דממה לעוד בית יהודי

[efrat1]

זה עיתון שמישהו הלך לחנות וקנה אותו, או התקשר למערכת לעשות מנוי עליו.
שום עיתון כזה לא נחת משמיים על הספה והתחיל להתגלגל עליה.

טיפ טיפה, אבל טיפה, אחריות עצמית - לא תזיק לאיש.

תמיד נחמד למצוא אשמים אחרים.

 

[חוה זילבר]

זה עיתון שמישהו הלך לחנות וקנה אותו, או התקשר למערכת לעשות מנוי עליו.
שום עיתון כזה לא נחת משמיים על הספה והתחיל להתגלגל עליה.

טיפ טיפה, אבל טיפה, אחריות עצמית - לא תזיק לאיש.

צודקת,

כשאני עושה מנוי לעיתון זה שאני סומכת על רוח העיתון,
או על הועדה הרוחנית,

ולכן,
כשאני קוראת בעיתון שאני מנויה עליו,
ציטוט (לא סיפורת) מעיתון חילוני ששכחו לצנזר,
משהו על שכשחוקרים מישהו הולכים לכל הסביבה הקרובה,
לפעמים אשתו ולפעמים האשה הנבגדת /הבוגדת /המאוהבת בו.... שתרצה לנקום בו

אני מתפוצצת על ההם שעשו את עבודתם ברשלנות,

כך שהאחריות היא דו כיונית,
עלי איזה עיתון אני מכניסה,
ועל מערכת העיתון -לודא שהעיתון אכן שמור כמו הקודם,

 

[יוספה]

לא האשמתי אף אחד
וברור שאני בעצמי קונה את העיתון....
יש שם כתבות מדהימות וגם בהחלט הרבה תוכן...
אז לכן מה??
אפשר לכתוב ככל העולה על הדעת?
לא כדאי טיפונת לסנן???

 

[dvory]

מה קרה לנו??
שפעם על דברים הרבה יותר פשוטים לא העזו אפילו לא לדבר....
ועכשיו כותבים בגלוי כמעט על כל דבר.....

אם הייתי מרשה לעצמי לכתוב כמו שדוד זריצקי כתב...
מעניין אם רק אני נזכרת עכשיו בקטע בשימקה שבו הסבא מנסה להסביר לו מה ניסה הנאצי לעשות לאמא שלו.

 

[dvory]

לא האשמתי אף אחד
וברור שאני בעצמי קונה את העיתון....
יש שם כתבות מדהימות וגם בהחלט הרבה תוכן...
אז לכן מה??
אפשר לכתוב ככל העולה על הדעת?
לא כדאי טיפונת לסנן???

קיימת מערכת סינון, והיא מסננת הרבה יותר מטיפונת.
אבל קשה להשביע את רצונם של אלפי מנויים. לכן בדרך כלל הולכים לפי הרוב, והרוב מבקש לדעת, והרוב מבקש להכיר. וגם הרוב הזה לא מקבל את שלו לפני שרבני הועדה מאשרים ומסכימים ומתנים איך ומתווים את הדרך.

 

[יוספה]

נכון. פעם לא דיברו על כלום.
ולכן מסתובבות בינינו נשים בנות 60-70 עם זוגיות כושלת, כבויות ועצובות, וכולנו הצעירות יודעות את זה וחומלות עליהן אבל כבר אין דרך תיקון.
אנחנו רואות אותן, עם אפס קשר לבעל, עם נתק מוחלט, עם חיי נישואין מתים. זוגות שחיתנו את ילדיהם, ועכשיו אין להם מה לעשות באותו בית.

ואנחנו - הצעירות - שמחות מאד שנולדנו לדור בו מדברים, מכילים, מזדהים, פותרים בעיות, לא מטייחים ולא מתעלמים מסבל.

ברור......
לא על זה התכוונתי
זה מעולה שלא מטייחים ולא מתעלמים
וזה מצוין שפותרים בעיות
אבל לא הגזמנו??
מרוב פתיחות???

תחשבו על זה .....

 

[ariels]

רק לי קשה להבין איך אישה/איש שחווים אלימות לא מבינים שהם בבעיה?
אא"כ הם חיו עם כזה דבר בילדות או שמכירים עוד חברים לצרה...

