דממה לעוד בית יהודי

[נחל]

...

 

[ש. צ. וינמן]

"אילו ידעתיו הייתיו" מאמר החכם בס׳ העקרים מ״ב ספ״ל
-
הציבור לא צריך להיות טיפש או אויל בשביל שלא יבין את השיקולים העומדים מאחורי החלטותיהם של הגדולים.
מספיק שההחלטה מגיע ממקום גבוה יותר בשביל שלא נבין...
-
וההוכחה, שכל הסבר שיביאו רק יעצים וילבה את הוויכוח.

נ.ב. סתם עצה טובה, מי שלא קרא את הספר, ומעביר ביקורת עליו, כדאי לו לקרוא.
הקשר בין הביקורת לספר עצמו, מקרי בהחלט. לא ענייני ולא קשור באמת לתוכן ולצורת ההגשה.

 

[R DESIGN]

עקבתי אחרי כל האשכול הזה רק מהצד, למרות שהמקלדת - בחלק מהפעמים - בערה תחת אצבעותי, העדפתי לא להגיב.
אבל אני עכשיו לא מתאפקת, ולא נכנסת בכלל לחילוקי דעות, אלא לדרך בה הם נאמרים.
אז אם את מאלו שמשוכנעים, שרק אם האמירה היא עוקצנית, קוטלת, מזלזלת ובוטה-
רק אז היא זוכה ליחס של כבוד,
אני רוצה לבשר לך שאמירות אלו משתמעות, כאילו הכותב אותם חייב לבסס את דבריו על עקיצות, ביקורות ושאר ירקות, כיון שהוא עצמו לא בטוח בנכונותם...
לא מבינה למה אי אפשר לדון לגופם של דברים, וחייבים לדון לגופם של אנשים???
מאיפה מגיעות כל האמוציות הלו?? אי אפשר להעביר בקורות ענייניות - בונות???
אני מכוונת את דברי להרבה מאד תגובות לא ענינייות שהיו לאחרונה בפורום, וביחוד באשכול זה,
ועמודעילית, אנא ערכי את הודעתך.
את משתלחת בדמות מוכרת, לא אנונימית, ועוד ברשות הרבים.

 

[נחל]

לא הבנתי את מהותו של הזעם הקדוש -
האם מישהו כאן מתנגד לעובדה הפשוטה שלחצי מהציבור יש מנת משכל מתחת לממוצע?

ארך לי רגע ארוך לקלוט שזו עובדה מתמטית פשוטה
זה לא נשמע ככה, כי לא הראש של כולם פועל מתמטית...
בכל אופן, לא יודעת למה את התכוונת.
אבל חושבת שבאופן כללי, כל ציבור בכל מגזר ובכל מקום, ברובו אינו חושב לעומק, וגם מושפע בקלות ממוסכמות.
טבע העולם כך.

 

[y&m]

תודה לך. זו התשובה בדיוק אותה רציתי לשמוע.
עכשו שימי לב היטב, כל הסכמה שבשתיקה תינתן אך ורק לגוף או מוסד מסויים המותאם למישהו או משהו מסויים. כמו בדוגמא שציינת. אבל בספר שיוצא לכלל הציבור על כל גווניו, אין סיכוי שיתנו הסכמה בשתיקה. חד-משמעי.

מסכימה שיש הבדל בין הסכמה שבשתיקה לגוף או מוסד מסוים, לבין פניה כלל ציבורית שאינה יכולה להתהדר בהסכמה שבשתיקה.
אבל ספר קריאה הוא לא גוף או מוסד. ולא צריך הסכמה רבנית בכל אופן כך היה עד היום. הגיע הזמן שהציבור אם הוא אכן לא כל כך תת רמה ידע לומר להחליט לעצמו מה הוא קורא ומה לא.

