האם זו הרעת תנאים?

[מי]

מיכל, את חוזרת על העמדה הזו שלך שוב ושוב, וזה מקומם, ועוד איך.
אתן לך ספור אמיתי:
חברה שלי שלא חשה בטוב (באמת לגמרי, לא כאילו ) נותרה בבית לשלושה ימי מחלה. לקראת היום הרביעי, כשהיא עדיין ממש לא שבה לכוחותיה, בקשה ממנה המנהלת לעשות מאמץ ולהגיע לחצי היום, לסיים כמה דברים דחופים.
החברה עשתה את זה, ומכיוון שהמאמץ היה עדיין מעל לכוחותיה ביום החמישי שוב נשארה בבית ליום מנוחה נוסף והכרחי.
כעוסקת בתחום המשכורות את בוודאי יודעת שאותו חצי יום שהיא עבדה גרם לה רק להפסיד .
היא פנתה אל המנכ"ל, הסבירה לו את המאמץ שעשתה כדי שהעבודה לא תנזק, ובקשה ממנו לבוא לקראתה ולחשב את זה כחופשה רצופה. המנכ"ל סרב.
מה דעתך? למה היא עשתה את זה אם לא מתוך תחושת מחויבות למקום העבודה?
(לא משנה כמה חשק יהיה לה להתאמץ מעל לכוחותיה בפעם הבאה...)

(ועם כל ההצהרות של ה"נא להפריד".... אם הייתי עובדת אצלך הייתי מתקשה מאד להישאר שלווה מול כל ההתקפות האלו. חשק מיוחד לעשות מעבר לחובה זה בטח לא היה עושה לי.
ואם הכוונה שלך היא לא להכליל, אז באמת תפסיקי להגיד את זה שוב ושוב. נראה לי שהגיע הזמן. יש מספיק עובדות מצפוניות ומעל לכך ודווקא אצלנו, יותר מבכל מקום אחר.
איפה פגשת את כל העובדים שמקבלים נסיעות, הבראה, פנסיה, פיצויים, תוספות שכר, ביגוד, שכר הוגן של 37 ש"ח לשעה, וכמובן, אפשר לגלוש/לצוטט/להתעניין בשלום הבעל/האמא/השוויגער/הילדים/הגיסות, להתבטל, לעשות הפסקה של שעה על חשבון המעביד, להביא אישור מרופא על מחלה שלא היתה, לקחת כל חודש 3-4 ימים חל"ת ולקטר עליה שהיא לא מוכנה לשלם עבור החל"ת?)

 

[mig]

אני שמתי לב לדבר אחד,

ככל שהעובד מסור יותר למקום העבודה ויעיל יותר - ככה הוא פחות מדבר על הזכויות שלו ומה שרק מגיע לו, וכשהוא כבר מבקש, הרבה יותר כייף ויש חשק לתת לו.

 

[אפרתה]

אני מכירה גם הרבה כאלה שמרוב שהם מסורים למקום העבודה ועושים מעבר- הבוס כבר רואה את זה בתור חובה. משהו כמו התהליך שבו התחילה עבודת הפרך במצרים.
מעסיקים לא תמיד יודעים להעריך עובדים מסורים, אז לפעמים חבל להתאמץ לחינם

(אני כותבת את זה למרות שאני מהפרייארים דווקא. אבל זה לא ממש משתלם לי)

 

[ארבע]

אני שמתי לב לדבר אחד,

ככל שהעובד מסור יותר למקום העבודה ויעיל יותר - ככה הוא פחות מדבר על הזכויות שלו ומה שרק מגיע לו, וכשהוא כבר מבקש, הרבה יותר כייף ויש חשק לתת לו.

ואני שמתי לב לדבר אחר - ככל שעובד מודע יותר לזכויותיו, המעסיק מסתכל בזכוכית מגדלת על כל פאשלה/נרפות קטנטנה מצידו.

 

[אפרתה]

אתם מכירים את העובדים המסורים שלא יקחו חופש אף פעם? גם לא בערב החתונה של הבן?
מעסיק שתיגמל עובד כזה שיקום!

ודרך אגב- בתור מי שעבדה מספר שנים בתור ממלאת מקום ללא זכויות- ראיתי עד כמה הן נחוצות, כדי שהעובד לא יאבד את בריאותו וכמעט את שפיותו... בהעדר ימי מחלה, חופשה וכו'.

