האם המגורים בפריפריה יותר כלכלי או שזה דמיון

מאוד מובן למה מנסים לשכנע, אנשים גרו במשך שנתים או 7 הצטופפו בדירה קטנה נאנקו עם תשלומי שכירות וכו'
מגיעים פתאום לדירה משלהם מרווחת נושמים אחרי שנות הסבל, בסהכ רוצים לשכנע עוד אנשים שיעשו כמותם ויפסיקו עם חיי הסבל.
למי שיש דירה מרווחת והכול טוב אין סיבה שיעבור לפריפריה אבל משפחות עם שגרות עם 6+ ילדים בדירות 3 חדרים ומצטופפות וסובלות.
כדאי שיחשבו על הצעד הזה

זה לא סוד רוב האנשים שעברו לפריפריה משכנעים אחרים כי הם רוצים שזה יתפתח ויהיה בסוף ריכוז חרדי כמו במרכז והם גם חושבים שזה מקום טוב אבל בעיקר שהמקום שלהם מתפתח רוב האנשים צרי עין כלפי עיר מפרפריה אחרת לא איפה שהם גרים רואים את זה גם בפורומים כאן כשמשהו מתייעץ כל אחד מקטרג על העיר שהוא לא נמצא בו כי כל אחד רוצה שהמקום שלו יתפתח
 
אנחנו עברנו לפני כ5 שנים מהמרכז לפריפריה
ואני יכולה להגיד -שיש לנו פה יותר רוגע ואיכות חיים בכל המובנים
כמובן- מחירי השכירות/המשכנתא שאין מה להשוואות בין המרכז לפריפריה
ואני חושבת שזה אחד מההוצאות הגדולות ומהשמעותיות במשק בית
אפילו אם המשכורת גבוהה, עדיין שצריך להחזיר/לשלם כל חודש באיזור ה5000 ש"ח על דיור
תמיד יש את הלחץ הזה וזה משפיע גם על שעות העבודה ועל הלחץ הנפשי
לעומת אלה שבפריפריה- משלמים באיזור ה1500-2000 בחודש על דיור, זה סכום שיותר קל לעמוד בו, גם אם הנשים מרוויחות פחות.
כללית החיים בפריפריה פשוטים יותר ופחות תחרות- באופן טבעי פחות קונים.
יש פחות מקומות בילוי לצאת- פחות יוצאים.
המחירים של הגנים נמוכים יותר מהמרכז- לפי מה שאני יודעת
ברור שיש את הקשיים של המרחק וכד' אבל בד"כ הקהילות בפריפריה הם יותר חמות ומלוכדות מה שקשה למצוא במרכז.
כללית לומדים ליהנות מדברים אחרים- מרוגע, נוף ואוויר טוב, במקום מסעדות, קניונים ובילויים בורגנים וכד'.
ממליצה מאוד!
אם אפשר לשאול איזה פריפריה
 
גם יש אינטרס ברור לאנשי הפריפריה, שיבואו עוד אנשים ותושבים למקום.
עוד תושבים: עוד מוסדות חינוך, עוד תחבורה, עוד קונים לעסקים, עוד חברים וכו'.
זהו ממש אינטרס לגטימי וכשר לחלוטין.
אבל הממליצים על הפריפריה יש להם 'נגיעות' 'להתעלם' מהחסרונות.
זה תכונה אנושית לגמרי, רק צריך להיות מודע אליה.
===========
ברור מאליו שיש לי הערכה רבה לאנשים שיצאו לפריפריה לבנות את עצמם בצורה עצמאית, ומתמודדים עם קשיי המעבר.
20 שנה גרתי בעיר גדולה ומאוכלסת 20 שנה בפריפריה אני חושבת שאני מספיק יודעת להשוות בין שניי המקומות
1 בעיר יש לחץ לדברים שלא מוכרחים
2בקהילות יש עזרה יותתתר ממשפחה בשמחות כןלם מכינות עוגות ולהבדיל לאלמנות יש עזרה מכל הכוונים ולא רק ממשפחה שמטבע הדברים יש לה פחות אפשרויות
3הרגשה שלכולם אכפת ממך חושבים עלייך
4 אין את תרבות הראווה והיחצנות שאנשים שגרים במרכז גם כשאין להם חייבים לקנות
5אפשר יותר לקבל נסיון לכל בעל תפקיד יש ביקוש רב ואפשר להתקדם אנשים מתחננים אליך לעבוד ולך אין זמן
6 לא הבנתי יש עירוניים שמפחדים שיעברו לפריפריה ? תמיד בעיר יהיו הרבה אנשים קשה לבני אדם שינוי
7 מי שקשה לו שינויים ולא רוצה לצאת מאיזור הנוחות לא ישכנע את אלה שיותר נועזים ויומרניים יש הרבה אנשים שמפחדים להשתכנע כי אחכ יצטרכו לעשות שינוי וזה יותר מידי קשה
 