 

[גדי ישראלי]

מסכימה שיש הבדל בין הסכמה שבשתיקה לגוף או מוסד מסוים, לבין פניה כלל ציבורית שאינה יכולה להתהדר בהסכמה שבשתיקה.
אבל ספר קריאה הוא לא גוף או מוסד. ולא צריך הסכמה רבנית בכל אופן כך היה עד היום. הגיע הזמן שהציבור אם הוא אכן לא כל כך תת רמה ידע לומר להחליט לעצמו מה הוא קורא ומה לא.

במגזר ובחברה החרדית בה אני חי, דעת תורה וכשרות רבנית מקיפה ונוגעת לכל דבר וענין. החל בסוכריה בהכשר הבד"ץ וכלה ב...
הספר המדובר אינו מסדרת 'אלי לומד להיזהר בכביש', אלא נכנס ופורץ לנושא עדין בצבור שלנו, ועל כן חובה היא לו שיעמוד רב או איש חינוך מאחוריו.
אין חולק שאם היה רב מוכר מצהיר על הסכמתו לספר, השרשור הזה לא היה נפתח (בכל אופן לא בביקורת כזו).
קיצרתי בשביל לא לגלוש למחוזות אחרים.

 

[מרחבית]

האם לספרים, למשל, של חוי רוזנברג, או מיה קינן או לאה פריד או כל סופרת אחרת - יש הכשר מרבנים?

 

[מרחבית]

ואם היה הכשר רבני מפורסם וידוע לספר המדובר, מה היו אומרות/עושות כל אלה שמרגישות נפגעות מהספר?

 

[y&m]

על הספרים של הילדים שלך יש הסכמה נכון? מי צריך עיתונים חרדים בכלל? נקרא ידיעות או מעריב ונדע כבר לסנן בעצמנו! זה לא יפגע בנו! אנחנו נחליט מה אנחנו קוראים ומה לא! איזה מדורים זה רק לומר לנו על השטפונות באמריקה ואיזה השקפה פסולה ואת המדורים האלה פשוט לא נקרא!

אנחנו שולחים את הילדים למוסדות ברוח שלנו בניואנסים דקים, ומשלמים על זה הרבה, גם כסף, גם זמן, הולכים רחוק, שולחים באוטבוס, שולחים בכבישים, רבים על מי בדיוק תהיה המחנכת של הבת שלנו, ומפללים תפילה מיוחדת על המחנכות בזמן הדלקת נרות, כי אנחנו יודעות עד כמה זה חשוב. וכאן מהדלת האחורית - "מתחת אפה של הצנזורה" - פתאום הכל כלא היה.

יש כאן ערבוב של דעות.

1. לא, אני לא מקפידה על הסכמות לספרים של ילדי. אני מקפידה לעבור בעצמי עליהם ולהכניס הביתה רק מה שמתאים לבית שלי.
גם ספרים עם הסכמה עלולים לא להיכנס (ואל תאלצי אותי לפרט) לעומת ספרים מעולים מהעולם הגויי בכלל. (שלא חייבים להיכנס לבית שלך, את אמורה לסנן מה מתאים לך)

2. מניפולציה - זה לקחת את מעריב וידיעות כדוגמא לחומרי קריאה לא מפוקחים. אבל נניח לזה.
בהחלט הפרמטר שלי זה לא אורך הזקן של הסופר ולא סוג כיסוי הראש של הסופרת. ואם אני כשירה דיי לגדל ילדי בסביבת תשע"ז. להחליט מה יראו עיניהם, ומה לא. ולחנכם לתורה יר"ש. אמורה להיות לי טיפה, טיפ טיפה יכולת הבדלה בין טוב לרע ובין הראוי לקריאה לבין שאינו, ב"ה אני עושה ביכולת זו שימוש. צר לי על כי כה רבים רואים עצמם נבצרי דעה בהחלטות בסיסיות שכאלו. ואח"כ טוענים שהציבור בכללו הוא ברמת משכל גבוהה...

3. לא הבנתי את הקשר בין ההשקעה שלנו טכנית פיזית בחינוך הילדים. לבין ההשקעה הפיזית טכנית בהשקעה בספרות איכותית בשבילם.
זאת אומרת מלבד מה שבשניהם משקיעים.