 

[מוציאלאור]

אני שמתי לב לדבר אחד,

ככל שהעובד מסור יותר למקום העבודה ויעיל יותר - ככה הוא פחות מדבר על הזכויות שלו ומה שרק מגיע לו, וכשהוא כבר מבקש, הרבה יותר כייף ויש חשק לתת לו.

אבל האמת אינה כזאת: לא קיים כמעט המעסיק שמיוזמתו יעלה את שכר ותנאי העובד, גם אם הוא מוסר את נשמתו למענו!

 

[אריה123]

מיכל, את חוזרת על העמדה הזו שלך שוב ושוב, וזה מקומם, ועוד איך.
אתן לך ספור אמיתי:
חברה שלי שלא חשה בטוב (באמת לגמרי, לא כאילו ) נותרה בבית לשלושה ימי מחלה. לקראת היום הרביעי, כשהיא עדיין ממש לא שבה לכוחותיה, בקשה ממנה המנהלת לעשות מאמץ ולהגיע לחצי היום, לסיים כמה דברים דחופים.
החברה עשתה את זה, ומכיוון שהמאמץ היה עדיין מעל לכוחותיה ביום החמישי שוב נשארה בבית ליום מנוחה נוסף והכרחי.
כעוסקת בתחום המשכורות את בוודאי יודעת שאותו חצי יום שהיא עבדה גרם לה רק להפסיד .
היא פנתה אל המנכ"ל, הסבירה לו את המאמץ שעשתה כדי שהעבודה לא תנזק, ובקשה ממנו לבוא לקראתה ולחשב את זה כחופשה רצופה. המנכ"ל סרב.
מה דעתך? למה היא עשתה את זה אם לא מתוך תחושת מחויבות למקום העבודה?
(לא משנה כמה חשק יהיה לה להתאמץ מעל לכוחותיה בפעם הבאה...)

סיפורים הפוכים יש לי המון, אבל זה לא המקום לעשות את זה.

כמה פעמים קרה לי שעובדת רצתה חופש - בנוסף לימי החופשה המגיעים לה על פי חוק, אפילו שמבחינת מקום העבודה זה לא היה זמן נח בכלל, והעובדת יצאה לחופש, וה והודיעה לי שאם היא למקבלת על זה את התשלום אז היא מביאה לי מהרופא אישור מחלה, ורק אז התברר לי שבשך שנה וחצי שהיא עבדה כאן והביאה לי אישורים מרופא על מחלה, מעולם היא לא היתה חולה.

כן

חרדית. משלנו.
מהר מאד הבנו שאנחנו לא מתאימים זה לזה.

אחרות שבקשו חופש, מתי שביקשו קיבלו. (כמובן, בהתחשב בתנאי העבודה ובצורך של העובדת בחופש. - היה פעם בעת לחץ נוראי, שאחת העובדות הוזמנה על ידי קרוב משפחה ליסוע לטיול לחו"ל, וכמובן שלא יכולנו לסרב לה על אף הלחץ)

היתה עובדת שכמעט חצי משעות העבודה היתה עסוקה עם הבית שלה, ועם ציטוטים במייל עם חברות וכו'.

ודוקא העובדות האלו, הם אלו שבאו בדרישות חוקיות ועמדו על קוצו של יוד. - לטובתם. ובמקרה של ספיקות, כמובן שהם היטו את הכף לזכותם בלי ליידע אותנו.
(ולשבחם יש לומר, שבזכותם למדנו את החובות המוטלות על המעסיקים,
ואפילו שנדהמנו מצרור החוקים ההזוים שלמדנו, העובדות כולם קיבלו את כל הזכויות החוקיות)

ברוך השם שאין לי כמעט עוד סיפורים כאלו, מהנסיון שלי, כי יש לנו עובדות שמבינות ענין, ורוצות שכולנו נהיה מרוצים, לתועלתם ולתועלת כולם, אבל מהשטח אנחנו שומעים המון המון סיפורים.

נכון שהקצנתי לצד המעסיק, אבל זה מכיון שנראה לי שישנה הקצנה מטורפת לכיוון השכירים, גם מצד החוק היבש, וגם מצד צורת הניצול שלו על ידי חלק גדול מהשכירים.
.

 

[אריה123]

אבל האמת אינה כזאת: לא קיים כמעט המעסיק שמיוזמתו יעלה את שכר ותנאי העובד, גם אם הוא מוסר את נשמתו למענו!

