דרושים: כליות (יועצות)

[חנה קונקטורית ומאמנת]

זה חשש שווא,
אם יש בעיה בכליות זה בשתיהן ביחד
אין דבר כזה שרק אחת לא מתפקדת.

את בטוחה בזה? אני מכירה מישהו שהלך לו כליה אחד.

 

[מי]

למה בעצם ה' ברא לנו שתיים?
רק בשביל שנתרום?
אז למה הוא לא ברא לנו 2 לבבות?
איכשהו, דוקא הצורה שבה הם מציגים את זה כ"שום דבר" גורמת לי להרתע יותר.

 

[ידי זהב]

מצטרפת לאברומי- אני פשוט מפחדת.
האמת שאפילו דם עדיין לא תרמתי. מפחיד. מי שלא מפחד שיתרום.

 

[mig]

בהחלט יש מצב שכליה אחת הולכת,
אבל אז זה לא כזה דרמטי - נותרת הכליה השניה.
אופציה שלא קיימת בעת תרומה.

 

[שולה]

בהחלט יש מצב שכליה אחת הולכת,
אבל אז זה לא כזה דרמטי - נותרת הכליה השניה.
אופציה שלא קיימת בעת תרומה.

מצב שהכליה האחת שנותרה לאחר התרומה תלך, קורה 1 ל1,000,000 (מליון!) תרומות, כך אמר לנו היועץ איתו התיעצנו בקשר להשתלת הכליה של קרוב משפחתי. למצב כזה יש שתי אפשרויות בלבד: 1. תאונה / חבלה שפוגעת בכליה 2. גידול על הכליה. כל מחלות הכליה למיניהן פוגעות בשתי הכליות יחד

 

[חיבה יתרה]

טוב,
אחרי שקראתי את כל האשכול עד עתה - קשה לי לשתוק!
ואני יודעת שאני חושפת את עצמי לכמה וכמה אנשים שלא הייתי רוצה שיידעו שאני כאן, ב"ה!
לצערי אני עדין לא יודעת איך מצטטים כפול ולכן אגיב על כל התגובות שהקפיצו אותי:
אז קודם כל. נעים להכיר - אני דווקא מגיעה מהזן השני - מושתלי הכליה. זיכני הקב"ה ועברתי את ה "חוויה" הזאת פעמיים.
א. השאלה הידועה למה ה' ברא שתי כליות - אחת כדי לתרום והשניה לשימוש אישי - נשאלה ע"י פרופ' פרידלנדר ז"ל - שהיה תקופה ראש מחלקת/ מרפאת נפרולוגיה בהדסה עין כרם.
ב. הייתה לי שיחה טעונה עם שכנה ששאלה אותי: למה אני צריכה לתרום את הכליה שלי? שיעשה דיאליזה!! -שאלתי אותה עם מתחשק לה למות שלושה פעמים בשבוע.. (הייתי יותר בוטה. אבל אין כאן המקום לפרט. מי שרוצה במייל! אולי אכתוב פעם סיפור אישי על זה..)
ג. באותה שיחה - שאלתי גם - למה כשמתפרסמים סיפורים על המחלה ל"ע- שדרושים תורמים למח עצם - כוולם מתגייסים. וכשמדובר בסבל שלוש כפול שלש (רמז - תנחשו) מתחילים התירוצים?
ד. ולפני שתסקלוני עם אבנים ושאלות: אני מודעת לקושי לתרום - זה בהחלט לא קל ולגיטימי מאוד שישנן חרדות - אבל תאמינו לי! מי שיכול לתרום - שיתרום! ותבוא עליו הברכה (לזאת שהבעל לא הסכים - הייתי שואלת את השאלה הנ"ל: האם כשארצה לתרום את המח עצם (שאף פעם לא נצטרך!) - גם תתנגד??מה ההבדל, זה הרי גם משהו פולשני?
ה. לגבי הטענה ש"דיאליזה זה לא סכנת חיים" מי אמר לכם? מנין אתם יודעים?
כשהתחלתי את הטיפולים שלא נמשכו זמן רב - יחסית ("רק" שנה!) חברתי סיפרה לי שבמהלך הטיפולים שעברה היא ראתה במו עיניה אנשים גוועים!
ובאופן אישי: התחלנו את הטיפולים בגיל 18 - ובארץ כידוע - מהגיל הנ"ל - האדם אפוטרופוס לעצמו, והחתימה הראשונה שחתמתי בעצמי - היה על המסמך המאשר שאני מודעת לסיכונים.
ובכן - מהם הסיכונים? אחד מהדברים שהכי צמררו אותי היה: .. מוות...... וד"ל
סורי שקלקלתי את האווירה באשכול הזה ולמנהלים - אם אתם חושבים שהמקום והפרסום הנ"ל אינם ראויים, מחקו את ההודעה.