6 לא הבנתי יש עירוניים שמפחדים שיעברו לפריפריה ? תמיד בעיר יהיו הרבה אנשים קשה לבני אדם שינוי
7 מי שקשה לו שינויים ולא רוצה לצאת מאיזור הנוחות לא ישכנע את אלה שיותר נועזים ויומרניים יש הרבה אנשים שמפחדים להשתכנע כי אחכ יצטרכו לעשות שינוי וזה יותר מידי קשה
לא רוצים שאנשים יקנו דירה בפריפריה ואח"כ יגלו שלא הכל ורוד כמו שסיפרו להם, ייתקעו עם דירה שלא מעוניינים בה ויצטרכו לשלם שוב עו"ד תיווך כאב ראש לחפש דירה וכו' או שיישארו במקום מברירת מחדל, בוודאי שיש שזה מתאים להם אבל מומלץ לברר טוב לפני שעוברים ולשכור לשנה ורק אז לקנות.
 
לא רוצים שאנשים יקנו דירה בפריפריה ואח"כ יגלו שלא הכל ורוד כמו שסיפרו להם. בוודאי שיש שזה מתאים להם אבל מומלץ לברר טוב לפני שעוברים ולשכור לשנה ורק אז לקנות.
ולקנות במרכז כן ורוד? יש בעיות עם שכנים בניות מגדלים שבונים לך ממש לתוך החלון ומחשיכים רעש קדיחות ועוד מרעין בישין גם במרכז אבל אלה שמתמודדים עם זה לא רואים אופציה אחרת הראש לא פתוח
 
ולקנות במרכז כן ורוד? יש בעיות עם שכנים בניות מגדלים שבונים לך ממש לתוך החלון ומחשיכים רעש קדיחות ועוד מרעין בישין גם במרכז אבל אלה שמתמודדים עם זה לא רואים אופציה אחרת הראש לא פתוח
מי שגר במרכז וקונה שם יודע למה הוא נכנס (וכן מי שגר בפריפריה וקונה בפריפריה).
 
נערך לאחרונה ב:
באמת הציבור החרדי ברובו מעדיף לגור בבנינים צפופים, מלאים בשכנים , והנוף זה אחרון בסדר עדיפויות.
וזה בשונה מהציבור הדתי- שיעדיף ברובו לגור בישוב שקט בבית פרטי
למישהו יש את התשובה למה??
ההבדל הוא באופן הבילוי בשעות אחרי הצהריים.
בציבור הדתי רוב הבילוי הוא בבית פנימה, מול המסכים, הגדול והקטן.
בציבור שלנו רוב הבילוי הוא עם השכנים. הילדים הולכים לחברים, השכנות מפטפטות זו עם זו...
 
ההבדל הוא באופן הבילוי בשעות אחרי הצהריים.
בציבור הדתי רוב הבילוי הוא בבית פנימה, מול המסכים, הגדול והקטן.
בציבור שלנו רוב הבילוי הוא עם השכנים. הילדים הולכים לחברים, השכנות מפטפטות זו עם זו...
דווקא ילדי היישובים בציבור הדתי מבלים הרבה יותר בחוץ אחה"צ מילדי העיר.
אני חושבת שההבדל בין הציבור הדתי לחרדי בנושא הוא פשוט סוג הפריפריה- בציבור הדתי הפריפריה היא בעיקר יישובים ביו"ש, שאמנם פחות נוחים מבחינה תחבורתית, אבל מעניקים איכות חיים של יישוב בתוספת אידאולוגיה של יישוב א"י וקהילה שהיא לרוב הומוגנית יותר מאשר במרכז(וכמובן גם יתרון כלכלי, אבל זה רלוונטדי גם לציבור החרדי).
בציבור החרדי הפריפריה היא בעיקר בערים, רחוקות מהמרכז/לא חרדיות, ואז לא מקבלים את היתרונות של היישובים הדתיים. (אני יודעת שיש גם יישובים חרדים ביו"ש, אבל זה לא הרוב)
עוד הבדל משמעותי הוא באחוז בעלי רשיון הנהיגה בכל ציבור, בעיקר בקרב הנשים. כששני בני הזוג נוהגים יותר קל לגור בפריפריה.
ועדיין אני חושבת שרוב הציבור הדתי נמצא במרכז, פשוט הפריפריה יותר מקובלת, ופחות נחשבת לויתור.
 
