דרוש מקור !

[חכימא]

הדברים ידועים, דרוש ציון קונקרטי למ"ש
'אילו היו ישראל נשארים במצרים אפי' שעה אחת, ח"ו לא היתה להם תקומה' וכו'.

בתודה מראש לכל העוזרים והמסייעים.

 

[א. נוסבוים]

אקפוץ ואציין חידוש נורא שכ' הלשם שבנ"י לא היו במ"ט שערי טומאה ואם היו מגיעים לנ' לא היה תקומה, אלא היו במ"ט שערי קדושה, ואם היו מגיעין לנ' לא היו יוכלין לרדת מזה שוב.

 

[סוגרים שידוך]

אקפוץ ואציין חידוש נורא שכ' הלשם שבנ"י לא היו במ"ט שערי טומאה ואם היו מגיעים לנ' לא היה תקומה, אלא היו במ"ט שערי קדושה, ואם היו מגיעין לנ' לא היו יוכלין לרדת מזה שוב.

לא יתכן שיש כזה לשם

 

[א. נוסבוים]

ראיתי בפנים.

 

[לעבדיג יענקל]

אור החיים הק' שמות ג' ח', אולי יש מקור יותר קדום לכך.

 

[ש. צ. וינמן]

הדברים ידועים, דרוש ציון קונקרטי למ"ש
'אילו היו ישראל נשארים במצרים אפי' שעה אחת, ח"ו לא היתה להם תקומה' וכו'.

בתודה מראש לכל העוזרים והמסייעים.

אור החיים שמות ג. ז.

עוד ירצה לומר ראה הצער שישנם בו ועוד ראיתי עוני עמי שהם חלק ה' עמו והעוני הוא אשר הם במצרים כי אם ישראל מתעכבים עוד הם נאבדים ב''מ על דרך אומרם ז''ל (הגדה) ואלו לא הוציא הקב''ה את אבותינו ממצרים עדיין וגו' כי אם היו מתעכבים שם עוד היו נכנסים בנ' שערי טומאה ולא היתה תקומה לזה גאלם מיד ולא שהו אפי' שיעור שיספיק בצקם להחמיץ הגם שכבר בטלה עבודה מהם והיו שרי צוען המקום הוא גורם עינוי, והוא טעם אומרו (לקמן יג לט) ולא יכלו להתמהמה, והוא שרמז פי חכם ברוך הוא אשר במצרים.

 

[סוגרים שידוך]

מפורש בזוהר בשלח מו, א
והובא בחסד לאברהם מעין ב נהר נו

 

[#ליבא]

של"ה מסכת פסחים מצה שמורה אות קנח
'ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא' כו'. כבר מבואר בזהר (ח"ג דף רנ"ב ע"א), והביא הענין באריכות והוסיף נופך בעל צרור המור, פרשת בא (שמות יב, מ), ענין שהיו ישראל כמעט נאבדים בקליפה, ונכנסו למ"ט פנים טמא שהוא סוד החמץ, ואילו נכנסו רגע ביותר חלילה נאבדו. וזהו 'והצלתי אתכם מעבודתם', שהיא עבודת מצרים, ולא הספיק בציקם להחמיץ, ונגאלו בסוד חמשים שערי בינה, על כן בין מצה לחמץ אינו רק נקודה אחת, עיין שם. וזהו 'ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא' כו'. וזהו תשובה על שאלת 'הלילה הזה כולו מצה'.

של"ה מסכת פסחים מצה עשירה - דרוש ראשון אות רפג
והנה, במשה כתיב (תהלים ח, ו) 'ותחסרהו מעט מאלהים', ואמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה כא, ב) חמשים שערי בינה יש, ונמסרו למשה חוץ מאחד, ויציאת מצרים נזכר חמשים פעמים נגד חמשים שערי בינה (זהר ח"א דף רס"א ע"ב; ובזהר חדש ריש פ' יתרו), ומ"ט השיג משה, והם מ"ט פנים טהור, ונגדם הקליפה מ"ט פנים טמא, והיו שקועים שם ישראל, ואילו הגיעו חס ושלום לשער החמשים של טומאה, לא היה באפשרות לצפצף ולעלות על ידי הקדושה, כי אף למשה רבינו ע"ה לא היתה השגה בשער החמשים של קדושה, ממילא היו ישראל חס ושלום משוקעים בקליפה עדי עד. זהו ביאור ההגדה 'ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו' כו', עיין במצה שמורה בביאור ההגדה (סוף אות קנח)

 

[#ליבא]

ז"ל צרור המור (פרשת בא יב מ) שצוין בשל"ה:
וכן אלו ישראל נשתהו במצרים אחר זה הזמן כמלוא נימא שיש בין חמץ למצה בענין שתחמיץ העיסה. לעד לעולם היו אסורים וסגורים במצרים. וזהו מצה זו שאנו אוכלים על שום וכו'. להחמיץ בשיעור בלתי נרגש. עד שנגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד. שנאמר ויאפו את הבצק וגו'. לפי שלא הספיק להחמיץ. שאם החמיץ. לעד לעולם לא היו נגאלים. ובזה תבין מה שאמרו ואלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו. הרי אנו ובנינו עד סוף כל הדורות היינו משועבדים לפרעה במצרים. ומה טעם לזה כי אף על פי שלא יוציא אותה עתה. היה יכול להוציאם לדור אחר. אבל הענין כמו שכתבתי כי אלו החמיצה העיסה להיות חמץ כהרף עין. היו לעד לעולם שם. לפי שכבר שלט בהם יצה"ר שהוא שאור שבעיסה

 

[טראכטער]

מפורש בזוהר בשלח מו, א

לא נכון.