MIG לא כתבה שהמעסיק נותן מיוזמתו, היא כתבה, שכשעובד מסור מבקש, אז המעסיק נהנה להוסיף לו.

כמה שזה נכון.

 

[אריה123]

ואני שמתי לב לדבר אחר - ככל שעובד מודע יותר לזכויותיו, המעסיק מסתכל בזכוכית מגדלת על כל פאשלה/נרפות קטנטנה מצידו.

אני שמתי לב לדבר אחר - ככל שהמעסיק מודע יותר לחובותיו על החוקים ההזוים של המדינה שלנו, העובד מסתכל בזכוכית מגדלת על כל דבר שאולי ואולי מגיע לו והוא לא קיבל.

אצלינו במשרד יש שירות מיוחד, בדיקת תלושי שכר לעובדים שנראה להם שהם לא מקבלים את כל הזכויות המגיעות להם. - שמתי לב שאלו שבאים לזה, בחלק גדול מאד מהמקרים, זה אלו שפחות מודעים לחובותיהם.

 

[אריה123]

מצו"ב כתבה שפורסמה היום ב YNET

עדיף להיות עצמאי או שכיר?
החלום של כל שכיר הוא להיות אדון לעצמו ולהרוויח הררי מזומנים. אבל לצד החופש והשחרור מהמנהלים יש לא מעט חסרונות. השווינו בין השכיר לבין העצמאי והמסקנה היא אחת. עצמאות לא קלה כמו שחשבתם. שכיר בישראל נהנה ממטריית חוקים שהעצמאי יכול רק לחלום עליהם
רו"ח רמי שוורץ
פורסם: 16.06.12, 09:18


אין דבר מתסכל יותר מאשר לראות את המאבטח של הברינקס, מעמיס על כתפיו שק מרשים עמוס מזומנים, המהווה את הפדיון של בית עסק.

העובד השכיר, מביט במחזה ותוהה עד מתי יעלוזו רשעים, עד מתי יקדיש את כל כולו ויתמסר למערכת שמשתמשת בכישוריו לצורך יצירת רווח, בעוד שהוא מוצא את עצמו מדי חודש נלחם מלחמת חורמה בכדי להחזיק את הראש מעל המים ומתפלל כי מאחורי מספר החסום שמופיע על הצג – לא נמצא הבנקאי שמודיע כי החליטו לצמצם את מסגרת האשראי.

כפי שקורה לא אחת, לעת ערב, בעודו יושב עם זוגתו, הוא מחליט כי הגיע הזמן להביא סוף לעבדות, די לו מהשעבוד, הן למקום העבודה והן של תוכנית החיסכון. אין שום סיבה שבעולם שגם הוא לא יעשה את הסיבוב על החיים האלו, יעשה את המהפך משכיר לעצמאי ויפסיק להיות פראייר.

אולם, אם לרגע קט נניח לאמוציות, ונתבונן על המציאות של בעלי העסקים בישראל של שנת 2012, כלל לא בטוח מי הוא הפראייר. המעמסה שנמצאת על כתפיהם מכבידה עד כדי כך שרבים קורסים תחת הנטל. אין הכוונה שלא ניתן לגרוף רווחים נאים בעשיית עסקים וישנם לא מעטים שעושים זאת בהצלחה יתרה, אולם בסופו של יום, אין זה מובן אליו כי מדובר באפשרות העדיפה על פני האפשרות להיות עובד שכיר.

מטריית ההגנה של המעביד מחוררת לגמרי
בקרוב ייכנס לתוקפו החוק להגברת האכיפה של דיני עבודה המטיל אחריות על מזמין השירות – קרי בעל העסק או הארגון, שבחר להתקשר עם קבלן לקבלת שירותי שמירה ואבטחה, ניקיון או הסעדה, באופן שמחייב את המזמין לפעול ולוודא כי הקבלן מעניק לעובדיו את מלוא הזכויות המגיעות להם על פי חוק ומקיים את מכלול חובותיו כלפיהם.

העובד בישראל נהנה ממטריית חוקים שמגנה עליו ומעניקה לו מכלול של זכויות, שהעצמאי יכול רק לחלום עליהם, וגם זה – רק כאשר מדובר על חלום ענוג, ממנו הוא מתעורר לתוך מציאות אחרת. וכך למשל : לרשות השכיר עומד חוק שכר מינימום לרבות איסור על הלנת שכר, בעוד שהמעסיק אינו יכול לאיים על הלקוח שחייב לו כסף כי יפנה לעו"ד לדיני עבודה.