ועדיין אני חושבת שרוב הציבור הדתי נמצא במרכז, פשוט הפריפריה יותר מקובלת, ופחות נחשבת לויתור.
זה הנקודה המרכזית!!
בציבור הדתי זה לא נתפס כוויתור זה נתפס כאידיאולוגיה!!
בציבור שלנו מי שגר בפריפריה נחשב קצת כאחד פחות מצליח בחיים, ואנשים לא אוהבים שמסתכלים עליהם [או שהם חושבים שמסכלים עליהם] כאילו הם פחות מוצלחים.
אם הציבור החרדי יעשה מהפריפריות הזולות כאידאולוגיה, או אז יפטרו הרבה מהצרות של הציבור החרדי.
 
שימו לב שבפריפריות גם עולה הצורך ברכב, שזה מעלה את יוקר המחיה בעוד שבעיר אפשר להסתדר מצוין בלי רכב.
ודרך אגב- הלחץ החברתי קיים. גם אם זה לא מתבטא בביגוד, זאת תכונה אנושית.
 
[
זה הנקודה המרכזית!!
בציבור הדתי זה לא נתפס כוויתור זה נתפס כאידיאולוגיה!!
בציבור שלנו מי שגר בפריפריה נחשב קצת כאחד פחות מצליח בחיים, ואנשים לא אוהבים שמסתכלים עליהם [או שהם חושבים שמסכלים עליהם] כאילו הם פחות מוצלחים.
אם הציבור החרדי יעשה מהפריפריות הזולות כאידאולוגיה, או אז יפטרו הרבה מהצרות של הציבור החרדי.
ילמדנו איזו אידיאולוגיה יש בלגור בפריפריה?
 
שימו לב שבפריפריות גם עולה הצורך ברכב, שזה מעלה את יוקר המחיה בעוד שבעיר אפשר להסתדר מצוין בלי רכב.
בפריפריה עולה בעיקר הצורך ברישיון, ברכב פחות. זוגות בפריפריה נוסעים פחות להורים, ובשביל הפעם ב... הם שוכרים רכב. יש פריפריות שבהן שירות האוטובוסים הפנימיים הרבה יותר תדיר וסדיר מאשר במרכז.
ודרך אגב- הלחץ החברתי קיים. גם אם זה לא מתבטא בביגוד, זאת תכונה אנושית.
מידת הלחץ החברתי נובעת במישרין מכמות החברה הקיימת, מההומוגניות שלה, ומהצורך להחצין את ה'הצלחה' שלך לעולם.
בפריפריה שלושת הממדים פחותים בהרבה, ובפרט שאלו שדחוף להם להראות לכל העולם כמה הם מוצלחים - פשוט לא מגיעים לשם...
 
דווקא ילדי היישובים בציבור הדתי מבלים הרבה יותר בחוץ אחה"צ מילדי העיר.
הייתם פעם בעיר חרדית וראיתם את המוני הילדים שמתגודדים בכל פינה?
יש את זה ביישוב דתי?
 
בפריפריה עולה בעיקר הצורך ברישיון, ברכב פחות. זוגות בפריפריה נוסעים פחות להורים, ובשביל הפעם ב... הם שוכרים רכב. יש פריפריות שבהן שירות האוטובוסים הפנימיים הרבה יותר תדיר וסדיר מאשר במרכז.

מידת הלחץ החברתי נובעת במישרין מכמות החברה הקיימת, מההומוגניות שלה, ומהצורך להחצין את ה'הצלחה' שלך לעולם.
בפריפריה שלושת הממדים פחותים בהרבה, ובפרט שאלו שדחוף להם להראות לכל העולם כמה הם מוצלחים - פשוט לא מגיעים לשם...
על האחרון אני ממש חולקת- יש הרבה אנשים שאני מכירה שמעונינים שההצלחה שלהם תראה לכל העולם והם גרים בפריפריה. שם העולם הוא רק יותר קטן.
אמנם יחסית עולם המושגים שלהם שונה אבל גם שם יש לחץ חברתי על בגדים או על כסף בילויים וכו...
הדבר שכן יש זה באמת שבד"כ הנשים פחות מפחות שם קריירה.
 