ובכן, ילדי לא קוראים ב"ה מכל הבא ליד. אני עמלה ומשקיעה רבות בתוכן יהודי איכותי בשבילם.
ולא חושבת שהסכמה כזאת או אחרת יכולה להוות הכשר. צר לי.
כנ"ל לעצמי.

ואם דעתך שונה - זכותך

 

[y&m]

במגזר ובחברה החרדית בה אני חי, דעת תורה וכשרות רבנית מקיפה ונוגעת לכל דבר וענין. החל בסוכריה בהכשר הבד"ץ וכלה ב...
הספר המדובר אינו מסדרת 'אלי לומד להיזהר בכביש', אלא נכנס ופורץ לנושא עדין בצבור שלנו, ועל כן חובה היא לו שיעמוד רב או איש חינוך מאחוריו.
אין חולק שאם היה רב מוכר מצהיר על הסכמתו לספר, השרשור הזה לא היה נפתח (בכל אופן לא בביקורת כזו).
קיצרתי בשביל לא לגלוש למחוזות אחרים.

בסביבה החרדית בה אני חייה, עדיין לא הפקירו את אפשרות החשיבה העצמית.
ומותר לאדם ללבן בינו לבין עצמו בדברים של רשות.

אם תסלח לי על הדוגמא שנקטת, 'אלי לומד להיזהר' זו בעיני למשל סדרה גרועה...
ואני משתדלת מאד למעט בהנגשתה לילדי.

אם לדעתך חובה על ספרים אלו הכשר, אל תקרא אותם ללא הכשר. ואולי גם תיידע את הסופרת על כך.
אני משוכנעת שאם יהיה די קהל שיחפוץ בכך, היא תשתדל להשיג זאת.
אבל גם אז אם לדעתי הספר לא יוכשר בעיני - הוא לא יקרא ע"י.

 

[גזעית]

לא אין הכשר.

אבל בהחלט הגיע הזמן, על מנת למנוע השנות של מקרים כאלה, ליסד הכשר לספרות חול לציבור החרדי.

ככה נדע להבחין בין תכלת לקלא אילן, ככה אף אחת לא תתחבא במעטה סודי של רבנים סודיים האומרים בסוד מאמרי השקפה סודיים לאנשי סודם. וככה נדע כל אחת לאן היא שייכת ובאיזה תנועות בציבור וזרמי רוח ומחשבה היא תומכת או שוללת מחזקת או מרפה בלשונה הנעימה.

ואני מצוטטת מתוך אחד הלינקים שהובאו כאן לעיל:

הספרות החרדית כיום היא סוכן של רוחות פוסט-מודרניות המערערות על ההגמוניה של "הסיפורים הגדולים" המושלים בכיפה בחברה החרדית. זאת, למרות מגבלות הצנזורה

 

[y&m]

לא אין הכשר.

אבל בהחלט הגיע הזמן, על מנת למנוע השנות של מקרים כאלה, ליסד הכשר לספרות חול לציבור החרדי.

ככה נדע להבחין בין תכלת לקלא אילן, ככה אף אחת לא תתחבא במעטה סודי של רבנים סודיים האומרים בסוד מאמרי השקפה סודיים לאנשי סודם. וככה נדע כל אחת לאן היא שייכת ובאיזה תנועות בציבור וזרמי רוח ומחשבה היא תומכת או שוללת מחזקת או מרפה בלשונה הנעימה.

ואני מצוטטת מתוך אחד הלינקים שהובאו כאן לעיל:

לדעתך יש צורך בהכשר, לדעת אחרים לא.
לא יודעת למה את כל כך פוחדת לברר לעצמך את דעתך ביחס לחינוך שקבלת ולהשקפה המסורה.

האם עד כדי כך הוא רעוע שאת כאשה בוגרת חוששת להחליט לעצמך?

הציטוט הנ"ל במחילה שורה יוצאת מתוך תגובה עילגת במיוחד, שהקשר בינה לבין המציאות דל למדי. ומשקף יותר ניתוק של הכותבת מהמציאות.