המקור הקדום ביותר הוא לכאורה צרור המור הנ"ל. כמו כן כך כתב בסידור האריז"ל [לר' שבתי] בפירוש הגדש"פ, בפיסקא 'מצה זו', וז"ל:
כי יש נ' שערי טומאה, ואם היו ישראל מעוכבים רגע אחד לא יצאו לעולם, והיו נשקעים בשער הנ', וזהו שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ.
לא בדקתי, אבל בדר"כ מקור הדברים המופיעים בסידורים הללו [שאינם לפנינו בכתבי האריז"ל] הוא בספר 'משנת חסידים'. תנסה לבדוק שם.

 

[#ליבא]

בשפת אמת לפסח מהדורת בני בינה הע' 31 קיבצו מ"מ רבים

 

[חכימא]

בשפת אמת לפסח מהדורת בני בינה הע' 31 קיבצו מ"מ רבים

אפשר להעלות בבקשה ? או לצטט.
ותודה לכווולם.

 

[טייפסעטער]

 

[חושב! כותב]

חסד לאברהם מעין ב נהר נו

אכן זכורני שלפני שנים רבות ביום הולדתי הכ' ביררתי על טעם מנהג בחורי הישיבות להיות ניעורים בלילה זה.
ות"ח א' הפנה אותי לעיין בחסד לאברהם הנ"ל, שכותב שמהגיע האדם לגיל כ' הריהו עולה ויורד ע"פ מעשיו בתוך ק' [נ+נ] שערי הטהרה והטומאה וכו', וזה ענין החיפזון שהיה ביצי"מ וכו', והזמן שבו 'מתבצע' המעבר בין השערים הוא בזמן שהאדם ישן.
וכמובן אין בזה מקור אמיתי למנהג הנ"ל מכמה טעמים, ואדרבה אולי זה פתח לבטל המנהג בטענה שהשתרבב בטעות ע"פ החס"ל הנ"ל.

 

[חכימא]

נעשה כמי שאומר נחזור לענייננו.

שוב תודה מעומק הלב לכל המציינים והמפנים @אהד ל @סוגרים שידוך @לעבדיג יענקל @שרה מגן @טייפסעטער @טראכטער .
אבל....
חרשתם בעגלתי ולא פתרתם חידתי

סחור סחור אמריתון ל @חכימא לפואנטה לא תקרב.
וחוזר חלילה..

שמעו נא רבותי עורכים מומחים, שוו בעיניכם, תדמו בנפשיכם, לו הייתם אמורים לערוך את ספרו של האלשיך הק' (לדוגמה), שם מובאים דברים הנ"ל (שאילו היו ישראל נשארים במצרים אפי' שעה אחת, ח"ו לא היתה להם תקומה' וכו') בשם הזוהר, היאך הייתם מציינים אל נכון (ואף מצטטים מקור), בלא לסטות מן האמת הצרופה, וללא הטעיה, עם שמירת כבוד דבריו הק'.

בתודה מראש.

 

[טראכטער]

נעשה כמי שאומר נחזור לענייננו.

שוב תודה מעומק הלב לכל המציינים והמפנים @אהד ל @סוגרים שידוך @לעבדיג יענקל @שרה מגן @טייפסעטער @טראכטער .
אבל....
חרשתם בעגלתי ולא פתרתם חידתי

סחור סחור אמריתון ל@חכימא לפואנטה לא תקרב.
וחוזר חלילה..

שמעו נא רבותי עורכים מומחים, שוו בעיניכם, תדמו בנפשיכם, לו הייתם אמורים לערוך את ספרו של האלשיך הק' (לדוגמה), שם מובאים דברים הנ"ל (שאילו היו ישראל נשארים במצרים אפי' שעה אחת, ח"ו לא היתה להם תקומה' וכו') בשם הזוהר, היאך הייתם מציינים אל נכון (ואף מצטטים מקור), בלא לסטות מן האמת הצרופה, וללא הטעיה, עם שמירת כבוד דבריו הק'.

בתודה מראש.

אם הייתי צריך לערוך אלשיך זו באמת בעיה, כי הוא לא ראה את כתבי האריז"ל ותלמידיו, ואם הוא כותב שהמקור הוא בזוהר אז זה מוכרח להיות שם.