אמנם יחסית עולם המושגים שלהם שונה אבל גם שם יש לחץ חברתי על בגדים או על כסף בילויים וכו...
יכול להיות שאתם מכירים פריפריה ספציפית אחת, ומזה אתם מקישים לכל הפריפריות.
אני הכרתי פריפריה, שבה על כל מכירה של בגדי יד 2 יש התנפלות המונית, ומי שמלביש את ילדיו בסט מ'נקסט' נחשב כבר 'גביר העיירה'.
 
בפריפריה עולה בעיקר הצורך ברישיון, ברכב פחות. זוגות בפריפריה נוסעים פחות להורים, ובשביל הפעם ב... הם שוכרים רכב. יש פריפריות שבהן שירות האוטובוסים הפנימיים הרבה יותר תדיר וסדיר מאשר במרכז.

מידת הלחץ החברתי נובעת במישרין מכמות החברה הקיימת, מההומוגניות שלה, ומהצורך להחצין את ה'הצלחה' שלך לעולם.
בפריפריה שלושת הממדים פחותים בהרבה, ובפרט שאלו שדחוף להם להראות לכל העולם כמה הם מוצלחים - פשוט לא מגיעים לשם...
זה בדיוק הנושא
בכל עירה יש את מי שהוא גביר ומי שלא. וכולם רוצים להיות הגביר ולא להפך.
רק בסטנדרט יותר נמוך
 
זה בדיוק הנושא
בכל עירה יש את מי שהוא גביר ומי שלא. וכולם רוצים להיות הגביר ולא להפך.
רק בסטנדרט יותר נמוך
לא נכון.
יתכן שאתם חיים כל כך בתחושה של לחץ חברתי ומרדף אחר ה'מה יאמרו', שאתם לא מאמינים שיש מקומות פשוטים וחמימים, שבהם אנשים לא חושבים בכלל על מה שיש לשני, ולא יודעים מה זה 'נקסט' ואיך מגיעים לזה. הם מלבישים את הילדים במה שיש להם בארון ובמה שהשכנה מוכנה לתת להם, ו-כן, לפעמים הם פוקחים עיניים משתאות על זאת שהגיעה עם מושגים שונים לחלוטין, אבל זה ממש לא מזיז להם.
 
לא נכון.
יתכן שאתם חיים כל כך בתחושה של לחץ חברתי ומרדף אחר ה'מה יאמרו', שאתם לא מאמינים שיש מקומות פשוטים וחמימים, שבהם אנשים לא חושבים בכלל על מה שיש לשני, ולא יודעים מה זה 'נקסט' ואיך מגיעים לזה. הם מלבישים את הילדים במה שיש להם בארון ובמה שהשכנה מוכנה לתת להם, ו-כן, לפעמים הם פוקחים עיניים משתאות על זאת שהגיעה עם מושגים שונים לחלוטין, אבל זה ממש לא מזיז להם.
יכול להיות, אקח לתשומת ליבי.
אני התגוררתי גם בעיר וגם בפריפריה והכרתי אנשים משני הסוגים.
דרך אגב שאני עד לא מזמן חשבתי בדיוק כמוך עד שגיליתי שבפריפריה יש את אותו כמות של תחרותיות, קנאה, וחוסר פירגון. יכול להיות שיש מקומות ספציפים שלא מתחרים על ביגוד אלא על למי יש חצר יותר מטופחת. וכן על זה הדרך. אנחנו בני אדם. ותחרותיות היא תכונה. יש משהוא משלה(מלשון אשליה) כשרואים אנשים מפריפריה שחיים בנינוחות יותר ובשלווה (כי זה מה שהחיים שם מאפשרים) וזה נראה כאילו הם חיים בלי תחרות.
 
יש משהוא משלה(מלשון אשליה) כשרואים אנשים מפריפריה שחיים בנינוחות יותר ובשלווה (כי זה מה שהחיים שם מאפשרים) וזה נראה כאילו הם חיים בלי תחרות.
אין בזה שום אשליה. הם בהחלט חיים עם הרבה פחות הישגיות ותחרותיות. תחרותיות היא לא גזירה משמים. היא תכונה שמאפיינת אנשים הישגיים שרוצים להראות את הצלחתם לאחרים. ככל שאותם אחרים מתעניינים פחות ופחות בהישגים שלך, וככל שהאנשים ההישגיים מתרכזים במרכז, כך אתה חש פחות תחרות, גם אם בטבעך אתה נוטה לזה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

השבוע:
א גרויסע לחיים על ילד פצוע קשה ובכי כמו מים על שבר ברגל. (משל)

יום אחד אני הולך בשערי צדק אני רואה בהמתנה ליד חדר הניתוח שתי משפחות ממתינות לשמוע מה עם יקירם שנמצא בניתוח, המתח והלחץ שעל פניהם, לא ניתן לתיאור.