במקרה הטוב, בעל העסק, יפרוס לחייב את התשלומים ובמקרה הרע, הוא יגרר עימו לבית המשפט, שם יגלה כי כל נכסיו של החייב הוברחו.

הלויאליות פסה מן העולם:
לא אחת, בעל העסק משקיע הררי מזומנים ומשאבי אנרגיה על מנת להכשיר את העובד ולהקנות לו את כל הידע הדרוש ובתמורה, העובד גומל לו ע"י מעבר לעבודה בחברה מתחרה ולו משום שהיא הציעה לו מספר שקלים נוספים.

אמנם, לעתים כלולה בהסכם העסקתו של העובד התחייבות לסודיות ולאי תחרות, אולם נטיית בתי הדין לעבודה הינה שלא לאכוף את ההגבלה אלא אם התקיימו מספר תנאים. לעומת זאת, העצמאי נדרש, פעמים רבות, לחתום על סעיף שבו הוא מתחייב שלא להעניק שירותים לבית עסק מתחרה, ואם יוכח כי כך היה, וכפי שקורה לא אחת, ידו של בית המשפט קלה הרבה יותר על הדק אכיפת ההגבלה.

החופשה של המעביד יקרה יותר:
למעביד אסור להיות חולה, כלומר מותר, אולם את הלקוח זה כלל לא מעניין. מנגד, על העובד חל חוק דמי מחלה המקנה צבירה של 1.5 ימים בכל חודש עבודה. כל חופשה או מחלה של המעביד משמעה הפסד כספי והוא לרוב, איננו זכאי לאילו מהזכויות המעוגנות במשפט העבודה המגן. (ואם לא די בכך, לשון החוק מקנה לעובד את הזכות לקבל דמי הבראה- סכום שללא ספק מגיע ועומדת מאחוריו תכלית ברורה, וזאת ללא קשר אם המעביד מצוי בהפסדים חודש אחר חודש במלחמת הקיום העסקית שלו.

המהפכה התעשייתית – גרסת המעבידים:
מסגרת שעות העבודה לה מחויב העובד השכיר אינה נתונה לשיקול דעתו וזה נדרש לשהות במקום העבודה עפ"י המסוכם, ולא אחת , אף מעבר לכך ללא כל תשלום נוסף. אין ספק שזה דפוס חמור, אולם לרשות העובדים עומדים לא מעט עורכי דין רעבים, שלא יהססו להפשיט את המעביד ולגרום לו להצטער על כך.

מנגד, למעביד אין שעות עבודה מוגדרות בחוק לעיתים, "מצאת החמה ועד צאת הנשמה" אותה מסר לפיקדון לבנקאי שהואיל בטובו להעניק לו עוד קו אשראי - בטרם בית העסק ירד לתהומות הנשייה, כלומר תהומות בהם ממתינים לו נושיו.

מתפלל עד יעבור זעם
קל יחסית לעובד השכיר לבצע תחשיב הוצאות והכנסות כך שיתאפשר לו לנהל בקרה פיננסית תוך התבססות על תזרים קבוע. ומה על העצמאי? בשל כל התנודות שמשפיעות על ביצועי בית העסק שלו, בין אם הרגולטוריות ובין אם כוחות השוק שמטלטלים אותו. לעיתים, כל שנותר לו הוא לסמוך על עצמו, להתפלל למען יעבור זעם ולקוות כי רואה החשבון שלו יעניק לו תוך להטטנות חשבונאית – עוד מספר חודשי חסד.

שמך מופיע בעיתון – כאילו היית עבריין
ואם ככלות הכל, המעסיק קרס תחת הנטל והחזיר את נשמת עסקו – העובד זכאי לרוב לפנות ולקבל דמי אבטלה בעוד שהמעביד שפשט את הרגל – נותר בלא כלום. סליחה, נותר עם החובות, מתחנן לבית המשפט שיעשה עימו חסד ויכריז עליו כפושט רגל, כך ששמו יופיע ברשומות המתפרסמות בעיתונים, כאילו היה עבריין.

חופש: לקוחות נוטשים ועוברים למתחרים

אמת, המעביד רשאי ליטול ימי חופשה כאוות נפשו בלא לשאול איש בעוד שהשכיר זכאי לצאת לימי חופשה בשנה בהתאם למידת הוותק או לפדותם בכסף בתום ההתקשרות עם המעסיק ולתזמן את עיתוי החופשה עם המעסיק.

