמותה מקורונה.
הנושאים החמים