ודרך אגב - אם המצב כל כך טוב מבחינת התורמים ומבחינת המושלים - אז למה יש כל כך הרבה משפחות שסובלות??
לדעתי הצנועה הנתונים שכתובים בהודעה שפותח האשכול הציג אינם לגמרי נכונים

 

[מי]

אמא יהודיה יקרה, ברוך רופא חולים, רופא כל בשר ומפליא לעשות.
טוב לשמוע שיש יהודים טובים ואמיצים, שמצילים את יהודים אחרים.
אני מבינה שקשה לך להבין את הפחד, אבל הוא קיים.
והיות שכל תשובה שנאמר תישמע לך חלושה וחיוורת, והיא אכן כזו, לעומת הסבל הגדול של חולי הכליה, הרי שאין שום טעם לנסות לקיים דיון.
פותחי האשכול רצו להבין מהו הפחד הגורם לכל מי שעדיין לא תרם כליה לעשות זאת.
אנשים החלו לענות באומץ ובכנות.
אני מניחה שכעת תשתתקנה התגובות, וחבל.
כי רק דיון אמיץ ומכבד על חולשות, יאפשר אולי ליצור צורת פניה שתצליח לשכנע אנשים להתגבר על הפחד (הלגיטימי) הזה.

 

[חיבה יתרה]

את צודקת שסטיתי מהנושא,
הפחד לתרום ומובן מאליו אין צורך לפרט.אבל מה שמקומם אותי זוהי האטימות והשקר - שאנשים משקרים את עצמם.
אתה מפחד? תגיד ככה ויש לך שאלות ותהיות מובנות ועל כך אני לא מתווכחת -
ודרך אגב - אם היו שואלים אותי באופן אישי האם אני מסכימה לקחת ממשפחה - הייתי אומרת שלא! הבעיה שלא שאלו אותי
מה שכן מפריע לי שמחפשים תירוצים למדניים (מכירים את האנשים שיש להם דעה על כל ל נושא בעולם - ובעצם אינם יודעים כלום?)

 

[נוי]

אמא יהודיה,
הרבה בריאות, הרבה!
אחת הסיבות שהביאו אותי לחמלה ורצון לתרום לא בגלל גחמה של רגע אלא בגלל מודעות לנושא אחרי הקריאה בספר המצמרר:"חי אני", והכרות עם כמה חולי דיאליזה. (אחד זכרונו לברכה)
הספר מתאר בלי הרבה צנזורות את הסבל האיום שבדיאליזה, שבעובדה שאי אפשר לשתות יותר מכוס ליום, ואת מה שהיה כתוב ברמז הקשור לברכת:"אשר יצר".
בעלי לא הסכים למרות שהוא דווקא מגיע מתחום רפואי,
בטענה שחוץ ממני יש עוד מי שמשלם את המחיר. (הוא והילדים)
זה אולי מחיר פעוט לעומת סבל איום לאחד שסובל מכשל בכליות.

נו, אדרבה אז איך משכנעים את הבעלים?
את הנשים זו לא בעיה לשכנע.
אפשר לערוך מצגת/סרט עם סיפורים אישיים מזליגי דמעות ואחר כך תעמוד דיילת בחוץ וכולן תחתומנה בחפץ לב על האופציה לתרום כליה. עד... שתגענה הביתה והבעל יזדעזע:"השתגעת???"

 

[שולה]

נו, אדרבה אז איך משכנעים את הבעלים?
את הנשים זו לא בעיה לשכנע.
אפשר לערוך מצגת/סרט עם סיפורים אישיים מזליגי דמעות ואחר כך תעמוד דיילת בחוץ וכולן תחתומנה בחפץ לב על האופציה לתרום כליה. עד... שתגענה הביתה והבעל יזדעזע:"השתגעת???"

אצלינו זה היה ההפך. אח של החולה רצה לתרום מעצמו, הוא זה שהיה הכי מתאים. אבל אז קפצה אשתו (שמגיע מרגע רפואי, ואולי בגלל זה) ולא נתנה והמלחמה היתה לרכך את ליבה... ללא הצלחה

 

[אלי אלימלך]

מטרת האשכול היא פשוטה מאד, למי שלא הבין:

יש לקוח שטוען שמצווה לתרום. לדבריו, אין בזה כל סיכון. הוא מציג נתונים הגיוניים קרים שמבחינתם תרומת כליה היא מעשה קל, פשוט, ללא תופעות לוואי, כשמאידך חיים של אנשים אחרים נהפכים לטובה.

אלא מה? בפועל, במקום הזה ההגיון לא תופס מקום בכלל. רק הרגש נטו. ולכן אין משמעות בכלל לפרסומת שהובאה בהודעה הפותחת. (המנהלת לאה בלוי מוזמנת להעביר לנו שיעור כמה גרם תופס כאן ההגיון וכמה הרגש)

אנחנו, כאנשי פרסום, מחפשים להבין את נבכי הנפש הפשוטה, שבכל אופן לא משתכנעת.

אם נמצא את החסם הגדול, אזי ברור שניתן לפתור אותו. ויש לנו שיעור מעולה בפסיכולוגיה של המונים.

ושלא יהיה לכם כל ספק: כפי שניתוח טבעת לקיצור קיבה הפך להיות משהו לגיטימי עם תדמית בריאה, גם תרומת כליה יכולה להיות כך - לדברי המעודדים את העניין.

 

[נוי]

זה לא הגיון בריא.
השאלה כאן היא אמוציונאלית כמעט לחלוטין.
השאלה היא איך החמלה תנצח את הפחד.
(אולי ברכה מרב מקובל - אם תתרום כליה מובטח לך שתהיה בריא...)

 

[ותמיד לבחור]

מצטרפת לאברומי- אני פשוט מפחדת.
האמת שאפילו דם עדיין לא תרמתי. מפחיד. מי שלא מפחד שיתרום.

שלא ירבו כמותך בישראל

בהחלט יש מצב שכליה אחת הולכת,
אבל אז זה לא כזה דרמטי - נותרת הכליה השניה.

לא כזה דרמטי? נו.
לפני שנים רבות, קרוב קרוב (...) שלי כרת כליה אחת, עקב גידול סרטני.
אחרי כמה שנים, 3/4 מהכליה השניה הלכה מאותה סיבה נחמדת.

הוא חי כבר שנים על רבע כליה, קשה לומר שבאושר רב.

 

[ותמיד לבחור]

תכלס, כל הטוענים על הגיון בריא ומיטה חולים, צודקים......
כש........ מדובר באומות העולם.

רבותיי, אנו מדברים על יהודים רחמנים בני רחמנים! הלב אוטומטית רוצה לתרום, בהרבה מאד מקרים (בריאים!).

 

[שעת סיפור]

אמא יהודיה, ענית על אחד התשובות שעומדות מולי החל מהשאלה הפותחת ומלוות לאורך האשכול. אילו היינו מכירות והיית מבקשת ממני לתרום כליה. בהחלט יתכן שהייתי ניגשת לבדוק התאמה.
הרבה יותר קל לתרום לאדם בודד שסבלו נוגע ללב ורגשותיו נחשפים. מאשר ל400 מושתלי דיאליזה בישראל.
(ראו תמונה. בכיתוב: "היית מאשר תרומת איברים כדי להציל חיים? יש לך 20 שניות להחליט" פרסומת פרובקטיבית שפני הילדה מטשטשות תוך כדי עד שנמוגות. מאה אלף איש נרשמו בעקבות הקמפיין)
(לגבי מח עצם,הוא משקם את עצמו מה שאין כן הכליה).
חסם נוסף אם חלילה מישהו שסבלו נגע לליבי היה זקוק להשתלת כליה והייתי מתאימה הייתי שואלת את הרבי שלי. ואני חושבת שמודעה אפקטיבית הייתה עונה גם על זה. אם הגוף הנ"ל היה נכנס לרבנים מחוגים שונים, מציג את המצב, מכיר להם מושתלים ותורמים, מחתים, ומקיים פעילות מסיבית באותו חוג. יתכן שמספר הנתרמים היה עולה.
עוד חסם הוא שאינני יודעת למי אתרום. אם אבחר לעשות צעד לא פשוט שכזה. ארצה לדעת קודם למי תלך הכליה. בפשטות, ארצה לדעת שמדובר באדם שחי באורח חיים שאני מאמינה בו. שהוויתור שלי יהיה טיזר למצוות נוספות. עבורי ועבור הבורא.
לגבי החשש של אבדן הכליה השנייה: אני חושבת שאם גופים העוסקים בעניין יעבירו חוק שאדם שתרם כליה וחלילה כלייתו השנייה קורסת. מוקפץ לראש התור של הנתרמים-יהיה הקלה לחשש הגדול הזה.
אלי אלימלך מקווה שעניתי היטב על השאלות ושלא זרעתי חשש. אשמח שבתגובתי יהיה עזר לעניין חשוב זה.
בברכת והסירותי מחלה מקרבך.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

לא כזה דרמטי? נו.
לפני שנים רבות, קרוב קרוב (...) שלי כרת כליה אחת, עקב גידול סרטני.
אחרי כמה שנים, 3/4 מהכליה השניה הלכה מאותה סיבה נחמדת.

הוא חי כבר שנים על רבע כליה, קשה לומר שבאושר רב.

קשה לומר שזה קשור לנושא

 

[ותמיד לבחור]

קשה לומר שזה קשור לנושא

אה?
מישהו כתב שלהשאר עם כליה אחת זה מספק. ספרתי שלא תמיד.

לענ"ד העניה: קשור וחצי.
לדעתך הק' לא קשור? תדלג.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אה?
מישהו כתב שלהשאר עם כליה אחת זה מספק. ספרתי שלא תמיד.

לענ"ד העניה: קשור וחצי.
לדעתך הק' לא קשור? תדלג.

לא אדלג
כי עניינו של חולה סרטן שניזוק בכליותיו, עם כל הצער על כך, לא קשור לאדם בריא ולהסתברות שאדם יאבד את הכליה שלו.

 

[ותמיד לבחור]

לא אדלג
כי עניינו של חולה סרטן שניזוק בכליותיו, עם כל הצער על כך, לא קשור לאדם בריא ולהסתברות שאדם יאבד את הכליה שלו.

צודק. וטוב שפרטת.

 

[GRN]

התמונה שבמודעה מרתיעה מאוד, ונוגעת באחד החסמים העיקריים.