אולם בפועל, המעסיק שמשבית את עסקו לצורך חופשתו – סופג הפסדים: לקוחות נוטשים ועוברים למתחרים. האמנם, העובד חוזר לעבודה סדירה ונאלץ להתמודד עם שורה ארוכה של מטלות שהצטברו, אולם זה מתגמד אל מול הפסדיו של המעסיק.

ההפרשה היחידה – לחובות מסופקים
לשון החוק מאלצת את המעביד לבטח את עובדיו בביטוח פנסיוני מינימלי לפי צו ההרחבה בדבר פנסיית חובה, אולם העצמאי נאלץ לדאוג לעצמו.

אמנם, הוא יכול להנות מהבטות מס מסוימות לאור הפרשות אלו, אולם אם אין כסף בקופה ובית העסק חווה תקופה קשה – אין מי שידאג לעתידו. הוא אמנם טרח בערב שבת, אולם בהגיעו לגיל הפנסיה כלל לא בטוח שהוא יוכל לכלכל את עצמו בכבוד.

 

[ארבע]

מיכל, אני מניחה ששתינו מסכימות (לכל הפחות אני אוחזת כן) שעובד שמגיע למעביד בדרישה להעלאת שכר, לעתים תוך ניצול פרצות בחוק או הטייתו לטובתו האישית, והכל מתוך גישה של 'אם אני יכול לסחוט/להוציא, אז למה לא', ניחן ברמה מוסרית נחותה וראוי לכל גינוי.

שונה ממנו הוא עובד שחושב שתרומתו למקום העבודה חורגת מן הרגיל ואמורה לזכות אותו בתגמול, או שהוא מקבל פחות משווי התרומה שלו למקום העבודה. אמנם ניתן להתדיין בכל מקרה כזה האם יש צדק בטענותיו או שהסובייקטיביות (וגם המעסיק ניחן בתכונה זו, להזכירך) היא המניעה אותו, אבל הגישה הבסיסית שלו נטועה במחוזות ההיגיון של כל יחסי מקח וממכר שירותיים.

יש מעסיקים המטילים דופי גם בעובדים מהזן השני, למרות שהם רחוקים מלהידמות לעובדים נצלנים וחסרי מוסריות. המעסיקים הגרועים יותר הם אלו שמזלזלים או מסתכלים באיבה על עובד שאכן הצדק (לא רק זה החוקי, שכה שנוא עליך) עומד לימינו, למשל: מורה שנתבקשה מעבר לשעות הקבועות שלה למלא מקום פה ושם, ואינה מקבלת תשלום בעד מילוי המקום. האם אינה צודקת כאשר היא מבקשת לעמוד על זכותה, הן זו החוקית והן זו ההגיונית, לקבל תשלום (ולא בגובה שעות נוספות, חלילה) תמורת עבודתה? באיזו זכות ההנהלה מתנערת מדרישתה זו?

דבריך ודברי מיג נוטים קצת להכללת כל ציבור העובדים המודעים לזכויותיהם תחת קטגוריה אחת, ולכן מצאתי לנכון להעלות כאן הפרדה זו.

 

[mig]

דבריך ודברי מיג נוטים קצת להכללת כל ציבור העובדים המודעים לזכויותיהם תחת קטגוריה אחת, ולכן מצאתי לנכון להעלות כאן הפרדה זו.

אשמח לראות היכן בדברי ראית הכללה,
משום שאני נזהרת בענין דווקא משום הכרותי עם כמה מהסוגים הנ"ל.

כמוכן שימי לב כי ברוב האשכולות איני מזדהה כלל עם מיכל בגישתה.

 

[ארבע]

אני שמתי לב לדבר אחד,

ככל שהעובד מסור יותר למקום העבודה ויעיל יותר - ככה הוא פחות מדבר על הזכויות שלו ומה שרק מגיע לו, וכשהוא כבר מבקש, הרבה יותר כייף ויש חשק לתת לו.

זו לא הכללה?
כשקראתי את ההודעה הזו הבנתי שכל עובד שלא נוהג כן, הרי שהוא אינו מסור למקום עבודתו ויעילותו לוקה בחסר.

 

[אריה123]

אולי הנוסח שלי קצת אגרסיבי, אבל איני מכלילה ח"ו את כולם. יש כאלו ויש כאלו.