א. לא מדובר בהכרח על אלימות פיזית.
ב. גם אם האלימות היא פיזית, לא בהכרח שהיא מופנית כלפי האישה עצמה (למשל - שבירת חפצים, או אלימות כלפי הילדים במסווה של חינוך וכד').
ג. מאוד נפוץ שמי שחוו מערכת יחסים כזו בילדות, ולא קיבלו טיפול הולם - משחזרים אותה בבגרות. אם כתוקפים ואם כקרבנות.
ד. פעמים רבות מבינים שיש בעיה, אבל מאשימים את עצמם.
יש נטייה לחשוב ש"אם אני אשתפר רק עוד קצת" - הבעיה תיפתר.
זה כמובן לעולם לא קורה, כי בן הזוג החולה לעולם לא יחדל למצוא במה להאשים את הצד השני.
ואם מחליטים לטפל?
דוגמה -
יש מצבים בהם מבינים שיש בעיה, ומנסים ללכת לטיפול זוגי,
בן הזוג החולה משכנע את המטפל שהבעיה היא לא בו (כי הוא מקסים, ואדיב, ועונה לעניין, ורק אשתו "קצת היסטרית" או "טיפה לא יציבה").
אחרי פגישה אחת בד"כ המקסים הנ"ל מודיע שהמטפל לא מוצא חן בעיניו, ובכלל, הוא לא מאמין בשטויות האלה וכו'.
לדעתו מי שצריך טיפול זו רק אשתו, הוא הרי לגמרי בסדר.
להמשיך?
אחרי שנים כאלה האישה פשוט משתכנעת שהיא באמת לא בסדר.
הניתוק הרגשי שהיא חיה בו גם נותן את אותותיו.
לאט לאט היא הופכת לסמרטוט, נתונה לדפוסי התנהגות חוזרים שמתישים אותה
(למשל - תקופות של התעלמות מוחלטת ממנה כי עשתה משהו לא תקין).

ושוב, זה יכול להיות גם הפוך, לאו דווקא שהחולים הם גברים והקרבנות נשים.

 

[יוספה]

אז מה הפתרון??
איך האישה עוזרת לעצמה???
איך נפסק הסבל??

 

[Tweenset]

אז מה הפתרון??
איך האישה עוזרת לעצמה???
איך נפסק הסבל??

לעתים אשה מתעוררת מאוחר מדי, אחרי שנים של סבל וילדים עם צלקות נפשיות
ולעיתים מישהו מהסביבה מבחין ועוזר
לפעמים האשה פתאום מבינה איכשהו ונעזרת
ולעתים גם לא.. וזה עצוב!
ולעיתים רחוקות, אבל קורה בהחלט! האשה כבר לא תוכל לספר על כך לעולם, וד"ל

 

[צליל בגיל]

ולפעמים רואים את זה באמיתי, בועט, חי
מנסים..שולחים ספרים...אנשים..מטפטפים
ו-
העסק סתום!!!
פשוט קיר!
לא יאומן עד כמה! באמת.

חשבתי לעצמי לא מזמן שאם הקב"ה הוריד את האשה הזו עם נתוני חייה לעולם וגם עם הסתימות הזו שלא באשמתה כי היא פשוט לא קולטת איך היא חיה!
הוא יודע מה הוא עושה... נכון?
לפעמים אין תנאים להבין את הבעיה. פשוט אין.

 

[אנוכי]

לדעתי במקרה הפוך שהאשה היא הגבולית,
גברים פחות מוכנים לסבול, והדברים יגמרו הרבה יותר מהר.
מהכרות עם שני מקרים דומים.

 

[שנית]

תעזבו שניה את כל הדיונים בעניני זוגיות,
הספר של ברטלר מחריד מעוד כיוונים ,
ובלנ''ד לא אתפתה לקרוא עוד ספרים שלה אפילו אם יפתחו עליהם 2000 אשכולות בפרוג.
רק דוגמה - יש שם תאור מבחיל על חנות שאחת מגיבורות החנות הלכה לקנות בה מגפיים,
כשהכניסה את רגלה היא הוציאה אותה מלאה ב...
לא משנה.
הספרים האלו לא מתאימים לציבור העדין שלנו ודי.
ואגב אדום לבן - באותו נושא - מדהים בעיני ומלא ברגישות .

 

[MAGNET]

בינתיים האשכול הזה עשה לה אחלה רייטניג ... כל מי שלא קראה עדיין רצה לעשות את זה כדי להיות בענינים...
וחוץ מזה לדעתי הספרים שלה מלאים בתוכן ובעוצמה, לא כולם מתחברים אבל אי אפשר להגדיר אותם שמשהו מחריד....

 

[ariels]

בינתיים האשכול הזה עשה לה אחלה רייטניג ... כל מי שלא קראה עדיין רצה לעשות את זה כדי להיות בענינים...

לא יודעת... אני לא קראתי את הספר, ולא ממש קיבלתי חשק...

 

[userit]

בינתיים האשכול הזה עשה לה אחלה רייטניג ... כל מי שלא קראה עדיין רצה לעשות את זה כדי להיות בענינים...
וחוץ מזה לדעתי הספרים שלה מלאים בתוכן ובעוצמה, לא כולם מתחברים אבל אי אפשר להגדיר אותם שמשהו מחריד....

אני רואה את ההודעה הזו בדיוק כשאני רוצה לכתוב שאני שמחה על אשכולות כאלה, שמיידעים אותי מאילו ספרים להתרחק.
את הידע יש לי ממקורות מקצועיים, ואין לי שום ענין לקרא ספרים לא נעימים (ובטח שלא מזעזעים).

אז תודה לכל מי שמרחיקה אותי מהם!

