דחווףףףףף!!! סיפור אסתרק'ה בת הש''ך

[למעש'ה]

דחוף אשמח לקבל את הסיפור או לפחות בקיצור
תודה מראש

 

[מירי בוימל]

כך מסופר: אשתו של הש"ך נפטרה עליו בצעירותו, והותירה לו ילדה קטנה הקרויה אסתר. והנה, אף אסתר הקטנה חלתה קשות, וקדחה מחום, עד אשר הגיע לשערי מוות. ישב הש"ך ליד מיטתה, כשהוא מסייע לה כיכולתו, ובאותו זמן ישב והגה בקול בסוגיית 'תקפו כהן'.
והנה, קול נשמע בעיר - הקוזקים באים. נטל הש"ך את אסתר בידיו, עטפה בשמיכה, ונס על נפשו אל היער שמחוץ לעיר. ביער, ניסה הש"ך להקשיב לנשימות ביתו, אך נוכח לחרדתו שהנשימות פסקו. הבין הש"ך, שפתיל חייה של אסתר נגדע בעקבות המחלה הקשה והמנוסה.
לפתע, שמע קול פרסות סוסים שועטים לכיוונו. הוא ניסה להימלט במהירות, אך גופת ביתו הכבידה עליו. פיקוח נפש דוחה כבוד המת, ומחוסר ברירה הוא הניח את הגופה בצד הדרך, וברח מהמקום. היו אלה סוסיו של מלך פולין, ולא של הקוזקים, והמלך מצא מיד את הגופה. רופאו האישי, זינק מהמרכבה, והצליח לעורר את הילדה ולהשיבה לחיים.
אסתר הובאה לארמון המלך, ושם אומצה על ידיו כדי לארח לחברה לביתו הנסיכה, שהייתה בת גילה. משפחת המלוכה ניסתה להשפיע עליה להמיר את דתה, אך הילדה שמרה במסירות על מצוות היהדות, ולא התגאלה במאכלות אסורים. כשגדלה והפכה לנערה צעירה, פרצה שריפה בארמון, ויושביו נמלטו ממנו. אסתר ניצלה את ההזדמנות, ונמלטה מהמקום במטרה לשוב לחיק עמה.
בדרך לא דרך הגיעה אסתר לקהילה יהודית, והתחתנה עם אחד מבני הקהילה. והנה, יום אחד הגיע הש"ך לביקור בקהילה, ודרש בבית הכנסת על סוגיית 'תקפו כהן'. מבין הערפילים, זיהתה הבת את קולו של אביה ואת הסוגיא בה עסק לפני פרידתם, והם שבו להתאחד מחדש.

 

[למעש'ה]

תודה רבה רבה
אין מילים!!!!!!!!

 

[הפיקח]

למען הידע יש המפקפקים על הסיפור.
מסופר על בת הש"ך האבודה, שבזמנו של הש"ך (השפתי כהן) פרצה מלחמה בין אוסטריה לצרפת. הש"ך,שהיה גר באוסטריה(יש הטוענים בפולין) נאלץ לברוח מביתו מפני החיילים הצרפתיים אשר כבשו את ארצו. באותו זמן נפטרה אשתו של הש"ך, וכך מצא הש"ך את עצמו בורח ליער עם ביתו הקטנה שהייתה כבת חמש. הימים ימי חורף קשים, והש"ך חשב שנפטרה ביתו מחמת הקור העז. ובהגיע השבת, נאלץ להניח את ביתו ולהמשיך ולברוח לבדו. (שחשב את ביתו למתה), עברו במקום המלך וחייליו אשר הבחינו בילדה ומיהרו להעניק לה טיפול רפואי ובכך הצילו את חייה . במוצאי שבת חזר הרב למקום שהניח את ביתו על מנת לקברה, אך התפלא מאד על כך שאיננו מוצא אותה, ואיננו יכול להביאה לקבר ישראל. (מאותו היום קיבל הש"ך על עצמו להיות נודד במטרה לחפש את ביתו). המלך, שלו רק בת יחידה, החליט לאמץ את ביתו של הש"ך ולגדלה כביתו. המלך והמלכה אהבוה מאד ופינקוה רבות. הם קנו לה את כל אשר רצתה. הבת,אשר התרגלה בבית אביה להקפיד על הכשרות, המשיכה להקפיד על כל אשר הכניסה לפיה. בת הרב התחברה מאד לבת המלך וכל היום למדו ושיחקו יחדיו. באחד הימים, תוך כדי משחק, ראתה בת הש"ך נחש כרוך על צווארה של בת המלך,הרימה את קולה בצעקה עד אשר באו אנשי המלך והרגו אותו, ובכך הצילה את חייה של בת המלך. בת הרב הקפידה מאד שלא לטמא את עצמה במאכלות אסורות. הידידות בין בת הש"ך לבין בת במלך הלכה וגדלה עד שנעשו כבני שתים עשרה. משהגיעה לגיל זה החליטה בת הש"ך לברוח מן הארמון על מנת שלא תכשל במאכלות אסורות.
יום אחד, בעת פרצה דליקה בארמון, נעלה בת הש"ך את דלת חדרה קפצה מחלון חדרה וברחה לה אל תוך היער. המלך והמלכה הצטערו עד מאד בחשבם כי ילדה זו, שכל כך אהבו, נשרפה למוות. בהיותה לבדה ביער, נתפסה הנערה בידי חבורת שודדים. (השודדים עשו זאת עבור בצע כסף). רב הקהילה קיבל החלטה שאין לפדות נערה זאת, כדי שדבר זה לא יגרום לשודדים לחטוף יותר יהודים.
באותה העיירה חי לו יהודי, שלא היו לו בנים ובנות, ואשתו הייתה חולה מאד. החליט האיש לפדותה ולאמצה כבת. אשתו החולה כתבה צוואה, ובא ציוותה על בעלה שלאחר מותה ישא את ביתם המאומצת לאישה. כעבור כמה שנים נפטרה אשתו והחליט לשאת את הנערה לאישה כצוואת אשתו. לאחר מספר שנים גזר חתן המלך גזרה קשה על היהודים. הם צוו לתת מס בשיעור גבוה בהרבה ממה שביכולתם, וכולם ידעו את המשמעות הדבר באם לא יעמדו בדרישותיו. נזכרה ביתו של הש"ך כי בצעירותה גדלה כאחותה של הנסיכה והחליטה לנסוע ולבקש את עזרתה. נסעה היא לארמון ופגשה בנסיכה. היא הזדהתה כ"אחותה", והזכירה לה כי הצילה את בת במלך מהכשת הנחש. אז סיפרה לה נסיכה עד כמה הוריה בכו כשחשבו שהיא מתה בשריפה. מששמע המלך כי בת הש"ך חיה שמח שמחה גדולה ושילחה לביתה בעושר רב ולאחר ביטולה של הגזרה. כך נהפך ביתה של בת הש"ך לביתם של עשירים. כעבור שנה הגיע הש"ך לעיירה זו על מנת להעביר שיעור כאשר מטרת נדודיו הוא החיפוש אחר ביתו. הש"ך התארח בביתם של עשירי העיירה-ביתו ובעלה. משסיפר את סיפורו, מיד הבינה הבת כי מדובר בש"ך-אביה, ומאותו היום גר הש"ך עם ביתו, ועל אף עניותו, יכול היה להוציא את ספריו לאור בזכות עושרה של ביתו.