אני כן מכלילה, וזה מחוסר ידיעה, את רוב השכירים, שאינם מודעים כמה עלויות הם עולים למעביד.

כאשר עובדת מקסימה ככל שתהיה מבקשת חופשה בת שלשה ימים, כשהעבודה בשיא הלחץ, והמעסיק מאשר לה את זה בחיוך, והיא עדיין מרגישה מנוצלת שאינה מקבלת על זה משכורת.
על זה אני מדברת.
העובדת לא לוקחת בחשבון שהמעיסק נתן לה דמי הבראה + המון ימי חופשה בתשלום (נכון שהחוק מחייב אותו, אז לכן זה בחינם ? זה עולה לו כסף), ואם היא רוצה לקחת חופשה והמעסיק נתן לה, שתגיד תודה יפה, ולא תרגיש מנוצלת.
זה מה שבאתי לומר.

 

[מעיינות21]

שטויות, אני מוסרת את נפשי בעבודה פה ומה אני מקבלת?
אפילו מאוורר אין לי פה!!!
כמעט לא לוקחת חופש וכל פעם שהבת שלי חולה ואני לא מגיעה אני מרגישה רע ורק אני מבקשת לא לשבת בפינה ושיביא לי חימום לחורף ומאוורר לקיץ וקצת העלה במשכורת.. נאדה!!!!

 

[אריה123]

שטויות, אני מוסרת את נפשי בעבודה פה ומה אני מקבלת?
אפילו מאוורר אין לי פה!!!
כמעט לא לוקחת חופש וכל פעם שהבת שלי חולה ואני לא מגיעה אני מרגישה רע ורק אני מבקשת לא לשבת בפינה ושיביא לי חימום לחורף ומאוורר לקיץ וקצת העלה במשכורת.. נאדה!!!!

את עובדת במקום בלי מזגן ? תתבעי את המעסיק מיד למשרד העבודה והרווחה. המעסיק חייב לאפשר תנאים אנושיים בעבודה.

ואם הוא ירצה לפטר אותך עקב הפניה, הוא יהיה חייב לתת לך פיצויים.

 

[מעיינות21]

מיכל זה רעיון
פשוט נמאס לי כבר.

 

[orli_dimri]

מיכל זה רעיון
פשוט נמאס לי כבר.

זה רעיון,
רק במקרה שאת לוקחת את הפיטורים כאופציה.

 

[מעיינות21]

שיפטר.. לא מזיז לי כבר.

 

[אברהמי גרינשטיין]

כל האשכול הזה גלש לחלוטין לנושא אחר, מכיוון שאני מצד השכירים לא אתייחס לנושא הבוסים ה"מסכנים" (שרושמים בתלוש 18+6 כדי שזה לא יהיה 24 שעות, למשל, והנזק ברור...),
לעצם השאלה, אין לי מושג לגבי הרעת תנאים, אבל אם עיקר הבעיה היא דמי הלידה אז אני יכול לייעץ לך מנסיונינו, לנו היה מקרה דומה וכיוון שבין כה אשתי רצתה לצמצם את שעות העבודה שתקנו על זה ובתביעה לביטוח לאומי הבאנו חוץ משלושה תלושים אחרונים גם תלושים של שלושה חודשים קודם והצהרנו על צמצום שעות עבודה בגלל ההריון (מה שמבחינתנו היה נכון) ואכן קבלנו דמי לידה לפי המשכורת הגבוהה של 3-6 חודשים לפני הלידה.

השלמת שכר לצורך חישוב דמי הלידה

יולדת עובדת שכירה, שלא קיבלה שכר מלא בשלושת החודשים שקדמו ל-1 בחודש שהפסיקה את עבודתה (בגלל מחלה, תאונה, שביתה, השבתה, אבל במשפחה או מפני כל סיבה אחרת שאינה תלויה בה), ויש בידה אישורים מתאימים, תיבדק האפשרות להשלמת שכרה לצורך חישוב דמי הלידה.

יולדת שצמצמה את עבודתה עקב ההיריון בשלושת החודשים שקדמו ל-1 בחודש שהפסיקה את עבודתה, יחושבו דמי הלידה שלה על-פי הכנסתה בשלושת החודשים שקדמו ליום שצמצמה את עבודתה.
מתוך אתר המוסד לביטוח לאומי

בהצלחה.