הרופא המנתח יוצא למשפחה א' מעדכן אותה בתוצאות הניתוח, תוך פחות משבריר שניה התחושה במחלקה נהפכת מלחץ איום להרגשת שמחה והתלהבות שקיימת רק שאחות מעוכבת סוגרת ווארט.. .
שמחה מרקיע שחקים, צעקות הודו לה', חיבוקים נשיקות, כולם נעמדו בתור לאחל לסבתא מזל טוב , אחד הגיסים רץ למכונה לממכר מזון, וקונה (על אף המחיר המופקע) חבילת עוגיות ושתיה לקיים את מנהג שתיית לחיים כשקורה משהו שמח.

משפחה שניה המנתח יוצא לעדכן אותם, ופתאום המשפחה כולה פורצת בבכי מרטיט, תחושת צער יגון וייאוש עומדים באוויר.

אני שואל אחרי כמה דק' בעדינות את שתי המשפחות, מה הרופא אמר, במשפחה א' אומרים לי ב"ה הילד בן ה8 פצוע קשה, בא תעשה לחיים תשתה משהו...
המשפחה השניה אומרת עזוב לא מתאים לדבר עכשיו אבא שלנו שבר את הרגל ה' ירחם, לשונאים שלנו אנחנו לא מאחלים דבר כזה....

ואוו,
לא ידעתי מה לחשוב,
האם זה איזה עוצמות נפש שיש למשפחה א' והיפוכו במשפחה השניה...??

אחר כך התברר לי הסיפור - משפחה א' הבן עבר תאונה קשה ל"ע, כשהגיעו איתו לבית חולים, הרופא אמר שכל המשפחה יגיעו להיפרד כי אין סיכוי שהוא שורד, גם על החצי אחוז שהוא שורד בדרך כלל המוח נפגע בצורה שהילד ל"ע נשאר מפגר ומוגבל..
המנתח יצא ואמר להם בסוף הניתוח שבחסדי שמים הבן יחיה והמח שלו באורח נדיר לא נפגע כלל, יעבור תקופת אשפוז ארוכה שבה הוא יעבור טיפולים קשים, ועוד תקופה של טיפולי פיזיותרפיה משמעותית, והילד יחזור להיות רגיל, וואו הם קיבלו ילד במתנה, באמת סיבה לשמחה גדולה.

במשפחה השניה האבא היה בשיא כוחו, כל המשפחה עמדה עליו, בלילות הוא עבד כזמר עם הכנסה מכובדת, הדבר מילא אותו שמחה וסיפוק,
הוא אדם מלא אנרגיות שאהב להיות בכל מקום ולעזור לאינספור אנשים.
המנתח יצא ואמר להם, הוא צריך לשכב חצי שנה בעקבות סיבוך ברגל שלו במקום שא"א לשים גבס, אין יותר חתונות בחצי שנה הזאת, אין אבא מלא מרץ שמחזיק את המשפחה כולה, אין את האבא שבזמנו הפנוי הוא העסקן שכולם אוהבים ורץ ממקום למקום לעזור,
וענף הפרנסה נגדע מ 100 ל 0 (אין ביטח לאומי שלא מדווחים...), בהחלט עצוב, בהחלט סיבה לבכות.