אבל אילו מדובר על א' מרבותינו מאורי החסידות, הייתי מוסיף הערת שוליים, וכותב: ראה בסידור ר' שבתי וכו'.
זו תופעה מוכרת ונפוצה מאד בספרי חסידות, שציינו מ"מ מאד כלליים, ואם כתבו 'איתא בזוהר' הכוונה למ"מ מכתבי האריז"ל, או לדברי הזוהר כפי שהם הבינו את עומק המכוון, הגם שהוא לא כתוב בפירוש.
ברוב המקרים היו כותבים שכתבו מפי הרב, ובוודאי לא דקדקו בכגון דא. ואף במקום שהרב כתב את ספרו יש למצוא דוגמאות כאלו.
כנ"ל לגבי ספרים שכותבים איתא בכתבי האריז"ל, כשלמעשה המקור הוא בספרים אחרים העוסקים בפנימיות התורה, למן הרמ"ק ועד כתבי מהר"ש מאוסטרופולי.

 

[חכימא]

אם הייתי צריך לערוך אלשיך זו באמת בעיה, כי הוא לא ראה את כתבי האריז"ל ותלמידיו, ואם הוא כותב שהמקור הוא בזוהר אז זה מוכרח להיות שם.

אבל אילו מדובר על א' מרבותינו מאורי החסידות, הייתי מוסיף הערת שוליים, וכותב: ראה בסידור ר' שבתי וכו'.
זו תופעה מוכרת ונפוצה מאד בספרי חסידות, שציינו מ"מ מאד כלליים, ואם כתבו 'איתא בזוהר' הכוונה למ"מ מכתבי האריז"ל, או לדברי הזוהר כפי שהם הבינו את עומק המכוון, הגם שהוא לא כתוב בפירוש.
ברוב המקרים היו כותבים שכתבו מפי הרב, ובוודאי לא דקדקו בכגון דא. ואף במקום שהרב כתב את ספרו יש למצוא דוגמאות כאלו.
כנ"ל לגבי ספרים שכותבים איתא בכתבי האריז"ל, כשלמעשה המקור הוא בספרים אחרים העוסקים בפנימיות התורה, למן הרמ"ק ועד כתבי מהר"ש מאוסטרופולי.

כל מילה פנינה.... (ועדיין איני מרוצה מהתוצאה)
ואם המחבר כתב כלשון הזה: 'בזוהר כמה פעמים', האם בנותן טעם לציין לכה"פ את הזוהר פרשת בשלח הנזכר לעיל, שמא הוא ז"ל למד כן והבין כך פירוש דברי הזוהר ? , או שמא מיותר הוא זה וכל המוסיף גורע ?

 

[ש. צ. וינמן]

קשה להתייחס לדוגמא שלא נבראה.

בכל מקרה,
תמיד. אבל תמיד עדיף להוסיף מקור מדוייק.
וכמובן שעדיף המקור העתיק ביותר.
ההוכחה היא,
המכונים שמוכנים לשלם, לא מעט, עבור מציאת מראי מקומות מדוייקים, גם לציטוטים שאינם מדוייקים.

 

[שבתאי ספרא]

לא יתכן שיש כזה לשם

למה לא?

ספר לשם שבו ואחלמה - ספר הדע"ה חלק ב - דרוש ה ענף ב סימן ה:
הגר"א ז"ל במשלי ט"ז ד'. בפסוק כל פעל ה' למענהו. אמר שם כי להס"א אינו רק מ"ט שערי טומאה ושער הנ' אין לו. וכאשר נתמלא כל המ"ט שלו אז יתבער הוא מן העולם כו' ע"ש. וזהו אשר אמרנו כי אם היו עוד עבדים לפרעה לא היה להם תקנה ח"ו והיו נאבדים כי הרי נכנסו בשער מ"ט ועמדו שם. כנ"ל מזו"ח ריש פ' יתרו. ואם היו נתמלאו כל אותו השער. היו נאבדים ח"ו. וכו'

אפשר להעלות בבקשה ? או לצטט.
ותודה לכווולם.

בבקשה.

 

[טראכטער]

ואם המחבר כתב כלשון הזה: 'בזוהר כמה פעמים', האם בנותן טעם לציין לכה"פ את הזוהר פרשת בשלח הנזכר לעיל, שמא הוא ז"ל למד כן והבין כך פירוש דברי הזוהר ? , או שמא מיותר הוא זה וכל המוסיף גורע ?

עיין שם, ותראה האם יש איזו שהיא משמעות או נושא קרוב לנושא הזה, שאפשר לתלות שהאלשיך הק' הבין כך את הפשט. ואם כן, לכתוב עיין/ראה שם ושם.

קשה להתייחס לדוגמא שלא נבראה.

לא זכיתי להבין.

בכל מקרה,
תמיד. אבל תמיד עדיף להוסיף מקור מדוייק.

אם ישנו. כאן מדובר על מקרה שקרוב לודאי אין מקור בזוהר לענין זה, למרות שהמחבר ציין לזוהר. והשאלה היא מה ואיך כן מציינים בכאלו מקרים.

וכמובן שעדיף המקור העתיק ביותר.

זה נכון בכל מקרה.
והערת אגב - יש הרבה שנופלים בזה. מציינים מקורות לבני יששכר על דברים המופיעים באריז"ל, ומציינים מקורות לבעש"ט עה"ת [!!] על דברים שכתובים בזוה"ק. וכן הלאה. אחת השיטות לעלות על רמת המקצועיות של העורך/המכון.