 

[שמואל גרינשטיין]

אני רואה את ההודעה הזו בדיוק כשאני רוצה לכתוב שאני שמחה על אשכולות כאלה, שמיידעים אותי מאילו ספרים להתרחק.
את הידע יש לי ממקורות מקצועיים, ואין לי שום ענין לקרא ספרים לא נעימים (ובטח שלא מזעזעים).

אז תודה לכל מי שמרחיקה אותי מהם!

גם אני.
קראתי פעם אחת פרק אחד (!) מספר אחר של הסופרת הזו והספיק לי לכל החיים. כמעט נשבעתי שלא אקרא יותר שום ספר שלה. אין לי סבלנות וכוחות נפש בשביל זה...

חני

 

[תקוה]

נכון. פעם לא דיברו על כלום.
ולכן מסתובבות בינינו נשים בנות 60-70 עם זוגיות כושלת, כבויות ועצובות, וכולנו הצעירות יודעות את זה וחומלות עליהן אבל כבר אין דרך תיקון.
אנחנו רואות אותן, עם אפס קשר לבעל, עם נתק מוחלט, עם חיי נישואין מתים. זוגות שחיתנו את ילדיהם, ועכשיו אין להם מה לעשות באותו בית.

ואנחנו - הצעירות - שמחות מאד שנולדנו לדור בו מדברים, מכילים, מזדהים, פותרים בעיות, לא מטייחים ולא מתעלמים מסבל.

אני מכירה מקרוב זוג אחיות יתומות שרק כעת 50 שנה אחרי פטירת אימן הלכו לטיפול רגשי ופסיכולוגי כדי לעכל ולעבד את החוויות הקשות מאז.
שאלתי אותן, למה נזכרתן רק כעת? והן ענו לי שפעם היה אסור להחצין רגשות. פעם פסיכולוג היה דבר בזוי למשוגעי כפר שאול בלבד. היום הכל פתוח מותר לדבר על רגשות גם כובים מותר ללכת להתייעץ...
ואת המהפך הזה עשתה הספרות שלנו. זאת היתה הקלה רבה עבורן.
ופתאום גם החלו להישמע סיפורי גבורה על האם הערטילאית.

 

[מטריה]

חשוב מאד להעיר לכל העוקבות הרבות כאן בדיון:
גם ההמלצה או המשתמע מבין שורות הספר לפתוח עיניים, להכיר במציאות ואז "לא להכנע״, ״להתחזק״ "לא להיות יותר סמרטוט״ וכו׳
זה גם לא עניין לספר - אלא רק לבעל מקצוע מוסמך שיכול להדריך ולפקח על התהליך באופן מבוקר.
במיוחד עם אנשים עם הפרעה קיצונית וצורך בשליטה - זה יכול להגיע לסכנת נפשות ממש! אם האישה מגלה פתאום עצמאות או התנגדות, או אפילו רק רוצה ללכת לטיפול...
לא קראתי את הספר, אבל מישהי כתבה משהו בקשר לפניה למשטרה, שפיכת מיץ?...
שוב - אישה במערכת נישואין מורכבת כזו לא תמיד יכולה פשוט להחליף דפוס התנהגות ולקבל ״אומץ״ מספר שדחף אותה לזה - זה מסוכן! היא עלולה חלילה להפגע!
וגם ההמלצה הגורפת כאן ״ללכת לטיפול״: ישנן כאלו, וזה גם מאפיין דומיננטי, שהבעל שומר את כל צעדיהן: איפה היית, עם מי דיברת וכו׳. גם הכסף בשליטתו, כך שאיך תשלם?
לכן, אל תיקחנה אחריות ותדברנה סתם.
אני חושבת שבירושלים יש הכוונה איפה לטפל והדרכה איך להיזהר שהבעל לא יגלה, וגם כסף למוניות אם צריך להעלים אותה מהר ב״יד שרה״, או לשאול אותם על המרכז החרדי לנשים נפגעות.
לא לקום סתם לבד ולשבור את הכלים! ״ונשמרתם מאד לנפשותיכם״: זו אמנם מצוה לרחם על הנפש ולטפל בה, אך ח״ו ח״ו שזה יבוא על חשבון פגיעה בגוף!

 

[Tweenset]

כשמתפללים על הילדים בהדה"נ ובכל זמן שהוא,
לא לשכוח להתפלל גם שלעולם לא יגיעו למצבים מעין אלו, ושיזכו לזוגיות מאושרת
אמן!

 

[מרים ליף]

ההורים שלי כיועצי נשואין היו בקשר עם יד שרה.
נתון מדהים (כי אם לא משמח) שהביאו משם-

בפניות ביד שרה השייכות לציבור החדרי יש יותר גברים מוכים מנשים מוכות!!!

אמנם זה נתון נקודתי של יד שרה, ויתכן כי ישנם נשים שפשוט פוחדות לדבר.
אך עדיין האשכול כל הזמן משבר על נשים סובלות,כנראה שיש סבל גם בצד השני...

שתהיה לכולן שנה טובה,
ותקראנה רק ספרים שעושים לכן טוב,
ואם לא, אל- תקחו ללב..