ובקצרה - לפני שנה פלוס שהייתי עם חובות מטורפים, וקיבלתי החלטה לצאת לדרך, להוסיף הכנסות ולא לעצור עד שאני מגיע לחופש כלכלי,
אמר לי מישהו את המשל הזה בדיוק, לא משנה מה המצב שלך היום,
משנה מה המגמה שלך, לאן זה הולך, האם היום יותר טוב מאתמול, ומחר יותר מהיום?
האם אתה במגמת הבראה? האם אחרי טיפול קשה אתה תבריא? אתה תהפוך לבריא יותר ממה שהיית לפני?
ולכן אני ממליץ גם לכם לחשוב על המשל המדויק הזה, הקובע הוא לא מצבי הכספי כעת, הקובע זה המגמה, זה השינוי מאתמול,
מי שמצבו מעולה, ופתאום לאט לאט הוא מתחיל לצבור יותר הוצאות מהכנסות, הוא האדם הבריא שצריך לבכות עליו כי הוא הולך לכיוון לא טוב.
מי שמצבו הכספי קשה, אבל הוא עושה שינוי גדול לטובה, והוא מוכן לשלם כל מחיר בשביל השינוי, סיבה לשמחה גדולה, אפשר לעשות אגרויסע לחיים על שם סופו.
[כמובן כמו במשלזה רק עם עוברים טיפול קשה - (וויתורים, מאמץ להכנסות נוספות, להחליט לפעול גם אם קשה, גם אם לא נעים, גם אם מפחיד, להחליט לעשות גם שיש סיכוי להיכשל, ללמוד מכשלונות, ללמוד מהצלחות ועוד ועוד כפי שכל שבוע אני משתף),.
נהנתם? אשמח לשמוע
לפרק א':
אני רוצה לספר לכם על ההתנהלות הכלכלית של קרובי משפחתי. הם קונים בשפע, מאמינים בחיים מתוך שפע.

אני טיפוס קצת מצומצם, גם כלכלית. אפשר לקרוא לזה טיפוס קמצן, חסכן או מחושב.

אמנם בצדקה אני לא חוסכת - אם יש לי, אני נותנת. זה בגלל ה-OCD, החרדות, והאמונה שלי שצדקה ונתינה עושים טוב לנותן יותר מאשר למקבל,
אבל זה כרגע בטיפול, כי החלטתי להשתדל לא להבטיח יותר כספים עד שאסיים לשלם את הכספים שכבר הבטחתי. במידה ויהיו לי כספים לתת לצדקה - אתן, אבל הכול בלי נדר.


מה שרציתי לספר זה על התנהלות מעניינת של אותם קרובי משפחה, שבהתחלה עקבתי אחרי הקניות וחיי הבזבוז שלהם במבט מתפלא.
האמת היא שקניות מכניסות אותי לחרדה. למה צריך לקנות כל כך הרבה? למה צריך הרבה דברים? מה רע במעט?
אבל הם מאמינים בשפע. בא לך שווארמה? תקנה. בא לך בקבוק קטן ויקר של שתייה? אין בעיה.
מאיפה אפשר להשיג כסף? הם עובדים קשה וגם לוקחים הלוואות. ולמרות זאת, לחיות בשפע בלי צמצום זה, לדעתי, בור בלי תחתית.
שמתי לב לדבר מעניין - הם אוהבים להוציא כסף, וזה קצת אנטי-תזה לעולמי.
מעניין אותי ללמוד גם את המקום שמאפשר לחיות, לקנות, לא להתקמצן.
זו למידה איטית — להסכים שמותר לקנות.

זה קצת מפתיע לחיות בלי דאגות על מחר, אולי אפילו קצת טיפשי.
אבל מה שאני רואה אצלם זה שהם חיים מתוך שפע תודעתי.

זה לא רק שפע של לקנות ולבזבז, אלא שפע אחר - שמרגיש שמותר לקנות, מותר ליהנות, מותר להוציא כסף, ואפילו רצוי לקנות ולהוציא כסף.
אני מתבוננת על האופי המעניין הזה ומנסה ללמוד קצת יותר.

נראה לי שאני לא אצליח לקנות בתחושה של רווחה תודעתית, לפחות לא כל עוד אין לי מיליון ש"ח פלוס בעובר ושב.
וגם אם יהיה לי מיליון ש"ח ויותר — אני מתארת לעצמי שאצטרך לעבור מסע עם עצמי, להסכים לשלב בין האמונות הכלכליות שלי כיום לבין המצב בבנק.

כי לחיות כמו עשיר — זה לא פונקציה של כסף בחשבון, אלא מצב תודעתי שבו האדם מסכים שהשפע בעולם נברא לכבודו.

היו להם תקופות שבאמת לא היה להם כסף, ולמרות זאת הם עשו הכל כדי לחיות בשפע. שזה אומר לחץ כלכלי בשילוב חיים שלא חסר כלום בחיי היומיום. זה מעניין אותי, כי לדעתי כסף זה או שיש או אין. אבל ההתנהלות שלהם היא שכסף נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. שלכסף אין משמעות מצד עצמו אלא לחיים יש משמעות גדולה יותר מכסף.

לסיכום, אני לא ממליצה להתנהל ללא אחריות, כן כדאי לשחרר את הצמצום איפה שרק אפשר, לפחות תודעתית. להכניס חשיבה של שפע, זה חשוב.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה